רבי אביגדור ב"ר חיים מפינסק

[מסתפינא]

אינני מעוניין לדון בגדלותו של אותו רב, כי כמספר האנשים מספר הדעות.
מה שכן, מוסכמת העובדה הבלתי ניתנת לערעור שאדם זה הלך ומסר ביודעים 'מסירה' למלכות,
האם עובדה זו איננה טעם גדול לפגם באישיותו?
וכי העובדה שהיה יודע ללמוד מחפה על עוון שכזה?

להעמיד דברים על אמיתותם, ר' אביגדור זצ"ל לא הגיש כתב מסירה כלל ועיקר.
הוא הגיש קובלנה על החסידים שרדפו אותו וירדו לחייו עד פת לחם והעמידו אותו בסכנת נפשות, כתוצאה מכך נאסר הרב בעל התניא, הוא לא היה מוסר, הוא פעל בהגנה עצמית המותרת לכל הדעות והשיטות לגברי אלמא שהיו חשודים גם על רציחות ומסירות, כל ליטא סבלה מנחת זרועם.

החסידים רדפו את המתנגדים? המתנגדים היו הנרדפים?
נו, באמת?

[בן איש חי]

אינני מעוניין לדון בגדלותו של אותו רב, כי כמספר האנשים מספר הדעות.
מה שכן, מוסכמת העובדה הבלתי ניתנת לערעור שאדם זה הלך ומסר ביודעים 'מסירה' למלכות,
האם עובדה זו איננה טעם גדול לפגם באישיותו?
וכי העובדה שהיה יודע ללמוד מחפה על עוון שכזה?

להעמיד דברים על אמיתותם, ר' אביגדור זצ"ל לא הגיש כתב מסירה כלל ועיקר.
הוא הגיש קובלנה על החסידים שרדפו אותו וירדו לחייו עד פת לחם והעמידו אותו בסכנת נפשות, כתוצאה מכך נאסר הרב בעל התניא, הוא לא היה מוסר, הוא פעל בהגנה עצמית המותרת לכל הדעות והשיטות לגברי אלמא שהיו חשודים גם על רציחות ומסירות, כל ליטא סבלה מנחת זרועם.

מה הכוונה 'כתוצאה מכך'?
הוא לא התלונן כנגדו? ואם התלונן, היעלה על הדעת שהרש"ז שלח אותם להציק לו?
 

[לבי במערב]

 . . וזה דוגמא שהבאתי להנ"ל, והקפיצה אותך, וטוב שכך.

אך הכתוב צווח ואומר: "וְלֹ֤א תוֹנוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־עֲמִית֔וֹ", שפירשוהו רז"ל (ב"מ נח, ב) דבאונאת דברים קמיירי קרא.

[אחד התלמידים]

אינני מעוניין לדון בגדלותו של אותו רב, כי כמספר האנשים מספר הדעות.
מה שכן, מוסכמת העובדה הבלתי ניתנת לערעור שאדם זה הלך ומסר ביודעים 'מסירה' למלכות,
האם עובדה זו איננה טעם גדול לפגם באישיותו?
וכי העובדה שהיה יודע ללמוד מחפה על עוון שכזה?

להעמיד דברים על אמיתותם, ר' אביגדור זצ"ל לא הגיש כתב מסירה כלל ועיקר.
הוא הגיש קובלנה על החסידים שרדפו אותו וירדו לחייו עד פת לחם והעמידו אותו בסכנת נפשות, כתוצאה מכך נאסר הרב בעל התניא, הוא לא היה מוסר, הוא פעל בהגנה עצמית המותרת לכל הדעות והשיטות לגברי אלמא שהיו חשודים גם על רציחות ומסירות, כל ליטא סבלה מנחת זרועם.

החסידים רדפו את המתנגדים? המתנגדים היו הנרדפים?
נו, באמת?

מה הליצנות כאן? זה עובדה שאף אחד לא הכחיש שהחסידים גרמו להורידו מרבנות פינסק, למרות שע"פ דין הוא היה צריך להמשיך ברבנות פינסק. גם החסידים לא החכישו את זה, וטענו לזכותם רק שהם היו רשאים להורידו מחמת השמצות שהם השמיצו אותו.
אני ממעט להשתתף באשכולות כאלו, שהם רחוקים משכר וקרובים להפסד. אבל קשה להבליג נגד מוסר הכפול שיש לאנשים מסויימים, שלחסידים מותר לכתוב נגד מתנגדים, לחסידים מותר להזכיר נשכחות, לחסידים מותר להתייחס למחלוקת חסידים ומתנגדים, לחסידים מותר לכתוב נגד ת"ח שלא בצד שלהם. אבל אם כותבים דברים דומים מצד השני, הם זועקים כקוזק הנגזל שמותר להגיד רק 'קדוש קדוש קדוש'.

[כלפי ליא]

יש כאן מישהו שמעוניין לברר אמת?
שאלה כללית, האם י"ט כסלו קשור במשהו למאסר שכתוצאה מהקובלנה של ר' אביגדור?
האם ר' אביגדור תבע עונש לרב מליאדי בעל התניא? למה בעל התניא הוחזק בפטרבורג בכבוד? כמה זמן?
מה היתה התביעה המקורית בכתב הקובלנא של ר' אביגדור?

[לבי במערב]

צ"ל:

. . קשה להבליג נגד מוסר הכפול שיש לאנשים מסויימים, של[מתנגדים] מותר לכתוב נגד [חסידים], ל[מתנגדים] מותר להזכיר נשכחות, ל[מתנגדים] מותר להתייחס למחלוקת חסידים ומתנגדים, ל[מתנגדים] מותר לכתוב נגד ת"ח שלא בצד שלהם. אבל אם כותבים דברים דומים מצד השני, הם זועקים כקוזק הנגזל שמותר להגיד רק 'קדוש קדוש קדוש'.

ולעצם ה'טענות' - מגוחך להוכיח מכתבי־המסירה לשלטונות, ועוד לטעון כי 'אין מי שהכחיש'. תרגעו.

אף בעיני אין שום תועלת באשכול זה, והחפץ לדעת את פרשת־הדברים - הלא היא פרושה כשמלה בס' 'המאסר הראשון' (ולפנ"ז בגליונות 'כרם חב"ד'), יעו"ש.
 

[בן עמינדב]

דבר ברור וידוע ומפורסם בכתובים שהמתנגדים באותו הזמן התירו דמם של החסידים כמים - ולטענתם (שכיום כולם מודים שאיננה נכונה) בצדק.
ברוח זו הלכו בגדולות (אחרי פטירת הגר"א) ומסרו את אדמו"ר בעל התניא זיע"א והעמידוהו ואת כלל חסידיו בסכנת מוות רח"ל.
זהות המוסר והמלשין ידועה ועולה גם מתוך הכתבים אביגדור מפינסק. 
בעל התניא עצמו בעדותו מעיד עליו ועל מעלליו על רדיפת השררה ותאוות הנקם שלו.
כעת אחרי שהתברר לכולם כי רדיפת החסידים עד מות הייתה בטעות ובשקר יסודה. באים לנקות ולהכחיש שלא הוא עשה את הדבר שלשיטתו היה באותם הימים מצוה גדולה!
כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי!
לכן אף שהוזהרנו נוראות ע"י אדמו"ר הזקן באגרתו הידועה קטונתי שבאגה"ק סי' ב' "לבלתי רום לבבם מאחיהם ולבל לשרוק עליהם הס מלהזכיר באזהרה נוראה" ובמכתביו שבאגרות קודש "ח"ו לספר אחר מטתו של ת"ח הגאון החסיד נ"ע" - 
הנה הנסיון לפאר ולרומם את אותם אנשים שהמכשלה הגדולה הזו של שפכות דם צדיקים וטהורים - תחת ידיהם - הוא פשע לאמת ולצדק וליושר.
אותם אלו שבצעו הפשעים האלה במו ידיהם עשו זאת במזיד ומתוך שנאה ויש לדמותם לדואג האדומי עליו נאמר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך!

[מסתפינא]

להעמיד דברים על אמיתותם, ר' אביגדור זצ"ל לא הגיש כתב מסירה כלל ועיקר.
הוא הגיש קובלנה על החסידים שרדפו אותו וירדו לחייו עד פת לחם והעמידו אותו בסכנת נפשות, כתוצאה מכך נאסר הרב בעל התניא, הוא לא היה מוסר, הוא פעל בהגנה עצמית המותרת לכל הדעות והשיטות לגברי אלמא שהיו חשודים גם על רציחות ומסירות, כל ליטא סבלה מנחת זרועם.

החסידים רדפו את המתנגדים? המתנגדים היו הנרדפים?
נו, באמת?

מה הליצנות כאן? זה עובדה שאף אחד לא הכחיש שהחסידים גרמו להורידו מרבנות פינסק, למרות שע"פ דין הוא היה צריך להמשיך ברבנות פינסק. גם החסידים לא החכישו את זה, וטענו לזכותם רק שהם היו רשאים להורידו מחמת השמצות שהם השמיצו אותו.
אני ממעט להשתתף באשכולות כאלו, שהם רחוקים משכר וקרובים להפסד. אבל קשה להבליג נגד מוסר הכפול שיש לאנשים מסויימים, שלחסידים מותר לכתוב נגד מתנגדים, לחסידים מותר להזכיר נשכחות, לחסידים מותר להתייחס למחלוקת חסידים ומתנגדים, לחסידים מותר לכתוב נגד ת"ח שלא בצד שלהם. אבל אם כותבים דברים דומים מצד השני, הם זועקים כקוזק הנגזל שמותר להגיד רק 'קדוש קדוש קדוש'.

בא נחשוב טיפה, המתנגדים התירו את דמם של החסידים, גזרו עליהם להיות כמומרים גמורים לכל דבריהם, היה מותר ואף מצוה לרדוף אותם עד חרמה, זה רדיפות שאין לנו אפילו השגה עד כמה רחוק זה הגיע.
ומה אתה טוען, שעל פי הדין הם היו מחוייבים להיות תחת מרותו של רב שמתיר את דמם? יש בכלל שני צדדים שמותר היה להם להפסיק את השררה שלו? יש בכלל טענה נגד זה?

[מנהל א']

מכאן ואילך יפורסמו באשכול אך ורק הודעות שכותביהם מצהירים על עצמם שהם חסידים וכותבים נגד החסידים, או הודעות שכותביהם מתנגדים וכותבים נגד המתנגדים.