אני מאמין - שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן - חסר ההמשך וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹקים

יוסף כהן

משתמש חדש
בעיקר הרביעי אנו אומרים הוא ראשון והוא אחרון, ולכאורה יש כאן משמעות שהקב"ה רק ראשון ואחרון אבל נשמע שיכול להיות עוד באמצע ח"ו, שהרי בתפילת ראש השנה אנו אומרים אני ראשון ואני אחרון "ומבלעדי אין אלוקים" אז איך אפשר להסביר את זה?
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
לשון הרמב"ם פ' חלק שם -היסוד הרביעי, הקדמוּת. והוא כי זה האחד האמור הוא קדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בְּעֶרְכּוֹ אליו. וְהָרְאָיוֹת על זה בכתבי הקודש רבות. והיסוד הרביעי הזה מורה עליו מה שנאמר (דברים לג כז): "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם". [ודע כי היסוד היותר גדול של תורת משה רבנו, הוא היות העולם מחודש, המציאוֹ ה' וּבְרָאוֹ אחר הַהֶעְדֵּר הגמור. וזה שֶׁתִּרְאֵנִי סוֹבב סְביב עניַן קדמותו על דעת הפילוסופים, הוא כדי שיהיה המופת על מציאותו יתעלה מוחלט, כמו שבארתי ובררתי ב"מורה" (ראו מו"נ ח"ב ט"ו-ט"ז).

הרמב"ם נוקט קדמון. בנוסח שאומרים מוסיפים לפרש ראשון לבריאה עד האחרון לבריאה, כאומר הקב"ה ברא את העולם מתחילתו עד סופו. וכמו בכל משפט השגור בפי האנשים האומרים "מתחילתו ועד סופו" ולא תחילתו אמצעיתו וסופו..
וא"כ ממילא בנוסח התפילה הנז' זה לא הוספה למסתייג, אלא שנוי (מל' כפל) הרעיון.
 

משה בן חנינא

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
לשון הרמב"ם פ' חלק שם -היסוד הרביעי, הקדמוּת. והוא כי זה האחד האמור הוא קדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בְּעֶרְכּוֹ אליו. וְהָרְאָיוֹת על זה בכתבי הקודש רבות. והיסוד הרביעי הזה מורה עליו מה שנאמר (דברים לג כז): "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם". [ודע כי היסוד היותר גדול של תורת משה רבנו, הוא היות העולם מחודש, המציאוֹ ה' וּבְרָאוֹ אחר הַהֶעְדֵּר הגמור. וזה שֶׁתִּרְאֵנִי סוֹבב סְביב עניַן קדמותו על דעת הפילוסופים, הוא כדי שיהיה המופת על מציאותו יתעלה מוחלט, כמו שבארתי ובררתי ב"מורה" (ראו מו"נ ח"ב ט"ו-ט"ז).
אינו לשון הרמב''ם אלא לשון המתרגם - הרב כתב פירושו על המשנה בערבית ולא בעברית. אפשר לראות מהדורה של המקור הערבי בhttp://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33111&st=&pgnum=23
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
זאת אני יודע מקדמת דנא.
אבל כאן זה לא הנושא. כשדנים במילים בודדות, הרי שאין להסתמך במילה מול מילה לפי פיהמ"ש. אבל לא במאמר שלם ומפורט כמו העיקר הרביעי, בזה טעויות תרגום של מילה פה ושם, לא מהותיים לעצם הפירוש כולו שמתפרש בו הדבר לאשורו כך לענ"ד, בכל אופן ודאי גם לא כתוב שם ראשון ואחרון. וביותר מש"כ שגם ראשון ואחרון מתפרש יפה.
 

סלע

משתמש ותיק
יוסף כהן אמר:
בעיקר הרביעי אנו אומרים הוא ראשון והוא אחרון, ולכאורה יש כאן משמעות שהקב"ה רק ראשון ואחרון אבל נשמע שיכול להיות עוד באמצע ח"ו, שהרי בתפילת ראש השנה אנו אומרים אני ראשון ואני אחרון "ומבלעדי אין אלוקים" אז איך אפשר להסביר את זה?
העקרון הוא של הרמב"ם. הנוסח לא של הרמב"ם.
 

סלע

משתמש ותיק
משה בן חנינא אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
לשון הרמב"ם פ' חלק שם -היסוד הרביעי, הקדמוּת. והוא כי זה האחד האמור הוא קדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בְּעֶרְכּוֹ אליו. וְהָרְאָיוֹת על זה בכתבי הקודש רבות. והיסוד הרביעי הזה מורה עליו מה שנאמר (דברים לג כז): "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם". [ודע כי היסוד היותר גדול של תורת משה רבנו, הוא היות העולם מחודש, המציאוֹ ה' וּבְרָאוֹ אחר הַהֶעְדֵּר הגמור. וזה שֶׁתִּרְאֵנִי סוֹבב סְביב עניַן קדמותו על דעת הפילוסופים, הוא כדי שיהיה המופת על מציאותו יתעלה מוחלט, כמו שבארתי ובררתי ב"מורה" (ראו מו"נ ח"ב ט"ו-ט"ז).
אינו לשון הרמב''ם אלא לשון המתרגם - הרב כתב פירושו על המשנה בערבית ולא בעברית. אפשר לראות מהדורה של המקור הערבי בhttp://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33111&st=&pgnum=23
ספק אם אפשר לסמוך על המתרגם שיצאו עליו עוררין.
 

משה בן חנינא

משתמש ותיק
סלע אמר:
ספק אם אפשר לסמוך על המתרגם שיצאו עליו עוררין.
מי ערער? כתוב איפושהו שאין לסמוך עליו? המפקפקים פיקפקו גם על הנוסח הערבי או רק על התרגום שלו?
 

זרייר-קטן

משתמש רגיל
משה בן חנינא אמר:
סלע אמר:
ספק אם אפשר לסמוך על המתרגם שיצאו עליו עוררין.
מי ערער? כתוב איפושהו שאין לסמוך עליו? המפקפקים פיקפקו גם על הנוסח הערבי או רק על התרגום שלו?
יצאו עוררין על התרגום הרגיל שאינו מדוייק כלל ובכמה מקומות אפילו יצא נפק''מ לדינא (אם יהיה צורך אציין רק שזה לא מענין הפורום הזה) התרגום שרווח כמדוייק ביותר הוא של הרב קאפח ששם ממש מדייק בכל דבר
 

יצחק

משתמש ותיק
ישנו גם התרגום החדש של הרב קורח בהוצאת המאור, גם הוא תרגום מדויק אולי אף יותר מהתרגום של קאפח.
 

סלע

משתמש ותיק
הרב קורח עשה עבודה יפה. וחוץ מהתרגום גם האיש ת"ח בלי פקפוקים בשונה מההוא.
 
חלק עליון תַחתִית