אני מצרף כאן מש"כ בתשו' לגבי התכלת ושייך לנ"ד, בענין שינוי טבעים :
כ) והיה נראה כי י"ל דאע"ג דבזמן הש"ס מצינו סימנים מפורשים לחלזון, אפשר שנשתנו הטבעים מזמן הש"ס, וכמ"ש כיו"ב התוס' עבודה זרה (כד:) ד"ה פרה וחמור, ובכ"ד. כי נשתנו הטבעים מזמן הש"ס. וע' להרמ"א בהגה (יו"ד סי' שטז ס"ג, אה"ע סי' קנו ס"ד). ובמג"א (סי' קעג סק"א) ובפמ"ג שם. וע' שו"ת משנה הלכות ח"ג (סי' קסט), ובשו"ת דברי ישראל וועלץ ח"ג (סי' קי אות א). וחזון איש יו"ד (סי' ה סק"ג). ובס' יקהל שלמה אלפאנדרי ח"א (מע' ה עמוד סא). ע"ש. ברם מלבד מה שיד הדוחה נטויה לחלק ולומר דבכה"ג יש סברא גדולה לומר דלא אישתני, כיון דהוא נגנז ואין ראיה דהתכלת שמצאו נשתנה מזמן הש"ס. עוד בה כי זכורני להדיא כי האחרונים בכמה מקומות כתבו דלא אמרינן דנשתנו הטבעים מזמן הש"ס אלא היכא דאיתמר, והיכא דלא איתמר לא אמרינן. וכעת קשה עלי החיפוש. וכיו"ב כתב מהר"א הלוי בשו"ת גינת ורדים (חאה"ע כלל ב סוף סי' ד), גבי נידונו שם, וז"ל: והיה מקום לספק ולומר דבזמן הזה אפשר שנשתנה הזמן ואפשר דטרפה חיה וכו', וכדאשכחן כמה דברים שנשתנה הזמן ממה שהיה בזמן התלמוד וכו'. מכל מקום נראה דאין לבדות דברים כאלו מליבנו, אם לא שנראה בחוש שנשתנה הענין ממה שהיה, ומן הסתם מחזיקים הדבר על מכונתו כאשר הוא מקדמת דנא. ע"כ. מה עוד שהגאון חתם סופר בתשו' (חיו"ד סי' קא) אחר שהביא דברי התוס' והפוסקים בכ"ד דנשתנו הטבעים מזמן הש"ס, שדי ביה נרגא, "ומכל מקום כל הראיות יש לדחות, דהתם ניברר לנו שנשתנה המקום או הזמן. דוק ותשכח". ע"ש. וכבר הורנו החתם סופר כי לכל קושיא יש תירוץ, כמ"ש בשו"ת מכתב סופר (חיו"ד ריש סימן יא) בשם המהר"ם אש ז"ל, דמרגלא בפומיה דהחתם סופר ז"ל שלכל קושיא יש תירוץ, ואין דנים על פי קושיא. ע"ש. וכן ראיתי בשו"ת דברי ישראל וועלץ ח"ג (סי' נה) ד"ה והנה החילותי, שידוע שמרן החתם סופר היה רגיל לומר דלית קושיא דלית ליה פירוקא. ע"ש. ובתשו' חתם סופר (חיו"ד ר"ס קעג) כתב, אין זה מדרכי לבנות דינים והוראות על המצאות מחודשות, שזה הוא טוב לחדד התלמידים, ולהורות נתן לילך בעקבי אבותינו הראשונים, ולמעט בחידושא עדיף. ע"כ. ובשו"ת נודע ביהודה קמא (חאה"ע סי' סט) ד"ה אבל מה, כתב: אלא שלפי שדבר זה דבר חדש, ולא מצינו בשום פוסק, ולכן אני אומר וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה, להמציא חומרא חדשה, ואף שקושיית התוספות עמדה כחומה, כל קושיא יש לה תירוץ. ע"כ. ובאמת שהדברים מפורשים בהרא"ש פ"ג דמועד קטן (סי' כח), וכן נראה לי שאין לעשות בנין בלא יסוד, כי באו להחמיר ולומר סברות רחוקות ודחוקות מכח קושיא, ואם יש תירוץ לקושיא נתרועע היסוד ונפל הבנין. ע"כ. וע' נתיבות חיים ח"א (עמוד יז). ע"ש. והכא נמי יש לנו למינקט בתריה דהחתם סופר ד"למעט בחידושא עדיף", ואין לנו להכריע מכח קושיא וכיו"ב, כיון שכל קושיא יש תירוץ. [וע"ע שו"ת תורת חסד מלובלין ח"א (חאו"ח סי' לד אות ו). ע"ש].
כא) ויש להוסיף עוד מ"ש בערוך השלחן אה"ע (ס"ס יג) בזה"ל: וכלל גדול אומר לך, שרבותינו חז"ל לבד גודל קדושתם וחכמתם בתורת ה' עוד היו יותר גדולים בחכמות טבעיות ובידיעות העולם, יותר מכל המתחכמים להשיב על דבריהם הטהורים, והמפקפק על דבריהם מעיד על עצמו שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אם כי יבוש מלהגיד זה בפה מלא. ע"כ. ודון מיניה לנ"ד שאומרים כי לא ייתכן שאין עוד תכלת מלבד זו, ועל כרחינו צריך לשנות בכמה פרטים שאין כוונת חז"ל כפשוטה וכיו"ב. וזה אינו, וחז"ל ידעו מהם שאנו לא יודעים, ובב"א יבוא משיח ויוציא לנו התכלת האמיתית אשר עומדת בכל הגדרים שקבעו בה חז"ל.