אור עולם אמר:
א. האדמו"ר החכמת אליעזר מסערט ויז'ניץ חזר מחתונת בנו האדמו"ר דהיום, והיה קרוב מאד לשעת הנץ החמה, ואמרו לו הנמצאים שם שאולי יתארגנו לתפילת שחרית כוותיקין ואח"כ ילכו לישון, אך האדמו"ר אמר שילכו לישון ויקומו להתפלל כרגיל, באומרו "אצלינו הולכים לישון כדי להתפלל ולא להתפלל כדי לישון".
ב. מרן הגר"ש זיע"א היה מתפלל לאחר נישואיו בזכרון משה ועובר בין המניינים בחלקי התפילה השונים, והיה מתפלל גם תפילות נדבה - נראה לי שביחידות.
בעבר קראתי על מעשה שנסע לאיזור המדבר כדי לברר בשטח את ענייני זמני היום, ונעמד שם להתפלל באריכות, אדהכי והכי שקעה השמש.
הנה הסיפור המלא מאות ב'.
סיפר א' מתלמידי מרן הגר"ש ששמע מבעל המעשה: "ביום כ' מנחם אב תשנ"ב התקיימה שמחת הברית לא' מבניו של הגאון רבי יוסף פטרוף שליט"א, החברותא חביבו כבנו עשרות בשנים.
רבינו השתתף כמובן, ובסיום האירוע פגש את אחד מתלמידיו הקרובים שהשתתף אף הוא, והיה נשוי שנים מספר.
רבינו הציע לו לצאת עמו לטיול. האברך התפלא מאוד וגם טען שלא אמר כלום בבית. רבינו כדרכו סידר את הענינים מיד ובעצמו התקשר וביקש.
מגמת הטיול היתה לראות את השקיעה כראוי, רבינו עסק אז בסוגיא של בין השמשות, והיה חשוב ונצרך בעיניו הדבר.
והיכן? בגוש קטיף. באיזה מקום המשקיף על הים בנווה דקלים.
נסעו והגיעו. הלה מזכיר לרבינו שלא התפלל עדיין מנחה. ורבינו אמר לו שנסע אדעתא דהכי להתפלל ביחידות במקום.
רבינו נעמד להתפלל מנחה, היה זה זמן ארוך קודם השקיעה,
שקוע וטבול היה בתפילתו, ולא שת לבו, נסחף ונסחף, וכשסיים - חלפה ונעלמה לה השקיעה...".