ינון קליין
משתמש רגיל
אכן. השני הוא החכם צבי
אכתי, מי הראשון?
מה המחלוקת?
אכתי, מי הראשון?
מה המחלוקת?
הראשון הוא בעל ה"פרי חדש"ינון קליין אמר:אכן. השני הוא החכם צבי
אכתי, מי הראשון?
מה המחלוקת?
זרייר-קטן אמר:הראשון הוא בעל ה"פרי חדש"ינון קליין אמר:אכן. השני הוא החכם צבי
אכתי, מי הראשון?
מה המחלוקת?
זה לא הדין עצמו של סוטה?הפקדתי שומרים אמר:האמת שמונחים לפניך כל הרמזים האפשריים, זה קשור לפרשת נשא, זה קשור לפרשת סוטה איך שהוא, ונוסיף שגם קשור לחז"ל.
אברך אמר:שו"ת חכם צבי סוף סימן לט
וראיתי בספר נדפס מחדש נקרא פרי חדש הקשה דהר"ן אדהר"ן דבסי' ש"ב הביא הב"י בשמו דכל שהוא אומן יש לדון להלכה ולא למעשה שסומכין עליו וביין רמונים כ' לסמוך ע"ז הלכה למעשה ולק"מ דהא קאמר הר"ן בפירוש דהיכא דאיכא למיקפד טפי עלה דמילתא תגר לא מרע נפשיה דקפידות חלוקות יש דבתכלת שכל עיקר דעתו של לוקח אינו אלא משום הציצית לקיים המצוה וכן ביין הרמונים כל עיקר דעתו של לוקח אינו אלא משום רפואה בכל כי ההוא אמרינן לא מרע נפשיה אבל בחייט גוי שדעת הנותן לו בגדו לתפרו הוא להיות לו בגד ללבוש אף על פי שדעתו ג"כ שלא יהא תפור באיסור עכ"ז אין הקפידא שוה להנך דלעיל וז"ב ובלאו הכי נמי לק"מ דדילמא דוקא בתגר כי ההוא דתכלת ויין רמוני' דאם יודע הרי הוא מפסיד ממונו אמרינן לא מרע נפשיה וסמכינן עליה אבל בחייט שאפי' אם יודע אינו מפסיד ממון מכיסו אלא שהישראלים לא יאמינוהו וכבר אפשר לו לתפור לגוים ולישראלים נמי כשעומדין על גביו בכי האי לא מהימנינן ליה מטעם לא מרע נפשיה: עוד ראיתי בספר הנזכר שהתיר להשהות התבשילין בתנורו של גוי לצורך השבת יום ולילה א' במפתח לבד ומדמי ליה לאומן גם מסתייע מדעת המחלקים בין שולח למפקיד שהרי עתיד לראות חותמו וכל מ"ש בענין זה הוא טעות גמור כי אין זה דומה לאומן ותגר וכמ"ש ומפתח א' וודאי אינו כלום אף שחוזר ורואהו מה יכול להכיר במפתח ובעיקר הקדרה א"א להיות בה סימן בענין גדולה וקטנה ואף בענין השומן שהרי היא מצטמקת והולכת כל הלילה ואית ליה לאישתמוטי וגם אינו מתירא להפסיד אומנותו שהרי יחשוב אם יוודע ולא יאמינו לי יחתמו בחותם תוך חותם גם מה שאסר לקרוע הנייר החתום בשבת ואפי' ע"י עכו"ם והאריך בזה הכל הוא טעות גמור ושרא ליה מאריה שאסר את המותר והתיר את האסור כאשר הוכחתי בראיות ברורות במקום אחר הלא בספרתי וכבר הוכחתיו על פניו בהיותו פה עמנו ושתק לי סוף דבר בנ"ד הדבר פשוט להתיר מכל הטעמים שכתבנו בלי שום פקפוק וצור ישראל יצילנו משגיאות:
גם אני עניתי כך לבני אבל הוא אמר לי "יש תשובה יותר טובה"סלע אמר:פדיית מעשר שני, חומש מלבר
אשם גזילות מוסיף חומש מלבר לחבירו.
במדבר.
פרק לא פסוק חיצחק אמר:הבן שלי שאל אותי: היכן מצאתי "חמישית שהוא רבע" בחומש במדבר. בהצלחה
אכן זו התשובהשומע כעונה אמר:פרק לא פסוק חיצחק אמר:הבן שלי שאל אותי: היכן מצאתי "חמישית שהוא רבע" בחומש במדבר. בהצלחה
"ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין וגו'"
שמא יתן לנו מר איזשהו רמז?תיובתא אמר:בקצירה מוציאים מתמר הבייתיים.
בעקירה לומדים את תורת חבריהם שאינם מדבריים.
אולי כשאחד מהם אכל מאכל נוסף שאינו המוציא או מזונות ובצירוף עם מזונות הגיע לכדי שביעה.מבין ענין אמר:כיצד יתכן ששני אנשים מאותה עדה הנוהגים אותו מנהג והלכה ופוסקים על פי אותם הפוסקים, יאכלו את אותו המאכל בדיוק, שעבר את אותו התהליך [בישול / אפיה / טיגון וכד'] חתוך באותו הגודל, באותה כמות, תוך כדי אכילת פרס, ושני האנשים זהים בגדלם ובמאכלם וכו' ולאחד נפסוק לברך על מאכלו בורא מיני מזונות, ולחבירו לברך המוציא?
איש אמר:אולי כשאחד מהם אכל מאכל נוסף שאינו המוציא או מזונות ובצירוף עם מזונות הגיע לכדי שביעה.מבין ענין אמר:כיצד יתכן ששני אנשים מאותה עדה הנוהגים אותו מנהג והלכה ופוסקים על פי אותם הפוסקים, יאכלו את אותו המאכל בדיוק, שעבר את אותו התהליך [בישול / אפיה / טיגון וכד'] חתוך באותו הגודל, באותה כמות, תוך כדי אכילת פרס, ושני האנשים זהים בגדלם ובמאכלם וכו' ולאחד נפסוק לברך על מאכלו בורא מיני מזונות, ולחבירו לברך המוציא?
אולי: פת הבאה בכסנין, השני אוכל לשם קביעות סעודה והראשון לא.מבין ענין אמר:כיצד יתכן ששני אנשים מאותה עדה הנוהגים אותו מנהג והלכה ופוסקים על פי אותם הפוסקים, יאכלו את אותו המאכל בדיוק, שעבר את אותו התהליך [בישול / אפיה / טיגון וכד'] חתוך באותו הגודל, באותה כמות, תוך כדי אכילת פרס, ושני האנשים זהים בגדלם ובמאכלם וכו' ולאחד נפסוק לברך על מאכלו בורא מיני מזונות, ולחבירו לברך המוציא?
אפרים זלמן אמר:אולי: פת הבאה בכסנין, השני אוכל לשם קביעות סעודה והראשון לא.מבין ענין אמר:כיצד יתכן ששני אנשים מאותה עדה הנוהגים אותו מנהג והלכה ופוסקים על פי אותם הפוסקים, יאכלו את אותו המאכל בדיוק, שעבר את אותו התהליך [בישול / אפיה / טיגון וכד'] חתוך באותו הגודל, באותה כמות, תוך כדי אכילת פרס, ושני האנשים זהים בגדלם ובמאכלם וכו' ולאחד נפסוק לברך על מאכלו בורא מיני מזונות, ולחבירו לברך המוציא?
אולי כוונתך לארץ סיחון ועוג?אלימלך אמר:היכן מצאנו שמשה רבינו נכנס לא"י?
רמז: שמות יט'.אלימלך אמר:היכן מצאנו שמשה רבינו נכנס לא"י?