סקר עד איזה זמן אתה קורא קריאת שמע בשחרית?

על איזה זמן אתה מקפיד לקריאת שמע של שחרית?

  • מג"א (כל השיטות)

    קולות: 76 32.6%
  • גר"א

    קולות: 157 67.4%

  • סה"כ בוחרים
    233

סופר המלך

משתמש ותיק
סלקא דעתך אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
שמעתי שבסדר רב עמרם גאון מפורש כהגר''א.
לגופו של סקר איני רואה בזה תועלת כי הרבה עושים כן מחמת ההכרח שקמים מאוחר, וזה אחד הדברים שרופפים אצל עם ישראל לדאבונינו ולא מפני עצלותם אלא מפני החשמל, וצא ובדוק כמה אנשים ות''ח מברכים ברכות ק''ש לאחר זמן תפילה אע''ג דהביאור הלכה ושאר פוסקים הכריעו דאין לברך משום חשש ברכה לבטלה.

החזו"א בקובץ אגרות ח"ג קעח כתב "וביום שגילה הגר"א את הדבר הכריזו ברקיע היזהרו באליהו ובתורתו, שגלה רז זה לבני ישראל", כנראה שאין זה גרוע כלל שנוהגים כגר"א.
החזו"א לא כתב את זה על הנושא הזה
וגם אין רע"ג ולא רס"ג כדעת הגר"א

ועם כל זאת דעת הגר"א היא השיטה הברורה ביותר והמחוורת להלכה, ולכן ודאי שהנוהגים כן יש להם ע"מ לסמוך
אם כי צריך לשים לב כי לשיטה זו גם א"א להתפלל מנחה אחר השקיעה
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
לענין אמר:
דרומאי אמר:
לענין אמר:
צריך לבדוק אם ר"ת בספר הישר (סי' רנ"ו?) ג"כ נוקט בזה כהתו' בזבחים או שלדידיה אפשר לזרוק עד שקיעה שניה.
נאמנים עלינו דברי התוס' במנחות דף כ' שלרבינו תם אינו זורק אלא עד שקיעה ראשונה.

בספר הישר, בסו"ס רכ"א, כותב רבינו תם בהדיא שדם נפסל דוקא משתשקע החמה, דהיינו משעת צאת הכוכבים.
וכותב שם המהדיר שזה כשיטת הראבי"ה, בסי' תתנ"ח, וכ"כ השאגת אריה סי' י"ז. ומוסיף המהדיר שזה דלא כמ"ש התו' בזבחים נ"ו א' ובמנחות כ' ב' שהכוונה היא לשקיעה ראשונה.

עכשיו קצת השקפה. למעוניינים בלבד.
כתבתי 'צריך לבדוק', בלשון כזו דוקא, מפני שזה היה זכור לי בזכרון רחוק ולא רציתי לכתוב בלשון ודאית.
כבוד הרב שליט"א שהגיב על דברי בלשון 'נאמנים עלינו' - כאילו חס ושלום יש מישו שרח"ל דבריהם אינם נאמנים עליו (מחשבה הזויה), צריך עכשיו להסביר מה עושים שבספר הישר כתוב אחרת [תירוץ בסגנון של 'התוספות קיבלו מרבותיהם את עיקר שיטת רבינו תם ולא את כל ביאורו הרחב בסוגיא', רח"ל, יחייב עדכון של הלשון הנ"ל].
התוס' כתבו זאת להדיא בשם רבינו תם, ולכן לא חשבתי שצריך לבדוק בספר הישר.
עומק כוונתך העמוקה מני הים בלשון 'צריך לבדוק' לא עלה על דעתי.
 
 

סופר המלך

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
סופר המלך אמר:
אם כי צריך לשים לב כי לשיטה זו גם א"א להתפלל מנחה אחר השקיעה
צ"ל 'אחר צאת־הכוכבים' (ראה ב'סדר הכנסת שבת' שם).
לא.
אחר השקיעה.

האחרונים הוכיחו מהגמ' שסוף זמן מנחה לרבנן הוא בסוף שעות היום.
(כתוב בגמרא שאם ר' יהודה שאמר דזמן מנחה עד פלג המנחה הוא ועד בכלל, א"כ "ר' יהודה היינו רבנן").
א"כ אם מחשבים מנץ לשקיעה אז גם סיום זמן המנחה לרבנן הוא בשקיעה ולא בצאת הכוכבים.
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
סופר המלך אמר:
סלקא דעתך אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
שמעתי שבסדר רב עמרם גאון מפורש כהגר''א.
לגופו של סקר איני רואה בזה תועלת כי הרבה עושים כן מחמת ההכרח שקמים מאוחר, וזה אחד הדברים שרופפים אצל עם ישראל לדאבונינו ולא מפני עצלותם אלא מפני החשמל, וצא ובדוק כמה אנשים ות''ח מברכים ברכות ק''ש לאחר זמן תפילה אע''ג דהביאור הלכה ושאר פוסקים הכריעו דאין לברך משום חשש ברכה לבטלה.

החזו"א בקובץ אגרות ח"ג קעח כתב "וביום שגילה הגר"א את הדבר הכריזו ברקיע היזהרו באליהו ובתורתו, שגלה רז זה לבני ישראל", כנראה שאין זה גרוע כלל שנוהגים כגר"א.
החזו"א לא כתב את זה על הנושא הזה

 

פרש את שיחתך, פתחת שם? העורכים ציינו שדבריו נסובים על הגר"א בתנט ס"ב, אתה מכיר משהו אחר?
אגב, מונח בידיעתי, ולא עברתי על זה כרגע, שהתשובה היתה לרבי אליעזר פלצ'ינסקי שהציע שמחשבים את השעות מהנץ עד השקיעה אלא שמתחילים לספור את הזמן מעלות השחר, ואולי אני טועה ויש ע"ז תשובה אחרת.

והנה התשובה המלאה קונטרס תפארת אבות.png
 

וחי בהם

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ציינתי את מקור דברי.
גם ערכתי והוספתי מילה, יעו"ש.
הרב כותב שאין למחות משום שיש לו לימוד זכות על המקילים, אבל לא מוכרח כלל שאכן בא להתיר בדיעבד.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
האם נכון להסתמך על פסק האחרונים להקל באופן יומיומי בביטול וודאי מ''ע דאורייתא נגד דעת הגר"א ובעל התניא,
ולעומת זאת להחמיר בספק ספיקא דרבנן של חמץ שעבר עליו הפסח, גם זאת עפ"י הגר"א, תוך גרימת מהומה גדולה וטירחה והפסד ממון רב?

אני הק' נוהג להיפך, בחמץ אני מחמיר רק לכתחילה, ובקר''ש אני מקפיד על שי' הגר"א ובעל התניא, ולו משום מגדר מילתא דלא לבוא חלילה לידי ביטול קבלת עומ''ש וחשש נידוי לשמים. 

אשמח לשמוע את נימוקי החכמים. 
מסתמא הטעם להחמרות אצל הנוהגים כן אינו משום שזו דעת הגר"א ותו לא [וכמו שכבר העירו שלכ' אף הגר"א לא הורה כן לאחרים], אלא שלגופו של ענין יש לחשש הזה על מה לסמוך. לענין הזמנים כנראה פחות נראה לפנינו שיש לחשש דילמא האמת כמג"א על מה לסמוך, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

אם כבר, היה לנו לשאול למה לגבי סו"ז אכילת חמץ דמדרבנן כמדו' שכו"ע מחמירים כמג"א. וכנראה התשובה שחביבה מצוה בשעתה וכדו'

למעשה ודאי דברי מר מסתברים, שראוי לבעל נפש להחמיר כמג"א בתור חומרא, ולו בתור זריזות והרחקה מחשש מכשול.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
סלקא דעתך אמר:
פרש את שיחתך, פתחת שם? העורכים ציינו שדבריו נסובים על הגר"א בתנט ס"ב, אתה מכיר משהו אחר?

זה אמנם אותו ביאור הגר"א
אבל על שלב ב' בנושא [ואינו מדבר על דברי ר"א פלשינסקי בחשבון השעות]
אחרי שהגר"א מסיק שחשבון השעות הוא מהנץ עד השקיעה
ולפי זה בפשטות צריך לצאת שחשבון המיל איננו 18 דקות אלא יותר מכך
וכך באמת יש שנקטו בדעת הגר"א
אבל הגר"א שם מביא פירוש חדש בסוגיא שמקיים את הדבר שהמין הוא 18 דקות
והחזו"א סובר שכמו פירוש זה יש לתפוס להלכה [ויש כאן גישה מחודשת ואכ"מ]
ועל פי' חדש זה כתב החזו"א מש"כ
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
מסתמא הטעם להחמרות אצל הנוהגים כן אינו משום שזו דעת הגר"א ותו לא [וכמו שכבר העירו שלכ' אף הגר"א לא הורה כן לאחרים], אלא שלגופו של ענין יש לחשש הזה על מה לסמוך
לסמוך על מה?
להחמיר בתערובת, של ספק חמץ, ספק של גוי, ספק הערמה במכירה, ספק מיוצר אחרי פסח, וכל זה בקנס דרבנן? בדבר שמקורו במעשה רב? שכל רבותינו שבאו אחרי הגר"א לא קיבלו את חומרתו? 
ובגלל זה לשדד מערכות, להקים קווי מידע, לדרוש מנשים וקטנים, לגרום נזק ממוני עצום לבעלי מפעלים וחנויות?
אנשים שמברכים על ציצית של בד בשופי כל יום?
שאוכלים תותים מרוסקים, ועוף של רובין( במקרה היותר טוב )כשיש אפשרות לקנות עד"ח?
שיש להם מינוס ומשכנתאות? 
( גם אני ביניהם )
מן הסתם ברוב המוצרים שאנחנו מכניסים לפינו יש חששות גדולים בהרבה. 
 

אבי חי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אבי חי אמר:
מסתמא הטעם להחמרות אצל הנוהגים כן אינו משום שזו דעת הגר"א ותו לא [וכמו שכבר העירו שלכ' אף הגר"א לא הורה כן לאחרים], אלא שלגופו של ענין יש לחשש הזה על מה לסמוך
לסמוך על מה?
להחמיר בתערובת, של ספק חמץ, ספק של גוי, ספק הערמה במכירה, ספק מיוצר אחרי פסח, וכל זה בקנס דרבנן? בדבר שמקורו במעשה רב? שכל רבותינו שבאו אחרי הגר"א לא קיבלו את חומרתו? 
ובגלל זה לשדד מערכות, להקים קווי מידע, לדרוש מנשים וקטנים, לגרום נזק ממוני עצום לבעלי מפעלים וחנויות?
אנשים שמברכים על ציצית של בד בשופי כל יום?
שאוכלים תותים מרוסקים, ועוף של רובין( במקרה היותר טוב )כשיש אפשרות לקנות עד"ח?
שיש להם מינוס ומשכנתאות? 
( גם אני ביניהם )
מן הסתם ברוב המוצרים שאנחנו מכניסים לפינו יש חששות גדולים בהרבה. 
הכל טוב ויפה, אך נראה שכת"ר לא קרא את דבריי.

אחזור שוב. הטעם להחמיר אינו נקבע רק ע"פ חומר הנידון וגדלות המערער, אלא קודם כל על הכרעה סברתית. ויתכן שיש שהכריעו שבתותים מרוסקים או זמן ק"ש יש פחות מקום להחמיר.

לגופם של ענינים שהעלית, איני יודע, ויתכן מאד שאתה צודק שיש בהם יותר מקום להחמיר. [מ"ש שמברכים על ציצית של בד לא הבנתי, אם הכוונה לכותנה הרי לכו"ע חייבת עכ"פ מדרבנן, ואם הכוונה לסינטטי, לא נ"ל שיש מי שמברך על סינטטי ומקפיד על נאפה לאחה"פ].

דרך אגב, הגר"א ממש לא הראשון או היחיד בענין.
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אבי חי אמר:
מסתמא הטעם להחמרות אצל הנוהגים כן אינו משום שזו דעת הגר"א ותו לא [וכמו שכבר העירו שלכ' אף הגר"א לא הורה כן לאחרים], אלא שלגופו של ענין יש לחשש הזה על מה לסמוך
לסמוך על מה?
להחמיר בתערובת, של ספק חמץ, ספק של גוי, ספק הערמה במכירה, ספק מיוצר אחרי פסח, וכל זה בקנס דרבנן? בדבר שמקורו במעשה רב? שכל רבותינו שבאו אחרי הגר"א לא קיבלו את חומרתו? 
ובגלל זה לשדד מערכות, להקים קווי מידע, לדרוש מנשים וקטנים, לגרום נזק ממוני עצום לבעלי מפעלים וחנויות?
אנשים שמברכים על ציצית של בד בשופי כל יום?
שאוכלים תותים מרוסקים, ועוף של רובין( במקרה היותר טוב )כשיש אפשרות לקנות עד"ח?
שיש להם מינוס ומשכנתאות? 
( גם אני ביניהם )
מן הסתם ברוב המוצרים שאנחנו מכניסים לפינו יש חששות גדולים בהרבה. 
את כל זה אפשר לטעון אותו דבר לגבי שרויה.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
אמונת אומן אמר:
אבי חי אמר:
מסתמא הטעם להחמרות אצל הנוהגים כן אינו משום שזו דעת הגר"א ותו לא [וכמו שכבר העירו שלכ' אף הגר"א לא הורה כן לאחרים], אלא שלגופו של ענין יש לחשש הזה על מה לסמוך
לסמוך על מה?
להחמיר בתערובת, של ספק חמץ, ספק של גוי, ספק הערמה במכירה, ספק מיוצר אחרי פסח, וכל זה בקנס דרבנן? בדבר שמקורו במעשה רב? שכל רבותינו שבאו אחרי הגר"א לא קיבלו את חומרתו? 
ובגלל זה לשדד מערכות, להקים קווי מידע, לדרוש מנשים וקטנים, לגרום נזק ממוני עצום לבעלי מפעלים וחנויות?
אנשים שמברכים על ציצית של בד בשופי כל יום?
שאוכלים תותים מרוסקים, ועוף של רובין( במקרה היותר טוב )כשיש אפשרות לקנות עד"ח?
שיש להם מינוס ומשכנתאות? 
( גם אני ביניהם )
מן הסתם ברוב המוצרים שאנחנו מכניסים לפינו יש חששות גדולים בהרבה. 
את כל זה אפשר לטעון אותו דבר לגבי שרויה.
עם כמה הבדלים קטנים.
למשל,
שרויה הוא חשש חמץ בפסח, שנהגו ישראל לדורותיהם להחמיר בכל מה דאפשר. זה חשש הרבה יותר סביר מגרירת הכתלים שברמ''א ומגזירת קטניות.
שרויה היא חומרה שהונהגה ע''י גדולי עולם ונתקבלה ע''י תלמידיהם לרבבות מאז זמן תלמידי הבעש''ט, לעומת חמץ שנמכר שהוא חומרא שנהגו יחידים כסלסול לעצמם, ועכשיו נהפך להיות נחלת הכלל שלא ע''י חכמים, ומופץ יותר ויותר ע''י בעלי אינטרסים רדודים כמו הכשרים חלשים שצריכים פרסום.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
סלקא דעתך אמר:
אמונת אומן אמר:
סלקא דעתך אמר:
החזו"א בקובץ אגרות ח"ג קעח כתב "וביום שגילה הגר"א את הדבר הכריזו ברקיע היזהרו באליהו ובתורתו, שגלה רז זה לבני ישראל", כנראה שאין זה גרוע כלל שנוהגים כגר"א.
תשובה 'חסידית' למהדרין, שאינה מיישבת את השאלה.
הלא אף אחד ממנו לא יברך על אתרוג שהמג''א פוסלו... גם אם הגר"א הכשירו.

אבל המציאות מוכיחה כהגר"א ללא כל ספק, ואין בזה סברא ושיקול דעת.
וכמו שכתב הגר"א "וטעות גדולה הוא שכ"כ כל התוכנים שבתקופת ניסן ותקופת תשרי שהן ימים בינונים י"ב שעות מנץ החמה עד השקיעה"
מעניין מאד המהלך הזה. 
המ''ב שברוב פסקיו נוטה אחר הגר"א והח''א, ראה גם הביא את דברי הגר"א, ולמרות זאת נראה שסותם כהמג''א, וכך גם נהגו הפוסקים הספרדים שזו שיטת השו"ע, 
הסטייפלר סבר שיש לנקוט ספיקא דאורייתא לחומרא, וגם בחוט השני כ' שהחזו"א הקל רק בדיעבד. 

שמא כל אלו לא הכירו את המציאות שכב' מדבר עליה ''ללא כל ספק'' ? 
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
סלקא דעתך אמר:
אמונת אומן אמר:
תשובה 'חסידית' למהדרין, שאינה מיישבת את השאלה.
הלא אף אחד ממנו לא יברך על אתרוג שהמג''א פוסלו... גם אם הגר"א הכשירו.

אבל המציאות מוכיחה כהגר"א ללא כל ספק, ואין בזה סברא ושיקול דעת.
וכמו שכתב הגר"א "וטעות גדולה הוא שכ"כ כל התוכנים שבתקופת ניסן ותקופת תשרי שהן ימים בינונים י"ב שעות מנץ החמה עד השקיעה"
מעניין מאד המהלך הזה. 
המ''ב שברוב פסקיו נוטה אחר הגר"א והח''א, ראה גם הביא את דברי הגר"א, ולמרות זאת נראה שסותם כהמג''א, וכך גם נהגו הפוסקים הספרדים שזו שיטת השו"ע, 
הסטייפלר סבר שיש לנקוט ספיקא דאורייתא לחומרא, וגם בחוט השני כ' שהחזו"א הקל רק בדיעבד. 

שמא כל אלו לא הכירו את המציאות שכב' מדבר עליה ''ללא כל ספק'' ? 
חלילה. ודאי שהמציאות היא כמו שהעיד הגר"א בלי שום ספק, השאלה היא רק האם מכח מציאות זה יש הכרח לדינו של הגר"א, שחישוב השעות לענין קריאת שמע ותפילה תלוי בנץ החמה, כיון שזמן ק"ש ותפילה בדיעבד הוא מעלות השחר.

[ואגב, מכח זה רצה לטעון ר' לייזר פלצ'ינסקי שגם אם הלכה כהגר"א לענין חישוב השעות, והיינו ששיעור שעה זמנית הוא א' מי"ב מאורך היום מהנץ ועד שקיעה, אבל תחילת השעות לענין קריאת שמע הוא מעלות השחר, ולכן סוף זמן קריאת שמע הוא בסוף ג' שעות קצרות מעלות השחר. וכגון היום, שעלות השחר היה ב5:04, הנץ החמה היה ב18:16, ושקיעה ב19:09, נמצא שאורך היום הוא 12 שעות 53 דקות, ונמצא שכל שעה זמנית להגר"א היא שעה ועוד 4 דקות ועוד 42 מאיות הדקה בערך, ואם נכפיל את זה ב3 שעות נקבל 3 שעות ו13 דקות ורבע דקה, ולפי רא"פ יצא סוף זמן קריאת שמע בשעה 8:17, הרבה יותר מוקדם מזמן המג"א. כמדומה שהחזון איש לא קיבל את דבריו ודחאן לחלוטין.]
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
אמונת אומן אמר:
סלקא דעתך אמר:
אבל המציאות מוכיחה כהגר"א ללא כל ספק, ואין בזה סברא ושיקול דעת.
וכמו שכתב הגר"א "וטעות גדולה הוא שכ"כ כל התוכנים שבתקופת ניסן ותקופת תשרי שהן ימים בינונים י"ב שעות מנץ החמה עד השקיעה"
מעניין מאד המהלך הזה. 
המ''ב שברוב פסקיו נוטה אחר הגר"א והח''א, ראה גם הביא את דברי הגר"א, ולמרות זאת נראה שסותם כהמג''א, וכך גם נהגו הפוסקים הספרדים שזו שיטת השו"ע, 
הסטייפלר סבר שיש לנקוט ספיקא דאורייתא לחומרא, וגם בחוט השני כ' שהחזו"א הקל רק בדיעבד. 

שמא כל אלו לא הכירו את המציאות שכב' מדבר עליה ''ללא כל ספק'' ? 
חלילה. ודאי שהמציאות היא כמו שהעיד הגר"א בלי שום ספק, השאלה היא רק האם מכח מציאות זה יש הכרח לדינו של הגר"א, שחישוב השעות לענין קריאת שמע ותפילה תלוי בנץ החמה, כיון שזמן ק"ש ותפילה בדיעבד הוא מעלות השחר.

[ואגב, מכח זה רצה לטעון ר' לייזר פלצ'ינסקי שגם אם הלכה כהגר"א לענין חישוב השעות, והיינו ששיעור שעה זמנית הוא א' מי"ב מאורך היום מהנץ ועד שקיעה, אבל תחילת השעות לענין קריאת שמע הוא מעלות השחר, ולכן סוף זמן קריאת שמע הוא בסוף ג' שעות קצרות מעלות השחר. וכגון היום, שעלות השחר היה ב5:04, הנץ החמה היה ב18:16, ושקיעה ב19:09, נמצא שאורך היום הוא 12 שעות 53 דקות, ונמצא שכל שעה זמנית להגר"א היא שעה ועוד 4 דקות ועוד 42 מאיות הדקה בערך, ואם נכפיל את זה ב3 שעות נקבל 3 שעות ו13 דקות ורבע דקה, ולפי רא"פ יצא סוף זמן קריאת שמע בשעה 8:17, הרבה יותר מוקדם מזמן המג"א. כמדומה שהחזון איש לא קיבל את דבריו ודחאן לחלוטין.]
ולענייננו, האם זה מצדיק התעלמות גורפת מספק דאורייתא יומיומי ? 
הרי יוצא שלהמג''א ודעימיה, מבטלים כל יום מ''ע חיובית של קבלת עומ''ש. 

 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
האם נכון להסתמך על פסק האחרונים להקל באופן יומיומי בביטול וודאי מ''ע דאורייתא נגד דעת הגר"א ובעל התניא,
ולעומת זאת להחמיר בספק ספיקא דרבנן של חמץ שעבר עליו הפסח, גם זאת עפ"י הגר"א, תוך גרימת מהומה גדולה וטירחה והפסד ממון רב?

אני הק' נוהג להיפך, בחמץ אני מחמיר רק לכתחילה, ובקר''ש אני מקפיד על שי' הגר"א ובעל התניא, ולו משום מגדר מילתא דלא לבוא חלילה לידי ביטול קבלת עומ''ש וחשש נידוי לשמים. 

אשמח לשמוע את נימוקי החכמים. 

כל אחד צריך פוסק שלפיו הוא הולך. אני סומך בשופי על אדה"ז שהוא הפוסק שלי בהכל, לחומרא ולקולא.

 
 

בן אבנר

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
המ''ב שברוב פסקיו נוטה אחר הגר"א והח''א, ראה גם הביא את דברי הגר"א, ולמרות זאת נראה שסותם כהמג''א, 
היכן הוא סותם כך, זכור לי ב' מקומות שהוא מזכיר את המחלו' ובשניהם אין נראה ממנו כלום, בהלכות קר"ש הביא את ב' השיטות וכתב שלמעשה ליכא נפקותא כי ביכו"כ צריך לקרא מוקדם, ובמקום אחר כתב לענין קר"ש ב"לעולם יהא אדם" שיקרא אף אם חושש שיעבור זמן קר"ש של מג"א, וההינו שחושש לו, אך לא מצינו שהכריע כמוהו.
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
בן אבנר אמר:
הרי אין זה חשש בעלמא אלא ספק דאורייתא.
אלא שיש לטעון שהמשנ"ב לא הכריע דלא כצאה"כ דר"ת, אבל מי שנוהג בצאה"כ דשבת קודש לעשות מלאכה בזמן דשי' הגאונים אולי יש לו על מה לסמוך.
ומ"מ אסור לקרות בזמן האחרון וחייבים לשמור מירווח-ביטחון (אולי שעה או קרוב לזה), ואולי מי שמתפלל עם ציבור יכול לסמוך שייזהרו.
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
למה לגבי סו"ז אכילת חמץ דמדרבנן כמדו' שכו"ע מחמירים כמג"א
לכאו' שם יש טעם אחר, כי לגבי שעת הביטול יכול להיות שגם מדאורייתא לא יחול הביטול אף שהאיסור-הנאה רק מדרבנן, וכדי שלא לחלק בין הזמנים ביום טרוד כ"כ עושים הכל עפ"י שעות זמניות דתרוה"ד. (המג"א מדבר רק לענין קרי"ש).
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
אם כבר, היה לנו לשאול למה לגבי סו"ז אכילת חמץ דמדרבנן כמדו' שכו"ע מחמירים כמג"א. וכנראה התשובה שחביבה מצוה בשעתה וכדו'
למעשה ודאי דברי מר מסתברים, שראוי לבעל נפש להחמיר כמג"א בתור חומרא, ולו בתור זריזות והרחקה מחשש מכשול.
על שניהם גם יחד: דעת אדה"ז בסדורו (סוף הלכות תפלין) שיש להקדים ולקרות ק"ש כג' רבעי שעה קודם סוף הזמן (והוא המקור למש"כ).

וראה ב'אוצר מנהגי חב"ד - ניסן' ע' צג, שכ"ה בכל הענינים [ואפי'?] דרבנן (והוא המקור למש"כ).
[הוספה לאח"ז - שו"ר כי ב'ספר סופר וסיפור' ('כרמים', תשפ"א) ע' 247 נד' מכתב הגר"י לאנדא, ובו אכן מפורש: "הזמן לכל דבר, חשבו בבית רבינו
[כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מליובאוויטש נ"ע, ל. ב.] כמו שפסק אדמו"ר הזקן בסידור לענין ק"ש של שחרית דהיינו מנץ החמה עד השקיעה. כ"ק רבינו הק' [אדמו"ר מהורש"ב מליובאוויטש] נבג"מ אמר לי למעשה בזמן אכילת חמץ בשם אביו כ"ק מהר"ש נבג"מ: שכמו שאדמו"ר הזקן כותב לענין ק"ש להקדים שלשת רבעי שעה, כמו כן הוא גם לענין שהוא דרבנן, וכמו זמן אכילת חמץ בער"פ, צריכים להקדים שלשת רבעי שעה לפני הזמן. ככה הי' דבר קדשו אלי, ממש בזמן האכילה". וראה עוד בארוכה שם ע' 319 הע' 77].
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
סלקא דעתך אמר:
אמונת אומן אמר:
תשובה 'חסידית' למהדרין, שאינה מיישבת את השאלה.
הלא אף אחד ממנו לא יברך על אתרוג שהמג''א פוסלו... גם אם הגר"א הכשירו.

אבל המציאות מוכיחה כהגר"א ללא כל ספק, ואין בזה סברא ושיקול דעת.
וכמו שכתב הגר"א "וטעות גדולה הוא שכ"כ כל התוכנים שבתקופת ניסן ותקופת תשרי שהן ימים בינונים י"ב שעות מנץ החמה עד השקיעה"
מעניין מאד המהלך הזה. 
המ''ב שברוב פסקיו נוטה אחר הגר"א והח''א, ראה גם הביא את דברי הגר"א, ולמרות זאת נראה שסותם כהמג''א, וכך גם נהגו הפוסקים הספרדים שזו שיטת השו"ע, 
הסטייפלר סבר שיש לנקוט ספיקא דאורייתא לחומרא, וגם בחוט השני כ' שהחזו"א הקל רק בדיעבד. 

שמא כל אלו לא הכירו את המציאות שכב' מדבר עליה ''ללא כל ספק'' ? 
 
כבר עניתי על זה כאן

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=18968&start=30#p279706

אגב, מניין שהמ"ב סותם כהמג"א?
 

דרומאי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
דרומאי אמר:
אמונת אומן אמר:
מעניין מאד המהלך הזה. 
המ''ב שברוב פסקיו נוטה אחר הגר"א והח''א, ראה גם הביא את דברי הגר"א, ולמרות זאת נראה שסותם כהמג''א, וכך גם נהגו הפוסקים הספרדים שזו שיטת השו"ע, 
הסטייפלר סבר שיש לנקוט ספיקא דאורייתא לחומרא, וגם בחוט השני כ' שהחזו"א הקל רק בדיעבד. 

שמא כל אלו לא הכירו את המציאות שכב' מדבר עליה ''ללא כל ספק'' ? 
חלילה. ודאי שהמציאות היא כמו שהעיד הגר"א בלי שום ספק, השאלה היא רק האם מכח מציאות זה יש הכרח לדינו של הגר"א, שחישוב השעות לענין קריאת שמע ותפילה תלוי בנץ החמה, כיון שזמן ק"ש ותפילה בדיעבד הוא מעלות השחר.

[ואגב, מכח זה רצה לטעון ר' לייזר פלצ'ינסקי שגם אם הלכה כהגר"א לענין חישוב השעות, והיינו ששיעור שעה זמנית הוא א' מי"ב מאורך היום מהנץ ועד שקיעה, אבל תחילת השעות לענין קריאת שמע הוא מעלות השחר, ולכן סוף זמן קריאת שמע הוא בסוף ג' שעות קצרות מעלות השחר. וכגון היום, שעלות השחר היה ב5:04, הנץ החמה היה ב18:16, ושקיעה ב19:09, נמצא שאורך היום הוא 12 שעות 53 דקות, ונמצא שכל שעה זמנית להגר"א היא שעה ועוד 4 דקות ועוד 42 מאיות הדקה בערך, ואם נכפיל את זה ב3 שעות נקבל 3 שעות ו13 דקות ורבע דקה, ולפי רא"פ יצא סוף זמן קריאת שמע בשעה 8:17, הרבה יותר מוקדם מזמן המג"א. כמדומה שהחזון איש לא קיבל את דבריו ודחאן לחלוטין.]
ולענייננו, האם זה מצדיק התעלמות גורפת מספק דאורייתא יומיומי ? 
הרי יוצא שלהמג''א ודעימיה, מבטלים כל יום מ''ע חיובית של קבלת עומ''ש. 
לא שייך לחשוש לכל השיטות, וכאמרתו המפורסמת של הגאון לר' חיים וואלאז'ינר.
השאלה כאן כמה נקטו לעיקר את דעת הגר"א, וכפי הנראה ממה שרוב העולם אינו חושש לדעת רבינו תם ביציאת השבת, שאין חוששין לשיטה זו אפילו באיסור סקילה.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
סלקא דעתך אמר:
אמונת אומן אמר:
סלקא דעתך אמר:
אבל המציאות מוכיחה כהגר"א ללא כל ספק, ואין בזה סברא ושיקול דעת.
וכמו שכתב הגר"א "וטעות גדולה הוא שכ"כ כל התוכנים שבתקופת ניסן ותקופת תשרי שהן ימים בינונים י"ב שעות מנץ החמה עד השקיעה"
מעניין מאד המהלך הזה. 
המ''ב שברוב פסקיו נוטה אחר הגר"א והח''א, ראה גם הביא את דברי הגר"א, ולמרות זאת נראה שסותם כהמג''א, וכך גם נהגו הפוסקים הספרדים שזו שיטת השו"ע, 
הסטייפלר סבר שיש לנקוט ספיקא דאורייתא לחומרא, וגם בחוט השני כ' שהחזו"א הקל רק בדיעבד. 

שמא כל אלו לא הכירו את המציאות שכב' מדבר עליה ''ללא כל ספק'' ? 
כבר עניתי על זה כאן

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=18968&start=30#p279706

אגב, מניין שהמ"ב סותם כהמג"א?
יש לזה כמה ראיות, גם מפשטות לשונו וגם מהמ''ב בהל' שבת, אבל איני מונח בסוגיה כרגע. 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
השאלה כאן כמה נקטו לעיקר את דעת הגר"א, וכפי הנראה ממה שרוב העולם אינו חושש לדעת רבינו תם ביציאת השבת, שאין חוששין לשיטה זו אפילו באיסור סקילה.
דווקא בענין זה שייך גם שייך לחשוש לכל השיטות, פרט לאופן אחד של ברית לילד שנולד בערשק אחרי השקיעה.
הקביעה ש'רוב העולם' אינו חושש לר''ת לא ממש ברורה, ובכל אופן לפחות עד המ''ב ועד בכלל חששו בהחלט, והמ''ב ממש מתייחס לגאונים ור''ת כב' צדדים בשווה.
ותמוה בעיני מאד, איזה משקל נותנים לדעת המ''ב, מתי הוא לשכת הגזית ומתי הוא כמאן דליתא.
איני מתריס אלא מנסה להבין את זה.

והעובדה היא שרבים מגדולי ליטא החמירו בזמן קר"ש כהמג''א, כמו הסטייפלער, ר' אהרון קוטלר ועוד.
איני בא בטענות על הנוהגים כגר"א באופן מוחלט, אבל זה לא מסתדר לי עם חומרות רחוקות בתערובות ספק ספיקא דרבנן.
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
סלקא דעתך אמר:
אמונת אומן אמר:
מעניין מאד המהלך הזה. 
המ''ב שברוב פסקיו נוטה אחר הגר"א והח''א, ראה גם הביא את דברי הגר"א, ולמרות זאת נראה שסותם כהמג''א, וכך גם נהגו הפוסקים הספרדים שזו שיטת השו"ע, 
הסטייפלר סבר שיש לנקוט ספיקא דאורייתא לחומרא, וגם בחוט השני כ' שהחזו"א הקל רק בדיעבד. 

שמא כל אלו לא הכירו את המציאות שכב' מדבר עליה ''ללא כל ספק'' ? 
כבר עניתי על זה כאן

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=18968&start=30#p279706

אגב, מניין שהמ"ב סותם כהמג"א?
יש לזה כמה ראיות, גם מפשטות לשונו וגם מהמ''ב בהל' שבת,
 
שכנעת אותי
 

דרומאי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
דרומאי אמר:
השאלה כאן כמה נקטו לעיקר את דעת הגר"א, וכפי הנראה ממה שרוב העולם אינו חושש לדעת רבינו תם ביציאת השבת, שאין חוששין לשיטה זו אפילו באיסור סקילה.
א. דווקא בענין זה שייך גם שייך לחשוש לכל השיטות, פרט לאופן אחד של ברית לילד שנולד בערשק אחרי השקיעה.
הקביעה ש'רוב העולם' אינו חושש לר''ת לא ממש ברורה, ובכל אופן לפחות עד המ''ב ועד בכלל חששו בהחלט, והמ''ב ממש מתייחס לגאונים ור''ת כב' צדדים בשווה.
ב. ותמוה בעיני מאד, איזה משקל נותנים לדעת המ''ב, מתי הוא לשכת הגזית ומתי הוא כמאן דליתא.
איני מתריס אלא מנסה להבין את זה.

ג. והעובדה היא שרבים מגדולי ליטא החמירו בזמן קר"ש כהמג''א, כמו הסטייפלער, ר' אהרון קוטלר ועוד.
איני בא בטענות על הנוהגים כגר"א באופן מוחלט, אבל זה לא מסתדר לי עם חומרות רחוקות בתערובות ספק ספיקא דרבנן.
א. ודאי המ"ב נוקט לחשוש ואולי לעיקר כדעת רבינו תם, וכן נקטו כל הפוסקים עד הדור האחרון. אולם אני דברתי מצד המציאות, שרוב העולם אינו חושש לרבינו תם במוצאי שבת קודש, ולפי זה לכאורה אין צריך לחשוש לדעת רבינו תם בזמן קריאת שמע.
ב. אכן הדבר איננו ברור, אך בענין מסוים זה שגור בפי כל הפוסקים [הרב אלישיב, ור' שלמה זלמן אויערבך, והרב וואזנר] שכאן בארץ ישראל אין המנהג כרבינו תם, והורו על פי זה גם לענין מילה בשבת. יש פערים קטנים בין הפוסקים ממתי הוי ודאי לילה.
ג. ר' אהרן קוטלר ודאי נהג כרבינו תם גם במוצאי שבת, ועד היום בני התורה באמריקה אפילו הקצת מודרנים לא עושים מלאכה במוצאי שבת לפני זמו רבינו תם. וכמדומה שהסטייפלר חשש גם כן ולא עשה מלאכה לפני זמן רבינו תם, שמעתי על זה מעשה מר' מאיר גריינמן. אך לא תמצא מישהו שלא חשש לרבינו תם במוצאי שבת, וחשש לדעת המ"א בקריאת שמע. וכגון החזון איש שהיה עושה מלאכה קודם זמן רבינו תם.
 
 
חלק עליון תַחתִית