מה פירוש המילה תעדי (הריון) בתרגום אונקלוס

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
בפרשת השבוע - "אשה כי תזריע", תירגם אונקלוס - "איתתא ארי תעדי", וכוונתו לכאו' להריון כמו בכמה מקומות שכתוב ותהר ותלד שתרגם בלשון זו (ואעדיאת וילידת), וצ"ב שורש לשון זו ולמה הוא התרגום של הריון,
ובהמשך הפרשה בסוגי הנגעים "שאת ספחת ובהרת" תרגם ספחת - עדיא, וכבר כתבו המפרשים שספחת היא מלשון נספח כמו דבר טפל לעיקר, משום שספחת הוא תולדה של השאת או הבהרת, ומבואר שעדיא זה לשון של נספח בארמית, ואולי זה שורש משמעות התרגום גם בהריון שהוא דבר שנטפל לאשה ותולדה ממנה,
אמנם יש  מקומות שהתרגום משתמש בלשון זו כתרגום למשמעות של הסרה, כמו והסירה את שמלת שביה - ותעדי ית כסות שביה, וצ"ב השייכות בין לשון נספח ללשון הסרה ומה השייכות בין שניהם להריון, או שהם שתי לשונות דומים, 
אשמח אם יש למישהו מהת"ח כאן רעיון או מקור בנושא.
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
לומד מכל אדם אמר:
בפרשת השבוע - "אשה כי תזריע", תירגם אונקלוס - "איתתא ארי תעדי", וכוונתו לכאו' להריון כמו בכמה מקומות שכתוב ותהר ותלד שתרגם בלשון זו (ואעדיאת וילידת), וצ"ב שורש לשון זו ולמה הוא התרגום של הריון,
ובהמשך הפרשה בסוגי הנגעים "שאת ספחת ובהרת" תרגם ספחת - עדיא, וכבר כתבו המפרשים שספחת היא מלשון נספח כמו דבר טפל לעיקר, משום שספחת הוא תולדה של השאת או הבהרת, ומבואר שעדיא זה לשון של נספח בארמית, ואולי זה שורש הרעיון גם בהריון שהוא דבר שנטפל לאשה ותולדה ממנה,
אמנם יש  מקומות שהתרגום משתמש בלשון זו כתרגום למשמעות של הסרה, כמו והסירה את שמלת שביה - ותעדי ית כסות שביה, וצ"ב השייכות בין לשון נספח ללשון הסרה ומה השייכות בין שניהם להריון, או שהם שתי לשונות דומים, 
אשמח אם יש למישהו מהת"ח כאן רעיון או מקור בנושא.

ראה ערך עדה וצילה ודוק
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרבמדיקר אמר:
לומד מכל אדם אמר:
בפרשת השבוע - "אשה כי תזריע", תירגם אונקלוס - "איתתא ארי תעדי", וכוונתו לכאו' להריון כמו בכמה מקומות שכתוב ותהר ותלד שתרגם בלשון זו (ואעדיאת וילידת), וצ"ב שורש לשון זו ולמה הוא התרגום של הריון,
ובהמשך הפרשה בסוגי הנגעים "שאת ספחת ובהרת" תרגם ספחת - עדיא, וכבר כתבו המפרשים שספחת היא מלשון נספח כמו דבר טפל לעיקר, משום שספחת הוא תולדה של השאת או הבהרת, ומבואר שעדיא זה לשון של נספח בארמית, ואולי זה שורש הרעיון גם בהריון שהוא דבר שנטפל לאשה ותולדה ממנה,
אמנם יש  מקומות שהתרגום משתמש בלשון זו כתרגום למשמעות של הסרה, כמו והסירה את שמלת שביה - ותעדי ית כסות שביה, וצ"ב השייכות בין לשון נספח ללשון הסרה ומה השייכות בין שניהם להריון, או שהם שתי לשונות דומים, 
אשמח אם יש למישהו מהת"ח כאן רעיון או מקור בנושא.

ראה ערך עדה וצילה ודוק
היכן??
 
 

במבי

משתמש ותיק
להסיר תרגומו עדא כמו סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵעֲלֵיהֶ֛ם (במדבר יד-ט) תרגומו עֲדָא תָקְפְּהוֹן מִנְּהוֹן

ועה"פ הַמַּשְׂבִּ֣יַע בַּטּ֣וֹב עֶדְיֵ֑ךְ תִּתְחַדֵּ֖שׁ כַּנֶּ֣שֶׁר נְעוּרָֽיְכִי (תהילים קג-ה) תרגומו דְמַסְבַּע בְטוּבָא יוֹמֵי סֵבְוָתַיְכִי וּלְעַלְמָא דְאָתֵי תְּחַדֵת הֵיךְ נִשְׁרָא טַלְיוּתַיְכִי:

ואולי מכיוון שבימי הזקנה סר הכח ולכן הם נקראים "עדיך" וא"כ גם האשה המעוברת סר כחה ולכן היא נקראת "עדי"
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
השורש 'עדה' הוא מקבוצת השרשים שמשמשים בשתי משמעויות מנוגדות (כלשון רש"י בפרשת תרומה: יֵשׁ מִלּוֹת בִּלְשׁוֹן עִבְרִית מִלָּה אַחַת מִתְחַלֶּפֶת בַּפִּתְרוֹן לְשַׁמֵּשׁ בִּנְיָן וּסְתִירָה): 'ענד' ו'הסיר'.​
ראה בפתיחתא דאיכה רבתי (פתיחתא דחכימי) שרבותינו ז"ל מפרשים את הביטוי 'מַעֲדֶה בֶּגֶד' (משלי כה כ) בשני פנים: א. מלביש בגד, ב. מסיר בגד.
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
השורש 'עדה' הוא מקבוצת השרשים שמשמשים בשתי משמעויות מנוגדות (כלשון רש"י בפרשת תרומה: יֵשׁ מִלּוֹת בִּלְשׁוֹן עִבְרִית מִלָּה אַחַת מִתְחַלֶּפֶת בַּפִּתְרוֹן לְשַׁמֵּשׁ בִּנְיָן וּסְתִירָה): 'ענד' ו'הסיר'.​
ראה בפתיחתא דאיכה רבתי (פתיחתא דחכימי) שרבותינו ז"ל מפרשים את הביטוי 'מַעֲדֶה בֶּגֶד' (משלי כה כ) בשני פנים: א. מלביש בגד, ב. מסיר בגד.
יש"כ ולפי"ז באמת יתכן דהריון נקרא בלשון זה ע"ש הלבישה שבו שכאילו הוא משהו חדש שנוסף לגוף, וענוד על הגוף, ולא מלשון הסרה.
ויש כמה דוגמאות במקרא לכך שזה לשון ענידה ולבישה כמו "ותעדי זהב וכסף" "ויתנצלו את עדים" ועוד..
וכמשנ"ת בלשון ארמי הוא גם לשון הסרה, 
אך אכתי צ"ב הקשר בין שניהם ללשון נספח שנתבאר לעיל, ויתכן כי הלבוש נספח לגוף, וטפל לו. 
ויל"ע בכ"ז, ואשמח אם יש מי שיוכל להגדיר הדברים ביתר בירור, ועם עוד מקורות מעניינים בנושא.

 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מאת: אביתר כהן
לשורש עד(ה) יש כמה משמעויות, בין השאר - עדי / חלי (תכשיט). התכשיט נקרא כך כי הוא עודה / חולל - מקיף / סובב (את היד / צוואר), מקיף / סובב - חולף / עובר.
וכך, למעשה, בארמית נשמר אותו רעיון מקורי - הסיר במובן החליף / העביר. וכן "לא עדה עליו שחל" - לא עבר עליו שחל (ובהשאלה, גם לבישת / ע(נ)ידת עדי מכונה עדי').
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
פעם אמרתי שהכוונה עד כאן זה אני, מכאן ואילך זה לא אני אלא התינוק :)

פשטות העניין הוא מלשון 'עוד' ותוספת וכך הוא בהריון וכך הוא בספחת. (אולי אף בתכשיט)
ולכן 'ויסר' בראשית מא מתורגם 'ואעדי' שפירושו לא-עדי.
וצ"ע על פירושי זה מבמדבר יד-ט.

ובפרשגן הביא מח' רגמ"ה ורש"י בב"ב ט: לגבי בגד עידים אם משמעו בגד הריון או הסרה.
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרבמדיקר אמר:
לומד מכל אדם אמר:
בפרשת השבוע - "אשה כי תזריע", תירגם אונקלוס - "איתתא ארי תעדי", וכוונתו לכאו' להריון כמו בכמה מקומות שכתוב ותהר ותלד שתרגם בלשון זו (ואעדיאת וילידת), וצ"ב שורש לשון זו ולמה הוא התרגום של הריון,
ובהמשך הפרשה בסוגי הנגעים "שאת ספחת ובהרת" תרגם ספחת - עדיא, וכבר כתבו המפרשים שספחת היא מלשון נספח כמו דבר טפל לעיקר, משום שספחת הוא תולדה של השאת או הבהרת, ומבואר שעדיא זה לשון של נספח בארמית, ואולי זה שורש הרעיון גם בהריון שהוא דבר שנטפל לאשה ותולדה ממנה,
אמנם יש  מקומות שהתרגום משתמש בלשון זו כתרגום למשמעות של הסרה, כמו והסירה את שמלת שביה - ותעדי ית כסות שביה, וצ"ב השייכות בין לשון נספח ללשון הסרה ומה השייכות בין שניהם להריון, או שהם שתי לשונות דומים, 
אשמח אם יש למישהו מהת"ח כאן רעיון או מקור בנושא.

ראה ערך עדה וצילה ודוק
יש"כ, עכשיו ראיתי ברש"י בראשית ד יט ז"ל- "שתי נשים" - (ב"ר) כך היה דרכן של דור המבול אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין (ס"א אינו) כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה וזהו שפירש (איוב כד כא) רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב כמו שמפורש באגדת חלק
"עדה" - היא של פריה ורביה ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו (ס"א ממאכלו) עדה תרגום של סורה
"צלה" - היא של תשמיש על שם שיושבת תמיד בצלו. דברי אגדה הם בבראשית רבה.
ולפי"ז נראה שמקור התרגום הוא מכאן ולכן אשה הרה נקראת עדה, ולא מלשון לבוש- תכשיט - נספח - טפל כמשנ"ת עד עתה 
אלא אדרבה מלשון הסרה ע"ש שמוסרת מאצלו,
אך צ"ע דלכאו' היינו דוקא בדור המבול שהיה מסיר אותה מאצלו והיתה לו אחת אחרת לתשמיש, אך בתרגום אונקלוס השתמש בלשון זו כלפי כל אשה הרה וצ"ע.
 

במבי

משתמש ותיק
לְהוֹדִֽיעֲךָ֗ קֹ֭שְׁטְ אִמְרֵ֣י אֱמֶ֑ת לְהָשִׁ֥יב אֲמָרִ֥ים אֱ֝מֶ֗ת לְשֹׁלְחֶֽיךָ׃ (משלי כב-כא)

כותב המלבי"ם בפירוש המילות

קשט, אמת. קשט תרגומו של אמת, ובעברי יורה על תכשיט האמת, והיינו ברורו והתגלותו לכל.


ואולי הכא נמי "עדי" הוא תכשיט האמת שברור ומתגלה לכל שהיא מעוברת כלשון העברית "הרה" שבטנה בולטת כהר שהרי מאן דתני מעברין היינו כאשה עוברה (עירובין נג)
 

יהושע בן יוסף

משתמש רגיל
מעניין שלשון הריון בתורה באונקלוס עדי ובחז"ל עיבור. ולשון עובר בתורה באונקלוס עדי (וחרב לא תעבור ת"א לא תעדי) יש עוד כיו"ב שהתרגום שווה לשני מילים שמשמעותן שונה

במנחות יח "היה חביב לו עד לאחת" ודנו הקדמונים בפי' לשון זו ושמעתי מחכ"א שהוא כנ"ל שתיבות מאד ותיבת אחת שניהם בארמית תרגומם הוא חדא ולכן גם בלה"ק זה מתחלף והמשמעות היא עד מאד ודפח"ח.
 

שמר

משתמש רשום
יש"כ, עכשיו ראיתי ברש"י בראשית ד יט ז"ל- "שתי נשים" - (ב"ר) כך היה דרכן של דור המבול אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין (ס"א אינו) כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה וזהו שפירש (איוב כד כא) רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב כמו שמפורש באגדת חלק
"עדה" - היא של פריה ורביה ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו (ס"א ממאכלו) עדה תרגום של סורה
"צלה" - היא של תשמיש על שם שיושבת תמיד בצלו. דברי אגדה הם בבראשית רבה.
ולפי"ז נראה שמקור התרגום הוא מכאן ולכן אשה הרה נקראת עדה, ולא מלשון לבוש- תכשיט - נספח - טפל כמשנ"ת עד עתה
אלא אדרבה מלשון הסרה ע"ש שמוסרת מאצלו,
אך צ"ע דלכאו' היינו דוקא בדור המבול שהיה מסיר אותה מאצלו והיתה לו אחת אחרת לתשמיש, אך בתרגום אונקלוס השתמש בלשון זו כלפי כל אשה הרה וצ"ע.
ראה בכתב והקבלה
 
חלק עליון תַחתִית