כך משמע הלשון, אבל בגלל שאין בזה סברא על כן נראה שמותר.שלו' אמר:בפרשת המן [ט"ז ט"ז]: זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם כו'.
יל"ע האם נא' כאן ציווי ללקוט מן, והיה אסור לאדם להתענות ולהמנע מלקיטת המן?
למה אין בזה סברא?כמעיין המתגבר אמר:כך משמע הלשון, אבל בגלל שאין בזה סברא על כן נראה שמותר.שלו' אמר:בפרשת המן [ט"ז ט"ז]: זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם כו'.
יל"ע האם נא' כאן ציווי ללקוט מן, והיה אסור לאדם להתענות ולהמנע מלקיטת המן?
פינחס רוזנצוויג אמר:איסור נותר עליו.
ופשוט.הַטַּעַם, שֶׁלֹּא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ לְאָכְלוֹ מָחָר, רַק יִבְטַח בַּשֵּׁם כִּי מָחָר יֵרֵד. כִּי אֵינוֹ מְצַוֶּה עָלָיו לְאָכְלוֹ כֻּלּוֹ, רַק אִם נִשְׁאַר לוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל לְאָכְלוֹ – יַשְׁלִיכֶנּוּ מִחוּץ לְאָהֳלוֹ.
ודאי עשה תשובה...עת הזמיר אמר:וא"כ כשנצייר ראש ישיבה חשוב שעשה עבירה בלילה
חימקו אמר:ששת ימים תעבוד. יש חובה לעבוד?
שלו' אמר:זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו. האם נא' כאן ציווי ללקוט מן?
ולמה לא הזכיר רש"י גם אזהרה זו בביאורו על 'למען אנסנו'?משה נפתלי אמר:שלו' אמר:
א. שלא ילקטו היום לצורך מחר.
בלדד השוחי אמר:למה לא הזכיר רש"י גם אזהרה זו בביאורו על 'למען אנסנו'?
דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְלַקֵּט אָדָם מֵהַיּוֹם לְמָחָר, כְּעֵין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ' – מִי שֶׁבָּרָא הַיּוֹם בָּרָא פַּרְנָסָתוֹ. מִכָּאן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל הַיּוֹם, וְאוֹמֵר: מָה אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר – הֲרֵי זֶה מְחֻסַּר אֲמָנָה; שֶׁנֶּאֱמַר: 'לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי'.
ואולי י"ל שאזהרה אחת היא: שלא יותיר ממנו ליום המחר, וממילא לא ילקט עבור מחר. והענין, שלא יהיה מחוסר אמנה.משה נפתלי אמר:בלדד השוחי אמר:למה לא הזכיר רש"י גם אזהרה זו בביאורו על 'למען אנסנו'?זו שאלה. והרי לשונה של מכילתא (מתוך 'ילקוט שמעוני' בשלח אות קמט):דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְלַקֵּט אָדָם מֵהַיּוֹם לְמָחָר, כְּעֵין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ' – מִי שֶׁבָּרָא הַיּוֹם בָּרָא פַּרְנָסָתוֹ. מִכָּאן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל הַיּוֹם, וְאוֹמֵר: מָה אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר – הֲרֵי זֶה מְחֻסַּר אֲמָנָה; שֶׁנֶּאֱמַר: 'לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי'.
ומי שקיבל תענית עד חצות?דבש לפי אמר:מכיון שתענית צריך לקבל מבעוד יום, ממילא מי שכבר קיבל תענית אז ה"לפי אכלו" שלו למחרת אמור להיות פחות.
אם מתענה עד חצות מה מונע ממנו לאכול שתי סעודות (אחת ביום ואחת בערב) כבכל יום?מטעים אמר:ומי שקיבל תענית עד חצות?דבש לפי אמר:מכיון שתענית צריך לקבל מבעוד יום, ממילא מי שכבר קיבל תענית אז ה"לפי אכלו" שלו למחרת אמור להיות פחות.
אגב הענין של 'לא תותירו', יש לשאול במ"ש רש"י (טז,לה): אלא בערבות מואב כשמת משה בשבעה באדר פסק המן מלירד, ונסתפקו ממן שלקטו בו ביום עד שהקריבו העומר בששה עשר בניסן,משה נפתלי אמר:בלדד השוחי אמר:למה לא הזכיר רש"י גם אזהרה זו בביאורו על 'למען אנסנו'?זו שאלה. והרי לשונה של מכילתא (מתוך 'ילקוט שמעוני' בשלח אות קמט):דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְלַקֵּט אָדָם מֵהַיּוֹם לְמָחָר, כְּעֵין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ' – מִי שֶׁבָּרָא הַיּוֹם בָּרָא פַּרְנָסָתוֹ. מִכָּאן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל הַיּוֹם, וְאוֹמֵר: מָה אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר – הֲרֵי זֶה מְחֻסַּר אֲמָנָה; שֶׁנֶּאֱמַר: 'לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי'.
בלדד השוחי אמר:אגב הענין של 'לא תותירו', יש לשאול במ"ש רש"י (טז,לה): אלא בערבות מואב כשמת משה בשבעה באדר פסק המן מלירד, ונסתפקו ממן שלקטו בו ביום עד שהקריבו העומר בששה עשר בניסן,משה נפתלי אמר:בלדד השוחי אמר:למה לא הזכיר רש"י גם אזהרה זו בביאורו על 'למען אנסנו'?זו שאלה. והרי לשונה של מכילתא (מתוך 'ילקוט שמעוני' בשלח אות קמט):דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְלַקֵּט אָדָם מֵהַיּוֹם לְמָחָר, כְּעֵין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ' – מִי שֶׁבָּרָא הַיּוֹם בָּרָא פַּרְנָסָתוֹ. מִכָּאן הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל הַיּוֹם, וְאוֹמֵר: מָה אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר – הֲרֵי זֶה מְחֻסַּר אֲמָנָה; שֶׁנֶּאֱמַר: 'לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי'.
א. איך ידעו ישראל שלא ירד למחר, כדי להותיר מן?
ב. למה לא עברו על 'לא תותירו' במה שהותירו למחר?
לא הבנתי את הראיה:מטעים אמר:רש"י בסוף הפרשה כלפי מלחמת עמלק (פרק י"ז פס' י') מביא מהמכילתא דמשה אהרון וחור עלו ראש הגבעה " מכאן לתענית שצריכים שלשה לעבור לפני התיבה לפי שבתענית היו שרויים"