אמנם אוהבים לספר את סיפור ר' יהונתן אייבשיץ והחתול המלצר אך אין לזלזל שמוצאים חכמה נפלאה אצל הבע"ח הן בצורה שהם מתנהלים ביום יום, ונזכרתי בזאת כי קראתי אתמול בספרו של החיד"א במעגל טוב על הנהגות כלב שמירה שריחם על כלב רזה ואיך התנהל איתו (מובא שם בעמוד 163 ובHEBREW BOOKS חסר העמוד הנ"ל)
וכן
וכן
במבי אמר:במבי אמר:אספר סיפור, לפני מספר שנים ראיתי ברחוב קשישה עם כלב, זהיתי אותה במקום בתור הרופאת ילדים שלי בעת שהייתי ילד (לפני כ30 שנה) ושאלתי לשלומה.חלק א׳ ממעל אמר:
היא סיפרה לי שבנה כמעט הכריח אותה לגדל כלב כי בתור אלמנה בת 80+ היא די בודדה, והיא סיפרה לי שלפני זמן מה, באמצע הלילה קפץ עליה הכלב והעיר אותה משנתה ולא הניח לה להירדם שוב, משום מה היא בדקה את רמת הסוכר בדמה וגילתה לחרדתה שהיא במצב רפואי מסוכן מאד שאילולא טיפול במקום היא הייתה בסכנת חיים מיידית, ויצא שבזכות שליח ההשגחה שהיה במקרה זה הכלב היא נשארה בחיים !
(אח"כ שאלה אם אני נשוי ומשעניתי בחיוב הסתכלה על ידי ועשתה נו נו נו באצבעה ושאלה, איפה הטבעת ? ומאז גם למדתי לדון לכף זכות את לובשי הטבעות)
אוסיף:
פעם סיפרה לי קשישה ברחוב על הכלב שלה שמזהה מתי שבת, שאלתי אותה איך בדיוק היא רואה זאת, והיא ענתה שכל יום בעת שהם יוצאים לסיבוב היומי הכלב מחכה ליד המעלית, ובשבת הכלב מחכה לה ליד המדרגות !!!
וכן בפסיקתא דר' כהנא מביא ב' סיפורים אודות כלבים
א. שפעם רב הגיע לאדם והאדם הושיב לידו בארוחה את כלבו, ואותו רב שאלו מדוע עושה כן והשיב שפעם שהגיעו אנסים לביתו נשכם הכלב ובכך הציל את אשת בעל הבית.
ב. פעם ישבו רועים לאכול והגיע נחש והטיל ארסו בחלבם וכלבם נבח והם לא התייחסו ומשראה הכלב כך הוא מסר נפשו ושתה את החלב ומת, לאחר מכן בנו האנשים מציבה על קברו וקראו לה נפש הכלב.
(המעשה מובא גם בחלקו בירושלמי תרומות ח' ובמחילה מכבוד ה"פני משה" במקום שטעה ורשם שהאנשים שתו את החלב ומתו)
ומכאן יש ראיה שאכן הכלב שייך לרועים ולפי זה מובן מדוע מסר נפשו עליהם
אגב שנה שעברה הייתי בג'רמאק בהר מירון (המסלול הארוך) והיה שם עדר שהובילו כבש עם פעמון גדול וכלב שמר שלא יברחו שאר הכבשים והעדר היה ללא רועה כלל !