פינחס רוזנצוויג אמר:
ולמה לא הבאת ראיה מאשת האב ומאשת האח והכלה שאסורות גם אחר מיתה?
אלא מאי אית לך למימר דאישות שהיתה היא האוסרת, ובזה נדחו שאר הראיות.
הראייה היא למה צריך פסוק הרי למשל במשמש מתה הרי אם היא כלום הרי פוקע האישות, ומה אכפ"ל שפעם היה אישות, הרי בגרושה גם היה פעם אישות. אלא מאי אית לך למימר, שכמו שגט הוא מפקיע האישות ומתיר לעלמא, אף מיתה מפקיעה האישות ומתירה לעלמא (ויש עדיין חילוק שבגט האישות עדיין קיימת לעניינים כמו אחות אשה שבחייה כתיב כל שבחייה, ובאישות של אשת איש פוקע לגמרי האישות ע"י המיתה).
מה שאתה אומר שבגלל שהאישות שהייתה היא האוסרת הוא דברים נכוחים. ולכן לדעתך צריך פסוק במשמש מתה, כי בלי פסוק הייתי אומר שהאישות שהייתה לפני שמתה אוסרת לאחר שמתה.
גם אם נניח שאתה צודק, הרי מה שייך ביאה במתה, הרי זה סתם בשר. ועל כרחך שנקראת
אשת פלוני שמתה, ולא רק כבשר בעלמא.
ודבר ידוע הוא מהאחרונים, וגולש מהנושא.