תמצית הדברים - ב'מגן אברהם' סימן קנו.כלל גדול הוא בזה, שיזהר אדם בדבורו כמו במעשיו, ועוד יותר. שאפילו על המותר לומר מדקדק הקב"ה במי שאינו מוציא בלשון יפה מנופה כסולת נקייה. כדאיתא בפ"ק דפסחים, צא ולמוד ממדותיו של הקדוש ברוך הוא, שעקם ח' אותיות, שכתב 'אשר איננה טהורה', ולא כתב 'הטמאה', ואע"פ שאין זה מגונה ממש, וכמה פעמים נאמר טמאה בתורה, אפ"ה הראה הקב"ה בכבודו מדת ענוה לבשר ודם, שילמוד דרך ארץ, ויוסיף לקח, לעיין בכל מלה ומלה. ומשום הכי קבלתי מן הראשונים, שהיו נזהרים שלא לומר בתלמוד 'בצים', אלא 'בעים', וכן כל כי האי גוונא.
לגבי חזיר, אכן בכמה דוכתי כינוהו בגמ' 'דבר אחר' (ממה שמצאתי בחיפוש - שבת קי:, פסחים ג: ועו:, כתובות סא:, קידושין לט:, וע"ע סנהדרין כו: ברש"י ותוס'). אך לעומת זאת בהמון מקומות קראוהו בשמו, הרבה הרבה יותר ממה שכינוהו 'דבר אחר'. וצריך בירור.יראתי בפצותי אמר:חזיר, כבר חז"ל נמנעו מלהזכירו ואמרו דבר אחר. וכן לא הזכירו צרעת, ואמרו דבר אחר. מת חז"ל הזכירו ועדיין מנהג העולם שלא לאומרו, מסתמא על דרך צדיקים במיתתם קרויים חיים.
אותם חכמים תולים מודעות (בעיקר בימי השובבי"ם) על שיעורים בהלכות שביורה דעה, כאילו זה חוסר צניעות (או שיגעון אחר) לכתוב או לומר נדהבחור_צעיר אמר:יש גם הנמנעים מלהזכיר הריון למרות שמוזכר בפירוש בכתובים ואומרים 'מצב'
אברך אמר:לגבי 'מת' - יל"ע באמת ממתי התחיל הכינוי 'נפטר', וממתי החליף את המילה 'מת', והאם מצינו לגדולי הדורות שדברו בזה, אם יש עדיפות ללשון זו או אחרת.
.אברך אמר:אין כ"כ טעם להחמיר בכ"ז אחר שבתורה הקדושה כתוב 'חזיר', וכן קוראים לאדם שמת 'מת'.
וַיִּשָּׂא הַנָּבִיא אֶת־נִבְלַת אִישׁ־הָאֱלֹדִים וַיַּנִּחֵהוּ אֶל־הַחֲמוֹר וַיְשִׁיבֵהוּ, וַיָּבֹא אֶל־עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן לִסְפֹּד וּלְקָבְרוֹ.
וַיַּנַּח אֶת־נִבְלָתוֹ בְּקִבְרוֹ, וַיִּסְפְּדוּ עָלָיו הוֹי אָחִי.
בכיף.משה נפתלי אמר:.אברך אמר:אין כ"כ טעם להחמיר בכ"ז אחר שבתורה הקדושה כתוב 'חזיר', וכן קוראים לאדם שמת 'מת'.
O.K. כשתמות יעבירו את נבלתך לבית ההלויות, אחר שבדברי הנביאים הקדושים כתוב לאמר:וַיִּשָּׂא הַנָּבִיא אֶת־נִבְלַת אִישׁ־הָאֱלֹדִים וַיַּנִּחֵהוּ אֶל־הַחֲמוֹר וַיְשִׁיבֵהוּ, וַיָּבֹא אֶל־עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן לִסְפֹּד וּלְקָבְרוֹ.
וַיַּנַּח אֶת־נִבְלָתוֹ בְּקִבְרוֹ, וַיִּסְפְּדוּ עָלָיו הוֹי אָחִי.
השיגעון הראשון שלהם היה לייסד את השיעורים הללו, מה שנראה לך היום כמו מובן מאליו, אז תודה שאתה יודע להעביר ביקורת.מקדש שביעי כל שביעי אמר:אותם חכמים תולים מודעות (בעיקר בימי השובבי"ם) על שיעורים בהלכות שביורה דעה, כאילו זה חוסר צניעות (או שיגעון אחר) לכתוב או לומר נדהבחור_צעיר אמר:יש גם הנמנעים מלהזכיר הריון למרות שמוזכר בפירוש בכתובים ואומרים 'מצב'
אמונת אומן אמר:השיגעון הראשון שלהם היה לייסד את השיעורים הללו, מה שנראה לך היום כמו מובן מאליו, אז תודה שאתה יודע להעביר ביקורת.מקדש שביעי כל שביעי אמר:אותם חכמים תולים מודעות (בעיקר בימי השובבי"ם) על שיעורים בהלכות שביורה דעה, כאילו זה חוסר צניעות (או שיגעון אחר) לכתוב או לומר נדהבחור_צעיר אמר:יש גם הנמנעים מלהזכיר הריון למרות שמוזכר בפירוש בכתובים ואומרים 'מצב'
יש גם ענין כזה בהלכות בין אדם לחברו שלא להגיד דבר שאתה יודע שזה יפריע לחברך, רק בגלל שלך מתחשק לעשות עכשיו "פרובקציה" (עיין ערך אונאת דברים)אברך אמר:וכן אני נוהג מפעם לפעם לצורך פרובוקציה..., לומר 'מת' על מי שמת
את המילה שיגעון אתה כתבת, על אנשים שכל חטאם הוא חינוך יהודי טהור ושורשי.מקדש שביעי כל שביעי אמר:אמונת אומן אמר:השיגעון הראשון שלהם היה לייסד את השיעורים הללו, מה שנראה לך היום כמו מובן מאליו, אז תודה שאתה יודע להעביר ביקורת.מקדש שביעי כל שביעי אמר:אותם חכמים תולים מודעות (בעיקר בימי השובבי"ם) על שיעורים בהלכות שביורה דעה, כאילו זה חוסר צניעות (או שיגעון אחר) לכתוב או לומר נדה
אשמח לשמוע, למה שיגעון?
זכרוני כד הוינא טליא, שהיה לי מלמד בחיידר (בחו"ל), יהודי חסידי שהיה צדיק ופרוש בדרכיו, ולא היה מזכיר שום מילה שיש בה גנאי, והיה אומר את האותיות של המילה ולא המילה עצמה.אברך אמר:רבים נוהגים שלא לומר המילה 'חזיר', ובמקומה אומרים 'דבר אחר'.
יושב אוהלים אמר:זכרוני כד הוינא טליא, שהיה לי מלמד בחיידר (בחו"ל), יהודי חסידי שהיה צדיק ופרוש בדרכיו, ולא היה מזכיר שום מילה שיש בה גנאי, והיה אומר את האותיות של המילה ולא המילה עצמה.אברך אמר:רבים נוהגים שלא לומר המילה 'חזיר', ובמקומה אומרים 'דבר אחר'.
לדוגמא היה אומר "רי"ש שי"ן עי"ן במקום לומר המילה רשע, והיה אומר עי"ן גימ"ל למ"ד במקום לומר המילה עגל [הזהב], והיה אומר "יש בזה חי"ת למ"ד וא"ו למ"ד שם שמים", במקום לומר חלול שם שמים, וכשהיה מדבר על לשון הרע, היה אומר "זה ממש לשה"ר (לשהר- בפתח מתחת ללמ"ד ומתחת לה"א), וכן לא היה מזכיר שמות של רשעים, אלא היה אומר "למ"ד בי"ת נו"ן, ועי"ן שין וא"ו, וה"א מם נו"ן, במקום להזכיר שם לבן ועשו והמן, וכן היה אומר עי"ן מ"ם למ"ד קו"ף במקום עמלק, וכן להיטלר ימח שמו היה קורא "הצורר ימש".
ואף היה נזהר מלומר המילה "עברה" והיה אומר שכשמישהו ח"ו עובר עי"ן בי"ת רי"ש ה"א, או שהיה אומר ["חי"ת טי"ת אל"ף].
לא היינו ילדים קטנים, היינו בגיל קרוב לבר מצוה, והמלמד הנ"ל היה מומחה גדול בבהירות הסברת החומר הנלמד, בצורה מרתקת ממש,הערש כ''ץ אמר:יושב אוהלים אמר:זכרוני כד הוינא טליא, שהיה לי מלמד בחיידר (בחו"ל), יהודי חסידי שהיה צדיק ופרוש בדרכיו, ולא היה מזכיר שום מילה שיש בה גנאי, והיה אומר את האותיות של המילה ולא המילה עצמה.אברך אמר:רבים נוהגים שלא לומר המילה 'חזיר', ובמקומה אומרים 'דבר אחר'.
לדוגמא היה אומר "רי"ש שי"ן עי"ן במקום לומר המילה רשע, והיה אומר עי"ן גימ"ל למ"ד במקום לומר המילה עגל [הזהב], והיה אומר "יש בזה חי"ת למ"ד וא"ו למ"ד שם שמים", במקום לומר חלול שם שמים, וכשהיה מדבר על לשון הרע, היה אומר "זה ממש לשה"ר (לשהר- בפתח מתחת ללמ"ד ומתחת לה"א), וכן לא היה מזכיר שמות של רשעים, אלא היה אומר "למ"ד בי"ת נו"ן, ועי"ן שין וא"ו, וה"א מם נו"ן, במקום להזכיר שם לבן ועשו והמן, וכן היה אומר עי"ן מ"ם למ"ד קו"ף במקום עמלק, וכן להיטלר ימח שמו היה קורא "הצורר ימש".
ואף היה נזהר מלומר המילה "עברה" והיה אומר שכשמישהו ח"ו עובר עי"ן בי"ת רי"ש ה"א, או שהיה אומר ["חי"ת טי"ת אל"ף].
למלמד תינוקות אני לא בטוח שזה מתאים.
אני כיום הייתי מתקשה לעקוב אחריו.
נצבים וילך אמר:ספר חסידים סי' תעט: כתיב (משלי כ"א כ"ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, ראשי תיבות רמוז שמשון. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ברית כרותה לשפתים לכך אל יפתח אדם פיו לשטן, לא יאמר אדם לחבירו ולא לבניו תלך ותמיר מומר יהיה. אחד היה רגיל לקרוא לבני אדם כשמדברים דברים שלא היו נראים לו [פגר] או פעמים אמר אתה עושה כמו כומר אמר ליה החכם לא יתכן כך לזרע ישראל שלא יתקיים בו או בזרעו לכך חדל לך.
זה שגם הטון צ''ל עדין לא מפחית ממעלת מי שמילותיו מעודנות ומדודות, וכל המרבה בקדושה קדוש יאמר לו.נתנאל_ב אמר:לדעתי ההבדל אינו בין המילים אלא בטונים ובצורה שהם נאמרים.
אם לדוגמה צועקים בבית "היא כבר במצב?", זה הרבה יותר "גרוע" מאשר אם שואלים בלחש "היא כבר בהריון"?
הנקודה היא, ששינוי המילים הוא בכלל לא הכל, אלא הצורה שבה דברים נאמרים.
אותו הדבר עם חזיר ודבר אחר, אם אומרים את המילה חזיר בצורה עדינה ולא מתיזים את הזיין במילה חזיר כמו בלמען תזכרו בק"ש, זה בסדר גמור, כי הרי חזיר כתוב כבר בתורה, לעומת זאת אם מאריכים ואומרים בהטעמה את המילים דבר אחר, זה גם לא נשמע טוב. אותו דבר בגדולים וקטנים בשירותים. ומה שמחליפים את חזיר בדבר אחר בדרך כלל מסופקני אם הוא מיר"ש או שפשוט זה נהיה שמו, ולכן בכלל לא מחליפים ומשנים אלא פשוט לחזיר קוראים דבר אחר (מזכיר לכם את המעשה עם האישה והברווז שהילד אמר לאבא הכי אהבתי את הברווז?).
זכורני שבבחרותי (גדלתי בעיר חילונית) הגיע חילוני לבית הכנסת, ולפני התפילה הוא שאל אותי איפה הניחותא. לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי, מה זה ניחותא, עד שהתפלא עלי "אתה שאתה עם מעיל וכובע אתה לא יודע מה זה ניחותא?" אמרתי לו שאיני יודע מה הוא סח. ואז הוא התרגז ואמר "נו, התכוונתי לשירותים! למה אתה מכריח אותי ללכלך את הפה שלי?" בקיצור, הוא המציא שהמילה שירותים היא מגונה ולכן צריך לומר ניחותא. אותו הדבר שמעתי שיש המדקדקים להחליף את המילים גדולים וקטנים בכיכי (כף ראשונה דגושה ושנייה לא) ומים. ממש בוגר. אחר כך המילה כיכי תהיה גסה ויצטרכו להחליף אותה, וגם כשהילד יגיד שהוא צריך מים לא יבינו אם הוא צריך לשירותים מים, או שצריך לשתות מים. מה יהיה הסוף?
אני חושב שהרבה מזה לחץ חברתי של מה יגידו עלי ואיך יסתכלו עלי אם ישמעו אותנו מדברים כך, ויש תחרות מי מדבר יותר יפה ומי ממציא יותר מילים יפות שיש לו מודעות לעניין.
ובאמת כמובן יש עניין לא לומר דברים מגונים ולשמור על פה נקי, אלא שלענ"ד זה לא רק קשור למילה אלא לטון ולצורה שבה זה נאמר.
זה כבר נושא אחר. הנושא פה עדינות- גסות, ולא צניעות- פריצות.אמונת אומן אמר:נתנאל_ב אמר:לדעתי ההבדל אינו בין המילים אלא בטונים ובצורה שהם נאמרים.
אם לדוגמה צועקים בבית "היא כבר במצב?", זה הרבה יותר "גרוע" מאשר אם שואלים בלחש "היא כבר בהריון"?
הנקודה היא, ששינוי המילים הוא בכלל לא הכל, אלא הצורה שבה דברים נאמרים.
אותו הדבר עם חזיר ודבר אחר, אם אומרים את המילה חזיר בצורה עדינה ולא מתיזים את הזיין במילה חזיר כמו בלמען תזכרו בק"ש, זה בסדר גמור, כי הרי חזיר כתוב כבר בתורה, לעומת זאת אם מאריכים ואומרים בהטעמה את המילים דבר אחר, זה גם לא נשמע טוב. אותו דבר בגדולים וקטנים בשירותים. ומה שמחליפים את חזיר בדבר אחר בדרך כלל מסופקני אם הוא מיר"ש או שפשוט זה נהיה שמו, ולכן בכלל לא מחליפים ומשנים אלא פשוט לחזיר קוראים דבר אחר (מזכיר לכם את המעשה עם האישה והברווז שהילד אמר לאבא הכי אהבתי את הברווז?).
זכורני שבבחרותי (גדלתי בעיר חילונית) הגיע חילוני לבית הכנסת, ולפני התפילה הוא שאל אותי איפה הניחותא. לא הבנתי מה הוא רוצה מחיי, מה זה ניחותא, עד שהתפלא עלי "אתה שאתה עם מעיל וכובע אתה לא יודע מה זה ניחותא?" אמרתי לו שאיני יודע מה הוא סח. ואז הוא התרגז ואמר "נו, התכוונתי לשירותים! למה אתה מכריח אותי ללכלך את הפה שלי?" בקיצור, הוא המציא שהמילה שירותים היא מגונה ולכן צריך לומר ניחותא. אותו הדבר שמעתי שיש המדקדקים להחליף את המילים גדולים וקטנים בכיכי (כף ראשונה דגושה ושנייה לא) ומים. ממש בוגר. אחר כך המילה כיכי תהיה גסה ויצטרכו להחליף אותה, וגם כשהילד יגיד שהוא צריך מים לא יבינו אם הוא צריך לשירותים מים, או שצריך לשתות מים. מה יהיה הסוף?
אני חושב שהרבה מזה לחץ חברתי של מה יגידו עלי ואיך יסתכלו עלי אם ישמעו אותנו מדברים כך, ויש תחרות מי מדבר יותר יפה ומי ממציא יותר מילים יפות שיש לו מודעות לעניין.
ובאמת כמובן יש עניין לא לומר דברים מגונים ולשמור על פה נקי, אלא שלענ"ד זה לא רק קשור למילה אלא לטון ולצורה שבה זה נאמר.
הדבר הבולט ביותר זו החומרה שהחמירו חז''ל בענין ידיעת יום הטבילה לזרים, שממש מהווה שיקול הלכתי.
יתכן שזה לא הנושא.בלדד השוחי אמר:זה כבר נושא אחר. הנושא פה עדינות- גסות, ולא צניעות- פריצות.
עי' שו"ת משנה הלכות (חלק טז סימן נב) שהביא ד' טעמים בטעם הדבר.אמונת אומן אמר:יתכן שזה לא הנושא.בלדד השוחי אמר:זה כבר נושא אחר. הנושא פה עדינות- גסות, ולא צניעות- פריצות.
מה פריצות יש בזה שאדם כלשהו ידע באקראי שאשה פלונית טבלה היום?