דעת ממני נשגבה אמר:
כיון שהתחיל במצוה, אולי יכתוב כאן כיצד ניתן לפתור את הלחץ הזה שבלעדיו ניתן להתקדם כ"כ
ראשית כל אשריך שאתה ככה מחפש ומשתוקק להתעלות כל טיפה וטיפה שעושים בשביל להתעלות הרי זה עומד לזכות בשבילך וודאי לבסוף תראה מזה דברים גדולים בעזרת ה'
ולגופו של ענין באמת זה ענין מורכב כי הלחץ יש לו כ"כ הרבה פרטים שגורמים ומגבירים את הלחץ וכל פרט משנה גם את הדרך להשתחרר מהלחץ אבל בכל אופן יש בדרך כלל גם כללים כלליים בלחץ שעליהם אפשר בכל אופן להתייחס וודאי שכשמשתחררים מהם כבר עומדים יפה באמצע הדרך ואז כבר כמעט ממילא משתחררים שאר הלחצים,
יש נקודה שגורמת ללחץ ולא רק ללחץ אלא גם להרבה עיוותי מחשבה שמשבשים את ההתנהלות הבריאה בכלל, בהודעת הפתיחה שלך כתבת שרצונך מאד לשבת מול סטנדר ולגמוע דפי גמרא וללבן סוגיות זה אחר זה לא דיקתי במילים שלך כתבתי בערך, זה מאד נכון וממש כך צריך להיות השאיפה ותיארת את זה ממש חי ובכנות אני יכול לכתוב לך שנתת לי חשק גם לרצות ולהגיע לזה, אבל עדיין יש לאדם לבחון בעצמו שיש מצב כזה שרואים מול העינים איזה מציאות שמאד נמשכים אליה כמו למשל הדוגמא שכתבת לשבת מול סטנדר ולגמוע דפים על דפים בשיא החיות ולדעת המון ולחיות את הלימוד וכו', אבל לפעמים כשאחד בוחן את עצמו בצורה נכונה הוא יכול לשים לב שהוא לא מספיק מחובר לעצם הדבר באמת שנקרא לימוד ושקידת התורה, אלא מה הוא מאד מחובר למצב הנפלא הזה של התיאור הנפלא שמתואר למעלה וזה נכון שצריך שיהיה רצון עז לתיאור הנ"ל רק שהאמת הוא שמתוך רצון לתיאור הנ"ל יפתח חשק רצון והבנה לעצם הדבר דהיינו לעצם הלימוד לעצם התורה איך שהוא וכמה שיותר ויותר רוצים את עצם התורה לאט לאט מגיעים להנ"ל,
וצריך קצת יותר להסביר מדוע הנקודה הזאת כ"כ קריטית וגורמת ללחץ קשה, משום שברגע שלא מחוברים לעצם הדבר רק לתיאור הסופי המושלם אז ברגע שמתיישבים מול הגמרא מחפשים את התיאור המושלם והוא עדיין לא כאן אז נכנסים לאיזה תסכול כזה ומשם זה כדור שלג שרץ ממחשבה למחשבה ומהרגשה להרגשה עד שלא לוקח קצת זמן וכבר מבולבלים ומוחלשים וכו', המציאות היא שאלו שאתה רואה אותם גומעים גמרות בתענוג הם התחילו בחיידר בישיבה קטנה עם גישושים למדו בסדרים לאט לאט הם התחברו לתורה והתחילו להוסיף קצת יותר הן בתוכן הלימוד הן בזמנים ומשם והילך כל אחד לפי המדרגה שלו התקדם לאיפה שהוא התקדם אבל הצד השוה זה שהם התחברו לעצם העניין וכל אחד מהם כמה שהוא יותר התחבר לעצם העניין ככה הוא יותר הגיע למצב הנפלא אף אחד לא נכנס ביום אחד לבית המדרש וזהו התיישב ושכח מהעולם ומה נתן לו את הכח כשעוד לא היה לו את מהמצב המושלם החיבור שלו לעצם הדבר ובאמת כל אחד כמה שהוא יותר התחבר לעצם הדבר ככה הוא הגיע לבסוף רחוק יותר [ חוץ ממקרים יוצאי דופן של אנשים מיוחדים שאצלם היה להם איזה סייעתא דשמיא שנולדו עם איזה כח מיוחד וגם לפי דרגתם כנראה היה להם את התהליך הזה ]
ולסיום אפשר לתאר את כל זה במשל שיתן הבנה מוחשית יותר לכל זה, זה כמו שתי אנשים שהולכים באיזה דרך משהו בטבע יפה בצורה לא רגילה הרים ונוף וכו' הדרך מרגיע וכו' ושני האנשים אחד מהם הולך כי הוא רוצה ללכת את הדרך הזאת להנות הוא בדווקא הגיע לכאן כדי ללכת את המסלול הנפלא הזה וליהנות בו, השני שהולך שם מאד ממהר הוא חייב להגיע לסוף המסלול ששם יש את שיא הנוף והיופי הוא ממהר או כי מחכים לו שם או שהוא לא מעניין אותו כל הדרך הוא חייב לראות את הסוף פשוט שהשני שרץ וממהר וכל מגמתו הוא רק להגיע והוא ממש ממהר בטירוף וודאי שאין לו פנאי להסתכל ולראות סביבו שום דבר אדרבא הדרך היא רק למשא עליו וכל קצת הר שיש בדרך או אבנים וכדו' הוא ממש מתייגע מזה כי הוא רץ להגיע למטרה שלו וכל אלו מפריעים לו ומקשים עליו בדרכו, והראשון באותו זמן גם יגיע לסוף הנפלא אבל הוא גם נהנה מאד מהדרך וגם זה חלק מרכזי ועיקרי בטיול שלו והנמשל מובן,
סלח לי על האריכות אפי' שכל זה זה אפי' לא נגיעה בכל מה שיש להאריך בסוגיא הזאת,
וממש אפשר וצריך ללמוד ממך איך לרצות ולשאוף
כל זה כתבתי כפי שנראה לי יכול להיות שאיני צודק הכל בדרך אפשר כפי שנראה לי בלבד