יושב אוהלים
משתמש ותיק
בגמ' דף פא. בסוף העמוד:
בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום, או לא, ורצה הגמ' ללמוד בק"ו מפסח ונזיר שכשר להקריב בטומאה, ודחוהו. ולמסקנא (בע"ב) יליף מג"ש.
שמעתי קושיא מת"ח אחד, [הרב אלון אהרוני נ"י] שלכאורה קשה על הה"א ללמוד מק"ו, שהרי גם אם נאמר דאפשר לילף מהק"ו שכמו דבפסח אפשר להקריבו בטומאה, כשרובם טמאים, ה"נ בתמיד אפשר להקריב הקרבן בטומאה כשהכהן טמא בטומאת התהום, גם כשאין רובם טמאים, מ"מ זה לגבי כשרות הקרבן להקרבה, אמנם הרי יש מצוות עשה של 'וישלחו מן המחנה' שכהן טמא מת אסור לו להישאר במחנה שכינה, וא"כ גם אם מצד כשרות ההקרבה ילפינן ק"ו מפסח ונזיר דאפשר להקריבו גם במקום טומאת התהום, אבל מה עם המצוה שכהן טמא אסור לו להישאר בבית המקדש? וע"כ שאי אפשר לומר ק"ו כזה.
והתינח למסקנת הגמ' דיליף מג"ש מועדו מועדו מפסח, י"ל דכיון דמעולם לא שייך דרשא זו שכהן יהא מותר להקריב קרבן תמיד כשהוא טמא בטומאת התהום אם הוא צריך לצאת מהמחנה, אם כן על כרחך שהג"ש שאומר לנו שיכול להקריב אומר לנו שאין בו דין של וישלחו מן המחנה בכה"ג, דאל"כ דרשא למאי אתי, משא"כ בק"ו הרי לא חייבים לדרוש הק"ו אם יש לנו סיבה שלא יכול להיות הדין כך, וכיון שיש לכהן מצוה של וישלחו מן המחנה, ע"כ דליתא להאי ק"ו. וצ"ע.
בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום, או לא, ורצה הגמ' ללמוד בק"ו מפסח ונזיר שכשר להקריב בטומאה, ודחוהו. ולמסקנא (בע"ב) יליף מג"ש.
שמעתי קושיא מת"ח אחד, [הרב אלון אהרוני נ"י] שלכאורה קשה על הה"א ללמוד מק"ו, שהרי גם אם נאמר דאפשר לילף מהק"ו שכמו דבפסח אפשר להקריבו בטומאה, כשרובם טמאים, ה"נ בתמיד אפשר להקריב הקרבן בטומאה כשהכהן טמא בטומאת התהום, גם כשאין רובם טמאים, מ"מ זה לגבי כשרות הקרבן להקרבה, אמנם הרי יש מצוות עשה של 'וישלחו מן המחנה' שכהן טמא מת אסור לו להישאר במחנה שכינה, וא"כ גם אם מצד כשרות ההקרבה ילפינן ק"ו מפסח ונזיר דאפשר להקריבו גם במקום טומאת התהום, אבל מה עם המצוה שכהן טמא אסור לו להישאר בבית המקדש? וע"כ שאי אפשר לומר ק"ו כזה.
והתינח למסקנת הגמ' דיליף מג"ש מועדו מועדו מפסח, י"ל דכיון דמעולם לא שייך דרשא זו שכהן יהא מותר להקריב קרבן תמיד כשהוא טמא בטומאת התהום אם הוא צריך לצאת מהמחנה, אם כן על כרחך שהג"ש שאומר לנו שיכול להקריב אומר לנו שאין בו דין של וישלחו מן המחנה בכה"ג, דאל"כ דרשא למאי אתי, משא"כ בק"ו הרי לא חייבים לדרוש הק"ו אם יש לנו סיבה שלא יכול להיות הדין כך, וכיון שיש לכהן מצוה של וישלחו מן המחנה, ע"כ דליתא להאי ק"ו. וצ"ע.