משיב כהלכה אמר:
הלכתי כעת וחיפשתי בפנים, במהדורת שוטנשטיין ולאידך גיסא בגמ' עצמה, ולא מצאתי מה שאתה כותב (מצ"ב ביאור שוטנשטיין שדיברת עליו).
לכאורה כוונתך לע"ז דף ו (כי המילים "לעולם אסור" מופיעות רק שם, ולאחר מכן בדף ז), ושם רש"י לא מסביר מדוע, וגם לא תוס'. אז מצאו מאירי, והביאו אותו. על מה העללת עליהם עלילות?
כוונתי היתה אכן לתוס' בדף ב'.
אך יש לדעת, שהתוס' לאורך כל המסכת מזכירים את הנוצרים כעובדי עבודה זרה.
בהמשך המסכת דנים על ה'לחם הקדוש' האם יש בו איסור,
ועל הנרות שמדליקים שם שמוכרים אותם הגלחים ליהודים, האם מותר להשתמש בהם,
אינני זוכר כעת לציין מקור מדוייק, אבל כל הנידונים מובאים בפירוש בתוס'.
הם גם כותבים במקום מסויים על ה'קדישים' של הגויים, וכידוע שהכוונה לדמויות נוצריות מובהקות שהיו למעין אלילים.
תירוץ התוס' 'דקים לן בגוויהו דלא פלחי וכו'' איננו מובן לאור הנידונים הרבים, ויש ליישב דבריהם ואכמ"ל.
מכל מקום, רש"י שם בדף ו' בדפוסים שלפני הצנזור כותב
בפירוש שהכוונה לנוצרים.
וכאמור גם התוס' בדף ב' כותב כן בפשיטות (ולפני הצנזור היה גם שם כתוב בפירוש 'יום נוצרי'), ושוב לאורך כל המסכת.
אינני חושב שכל הדברים הפשוטים האלו נעלמו מעיניהם של מפרשי השוטנשטיין (שהם אכן תלמידי חכמים),
והם בחרו להשמיט את הדברים ולהעלימם.
ניתן לראות גם בהקדמה שלהם למסכת עבודה זרה, בו הם גם מנסים לכתוב בעדינות המירבית ביותר שלא לפגוע בגויים של ימינו.
הם לא בחרו ב'תמימות' בפירוש המאירי, הם פשוט ראו בו מפלט, ואני מקווה שהם התייעצו עם אדם גדול.
מלבד זאת הם אכן משמיטים לאורך כל הש"ס את השמטות הצנזור ואינם מפרשים אותם, ככל שיש בכך פגיעה בנצרות.