דף פא איך יתכן ללמוד מק"ו דכהן הטמא בטומאת התהום יכול להקריב קרבן תמיד

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בגמ' דף פא. בסוף העמוד:
בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום, או לא, ורצה הגמ' ללמוד בק"ו מפסח ונזיר שכשר להקריב בטומאה, ודחוהו. ולמסקנא (בע"ב) יליף מג"ש.

שמעתי קושיא מת"ח אחד, [הרב אלון אהרוני נ"י] שלכאורה קשה על הה"א ללמוד מק"ו, שהרי גם אם נאמר דאפשר לילף מהק"ו שכמו דבפסח אפשר להקריבו בטומאה, כשרובם טמאים, ה"נ בתמיד אפשר להקריב הקרבן בטומאה כשהכהן טמא בטומאת התהום, גם כשאין רובם טמאים, מ"מ זה לגבי כשרות הקרבן להקרבה, אמנם הרי יש מצוות עשה של 'וישלחו מן המחנה' שכהן טמא מת אסור לו להישאר במחנה שכינה, וא"כ גם אם מצד כשרות ההקרבה ילפינן ק"ו מפסח ונזיר דאפשר להקריבו גם במקום טומאת התהום, אבל מה עם המצוה שכהן טמא אסור לו להישאר בבית המקדש? וע"כ שאי אפשר לומר ק"ו כזה.
והתינח למסקנת הגמ' דיליף מג"ש מועדו מועדו מפסח, י"ל דכיון דמעולם לא שייך דרשא זו שכהן יהא מותר להקריב קרבן תמיד כשהוא טמא בטומאת התהום אם הוא צריך לצאת מהמחנה, אם כן על כרחך שהג"ש שאומר לנו שיכול להקריב אומר לנו שאין בו דין של וישלחו מן המחנה בכה"ג, דאל"כ דרשא למאי אתי, משא"כ בק"ו הרי לא חייבים לדרוש הק"ו אם יש לנו סיבה שלא יכול להיות הדין כך, וכיון שיש לכהן מצוה של וישלחו מן המחנה, ע"כ דליתא להאי ק"ו. וצ"ע.

 
 

אור זורח

משתמש ותיק
לכבוד הרב @יושב אוהלים
השלום והברכה
יישר כח על השאלה הנפלאה
אולי יש מקום להציע שהותרה לו לגמרי וממילא ואין הוא נידון כעת כטמא אלא כטהור
כמו שלגבי הקרבן הוא טהור כן לגבי המקדש
כתבתי רק בדרך הצעה.
בברכת התורה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
לכבוד הרב @יושב אוהלים
השלום והברכה
יישר כח על השאלה הנפלאה
אולי יש מקום להציע שהותרה לו לגמרי וממילא ואין הוא נידון כעת כטמא אלא כטהור
כמו שלגבי הקרבן הוא טהור כן לגבי המקדש
כתבתי רק בדרך הצעה.
בברכת התורה.
זה בודאי נכון כשלומדים את זה מהפסוק, (וכמש"כ), אבל בה"א שלומדים את זה מהק"ו, קשה איך תעשה כזה ק"ו.
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור זורח אמר:
לכבוד הרב @יושב אוהלים
השלום והברכה
יישר כח על השאלה הנפלאה
אולי יש מקום להציע שהותרה לו לגמרי וממילא ואין הוא נידון כעת כטמא אלא כטהור
כמו שלגבי הקרבן הוא טהור כן לגבי המקדש
כתבתי רק בדרך הצעה.
בברכת התורה.
זה בודאי נכון כשלומדים את זה מהפסוק, (וכמש"כ), אבל בה"א שלומדים את זה מהק"ו, קשה איך תעשה כזה ק"ו.
מדוע אי אפשר לעשות ק''ו הרי הק''ו אומר שכאן אין לחוש לשילוח טמאים
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
יושב אוהלים אמר:
אור זורח אמר:
לכבוד הרב @יושב אוהלים
השלום והברכה
יישר כח על השאלה הנפלאה
אולי יש מקום להציע שהותרה לו לגמרי וממילא ואין הוא נידון כעת כטמא אלא כטהור
כמו שלגבי הקרבן הוא טהור כן לגבי המקדש
כתבתי רק בדרך הצעה.
בברכת התורה.
זה בודאי נכון כשלומדים את זה מהפסוק, (וכמש"כ), אבל בה"א שלומדים את זה מהק"ו, קשה איך תעשה כזה ק"ו.
מדוע אי אפשר לעשות ק''ו הרי הק''ו אומר שכאן אין לחוש לשילוח טמאים
לא, שהרי לא חייב להיות כזה דין, ורק אם אין סיבה מיוחדת לא לומר את הק"ו גבי הדבר שרוצים ללמוד לשם אז אומרים הק"ו, וגבי תמיד הרי אי אפשר לומר שנלמד שיכול הכהן להקריב בטומאה שהרי יש לו מצוה לצאת מן המחנה, [וזה אי אפשר ללמוד מהק"ו עצמוו, כיון שדין היתר הטומאה בפסח רק כשרובם טמאים (ועיין תוס').
ורק אם יש ג"ש שאומר לנו שצריכים ללמוד זה מזה אז זה נכלל בדרשא, אבל זה לא עובד בק"ו, כיון שאין לעשות ק"ו אם יש פירכא.
 

אור זורח

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור זורח אמר:
יושב אוהלים אמר:
זה בודאי נכון כשלומדים את זה מהפסוק, (וכמש"כ), אבל בה"א שלומדים את זה מהק"ו, קשה איך תעשה כזה ק"ו.
מדוע אי אפשר לעשות ק''ו הרי הק''ו אומר שכאן אין לחוש לשילוח טמאים
לא, שהרי לא חייב להיות כזה דין, ורק אם אין סיבה מיוחדת לא לומר את הק"ו גבי הדבר שרוצים ללמוד לשם אז אומרים הק"ו, וגבי תמיד הרי אי אפשר לומר שנלמד שיכול הכהן להקריב בטומאה שהרי יש לו מצוה לצאת מן המחנה, [וזה אי אפשר ללמוד מהק"ו עצמוו, כיון שדין היתר הטומאה בפסח רק כשרובם טמאים (ועיין תוס').
ורק אם יש ג"ש שאומר לנו שצריכים ללמוד זה מזה אז זה נכלל בדרשא, אבל זה לא עובד בק"ו, כיון שאין לעשות ק"ו אם יש פירכא.

גם שהותר בפסח הותר להכנס לעזרה ואין מצות שילוח טמאים ולכן גם ק''ו לומדים
מה שאמרתם שהוא פירכא לא ידעתי מדוע שהרי גם זה בכלל הק''ו.
אולי אני לא מבין היטב כוונתכם
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
גם שהותר בפסח הותר להכנס לעזרה ואין מצות שילוח טמאים ולכן גם ק''ו לומדים
כבר הסברתי שבפסח מיירי שכולם או לכה"פ רובם טמאים, ואין מי שישחוט אם הוא יצא, משא"כ הכא רוצים ללמוד גם באופן שהוא היחיד שהוא טמא, והוא יכול לצאת וכל כהן אחר יכול לשחטו במקומו.
אור זורח אמר:
מה שאמרתם שהוא פירכא לא ידעתי מדוע שהרי גם זה בכלל הק''ו.
הרי זה אתה מבין, שבכל ק"ו אם יש סיבה אצל הדבר הנלמד, לא אומרים את הק"ו, זה נקרא פירכא על הק"ו, ולא אומרים נלמד את הק"ו ונתעלם מהסיבה ההוא, ורק כשיש לימוד מפסוק כבמסקנת הגמ' אז י"ל שזה חלק ממה שמלמדנו הפסוק, אם אי אפשר שיהיה דין הפסוק באופן אחר, ובק"ו אם אי אפשר לעשות הק"ו אא"כ דוחים לא מתחשבים בדחייה, אז פשוט לא אומרים את הק"ו.
זה כלל פשוט שמבדיל בין ק"ו לדרשא מפסוק.
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
בגמ' דף פא. בסוף העמוד:
בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום, או לא, ורצה הגמ' ללמוד בק"ו מפסח ונזיר שכשר להקריב בטומאה, ודחוהו. ולמסקנא (בע"ב) יליף מג"ש.

שמעתי קושיא מת"ח אחד, [הרב אלון אהרוני נ"י] שלכאורה קשה על הה"א ללמוד מק"ו, שהרי גם אם נאמר דאפשר לילף מהק"ו שכמו דבפסח אפשר להקריבו בטומאה, כשרובם טמאים, ה"נ בתמיד אפשר להקריב הקרבן בטומאה כשהכהן טמא בטומאת התהום, גם כשאין רובם טמאים, מ"מ זה לגבי כשרות הקרבן להקרבה, אמנם הרי יש מצוות עשה של 'וישלחו מן המחנה' שכהן טמא מת אסור לו להישאר במחנה שכינה, וא"כ גם אם מצד כשרות ההקרבה ילפינן ק"ו מפסח ונזיר דאפשר להקריבו גם במקום טומאת התהום, אבל מה עם המצוה שכהן טמא אסור לו להישאר בבית המקדש? וע"כ שאי אפשר לומר ק"ו כזה.
והתינח למסקנת הגמ' דיליף מג"ש מועדו מועדו מפסח, י"ל דכיון דמעולם לא שייך דרשא זו שכהן יהא מותר להקריב קרבן תמיד כשהוא טמא בטומאת התהום אם הוא צריך לצאת מהמחנה, אם כן על כרחך שהג"ש שאומר לנו שיכול להקריב אומר לנו שאין בו דין של וישלחו מן המחנה בכה"ג, דאל"כ דרשא למאי אתי, משא"כ בק"ו הרי לא חייבים לדרוש הק"ו אם יש לנו סיבה שלא יכול להיות הדין כך, וכיון שיש לכהן מצוה של וישלחו מן המחנה, ע"כ דליתא להאי ק"ו. וצ"ע.
אם נטמא בעזרה ועושה עבודה דרך יציאתו בקצרה לא שייך לאסור מצד שילוח מחנות והנדון אם הורצה בתמיד.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
בגמ' דף פא. בסוף העמוד:
בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום, או לא, ורצה הגמ' ללמוד בק"ו מפסח ונזיר שכשר להקריב בטומאה, ודחוהו. ולמסקנא (בע"ב) יליף מג"ש.

שמעתי קושיא מת"ח אחד, [הרב אלון אהרוני נ"י] שלכאורה קשה על הה"א ללמוד מק"ו, שהרי גם אם נאמר דאפשר לילף מהק"ו שכמו דבפסח אפשר להקריבו בטומאה, כשרובם טמאים, ה"נ בתמיד אפשר להקריב הקרבן בטומאה כשהכהן טמא בטומאת התהום, גם כשאין רובם טמאים, מ"מ זה לגבי כשרות הקרבן להקרבה, אמנם הרי יש מצוות עשה של 'וישלחו מן המחנה' שכהן טמא מת אסור לו להישאר במחנה שכינה, וא"כ גם אם מצד כשרות ההקרבה ילפינן ק"ו מפסח ונזיר דאפשר להקריבו גם במקום טומאת התהום, אבל מה עם המצוה שכהן טמא אסור לו להישאר בבית המקדש? וע"כ שאי אפשר לומר ק"ו כזה.
והתינח למסקנת הגמ' דיליף מג"ש מועדו מועדו מפסח, י"ל דכיון דמעולם לא שייך דרשא זו שכהן יהא מותר להקריב קרבן תמיד כשהוא טמא בטומאת התהום אם הוא צריך לצאת מהמחנה, אם כן על כרחך שהג"ש שאומר לנו שיכול להקריב אומר לנו שאין בו דין של וישלחו מן המחנה בכה"ג, דאל"כ דרשא למאי אתי, משא"כ בק"ו הרי לא חייבים לדרוש הק"ו אם יש לנו סיבה שלא יכול להיות הדין כך, וכיון שיש לכהן מצוה של וישלחו מן המחנה, ע"כ דליתא להאי ק"ו. וצ"ע.
אם נטמא בעזרה ועושה עבודה דרך יציאתו בקצרה לא שייך לאסור מצד שילוח מחנות והנדון אם הורצה בתמיד.
אז מעכ"ת רוצה לפרש שהקס"ד בגמ' להתיר מק"ו היה רק על כה"ג שעושה עבודה דרך יציאתו בקצרה, אבל לא על הקרבת תמיד בצורה הרגילה?
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
בגמ' דף פא. בסוף העמוד:
בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום, או לא, ורצה הגמ' ללמוד בק"ו מפסח ונזיר שכשר להקריב בטומאה, ודחוהו. ולמסקנא (בע"ב) יליף מג"ש.

שמעתי קושיא מת"ח אחד, [הרב אלון אהרוני נ"י] שלכאורה קשה על הה"א ללמוד מק"ו, שהרי גם אם נאמר דאפשר לילף מהק"ו שכמו דבפסח אפשר להקריבו בטומאה, כשרובם טמאים, ה"נ בתמיד אפשר להקריב הקרבן בטומאה כשהכהן טמא בטומאת התהום, גם כשאין רובם טמאים, מ"מ זה לגבי כשרות הקרבן להקרבה, אמנם הרי יש מצוות עשה של 'וישלחו מן המחנה' שכהן טמא מת אסור לו להישאר במחנה שכינה, וא"כ גם אם מצד כשרות ההקרבה ילפינן ק"ו מפסח ונזיר דאפשר להקריבו גם במקום טומאת התהום, אבל מה עם המצוה שכהן טמא אסור לו להישאר בבית המקדש? וע"כ שאי אפשר לומר ק"ו כזה.
והתינח למסקנת הגמ' דיליף מג"ש מועדו מועדו מפסח, י"ל דכיון דמעולם לא שייך דרשא זו שכהן יהא מותר להקריב קרבן תמיד כשהוא טמא בטומאת התהום אם הוא צריך לצאת מהמחנה, אם כן על כרחך שהג"ש שאומר לנו שיכול להקריב אומר לנו שאין בו דין של וישלחו מן המחנה בכה"ג, דאל"כ דרשא למאי אתי, משא"כ בק"ו הרי לא חייבים לדרוש הק"ו אם יש לנו סיבה שלא יכול להיות הדין כך, וכיון שיש לכהן מצוה של וישלחו מן המחנה, ע"כ דליתא להאי ק"ו. וצ"ע.
אם נטמא בעזרה ועושה עבודה דרך יציאתו בקצרה לא שייך לאסור מצד שילוח מחנות והנדון אם הורצה בתמיד.
אז מעכ"ת רוצה לפרש שהקס"ד בגמ' להתיר מק"ו היה רק על כה"ג שעושה עבודה דרך יציאתו בקצרה, אבל לא על הקרבת תמיד בצורה הרגילה?
כך אכן רציתי לומר.
אך בהתבוננות לא אבין כלל קושיית הרב אלון אהרוני, דהלא גם בתמיד מיירי הכא באופן שרובן טמאין.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
אך בהתבוננות לא אבין כלל קושיית הרב אלון אהרוני, דהלא גם בתמיד מיירי הכא באופן שרובן טמאין.
ממש לא, בתמיד מדובר גם אם כהן יחיד נטמא בטומאת התהום יש דינים של טומאת התהום.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
אך בהתבוננות לא אבין כלל קושיית הרב אלון אהרוני, דהלא גם בתמיד מיירי הכא באופן שרובן טמאין.
ממש לא, בתמיד מדובר גם אם כהן יחיד נטמא בטומאת התהום יש דינים של טומאת התהום.
איני יודע. אני למדתי רש"י.
 
 

הערשל

משתמש ותיק
קושיא מעיקרא ליתא, שהרי הק"ו זה מכהן טמא שעושה הפסח ולא מנטמאו הבעלים וכשם שהותר איסור שילוח לעושה פסח כך יותר לעושה תמיד.
 

אור זורח

משתמש ותיק
הערשל אמר:
קושיא מעיקרא ליתא, שהרי הק"ו זה מכהן טמא שעושה הפסח ולא מנטמאו הבעלים וכשם שהותר איסור שילוח לעושה פסח כך יותר לעושה תמיד.

ברוך שכוונתי לדעתכם הרמה
כמבואר לעיל 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשל אמר:
קושיא מעיקרא ליתא, שהרי הק"ו זה מכהן טמא שעושה הפסח ולא מנטמאו הבעלים וכשם שהותר איסור שילוח לעושה פסח כך יותר לעושה תמיד.
אור זורח אמר:
ברוך שכוונתי לדעתכם הרמה
כמבואר לעיל

עיין רש"י לעיל על המשנה וז"ל נטמאו. בעליו טומאת הגוף במת: 
נטמא גופו. בטומאת התהום בטומאת ספק, כדמפרש בגמרא הרי זה מרצה דהלכה למשה מסיני היא דהותרה טומאת התהום להם, כדאמר בגמרא ובתוספתא מפרש לה הכי כיצד אמרו לו קבר היה עמך בבית שנכנסת בו תחת האבן שישבת עליה, ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני משעשה אין צריך לעשות פסח שני. עכ"ל.

הרי מפורש בתוספתא שהדין של טומאת התהום בפסח לא מיירי כלל שהכהן הוא טמא בטומאת התהום, אלא הבעלים שבא לעשות פסחו, נטמא בטומאת התהום.
ואיך אפשר ללמוד מזה ק"ו לכהן שיש לו דין שילוח מן המחנה??
 

אור זורח

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הערשל אמר:
קושיא מעיקרא ליתא, שהרי הק"ו זה מכהן טמא שעושה הפסח ולא מנטמאו הבעלים וכשם שהותר איסור שילוח לעושה פסח כך יותר לעושה תמיד.
אור זורח אמר:
ברוך שכוונתי לדעתכם הרמה
כמבואר לעיל
במחיכ"ת כיוונתם לטעותו הרמה.

עיין רש"י לעיל על המשנה וז"ל נטמאו. בעליו טומאת הגוף במת: 
נטמא גופו. בטומאת התהום בטומאת ספק, כדמפרש בגמרא הרי זה מרצה דהלכה למשה מסיני היא דהותרה טומאת התהום להם, כדאמר בגמרא ובתוספתא מפרש לה הכי כיצד אמרו לו קבר היה עמך בבית שנכנסת בו תחת האבן שישבת עליה, ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני משעשה אין צריך לעשות פסח שני. עכ"ל.

הרי מפורש בתוספתא שהדין של טומאת התהום בפסח לא מיירי כלל שהכהן הוא טמא בטומאת התהום, אלא הבעלים שבא לעשות פסחו, נטמא בטומאת התהום.
ואיך אפשר ללמוד מזה ק"ו לכהן שיש לו דין שילוח מן המחנה??

לדבריכם כהן שנטמא לא יוכל להכנס לעשות בעצמו את פסחו וזה דוחק
גם שחיטה כשרה בזר ודוחק שלא יכול להכנס ולשחוט
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
לדבריכם כהן שנטמא לא יוכל להכנס לעשות בעצמו את פסחו וזה דוחק
גם שחיטה כשרה בזר ודוחק שלא יכול להכנס ולשחוט
למה זה דוחק, למה ומנ"ל שיהא מותר לו, אם יש לו איסור להיות בעזרה?
 

אור זורח

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור זורח אמר:
לדבריכם כהן שנטמא לא יוכל להכנס לעשות בעצמו את פסחו וזה דוחק
גם שחיטה כשרה בזר ודוחק שלא יכול להכנס ולשחוט
למה זה דוחק, למה ומנ"ל שיהא מותר לו, אם יש לו איסור להיות בעזרה?

אני חושב שכל הנידון בינינו מתחיל מנקודה שכבר נגענו כבר בתחילה
לענ''ד טומאת התהום הותרה פירושה שאין כאן טומאה.
דהיינו סברא שהתורה לא תתיר לחצאים
ואם אמרה לו התורה להחשיב עצמו לגבי כפסח טהור אז הוא טהור
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
לענ''ד טומאת התהום הותרה פירושה שאין כאן טומאה.
דהיינו סברא שהתורה לא תתיר לחצאים
א"כ לא יהא צריך טבילה בכלל, שהרי לא התיר לחצאין, ואין כאן טומאה כלל.
אלא פשוט וברור שרק לגבי מה שהתורה חידשה שאין כאן טומאה, לגבי זה אין כאן טומאה, וכן לדבי מה שאפשר ללמוד ממנו בכללי הדרשות שהתורה נדרשת בהם, אבל בודאי זה לא נאמר לכל דבר בעולם.
 

אור זורח

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור זורח אמר:
לענ''ד טומאת התהום הותרה פירושה שאין כאן טומאה.
דהיינו סברא שהתורה לא תתיר לחצאים
א"כ לא יהא צריך טבילה בכלל, שהרי לא התיר לחצאין, ואין כאן טומאה כלל.
אלא פשוט וברור שרק לגבי מה שהתורה חידשה שאין כאן טומאה, לגבי זה אין כאן טומאה, וכן לדבי מה שאפשר ללמוד ממנו בכללי הדרשות שהתורה נדרשת בהם, אבל בודאי זה לא נאמר לכל דבר בעולם.
הנה טומאה הותרה בציבור אבל אחר כך צריכים לטבול
והכא נמי טומאת התהום הותרה כלפי מצות פסח והיינו כל הנצרך לגבי מצות קרבן פסח
דהיינו כניסה לעזרה אבל אחר כך צריך לטבול.
ואין הכי נמי שלצורך אחר אסור לו להכנס
אבל כל צורך שלפסח הותר לו להכנס אע''פ שאפשר
ע''י אחר וכמו שטומאה הותרה בציבור גם אם אפשר לחזר בטהרה
וכמדומה שיש ע"ז סוגיא בפסחים.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
יושב אוהלים אמר:
אור זורח אמר:
לענ''ד טומאת התהום הותרה פירושה שאין כאן טומאה.
דהיינו סברא שהתורה לא תתיר לחצאים
א"כ לא יהא צריך טבילה בכלל, שהרי לא התיר לחצאין, ואין כאן טומאה כלל.
אלא פשוט וברור שרק לגבי מה שהתורה חידשה שאין כאן טומאה, לגבי זה אין כאן טומאה, וכן לדבי מה שאפשר ללמוד ממנו בכללי הדרשות שהתורה נדרשת בהם, אבל בודאי זה לא נאמר לכל דבר בעולם.
הנה טומאה הותרה בציבור אבל אחר כך צריכים לטבול
והכא נמי טומאת התהום הותרה כלפי מצות פסח והיינו כל הנצרך לגבי מצות קרבן פסח
דהיינו כניסה לעזרה אבל אחר כך צריך לטבול.
ואין הכי נמי שלצורך אחר אסור לו להכנס
אבל כל צורך שלפסח הותר לו להכנס אע''פ שאפשר
ע''י אחר וכמו שטומאה הותרה בציבור גם אם אפשר לחזר בטהרה
וכמדומה שיש ע"ז סוגיא בפסחים.
לצערי דבריך אינם מובנים לי, שהרי כשהקשתי איך אפשר ללמוד ק"ו לתמיד, הרי יש איסור של שילוח, אמרת שאפשר ללמוד משם אם סוברים שחידשה התורה שאין טומאה כלל בטומאת התהום, וא"כ ה"נ לענין תמיד, ועכשיו אתה אומר שרק מה שנוגע לפסח ולא לשאר דברים.

 
 

הערשל

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הרי מפורש בתוספתא שהדין של טומאת התהום בפסח לא מיירי כלל שהכהן הוא טמא בטומאת התהום, אלא הבעלים שבא לעשות פסחו, נטמא בטומאת התהום
וז"ל הגמ': את"ל כהן המרצה בקרבנותיהן של נזיר ועושה פסח הותרה לו טומאת התהום כהן המרצה בתמיד מאי.
 

אור זורח

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור זורח אמר:
יושב אוהלים אמר:
א"כ לא יהא צריך טבילה בכלל, שהרי לא התיר לחצאין, ואין כאן טומאה כלל.
אלא פשוט וברור שרק לגבי מה שהתורה חידשה שאין כאן טומאה, לגבי זה אין כאן טומאה, וכן לדבי מה שאפשר ללמוד ממנו בכללי הדרשות שהתורה נדרשת בהם, אבל בודאי זה לא נאמר לכל דבר בעולם.
הנה טומאה הותרה בציבור אבל אחר כך צריכים לטבול
והכא נמי טומאת התהום הותרה כלפי מצות פסח והיינו כל הנצרך לגבי מצות קרבן פסח
דהיינו כניסה לעזרה אבל אחר כך צריך לטבול.
ואין הכי נמי שלצורך אחר אסור לו להכנס
אבל כל צורך שלפסח הותר לו להכנס אע''פ שאפשר
ע''י אחר וכמו שטומאה הותרה בציבור גם אם אפשר לחזר בטהרה
וכמדומה שיש ע"ז סוגיא בפסחים.
לצערי דבריך אינם מובנים לי, שהרי כשהקשתי איך אפשר ללמוד ק"ו לתמיד, הרי יש איסור של שילוח, אמרת שאפשר ללמוד משם אם סוברים שחידשה התורה שאין טומאה כלל בטומאת התהום, וא"כ ה"נ לענין תמיד, ועכשיו אתה אומר שרק מה שנוגע לפסח ולא לשאר דברים.

אפרש לך את דברי 
בתחילה דיברתי לענין הק''ו ואז אמרתי שלומדים ק''ו להכל
אבל כעת שנכנסנו לדבר על הסברא הזו שאמרתם שיש כאן איסור להכנס בטומאה 
וע''ז אמרנו ששורש הסברא היא שאם התורה התירה להקריב פסח בטומאה או בטומאת התהום אז התורה התירה כל מה שנצרך עבור ההקרבה ואחרי שנבין את הדבר הזה ייקל עלינו ממילא להבין שגם הק''ו מלמד כך כי אם יש ק''ו אז ממילא הוא מלמד נותן את אותם דינים שבפסח לתמיד

אם הדברים עדיין לא ברורים אשמח לדון ולראות שוב

 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשל אמר:
יושב אוהלים אמר:
הרי מפורש בתוספתא שהדין של טומאת התהום בפסח לא מיירי כלל שהכהן הוא טמא בטומאת התהום, אלא הבעלים שבא לעשות פסחו, נטמא בטומאת התהום
וז"ל הגמ': את"ל כהן המרצה בקרבנותיהן של נזיר ועושה פסח הותרה לו טומאת התהום כהן המרצה בתמיד מאי.
יישר כחכם! לא שמתי לב לדברי הגמ'. חוזרני בי לגבי נקודה זו, וכנראה לעיל שרש"י הביא את התוספתא לפרש את הדין של המשנה, אבל זה לא אומר שרק בכה"ג הותרה טומאת התהום, וכמו שהוכחת מהגמ'.
 
 

הערשל

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חוזרני בי לגבי נקודה זו,
וממילא דלא קשה כלל הקושיא, שכל הספק זה אם ללמוד כהן המרצה בתמיד מכהן המרצה בפסח כמפורש בגמ'.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
הערשל אמר:
יושב אוהלים אמר:
הרי מפורש בתוספתא שהדין של טומאת התהום בפסח לא מיירי כלל שהכהן הוא טמא בטומאת התהום, אלא הבעלים שבא לעשות פסחו, נטמא בטומאת התהום
וז"ל הגמ': את"ל כהן המרצה בקרבנותיהן של נזיר ועושה פסח הותרה לו טומאת התהום כהן המרצה בתמיד מאי.
יישר כחכם! לא שמתי לב לדברי הגמ'. חוזרני בי לגבי נקודה זו, וכנראה לעיל שרש"י הביא את התוספתא לפרש את הדין של המשנה, אבל זה לא אומר שרק בכה"ג הותרה טומאת התהום, וכמו שהוכחת מהגמ'.



הערשל אמר:
וממילא דלא קשה כלל הקושיא, שכל הספק זה אם ללמוד כהן המרצה בתמיד מכהן המרצה בפסח כמפורש בגמ'.

אמנם יש להבין מה הם שני הצדדים שבשאלת הגמ', מי אמרינן כי גמירי טומאת התהום בפסח, בתמיד לא גמירי, או דילמא יליף תמיד מפסח.
ולכאורה היה מקום לפרש דשני הצדדים הם הנידון שכתב הרב @אור זורח נ"י לעיל, אם טומאת התהום הותרה פירושה שאין כאן טומאה כלל, וא"כ הסברא נותנת שהתורה לא תתיר לחצאים, ואם אמרה לו התורה להחשיב עצמו לגבי כפסח טהור אז הוא טהור, וה"נ לענין תמיד הוא טהור ויכל הכהן להקריב קרבן תמיד בטומאת התהום, וזה הצד בגמ' דנילף תמיד מפסח, או דילמא שלא אמרה תורה גבי פסח שאין הוא נחשב לטמא כלל, אלא שיש היתר מיוחד שיכול להקריב הפסח אף שהוא טמא בטומאת התהום, וזהו הצד בגמ' דרק לענין פסח נאמר דין זה, משא"כ במקום אחר זה לא נאמר.
אבל אם זה הפשט אז קשה קושייתי המקורית, שהרי איך קס"ג להגמ' לפשוט השאלה ע"י ק"ו, הרי אם יש צד אחד בשאלה שלא נאמר בפסח שאין טומאה כלל, אלא יש דין מיוחד שיכול להקריב בטומאה, א"כ איך קס"ד דגמ'  דנילף ההיתר הזה גם לתמיד ע"י קל וחומר, הרי  יש דין שילוח מן המחנה, וא"כ בתמיד לא שייך למילף דין זה.
וא"כ יש כאן קושיא ממ"נ, דלצד הגמ' שבפסח נאמר שאין כאן טומאה כלל, אז אפשר ללמוד דה"ה בתמיד גם בלי ק"ו, שהרי אינו טמא, ולצד שהוא כן טמא, ורק הדין בפסח אומר שמותר להקריב בטומאה, א"כ לא יועיל הק"ו.

ואולי צ"ל שבמקום לדחות הק"ו ע"י פירכא, פריך בגמ' "ומי דנים ק"ו מהלכה, ז"א שגם לולא לא היה פירכא, לא היינו יכולים לדון ק"ו, דאין ללמוד ק"ו מהלכה, ולכן מסיק דנלמד מג"ש דקרא [וע"ז א"א לפרוך פירכא, וכנ"ל].
 
 

הערשל

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יש להבין מה הם שני הצדדים שבשאלת הגמ', מי אמרינן כי גמירי טומאת התהום בפסח, בתמיד לא גמירי, או דילמא יליף תמיד מפסח.
לא הבנתי מה לא מובן בשאלת הגמ', ההלכה למשה מסיני נאמרה על פסח, ויש נידון אם לומדים תמיד מפסח בק"ו או בגז"ש, אבל ודאי שאין הגדר שהוא טהור לגמרי, ואם יעבוד בקרבן יחיד בודאי יפסל.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשל אמר:
אבל ודאי שאין הגדר שהוא טהור לגמרי
לא אמרנו  שהוא טהור לגמרי אלא שלענין הקרבת הקרבן הוא נחשב כטהור.
אבל אתה לא רואה כזה צד כאפשרות, אז איך אתה מפרש את שני צדידי השאלה של הגמ' "מי אמרינן כי גמירי טומאת התהום בפסח, בתמיד לא גמירי, או דילמא יליף תמיד מפסח." - למה כן נליף, ולמה לא נליף? מה הם הצדדים?
 
חלק עליון תַחתִית