לומד מכל אדם
משתמש ותיק
בפרשת השבוע - "אשה כי תזריע", תירגם אונקלוס - "איתתא ארי תעדי", וכוונתו לכאו' להריון כמו בכמה מקומות שכתוב ותהר ותלד שתרגם בלשון זו (ואעדיאת וילידת), וצ"ב שורש לשון זו ולמה הוא התרגום של הריון,
ובהמשך הפרשה בסוגי הנגעים "שאת ספחת ובהרת" תרגם ספחת - עדיא, וכבר כתבו המפרשים שספחת היא מלשון נספח כמו דבר טפל לעיקר, משום שספחת הוא תולדה של השאת או הבהרת, ומבואר שעדיא זה לשון של נספח בארמית, ואולי זה שורש משמעות התרגום גם בהריון שהוא דבר שנטפל לאשה ותולדה ממנה,
אמנם יש מקומות שהתרגום משתמש בלשון זו כתרגום למשמעות של הסרה, כמו והסירה את שמלת שביה - ותעדי ית כסות שביה, וצ"ב השייכות בין לשון נספח ללשון הסרה ומה השייכות בין שניהם להריון, או שהם שתי לשונות דומים,
אשמח אם יש למישהו מהת"ח כאן רעיון או מקור בנושא.
ובהמשך הפרשה בסוגי הנגעים "שאת ספחת ובהרת" תרגם ספחת - עדיא, וכבר כתבו המפרשים שספחת היא מלשון נספח כמו דבר טפל לעיקר, משום שספחת הוא תולדה של השאת או הבהרת, ומבואר שעדיא זה לשון של נספח בארמית, ואולי זה שורש משמעות התרגום גם בהריון שהוא דבר שנטפל לאשה ותולדה ממנה,
אמנם יש מקומות שהתרגום משתמש בלשון זו כתרגום למשמעות של הסרה, כמו והסירה את שמלת שביה - ותעדי ית כסות שביה, וצ"ב השייכות בין לשון נספח ללשון הסרה ומה השייכות בין שניהם להריון, או שהם שתי לשונות דומים,
אשמח אם יש למישהו מהת"ח כאן רעיון או מקור בנושא.