מילים שיש נוהגים שלא לאומרן

אברך

משתמש ותיק
רבים נוהגים שלא לומר המילה 'חזיר', ובמקומה אומרים 'דבר אחר'.

גם נוהגים רבים לומר על מישהו שמת 'נפטר', ומקפידים שלא לומר 'מת'.

לענ"ד אין כ"כ טעם להחמיר בכ"ז אחר שבתורה הקדושה כתוב 'חזיר', וכן קוראים לאדם שמת 'מת'. (וכן אני נוהג מפעם לפעם לצורך פרובוקציה..., לומר 'מת' על מי שמת)
 
 

בחור_צעיר

משתמש ותיק
לענ"ד נובע מהצורך הנשמתי להיות קרוב לטוב ולקדוש ולטהור, ואפילו שמיעה של הדבר הרע משפיעה על הנפש, על כן מצנזרים.

והרי זה פשוט שאם תשמע מישהו אומר את המילה חזיר 10 פעמים רצוף זה יפריע לך והאדם הזה ישמע לך כמו אחד שהוא חלש מבחינה רוחנית. לעומת אם תשמע אותו אומר את המילה "קדושה" 10 פעמים שכנראה תחשוב שהוא מבקש מבורא עולם שישפיע עליו קדושה, או שיעזור לו בשמירת הברית והעיניים, או שהוא מתפלל ליותר קדושה בישראל ובעולם, ותתפעל ממנו לטובה ותשבח אותו בליבך.
 
בתורה הקד' שצריך לכתוב טמא כתוב ואיפה שאפשר להימנע מכך אפי' שיעקם על ידי כך כמה וכמה אותיות יעקם העיקר לא להוציא מילה מגונה מפיו
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
'ים של שלמה' בבא קמא, פרק רביעי, סימן יא:
כלל גדול הוא בזה, שיזהר אדם בדבורו כמו במעשיו, ועוד יותר. שאפילו על המותר לומר מדקדק הקב"ה במי שאינו מוציא בלשון יפה מנופה כסולת נקייה. כדאיתא בפ"ק דפסחים, צא ולמוד ממדותיו של הקדוש ברוך הוא, שעקם ח' אותיות, שכתב 'אשר איננה טהורה', ולא כתב 'הטמאה', ואע"פ שאין זה מגונה ממש, וכמה פעמים נאמר טמאה בתורה, אפ"ה הראה הקב"ה בכבודו מדת ענוה לבשר ודם, שילמוד דרך ארץ, ויוסיף לקח, לעיין בכל מלה ומלה. ומשום הכי קבלתי מן הראשונים, שהיו נזהרים שלא לומר בתלמוד 'בצים', אלא 'בעים', וכן כל כי האי גוונא.
תמצית הדברים - ב'מגן אברהם' סימן קנו.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מנהג כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש בכל העניין הזה, היה להתרחק כמה שאפשר ממילים כאלה.

היפך החיים - במקום מוות
היפך הברכה - במקום קללה
בית רפואה - במקום בית חולים
מצויינים שבישראל - במקום נכים/נכי צה"ל

וכן על זה הדרך, דקדק בזה מאוד.


אכן לגבי מה שכתבת - ר' @אברך - על פרובוקציות, הרי כולם נהנים מקצת פרובוקציות :)
 

נצבים וילך

משתמש ותיק
ספר חסידים סי' תעט: כתיב (משלי כ"א כ"ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, ראשי תיבות רמוז שמשון. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ברית כרותה לשפתים לכך אל יפתח אדם פיו לשטן, לא יאמר אדם לחבירו ולא לבניו תלך ותמיר מומר יהיה. אחד היה רגיל לקרוא לבני אדם כשמדברים דברים שלא היו נראים לו [פגר] או פעמים אמר אתה עושה כמו כומר אמר ליה החכם לא יתכן כך לזרע ישראל שלא יתקיים בו או בזרעו לכך חדל לך.
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
יראתי בפצותי אמר:
חזיר, כבר חז"ל נמנעו מלהזכירו ואמרו דבר אחר. וכן לא הזכירו צרעת, ואמרו דבר אחר. מת חז"ל הזכירו ועדיין מנהג העולם שלא לאומרו, מסתמא על דרך צדיקים במיתתם קרויים חיים.
לגבי חזיר, אכן בכמה דוכתי כינוהו בגמ' 'דבר אחר' (ממה שמצאתי בחיפוש - שבת קי:, פסחים ג: ועו:, כתובות סא:, קידושין לט:, וע"ע סנהדרין כו: ברש"י ותוס'). אך לעומת זאת בהמון מקומות קראוהו בשמו, הרבה הרבה יותר ממה שכינוהו 'דבר אחר'. וצריך בירור.

לגבי צרעת - לכאו' אין בזה דבר טומאה, אלא הוא משום 'פתיחת פה לשטן'. וכנהוג בזמנינו לגבי ה'יינע מחלע'. ול"ע בזה.

לגבי 'מת' - יל"ע באמת ממתי התחיל הכינוי 'נפטר', וממתי החליף את המילה 'מת', והאם מצינו לגדולי הדורות שדברו בזה, אם יש עדיפות ללשון זו או אחרת.  
 
 
בחור_צעיר אמר:
יש גם הנמנעים מלהזכיר הריון למרות שמוזכר בפירוש בכתובים ואומרים 'מצב'
אותם חכמים תולים מודעות (בעיקר בימי השובבי"ם) על שיעורים בהלכות שביורה דעה, כאילו זה חוסר צניעות (או שיגעון אחר) לכתוב או לומר נדה
 

שפרינגר

משתמש ותיק
אברך אמר:
לגבי 'מת' - יל"ע באמת ממתי התחיל הכינוי 'נפטר', וממתי החליף את המילה 'מת', והאם מצינו לגדולי הדורות שדברו בזה, אם יש עדיפות ללשון זו או אחרת.  

ראה בספר אגרות קודש מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ח"א ע' לו, בתשובה להערה על שבאחד מפירסומי חב"ד השתמשו בביטוי געשטארבן [שמשמעו - מת]:
בנוגע להערה ב' א"א באופן אחר בדבור לקטנים, כי לכתוב "נפטר" לא יבינו מה זה, והלא כן תרגמו גם בחדר מלפנים.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אברך אמר:
אין כ"כ טעם להחמיר בכ"ז אחר שבתורה הקדושה כתוב 'חזיר', וכן קוראים לאדם שמת 'מת'.
.
O.K. כשתמות יעבירו את נבלתך לבית ההלויות, אחר שבדברי הנביאים הקדושים כתוב לאמר:​
וַיִּשָּׂא הַנָּבִיא אֶת־נִבְלַת אִישׁ־הָאֱלֹדִים וַיַּנִּחֵהוּ אֶל־הַחֲמוֹר וַיְשִׁיבֵהוּ, וַיָּבֹא אֶל־עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן לִסְפֹּד וּלְקָבְרוֹ.
וַיַּנַּח אֶת־נִבְלָתוֹ בְּקִבְרוֹ, וַיִּסְפְּדוּ עָלָיו הוֹי אָחִי.
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
אברך אמר:
אין כ"כ טעם להחמיר בכ"ז אחר שבתורה הקדושה כתוב 'חזיר', וכן קוראים לאדם שמת 'מת'.
.
O.K. כשתמות יעבירו את נבלתך לבית ההלויות, אחר שבדברי הנביאים הקדושים כתוב לאמר:​
וַיִּשָּׂא הַנָּבִיא אֶת־נִבְלַת אִישׁ־הָאֱלֹדִים וַיַּנִּחֵהוּ אֶל־הַחֲמוֹר וַיְשִׁיבֵהוּ, וַיָּבֹא אֶל־עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן לִסְפֹּד וּלְקָבְרוֹ.
וַיַּנַּח אֶת־נִבְלָתוֹ בְּקִבְרוֹ, וַיִּסְפְּדוּ עָלָיו הוֹי אָחִי.
בכיף.
 
 

שמואל31

משתמש רשום
אמר אביי רבים שתו לימא רבים ישתו לא לימא. דאר"ש בן לקיש וכן תנא משמיה דר יוסי לעולם אל פתח פיו לשטן
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מקדש שביעי כל שביעי אמר:
בחור_צעיר אמר:
יש גם הנמנעים מלהזכיר הריון למרות שמוזכר בפירוש בכתובים ואומרים 'מצב'
אותם חכמים תולים מודעות (בעיקר בימי השובבי"ם) על שיעורים בהלכות שביורה דעה, כאילו זה חוסר צניעות (או שיגעון אחר) לכתוב או לומר נדה
השיגעון הראשון שלהם היה לייסד את השיעורים הללו, מה שנראה לך היום כמו מובן מאליו, אז תודה שאתה יודע להעביר ביקורת. 
 
 
אמונת אומן אמר:
מקדש שביעי כל שביעי אמר:
בחור_צעיר אמר:
יש גם הנמנעים מלהזכיר הריון למרות שמוזכר בפירוש בכתובים ואומרים 'מצב'
אותם חכמים תולים מודעות (בעיקר בימי השובבי"ם) על שיעורים בהלכות שביורה דעה, כאילו זה חוסר צניעות (או שיגעון אחר) לכתוב או לומר נדה
השיגעון הראשון שלהם היה לייסד את השיעורים הללו, מה שנראה לך היום כמו מובן מאליו, אז תודה שאתה יודע להעביר ביקורת. 
 

אשמח לשמוע, למה שיגעון?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אברך אמר:
וכן אני נוהג מפעם לפעם לצורך פרובוקציה..., לומר 'מת' על מי שמת
יש גם ענין כזה בהלכות בין אדם לחברו שלא להגיד דבר שאתה יודע שזה יפריע לחברך, רק בגלל שלך מתחשק לעשות עכשיו "פרובקציה" (עיין ערך אונאת דברים)
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מקדש שביעי כל שביעי אמר:
אמונת אומן אמר:
מקדש שביעי כל שביעי אמר:
אותם חכמים תולים מודעות (בעיקר בימי השובבי"ם) על שיעורים בהלכות שביורה דעה, כאילו זה חוסר צניעות (או שיגעון אחר) לכתוב או לומר נדה
השיגעון הראשון שלהם היה לייסד את השיעורים הללו, מה שנראה לך היום כמו מובן מאליו, אז תודה שאתה יודע להעביר ביקורת. 

אשמח לשמוע, למה שיגעון?
את המילה שיגעון אתה כתבת, על אנשים שכל חטאם הוא חינוך יהודי טהור ושורשי. 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אברך אמר:
רבים נוהגים שלא לומר המילה 'חזיר', ובמקומה אומרים 'דבר אחר'.
זכרוני כד הוינא טליא, שהיה לי מלמד בחיידר (בחו"ל), יהודי חסידי שהיה צדיק ופרוש בדרכיו, ולא היה מזכיר שום מילה שיש בה גנאי, והיה אומר את האותיות של המילה ולא המילה עצמה.
לדוגמא היה אומר "רי"ש שי"ן עי"ן במקום לומר המילה רשע, והיה אומר עי"ן גימ"ל למ"ד במקום לומר המילה עגל [הזהב], והיה אומר "יש בזה חי"ת למ"ד וא"ו למ"ד שם שמים", במקום לומר חלול שם שמים, וכשהיה מדבר על לשון הרע, היה אומר "זה ממש לשה"ר (לשהר- בפתח מתחת ללמ"ד ומתחת לה"א), וכן לא היה מזכיר שמות של רשעים, אלא היה אומר "למ"ד בי"ת נו"ן, ועי"ן שין וא"ו, וה"א מם נו"ן, במקום להזכיר שם לבן ועשו והמן, וכן היה אומר עי"ן מ"ם למ"ד קו"ף במקום עמלק, וכן להיטלר ימח שמו היה קורא "הצורר ימש".
ואף היה נזהר מלומר המילה "עברה" והיה אומר שכשמישהו ח"ו עובר עי"ן בי"ת רי"ש ה"א, או שהיה אומר ["חי"ת טי"ת אל"ף].
 

הערש כ''ץ

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אברך אמר:
רבים נוהגים שלא לומר המילה 'חזיר', ובמקומה אומרים 'דבר אחר'.
זכרוני כד הוינא טליא, שהיה לי מלמד בחיידר (בחו"ל), יהודי חסידי שהיה צדיק ופרוש בדרכיו, ולא היה מזכיר שום מילה שיש בה גנאי, והיה אומר את האותיות של המילה ולא המילה עצמה.
לדוגמא היה אומר "רי"ש שי"ן עי"ן במקום לומר המילה רשע, והיה אומר עי"ן גימ"ל למ"ד במקום לומר המילה עגל [הזהב], והיה אומר "יש בזה חי"ת למ"ד וא"ו למ"ד שם שמים", במקום לומר חלול שם שמים, וכשהיה מדבר על לשון הרע, היה אומר "זה ממש לשה"ר (לשהר- בפתח מתחת ללמ"ד ומתחת לה"א), וכן לא היה מזכיר שמות של רשעים, אלא היה אומר "למ"ד בי"ת נו"ן, ועי"ן שין וא"ו, וה"א מם נו"ן, במקום להזכיר שם לבן ועשו והמן, וכן היה אומר עי"ן מ"ם למ"ד קו"ף במקום עמלק, וכן להיטלר ימח שמו היה קורא "הצורר ימש".
ואף היה נזהר מלומר המילה "עברה" והיה אומר שכשמישהו ח"ו עובר עי"ן בי"ת רי"ש ה"א, או שהיה אומר ["חי"ת טי"ת אל"ף].

למלמד תינוקות אני לא בטוח שזה מתאים.
אני כיום הייתי מתקשה לעקוב אחריו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערש כ''ץ אמר:
יושב אוהלים אמר:
אברך אמר:
רבים נוהגים שלא לומר המילה 'חזיר', ובמקומה אומרים 'דבר אחר'.
זכרוני כד הוינא טליא, שהיה לי מלמד בחיידר (בחו"ל), יהודי חסידי שהיה צדיק ופרוש בדרכיו, ולא היה מזכיר שום מילה שיש בה גנאי, והיה אומר את האותיות של המילה ולא המילה עצמה.
לדוגמא היה אומר "רי"ש שי"ן עי"ן במקום לומר המילה רשע, והיה אומר עי"ן גימ"ל למ"ד במקום לומר המילה עגל [הזהב], והיה אומר "יש בזה חי"ת למ"ד וא"ו למ"ד שם שמים", במקום לומר חלול שם שמים, וכשהיה מדבר על לשון הרע, היה אומר "זה ממש לשה"ר (לשהר- בפתח מתחת ללמ"ד ומתחת לה"א), וכן לא היה מזכיר שמות של רשעים, אלא היה אומר "למ"ד בי"ת נו"ן, ועי"ן שין וא"ו, וה"א מם נו"ן, במקום להזכיר שם לבן ועשו והמן, וכן היה אומר עי"ן מ"ם למ"ד קו"ף במקום עמלק, וכן להיטלר ימח שמו היה קורא "הצורר ימש".
ואף היה נזהר מלומר המילה "עברה" והיה אומר שכשמישהו ח"ו עובר עי"ן בי"ת רי"ש ה"א, או שהיה אומר ["חי"ת טי"ת אל"ף].

למלמד תינוקות אני לא בטוח שזה מתאים.
אני כיום הייתי מתקשה לעקוב אחריו.
לא היינו ילדים קטנים, היינו בגיל קרוב לבר מצוה, והמלמד הנ"ל היה מומחה גדול בבהירות הסברת החומר הנלמד, בצורה מרתקת ממש,
ולא רק שלא התקשו התלמידים לעקוב אחריו, אלא גם למדנו ממנו שיעור מאלף במעלת שמירת הפה והדיבור,
עד כדי כך שעד היום אני מושפע מזה, לדוגמא שהיה נזהר מלומר על מישהו שהוא "חולה" אלא היה אומר "נישט געזינט" [לא בקו הבריאות], ואם היה חולה מאוד היה אומר "זייער נישט געזינד" [מאוד לא בקו הבריאות]. ועד היום נשאר אצלי ההרגל שכאשר אני מספר על מישהו שהוא חולה אני אומר כמוהו.
 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
לדעתי ההבדל אינו בין המילים אלא בטונים ובצורה שהם נאמרים.
אם לדוגמה צועקים בבית "היא כבר במצב?", זה הרבה יותר "גרוע" מאשר אם שואלים בלחש "היא כבר בהריון"?
הנקודה היא, ששינוי המילים הוא בכלל לא הכל, אלא הצורה שבה דברים נאמרים.
אותו הדבר עם חזיר ודבר אחר, אם אומרים את המילה חזיר בצורה עדינה ולא מתיזים את הזיין במילה חזיר כמו בלמען תזכרו בק"ש, זה בסדר גמור, כי הרי חזיר כתוב כבר בתורה, לעומת זאת אם מאריכים ואומרים בהטעמה את המילים דבר אחר, זה גם לא נשמע טוב. אותו דבר בגדולים וקטנים בשירותים. ומה שמחליפים את חזיר בדבר אחר בדרך כלל מסופקני אם הוא מיר"ש או שפשוט זה נהיה שמו, ולכן בכלל לא מחליפים ומשנים אלא פשוט לחזיר קוראים דבר אחר (מזכיר לכם את המעשה עם האישה והברווז שהילד אמר לאבא הכי אהבתי את הברווז?). 
זכורני שבבחרותי (גדלתי בעיר חילונית) הגיע חילוני לבית הכנסת, ולפני התפילה הוא שאל אותי איפה הניחותא. לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי, מה זה ניחותא, עד שהתפלא עלי "אתה שאתה עם מעיל וכובע אתה לא יודע מה זה ניחותא?" אמרתי לו שאיני יודע מה הוא סח. ואז הוא התרגז ואמר "נו, התכוונתי לשירותים! למה אתה מכריח אותי ללכלך את הפה שלי?" בקיצור, הוא המציא שהמילה שירותים היא מגונה ולכן צריך לומר ניחותא. אותו הדבר שמעתי שיש המדקדקים להחליף את המילים גדולים וקטנים בכיכי (כף ראשונה דגושה ושנייה לא) ומים. ממש בוגר. אחר כך המילה כיכי תהיה גסה ויצטרכו להחליף אותה, וגם כשהילד יגיד שהוא צריך מים לא יבינו אם הוא צריך לשירותים מים, או שצריך לשתות מים. מה יהיה הסוף?
אני חושב שהרבה מזה לחץ חברתי של מה יגידו עלי ואיך יסתכלו עלי אם ישמעו אותנו מדברים כך, ויש תחרות מי מדבר יותר יפה ומי ממציא יותר מילים יפות שיש לו מודעות לעניין. 
ובאמת כמובן יש עניין לא לומר דברים מגונים ולשמור על פה נקי, אלא שלענ"ד זה לא רק קשור למילה אלא לטון ולצורה שבה זה נאמר.   
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
בכתבי מוהר''ן מצינו במעשה בבת מלך:
מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת. ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עמה מאד.
פעם אחת היה מתוועד עמה ביחד באיזה יום ונעשה ברוגז עליה ונזרקה מפיו דבור:
שהלא טוב יקח אותך (דער ניט גוטער זאל דיך נעמען).
בלילה הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצער מאד והלך לבקשה אנה ואנה.

ויבואו הבקיאים ויציינו עוד.
 

מָרְדֳּכַי

משתמש ותיק
נצבים וילך אמר:
ספר חסידים סי' תעט: כתיב (משלי כ"א כ"ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, ראשי תיבות רמוז שמשון. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ברית כרותה לשפתים לכך אל יפתח אדם פיו לשטן, לא יאמר אדם לחבירו ולא לבניו תלך ותמיר מומר יהיה. אחד היה רגיל לקרוא לבני אדם כשמדברים דברים שלא היו נראים לו [פגר] או פעמים אמר אתה עושה כמו כומר אמר ליה החכם לא יתכן כך לזרע ישראל שלא יתקיים בו או בזרעו לכך חדל לך.

 וראו פה גם. 
ואגב, ברית כרותה לשפתיים. 
ראשי תיבות כלב...
 

chagold

משתמש ותיק
זכורני מאחד הקדמונים (רוקח?) שלא מזכירים בפסח 'לחם' שלא יטעו התינוקות, וכמו שלא אומרים כל השנה חזיר אלא דבר אחר. (לא מצאתי כעת).
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
לדעתי ההבדל אינו בין המילים אלא בטונים ובצורה שהם נאמרים.
אם לדוגמה צועקים בבית "היא כבר במצב?", זה הרבה יותר "גרוע" מאשר אם שואלים בלחש "היא כבר בהריון"?
הנקודה היא, ששינוי המילים הוא בכלל לא הכל, אלא הצורה שבה דברים נאמרים.
אותו הדבר עם חזיר ודבר אחר, אם אומרים את המילה חזיר בצורה עדינה ולא מתיזים את הזיין במילה חזיר כמו בלמען תזכרו בק"ש, זה בסדר גמור, כי הרי חזיר כתוב כבר בתורה, לעומת זאת אם מאריכים ואומרים בהטעמה את המילים דבר אחר, זה גם לא נשמע טוב. אותו דבר בגדולים וקטנים בשירותים. ומה שמחליפים את חזיר בדבר אחר בדרך כלל מסופקני אם הוא מיר"ש או שפשוט זה נהיה שמו, ולכן בכלל לא מחליפים ומשנים אלא פשוט לחזיר קוראים דבר אחר (מזכיר לכם את המעשה עם האישה והברווז שהילד אמר לאבא הכי אהבתי את הברווז?). 
זכורני שבבחרותי (גדלתי בעיר חילונית) הגיע חילוני לבית הכנסת, ולפני התפילה הוא שאל אותי איפה הניחותא. לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי, מה זה ניחותא, עד שהתפלא עלי "אתה שאתה עם מעיל וכובע אתה לא יודע מה זה ניחותא?" אמרתי לו שאיני יודע מה הוא סח. ואז הוא התרגז ואמר "נו, התכוונתי לשירותים! למה אתה מכריח אותי ללכלך את הפה שלי?" בקיצור, הוא המציא שהמילה שירותים היא מגונה ולכן צריך לומר ניחותא. אותו הדבר שמעתי שיש המדקדקים להחליף את המילים גדולים וקטנים בכיכי (כף ראשונה דגושה ושנייה לא) ומים. ממש בוגר. אחר כך המילה כיכי תהיה גסה ויצטרכו להחליף אותה, וגם כשהילד יגיד שהוא צריך מים לא יבינו אם הוא צריך לשירותים מים, או שצריך לשתות מים. מה יהיה הסוף?
אני חושב שהרבה מזה לחץ חברתי של מה יגידו עלי ואיך יסתכלו עלי אם ישמעו אותנו מדברים כך, ויש תחרות מי מדבר יותר יפה ומי ממציא יותר מילים יפות שיש לו מודעות לעניין. 
ובאמת כמובן יש עניין לא לומר דברים מגונים ולשמור על פה נקי, אלא שלענ"ד זה לא רק קשור למילה אלא לטון ולצורה שבה זה נאמר.   
זה שגם הטון צ''ל עדין לא מפחית ממעלת מי שמילותיו מעודנות ומדודות, וכל המרבה בקדושה קדוש יאמר לו.
אצל אף אחד המילה 'דבר אחר' אינה באמת תחליף לחזיר.
ובדרך כלל מי שרגיל לומר ''מצב'' הוא גם זה שלא יצעק זאת ברחובות קריה, וכן להיפך.
יש בתים שהילדים עד גיל מסויים לא ידעו כלל שאמם ב''מצב'' ויש בתים שמתכננים יחד עם הילדים מתי זה יקרה... ושם לא אומרים ''מצב''. [דר''א, בחוג שאני רגיל בו לא טאומרים ''מצב'' אטלא אומרים ''ממתינים לשמחה'', וכשמזכירים לברכה מבקשים ''שילך הכל כשורה''].
כמובן שיוצאי דופן יש בכל דבר ואינם הנושא.

המהלך שאתה מציג הוא אנטי תזה למהלך של חכמינו ז''ל בזה.

הדבר הבולט ביותר זו החומרה שהחמירו חז''ל בענין ידיעת יום הטבילה לזרים, שממש מהווה שיקול הלכתי.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
נתנאל_ב אמר:
לדעתי ההבדל אינו בין המילים אלא בטונים ובצורה שהם נאמרים.
אם לדוגמה צועקים בבית "היא כבר במצב?", זה הרבה יותר "גרוע" מאשר אם שואלים בלחש "היא כבר בהריון"?
הנקודה היא, ששינוי המילים הוא בכלל לא הכל, אלא הצורה שבה דברים נאמרים.
אותו הדבר עם חזיר ודבר אחר, אם אומרים את המילה חזיר בצורה עדינה ולא מתיזים את הזיין במילה חזיר כמו בלמען תזכרו בק"ש, זה בסדר גמור, כי הרי חזיר כתוב כבר בתורה, לעומת זאת אם מאריכים ואומרים בהטעמה את המילים דבר אחר, זה גם לא נשמע טוב. אותו דבר בגדולים וקטנים בשירותים. ומה שמחליפים את חזיר בדבר אחר בדרך כלל מסופקני אם הוא מיר"ש או שפשוט זה נהיה שמו, ולכן בכלל לא מחליפים ומשנים אלא פשוט לחזיר קוראים דבר אחר (מזכיר לכם את המעשה עם האישה והברווז שהילד אמר לאבא הכי אהבתי את הברווז?). 
זכורני שבבחרותי (גדלתי בעיר חילונית) הגיע חילוני לבית הכנסת, ולפני התפילה הוא שאל אותי איפה הניחותא. לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי, מה זה ניחותא, עד שהתפלא עלי "אתה שאתה עם מעיל וכובע אתה לא יודע מה זה ניחותא?" אמרתי לו שאיני יודע מה הוא סח. ואז הוא התרגז ואמר "נו, התכוונתי לשירותים! למה אתה מכריח אותי ללכלך את הפה שלי?" בקיצור, הוא המציא שהמילה שירותים היא מגונה ולכן צריך לומר ניחותא. אותו הדבר שמעתי שיש המדקדקים להחליף את המילים גדולים וקטנים בכיכי (כף ראשונה דגושה ושנייה לא) ומים. ממש בוגר. אחר כך המילה כיכי תהיה גסה ויצטרכו להחליף אותה, וגם כשהילד יגיד שהוא צריך מים לא יבינו אם הוא צריך לשירותים מים, או שצריך לשתות מים. מה יהיה הסוף?
אני חושב שהרבה מזה לחץ חברתי של מה יגידו עלי ואיך יסתכלו עלי אם ישמעו אותנו מדברים כך, ויש תחרות מי מדבר יותר יפה ומי ממציא יותר מילים יפות שיש לו מודעות לעניין. 
ובאמת כמובן יש עניין לא לומר דברים מגונים ולשמור על פה נקי, אלא שלענ"ד זה לא רק קשור למילה אלא לטון ולצורה שבה זה נאמר.   

הדבר הבולט ביותר זו החומרה שהחמירו חז''ל בענין ידיעת יום הטבילה לזרים, שממש מהווה שיקול הלכתי.
זה כבר נושא אחר. הנושא פה עדינות- גסות, ולא צניעות- פריצות.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
זה כבר נושא אחר. הנושא פה עדינות- גסות, ולא צניעות- פריצות.
יתכן שזה לא הנושא.
מה פריצות יש בזה שאדם כלשהו ידע באקראי שאשה פלונית טבלה היום?
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
בלדד השוחי אמר:
זה כבר נושא אחר. הנושא פה עדינות- גסות, ולא צניעות- פריצות.
יתכן שזה לא הנושא.
מה פריצות יש בזה שאדם כלשהו ידע באקראי שאשה פלונית טבלה היום?
עי' שו"ת משנה הלכות (חלק טז סימן נב) שהביא ד' טעמים בטעם הדבר.
 
חלק עליון תַחתִית