בקשת עזרה ועצה בלימוד התורה

אחי באי בית מדרש זה אחלה פניכם המאירים להושיט לי עזרה מרוחב דעתכם.
מוקיר אני מאוד את חברי בית המדרש בפיקחותם תבונתם וניסיונם, בדעת בסברא ובתבונה. מעבר לתשובות הקלאסיות שראויים הם בהחלט - למתאימים להם.

חשקה נפשי בתורה!
עז רצוני לשבת מול סטנדר ולגמוע דפי גמרא
תשוקתי אדירה ללבן סוגיה אחר סוגיה בבהירות כיאות.

אך דא עקא
שמיד כשאני לומד אני חש חוסר בהירות, בכל לימוד, אם בדמות הערות וקושיות, לשוניות או סברתיות, או סתם חוסר בהירות. ואז באותו הזמן אני חש שאוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. אם אני מנסה להכנס ליישב ולהבהיר את העמימות אינו עולה בידי, ואם אני ממשיך הלאה אני חש מנותק תלוש ובלתי מבין כשמהר מאוד אני מאבד את החשק והרצון.
אינני יודע אם הסברתי את עצמי כהוגן. ולמעשה אפשר לסכם את השאלה איך מגיעים לבהירות? איך מגיעים לבהירות עם קושיות?.
אשמח לשמוע מן החכמים הנבונים אשר דבריהם בעצות טובות בכל הפורום נתנו נוחם לנפשי פעמים רבות

 
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
עקשן יצליח (כמאמר אדוננו הגר"א), אבל בדרך ישרה (ולא במעקשות).

צריך לרכוש הרגל בג' דברים יסודיים:
א' להימנע מהערות צדדיות (להחמיר גם בספק וחשש שמא זה צדדי).
ב' אין התפקיד לתרץ אלא לדעת מה קשה ולחשוב בכל הערה לא יותר מ 3 שניות (בערך) לבדוק אם אפשר לתרץ. ומי שהולך בדרך הנכונה וחוזר כמה פעמים בדרך-כלל בפעמים הבאות תתורצנה הרבה הערות.
ג' אחרי כל קטע לסכם הכל בשפה המדוברת ולהסביר לעצמו (ויותר טוב אם יש חברותא שמסכים לשמוע) כאילו מסבירים לילד בן 12 (הענין בזה שילד בן 12 לא מבין מעצמו אבל כשמסבירים לו הוא מבין ולכן צריך להסביר היטב, ללא רמזים, ולפרט כל הפרטים בצורה מסודרת מן הקל אל הכבד).

כשרוצים לרכוש דרך זו, צריך ללמוד נושאים קלים, ואחרי שמתרגלים ניתן ליישם גם בדברים הכי קשים בס"ד.

וכלפי התחושה הלא טובה (=הרי נשארתי בלי תירוץ), צריך לחשוב על האמת שהיא: הרי אם לא הייתי לומד את הקטע הזה לא היה קשה לי כלום, א"כ שטות גמורה להצטער מזה שקשה לי, הרי זה דוקא בגלל שאני זוכה ללמוד ולהתקדם ולצמוח וזוהי סיבה רק לשמוח.

בהצלחה רבה
 

תיקו

משתמש ותיק
יש לשים לב ממה זה נובע כי יש הרבה מאד פעמים שהחוסר בהירות וכל ההרגשות שתיארת נובעים מלחץ כשיש לחץ לא משנה ממה או שלחוצים שאני לא יבין עד הסוף או שלחוצים שאני לא יזכור או שלחוצים להספיק הרבה להיות עם ההספק בישיבה בכולל ולפעמים מתרכזים כל הלחצים ביחד וכדו' וכדו' זה גורם שכבר כמעט לא שייך לתפוס את הסוגיא ואפי' לא דווקא סוגיא רק דבר פשוט כמו סעיף שו"ע בפשיטות וכדו' כי הלחץ מבלבל לגמרי את המח וזה תלוי באיזה רמה הלחץ עם זה לחץ קטן או משהו כרוני יותר - ואחד מהדרכים לבדוק עם הענין כאן הוא לחץ זה לבדוק עם דבר פשוט לא מסובך כן תופסים טוב וברור ואם גם דבר פשוט יש את ההרגשה שתיארת זה בדרך כלל סימן מובהק שיש כאן לחץ וזה לבד גורם מספיק לעצור ולבלבל לגמרי את המח ואם פותרים את הלחץ אפשר ממש לעוף בעזרת ה'
 

בן ראם

משתמש ותיק
דעת ממני נשגבה אמר:
חשקה נפשי בתורה!
עז רצוני לשבת מול סטנדר ולגמוע דפי גמרא
תשוקתי אדירה ללבן סוגיה אחר סוגיה בבהירות כיאות.
אשריך! קודם כל תודה לקב"ה שנטע בלבך אהבת תורה אמיתית, כשאתה מוקף המונים שליבם אטום. אם תצליח להודות באמת- זה כבר סגולה לבהירות.
דעת ממני נשגבה אמר:
אך דא עקא
שמיד כשאני לומד אני חש חוסר בהירות, בכל לימוד, אם בדמות הערות וקושיות, לשוניות או סברתיות, או סתם חוסר בהירות. ואז באותו הזמן אני חש שאוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. אם אני מנסה להכנס ליישב ולהבהיר את העמימות אינו עולה בידי, ואם אני ממשיך הלאה אני חש מנותק תלוש ובלתי מבין כשמהר מאוד אני מאבד את החשק והרצון.
אינני יודע אם הסברתי את עצמי כהוגן. ולמעשה אפשר לסכם את השאלה איך מגיעים לבהירות? איך מגיעים לבהירות עם קושיות?.
אתן לך שלוש עצות-
1. שנן לעצמך שהקב"ה רוצה את עסק התורה שלך, את מה שאתה מבין, ואולי אפילו יותר- את מה שאתה עדיין מתאמץ להבין! אין שום גאון וגדול לאורך כל הדורות שחשב כשסיים סוגיה בכל תחום, שהוא הגיע עד סופה ואין עוד עומק ובהירות שאפשר לקנות בה. והכתוב מסייעו- "עמוקה מני ים", וכן הוא ל' הרמב"ן ועוד באפסות הבנת האדם את תורת א-לוקים חיים.
2. עשה סדר בחוסר הבהירות, וכך תחוש שהאור נכנס בקצה המסדרון. פשוט- קח דף ועט וכתוב בצורה מסודרת כל הערה וקושי, ואחר כך תחזור ותמיין- מה קשה באמת, מה היה רק מקופיא, ואיזה סוג של קושי כל אחת מהערותיך.
3. לפני שאתה כותב- תחזור 4 פעמים מתוך הכתב על הסוגיה (ומפרשיה שאתה לומד). הסתכלות רחבה וכוללת - נותנת בהירות במבנה הכללי ומשליכה על הבנת הפרטים ומקומם. (כבדיחה הידועה על שניים שהחלו ללמוד שור שנגח את הפרה ויומיים דנו בשאלה מדוע נקט התנא "את הפרה" ולא את השור? כשהתייאשו והמשיכו- ונמצא עוברה בצידה...)
בהצלחה!!!
דעת ממני נשגבה אמר:
אשמח לשמוע מן החכמים הנבונים
אם זה התנאי- אז יש בעצותי בעיתיות רבה, אבל לפעמים גם עצת הדיוט- מועילה. לידבר עם הארץ בהדיה.
 

דעת ממני נשגבה

משתמש חדש
פותח הנושא
תיקו אמר:
 ואם גם דבר פשוט יש את ההרגשה שתיארת זה בדרך כלל סימן מובהק שיש כאן לחץ וזה לבד גורם מספיק לעצור ולבלבל לגמרי את המח ואם פותרים את הלחץ אפשר ממש לעוף בעזרת ה'

ראשית רוב תודות!!
כיון שהתחיל במצוה, אולי יכתוב כאן כיצד ניתן לפתור את הלחץ הזה שבלעדיו ניתן להתקדם כ"כ כמש"כ הרב שליט"א ייש"כ
 

מ אלישע

משתמש ותיק
כתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה א הא)
יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע וכו' עיי"ש.
וביאר רבי שמשון פינקוס שבכל חכמה יש יסוד ועמוד.
בתחילת הלימוד יש לזכור-לסכם את היסודות הידועים
ולבנות עליהם, את המשך הלימוד, וכשיש לחץ, לשמור לעצמו את הדברים הברורים שכבר למד.

נ"ל שבשינון יסודות הידועים אין לחץ.


 
 

תיקו

משתמש ותיק
דעת ממני נשגבה אמר:
כיון שהתחיל במצוה, אולי יכתוב כאן כיצד ניתן לפתור את הלחץ הזה שבלעדיו ניתן להתקדם כ"כ
ראשית כל אשריך שאתה ככה מחפש ומשתוקק להתעלות כל טיפה וטיפה שעושים בשביל להתעלות הרי זה עומד לזכות בשבילך וודאי לבסוף תראה מזה דברים גדולים בעזרת ה'
ולגופו של ענין באמת זה ענין מורכב כי הלחץ יש לו כ"כ הרבה פרטים שגורמים ומגבירים את הלחץ וכל פרט משנה גם את הדרך להשתחרר מהלחץ אבל בכל אופן יש בדרך כלל גם כללים כלליים בלחץ שעליהם אפשר בכל אופן להתייחס וודאי שכשמשתחררים מהם כבר עומדים יפה באמצע הדרך ואז כבר כמעט ממילא משתחררים שאר הלחצים,

יש נקודה שגורמת ללחץ ולא רק ללחץ אלא גם להרבה עיוותי מחשבה שמשבשים את ההתנהלות הבריאה בכלל, בהודעת הפתיחה שלך כתבת שרצונך מאד לשבת מול סטנדר ולגמוע דפי גמרא וללבן סוגיות זה אחר זה לא דיקתי במילים שלך כתבתי בערך, זה מאד נכון וממש כך צריך להיות השאיפה ותיארת את זה ממש חי ובכנות אני יכול לכתוב לך שנתת לי חשק גם לרצות ולהגיע לזה, אבל עדיין יש לאדם לבחון בעצמו שיש מצב כזה שרואים מול העינים איזה מציאות שמאד נמשכים אליה כמו למשל הדוגמא שכתבת לשבת מול סטנדר ולגמוע דפים על דפים בשיא החיות ולדעת המון ולחיות את הלימוד וכו', אבל לפעמים כשאחד בוחן את עצמו בצורה נכונה הוא יכול לשים לב שהוא לא מספיק מחובר לעצם הדבר באמת שנקרא לימוד ושקידת התורה, אלא מה הוא מאד מחובר למצב הנפלא הזה של התיאור הנפלא שמתואר למעלה וזה נכון שצריך שיהיה רצון עז לתיאור הנ"ל רק שהאמת הוא שמתוך רצון לתיאור הנ"ל יפתח חשק רצון והבנה לעצם הדבר דהיינו לעצם הלימוד לעצם התורה איך שהוא וכמה שיותר ויותר רוצים את עצם התורה לאט לאט מגיעים להנ"ל,
וצריך קצת יותר להסביר מדוע הנקודה הזאת כ"כ קריטית וגורמת ללחץ קשה, משום שברגע שלא מחוברים לעצם הדבר רק לתיאור הסופי המושלם אז ברגע שמתיישבים מול הגמרא מחפשים את התיאור המושלם והוא עדיין לא כאן אז נכנסים לאיזה תסכול כזה ומשם זה כדור שלג שרץ ממחשבה למחשבה ומהרגשה להרגשה עד שלא לוקח קצת זמן וכבר מבולבלים ומוחלשים וכו', המציאות היא שאלו שאתה רואה אותם גומעים גמרות בתענוג הם התחילו בחיידר בישיבה קטנה עם גישושים למדו בסדרים לאט לאט הם התחברו לתורה והתחילו להוסיף קצת יותר הן בתוכן הלימוד הן בזמנים ומשם והילך כל אחד לפי המדרגה שלו התקדם לאיפה שהוא התקדם אבל הצד השוה זה שהם התחברו לעצם העניין וכל אחד מהם כמה שהוא יותר התחבר לעצם העניין ככה הוא יותר הגיע למצב הנפלא אף אחד לא נכנס ביום אחד לבית המדרש וזהו התיישב ושכח מהעולם ומה נתן לו את הכח כשעוד לא היה לו את מהמצב המושלם החיבור שלו לעצם הדבר ובאמת כל אחד כמה שהוא יותר התחבר לעצם הדבר ככה הוא הגיע לבסוף רחוק יותר  [ חוץ ממקרים יוצאי דופן של אנשים מיוחדים שאצלם היה להם איזה סייעתא דשמיא שנולדו עם איזה כח מיוחד וגם לפי דרגתם כנראה היה להם את התהליך הזה ]
ולסיום אפשר לתאר את כל זה במשל שיתן הבנה מוחשית יותר לכל זה, זה כמו שתי אנשים שהולכים באיזה דרך משהו בטבע יפה בצורה לא רגילה הרים ונוף וכו' הדרך מרגיע וכו' ושני האנשים אחד מהם הולך כי הוא רוצה ללכת את הדרך הזאת להנות הוא בדווקא הגיע לכאן כדי ללכת את המסלול הנפלא הזה וליהנות בו, השני שהולך שם מאד ממהר הוא חייב להגיע לסוף המסלול ששם יש את שיא הנוף והיופי הוא ממהר או כי מחכים לו שם או שהוא לא מעניין אותו כל הדרך הוא חייב לראות את הסוף פשוט שהשני שרץ וממהר וכל מגמתו הוא רק להגיע והוא ממש ממהר בטירוף וודאי שאין לו פנאי להסתכל ולראות סביבו שום דבר אדרבא הדרך היא רק למשא עליו וכל קצת הר שיש בדרך או אבנים וכדו' הוא ממש מתייגע מזה כי הוא רץ להגיע למטרה שלו וכל אלו מפריעים לו ומקשים עליו בדרכו, והראשון באותו זמן גם יגיע לסוף הנפלא אבל הוא גם נהנה מאד מהדרך וגם זה חלק מרכזי ועיקרי בטיול שלו והנמשל מובן,
סלח לי על האריכות אפי' שכל זה זה אפי' לא נגיעה בכל מה שיש להאריך בסוגיא הזאת,
וממש אפשר וצריך ללמוד ממך איך לרצות ולשאוף
כל זה כתבתי כפי שנראה לי יכול להיות שאיני צודק הכל בדרך אפשר כפי שנראה לי בלבד
 

דעת ממני נשגבה

משתמש חדש
פותח הנושא
תיקו אמר:
דעת ממני נשגבה אמר:
כיון שהתחיל במצוה, אולי יכתוב כאן כיצד ניתן לפתור את הלחץ הזה שבלעדיו ניתן להתקדם כ"כ
ראשית כל אשריך שאתה ככה מחפש ומשתוקק להתעלות כל טיפה וטיפה שעושים בשביל להתעלות הרי זה עומד לזכות בשבילך וודאי לבסוף תראה מזה דברים גדולים בעזרת ה'
ולגופו של ענין באמת זה ענין מורכב כי הלחץ יש לו כ"כ הרבה פרטים שגורמים ומגבירים את הלחץ וכל פרט משנה גם את הדרך להשתחרר מהלחץ אבל בכל אופן יש בדרך כלל גם כללים כלליים בלחץ שעליהם אפשר בכל אופן להתייחס וודאי שכשמשתחררים מהם כבר עומדים יפה באמצע הדרך ואז כבר כמעט ממילא משתחררים שאר הלחצים,

יש נקודה שגורמת ללחץ ולא רק ללחץ אלא גם להרבה עיוותי מחשבה שמשבשים את ההתנהלות הבריאה בכלל, בהודעת הפתיחה שלך כתבת שרצונך מאד לשבת מול סטנדר ולגמוע דפי גמרא וללבן סוגיות זה אחר זה לא דיקתי במילים שלך כתבתי בערך, זה מאד נכון וממש כך צריך להיות השאיפה ותיארת את זה ממש חי ובכנות אני יכול לכתוב לך שנתת לי חשק גם לרצות ולהגיע לזה, אבל עדיין יש לאדם לבחון בעצמו שיש מצב כזה שרואים מול העינים איזה מציאות שמאד נמשכים אליה כמו למשל הדוגמא שכתבת לשבת מול סטנדר ולגמוע דפים על דפים בשיא החיות ולדעת המון ולחיות את הלימוד וכו', אבל לפעמים כשאחד בוחן את עצמו בצורה נכונה הוא יכול לשים לב שהוא לא מספיק מחובר לעצם הדבר באמת שנקרא לימוד ושקידת התורה, אלא מה הוא מאד מחובר למצב הנפלא הזה של התיאור הנפלא שמתואר למעלה וזה נכון שצריך שיהיה רצון עז לתיאור הנ"ל רק שהאמת הוא שמתוך רצון לתיאור הנ"ל יפתח חשק רצון והבנה לעצם הדבר דהיינו לעצם הלימוד לעצם התורה איך שהוא וכמה שיותר ויותר רוצים את עצם התורה לאט לאט מגיעים להנ"ל,
וצריך קצת יותר להסביר מדוע הנקודה הזאת כ"כ קריטית וגורמת ללחץ קשה, משום שברגע שלא מחוברים לעצם הדבר רק לתיאור הסופי המושלם אז ברגע שמתיישבים מול הגמרא מחפשים את התיאור המושלם והוא עדיין לא כאן אז נכנסים לאיזה תסכול כזה ומשם זה כדור שלג שרץ ממחשבה למחשבה ומהרגשה להרגשה עד שלא לוקח קצת זמן וכבר מבולבלים ומוחלשים וכו', המציאות היא שאלו שאתה רואה אותם גומעים גמרות בתענוג הם התחילו בחיידר בישיבה קטנה עם גישושים למדו בסדרים לאט לאט הם התחברו לתורה והתחילו להוסיף קצת יותר הן בתוכן הלימוד הן בזמנים ומשם והילך כל אחד לפי המדרגה שלו התקדם לאיפה שהוא התקדם אבל הצד השוה זה שהם התחברו לעצם העניין וכל אחד מהם כמה שהוא יותר התחבר לעצם העניין ככה הוא יותר הגיע למצב הנפלא אף אחד לא נכנס ביום אחד לבית המדרש וזהו התיישב ושכח מהעולם ומה נתן לו את הכח כשעוד לא היה לו את מהמצב המושלם החיבור שלו לעצם הדבר ובאמת כל אחד כמה שהוא יותר התחבר לעצם הדבר ככה הוא הגיע לבסוף רחוק יותר  [ חוץ ממקרים יוצאי דופן של אנשים מיוחדים שאצלם היה להם איזה סייעתא דשמיא שנולדו עם איזה כח מיוחד וגם לפי דרגתם כנראה היה להם את התהליך הזה ]
ולסיום אפשר לתאר את כל זה במשל שיתן הבנה מוחשית יותר לכל זה, זה כמו שתי אנשים שהולכים באיזה דרך משהו בטבע יפה בצורה לא רגילה הרים ונוף וכו' הדרך מרגיע וכו' ושני האנשים אחד מהם הולך כי הוא רוצה ללכת את הדרך הזאת להנות הוא בדווקא הגיע לכאן כדי ללכת את המסלול הנפלא הזה וליהנות בו, השני שהולך שם מאד ממהר הוא חייב להגיע לסוף המסלול ששם יש את שיא הנוף והיופי הוא ממהר או כי מחכים לו שם או שהוא לא מעניין אותו כל הדרך הוא חייב לראות את הסוף פשוט שהשני שרץ וממהר וכל מגמתו הוא רק להגיע והוא ממש ממהר בטירוף וודאי שאין לו פנאי להסתכל ולראות סביבו שום דבר אדרבא הדרך היא רק למשא עליו וכל קצת הר שיש בדרך או אבנים וכדו' הוא ממש מתייגע מזה כי הוא רץ להגיע למטרה שלו וכל אלו מפריעים לו ומקשים עליו בדרכו, והראשון באותו זמן גם יגיע לסוף הנפלא אבל הוא גם נהנה מאד מהדרך וגם זה חלק מרכזי ועיקרי בטיול שלו והנמשל מובן,
סלח לי על האריכות אפי' שכל זה זה אפי' לא נגיעה בכל מה שיש להאריך בסוגיא הזאת,
וממש אפשר וצריך ללמוד ממך איך לרצות ולשאוף
כל זה כתבתי כפי שנראה לי יכול להיות שאיני צודק הכל בדרך אפשר כפי שנראה לי בלבד
ישלם ה' פעלך, ותהי משכרותך שלימה מן השמים אלף פעמים!!
יש המון צדק בדברים שכתבת. אכן להיות בתוצאה, אם של התמדה או ידיעה או כל השג אחר. ובזה ביארת יפה מדוע דווקא חיפוש התוצאה גורם ללחץ וכו'.
אבל לכאורה המניע ללמוד הוא רק השג כל שהוא, ואינני מדבר על השג של כבוד וכדו', אלא אתגר כל שהוא, אדם מתיישב ללמוד סוגיה כי הוא רוצה לדעת אותה, אדם מתיישב ללמוד פרק כי הוא רוצה לגמור אותו. אם היינו לומדים ומשכחים תומ"י, או לא מגיעים לשום מסקנה וכדו' הלא החשק היה ממנו והלאה. לכאורה הרצון לדעת/להבין/לברר הוא רצון אמיתי וטוב, ואם כן השאלה היא איך מצליחים לעשות פלגינן ובזמן שלומדים לשכוח מהרצון להגיע לתוצאות.
אשמח מאוד לשמוע את דבריך המאירים. ושוב תודה על הזמן והטירחה שהעת על הכתב נצוצי נוגה מלב מבין
 
 

תיקו

משתמש ותיק
דעת ממני נשגבה אמר:
שלם ה' פעלך, ותהי משכרותך שלימה מן השמים אלף פעמים!!
יש המון צדק בדברים שכתבת. אכן להיות בתוצאה, אם של התמדה או ידיעה או כל השג אחר. ובזה ביארת יפה מדוע דווקא חיפוש התוצאה גורם ללחץ וכו'.
אבל לכאורה המניע ללמוד הוא רק השג כל שהוא, ואינני מדבר על השג של כבוד וכדו', אלא אתגר כל שהוא, אדם מתיישב ללמוד סוגיה כי הוא רוצה לדעת אותה, אדם מתיישב ללמוד פרק כי הוא רוצה לגמור אותו. אם היינו לומדים ומשכחים תומ"י, או לא מגיעים לשום מסקנה וכדו' הלא החשק היה ממנו והלאה. לכאורה הרצון לדעת/להבין/לברר הוא רצון אמיתי וטוב, ואם כן השאלה היא איך מצליחים לעשות פלגינן ובזמן שלומדים לשכוח מהרצון להגיע לתוצאות.
אשמח מאוד לשמוע את דבריך המאירים. ושוב תודה על הזמן והטירחה שהעת על הכתב נצוצי נוגה מלב מבין
אולי אלך מהסוף להתחלה אתחיל בסוף מה שכתבת ואעלה להתחלה כתבת לכאורה הרצון לדעת, להבין, לברר, הוא רצון אמיתי וטוב ואם כן השאלה היא איך מצליחים וכו' ע"כ, זה ברור ונכון שהרצון לדעת להבין וכו' הוא רצון טוב ואמיתי, פשוט שזה כך וזה נכון מאד ואכן צריך שלכל אחד יהיה את הרצון ההכרחי הזה אלא שכאן מתחיל איזה נקודה שצריך להבין הרי כאן יש ב' חלקים יש את החלק שכתבת שצריך לרצות לדעת וכו' אבל יש עוד חלק שני והוא הדרך להגיע לתכלית הזאת אם אפשר לקרוא לזה דרך כי זה בכלל לא דרך זה תכלית בפני עצמו והדרך להגיע לתכלית של לדעת הוא עצם הלימוד וההנאה והתענוג שיש מעצם הלימוד,
ועכשיו אצל אדם שלא התפתח אצלו לחץ שתי החלקים האלו בנויים אצלו בצורה בריאה וזה מאוזן אצלו דהיינו שבשעה שהוא לומד ועסוק בעצם הלימוד הוא מספיק מקושר לתענוג ולתכלית הזה בלי שהחלק השני שהוא להגיע לדעת ולהבין וכו' יעמוד כ"כ קרוב אליו וילחץ אותו אלא זה מסודר אצלו שיש לו את הרצון לדעת והרצון הזה עומד מספיק רחוק ממנו בצורה שיש לו מספיק מרחב לחלק הראשון של עצם הלימוד שהוא יהיה מרוכז בזה ויתענג ויחיה את זה נכון והוא לא ילחץ מהרצון לדעת וכו' זה במצב שהאדם לא נלחץ תחת לחץ כל שהוא בענין הזה,
אבל ברגע שהאדם כן כבוש תחת לחץ [ והסיבה מה גורם לזה שהלחץ מתחיל ומתגבר זה סוגיא בפני עצמה ] מה שקורה זה שהחלק של הלדעת וכו' כ"כ קרוב אליו כ"כ ומשתלט עליו ומלחיץ אותו בצורה שזה משבש אצלו את האיזון והחלק הזה של הלדעת וכו' חונק לגמרי את החלק הראשון של עצם הלימוד ולא נותן לו להתפתח כי מיד שהוא רוצה להתענג על עצם הלימוד מיד והלחץ עוד אפי' מקדים אותו ולוחץ עליו איך אתה רוצה עכשיו ליהנות מהלימוד מה יהיה עם לדעת את המסכתא ישר והפוך מה יהיה עם להבין את כל השיטות בסוגיא ואת הסיכום של כל שיטה ושיטה עם הסברא שלה וכל הצדדים שעלו לכאן ולכאן וכו' וכדו' ולכן החלק של עצם הלימוד נחנק לגמרי וברגע שזה נחנק אין שום דרך איך ללמוד כי רק זה הדרך ללמוד [ וזה באמת בכל דבר לא רק בלימוד זה כמו אם אחד יהיה לחוץ לאכול בגלל איזה סיבה כמו למשל שאוכלים סעודה שלישית בשבת ממש ממש סמוך לשקיעה ויש בקושי זמן להספיק כזית קודם השקיעה ורק ממהרים להספיק את השקיעה בשיא הלחץ במצב כזה אין פנאי לאדם שאוכל כך ליהנות ולחשוב על הטעם של החלה שהוא אוכל וכדו' תן לחכם ויחכם בדוגמאות בענין הזה ] רק מה אם תשאל אבל צריך את הרצון נכון מאד ופשוט שצריך את הרצון הזה אבל כאן אצלך לא זה מה שחסר לך אדרבא הרצון בנוי כאן בצורה חזקה מדי
ובצורה ברורה יותר אפשר לומר כך שהרצון שצריך שיהיה הוא לרצות לעמוד נכון לעשות מה שצריך לעשות רצון ה' בשלמות ובענין לימוד התורה אחד מהדברים שצריך זה לדעת ולהבין ויש עוד דבר שצריך להתענג וליהנות מעצם הלימוד אז במצב כזה צריך לקחת את כח הרצון החזק שלך בלי עין הרע הרי יש לך כח רצון מאד חזק תקח את הרצון הזה לרצות ללמוד בצורה נכונה כי הרצון לדעת כבר בנוי אצלך מספיק ואין אצלך את החשש שתאבד את הרצון לדעת כל מה שמדברים על הרצון לדעת וכו' זה למי שיושן ולא מחשיב בכלל את הדבר הזה אבל אתה ב"ה יכול לפרנס עוד הרבה מהרצון שיש לך להתמיד לדעת וכו' אלא מה כן תשים לב לעוד דבר שצריך לרצות ותכוון את הרצון שלך לדבר החשוב וההכרחי הזה להיות מחובר ללימוד משום שהוא תורה ובגלל שהקטע הזה לצמו הוא טוב ונפלא והקצת הבנה היא ממש אפשר להתענג עליה,
 בתחלת ההודעה כתבת כך אדם מתיישב ללמוד סוגיה כי הוא רוצה לדעת אותה אדם מתיישב ללמוד פרק כי הוא רוצה לגמור אותו ע"כ עכשיו תבחין איך הרצון החזק שלך חנק לך לגמרי את החלק של עצם הלימוד וכאן טמון עיקר הדרך הנכונה שאם תשנה את הגישה תוכל ממש לשבת להתמיד וללמוד ולהבין בעזרת ה' מה שכתבת זה נכון ולא נכון זה נכון שמתיישבים ללמוד רוצים לדעת וכו' אבל זה גם לא נכון כי מתיישבים ללמוד ומתחילים סוגיה זה לא רק בגלל שרוצים לדעת אותה זה גם בגלל זה אבל לא רק אלא כי עצם הלימוד הוא תענוג הוא תכלית בפני עצמו זה מצוה בפני עצמה מתיישבים ללמוד סוגיה ומתחילים לגשש אותה מתחלה וכל הלימוד עדיין מעורפל זה ממש הנאה להתחיל לנסות להבין לראות שעוד לא הבינו לנסות מכאן ומכאן אולי כך ואולי כך זה בעצמו הנאה ותכלית ובעקר צריך לזכור שזה גם מצוה,
 ואם מקודם התחלנו עם משל של אוכל נמשיך עם כזה משל זה כמו שתגיד שאדם שמתיישב לאכול ויש לפניו אוכל טעים והוא גם מאד רעב הוא וודאי צריך עכשיו לשבוע נכון זה התכלית אבל ב"ה שהאוכל גם טעים לו כשהוא אוכל אז הוא בהחלט מתיישב לשתי דברים גם לאכול אוכל טעים וגם לשבוע [ תסלח לי שתפסתי כזה משל שלא מתאים לעבודת תאות האכילה המשל הוא רק לגופו של ענין ]
ובמצב שאדם נמצא תחת לחץ חזק כ"כ כל העבודה שלו בעיקר זה לשחרר את הלחץ הזה ואז הכל יהיה בסדר דהינו ועכשיו אסכם את הדברים יותר למעשה כשמתיישבים ללמוד צריך קודם כל לפני הכל להיות משוחררים ולהרגיש הנה הדבר הטוב הזה שנקרא תורה הקדושה ואני אוהב את זה כי זה תורה בלי קשר לשום השג בעולם אני אוהב את התבה הזאת שאני עכשיו לומד את הקטע שאני עכשיו לומד את הפסוק את המשנה וכו' גם כשהיא בערך ולא מושלמת וגם אם אני לא אתקדם אפי' שזה הפסד גדול אם אני לא אתקדם אבל כרגע אני גם נמצא במקום טוב ונפלא של התבה הזאת בתורה איך שהיא וכך להיות מחובר רק לחלק הזה וכך ללמוד ואז לאט לאט פתאום אתה רואה איך שנפתח לך עוד ועוד ואתה מתחיל להתקדם להבין יותר, 
ובפרט כשנמצאים תחת לחץ חזק הרי יש את הרמב"ם המפורסם שכשצריך לשנות מדה צריך ללכת מהקצה לקצה דהינו למשל מי שהוא אכזרי ורוצה לשנות את המדה שלו לרחמנות צריך ללכת קיצוני עם רחמנות עד שטבעו ישתנה ואז יחזור לדרך הממוצע, כך גם כאן כדי לשחרר את הלחץ הזה צריך להגיד לעצמך בדיוק הפוך ממה שכתבת אני מתיישב ללמוד לא כי אני רוצה לדעת ולא להבין לא שאני אומר שלדעת ולהבין זה לא טוב אבל זה כרגע לא הענין שלי רק עצם הלימוד כמו שיש שאוכלים לשובע ויש סתם ככה ממתק כך כאן עכשיו אני אוכל ממתק בלי תכלית אחר וכך עם הזמן שהלחץ ישתחרר לאט לאט תראה פתאום איך שמעצמו תזכור ותבין קצת יותר ועוד קצת כך לאט לאט, הרי זה וודאי שאין לך בעיה של כשרונות כפי שנראה להדיא מההודעות שלך בלי עין הרע אלא מאי רק הלחץ ורק צריך לשחרר את זה ע"י המחשבות הנכונות,
רק צריך לדעת שהדבר הזה של לשחרר לחץ לוקח זמן כי הלחץ מכביד כ"כ ותפוס כ"כ חזק בראש עם דעות ועם כזה לחץ וכנראה זה הרבה זמן אם לא כמה שנים שלשחרר את זה לוקח זמן בריבוי מחשבות נכונות וה' יעזור חילך לאורייתא אשריך, והלואי על כולם כזה רצון וכזה מדת האמת כמו שיש בך ולא נשכח שלפני הכל ואחרי הכל זה רק תפלה קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' קוה וחזור וקוה.
 

אוי טאטע זיסער

משתמש ותיק
עוד הערה קטנה.
אפשר להתחיל ללמוד סוגיות קלות, ולדלג על הסוגיות המסובכות, לפחות בהתחלה.
לאט לאט המוח מתרגל לדרך של הסוגיות, והוא נהיה יותר עדין ומבין דברים עדינים.
בסוגיות קלות, ישנם סוגיות שאפילו ילד בן עשר יכול להבין על בוריים, מבלי שירמה את עצמו.
ובזה אני חושב שיהיה כל המעלות, גם תוכל להבין היטב, וגם לאט לאט תוכל ללמוד לעומק סוגיות מסובכות יותר ויותר.
וחפץ ה' בידך יצלח.
 

משיב דבר

משתמש ותיק
דעת ממני נשגבה אמר:
אחי באי בית מדרש זה אחלה פניכם המאירים להושיט לי עזרה מרוחב דעתכם.
מוקיר אני מאוד את חברי בית המדרש בפיקחותם תבונתם וניסיונם, בדעת בסברא ובתבונה. מעבר לתשובות הקלאסיות שראויים הם בהחלט - למתאימים להם.

חשקה נפשי בתורה!
עז רצוני לשבת מול סטנדר ולגמוע דפי גמרא
תשוקתי אדירה ללבן סוגיה אחר סוגיה בבהירות כיאות.

אך דא עקא
שמיד כשאני לומד אני חש חוסר בהירות, בכל לימוד, אם בדמות הערות וקושיות, לשוניות או סברתיות, או סתם חוסר בהירות. ואז באותו הזמן אני חש שאוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. אם אני מנסה להכנס ליישב ולהבהיר את העמימות אינו עולה בידי, ואם אני ממשיך הלאה אני חש מנותק תלוש ובלתי מבין כשמהר מאוד אני מאבד את החשק והרצון.
אינני יודע אם הסברתי את עצמי כהוגן. ולמעשה אפשר לסכם את השאלה איך מגיעים לבהירות? איך מגיעים לבהירות עם קושיות?.
אשמח לשמוע מן החכמים הנבונים אשר דבריהם בעצות טובות בכל הפורום נתנו נוחם לנפשי פעמים רבות
הרי בגמ' שאלו שאלה זו, ואמרו:
אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו.
זה לא אימרה בעלמא, הרי על כל דבר קשה אתה מתפלל, למה ע"ז לא??
הרב פינקוס טען שמי שלא הצליח והיה יכול להתפלל ולהצליח הוא בגדר מזיד, ולא אנוס. כי הקב"ה נתן את הכח של תפילה להצליח על ידה. 
 
 

ראשון לציון

משתמש ותיק
כמובן קשה להכיר ניק אנונימי, אולם להרגשתי הענייה מבין השורות כאן נראה שנפשו יותר תתחבר ללימוד שאינו גמרא.

נראה שאם תלמד לדוגמא את ספר 'משנה תורה' להרמב"ם על הסדר, שנכתב בלשון הקודש, ובסגנון בהיר וישר, יהיה לך יותר קל להגיע לסיפוק כשסיימת עוד פרק ועוד פרק ורכשת עוד ידיעות בתורה.

ואולי גם בלימוד סוגיא בגמרא, כדאי קודם ללמוד את הסיכום של הסוגיא בהלכה - ברמב"ם, בטור ובשולחן ערוך, ורק אחר כך כשיש את המסקנה ברורה ובהירה, לחזור לגמרא ולראות איך הגיעו לזה, אבל אז הלימוד יהיה פחות לחוץ כי הבסיס כבר קיים.

מקווה שהועלתי.

[שמעתי על בחור אחד שהיו לו הרבה בעיות בלימוד, ולקחו אותו ליעוץ חינוכי, ואמר היועץ לאחר חקירה רבה שיעזוב את הגמרא ויתמקד בלימוד הלכה למעשה. ואכן כך עשה והצליח מאוד ועשה חיל].
 

חיים כץ

משתמש ותיק
ראשון לציון אמר:
[שמעתי על בחור אחד שהיו לו הרבה בעיות בלימוד, ולקחו אותו ליעוץ חינוכי, ואמר היועץ לאחר חקירה רבה שיעזוב את הגמרא ויתמקד בלימוד הלכה למעשה. ואכן כך עשה והצליח מאוד ועשה חיל].
הוא חזר בסוף לגמרא ??
או שנשאר בחייל רק בהלכה ??
 

חיים כץ

משתמש ותיק
כמדומני שהאשכול יכול להקרא ע"ש "פורום המשגיחים"
איך שכל אחד מתחיל עם חבביות אשריך וכו' ......
 
חלק עליון תַחתִית