מילים משובשות בעברית החדשה

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
פיילוט 0.4 אמר:
יואל נהרי אמר:
השאלה דלהלן לא קשורה לעברית אלא ללשון חכמים.

האם ניתן לומר שלשון 'סרחון' [במשמעות ריח רע] שמופיע במשנה וגמ' אך לא בתנ"ך, מקורו מ'נבלה סרוחה', ובנבלה לכאורה הכוונה שהנבלה שוכבת סרוחה [מלשון יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן, שמות כו] על הארץ, אך מכיון שיש לה גם ריח רע, הפכה המילה 'סרוחה' גם לשמש למשמעות ריח רע ?

וטיפה סרוחה מה ענינה?
כבר אסברה לה ר' יואל נהרי בהודעתו, שממילא הפכה המילה לשמש למשמעות ריח רע.
 
 

במבי

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
השאלה דלהלן לא קשורה לעברית אלא ללשון חכמים.

האם ניתן לומר שלשון 'סרחון' [במשמעות ריח רע] שמופיע במשנה וגמ' אך לא בתנ"ך, מקורו מ'נבלה סרוחה', ובנבלה לכאורה הכוונה שהנבלה שוכבת סרוחה [מלשון יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן, שמות כו] על הארץ, אך מכיון שיש לה גם ריח רע, הפכה המילה 'סרוחה' גם לשמש למשמעות ריח רע ?

אָבְדָ֤ה עֵצָה֙ מִבָּנִ֔ים נִסְרְחָ֖ה חָכְמָתָֽם (ירמיה מט-ז)
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
במבי אמר:
יואל נהרי אמר:
השאלה דלהלן לא קשורה לעברית אלא ללשון חכמים.

האם ניתן לומר שלשון 'סרחון' [במשמעות ריח רע] שמופיע במשנה וגמ' אך לא בתנ"ך, מקורו מ'נבלה סרוחה', ובנבלה לכאורה הכוונה שהנבלה שוכבת סרוחה [מלשון יִהְיֶ֨ה סָר֜וּחַ עַל־צִדֵּ֧י הַמִּשְׁכָּ֛ן, שמות כו] על הארץ, אך מכיון שיש לה גם ריח רע, הפכה המילה 'סרוחה' גם לשמש למשמעות ריח רע ?

אָבְדָ֤ה עֵצָה֙ מִבָּנִ֔ים נִסְרְחָ֖ה חָכְמָתָֽם (ירמיה מט-ז)
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=100716#p100722

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=100716#p100732
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
מדוע אין אומרים 'רבה', ואומרים 'רבנית'?
צורת־הנקבה 'רבנית' נשתגרה בַּלשון מצורת־הרבים 'רבנים'.​
ומדוע, בעצם, 'רבנים'? אין יודע. כשם שאין יודע מדוע צורת־הרבים של 'רב' במשמע מלמד־תלמידים היא 'רבות': 'רבותינו, הגיע זמן של שחרית'.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
סלע אמר:
המילה 'משובש' - בעברית חדשה מקורה, לא בתורה ולא בתלמוד.
הפועל 'משובש' במשמע 'מוטעה' רווח בכתבי קדמונינו ז"ל.
להלן ג' ציטטות אקראיות מפירוש רש"י על התלמוד:
יֵשׁ סְפָרִים מְשֻׁבָּשִׁים וְכָתוּב בָּהֶן: 'וְכַמָּה הַרְבֵּה? אָמַר רַבִּי אַבָּא' כוּ'. וְגִרְסַת שׁוֹטִים הִיא זוֹ.
שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: פָּרָשָׁה שֶׁהוּא קוֹרֵא עַל פֶּה אֵינָהּ כְּתוּבָה בּוֹ, וְסֵפֶר מְשֻׁבָּשׁ הוּא.
בָּרַיְתָא זוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת בַּסְּפָרִים, וּשְׁנוּיָה הִיא בַּסִּפְרֵי בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, וְכָךְ הִיא שְׁנוּיָה.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק

משה נפתלי

משתמש ותיק
הכהן אמר:
מה עם גר - גיורת?
'גיורת' – נקבה של 'גִּיּוֹר'. (נקבה של 'גר' – 'גרה'.)​
'גיוֹר' – צורה עברית של 'גיורא' הארמית (מצוי בתלמוד ירושלמי).​
ולמה 'גר' ו'גיורת', ולא 'גר' ו'גרה' או 'גיור' ו'גיורת'?
למה? – ככה!​
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הכהן אמר:
מה עם גר - גיורת?
'גיורת' – נקבה של 'גִּיּוֹר'. (נקבה של 'גר' – 'גרה'.)​
'גיוֹר' – צורה עברית של 'גיורא' הארמית (מצוי בתלמוד ירושלמי).​
ולמה 'גר' ו'גיורת', ולא 'גר' ו'גרה' או 'גיור' ו'גיורת'?
למה? – ככה!​
השערה: ל'גרה' יש אסוציאציה שלילית ומבזה - 'מעלת גרה', והעדיפו לא להשתמש בה.
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
חזק וברוך אמר:
משה נפתלי אמר:
הכהן אמר:
מה עם גר - גיורת?
'גיורת' – נקבה של 'גִּיּוֹר'. (נקבה של 'גר' – 'גרה'.)​
'גיוֹר' – צורה עברית של 'גיורא' הארמית (מצוי בתלמוד ירושלמי).​
ולמה 'גר' ו'גיורת', ולא 'גר' ו'גרה' או 'גיור' ו'גיורת'?
למה? – ככה!​
השערה: ל'גרה' יש אסוציאציה שלילית ומבזה - 'מעלת גרה', והעדיפו לא להשתמש בה.
זה דוקא סימן טהרה וגם כנראה משורש נגרר (עיין רש"י) ומה החסרון בזה
 
 

איש גלילי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
יואל נהרי אמר:
ראה כאן בשם ר' יוסף אבן כספי (אף שאין לי מושג מיהו).
אלולא הבהרה זו אכן הייתי תמה על הבאת דברים משמו. ראה אודותיו כאן (בסוף העמ') וכאן.
ומכל מקום שמר לו מרן החיד"א את התואר רבי, ראה כאן וכאן.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
יש לך תשובה על הגמ' שבת קיט,א "תבלין אחד"
בכת"י א' מופיע שם 'תבל', ויש גם נוסחא (שהוגהה) 'תבשיל'. עכ"פ אכן ברוב המוחלט של כתה"י וכל הדפוסים מופיע 'תבלין'.
 

איש גלילי

משתמש ותיק
תבלין הוא כנראה אכן לשון רבים, לכאורה כמו מים. ודו"ק.
מלבד זאת, לכאורה אינו מופקע להניח שכבר בימי חז"ל הושאל לשון תבלין ללשון בה הוא משמש כיום.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
פרגיות- גוזלות של יונים וציפורים. בזמנינו- שוק של תרנגולת.
צ"ל: במקור - 'חגלות' (פירש"י בברכות לט, א), מין עוף שמן (הדומה לתרנגולת צעירה), וכיום הושאל (בפי העם, דהיינו 'סלנג' בלע"ז) לחלקים מלאי־שומן הנותרים מעיקר בשר התרנגולת.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
צלחת 
טמן העצל ידו בצלחת 
עיין ברש''י ומפרשים שם במשלי
או דוד לבישול או קרח או שפת חלוקו
בלשה''ק צ''ל קערה
 

איש גלילי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ראה רלב"ג על־אתר, וכן פירש"י במלכים־ב כא, יג.
כן פירש כבר רבינו יוסף קמחי במשלי.
ובמלכים, מלבד רש"י, גם הר"י קרא והרד"ק ועוד ראשונים פירשו כן. ולא מצאתי מי שפירש שם תיבת 'צלחת' באופן אחר.
ולשון "צלוחית" שגור הוא בחז"ל, ודו"ק.
 
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
חזק וברוך אמר:
משה נפתלי אמר:
הכהן אמר:
מה עם גר - גיורת?
'גיורת' – נקבה של 'גִּיּוֹר'. (נקבה של 'גר' – 'גרה'.)​
'גיוֹר' – צורה עברית של 'גיורא' הארמית (מצוי בתלמוד ירושלמי).​
ולמה 'גר' ו'גיורת', ולא 'גר' ו'גרה' או 'גיור' ו'גיורת'?
למה? – ככה!​
השערה: ל'גרה' יש אסוציאציה שלילית ומבזה - 'מעלת גרה', והעדיפו לא להשתמש בה.
בראשית רבה פרשת וישב פח ז
דָּבָר אַחֵר, שַׂר הַמַּשְׁקִים שְׁכֵחֲךָ וַאֲנִי לֹא אֶשְׁכָּחֶךָ. מִי הָיָה מְחַכֶּה לְאַבְרָהָם וְשָׂרָה שֶׁהָיוּ זְקֵנִים שֶׁיִּוָּלֵד לָהֶם בֵּן, מִי מְחַכֶּה לְיַעֲקֹב שֶׁעָבַר בְּמַקְלוֹ הַיַּרְדֵּן שֶׁיִּפְרֹץ וְיַעֲשִׁיר, מִי הָיָה מְחַכֶּה לְיוֹסֵף שֶׁעָבְרוּ עָלָיו כָּל הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ, מִי הָיָה מְחַכֶּה לְמשֶׁה שֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ שֶׁנִּהְיָה, מִי מְחַכֶּה לְרוּת שֶׁהָיְתָה גֵּרָה שֶׁחָזְרָה לְמַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, מִי מְחַכֶּה לְדָוִד שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, מִי מְחַכֶּה לִיהוֹיָכִין שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, מִי מְחַכֶּה לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁיֵּצְאוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, מִי מְחַכֶּה לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי הָמָן שֶׁיַּצִּילֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי מְחַכֶּה לַגָּלֻיּוֹת שֶׁיִּהְיוּ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, מִי מְחַכֶּה לְסֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת שֶׁיְקִימֶנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, יא): בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד, שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעוֹלָם אֲגֻדָּה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג, ט): כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד

מלאכת שלמה כתובות פרק ד מ"ג "בכל מקום גרסי' גיורת אמנם תמהתי שבבראשית רבה סוף פרשת וישב גרסי' מי מחכה לרות שהיתה גרה שחזרה למלכות ישראל"
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים - לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע:
ותחת המרור החזרת שעושין כורך, מחמת שינוי הלשון, דבתחילה קורא אותו מרור ואח"כ חזרת (וכ"ה ג"כ בפע"ח, מ"ח, סי' קול יעקב, סי' הרש"ר), יש נוהגין שלא ליקח מין אחד למרור ולכורך, ואפילו במקומות שנמצא סאלאט אינם עושים הכל מן סאלאט, וטעמם אולי אין בקיאין בחמשה מינים שבמשנה (פסחים לט, א) לכן יוצאים אכילת מרור בירק מר. ולא דקו דא"כ יש לאכלו בלא ברכה, וכמ"ש בשו"ע אדה"ז ס' תע"ג סל"א. אבל באמת מצוה להדר אחר חזרת (פסחים שם), דהיינו סאלאט, שעיקר המצוה בה (שו"ע סתע"ג ס"ל) ואין חילוק בין מרור לכורך. והא דשינה בלשונו הוא כי אם הי' כותב ותחת המרור המרור שעושין כורך (ועדמ"ש בשו"ע אדה"ז סכ"ו) היו טועים לומר שלכורך יותר טוב ליקח המין הנקרא במשנה מרור, ובאמת מצוה בחזרת (שער הכולל). והתירוץ תמוה, דא"כ גם עתה יש מקום לטעות, דלמרור יותר טוב ליקח מרור שבמשנה. ולהוציא מכל טעות הול"ל: "תחתיהם באמצע החזרת ותחת כו' ותחת החזרת החזרת שעושין כורך". ואולי יש לתרץ שינוי הלשון, כי הנה התבות "מרור", "חזרת" כמה רמזים ע"ד הסוד בהם - וכמ"ש בפע"ח וקהלת יעקב - ורמזי תיבת מרור שייכים יותר לבחינת מרור שעל הקערה ורמזי תיבת חזרת - לכורך. ולכן בשו"ע אדה"ז שהוא יותר ע"ד הנגלה לא קפיד לשנות, וצ"ע. - ואנו נוהגין ליקח חזרת (סאלאט) ותמכא (חריין) שניהם - הן למרור והן לכורך.
 
חלק עליון תַחתִית