שמעתי פעם מהגאון הרב ישראל ויזל שליט"א דיין בבית דין הגרנ"ק זצ"ל ורב שכונת מזרח ברכפלד, כי בחיידרים שהוא נשיא שלהם [2 בב"ב ו1 בברכפלד] חשוב לו מאד שהלימוד יהיה בניגון לא משנה איזה.
דבר ראשון כך גם החלשים מרגישים חלק וגישמייק - כולם חלק מהחוויה - גם אם יש נקודות שהם לא בדיוק הבינו החומש והמשנה לא אויבים, ואז יותר קל לחבר אותם שינסו להתאמץ להבין יותר.
זה גם יוצר אוירה חיובית. גם בחומש וגם במשנה, ואפילו בגמרא במידת האפשר שיקראו יחד בניגון של שואלת הגמרא...
בחומש אם כבר ניגון שיהיה בטעמים, מי שמוכשר יותר יהפך לבעל קורא מעולה, מי שפחות מוזיקלי לפחות יהיה לו מושגי יסוד בטעמים, אך יחווה את החוויה יחד עם כל הכיתה.
מלבד זאת לכל ילד יש נקודות חוזק אחרות, אחד בהבנה אחד בזכרון אחד מוזיקלי, וככל שיש לילד הצלחות בתחום מסוים, והמלמד יכול לפרגן לו בתחום, לתת לו להסביר לכולם, ואז גם אם בתחום אחר הוא חלש, אפשר לקדם אותו הרבה יותר.