כבר מיצו את הדיון בברייתא דמנחות ורק חוזרים שוב ושוב על אותם טענות שכבר עניתי עלהים מבלי להתייחס על הנאמר ע"כ נתקדם לסוגיא הבאה בש"ס:
מנחות בדף מב: וז"ל.
אמר ליה אביי לרב שמואל בר רב יהודה הא תכילתא היכי צבעיתו לה אמר ליה מייתינן דם חלזון וסמנין ורמינן להו ביורה ומרתחינן ליה ושקלינא פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא ושדינן ליה לההוא ביעתא וקלינן ליה לאודרא, כו'.
וגם כאן נעבור אחד אחד ונבדוק דברי מי יעמוד:
א) מייתינן דם חלזון, כבר אוקמנוה לעיל, מהו דם ודברי מי עומד בזה ולכאורה לא היה לענות על קושיא זו ולע"ע לא שמעתי התיחסות לכך.
ב) וסממנים, נקדים בדברי רש"י ותוס' בשאלה איך מוסיפים סממנין הלא כתיב כליל תכלת, ומשמעו דתכלת בלבדו, ואיך מוסיפים עליו, וז"ל רש"י שמות כ"ח פ' לא: כליל תכלת - כולו תכלת, שאין מין אחר מעורב בו: ולפי שיטתו זו כתב כאן וז"ל: וסממנים - דרך הצובעים לשרות בגדים בצריף שקורין בייצ"א. וכתבו התוס' וז"ל: וסממנים - דבר תימה הוא היאך מערב שום דבר בהדי תכלת ושמא עם הסממנין נקרא תכלת ובקונטרס פי' לשרות בהן כדרך הצובעין ששורין אותו בצריף, עכ"ל. היינו שאינו מתקבל צבע התכלת כ"א ע"י עירוב הסממנים, וכאן פסק הרמב"ם כשניהם, היינו ששורה הצמר בסיד כדרך הצובעים, וגם נותן עמו סממנים, עכ"פ שיטת הרמב"ם היא לא כדברי רש"י, דאילו רש"י סבר דאסור לערב שום סממנים בהדי הדם, והרמב"ם פ"ב הל' ג' פסק דנותנין עמו סממנים כמו הקמוניא כו'.
ראדז'ין: מציאות הדבר כי הדם כשיוצא הוא שחור כדיו כנ"ל, וע"י עירוב הסממנין ורק עי"ז נהפך לתכלת.
מורעקס: הממציאות הוא לא כן כי אכן מערבים בו סממנין, אך אינו גורם הצבע כ"א שיקלוט העין ולא ידהה ע"ג הצמר, ולא מצאתי לע"ע שיישבו ענין זה.
ג) ורמינן להו ביורה ומרתחינן להו.
ראדז'ין: מציאות הדברים הוא כפשוטו שכדי להוציא הצבע צריך להרתיחו על חום גבוהה מאד, ולהרבה זמן כדמשמע שבת יח: דבצבע היו מרתיחין בחום גבוה מאד ולהרבה זמן וזהו לכאורה שימוש העיקרי ליורה.
מורעקס: מציאות הדברים הוא כך- מכניסים בלוטת הצבע לכלי כלשהי, עם הסממנים, ומניחים בשמש או תחת אדים קלים ועי"כ יוצא כל הברומ"ו שבדמו,והוא נהפך מארגמן לכחול, ואם ירתיחו אותו יתקלקל הצבע, והא דמרתחין אותו באש לשעה קלה במצגים הוא רק כי ייבשו את הריר ולהתיכו צריך להרתיחו אך אם ירתיחנו לפני יבוש יתקלקל הצבע כנ"ל, ולא שמעתי ע"ז יישוב לעת עתה.
ד) טעמינן להו בביעתא
ראדז'ין: בטבע חלזון זה, שבכל צביעה יוצא הצבע קצת אחרת, ולא תמיד יהיה הצבע כשר, כמו שכתב הרמב"ם בפי' המשניות מס' מנחות פ"ד מ"א וז"ל: לפי שאין כל גון תכול בצמר נקרא תכלת, אלא תכלות מסויימת עכ"ל. ולכן צריך לבדוק בכל פעם אי כבר כשרה העין אי לא.
מורעקס: בטבע חלזון זה שצריך להשהותו למשך זמן תחת השמש כנ"ל, ואין רואין הצבע, אלא כאשר מכניסין לתוכו הצמר נהפך לכחול, ע"כ צריך טעימה בכל פעם לידע אם כבר יצא כל הברו"ם, ומוכן הוא לצביעה.
ה) ומעניין שרב שמואל בר יהודה שכח מתהליך השארתו תחת השמש בספרו לאביי את כל התהליך שהרי שאלו היכי צבעיתו ולמה לא רצה לגלות לו האמת ואביי הצליח לצבוע כנראה שלא כתוב שלא ופלא