פסחים דף ע' ריש עמוד ב' - ואלא שבא במרובה

[ליזרזון]

לא זכיתי להבין, איך אפשר להעמיד המעשה בזה שמצא הקופיץ שמדובר שהמאבד נמנה על חבורה קטנה, וכי מנין יודעים אנו מי המאבד [כי אם יודעים ודאי צריך להשיב לו אבידתו] שאנו מעמידים שמדובר באופן זה?
ובשלמא באוקימתא הבאה - בא בטומאה, הרי ידוע שכל כלל ישראל טמאים, אבל מה שייך זה כאן?

[בן ראם]

לא זכיתי להבין, איך אפשר להעמיד המעשה בזה שמצא הקופיץ שמדובר שהמאבד נמנה על חבורה קטנה, וכי מנין יודעים אנו מי המאבד [כי אם יודעים ודאי צריך להשיב לו אבידתו] שאנו מעמידים שמדובר באופן זה?
ובשלמא באוקימתא הבאה - בא בטומאה, הרי ידוע שכל כלל ישראל טמאים, אבל מה שייך זה כאן?

עיין ברבינו חננאל, שנראה שגרס קצת אחרת, ונראה לי שכוונתו למה שכתבת. ומ"מ צל"ד מה יענו שאר הראשונים.
 

[דף היומי איד]

גם אני התקשיתי בזה
וחיפשתי בשוטנשטיין ובמתיבתא ונדהמתי לראות שלא דיברו בזה כלום
ואח"כ האזנתי לשיעורו של הרב אפרים סגל באתר דרשו [שיעורים נפלאים ביותר], ושמעתי שמסביר הסבר נפלא, שכוונת הגמרא כך: כיון שיתכן שהמאבד שייך לחבורה קטנה, ואז אין לו סיבה להטביל הקופיץ, ממילא א"א לתלות שכבר הטבילו הבעלים.
ונהנתי ביותר.
אך שוב התבוננתי שבאמת יש לעיין בזה, שהרי כל מה שצריך לטבול הקופיץ הוא מחמת ספק כלים הנמצאים, ולא שהוא ודאי טמא, וא"כ לכאורה בנידון זה הוי ספק ספיקא - שמא מעולם לא היה הקופיץ טמא, ואף אם היה טמא שמא שייך לבעלים המנויים על חבורה גדולה ובודאי הטבילו. ומדוע מחמת הספק שמא שייך למנוי על חבורה קטנה מצריכים אנו לטבול?
ושוב צריך עיון.

[דרבמדיקר]

גם אני התקשיתי בזה
וחיפשתי בשוטנשטיין ובמתיבתא ונדהמתי לראות שלא דיברו בזה כלום
ואח"כ האזנתי לשיעורו של הרב אפרים סגל באתר דרשו [שיעורים נפלאים ביותר], ושמעתי שמסביר הסבר נפלא, שכוונת הגמרא כך: כיון שיתכן שהמאבד שייך לחבורה קטנה, ואז אין לו סיבה להטביל הקופיץ, ממילא א"א לתלות שכבר הטבילו הבעלים.
ונהנתי ביותר.
אך שוב התבוננתי שבאמת יש לעיין בזה, שהרי כל מה שצריך לטבול הקופיץ הוא מחמת ספק כלים הנמצאים, ולא שהוא ודאי טמא, וא"כ לכאורה בנידון זה הוי ספק ספיקא - שמא מעולם לא היה הקופיץ טמא, ואף אם היה טמא שמא שייך לבעלים המנויים על חבורה גדולה ובודאי הטבילו. ומדוע מחמת הספק שמא שייך למנוי על חבורה קטנה מצריכים אנו לטבול?
ושוב צריך עיון.

ס"ס שאינו מתהפך שמא היה שייך לבני חבורא ולא הטבילוהו

[זכרונות]

לא זכיתי להבין, איך אפשר להעמיד המעשה בזה שמצא הקופיץ שמדובר שהמאבד נמנה על חבורה קטנה, וכי מנין יודעים אנו מי המאבד [כי אם יודעים ודאי צריך להשיב לו אבידתו] שאנו מעמידים שמדובר באופן זה?
ובשלמא באוקימתא הבאה - בא בטומאה, הרי ידוע שכל כלל ישראל טמאים, אבל מה שייך זה כאן?

לא מובן מה לא הבנת, הרי הגמ' שואלת את קושייתך מנא ידעי 
ואם שאלתך מה בכלל ההוה אמינא, אפשר להסביר זאת כך, הגמ' בעמוד א הגיעה למסקנא שלא מדובר בשבת ועכ"ז אין חגיגה וע"ז שואלת הגמ' הרי במשנה יש שלוש אופנים שאין חגיגה באה, שבת, טומאה, ומרובה, וסיכמנו שלא מדובר בשבת וא"כ איך כן מדובר, במרובה? מנא ידעי, בטומאה? מנא ידעי, ומתרצת דמית נשיא וממילא אין חגיגה    
 

[ליזרזון]

לא זכיתי להבין, איך אפשר להעמיד המעשה בזה שמצא הקופיץ שמדובר שהמאבד נמנה על חבורה קטנה, וכי מנין יודעים אנו מי המאבד [כי אם יודעים ודאי צריך להשיב לו אבידתו] שאנו מעמידים שמדובר באופן זה?
ובשלמא באוקימתא הבאה - בא בטומאה, הרי ידוע שכל כלל ישראל טמאים, אבל מה שייך זה כאן?

לא מובן מה לא הבנת, הרי הגמ' שואלת את קושייתך מנא ידעי 

ממש לא!
הגמ' הקשתה מנין יודע בעל הקופיץ שתהא לו חבורה קטנה וממילא לא מטביל, ואני שואל מנין יודע מוצא הקופיץ שמדובר כך, וזו קושיא הרבה יותר גדולה מקושיית הגמ'

[זכרונות]

הגמ' לא דנה על המוצא כי הוא לא יודע שום דבר, הוא רק בא לשאול את החכמים במה הוא יכול להשתמש ואיך, הגמ' דנה למה החכמים התירו את הסכין מיד ואילו הקופיץ רק לאחר הזהה שניה וטבילה, ולכן עונה הגמ' שאת הסכין הוא חייב להכין ביום י"ג ואילו על הקופיץ אנו חוששים שלדעתו יש לו זמן

[ליזרזון]

הגמ' לא דנה על המוצא כי הוא לא יודע שום דבר, הוא רק בא לשאול את החכמים במה הוא יכול להשתמש ואיך, הגמ' דנה למה החכמים התירו את הסכין מיד ואילו הקופיץ רק לאחר הזהה שניה וטבילה, ולכן עונה הגמ' שאת הסכין הוא חייב להכין ביום י"ג ואילו על הקופיץ אנו חוששים שלדעתו יש לו זמן

ברוך שכיוונת לדברי המג"ש הרב סגל הנ"ל