רש"י: "בחכמה" - מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד. "ובתבונה" - מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד. "ובדעת" - רוח הקדש.
"דעת" בלשון הקודש מציינת חיבור. נפש החיים א', ו': "וזהו 'עץ הדעת טוב ורע' - שנתחברו ונתערבו בתוכו ובהעולמות הטוב והרע יחד, זה בתוך זה ממש. כי דעת, פירושו - התחברות, כידוע".
* * *
מה שאומר רש"י אפוא שדעת זה רוח הקודש, צריך להבין כך:כידוע, לפני חטאו של אדם הראשון התבטאה הבחירה החופשית - שבה חנן הקב"ה את האדם והיא יסוד הבריאה - בבחירה בין אמת ושקר. זו בחירה שכלית. האם לנהוג על פי השכל, האמת או על פי השקר. הציווי היחיד היה מצוות לא תעשה - לא לאכול מ"עץ הדעת טוב ורע". אם היה נוהג על פי השכל המחייב שהקב"ה הוא האמת היחידה שאין כמוה - היה נמנע מאכילה מעץ זה.
היצר הרע, הנחש, ניסה לפתותו לעבור על מצווה זו ולאכול מן העץ. האדם התפתה ולא פעל על פי השכל הצרוף המחייב להישמע לקב"ה שהוא אמת. ברגע שעשה זאת, עבר למהות קיום אחרת. הבחירה לא הייתה מעכשיו בין אמת ושקר, שהרי בחר בשקר.
מעתה הבחירה היא בין טוב ורע. "עץ הדעת טוב ורע". העץ שאכילה מפריו מחברת את הטוב והרע בפנימיות האדם האוכל. מעתה מוטמע הרע בנפש האדם יחד עם הטוב. זו משמעות "עץ הדעת טוב ורע" - אכילה ממנו גורמת לחיבור פנימי בתוך האדם בין טוב ורע, כמו שמסביר נפש החיים.
עכשיו, עמל האדם הוא להפריד חזרה בין הטוב והרע, כדי לחזור לדרגתו הראשונה, לחיות בעולם האמת. לכן ניתנה לו תורה. בתחילה 7 מצוות בני נח וכאשר דור הפלגה נכשל במגדל בבל, עברה המשימה לתקן את חטאו של אדם הראשון, לאברהם אבינו וזרעו, עם ישראל.
ומעכשיו התורה היא בת 613 מצוות והעמל רב יותר ודורש בני אדם בעלי נשמות גבוהות יותר כדי שיוכלו לעמוד במשימה. משל ליחידת קומנדו שמחייליה נדרש חוסן גופני רב יותר מאשר לשאר החיילים. הנמשל: עם ישראל הוא יחידת הקומנדו של הקב"ה למילוי המשימה הקשה יותר מעתה. ברוחניות. נשמות בני ישראל באות מאוצר הנשמות השמורות לבני ישראל.
צריך חוסן רוחני גדול כדי לחיות על פי התורה. לכן "אומה זו נמשלו לכוכבים ולעפר כשהם יורדים יורדים עד לעפר ושהם עולים עולים עד לרקיע ועד הכוכבים". אם מפעילים היהודים את נשמתם לטובה - יש להם הכוח לתקן את העולם ולהביאו לתכליתו. אם ח"ו הם מפעילים אותה לרעה - הם יכולים להביא חורבן גדול. משל לאדם שנתנו לו מכונית מרוץ עם 12 צילינדרים והוא נוסע במהירות 300 קמ"ש היישר לתוך קיר בטון. כוח ההרס שלו גדול בהרבה מאשר אם היה נוהג בפיאט 600 מקרטעת ואיטית. כך היהודי.
נפש החיים מסביר זאת היטב. כאשר החריב טיטוס את בית המקדש הרס רק את בית המקדש הגשמי של מטה. כאשר יהודי לעומתו עובר על מצווה אחת מן התורה - הוא הורס את בית המקדש העליון המכוון כלפי זה של מטה.
כאשר חיים היהודים על פי התורה הם מתקנים לא רק את עצמם אלא את כל הבריאה, על פי התורה, כלומר על פי ההלכה. ההלכה היא יישום התורה מסיני בחיי היום יום. לכן צריך לקיימה על כל דקדוקיה ופרטיה.
משל לטכנאי של חברת תעופה העוסק בתיקון ואחזקת מטוסים. טעות בהברגת בורג אחת יכולה לעלות בחיי מאות אנשים. האם יעלה על דעתו של מאן דהו לטוס עם חברת תעופה בה אין הקפדה על כל פרט ופרט בתחזוקת המטוסים? ברור שלא. אא"כ הוא שוטה.
מדוע אפוא מוכן יהודי לאכול אוכל שההשגחה על כשרותו לא נעשית ע"י מומחי הלכה מדופלמים היודעים לבדוק היטב כל פרט ופרט בייצורו כדי לוודא שהכשרות מוקפדת ומהודרת? ברור שיהודי שמוכן לעשות זאת הוא מכיר את קונו ומתכוון למרוד בו או שוטה.
* * *
רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָהרמב"ן: "אמר השם למשה: 'ראה, קראתי בשם', ומשה אמר לישראל: 'ראו קרא ה' בשם' (להלן לה ל). והטעם, כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל - והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג.
כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כלם. (וגם) והיודעים ורגילים בהם, בבא ידיהם תמיד בטיט ורפש - לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה.
ועוד שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו - למה צוו ואל מה ירמוזו. ולכן אמר השם למשה, שיראה הפלא הזה וידע כי הוא (הקב"ה) מלא אותו רוח אלהים לדעת כל אלה - בעבור שיעשה המשכן. כי היה רצון מלפניו לעשות המשכן במדבר ולכבודו בראו כי הוא 'קורא הדורות מראש' (ישעיהו מא ד). כדרך, בטרם 'אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך' (ירמיהו א ה). ובלשון הזה (לעיל טז כט) 'ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים'.
ולרבותינו בזה מדרש (שמו"ר מ ב): 'הראה אותו ספרו של אדם הראשון ואמר לו: כל אחד התקנתיו מאותה שעה, ואף בצלאל מאותה שעה התקנתי אותו, שנאמר: 'ראה קראתי בשם בצלאל'. והוא כענין שפירשתי.
עוד אמרו (ברכות נה) 'יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ'. והענין כי המשכן ירמוז באלו והוא היודע ומבין סודו".
* * *
רוח הקודש היא אפוא הכישרון שנתן ה' ליהודים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. להבין כיצד להורות הלכה למעשה. לא לעסוק בתורת הסוד, קבלה. קבלה היא האינסטלציה של העולמות הרוחניים. יש להם גם כן צינורות המחברים את הדברים בדייקנות גדולה. רק שמחמת דקותם ועדינותם אי אפשר להבחין בהם בחושים אלא ע"י התעמקות ועמל שכלי. כל טעות הקטנה ביותר - עלולה להביא חורבן גדול, אם מורים על פיה.חיי היהודי נבנים על סמך ההלכה. היכולת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. לחבר בין תורה מסיני לחיי היום יום בכל דור בכל יום ובכל שעה.
רש"י מסביר שדעת זו, כלומר חיבור זה - הוא רוח הקודש. רוח הקודש נמצאת אפוא בבתי המדרש שם לומדים גמרא וטוש"ע כדי לדעת להורות כיצד להביא את העולם לתכליתו, לתקן עולם במלכות שדי. לא בתיקונים של עולם הקבלה אלא בתיקונים של עולם ההלכה.
אמנם, אומר הרמב"ן "עוד אמרו (ברכות נה) 'יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ'. והענין כי המשכן ירמוז באלו והוא היודע ומבין סודו". אולי הכוונה כאן לקבלה, תורת הסוד. אבל זה רק בדרך "עוד אמרו". אבל העיקר הוא מה שאמר הרמב"ן לעיל מזה: להבין "בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג". בתורת המשכן הגשמי.
ואין סתירה בין השנים, כמו שאומר הגר"א. כל מה שלומדים בהלכה, בעולם המעשה - מעוגן בעולם הרוחני ונובע ממנו. אבל העיסוק שלנו כאן בעולם הזה הוא בהלכה. בני אדם מתקדמים מלמטה למעלה. מן ההלכה ממילא יגיעו לקבלה. אם לא בעולם הזה אז לעולם הבא.
אבל ההיפך זה לא הולך. הנשמות יורדות למטה כדי לתקן כאן בעולם המעשה ע"י הגופות בהן הן נמצאות. אחר כך תעלינה לקבל שכרן. אבל העבודה היא בעולם הזה, והעבודה היא כיצד לנהוג הלכה למעשה.
* * *
מדוע זה נקרא "רוח הקודש"? למיטב הבנתי, כי בסופו של דבר - רוח היא מאת ה'. יכול אדם לדעת את התורה ובכל זאת להיכשל בפסיקה. זה סימן שאין לו סייעתא דשמיא.