עוגות חמץ ביום טוב שני ----------------מעשה שהיה בהאי שתא

[זאת ועוד]

מנין למר להחמיר בפסח, בדבר שאף בכל השנה לא היה קונהו?

כתבתי סברא (בדרך אפשר) שבפסח זה לא תלוי בדעתו, אלא התורה עושה את הקנין.

מנין לומר (אף בדרך אפשר) שהתורה עשאתו כשלו, במקום שאף אם לא היה איסור חמץ לא היה זוכה?

[יושב אוהלים]

מנין למר להחמיר בפסח, בדבר שאף בכל השנה לא היה קונהו?

כתבתי סברא (בדרך אפשר) שבפסח זה לא תלוי בדעתו, אלא התורה עושה את הקנין.

מנין לומר (אף בדרך אפשר) שהתורה עשאתו כשלו, במקום שאף אם לא היה איסור חמץ לא היה זוכה?

כיון שעשה מעשה קנין ורק חסר דעת קנין ובמקום שהקנין לא צריך דעת (ובעצם דעתו לא יכול להועיל וכמ"ש בגמ' שמצד האדם אין החמץ ברשותו, אלא התורה עשהו כברשותו) אז לא משנה אם הי' דעת או לא, כל שהיה מעשה הגבהה מהני.
ואין להקשות על זה שא"כ גם אם מישהו דחף לתוך ידו חמץ בפסח יעבור על בל-יראה כיון שלא צריך דעתו, אין זה דומה, כי שם הוא מפקיע את עצמו מלעבור על ידי שאינו רוצה לקבלו כלל, משא"כ בניד"ד שלא זכר כשהגביהו שפסח היום (אצלו) שמא קנה כיון שלא הפקיע את עצמו מלקנותו.

[פינחס רוזנצוויג]

הסתפק הבחור א. אם עבר על איסור בל-יראה, וב. כן אם מותר לו לשלם על הבירה.
(איננו זוכר מה נפסק לו בסוף).

שם לא היה קנין

אם מנהג המקום לקנות כך בירה, אז הוא קנה מדין סיטומתא.
ודינו כמבואר ברמב"ם במי שקונה חמץ בפסח שעובר בבל יראה, ולכן הוא מתחייב מיד בביעור, והוא חייב מיד לרוץ לכיור ולשפוך את הבירה.
זה פשוט עד בלי די.
 

[פינחס רוזנצוויג]

חמץ אחר הפסח בשישים, ועל כרחך השאלה היתה שאין שישים בשאר העוגות.

מיהו לכאורה על כל פרוסה ופרוסה נימא כל דפריש שהרי אין האיסור ניכר במקומו.

יש לדון בזה לכאורה שהרי בר הוא מקום קבוע והספק נולד במקום הקביעות

כיון שאינו ניכר במקומו לא אמרינן קבוע (תוס נזיר יב א דה אסור)
 

[דרומאי]

יש לדון דאפילו את"ל דקנה את הפרוסה ונאסרה בהנאה, לא נאסרה אלא לבני חו"ל דכוותיה, אבל לבני ארץ ישראל הרי אינו פסח ואין שייך לאסור עליהם משום חמץ שעבר עליו הפסח, וצ"ע.

[דרומאי]

ואם כבר מדברים על מעשה שהיה בחמץ בפסח, בדידי הוי עובדא בשנה זו שנזכרתי באמצע הפסח ששכחתי אצלי את הסיר של הקוגל מהבר מצוה של בני, והסיר היה מונח במקלט בבנין שבו היה הקידוש [שאינו הבנין שלי]. והיה לי שאלה האם אני חייב לבער, שהרי מכרתי כל החמץ לגוי והוי חמץ של גוי ברשות ישראל שלא באחריות, וגם אינו ברשותי אלא ברשות בעל המקלט, ושמא המקלט אינו עומד לשימוש בימי הפסח והוי כעשה מחיצה עשרה טפחים.
שוב ראיתי שזה אינו, כי הרי בטלתי החמץ שאינו ידוע לי בליל בדיקת חמץ, ונמצא שהיה חמץ מבוטל קודם המכירה, ובודאי לא חלה המכירה על חמץ הפקר, ונמצא דהוי ככל ביטול דעלמא שחייב לבער מדרבנן.
וצ"ע בזה.

[אור זורח]

ונמצא דהוי ככל ביטול דעלמא שחייב לבער מדרבנן.
וצ"ע בזה.

אינני מכיר היטב את המציאות
אבל לכ' השאריות הדבוקות מתייבשות ואפילו הכלב לא יאכל אותם

[דרומאי]

ונמצא דהוי ככל ביטול דעלמא שחייב לבער מדרבנן.
וצ"ע בזה.

אינני מכיר היטב את המציאות
אבל לכ' השאריות הדבוקות מתייבשות ואפילו הכלב לא יאכל אותם

המציאות היא לא כך, והשאריות היו מצוינות וראויות לאכילת אדם מדוחק.
 

[אור זורח]

יש לדון דאפילו את"ל דקנה את הפרוסה ונאסרה בהנאה, לא נאסרה אלא לבני חו"ל דכוותיה, אבל לבני ארץ ישראל הרי אינו פסח ואין שייך לאסור עליהם משום חמץ שעבר עליו הפסח, וצ"ע.

דבר ראשון הבאנו בשאלה שאסור להאכיל את החמץ אפילו לבהמת הפקר ממילא אם ישראל אוכל נמצא שהבן חו''ל מאכיל את חמצו.

דבר שני יש לומר שהחמץ נאסר בחפצא וזה לא משנה שלבן ארץ ישראל אינו פסח.

כעין משל לענין הזה גוי שהביא מחוץ לתחום שצריך להמתין בכדי שיעשו יש אופנים שאסור גם למי שלא הובא בשבילו
והאם נימא שאם גוי הביא לבן חו''ל ביום טוב שני שנאסר עד מוצאי יו''ט בכדי שיעשו האם נימא שלבן ארץ ישראל יהיה מותר לפי דבריכם כי אצלו אינו יו''ט כלל לכ' יש מקום לומר שהחפצא נאסר כי הביאו בשביל בן חו''ל והדין נקבע על זה שהביאו בשבילו והביאו באיסור וממילא אסור לכל היהודים בין מי שאצלו יו''ט ובין מי שאין אצלו יום טוב כי חז''ל אסרו להנות מן ההבאה הזאת וצריך עיון.

 

[דרומאי]

יש לדון דאפילו את"ל דקנה את הפרוסה ונאסרה בהנאה, לא נאסרה אלא לבני חו"ל דכוותיה, אבל לבני ארץ ישראל הרי אינו פסח ואין שייך לאסור עליהם משום חמץ שעבר עליו הפסח, וצ"ע.

דבר ראשון הבאנו בשאלה שאסור להאכיל את החמץ אפילו לבהמת הפקר ממילא אם ישראל אוכל נמצא שהבן חו''ל מאכיל את חמצו.

דבר שני יש לומר שהחמץ נאסר בחפצא וזה לא משנה שלבן ארץ ישראל אינו פסח.

כעין משל לענין הזה גוי שהביא מחוץ לתחום שצריך להמתין בכדי שיעשו יש אופנים שאסור גם למי שלא הובא בשבילו
והאם נימא שאם גוי הביא לבן חו''ל ביום טוב שני שנאסר עד מוצאי יו''ט בכדי שיעשו האם נימא שלבן ארץ ישראל יהיה מותר לפי דבריכם כי אצלו אינו יו''ט כלל לכ' יש מקום לומר שהחפצא נאסר כי הביאו בשביל בן חו''ל והדין נקבע על זה שהביאו בשבילו והביאו באיסור וממילא אסור לכל היהודים בין מי שאצלו יו''ט ובין מי שאין אצלו יום טוב כי חז''ל אסרו להנות מן ההבאה הזאת וצריך עיון.

על הדבר הראשון יתכן שאם הישראל מעצמו אוכל עדיף מבהמת הפקר,
ועל הדבר השני, כיון שאינו אלא משום מנהג אבותינו, והלא הם נהגו מספק, וכלפי בן ארץ ישראל שיודע האמת אין כאן פסח ולדידו לא נאסר החפצא.
 

[אור זורח]

וגם אינו ברשותי אלא ברשות בעל המקלט

אם כן איך שייך לבטל ולומר דאיכא ברשותי הרי אינו ברשותו וכמדומה שסובר הרמב''ן שחמץ של ישראל בבית ישראל אחר אינו עובר עליו כי אינו ברשותו ולפי זה הביטול לא חל על זה כי בלאו הכי אינו ברשותו ואינו צריך ביטול אבל הוא בכלל המכירה וצריך עיון.
אבל יש לדון כיון שקיבלת מקום להניח הסיר הוי רשותך וצריך עיון.

[משה נפתלי]

יש לדון, האם זוכה בעוגה זו בהגבהה, או דדוקא באכילה...

אורחים המוזמנים אצל בעל הבית, כל מה שאוכלים ושותים – של בעל הבית אוכלים ושותים, ואין הם זוכים במאכל ובמשתה כלל, לא בהגבהה ולא באכילה. אין הם יכולים להקדיש מן הבא בידם, ואסור למודר הנאה מבעל הבית ליהנות ממה שבידם.
נמצא כל הדיון על אודות פרוסת העוגה שנטל האורח מן המזָוה – עורבא פרח.

[שש אנוכי]

לכאו' בעל השמחה אינו מתכוון כלל להקנות לאורחיו את האוכל אלא להתיר להם לאכלו.
[מלבד אם יש בזה נפ"מ כגון שיוכלו לעשר שאז אמדינן דעתיה שמתכוון להקנות או שמתיר לו לעשר בשלו].
ומשכך אין נידון כלל אם לא נתנו בפיו.
ודרך משל אם א' יקח מנה ולבסוף לא יאכלנה,
האם מותר לו לקחתה לביתו?
גם אם כן, לכאורה זה רק מטעם שכל זה כלול בהיתר אכילה ולעולם אי"ז שלו.

עוד משל אם נתנו אוכל בקערה מרכזית,
והגיע אחד והגביהה ע"מ ליטול ממנה.
ובא אחר ונוטל ממנה מה שנתכוון הראשון לקחת
האם הוא גוזלו מחלקו שקנה?
לכאו' רק נתברר שעמד לאכילתו ולא לאכילת הראשון.
[והחסרון רק ב'מידות'].

[שש אנוכי]

יש לדון, האם זוכה בעוגה זו בהגבהה, או דדוקא באכילה...

אורחים המוזמנים אצל בעל הבית, כל מה שאוכלים ושותים – של בעל הבית אוכלים ושותים, ואין הם זוכים במאכל ובמשתה כלל, לא בהגבהה ולא באכילה. ונמצא כל הדיון על אודות פרוסת העוגה שנטל האורח מן המזוה – עורבא פרח.

לא ראיתי הודעתך,
ואין אני אלא כיהודא ועוד לקרא.

[משה נפתלי]

החסרון רק ב'מידות'.

תלוי במחלוקת רש"י ור"ת לגבי עני המהפך בחררה.
 

[שש אנוכי]

החסרון רק ב'מידות'.

תלוי במחלוקת רש"י ור"ת לגבי עני המהפך בחררה.

מידת גרגרנות וחוסר ד"א.