מהימנות הגניזה החרסונית

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
נמאס כבר לראות בספרים בני זמננו שמזכירים את "בשמים ראש" ו"הגניזה החרסונית"
כולם יודעים שזה מזוייף בוודאות גמורה וברורה, ולמרות זאת נוהגים בזה "כיוון דעל על". (כידוע בספרים אלו, לא רק שהדברים מזוייפים מתוכם בלי שום פקפוק, אלא גם שיש עדויות על סדר הזיוף).

אילו הייתי שיפוטי הייתי אומר שזה נוגע קצת לזלזול בכבוד התורה. מי שמאמין שדברי הרא"ש נאמרו ברוה"ק וכל דבריו כגחלי אש, אז איך אפשר לקחת דברי המשכיל הזייפן ולהזכיר אותם על שם הרא"ש גם אם בהסתייגות "שיש אומרים שהוא מזוייף" וכד'. ובכלל איך הדברים של הזייפן נכנסים לתוך ספר תורני.

הגניזה החרסונית זה אכן מפתה, כל כותב שכותב על תולדות הדור הראשון לחסידות יפסיד הרבה חומר אם יוותר על זה... אבל לדעתי כנ"ל, מי שכל מילה מהבעש"ט הק' יקרה בעיניו, לדעתי צריך לפחות להזכיר "הגניזה החרסונית שנתבררה כמזויפת". דלאו כו"ע ביבליוגרפיה גמירי. ולפרט זה בהקדמה באופן מפורט.

הכי מגוחך זה לראות בספרי תולדות של צדיקים, שמביאים איזה מכתבים מהגניזה החרסונית, וכרגיל הם מתבררים בלי ידים ובלי רגליים ובעצם בלי כלום, ואז המחבר כותב "מכתב זה נדפס מהגניזה החרסונית, שיש שפקפקו עליה כנודע, אמנם מכתב זה עכ"פ הוא מזוייף ודאי, שהרי וכו'"... אז ובכן, לא רק זה, אלא כולם כך...

ואולי באמת כדאי להעלות את החומר בזה למי שלא יודע, בל"נ אתפנה לזה.

לגבי הגניזה, מקובלני, וכך גם מסתבר, שהעובדות וההוויי המוצגים באגרות משקפים עכ"פ איזו-שהיא אמת, שעברה בשיח החסידים מדור לדור על התקופה ההיא (למשל מכתבי הבעש"ט ור"ג מקיטוב), והלך אותו מזייף וערך אותם בצורה יפה וכאגרות, וממילא עדיין יש מה ללמוד משם, כמובן בעירבון מוגבל.
מלבד זאת יש לזכור כי שיטת הרבי מליובאביטש וחמיו הרבי הקודם שתוכנה של ה'גניזה' כמות שהיא היא אמת לאמיתה, ומחמת העתקת הכתבים ע"י סופרים - בחיפזון - נמצאו בו סתירות רבות (לא תוכניות - אלא של תאריכים וכדו'), ראה בקובץ המצורף את שיטת ליובאביטש בעניין:
 

יעבץ

משתמש ותיק
כפי שכבר נכתב, הגניזה התקבלה כאוטנטית ע"י אדמור"י חב"ד, (הפרשנות שלהם היא שהאגרות המקוריות הועתקו בחפזה, ומכאן השיבושים שבהם) ואך טבעי שמקורות המייחסים חשיבות לדעתם של האדמורי"ם, לא יניחו כעובדה שהאגרות מזויייפות, ממש כפי שאתה ואני ננהג מול טענות דומות על ספרים אחרים...
 

סלע

משתמש ותיק
ישי בן ישראל אמר:
סלע אמר:
בערבון מוגבל? איך יודעים מה כן ומה לא.
לא יודעים. גם מדע ההיסטוריה הוא מדע לא ברור תמיד.
הנהגות צדיקים למעשה, הוא לא מדע הסיטוריה. אם יש דברים לא נכונים, זה מכשיל את הרבים. וגורם להנהגות מוטעות. בשונה ממדע הסטוריה.
ובמדע היסטוריה כל עוד לא יודעים על טעויות מניחים שכך היה. כאן ידועים שיש דברים מוטעים, ומשתמשים בו. לכן או שהספר מאומת או שלא. אין באמצע.
בכלל בספרי קודש מצינו פעמים שדחו את הספר רק בגלל המחבר. חמדת ימים ועוד.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
יש להדגיש: המדובר על יהודי ידוע שהיה זייפן נוכל והוא זייף את הגניזה הזו. הוא היה אכן מצוי בכתבי חסידים ולכן היה לו את היסודות ממה להעתיק את השמות וכד'.
האם לכן יש לייחס איזה חשיבות לזיופים הללו? באמת.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
ישי בן ישראל אמר:
לגבי הגניזה, מקובלני, וכך גם מסתבר, שהעובדות וההוויי המוצגים באגרות משקפים עכ"פ איזו-שהיא אמת, שעברה בשיח החסידים מדור לדור על התקופה ההיא (למשל מכתבי הבעש"ט ור"ג מקיטוב), והלך אותו מזייף וערך אותם בצורה יפה וכאגרות, וממילא עדיין יש מה ללמוד משם, כמובן בעירבון מוגבל.
א"כ יש לכתוב כך:
לפי מכתבי הזייפן הנודע (והבלתי מוצלח) הערשל'ע שפירא, שהיה מבית חשובי חסידי סא"ג (אאל"ט), שזיף מכתב ובו כתב כך וכך, יש להניח (?) שהייתה בידו מסורת דומה על ר"ג קיטעבער.

יש כמובן להדגיש שוב, שאין המדובר על ספר שנדפס לפני כמה מאות שנים, וחוקרים שחצנים ממציאים סברות כרס כפי נדבת ליבם, אלא משהו שיצא במאה שנים האחרונות, וגדולי החסידות התריעו מפניו (האמרי אמת, המונקאטשער), ויש כמה עדויות ברורות על הזייפן ומעשיו, ומכל מבט שאתה בודק אותו, הוא מזוייף מנעל ועד ראש.
 

סלע

משתמש ותיק
אני רוצה להוסיף על דבריך הנכונים שגם אלו שאחזו בגישה אחרת לגבי הספר הודו שהוא מזוייף בעריכתו וכדומה ואין להסתמך עליו רק בערבון מוגבל. מתי כן ומתי לא עדיין אני שואל. זה נוגע להרבה ספרים שנפלו בהם פקפוקים.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
כפי שכבר נכתב, הגניזה התקבלה כאוטנטית ע"י אדמור"י חב"ד, (הפרשנות שלהם היא שהאגרות המקוריות הועתקו בחפזה, ומכאן השיבושים שבהם) ואך טבעי שמקורות המייחסים חשיבות לדעתם של האדמורי"ם, לא יניחו כעובדה שהאגרות מזויייפות, ממש כפי שאתה ואני ננהג מול טענות דומות על ספרים אחרים...
זה נכון.

(מפני הטועים אני מדגיש שהשיבושים של האגרות לחלוטין אינם רק טעות הדומות או טעות בתאריך וכו'. המדובר על מכתב בין שני אנשים שלא הייתה להם ישיבה אחת בעולם, ועוד הרבה כאלו וחמורים מהם.
וזה מלבד הנוסח של האגרות שהוא לשון עלגים, תארים שלא היו קיימים, וכו' וכו')

איזה ספרים אחרים יש כך?
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
סלע אמר:
אני רוצה להוסיף על דבריך הנכונים שגם אלו שאחזו בגישה אחרת לגבי הספר הודו שהוא מזוייף בעריכתו וכדומה ואין להסתמך עליו רק בערבון מוגבל. מתי כן ומתי לא עדיין אני שואל. זה נוגע להרבה ספרים שנפלו בהם פקפוקים.
זה כבר שאלה אחרת. ספר ש"שלטו בו ידי זרים" אינו מוסר מארון הספרים.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יש להבחין כלפי הגניזה החרסונית (שאינני בקי בה), שכשאומרים שהסיפורים משקפים את רוח התקופה, זה משפט לא פחות חמור מעצם הזיוף.
כי לב יודע מרת נפשו, ולרוב 'סיפורי חסידים' בכלל, מקובלים בציבור כמילה נרדפת לצ'יסבטים, וזאת משום חוסר הדיוק באשר להתחרשותם, ואי שימת הלב בין השתפכות רגשית לבין אמת טהורה, ולכן ככל שהסיפורים משקפים את רוח התקופה זה כמו אי-אמת על אי-אמת.
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
יש להבחין כלפי הגניזה החרסונית (שאינני בקי בה), שכשאומרים שהסיפורים משקפים את רוח התקופה, זה משפט לא פחות חמור מעצם הזיוף.
כי לב יודע מרת נפשו, ולרוב 'סיפורי חסידים' בכלל, מקובלים בציבור כמילה נרדפת לצ'יסבטים, וזאת משום חוסר הדיוק באשר להתחרשותם, ואי שימת הלב בין השתפכות רגשית לבין אמת טהורה, ולכן ככל שהסיפורים משקפים את רוח התקופה זה כמו אי-אמת על אי-אמת.
ממש לא נכון! אין עשן בלי אש, והמזייף הכי גדול לא יוכל להמציא סיפורים שלא מאפיינים כלל את נשוא הסיפור ואת הרוח השוררת במחיצתו (לך נא ראה שסיפורי העם שישנם על גדולי החסידות אינם דומים כלל ועיקר לסיפורי העם על גדולי הליטאים).
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
פותח הנושא
עפר ואפר אמר:
יעבץ אמר:
כפי שכבר נכתב, הגניזה התקבלה כאוטנטית ע"י אדמור"י חב"ד, (הפרשנות שלהם היא שהאגרות המקוריות הועתקו בחפזה, ומכאן השיבושים שבהם) ואך טבעי שמקורות המייחסים חשיבות לדעתם של האדמורי"ם, לא יניחו כעובדה שהאגרות מזויייפות, ממש כפי שאתה ואני ננהג מול טענות דומות על ספרים אחרים...
זה נכון.

(מפני הטועים אני מדגיש שהשיבושים של האגרות לחלוטין אינם רק טעות הדומות או טעות בתאריך וכו'. המדובר על מכתב בין שני אנשים שלא הייתה להם ישיבה אחת בעולם, ועוד הרבה כאלו וחמורים מהם.
למה כוונתך? אנא הבא דוגמאות.
 

סבא

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
יש להבחין כלפי הגניזה החרסונית (שאינני בקי בה), שכשאומרים שהסיפורים משקפים את רוח התקופה, זה משפט לא פחות חמור מעצם הזיוף.
כי לב יודע מרת נפשו, ולרוב 'סיפורי חסידים' בכלל, מקובלים בציבור כמילה נרדפת לצ'יסבטים, וזאת משום חוסר הדיוק באשר להתחרשותם, ואי שימת הלב בין השתפכות רגשית לבין אמת טהורה, ולכן ככל שהסיפורים משקפים את רוח התקופה זה כמו אי-אמת על אי-אמת.
מן הראוי להביא את מה שכתב הדברי תורה לאדמו"ר ממונקאטש (ב, אות עח):
"ואמת כי סיפורי מעשי הצדיקים האמתיים הם גורמים ליראת שמים ומסוגלים לכל דבר, על-כן לעומת זה התגברו הכזבנים הנ"ל ומדפיסים ספרים מזה, מלאים סתירות ושקרים, והמה מבלי ומחריבי עולם בדברים כאלו שהם נגד התורה. וגם יביאו את ההמון, וגם ביותר את הסכלים המשכילים בעיניהם בראותם המעשיות הכוזבות כאלו הידועים שהם שקרים, וע"י זה יתלו בוקי סריקי בכל רבותינו ואבותינו הקדושים זי"ע, וגם בכל סיפורי תורת אגדות חז"ל ורוב מעשי הראשונים כמלאכים, לחשוב עליהם מחשבות פיגול ח"ו... וכן קיבלתי ביחוד מפי אאזמו"ר הגה"ק (מהר"ש) זי"ע... אשר צווח על ספרים מסיפורים כאלו שאינם בדוקים ולא מדוייקים, ומעורבים בהרבה כזבים. והוא ז"ל דייק וגרס ביותר רק מה ששמע ממגידי אמת המדייקים ויודעים, ורובם המקובל איש מפי איש מאבותינו או מרבותיו הקדושים זי"ע..."
 

לבי במערב

משתמש ותיק
נוגע לפקפוקים על ה'גניזה' - כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע התייחס לַכֹּל במכתביו המפורטים בנושא (משנת תשי"ד), כולל בעיות התאריכים והחלפת האנשים. יעו"ש.

בקצרה: בכל מקרה, לא מדובר באוטוגרף. המכתבים הם מאוצרו של הרה"ק מרוז'ין נ"ע, ובעת מאסרו נלקחו בידי השלטונות. חסידיו, שחלצו את כתבי הקודש במס"נ, העתיקו את המכתבים מחדש (כדי שלא ישימו לב להעלמותם); אלא ש(גם) מקוצר הזמן, העבודה לא היתה דייקנית כלל (מלבד שאין להם לחשוש מטעות בתאריך, כשמדובר במפקד גוי בור ונבער שאינו יודע מימינו ומשמאלו). ומשו"ה, יש להתייחס לתאריכים והשמות הנזכרים בהם ב'ערבון מוגבל'.
עם זאת, כ"ק הגה"ק הנ"ל (שהינו היחיד שעיין ב'גניזה' בשלמותה, מלבד חותנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע) העיד, כי בין הכתבים נמצאים עניני קבלה טמירים ונשגבים שעברו בקבלה איש מפי איש, ואין שום היתכנות שה'זייפן' ידעם [כמובן, מפני הסודות הגנוזים שם - לא התפרסם חלק זה מעולם, ואף אינו עתיד להתפרסם עדי ביאת גוא"צ בב"א]. עכת"ד קדשו, כפי ענ"ד.
לפיכך: יש להתייחס לתאריכים והשמות ב'ערבון מוגבל', אך הענינים בודאי נכונים הם.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
נוגע לפקפוקים על ה'גניזה' - כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע התייחס לַכֹּל במכתביו המפורטים בנושא (משנת תשי"ד), כולל בעיות התאריכים והחלפת האנשים. יעו"ש.

בקצרה: בכל מקרה, לא מדובר באוטוגרף. המכתבים הם מאוצרו של הרה"ק מרוז'ין נ"ע, ובעת מאסרו נלקחו בידי השלטונות. חסידיו, שחלצו את כתבי הקודש במס"נ, העתיקו את המכתבים מחדש (כדי שלא ישימו לב להעלמותם); אלא ש(גם) מקוצר הזמן, העבודה לא היתה דייקנית כלל (מלבד שאין להם לחשוש מטעות בתאריך, כשמדובר במפקד גוי בור ונבער שאינו יודע מימינו ומשמאלו). ומשו"ה, יש להתייחס לתאריכים והשמות הנזכרים בהם ב'ערבון מוגבל'.
עם זאת, כ"ק הגה"ק הנ"ל (שהינו היחיד שעיין ב'גניזה' בשלמותה, מלבד חותנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע) העיד, כי בין הכתבים נמצאים עניני קבלה טמירים ונשגבים שעברו בקבלה איש מפי איש, ואין שום היתכנות שה'זייפן' ידעם [כמובן, מפני הסודות הגנוזים שם - לא התפרסם חלק זה מעולם, ואף אינו עתיד להתפרסם עדי ביאת גוא"צ בב"א]. עכת"ד קדשו, כפי ענ"ד.
לפיכך: יש להתייחס לתאריכים והשמות ב'ערבון מוגבל', אך הענינים בודאי נכונים הם.
עפר ואפר אמר:
בעברית מדוברת: הרא"ש לא כתב אף תשובה בבש"ר. זהו זה.
איך ליישב או לדחות מה שכתוב באורחו"ר, אפשר בכמה אופנים. אבל מה שחשוב היא המציאות.
בעברית מדוברת: הגניזה היא זיוף גמור.
איך ליישב, וכו'
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
כי לב יודע מרת נפשו, ולרוב 'סיפורי חסידים' בכלל, מקובלים בציבור כמילה נרדפת לצ'יסבטים, וזאת משום חוסר הדיוק באשר להתחרשותם, ואי שימת הלב בין השתפכות רגשית לבין אמת טהורה,
אם כך הדבר כלפי סיפורים חסידיים,
מה דינם של סיפורים חסידיים למאות שגויירו ע"י מגידים ליטאים כדי שיוכלו לשבצם בשיחותיהם?
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
שאר לעמו אמר:
כי לב יודע מרת נפשו, ולרוב 'סיפורי חסידים' בכלל, מקובלים בציבור כמילה נרדפת לצ'יסבטים, וזאת משום חוסר הדיוק באשר להתחרשותם, ואי שימת הלב בין השתפכות רגשית לבין אמת טהורה,
אם כך הדבר כלפי סיפורים חסידיים,
מה דינם של סיפורים חסידיים למאות שגויירו ע"י מגידים ליטאים כדי שיוכלו לשבצם בשיחותיהם?
מסופר על אברך חסידי בקריית ספר ששימש כמלמד בת"ת ליטאי, והמנהל הגיע אליו בטענות שהוא שומע מההורים שהוא מספר לילדים סיפורי חסידים...
אמר לו המלמד, ומה אעשה שזה מה שאני מכיר? ענה המנהל, אין בעיה, תספר את אותם סיפורים על גדולים ליטאיים...
בשבוע הבא חזרו התלמידים וסיפרו בשולחן השבת איך שהחפץ חיים היה עף באויר עם העגלה... והרב שך שהיה מחלק דולרים כל יום ראשון...
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
שאר לעמו אמר:
כי לב יודע מרת נפשו, ולרוב 'סיפורי חסידים' בכלל, מקובלים בציבור כמילה נרדפת לצ'יסבטים, וזאת משום חוסר הדיוק באשר להתחרשותם, ואי שימת הלב בין השתפכות רגשית לבין אמת טהורה,
אם כך הדבר כלפי סיפורים חסידיים,
מה דינם של סיפורים חסידיים למאות שגויירו ע"י מגידים ליטאים כדי שיוכלו לשבצם בשיחותיהם?
אוהו, התעוררו נשכחות - 29 במאי 2018 ....

אפשר לפתוח ע"ז אשכול אחר.. לא קשור לאשכול זה.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אמונת אומן אמר:
שאר לעמו אמר:
כי לב יודע מרת נפשו, ולרוב 'סיפורי חסידים' בכלל, מקובלים בציבור כמילה נרדפת לצ'יסבטים, וזאת משום חוסר הדיוק באשר להתחרשותם, ואי שימת הלב בין השתפכות רגשית לבין אמת טהורה,
אם כך הדבר כלפי סיפורים חסידיים,
מה דינם של סיפורים חסידיים למאות שגויירו ע"י מגידים ליטאים כדי שיוכלו לשבצם בשיחותיהם?
אוהו, התעוררו נשכחות - 29 במאי 2018 ....

אפשר לפתוח ע"ז אשכול אחר.. לא קשור לאשכול זה.
מה התאריך הזה? 
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בו כתבתי את הודעתי שצוטטה.. ראה בצד תגובתי ההיא
חבל שלוקחים אשכולות ייעודיים ומפנים אותם לליהוגים בעלמא
 

לבי במערב

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
בעברית מדוברת: הגניזה היא זיוף גמור . . 
חבל, שלא טרח מר ולו לקרוא את דבריי. ובכלל, הייתי מצפה לכבוד מינימלי כלפי ענקי תורה ויראה.
אעתיק בזה את מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, והקורא הנבון ישפוט.

מכתב א:
אגרת ב'תצז
[אד"ר תשי"ד]
... לדידי, שראיתי כשלוש מאות מכתבים אלו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר (חלק מהם לא ניתן רשיון לפרסם), הנה אדרבה בלי שום ספק, אשר התוכן אוטנתי הוא (מלבד לאלה שמאמינים אשר ביאור היותר פשוט של מאורע הוא נס יוצא מדרך הטבע לגמרי, הרי יכולים ג"כ להאמין שע"פ נס נמצא איש באדעסא שיכול הי' לזייף ולמצוץ מאצבעו ולכתוב 300 מכתבים כאלו ואח"כ נתעלם ואיננו), וברצות ה' ויהי' זמן פנוי יותר, הנה בדעתי להו"ל עוד פעם את כל המכתבים שנדפסו ב"התמים" בהוספת מכתבים שהרשה כ"ק מו"ח אדמו"ר להדפיסם אז אלא שנפסקה בינתים הדפסת "התמים" ובתור הקדמה להם לבאר טעמי ונימוקי המכריחים את מסקנתי הנ"ל. ואצטט כאן רק שתי נקודות:
א) ידועים לכל אלה שהיו בזמן הופעת מכתבי הגניזה בדרום רוסיא, היינו בסמיכות לאדעסא וחערסאן, האנשים בעלי שם ובפרט אלו שהיתה להם ידיעה בתולדות החסידות ותורתה, וביניהם לא הי' אף אחד שמוכשר הי' וגם יכול הי' לכתוב מכתבים כאלו מצוצים מאצבעו.
ב) להשיג בזמן ההוא, בלבול המדינות הגדול ושעת חירום בקישור בין מדינה לחברתה, קלף כזה שעליו נכתבו המכתבים, הי' כמעט דבר בלתי אפשרי.
רוב קושיות אלו המפקפקים באמיתת המכתבים יסודם בזה שמצאו בהם כמה סתירות בתאריכי המכתבים וכו'. היינו בטעיות התלויות רובם ככולם באות ותיבה אחת, ולפעמים השמטת תיבות וכו'. והנה מי שעסק פעם בהעתקת מכתבים ובפרט כשנעשות בהחפזה (לדאבוני ידוע לי זה ע"י שמגיה אני חלק חשוב של המאמרים וספרים הנדפסים ע"י הוצאתנו) הרי גם במעתיק טוב - לכה"פ 5 אחוז של השורות יש בהם טעיות אחרי העתקה הראשונה ומגיהים פעם שני' ושלישית. וכנ"ל - זהו במעתיק היותר טוב.
לאידך גיסא - מזייף הרוצה לזייף ולמכור אח"כ את המכתבים לאחד מבתי האדמו"רים, היינו לאלו שיש להם ידיעה בקורות ימי החסידות ותורתה הרי בודאי ידייק ויגיה כמה פעמים, כיון שיחשוש שאם ימצאו טעויות כאלו יגלה קלונו ברבים ויפסיד את כל העסק שלו. ולכן מציאות הטעויות הנ"ל (לאחר שננכה מהם הטעיות שנתוספו ע"י הבחור הזעצער של "התמים") הן אדרבה הוכחה שהמכ' לא נכתבו ע"י מזייף שרצה למוכרם אח"כ בכסף מלא למבינים במקצוע זה ובמילא דרושה היתה לו זהירות יתירה ביותר, כ"א אדרבה שנכתבו ע"י מעתיק בשביל אנשים כאלו שאין להם ידיעה אלא בחיצוניות המכתבים בלבד. וזוהי הוכחה נוספת למסקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר כנראה שמעה מפי אביו האדמו"ר, אשר: א) בל"ס התוכן הוא אותנתי. ב) ונעתק מכתב ידם של אלו שיד ושם להם וידיעה עמוקה בתורת החסידות וגם הקבלה.
עוד נקודה אחת וגם היא לדעתי מחלטת מסקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר, והיא - אשר מי שראה מאות מכתבים אלו בבת אחת - שבאופן כזה הביאו אותם למכירה לב"כ ליובאוויטש - לא הי' מקום כלל לדיעה שזהו גוף כתי"ק, כיון שבכולם הכתב וכן הקלף הי' דומה בכל הפרטים. ומזייף שרצה לעשות זיופו באופן כזה יכול הי' לקוות למצוא קונה רק בין כאלו שאין להם חוש של בקורת ושכל בריא פשוט.
נוסף על כהנ"ל - הנה בחלק המכתבים שלא נתפרסמו היו קמיעות, אותיות עם תגין ונקודות שונות - וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, הנה נמצא בהם וכן גם בהמכתבים שנתפרסמו ענינים שלא נודעו ברבים כ"א באו במסורה רבי מפי רבי מאדמו"ר הזקן עד לאדמו"ר אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר.
לא באתי בזה אלא בנקודות כלליות, אבל לדעתי גם הן מספיקות לא לבד לדחות את הטענות במאמר הנ"ל ושלפניו, אלא גם להכריח מסקנא הפכית לגמרי והמתקבלת ביותר:
דבר ברור, אשר האדמו"ר מרוזין זצ"ל הי' אסור (לעת עתה עוד לא נמצאו חוקרים "מדעים" המכחישים את זה, אף שנמצא חוקר ידוע ומפורסם בפולין שבא ל"מסקנא מדעית מוחלטת" אשר הבעש"ט - לא הי' ולא נברא), במאסר קשה כהנ"ל היו מחרימים הכתבים שנמצאו ברשות הנאסר, בודאי היו אצל אדמו"ר מרוזין כתי"ק של בני דורו ודורות הסמוכים לו מלפניו וספרים וחפצים החביבים עליו כי באו אליו בירושה וכיו"ב - אם מעט או הרבה; בודאי כשנמצא האדמו"ר במקום בטוח רצה וחפש אופנים איך לקבל הכתבים וכו' הנ"ל בחזרה. ברור שלא הי' יכול להשיגם בהשתדלות גלוי' אצל הממשלה כיון שברח ממאסרו - ולא נשאר אלא הדרך דאופנים חשאים. אם עלתה ביד המשתדלים בזה לשחד באיזה אופן את הפקידים השייכים לזה - מה היו עושים הפקידים כדי לפשר את הדבר ולמעט, עכ"פ את האפשריות אשר חוקרי הממשלה יגלו החזרת הכתבים לבעליהם? היותר פשוט - להניח במקומם מכתבים אשר עכ"פ בחיצוניותם במראיהם, מספרם וכו' יתאימו לגוכתי"ק שנלקחו. מובן אשר כ"ז לא היו יכולים לעשות במנוחה גמורה באריכות זמן וכו', ובמילא לא הי' מקום להגה"ה מדויקת, וגם לא ראו נחיצות בזה, כיון שהמחליפים וגם המבקרים שחששו מאתם היו מבינים רוסית יותר מאשר חסידות. כן מובן אשר העתקת המכתבים היתה על קלף או נייר של זמן החילוף ולא של זמן הכתיבה, ובפרט שבתקופה ההיא לא ידעו על אפשריות בחינת הקלף לברר מתי נעבד.
מ. שניאורסאהן
[נדפסה בכתב-עת "הספר" (חוב' א, תשי"ד). הוצ' שני' של התמים (ע' 851). אג"ק אדה"ז ע' תעד. אג"ק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ח"ח ע' רמט-רנא. המעתיק].


מכתב שני (המשך לראשון):
אגרת ב'תרמח
[י"ג אייר תשי"ד]
... ובהמשך לענין מכתבי הגניזה, הנה אף שאין הזמן גרמא לבוא באריכות הדרושה ובפרטיות, בכ"ז אענה על איזה נקודות, והן:
רובם המכריע של מכתבי וכ"י הגניזה נכתב על קלף ולא על נייר. וכוונתי ב"רובם המכריע" אינו לקצת יותר מחצי אלא להרבה יותר משלשה רביעים.
המכתבים שנדפסו בקובץ "התמים", הנה מובן שלהמסדר בדפוס (הזעצער) לא נתנו מכתבי הגניזה עצמם אלא העתקתם. והיתה מוכנת מלפני כמה שנים, והעתקה זו נעשתה ע"י אברך ד.י. הי"ד בריגא, אשר הי' ירא שמים אבל לא דייקן, ובפרט בענינים שלא תפסו מקום כ"כ אצל החסידים כמו התאריכים וכיו"ב.
בנוגע לסגנון המכתבים. הנה נפלאת הטענה, "שכולם נכתבו בסגנון אחד ממש". כי הנחה זו מופרכת לגמרי מעיקרא כיון שבין הכתבים ישנם: סיפורי מעשיות, צוואות, פ"נ, קבלות וכו' וכו' ואי אפשר לכ"ז שיהי' בסגנון אחד ועוד להוסיף בזה מלת "ממש". ואולי הכוונה להמכתבים ממש שבהם. וגם בזה לא יצדק הטוען, כי אחדים מהמכתבים נדפסו עשיריות שנים קודם גילוי גניזה זו ונמצאים ג"כ במכתבי הגניזה, וא"כ מובן שאדרבה, אלו האומרים שכל הגניזה מזויפת, הרי א"א שיהי' הסגנון שוה בין המכתבים שנדפסו ואמיתתם בלי ספק ואותם שזויפו גם התוכן וגם הלשון לפ"ד הטוענים. מובן מעצמו שיש שיווי ביניהם ובפרט בין חסידים לרבותיהם, שמשתדלים בסגנון מכתביהם והליכותיהם בכלל, להדמות לרבם. וכבר ידוע הצחות בזה, ע"פ מרז"ל (סוטה י"א ע"א): אחרי ה' אלקיכם תלכו - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה וכו', משא"כ תלמיד אחר רבו. ודוגמא אופינית בזה הוא מהידוע, שמעתיקים של כתבים ומאמרי דא"ח לדורותיהם השתדלו לחקות בכתב ידם את כתב ידו של הרבי, עד שלפעמים תכופות הנה גם מבלי לעיין בגוף המאמר, יש להכיר מכתב-היד עצמו, אם הי' זה מעתיק בדורו של אדמו"ר האמצעי או אדמו"ר הצמח צדק וכו'.
במה שהעירו שנמצאו כו"כ שגיאות. הנה כבר כתבתי (במכתבי מאדר א' תשי"ד) אשר אם רק נכונה ההשערה שנעתקו המכתבים מגוף כתבי-היד בשביל פקידי הממשלה הצארית, ובמילא נעשה הדבר בחפזון ולא דוקא ע"י מעתיקים מומחים וביותר שכנ"ל חסידים לא הקפידו מעולם על התאריכים, הרי אין פלא על רובא דרובא של השגיאות שנפלו. ובמכש"כ ממעתיק עתה מכת"י, שקודם ההגהה ישנו אחוז גדול של שגיאות, ובפרט אם מעתיק מכת"י מסולסל שאות אחת נמשכת לחברתה וכו', ובפרטי פרטיות אם המעתיק רוצה לפרש את הראשי תיבות וגם זה עושה בחפזון, אשר עי"ז יגדל לא רק מספר השגיאות אלא גם סוג השגיאות (ויבקשו נא את מי שהוא שאינו מומחה להעתיק מבלי אריכות זמן אחד מגוף כי"ק דזמן ההוא, כמו מכתב הבעש"ט או הרה"צ כו' הרמ"מ מהורודוק שנדפסו בקובץ "התמים" (חוברת א' וב') ויבחנו נא אח"כ את השגיאות שיהיו אצלו!). ובפרט שבנדון דידן, ע"פ השערה הנ"ל, לא הקפידו מלכתחילה על הדיון מההעתקה.
ע"פ השערה הנ"ל שההעתקה מגוף הכ"י נעשתה בשביל אנשי הממשלה בכדי ובמטרה להטעותם שזהו הכ"י, במילא מובן מפני מה מראם החיצוני הי' מוכרח להיות כשל אגרות מקוריות, וכן כמעט על כל אחד ואחד מעבר לדף באה הכתובת ברוסית של הפקיד. מפני מה האחוז של מכתבים תוכניים הוא קטן כ"כ ובפרט מכתבים בדברי תורה כו'? - קושיא זו מתורצת במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אודות מכתבי הגניזה בקובץ "התמים" חוברת א' - וז"ל בסיום מכתבו: "ישנם דברים כאלו כמו עניני קבלה מעשית צרופי שמות והדומה לזה ענינים עמוקים בקבלה שא"א למסרם רק ע"י כו'" [קטע זה הושמט ב"אגרות בעל התניא ובני דורו" וכן גם הקטע העיקרי שבמכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בו כותב דעת אביו לאחר בקורת "כל הכ"י וקריאת כל סיפורי המעשיות והכתבים, הפליג בשבחם וגילה דעתו הק', אשר כל הכתבים והמכתבים הם רק העתקות וכו', אבל תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא. ואם המצא תמצא איזו סתירת דברים קלי ערך הם לגבי הפלאת תוכנם ואינם אלא שגגת המעתיקים" עכ"ל].
ובמילא לא לפלא שאחוז מכתבים תוכניים קטן הוא לגבי מכתבים האחרים כיון שכהנ"ל לא נמסרו להדפיסם בקובץ "התמים".
מי שיש לו ידיעה קלה ביותר בהנהגת נשיאי החסידים בדורות ההם, יודע הוא אשר לא כתבו את תורתם. ואדרבה נזהרו מלכתוב מפני כו"כ טעמים, ורק במקרה יוצא מן הכלל ביותר, וכשלא הי' באפשרי לאמר המענה בע"פ, באו בכתובים בזה, וגם אז רק בקיצור נמרץ. וכל המקשה, מפני מה בין כתבי אחד הנשיאים והאדמו"רים בדורות שעברו נמצא אחוז קטן ביותר של דברי תורה וכו', הרי אין זה אלא הוראה שאין לו דיעה כלל בהנהגתם. ולא עוד אלא שאפילו בזמן כ"ק מו"ח אדמו"ר ואביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שענו לשואליהם דבר גם בענינים דנגלה דתורה ובתורת החסידות הרבה יותר מנשיאי חב"ד שלפניהם, ועאכו"כ מהאדמו"רים בדורו של הבעש"ט והרב המגיד, וארכיונם נשמר וידוע ברור שזהו כתב ידם או העתקה מגוף כת"י, הנה בכ"ז אחוז קטן הנם המכתבים בד"ת וכו'. והוא מובן, כיון שמרובים צרכי עמך וכו', הרי רבו יותר ממרחק השואלים בענינים גשמיים או מבקשים ברכה וכו', מאשר השואלים בד"ת, בנגלה ובתורת החסידות, אשר רובם ככולם היו שואלים אותם בע"פ, כשהיו נוסעים להאדמו"רים לרגלים ולמועדים ונכנסים אז ליחידות כיון שאין שאלות אלו ענין דחוף שא"א לחכות בפתרונן איזה שבועות וחדשים.
מה שכמה מהכתבים נחתמים בצירוף שם האם כמו בפ"נ ולא בצירוף שם האב? מי שיש לו ידיעה במנהגי החסידים בכתבם לרבם יודע, אשר לפעמים תכופות ביותר חותמים בצירוף שם האם ואפילו במכתבים ולא דוקא בפ"נ.
ההנחה, שאם רק יוכיחו שמכתב אחד מזויף ה"ז הוכחה גמורה שכל הגניזה מזויפת - הנה פשיטא שהנחה זו מופרכת מעיקרא. כי א"כ הרי אפשר להוכיח זיוף של כל ספרינו ח"ו על היסוד שנמצאו בהם טעויות הדפוס ונמצאות הוספות מזמן מאוחר וכו'. והרי ידוע, שבש"ס יש הוספות מרבנן סבוראי ועד"ז בכמה מהספרים שלאח"ז.
ואדרבה אם ימצאו בין המכתבים ואפילו רק מכתב אחד שהי' ידוע במסורה סודית רבי מפי רבי, הרי אין זה ענין שיכול מי שהוא לזייף ולהמציא כסומא בארובה וצ"ל שהעתיקו מגוף כת"י אלו שידעו ממסורה סודית זו. ואין נ"מ אם זהו צרופי שמות, או עניני קבלה עמוקים, השבעת מלאכים וכו', ככל הדברים והסוגים שמונה אותם כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו הנ"ל. ויש לתמוה שנעלם "המזייף", ואיננו וגם לא נודע לפני זה, הנה בעיני פלא הדבר ביותר, כי בכדי לזייף מכתבים אפילו רק אלו שנדפסו ועאכו"כ אלו שלא נדפסו, שכפי המבואר במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר הנ"ל למדו אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב הרבה פעמים והפליג בשבחם, הרי צריך להיות לא רק בעל כשרון של זיוף אלא גם בעל ידיעה חשובה בעניני קבלה וחסידות, נוסף על ידיעה פנימית ביחסי האדמו"רים אחד לחבירו ובני ביתם הנזכרים במכתבים. ופלא גדול שאיש בעל כשרונות כאלו לא יפרסם מה שהוא בשנים שלפני גילוי הגניזה ולא אחרי כן. והרי כבר ידוע בדורות שעברו, כשפקפקו במחברו של איזה ספר, הרי הסבירו ג"כ את מי יש לחשוד בחיבורו של ספר או כתב וראוי לכך מפני ידיעותיו. ולמותר להזכיר אשר בנוגע ל"הזהר" הזכירו את שם הר"מ דיליאן. בנוגע לכמה תשובות הראשונים הנה החליפו את הרמב"ן והרשב"א והריטב"א זה בזה וכו'. וכן גם בדורות האחרונים, בהנוגע לשו"ת "בשמים ראש", המצבות שמצאו בקרים, הירושלמי ס' קדשים וכו' וכו' והאריכות בדבר הפשוט אך למותר.
תקנה היתה מלפנים שלא ידפיסו ספרים - יהי' מי שיהי' המחבר - מבלי הסכמות, והטעם פשוט, כי כל בן אדם עלול לטעות, ועל כל פשעים ושגיאות תכסה אהבת עצמו והאמונה בשכל עצמו. ואפילו גדולי ישראל וחד-בדרא אמיתיים (סנה' ז' ע"ב) היו מתייעצים ושואלים חוו"ד אחרים קודם שיפסקו פסק דין.
ובדורנו עלוב זה, אין צורך כבר בהסכמות, וכל הרוצה אומר, אשר גם הוא ביכלתו להיות דן יחידי, במקצוע שלו בודאי, ואם המקצוע אינו שלו - הרי הוא משער השערות ועל פיהן יקום דבר. והמדפיס מדפיס והקורא מחליט, שאין אחר מעשה דפוס ולא כלום.
הרבי ממונקאטש - בעהמ"ס "מנחת אלעזר" ועוד - אשר בסופה וסערה היתה דרכו ולא ניחת מביטויים חריפים וכו' בכתבו ע"ד כללות מכתבי גניזה זו כותב בזהירות ידועה: "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", "המכתבים האלו החשודים בזיוף" (דברי תורה מהדורא ה', ס"ט).
כ"ק מו"ח אדמו"ר מודיע החלטת אביו, לאחר שבחנו כל כתבי הגניזה (מלבד מכתבים בודדים שבאו לאחרים) במשך כמה חדשים, אשר תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא והסתירות שימצאו קלות ערך הן לגבי הפלאת תוכנם.
והם היחידים שראו את חלק כתבי גניזה זו שתוכנם: עניני קבלה, כינויים שונים משמותיו של הקב"ה, שמות מלאכים ושירתם, צירופי שמות והשבעתן ועוד.
ואף על פי כן הנה כותב בעל "אגרות בעל התניא ובני דורו": "שכולם (החוקרים בדבר אמיתות הכתבים) לא נחתו לבדיקה כללית ויסודית של תוכן הכתבים. והגעתי למסקנה שכל (!!!) מכתבי הגניזה שראו אור הדפוס הנם מזוייפים. ומהם שנדפסו והופצו גם בהסכמתם של גדולי ישראל שטעו בזה".
ומי קורא תמים שיטיל ספק בוודאות פשוטה כזו?
מ. שניאורסאהן
[נדפסה ב"הספר" (תשט"ו). בהוצ' שני' של "התמים" (ע' 852). אג"ק אדה"ז ע' תעו. אג"ק כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ח"ט ע' לא-לד. והיא בהמשך לאגרת דלעיל, שנדפסה שם ח"ח אגרת ב'תצז (ע' רמט-רנא). המעתיק].
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
עפר ואפר אמר:
בעברית מדוברת: הגניזה היא זיוף גמור . . 
חבל, שלא טרח מר ולו לקרוא את דבריי. ובכלל, הייתי מצפה לכבוד מינימלי כלפי ענקי תורה ויראה.
אעתיק בזה את מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, והקורא הנבון ישפוט.
קראתי את דבריך, ולא זו אף זו, אלא אף את המצוטט מאג"ק ראו ראיתי גם ראו, מקדמת ומשכבר.

מה שהתכוונתי היה על בסיס המקובל בידינו, אשר "אהוב אפלטון אהוב סוקרטס אך האמת אהוב מכל" (נמצא גם באג"ק כרך טו אגרת ה' תמ"ט).

למי שעדיין יש לו ספק, וכפי אשר ייעדתי בריש האשכול, הריני מציין המ"מ אשר כתבו בזה ביותר, ומכיוון שהאוצר פתוח היום לכל מאן דבעי, הריני פטור מלהעלות הקבצים.
א. הרה"ק ממונקאטש זיע"א, בדברי תורה חמישאה (אות ט', בנדמ"ח עמ' תרע"ז)
ב. התורני המופלג רד"צ הילמאן זצ"ל בסוף ספר 'אגרות בעל התניא ובני דורו',
ג.מאמר נוסף מהרד"צ הילמאן, נדמ"ח בקובץ ישורון גליון כ"ג,
ד. מאמרים נוספים בקובץ ישורון שם 
וראה שם ליקוט של מכתבים שזיופם בולט מתוכם, בעמ' תקמ"ח –תקנ"ג.
ה. מאמר נוסף בקובץ ישורון גליון כ"ד עמ' תתקנ"ח ואילך מאת הרה"צ פע"ח ר' נפתלי פלינטשטין שליט"א, בן כ"ק אדמו"ר מקאפישניטץ שליט"א. 


ציינתי כאן רק אלו שהאריכו. כמה מגדולי הדורות (ובפרט הידענים מקרב קהל חסידים) אשר חיוו דעתם -השלילית בהחלט - מבלי לכתוב מאמרים מפורטים, מוזכרים בתוך המאמרים הנ"ל. אגב רצוני להזכיר שכמה מהידענים שבקרב החסידים בני דורינו, מוכן להם חומר רב נוסף בזה, אלא שאינו יוצא לאור.
כמו"כ ציינתי רק אלו מתוך כתלי בית המדרש, מחוצה לו הנני משתדל בס"ד שלא לצאת.

והריני מצטרף כמובן לקריאה שבדבריך, לעמוד למשפט הקורא הנבון.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לרובם של הנזכרים התייחס באג"ק הנ"ל, אך אשאיר הדבר בחזקתו - ירא הקורא וישפוט.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הבה נסיים בזאת את ה'פינג-פונג', ונעבור לנושאים חשובים וקריטיים יותר...
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
הבה נסיים בזאת את ה'פינג-פונג', ונעבור לנושאים חשובים וקריטיים יותר...
לא עניין של פינג פונג, נכתב כאן משהו לא נכון (שהתייחס לרוב הדברים), ע"כ החובה לתקן, שהוא לא התייחס לרוב החומר הנ"ל, שנכתב אחרי מאמרו, וגם מה שהוא התייחס היה באופן כללי מבלי להכנס לפרטים.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לא ראיתי צורך לציין, שהרי כל בר-דעת מבין שמכתבים מתשי"ד קדמו ל'ישורון'... ועל-אף זאת, לפענ"ד השיב על רוב הטענות (כולל הפרטים, אף שלאו דוקא במפורש).
 
חלק עליון תַחתִית