מכתב של ר' חיים גריינמן בדרך הלימוד

יעקב שלם

משתמש ותיק
שמעתי שיש כזאת בישראל

אשמח מאוד אם מישהו יכול להעלות
או לכה"פ להדריכני איך מגיעים לזה
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברך אמר:
יש הרבה, אך חושבני שכוונתך להמצו"ב.
הגרח''ג על דרך הלימוד - מסוף ספר אהבת תורה.pdf

ירבו אברכים כמותך בישראל

הועלת לי מאוד
 

biden

משתמש חדש
אמר לנו הרב עמית (ר''י קרית מלאכי) שבתחילת דרכו בעולם הגמרא היה לו הגר''ח גרינימן למורה
ושאל אותו מה היא דרך הלימוד
ענה לו באוניברסיטה מה עשית? קוראים ומבינים? גם כאן בלי לחפש שום דרך אחרת להבין עד הסוף ואח''כ להמשיך.
 

יצחק

משתמש ותיק
מכתב מפורסם ומאד מקומם 
העיקרון הבסיסי במכתב שצריכים לעיין בנידון של הגמ' כאילו זה נידון שבא לידך ולעיין בכל הנידונים המעשיים שנופלים במחשבה. ואמנם גם הוא מודה שאי אפשר לברר הכל בבת אחת אבל צריך לפחות לפתח במשהו את הנושא. אלו דבריו.

אבל לא נולדנו שלשום וראינו מכל גדולי הדורות רק את החזו"א לומד בצורה כזו, וגם הגמרא והמשנה לא לומדת בצורה כזו, כמה פעמים המשנה אומרת חידוש דין והגמ' שואלת שהרי זה לא יתכן כי יש הלכה כזו וכזו, והגמ' מתרצת שהמשנה מדבר באוקימתא מסוימת. הגמ' מבינה בפשיטות שכאשר המשנה באה לחדש לנו איזה חידוש דין היא לא צריכה להתיחס כעת לכל שאר ההלכות שיש בנושא הזה, לכן אם רק אפשר להעמיד באיזה אופן שלא יסתור את שאר ההלכות אפילו באוקימתא רחוקה אין בזה שום בעיה, כי לא זה הנושא של המשנה. יש לזה דוגמאות רחוקות כמו סכין שנמצאה בי"ד שהגמ' מעמידה כגון שהנשיא היה גוסס וכו', הרעיון הוא שצריך למצא את נקודת החידוש של המשנה ומכאן ואילך כל שאר ההלכות שנוגעות לנושא יצטרכו "להסתדר".
כך למדו כל הדורות, לא ראינו את רש"י מכניס בכל ענין את כל ההלכות שנוגעות לנושא. את התוס' אנו פוגשים יום יום, ורואים בעיניים שהתוס' עשו שתי עבודות, ראשית לחשבן את הסוגיא המקומית, ושנית לחשבן סתירות בש"ס ולהסיק מסקנות, אפשר לראות את אותו תוס' בכמה מקומות. הרי לנו שגם כאשר התוס' עוסקים במכלול הסוגיא עיקר העסק הוא לסדר את הסתירות לכאורה שיש בגמרות השונות (לפעמים התוס' עושים גם בירור הלכתי על נקודה מסוימת) אבל בשום אופן לא נמצא את התוס' מבררים את "הלכות גר קטן". הספר היחיד (לפי מיעוט ידיעתי) שנכתב בצורה כזו שעוסק בנושא שלם בבת אחת בכל הסוגיות - הוא חזו"א, עד אז אף אחד לא חשב לעשות זאת, החזו"א היה מעיין בעל עמל התורה מיוחד מאד כידוע אבל מי שינסה לחקות את סדר העיון שלו מובטח לו כשלון, בסופו של דבר הוא יצטרך להתפשר על כל דבר, כל נידון שיעלה במוחו, כל קושיא, הוא יאלץ להמציא המצאות לא ברורות ולא רציניות, בלי מקורות בלי שום מחויבות (כמו שמוצאים בספרים של החקיינים של החזו"א "נראה.. ונראה.. מיהו נראה.."). 

הדרכה למעשה: כאשר אתה מתחיל סוגיא תנסה להתרשם מה נקודת הדיון של הסוגיא, כל שאר השאלות תנסה לפתור בהקדם (כמובן שצריך להשקיע בידע בסיסי, ליגמר אינש והדר ליסבר, זה אומר לימוד מקרא עם רש"י והרבה הרבה משניות) עדיף אפילו לקחת שוטנשטיין בשביל לקבל רקע רחב ככל הניתן ומהר מאד להעתיק את כובד המשקל על נקודת הסוגיא, תשתדל להבין מה שכתוב בגמרא ולא להמציא רעיונות לבד.
לדוגמא אם התחלת ללמוד סוגית "גר קטן" אז אל תעסיק את מחשבתך בשאלה מה ההבדל בין אם האבא הביא את הבן שלו לבין אם האמא הביאה את הבן שלה, ואל תעסוק יותר מידי בשאלה למה בי"ד אינם חוטפים קטנים גויים ומגיירים אותם, זה לא נוגע לסוגיא.
 
 

biden

משתמש חדש
יצחק אמר:
מכתב מפורסם ומאד מקומם 
העיקרון הבסיסי במכתב שצריכים לעיין בנידון של הגמ' כאילו זה נידון שבא לידך ולעיין בכל הנידונים המעשיים שנופלים במחשבה. ואמנם גם הוא מודה שאי אפשר לברר הכל בבת אחת אבל צריך לפחות לפתח במשהו את הנושא. אלו דבריו.

אבל לא נולדנו שלשום וראינו מכל גדולי הדורות רק את החזו"א לומד בצורה כזו, וגם הגמרא והמשנה לא לומדת בצורה כזו, כמה פעמים המשנה אומרת חידוש דין והגמ' שואלת שהרי זה לא יתכן כי יש הלכה כזו וכזו, והגמ' מתרצת שהמשנה מדבר באוקימתא מסוימת. הגמ' מבינה בפשיטות שכאשר המשנה באה לחדש לנו איזה חידוש דין היא לא צריכה להתיחס כעת לכל שאר ההלכות שיש בנושא הזה, לכן אם רק אפשר להעמיד באיזה אופן שלא יסתור את שאר ההלכות אפילו באוקימתא רחוקה אין בזה שום בעיה, כי לא זה הנושא של המשנה. יש לזה דוגמאות רחוקות כמו סכין שנמצאה בי"ד שהגמ' מעמידה כגון שהנשיא היה גוסס וכו', הרעיון הוא שצריך למצא את נקודת החידוש של המשנה ומכאן ואילך כל שאר ההלכות שנוגעות לנושא יצטרכו "להסתדר".
כך למדו כל הדורות, לא ראינו את רש"י מכניס בכל ענין את כל ההלכות שנוגעות לנושא. את התוס' אנו פוגשים יום יום, ורואים בעיניים שהתוס' עשו שתי עבודות, ראשית לחשבן את הסוגיא המקומית, ושנית לחשבן סתירות בש"ס ולהסיק מסקנות, אפשר לראות את אותו תוס' בכמה מקומות. הרי לנו שגם כאשר התוס' עוסקים במכלול הסוגיא עיקר העסק הוא לסדר את הסתירות לכאורה שיש בגמרות השונות (לפעמים התוס' עושים גם בירור הלכתי על נקודה מסוימת) אבל בשום אופן לא נמצא את התוס' מבררים את "הלכות גר קטן". הספר היחיד (לפי מיעוט ידיעתי) שנכתב בצורה כזו שעוסק בנושא שלם בבת אחת בכל הסוגיות - הוא חזו"א, עד אז אף אחד לא חשב לעשות זאת, החזו"א היה מעיין בעל עמל התורה מיוחד מאד כידוע אבל מי שינסה לחקות את סדר העיון שלו מובטח לו כשלון, בסופו של דבר הוא יצטרך להתפשר על כל דבר, כל נידון שיעלה במוחו, כל קושיא, הוא יאלץ להמציא המצאות לא ברורות ולא רציניות, בלי מקורות בלי שום מחויבות (כמו שמוצאים בספרים של החקיינים של החזו"א "נראה.. ונראה.. מיהו נראה.."). 

להשוות לאיך שחכמי הגמרא למדו את המשנה זה יותר ממגוחך!
המשנה נכתבה בצורה נסתרת מאוד מסיבות מסוימות (שיש מחכמי תורת האמת שטוענים שיש להם בזה השג יד) לנו אין כלים ללמוד אותם בלי חכמי הגמרא.
הגע עצמך: בדברי הראשונים אין אנו מעמידים אוקימתות וחסורי מחסרא כמו במשנה.
ברור שצורת הלימוד השתנתה
מלבד זאת אם מלימוד הלמדני אין שום נפ''מ הלכתי למעשה הרי זה ביטול תורה מוחלט. 
 
 

יצחק

משתמש ותיק
biden אמר:
יצחק אמר:
מכתב מפורסם ומאד מקומם 
העיקרון הבסיסי במכתב שצריכים לעיין בנידון של הגמ' כאילו זה נידון שבא לידך ולעיין בכל הנידונים המעשיים שנופלים במחשבה. ואמנם גם הוא מודה שאי אפשר לברר הכל בבת אחת אבל צריך לפחות לפתח במשהו את הנושא. אלו דבריו.

אבל לא נולדנו שלשום וראינו מכל גדולי הדורות רק את החזו"א לומד בצורה כזו, וגם הגמרא והמשנה לא לומדת בצורה כזו, כמה פעמים המשנה אומרת חידוש דין והגמ' שואלת שהרי זה לא יתכן כי יש הלכה כזו וכזו, והגמ' מתרצת שהמשנה מדבר באוקימתא מסוימת. הגמ' מבינה בפשיטות שכאשר המשנה באה לחדש לנו איזה חידוש דין היא לא צריכה להתיחס כעת לכל שאר ההלכות שיש בנושא הזה, לכן אם רק אפשר להעמיד באיזה אופן שלא יסתור את שאר ההלכות אפילו באוקימתא רחוקה אין בזה שום בעיה, כי לא זה הנושא של המשנה. יש לזה דוגמאות רחוקות כמו סכין שנמצאה בי"ד שהגמ' מעמידה כגון שהנשיא היה גוסס וכו', הרעיון הוא שצריך למצא את נקודת החידוש של המשנה ומכאן ואילך כל שאר ההלכות שנוגעות לנושא יצטרכו "להסתדר".
כך למדו כל הדורות, לא ראינו את רש"י מכניס בכל ענין את כל ההלכות שנוגעות לנושא. את התוס' אנו פוגשים יום יום, ורואים בעיניים שהתוס' עשו שתי עבודות, ראשית לחשבן את הסוגיא המקומית, ושנית לחשבן סתירות בש"ס ולהסיק מסקנות, אפשר לראות את אותו תוס' בכמה מקומות. הרי לנו שגם כאשר התוס' עוסקים במכלול הסוגיא עיקר העסק הוא לסדר את הסתירות לכאורה שיש בגמרות השונות (לפעמים התוס' עושים גם בירור הלכתי על נקודה מסוימת) אבל בשום אופן לא נמצא את התוס' מבררים את "הלכות גר קטן". הספר היחיד (לפי מיעוט ידיעתי) שנכתב בצורה כזו שעוסק בנושא שלם בבת אחת בכל הסוגיות - הוא חזו"א, עד אז אף אחד לא חשב לעשות זאת, החזו"א היה מעיין בעל עמל התורה מיוחד מאד כידוע אבל מי שינסה לחקות את סדר העיון שלו מובטח לו כשלון, בסופו של דבר הוא יצטרך להתפשר על כל דבר, כל נידון שיעלה במוחו, כל קושיא, הוא יאלץ להמציא המצאות לא ברורות ולא רציניות, בלי מקורות בלי שום מחויבות (כמו שמוצאים בספרים של החקיינים של החזו"א "נראה.. ונראה.. מיהו נראה.."). 
להשוות לאיך שחכמי הגמרא למדו את המשנה זה יותר ממגוחך!
המשנה נכתבה בצורה נסתרת מאוד מסיבות מסוימות (שיש מחכמי תורת האמת שטוענים שיש להם בזה השג יד) לנו אין כלים ללמוד אותם בלי חכמי הגמרא.
הגע עצמך: בדברי הראשונים אין אנו מעמידים אוקימתות וחסורי מחסרא כמו במשנה.
ברור שצורת הלימוד השתנתה
מלבד זאת אם מלימוד הלמדני אין שום נפ''מ הלכתי למעשה הרי זה ביטול תורה מוחלט. 
קשה לי להכנס אתך לדיון בנושא, רק רציתי לומר שדבריך במודגש הם טעות חמורה, אולי אחרים ירצו לכתוב ולהאריך בנושא.

בכל אופן, עזוב את ההדרכות המפורטות, לך תראה איך למדו כל הדורות כולם חכמי טורקיה חכמי אשכנז חכמי פולין חכמי התוס' חכמי תימן חכמי מרוקו איפה שרק תבדוק תראה שתמיד התמקדו במה שכתוב בגמ' ופירשו אותה וכילו את ימיהם להבין אותה, לא תפסו נושא והקיפו אותו מבחינה פרקטית - מעשית, גם הבודדים שהקיפו נושאים בסגנון אינציקלופדי לא הקיפו את הנושא מהזוית הפרקטית שלו אלא תמיד העדיפו את הזוית העקרונית - רעיונית. השכל הוא העיקר ולא הידים העסקניות. (ואל תקשיב לתלמידי החזו"א שלא סופרים ברצינות אף אחד לא לפניו ולא אחריו, לא מענין אותם כלום חוץ מחזו"א, כל העולם כולו יכולים לנהוג מדורי דורות באיזה הלכה והם בשלהם - החזו"א אוסר! החזו"א מתיר! פוק חזי באיזה טוטאליות הם נוהגים ומתיחסים לפסקי חזו"א, פירות נכרים, נטילת ידים, חסה מרה ועוד ועוד. גם בדרך הלימוד לא מענין אותם מה קורה אצל אחרים)
 

שמח בחור

משתמש ותיק
א. מקומם אותי לראות מישהו שכותב מקומם על דרך לימוד שגם לדעתו היא דרך הלימוד של החזון איש. (ואולי מרוב שמרגיז אותך הטוטאליות של תלמידי החזו"א אתה מגיע לטוטאליות הפוכה.)
ב. אנשי ההלכה בדורינו כמעט כולם מגיעים מתלמידי תלמידיהון דהחזו"א כך שגם אם נכון שהלומדעס זה דבר חשוב ובעל נפק"מ הלכתית, עדיין פוק חזי...
ג. אני לא מבין למה לדעתך תלמיד של החזון איש אמור להתחשב בדעות של החולקים עליו בדרך הלימוד, (כמובן, במידה וברור שהחזו"א אכן התייחס לנושא, מה שאתה לא חולק עליו)
ד. אם תלונתך על אנשים הנוהגים בצורה טוטאלית כמישהו אחד, אתה יכול לבוא כנגד אותם העושים הכול כהגר"א, שלפעמים כותב כנגד כל הפוסקים לפניו ואחריו, ואעפ"כ יש העושים כמותו. ואולי גם כנגד אותם העושים הכול כהמשנ"ב, אבל החזו"א היה ממש עכשיו ועדײַן לא קמו אחריו חולקים ברמה שתלמידיו אמורים להפסיק לנהוג כמותו. מה גם שמבחינת תלמידיו, ארץ ישראל היא כמו אתריה דר' אליעזר, מה שאי אפשר לומר על המשנ"ב והגר"א.
ה. הטענה שלך נגד הנראה, ונראה, אינה נכונה. באמת לרוב הנידונים אין מקור בגמ', כך שהגיוני לנסות לפשוט את הספיקות מסברא.
ו. הדרך המקובלת כיום בעולם הישיבות, היא כן להתעסק עם כל פרטי הנושא של הסוגיא לפרטי פרטים. (בהתייחס לדוגמא שלך,זאת אומרת לברר את עניין גר קטן לפרטי פרטים, אך לא מהזווית ההלכתית של פרטי פרטים של מקרים.) שזו דרך קרובה יותר לדרך הלימוד הזו, מאשר הדרך לימוד שאתה כותב.
 

יצחק

משתמש ותיק
שמח בחור אמר:
א. מקומם אותי לראות מישהו שכותב מקומם על דרך לימוד שגם לדעתו היא דרך הלימוד של החזון איש. (ואולי מרוב שמרגיז אותך הטוטאליות של תלמידי החזו"א אתה מגיע לטוטאליות הפוכה.
ב. אנשי ההלכה בדורינו כמעט כולם מגיעים מתלמידי תלמידיהון דהחזו"א כך שגם אם נכון שהלומדעס זה דבר חשוב ובעל נפק"מ הלכתית, עדיין פוק חזי...
ג. אני לא מבין למה לדעתך תלמיד של החזון איש אמור להתחשב בדעות של החולקים עליו בדרך הלימוד, (כמובן, במידה וברור שהחזו"א אכן התייחס לנושא, מה שאתה לא חולק עליו)
ג. אם תלונתך על אנשים הנוהגים בצורה טוטאלית כמישהו אחד, אתה יכול לבוא כנגד אותם העושים הכול כהגר"א, שלפעמים כותב כנגד כל הפוסקים לפניו ואחריו, ואעפ"כ יש העושים כמותו. ואולי כנגד אותם העושים הכול כהמשנ"ב, אבל החזו"א היה ממש עכשיו ועדײַן לא קמו אחריו חולקים ברמה שתלמידיו אמורים להפסיק לנהוג כמותו. מה גם שמבחינת תלמידיו, ארץ ישראל היא כמו אתריה דר' אליעזר, מה שאי אפשר לומר על המשנ"ב והגר"א.
א (ונכלל בזה אות ג). אני לא בטוח שזו היתה דרך הלימוד של החזו"א, זו אכן ודאי היתה דרך הכתיבה של החזו"א. כעת תמצא לי מכתב של החזו"א שהוא כותב ללמוד כמו שר"ח גרינמן כותב, דהיינו לא להצמד לנושא של הסוגיא אלא לבחון את הענינים מזוית פרקטית מעשית, אני לא מכיר הנחיה כזו של החזו"א. ידוע שהחזו"א היה מדבר הרבה על כך שצריך לחשבן את הסוגיא, את המהרש"א, לשנן שו"ט ולסכם דינים העולים מן הסוגיא, מה שקורה במכתב הנ"ל זה שמתוך הספר חזו"א מוציאים דרך לימוד, זה נובע מהחקיינות וזה כבר לא קשור לחזו"א זה קשור אך ורק לתלמידי החזו"א. תזכור שהחזו"א לא היה משוגע על החזו"א התלמידים שלו כן משוגעים עליו. 
ב. אנשי ההלכה בדורינו לא זו בלבד שהם לא מגיעים מתלמידי החזו"א אלא אדרבה הם מוטרדים לא מעט מתלמידי החזו"א. אמנם כן, תלמידי החזו"א ניכסו את ההלכה לעצמם, אבל בסופו של דבר לא עלתה בידם. בא נבדוק מה יצא לכלל הציבור (!) מעולם ההלכה שלהם, שמירת שבת כהלכתה שלהם? ארחות שבת שלהם? שבט הלוי קשור אליהם? אגרות משה קשור? ומנחת יצחק וקנה בושם גם לא קשור, והרב אלישיב? גם הוא לא גדל אצלם! אבל הם עדין בטוחים שמה שלא קיים אצלם לא קיים בכלל. (הדבר נוגע גם לדברים קטנים יחסית, למשל כידוע הרב שך דאג שהם לא ישלטו על הלימוד לחתנים בפוניבז', הוא דאג להביא אחרים). ועדין לא דברנו על עולם ההלכה הספרדי שאין להם אפילו הו"א שיש לו איזו שהיא חשיבות (והרעה החולה הזו קיימת גם אצל אשכנזים אחרים בלי קשר לתלמידי חזו"א).  
אני רואה יופי מיוחד בעולם ההלכה הכללי שהצליח להמשיך לראות בחזו"א אישיות וסמכות יוצאת מן הכלל למרות השתלטנות של הממשיכים, והצליח להתעלם מהממשיכים למרות העוצמה החריגה של החזו"א. זו תעודת הצטיינות לעולם ההלכה הישן העתיק והשפוי. 
 
 

שמח בחור

משתמש ותיק
א. אני נוטה להאמין לתלמידי החזו"א ביחס לסוגיא מה רבם אחז, מאשר למי שאינו תלמיד החזו"א. (אפשר לראות שיש שם הרבה תלמידים, וכולם אומרים פחות או יותר אותו דבר)
ב. נמחק.
ג. מה לדעתך הציבור הנ"ל גרם או לא גרם, לא רלוונטי. אני לא רואה שום סיבה שהם לא ילמדו כמו שרבם לימד אותם ללמוד. ואף ידריכו אחרים ללמוד בשיטה בה הודרכו.
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
יצחק אמר:
כידוע הרב שך דאג שהם לא ישלטו על הלימוד לחתנים בפוניבז', הוא דאג להביא אחרים

אני הייתי בתקופה זאת, וזה לא קרה באופן זה, אלא כהפגנתיות ("לכבודו של הרב שך") של בחורי פוניבז' כלפי הרב מגיד השיעור (שהיה מהכי חשובים בכולל פוניבז').
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
שמח בחור אמר:
אגרות משה, עד כמה שידוע לי, כמעט ואינו רלונטי בארץ ישראל. וכן הקנה בשם והמנחת יצחק כמעט ואינם רלוונטיים מחוץ לציבור שלהם. השבט הלוי, היה ממש מתלמידי החזון איש. והגרש"ז, אמנם אינו תלמיד החזו"א, אבל למד בדרך די קרובה לדרך המתוארת לעיל, וכיבד את דעות החזון איש בצורה יוצאת דופן.
במחילה, כו"כ נקודות בדבריכם ממש היפך המציאות.
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
יצחק אמר:
מכתב מפורסם ומאד מקומם 
העיקרון הבסיסי במכתב שצריכים לעיין בנידון של הגמ' כאילו זה נידון שבא לידך ולעיין בכל הנידונים המעשיים שנופלים במחשבה. ואמנם גם הוא מודה שאי אפשר לברר הכל בבת אחת אבל צריך לפחות לפתח במשהו את הנושא. אלו דבריו.

אבל לא נולדנו שלשום וראינו מכל גדולי הדורות רק את החזו"א לומד בצורה כזו, וגם הגמרא והמשנה לא לומדת בצורה כזו, כמה פעמים המשנה אומרת חידוש דין והגמ' שואלת שהרי זה לא יתכן כי יש הלכה כזו וכזו, והגמ' מתרצת שהמשנה מדבר באוקימתא מסוימת. הגמ' מבינה בפשיטות שכאשר המשנה באה לחדש לנו איזה חידוש דין היא לא צריכה להתיחס כעת לכל שאר ההלכות שיש בנושא הזה, לכן אם רק אפשר להעמיד באיזה אופן שלא יסתור את שאר ההלכות אפילו באוקימתא רחוקה אין בזה שום בעיה, כי לא זה הנושא של המשנה. יש לזה דוגמאות רחוקות כמו סכין שנמצאה בי"ד שהגמ' מעמידה כגון שהנשיא היה גוסס וכו', הרעיון הוא שצריך למצא את נקודת החידוש של המשנה ומכאן ואילך כל שאר ההלכות שנוגעות לנושא יצטרכו "להסתדר".
כך למדו כל הדורות, לא ראינו את רש"י מכניס בכל ענין את כל ההלכות שנוגעות לנושא. את התוס' אנו פוגשים יום יום, ורואים בעיניים שהתוס' עשו שתי עבודות, ראשית לחשבן את הסוגיא המקומית, ושנית לחשבן סתירות בש"ס ולהסיק מסקנות, אפשר לראות את אותו תוס' בכמה מקומות. הרי לנו שגם כאשר התוס' עוסקים במכלול הסוגיא עיקר העסק הוא לסדר את הסתירות לכאורה שיש בגמרות השונות (לפעמים התוס' עושים גם בירור הלכתי על נקודה מסוימת) אבל בשום אופן לא נמצא את התוס' מבררים את "הלכות גר קטן". הספר היחיד (לפי מיעוט ידיעתי) שנכתב בצורה כזו שעוסק בנושא שלם בבת אחת בכל הסוגיות - הוא חזו"א, עד אז אף אחד לא חשב לעשות זאת, החזו"א היה מעיין בעל עמל התורה מיוחד מאד כידוע אבל מי שינסה לחקות את סדר העיון שלו מובטח לו כשלון, בסופו של דבר הוא יצטרך להתפשר על כל דבר, כל נידון שיעלה במוחו, כל קושיא, הוא יאלץ להמציא המצאות לא ברורות ולא רציניות, בלי מקורות בלי שום מחויבות (כמו שמוצאים בספרים של החקיינים של החזו"א "נראה.. ונראה.. מיהו נראה.."). 

הדרכה למעשה: כאשר אתה מתחיל סוגיא תנסה להתרשם מה נקודת הדיון של הסוגיא, כל שאר השאלות תנסה לפתור בהקדם (כמובן שצריך להשקיע בידע בסיסי, ליגמר אינש והדר ליסבר, זה אומר לימוד מקרא עם רש"י והרבה הרבה משניות) עדיף אפילו לקחת שוטנשטיין בשביל לקבל רקע רחב ככל הניתן ומהר מאד להעתיק את כובד המשקל על נקודת הסוגיא, תשתדל להבין מה שכתוב בגמרא ולא להמציא רעיונות לבד.
לדוגמא אם התחלת ללמוד סוגית "גר קטן" אז אל תעסיק את מחשבתך בשאלה מה ההבדל בין אם האבא הביא את הבן שלו לבין אם האמא הביאה את הבן שלה, ואל תעסוק יותר מידי בשאלה למה בי"ד אינם חוטפים קטנים גויים ומגיירים אותם, זה לא נוגע לסוגיא.
 

במחילה, אני כלל לא רואה בדבריו שהוא אומר לדון בכל מקרה ולהכריע.
עכ"פ אין ספק שהוא (למרות מעלותיו העצומות ממש, והחזו"א החשיב אותו מאוד) מעולם לא היה ראש ישיבה ואפי' לא מגיד שיעור.
ויש בזה עוד דברים שאי אפשר לכותבם.
גם קשה מאוד בדורותינו לדעת איך למדו בעיון בזמן שלא היו כ"כ הרבה (או כלל לא) ספרי אחרונים (וראשונים). בכל אופן עוד יותר רחוק לומר שלמדו בדרכי ר' שמואל ור' נחום (למרות שהיו למדנים אדירים וראשי ישיבות).
כמדומני שאפשר להגדיר שבעבר חלק גדול מהעיון היה ע"י עיסוק ביישוב קושיות.
 

בשובה ונחת

משתמש ותיק
אין בכוחי להתפלמס בנושא זה, ובפרט שכ"א מדבר מנקודה אחרת, ולא תמיד עונה ספציפית לדברי חבירו.
אצטט רק משפט אחד ששמעתי בשם הגר"ח גריינימן זצ"ל שאמר ש'החזון איש לא הי' חזונאיש'ניק'.
וזה פשוט.
והיסוד לזה הוא ש'גר"א'ניק לא צריך לכתוב הערות על ש"ע בסגנון מראי מקומות קצרים, ולהפסיק לכתוב ב'נגלה' בגיל ארבעים וכו' מדברי חקיינות המקובלים בתלמידי ענקי עולם.
ואף חזונאיש'ניק אינו צריך ללמוד בדוקא בשכיבה, ולכתוב סימנים ארוכים בלולים מכמה נושאים שונים שהמעיין ילאה למצוא הפתח, ולציין היכן הוא 'שלא בעיון כה"צ', או 'נמצאו בזה עמי עוד דברים' [כש'נמצאו' על אף שמעולם לא נאבדו], וכו' וכו'.
 

אבי חי

משתמש ותיק
בשובה ונחת אמר:
ואף חזונאיש'ניק אינו צריך ללמוד בדוקא בשכיבה, ולכתוב סימנים ארוכים בלולים מכמה נושאים שונים שהמעיין ילאה למצוא הפתח, ולציין היכן הוא 'שלא בעיון כה"צ', או 'נמצאו בזה עמי עוד דברים' [כש'נמצאו' על אף שמעולם לא נאבדו], וכו' וכו'.
יישר. איני מכיר אף א' שמחפש ללמוד בשכיבה, וכו'

גם בעניני ניסוח וסדר איני חושב שמצויה כזו תופעה, אך המשהו דמיון שיש בין סגנון הרב לסגנון התלמידים, הוא טבעי רצוי ומבורך. וכמ"ש חייב אדם לומר בלשון רבו.
(אם תמצא א' שכתב 'נמצאו בזה עמי עוד דברים', תודיעני, בשביל הסקרנות... הציון 'שלא בעיון כה"צ' הוא נחוץ מאד לענ"ד, אא"כ תטען שחבל להדפיס בכה"ג, וזה ענין של טעם. מה שברור, שגם עיון ש'אינו כה"צ' אינו נופל מרמתם העיונית של הרבה ספרים אחרים)

ככלל, לומר שסגנון ספר חו"ב הוא חיקוי של סגנון ספר חזו"א, זו בדיחה גרועה.



(המשפט המצוטט כביכול אודות החזו"א החזו"אניק, נראה כמי שהוצא לגמרי מהקשרו, עד כמה שהיה כזה..)
 

מאור עינים

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
יצחק אמר:
כידוע הרב שך דאג שהם לא ישלטו על הלימוד לחתנים בפוניבז', הוא דאג להביא אחרים

אני הייתי בתקופה זאת, וזה לא קרה באופן זה, אלא כהפגנתיות ("לכבודו של הרב שך") של בחורי פוניבז' כלפי הרב מגיד השיעור
דברי "יצחק" הם לא נכונים, הסיבה היחידה שהזיזו זה רק בגלל שסיפרו להרב שך שהוא משתייך פוליטית לצד הגרח"ג, ועדיין בהרבה ישיבות שנים למדו ולומדים מהספר של הגרי"ב, [זה נכון שהיה שלב אחר המחלוקת הפוליטית שניסו גם להעמיד ביקורת על כמה מהלכות נדה של הגרח"ג.]
ולגוף הדברים הגרי"ש עצמו הושפע בלי סוף ממשנתו של החזו"א ספר אורחות שבת מבוסס ברובו על החזו"א ותלמידיו, וכמובן הגר"נ קרליץ ותלמידיו הרבים וב"ד, והרב שך עצמו רצה שבשארית ילכו ע"פ דברי החזו"א, [אני כמובן לא מצדיק מי שחושב שאין זכות דיבור למי שאינו משתייך לתורת החזו"א] 
 
 

בשובה ונחת

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
ככלל, לומר שסגנון ספר חו"ב הוא חיקוי של סגנון ספר חזו"א, זו בדיחה גרועה.

לא התכוונתי להטיל מום בקדשים, ולא היתה כוונתי ח"ו על הגרח"ג.
התופעה מצויה וקיימת בעיקר אצל יוצאי בית מדרשו, אבל לא רק.

תלמידים שכותבים כסגנון רבותיהם, זהו דבר מבורך. בפרט מי שינק מאותו רב וכל תורתו הימנו, וממילא אינו מחקה, רק מרוב שדבוק ברבו זה מה שהוא מכיר. ע"כ בסדר. אך ישנם רבים שמשתמשים במטבעות לשון שאינם מבינים אפי' את משמעותם (מצוי לרוב בחקייני דרך כתיבת הרב עובדיה), או בענינים שראויים לאנשים שעוצם יגיעתם על דיוק הלשון מעיד על הדברים שנכתבו בעיון כה"צ כי הם מוגהים היטב וכו', אך כ"א שהתחיל ללמוד וכותב דאינו בעיון כה"צ, כאי' שאר דבריו הם בעיון כה"צ, זה מגוחך. ובפרט שברור שזה רק חיקוי.

כמובן שלא נגעתי כלל בדרך הלימוד והמסתעף, שכמדומני יש מקום ליותר מדרך לימוד אחת [דרך לימוד אינה התוצאה, אלא ה'דרך', ויש דרכים רבות לפצח את קוד הסוגיא. וגם יש נטית לב וסגנון חשיבה וכו' שונים אצל כל אדם, וממילא מושפע מזה ג"כ דרך הלימוד].
 

מקץ

משתמש רגיל
אצטט רק משפט אחד ששמעתי בשם הגר"ח גריינימן זצ"ל שאמר ש'החזון איש לא הי' חזונאיש'ניק'.

המשגיח הרב דוב יפה זצ"ל סיפר ששאל פעם את החזו"א שאלה על דרך הלימוד, וענה לו שכל אחד צריך ללמוד לפי שורש נשמתו, ואמר  על זה ר' דוב רואים מזה שהחזו"א לא היה חזונאישניק
 
אבי חי אמר:
(אם תמצא א' שכתב 'נמצאו בזה עמי עוד דברים', תודיעני, בשביל הסקרנות...
היה או לא היה, זה מזכיר את מה שהיו הלצים אומרים על אותו בחור מישי"ק פוניבז' שהוציא 'קונטרס' מעין קונטרסי הגרחי"ש שליט"א, ובהקדמתו הודה ל"הורי, מורי ועזרתי"
 

מהפך פשטא

משתמש ותיק
יצחק אמר:
מכתב מפורסם ומאד מקומם
התבטאות לא ראויה.
יצחק אמר:
העיקרון הבסיסי במכתב שצריכים לעיין בנידון של הגמ' כאילו זה נידון שבא לידך ולעיין בכל הנידונים המעשיים שנופלים במחשבה. ואמנם גם הוא מודה שאי אפשר לברר הכל בבת אחת אבל צריך לפחות לפתח במשהו את הנושא. אלו דבריו.
הכוונה בדבריו היא שצריך להבין את דברי הגמ' בצורה בריאה כדבר מעשי ולא כדברים תאוריתיים מעורפלים,
אין במכתב כל התייחסות לסטיה מגוף הנדון.
ולכן כל הראיות שלך אינם נוגעות למכתב.
 

הצבי

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אבי חי אמר:
(אם תמצא א' שכתב 'נמצאו בזה עמי עוד דברים', תודיעני, בשביל הסקרנות...
היה או לא היה, זה מזכיר את מה שהיו הלצים אומרים על אותו בחור מישי"ק פוניבז' שהוציא 'קונטרס' מעין קונטרסי הגרחי"ש שליט"א, ובהקדמתו הודה ל"הורי, מורי ועזרתי"
וידוע מה שאמר הגרחי''ש [היה או לא] לאותו א' שמוציא חוברות עם עימוד דומה לשלו, שאת העימוד הבת שלו עושה...
 

מאור עינים

משתמש ותיק
אף אחד לא בא לומר שכולם תלמידי החזו"א, הלוא הגרמ"פ הגריש"א והגרשז"א הם כמעט בני דורו של החזו"א,
אבל מדברים על השפעה לא נתפסת, שכן השפיעה גם על הגריש"א ועוד יותר בסוף ימיו, ועל רבים רבים מתלמידי הגריש"א וכו', אין ענין למנות כרוכלא, אבל קח כדוגמא בעלמא את הגר"צ וובר לא גדל אצל תלמידי החזו"א, אדרבה, וכמה משנתו היא ממשנת החזו"א, הרי בכל השמות שמנית אין מעט שבמעט השפעה עקבית של תלמידים שהולכים בסגנונם, ע"ז מדברים,
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
מאור עינים אמר:
הלוא הגרמ"פ הגריש"א והגרשז"א הם כמעט בני דורו של החזו"א,

השנים האחרונים היו צעירים ממנו ביותר משלושים שנה, (וגם הגרמ"פ ב 16 שנה)



אבל מדברים על השפעה לא נתפסת, שכן השפיעה גם על הגריש"א ועוד יותר בסוף ימיו, ועל רבים רבים מתלמידי הגריש"א וכו', אין ענין למנות כרוכלא, אבל קח כדוגמא בעלמא את הגר"צ וובר לא גדל אצל תלמידי החזו"א, אדרבה, וכמה משנתו היא ממשנת החזו"א, הרי בכל השמות שמנית אין מעט שבמעט השפעה עקבית של תלמידים שהולכים בסגנונם, ע"ז מדברים,

איך מודדים את כמות ההשפעה? מ"מ אין ספק שספרים כמו אג"מ חלק"י ומנח"י ועוד, לימדו (עפ"י דרכם לשיטתם) איך לגשת לשאלות שהתחדשו בדורותינו.
 

יצחק

משתמש ותיק
מאור עינים אמר:
ולגוף הדברים הגרי"ש עצמו הושפע בלי סוף ממשנתו של החזו"א ספר אורחות שבת מבוסס ברובו על החזו"א ותלמידיו, וכמובן הגר"נ קרליץ ותלמידיו הרבים וב"ד, והרב שך עצמו רצה שבשארית ילכו ע"פ דברי החזו"א, [אני כמובן לא מצדיק מי שחושב שאין זכות דיבור למי שאינו משתייך לתורת החזו"א] 
אתה לא מחדש כאן כלום
גם אני הדגשתי את הנקודה הזו שהחזו"א בגדלותו העצומה השפיע על עולם ההלכה למרות ההתנהגות הטפשית של כל אלו שהפכו אותו למשה רבינו. אני חוזר ואומר שזו תעודת בגרות מיוחדת של עולם ההלכה הישן, תחשבו על זה, אם בבני ברק הוא אלוהים היה מצופה שבירושלים יתעלמו ממנו (ולא קל לקבל חידושים מהחזו"א, הרבה פעמים הוא מחודש ומפתיע), אבל הם הבינו שהחזו"א זה לא משהו רגיל שסופרים אותו עם פוסק בן דורינו אלא יש לו מעמד מיוחד.
אבל הם גם לא נסחפו, הם נתנו לו בדיוק את המקום שמגיע לו, מעמד מיוחד אבל עמוק עמוק בתוך המסגרת הישנה. 
 

אבי חי

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אבי חי אמר:
(אם תמצא א' שכתב 'נמצאו בזה עמי עוד דברים', תודיעני, בשביל הסקרנות...
היה או לא היה, זה מזכיר את מה שהיו הלצים אומרים על אותו בחור מישי"ק פוניבז' שהוציא 'קונטרס' מעין קונטרסי הגרחי"ש שליט"א, ובהקדמתו הודה ל"הורי, מורי ועזרתי"
יפה..

הנקודה היא שגם בחזו"א ובחו"ב לא כתוב כן, אלא כיון שמסדרי הספרים אינם כותביהם (בחזו"א הג"ר שמרי' גריינימן ומשפחתו, ובחו"ב בשנים האחרונות נכדיו) פעמים שישנם כפילויות וכדו', והדרך לציין זאת היא לכתוב 'נמצאו בזה דברים במק"א'. (ולא 'נמצאו עמי'...)


 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
לגופו של ענין. אם בוחנים דרך לימוד לפי התוצאות
מי שמתוודע מקרוב לרבני קהילת הגרח"ג מקרוב מקבל פיק ברכים
מדובר בקבוצה מצומצמת שלא עושה רעש
אבל כל אחד מהדמויות שם הוא אריה בתורה שאפשר לדבר איתו על כל מקום בש"ס בשליטה יסודית בעיון בגמ' ראשונים ופוסקים וכולם מדברים בדרך כלל בישרות ללא עקמימות מיותרת
אני אשמח לשמוע אם יש בעוד מקום משהו דומה לרמה התורנית שם

מי שרוצה לבקר
ולטעון שדרך לימוד אחרת טובה יותר אני בהחלט מקבל ויכול גם להסכים או שלא להסכים ואפשר לנהל על זה דיון עניני
ואולי גם אפשר לדון על התופעה שהם לא מחשיבים אף דעה מחוץ לקהילה וכו' 
אבל קצת דרך ארץ וכבוד התורה
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
זה נכון, יש שם קבוצה של אריות, שכנראה לא נמצאת במקום אחר, בכזה היקף, וגם אם אפשר להתווכח על דרך לימודם, אין שם בדר"כ עקמומיות כמו שהעיר הרב הוילנאי
ולגוף הנדון ראיתי באיזה חוברת בשם הגר"א פלצינסקי, לבאר את החילוק בין דרך הלימוד של הרב מבריסק לבין דרך הלימוד של החזו"א, שהרב מבריסק היה בכוחו לדעת מיד בתחילת הסוגיא מהו לב הסוגיא ובה היה משקיע את רב עיונו, אבל החזו"א היה לומד את הסוגיא לאט לאט עם כל פרטיה וכך היה חושף את לב הסוגיא
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
כל אחד מהדמויות שם הוא אריה בתורה שאפשר לדבר איתו על כל מקום בש"ס בשליטה יסודית בעיון בגמ' ראשונים ופוסקים וכולם מדברים בדרך כלל בישרות ללא עקמימות מיותרת
אני אשמח לשמוע אם יש בעוד מקום משהו דומה לרמה התורנית שם

במחילה, כב' מציב שאלה "אם יש בעוד מקום משהו דומה לרמה התורנית שם", כאשר ניסוח הקריטריונים הנו מאוד מעורפל, "אפשר לדבר איתו על כל מקום בש"ס בשליטה יסודית בעיון בגמ' ראשונים ופוסקים", "בדרך כלל בישרות ללא עקמימות מיותרת".

כב' אפי' לא מזכיר את המושגים ניתוח הבנה ולמדנות וגישה נכונה להוראה. מדות טובות מצפון ואישיות.
 
חלק עליון תַחתִית