חידות וחידודים תורניים - האשכול המרכזי (לש"ס ומקרא ישנן אשכולות ייעודיים, נא להקפיד על החלוקה)

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מחלוקת הכנסת הגדולה והחכם צבי, בנוגע למש"כ השו"ע אם מברכים שהחיינו אם אכל מין דומה. בשעה"צ סי' רכה ס"ק י"ח פסק כדעביד כמר עביד וכמר עביד וטוב יותר שיקח פרי של מין חדש שעדיין לא בירך עליה ויכוון להוציא גם את זה.
 

זרייר-קטן

משתמש רגיל
הפקדתי שומרים אמר:
האמת שמונחים לפניך כל הרמזים האפשריים, זה קשור לפרשת נשא, זה קשור לפרשת סוטה איך שהוא, ונוסיף שגם קשור לחז"ל.
זה לא הדין עצמו של סוטה?
לגבי קריאת (אמירת) הפרשה לסוטה
ולגבי כתיבת הפרשה
שזה שונה בזמן ושונה במצב לגבי האשה (שלפ"ז משקים אותה או לא)
 

אברך

משתמש ותיק
שו"ת חכם צבי סוף סימן לט
וראיתי בספר נדפס מחדש נקרא פרי חדש הקשה דהר"ן אדהר"ן דבסי' ש"ב הביא הב"י בשמו דכל שהוא אומן יש לדון להלכה ולא למעשה שסומכין עליו וביין רמונים כ' לסמוך ע"ז הלכה למעשה ולק"מ דהא קאמר הר"ן בפירוש דהיכא דאיכא למיקפד טפי עלה דמילתא תגר לא מרע נפשיה דקפידות חלוקות יש דבתכלת שכל עיקר דעתו של לוקח אינו אלא משום הציצית לקיים המצוה וכן ביין הרמונים כל עיקר דעתו של לוקח אינו אלא משום רפואה בכל כי ההוא אמרינן לא מרע נפשיה אבל בחייט גוי שדעת הנותן לו בגדו לתפרו הוא להיות לו בגד ללבוש אף על פי שדעתו ג"כ שלא יהא תפור באיסור עכ"ז אין הקפידא שוה להנך דלעיל וז"ב ובלאו הכי נמי לק"מ דדילמא דוקא בתגר כי ההוא דתכלת ויין רמוני' דאם יודע הרי הוא מפסיד ממונו אמרינן לא מרע נפשיה וסמכינן עליה אבל בחייט שאפי' אם יודע אינו מפסיד ממון מכיסו אלא שהישראלים לא יאמינוהו וכבר אפשר לו לתפור לגוים ולישראלים נמי כשעומדין על גביו בכי האי לא מהימנינן ליה מטעם לא מרע נפשיה: עוד ראיתי בספר הנזכר שהתיר להשהות התבשילין בתנורו של גוי לצורך השבת יום ולילה א' במפתח לבד ומדמי ליה לאומן גם מסתייע מדעת המחלקים בין שולח למפקיד שהרי עתיד לראות חותמו וכל מ"ש בענין זה הוא טעות גמור כי אין זה דומה לאומן ותגר וכמ"ש ומפתח א' וודאי אינו כלום אף שחוזר ורואהו מה יכול להכיר במפתח ובעיקר הקדרה א"א להיות בה סימן בענין גדולה וקטנה ואף בענין השומן שהרי היא מצטמקת והולכת כל הלילה ואית ליה לאישתמוטי וגם אינו מתירא להפסיד אומנותו שהרי יחשוב אם יוודע ולא יאמינו לי יחתמו בחותם תוך חותם גם מה שאסר לקרוע הנייר החתום בשבת ואפי' ע"י עכו"ם והאריך בזה הכל הוא טעות גמור ושרא ליה מאריה שאסר את המותר והתיר את האסור כאשר הוכחתי בראיות ברורות במקום אחר הלא בספרתי וכבר הוכחתיו על פניו בהיותו פה עמנו ושתק לי סוף דבר בנ"ד הדבר פשוט להתיר מכל הטעמים שכתבנו בלי שום פקפוק וצור ישראל יצילנו משגיאות:
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
כל הכבוד ר' @אברך הפתרון מבריק מתחילתו עד סופו.

ידוע שהפר"ח בין השנים 1688-1692 נסע בשליחות לאירופה וידוע גם ששהה באמסטרדם. ובעת הזו פגש את החכם צבי.
כך שהחכם צבי העיר את הנז' לפר"ח בגיל 34 לכל המאוחר. והפר"ח היה בגיל 36.
 

ינון קליין

משתמש רגיל
אברך אמר:
שו"ת חכם צבי סוף סימן לט
וראיתי בספר נדפס מחדש נקרא פרי חדש הקשה דהר"ן אדהר"ן דבסי' ש"ב הביא הב"י בשמו דכל שהוא אומן יש לדון להלכה ולא למעשה שסומכין עליו וביין רמונים כ' לסמוך ע"ז הלכה למעשה ולק"מ דהא קאמר הר"ן בפירוש דהיכא דאיכא למיקפד טפי עלה דמילתא תגר לא מרע נפשיה דקפידות חלוקות יש דבתכלת שכל עיקר דעתו של לוקח אינו אלא משום הציצית לקיים המצוה וכן ביין הרמונים כל עיקר דעתו של לוקח אינו אלא משום רפואה בכל כי ההוא אמרינן לא מרע נפשיה אבל בחייט גוי שדעת הנותן לו בגדו לתפרו הוא להיות לו בגד ללבוש אף על פי שדעתו ג"כ שלא יהא תפור באיסור עכ"ז אין הקפידא שוה להנך דלעיל וז"ב ובלאו הכי נמי לק"מ דדילמא דוקא בתגר כי ההוא דתכלת ויין רמוני' דאם יודע הרי הוא מפסיד ממונו אמרינן לא מרע נפשיה וסמכינן עליה אבל בחייט שאפי' אם יודע אינו מפסיד ממון מכיסו אלא שהישראלים לא יאמינוהו וכבר אפשר לו לתפור לגוים ולישראלים נמי כשעומדין על גביו בכי האי לא מהימנינן ליה מטעם לא מרע נפשיה: עוד ראיתי בספר הנזכר שהתיר להשהות התבשילין בתנורו של גוי לצורך השבת יום ולילה א' במפתח לבד ומדמי ליה לאומן גם מסתייע מדעת המחלקים בין שולח למפקיד שהרי עתיד לראות חותמו וכל מ"ש בענין זה הוא טעות גמור כי אין זה דומה לאומן ותגר וכמ"ש ומפתח א' וודאי אינו כלום אף שחוזר ורואהו מה יכול להכיר במפתח ובעיקר הקדרה א"א להיות בה סימן בענין גדולה וקטנה ואף בענין השומן שהרי היא מצטמקת והולכת כל הלילה ואית ליה לאישתמוטי וגם אינו מתירא להפסיד אומנותו שהרי יחשוב אם יוודע ולא יאמינו לי יחתמו בחותם תוך חותם גם מה שאסר לקרוע הנייר החתום בשבת ואפי' ע"י עכו"ם והאריך בזה הכל הוא טעות גמור ושרא ליה מאריה שאסר את המותר והתיר את האסור כאשר הוכחתי בראיות ברורות במקום אחר הלא בספרתי וכבר הוכחתיו על פניו בהיותו פה עמנו ושתק לי סוף דבר בנ"ד הדבר פשוט להתיר מכל הטעמים שכתבנו בלי שום פקפוק וצור ישראל יצילנו משגיאות:

ייש"כ גדול!!
אכן לזה כיוונתי.
נהנתי מאד להכנס היום לפורום נפלא זה לראשונה. ומצאתי פה גדולים חקקי לב.
 

יצחק

משתמש ותיק
הבן שלי שאל אותי: היכן מצאתי "חמישית שהוא רבע" בחומש במדבר. בהצלחה
 

סלע

משתמש ותיק
חומש מדבר מכונה חומש הפקודים אף שהוא הרביעי.
פדיית מעשר שני, חומש מלבר
אשם גזילות מוסיף חומש מלבר לחבירו.
במדבר.
 

יצחק

משתמש ותיק
סלע אמר:
פדיית מעשר שני, חומש מלבר
אשם גזילות מוסיף חומש מלבר לחבירו.
במדבר.
גם אני עניתי כך לבני אבל הוא אמר לי "יש תשובה יותר טובה"
 

יצחק

משתמש ותיק
שומע כעונה אמר:
יצחק אמר:
הבן שלי שאל אותי: היכן מצאתי "חמישית שהוא רבע" בחומש במדבר. בהצלחה
פרק לא פסוק ח
"ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין וגו'"
אכן זו התשובה
 

תיובתא

משתמש ותיק
בקצירה מוציאים מתמר הבייתיים.
בעקירה לומדים את תורת חבריהם שאינם מדבריים.
 

תיובתא

משתמש ותיק
רמזים לחידה 30
1. מה תמר אין לו אלא לב אחד...
2. דבר אחר, למה במדבר? לומר לך שכל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות את התורה...
 

מבין ענין

משתמש ותיק
כיצד יתכן ששני אנשים מאותה עדה הנוהגים אותו מנהג והלכה ופוסקים על פי אותם הפוסקים, יאכלו את אותו המאכל בדיוק, שעבר את אותו התהליך [בישול / אפיה / טיגון וכד'] חתוך באותו הגודל, באותה כמות, תוך כדי אכילת פרס, ושני האנשים זהים בגדלם ובמאכלם וכו' ולאחד נפסוק לברך על מאכלו בורא מיני מזונות, ולחבירו לברך המוציא?
 

איש

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
כיצד יתכן ששני אנשים מאותה עדה הנוהגים אותו מנהג והלכה ופוסקים על פי אותם הפוסקים, יאכלו את אותו המאכל בדיוק, שעבר את אותו התהליך [בישול / אפיה / טיגון וכד'] חתוך באותו הגודל, באותה כמות, תוך כדי אכילת פרס, ושני האנשים זהים בגדלם ובמאכלם וכו' ולאחד נפסוק לברך על מאכלו בורא מיני מזונות, ולחבירו לברך המוציא?
אולי כשאחד מהם אכל מאכל נוסף שאינו המוציא או מזונות ובצירוף עם מזונות הגיע לכדי שביעה.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
איש אמר:
מבין ענין אמר:
כיצד יתכן ששני אנשים מאותה עדה הנוהגים אותו מנהג והלכה ופוסקים על פי אותם הפוסקים, יאכלו את אותו המאכל בדיוק, שעבר את אותו התהליך [בישול / אפיה / טיגון וכד'] חתוך באותו הגודל, באותה כמות, תוך כדי אכילת פרס, ושני האנשים זהים בגדלם ובמאכלם וכו' ולאחד נפסוק לברך על מאכלו בורא מיני מזונות, ולחבירו לברך המוציא?
אולי כשאחד מהם אכל מאכל נוסף שאינו המוציא או מזונות ובצירוף עם מזונות הגיע לכדי שביעה.

כשכתבתי ש"אכלו באותה כמות" התכוונתי שלא אכלו יותר מזה מאומה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סתם הצעות.
אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש קריא - ב"מ פה:
ריש לקיש..
או אולי בכלל "חכם בלילה"..
או אולי בכלל רבינו תם..
נ.ב אויל מורדך...מלך חכם מאביו..
 

אפרים זלמן

משתמש חדש
מבין ענין אמר:
כיצד יתכן ששני אנשים מאותה עדה הנוהגים אותו מנהג והלכה ופוסקים על פי אותם הפוסקים, יאכלו את אותו המאכל בדיוק, שעבר את אותו התהליך [בישול / אפיה / טיגון וכד'] חתוך באותו הגודל, באותה כמות, תוך כדי אכילת פרס, ושני האנשים זהים בגדלם ובמאכלם וכו' ולאחד נפסוק לברך על מאכלו בורא מיני מזונות, ולחבירו לברך המוציא?
אולי: פת הבאה בכסנין, השני אוכל לשם קביעות סעודה והראשון לא.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
אפרים זלמן אמר:
מבין ענין אמר:
כיצד יתכן ששני אנשים מאותה עדה הנוהגים אותו מנהג והלכה ופוסקים על פי אותם הפוסקים, יאכלו את אותו המאכל בדיוק, שעבר את אותו התהליך [בישול / אפיה / טיגון וכד'] חתוך באותו הגודל, באותה כמות, תוך כדי אכילת פרס, ושני האנשים זהים בגדלם ובמאכלם וכו' ולאחד נפסוק לברך על מאכלו בורא מיני מזונות, ולחבירו לברך המוציא?
אולי: פת הבאה בכסנין, השני אוכל לשם קביעות סעודה והראשון לא.

לא. שניהם אכלו אותה כמות לשם אותה כוונה.

התשובה הנכונה היא:​
מדובר כשאכלו לחם [או מצה בפסח] בגודל של כזית שעברו טיגון / בישול.
כל אחד אכל שיעור של כזית בכדי אכילת פרס.
כל אחד מהם אכל את הפרוסה כשהיא מחולקת ל-6. [בכל חתיכה פחות מכזית לכל השיטות].
רק שהאחד חתך הפרסה בטרם טיגן אותה, והאחר טיגן תחילה ואחר כך חתך.

כשמטגנים / מבשלים פחות מכזית - לית ביה 'תוריתא דנהמא' ואז בטל מזה שם המוציא וברכתו מזונות.
אך אם טיגן פרוסה שלימה שיש בה כזית [יש בה 'תוריתא דנהמא'] - הגם שלאחר מכן פרס אותה לחתיכות קטנות מכזית - עדיין נחשבת להמוציא!
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
אני חדש. לא עברתי על כל האשכול. אני לא יודע איך לציין מספר, אך נראה לי שזו חידה 33. חידה 31, הזכירה לי את החידה הבאה:
שתי דמויות מרכזיות מהגמרא, אחד אומר על חברו שהוא טיפש. לא בציניות, אלא שכך הוא חושב. והוא אומר זאת בעקיפין, לא דוגרי.
אגב. ממש מרתק האשכול הזה.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
את השאלה הבאה, איני יודע אם להגדירה כחידה.
השבוע יצא לי להתפלל בירושלים, בשכונה מסויימת, תפילת מנחה לעת שקיעה. וראיתי מנהג מוזר. בעת חזרת הש"ץ, החזן מתפלל ופניו מזרחה, אך הקהל פונה מערבה, במהלך כל חזרת הש"ץ. ורק לאחר מכן, מסבים פניהם חזרה למזרח.
האם יש מי שידע מהו המקום? ומהו טעם מנהג זה?
 
חלק עליון תַחתִית