הפער הקיצוני בין ההרגשה הרוחנית למציאות הרוחנית.

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
הנושא הוא לא נושא מסויים אלא זה משהו שמכל כיוון שלא נסתכל נראה את זה.
אני רק מתחיל ותוכלו להוסיף:
1. דוד המלך נעשה רגל רביעי במרכבה. פסגת הפסגות!
נו, מתי זכה לזה?
דוקא באותו הזמן שהוא הרגיש הכי גרוע ושפל בעולם. כלומר: כשנענש על חטא בת שבע כפי שנאמר לו בנבואה, וברח מאבשלום בבזיון כשבגדיו קרועים וחטף אבנים ועפר וקללות משמעי בן גרא ראש הסנהדרין.

2. כל אחד מאיתנו יכול (ומוזמן) להביא דוגמאות איך מצוי בחייו שדוקא הדברים שהוא הכי מתגבר ומתאמץ בהם - מלווים בהרגשה 'זיפטית' וקושי של חוסר הצלחה.
למשל:
כל נסיון שמגיע לאדם, במקרה שכבר נכשל פעמים רבות/מאמין שלא יצליח בהמשך - אזי הרבה יותר קשה לו עכשיו להתגבר במשהו חלקי וחסר.
וזאת בעוד שכלפי שמיא גליא שכעת זו התגברות הרבה יותר מיוחדת ונקיה כי היא ללא סיפוק נעים וללא הרגשת טוהר וקירבת ה' ולהבדיל היא ללא גאוות ההצלחה וכו', אלא מתגברים רק כי אסור/כי חייבים/כי זה רצון ה'.
והאדם מה הוא מרגיש אז?
מרגיש שהוא 'לא שווה' ורק יורד ומידרדר, ובטח שלא מתעלה וכו', ויש לו גם הוכחות לכך....

בברכת תוסיפו ותרחיבו ותמחישו, בהצלחה.
 
מתאהב על ידך אמר:
הנושא הוא לא נושא מסויים אלא זה משהו שמכל כיוון שלא נסתכל נראה את זה.
אני רק מתחיל ותוכלו להוסיף:
1. דוד המלך נעשה רגל רביעי במרכבה. פסגת הפסגות!
נו, מתי זכה לזה?
דוקא באותו הזמן שהוא הרגיש הכי גרוע ושפל בעולם. כלומר: כשנענש על חטא בת שבע כפי שנאמר לו בנבואה, וברח מאבשלום בבזיון כשבגדיו קרועים וחטף אבנים ועפר וקללות משמעי בן גרא ראש הסנהדרין.

2. כל אחד מאיתנו יכול (ומוזמן) להביא דוגמאות איך מצוי בחייו שדוקא הדברים שהוא הכי מתגבר ומתאמץ בהם - מלווים בהרגשה 'זיפטית' וקושי של חוסר הצלחה.
למשל:
כל נסיון שמגיע לאדם, במקרה שכבר נכשל פעמים רבות/מאמין שלא יצליח בהמשך - אזי הרבה יותר קשה לו עכשיו להתגבר במשהו חלקי וחסר.
וזאת בעוד שכלפי שמיא גליא שכעת זו התגברות הרבה יותר מיוחדת ונקיה כי היא ללא סיפוק נעים וללא הרגשת טוהר וקירבת ה' ולהבדיל היא ללא גאוות ההצלחה וכו', אלא מתגברים רק כי אסור/כי חייבים/כי זה רצון ה'.
והאדם מה הוא מרגיש אז?
מרגיש שהוא 'לא שווה' ורק יורד ומידרדר, ובטח שלא מתעלה וכו', ויש לו גם הוכחות לכך....

בברכת תוסיפו ותרחיבו ותמחישו, בהצלחה.

עלית על 2 נקודות נכונות ואמיתית, שרביה"ק מוהר"ן זי"ע ותלמידו מוהרנ"ת מדברים ע"ז בכמה מקומות.
1. תחושה שמרחקים אותו מהשמים.
2. עשיית טוב למרות תחושה (עם הוכחות) שכבר אין תועלת אישית/אין עוה"ב וכד'.

אתחיל בתורה מ"ח תניינא בהמשך אנסה בל"נ להביא מקורות נוספים.
http://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%b4%d7%9f-%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%a0%d7%90-%d7%9e%d7%97/
אגרת מוהרן.jpg
 
דורינו נבחר לעשות נחת רוח להשי"ת מיוחדת שלא הייתה בשום דור קודם - קיום התורה לשם שמיים מוחלט, כשאין לך שום דרגא ומעמד בזה.
לדוגמא - לשמור את הלשון או את העיניים פעם אחת אפילו אם ח"ו אתה בד"כ לא שומר את הלשון או העיניים וגם ככה איבדת את עולמך ואתה מרגיש אין בכוחך להשתנות בזה יותר.
לעשן שכטא אחת פחות בשבת, אע"פ שאינך שומר שבת ואתה מרגיש שאינך מסוגל לזה.
לומר איזה פסוק תהילים יבש ובלי טעם ולא ספר שלם בכוונה וכו' וכל זאת לומר אותו.
להתבודד 2 דקות אע"פ שצריך מינימום שעה לפי הדרישה הרשמית.
להתעקש ללמוד משנה אחת, או הלכה אחת בשו"ע בלי משנה ברורה, כשכולם מסביבך לומדים כמו שצריך ואתה מבין שתלמיד חכם כבר לא תצא מלימוד כזה, ומי מדבר על רציפות ועמל וכו'.
לעזור מעט בעשיית חסד בבית או בחוץ, כשאתה יודע שהמינימום הנדרש הוא פי כמה וכמה אבל אין לך כוחות, ועל המעט הזה איש לא יכיר לך טובה.

מצו"ב "סוד הייאוש" - הפרק הראשון מתוך הספר "הדור המובחר" של הרב אליהו גודלבסקי המדבר בעניין זה (ע"פ הליקוטי הלכות).
הצג קובץ מצורף סוד היאוש.pdf
 

איסתרא בליגנא

משתמש ותיק
דבריך מאירים ורואים זאת שהתגלות תושבע"פ דווקא בהתקרב הגלות וכן גילוי פנימיות התורה וחשבתי שזהו הפשט "במערת צורים וכו שם קנית הודך והדרך" דווקא בשיא השפל כשבורח ובסכנת חיים וכו' דווקא שם "קנית הודך והדרך" והדברים מאירים
 

מוסיף הבל

משתמש רשום
חזק. אך יש לשים לב לבל נשלים לעולם עם תחושת הדכדוך הנ"ל וזאת לאחר שנבין שכל עוד רוחי באפי הלוא בידי לתקן ולתקן את הכל שזה אחד מחסדיו המרובים לאין ערוך של הקב"ה איתנו ולהתגבר בחוסן עצום על נסיון הייאוש ומכאן מיד צומחת נקודת שמחה ואושר אמיתית אפילו ברגעים הנ"ל.
תודה ויום טוב 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
3. (דוגמא של הרב וולבה ב"עלי שור")
לאחר שאברהם אבינו מל עצמו לעת זקנה במאמץ וייסורים, הוא מגיע לפסגת הפסגות העילאית = גילוי שכינה! "וירא אליו ה' מאלוני ממרא".
והנה לפתע הוא מבקש מהקב"ה להמתין רגע באמצע הפגישה כי יש לו משהו יותר חשוב.
ומהו? לפנק כמה ערבוצ'ים החשודים על ע"ז...
מה הפשט?
אומרים חז"ל: גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה!

נו, איך זה מרגיש לנו כשאנו נאלצים להעדיף פעילות תמחוי יבשה על פני חוויית גילוי שכינה? (למשל לעזור ל... במקום להתעלות ב...)
האם לא בולט ולא זועק הפער הקיצוני בין ההרגשה הרוחנית למציאות הרוחנית?
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
מי מרגיש יותר מבסוט בענייני מצב שלום ביתו?
מי שהכל הולך לו חלק בשמחה ונחת ללא עמל מיוחד מצידו, או מי שמתאמץ פי מאה וכשהוא מתעייף הוא נכשל פה ושם לאחר הרבה מאמצים ואכזבות?
מי מהם טופח לעצמו על השכם ומסמן v גדול, ומי הולך נעבאך ומאמין שהוא חתיכת מושחת/לא יוצלח?
למי כולם מטיפים מוסר שהוא מגרש השכינה מביתו?
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
מי יותר מתעלה ע"י הלימוד בא-מ-ת?
האם מי שהבין את הסוגיא צ'יק צ'ק ויצא לו שטיקל תיירה מפואר (גם אם בחפזו לא כיוון לאמת...) וזה ממיש מאמיש שפתיים ישק, וכולם מלקקים האצבעות.
או מי שעמל ועמל ועמל ולבסוף קם מיואש וחמוץ ללא הבנה - דוקא בגלל שהוא לא מכיר את תרגילי הטיוח והמריחה שפותרים את קשיי הסוגיא לפעמים בפלפולי הבל.
לא פלא שדוקא השני הלז מתפלל הרבה יותר בכוונה באהבה רבה...
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד דוגמא שנפלה בראשי כעת לכבוד ל"ג בעומר:
איך באופן טבעי היה רבי עקיבא אמור להרגיש כשראה לפניו 24.000 תלמידים?
אגרויסע זאך, ממש גיוועלדיק!
נו? מה יצא מזה?

עכשיו תרגיל מחשבתי הפוך, איך זה מרגיש ללמד אח"כ רק 5 תלמידים?
(באחוזים זה 0.00020833% מהכמות שהורגל ללמד!)
נו? מה יצא מזה?
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
מעשה שהיה, מישהו סיפר לי שקיבל פעם מכתב מהגר"מ גריינמן שנכתב בחפזון על צידו השני של נייר תדפיס כלשהו של הבנק, כשהתאריך היה ערב יום כפור.
מה קרה? פשוט מאוד.
בדיוק בעיו"כ גילה הגר"מ שחשבונו התרוקן והוא על סף מכשול של ריבית המכונה אוברדראפט.
ולכן הוא רץ בבהילות לבנק לסדר את הענין ואדהכי והכי הוא ניצל את הזמן של ההמתנה לכתוב שם על נייר מזדמן.

הבה נחשוב לעצמנו איך היינו אנו מרגישים אם היינו בוחרים לעשות כמותו ולבלות זמן נכבד בבנק בערב יו"כ.

עכשיו נדמיין לעצמנו את ההיפך, איזה התעלות רוחנית נפלאה וטהורה מרגיש מי שבאותו זמן הולך למקוה ומקבל מלקות ומברך את הילדים כשעיניו זולגות דמעות רותחות וכו' וכו'.
האם ההרגשה הזו תהיה שונה במקרה שבאותה שעה חשבונו 'יזכה' אותו באיסור ריבית?
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
לכבוד פרשת קורח - נזכרתי בדוגמא של קורח עצמו, איך הרגיש שנלחם בצדק בעזות דקדושה מול עושי עוולה שמשתלטים על העדה הקדושה להנאתם ולטובתם.
והוא אף הסתייע ברוח הקודש (!) שראתה עינו שלשלת גדולה יוצאת ממנו כמבואר בחז"ל.

וזה דבר חדש ממש עבור האשכול, והנה לנו כותרת חדשה:
"הפער הקיצוני בין ההרגשה הרוחנית - הנתמכת ונסמכת על רוח הקודש - למציאות הרוחנית".
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
אופסס... שכחתי להזכיר גם את 250 מקריבי הקטורת שהרגישו רצון אדיר להתעלות ולהתקרב לה' במסירות נפש מדהימה ונדירה.
אמרו להם מראש שרק אחד ישאר חי!
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
וכמותם להבדיל גם נדב ואביהו, כמו שתיאר האוה"ח איך מיתתם היתה מתוך דבקות עילאית וחפץ ומשיכה אדירה.
נו, זה היה מצוה או עברה?
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
ייש"כ על הרשימה המדהימה, מסתבר שהיא ארוכה יותר.
יש הרבה מה להתבונן בנקודות שהעלית.
בזכות העידוד שלך השקעתי עוד רגעי חשיבה בנושא, ונזכרתי שגם בפרשתנו חוקת יש משהו מיוחד בנושא זה כדלהלן:
אחז"ל לפי שאוה"ע מונין את ישראל על מצות פרה אדומה וכו'... חוקה חקקתי גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר וכו'.

ניחזי אנן, הרי אם היתה תמיד הרגשת התעלות מהטהרה של הפרה - כבר לא היה צריך חוקה וגזרה ואין לך רשות להרהר וכו'.
(כמו שלא צריך להזהיר מלהרהר ולפקפק בתועלת האכילה כי כבר יודעים וחשים שזה משביע ולכן אין שום ענין לדפוק על השולחן ולומר שזו חוקה וגזרה וכו')
אלא מאי - זה לא תמיד מורגש, וכנראה רק בודדים מרגישים אם בכלל.
(כי אם כן היו רבים שמרגישים - שוב אין צורך בטון חריף של חוקה וגזרה ואין רשות להרהר וגו')

בקיצור, כל ה'חוקים' אומרים דבר אחד = שאתה לא אמור לצפות להרגיש שום דבר מיוחד אחרי שתקיים או שלא תקיים.
 

הערשלה

משתמש ותיק
ומה לדעתך (אולי..) הרגישו משה ואהרן כשיצאו המים מהסלע? בטח התרגשות אדירה מהנס שראו.
אבל זה היה דווקא סוג של ירידה רוחנית מבחינתם של "יען לא האמנתם בי..."
 

הערשלה

משתמש ותיק
התובנה שלי מהאשכול היא, שהרוחניות לא נמצאת בכלל בהרגשת הרוחנית, אלא רק במציאות האמיתית.
הרגשת הרוחניות היא רק תוצאה של המציאות ולפעמים היא נוצרת מטעות גם במקום שאינה אמורה להיות.

וזה סיכום של כח האמונה של "ואמונתך בלילות" במצב של חושך נמצא המקום של יצירת הרוחניות ולא במקום הגלוי והמורגש.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה מרגיש יותר "שטייגען" ודבקות וכו' - להרוג אנשים נשים וטוף + כבשים ועיזים בלי חמלה עד האחרון שבהם.
או לפחות לחמול "על מיטב הצאן למען זבוח לה' אלהיך".


אז ככה, מי שחמל ורצה בסה"כ להקריב - הפך למאוס בעיני ה' וקיבל הודעת פיטורין: "וימאסך ממלך"
ומי שהיה ועודנו אהוב וחביב לפניו - כעס וקצף עד מאוד על החמלה הזו.
וניסה לתקן זאת במשהו ע"י שהאכיל בשרו של אגג לנעמיות במעמד כל ישראל לפני ה' במצפה לאחר ששיסף וביתר אותו במו ידיו לחתיכות (אבר מן החי...)
 

biden

משתמש חדש
יש משהו מענין
אדם עם חביריו תמיד יודע מה היחס שלהם כלפיו
כמים הפנים לפנים
ובאמת כך היא המציאות אדם מרגיש מיד מי אוהב אותו או כועס עליו, או אם יש לו טענה עליו.
אפילו עם כלפי חוץ הוא מנסה לשדר 'עסקים כרגיל' אי אפשר לעבוד על הנפש.
אבל ביחס של אדם כלפי הקב''ה לעולם אין לדעת האם הוא מרוצה או שהוא כועס
ואפילו אם האדם עושה חשבון נפש מדוקדק עדיין בתקוה שלא פספס משהו אין לדעת כי יש עבירות חמורות ויש קלות ויתכן שביחס למה שמצפים ממנו מצבו טוב.
הכלל, האדם יכול להתהלך בהרגשה שהוא מושלם בעוד הוא מבחינת 'תועבת השם' וכן להפך הוא יכול לילך בתחושה שהוא רשע ושפל בעוד כלפי שמיא דרגתו גבוהה.
אבל יש דרך אחת לדעת את המצב האמיתי
וכך כתב התנא במסכת אבות:
כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו.
 

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
ייש"כ על הדברים.
חשוב להדגיש, שהקב"ה כן חפץ בהרגשה שלנו בעבודתו.
אבל לאו דווקא בהרגשה של שובע רוחני, אלא של אהבה ויראה הכנעה ודבקות.
מי שרץ לבנק כי הרצון החי אצלו הוא: לעשות רצונו כדי להשלים כוונתו ורצונו מעולמו, או כדי לגלות מלכותו ושולטנותיה לעלם, או כדי למצוא חן בעיניו יתברך,
יכול להתענג על ה' ברגשי קודש 'כל הדרך אל הבנק', ותבער בו אש ה' באהבה עזה לבטל כל רצונותיו, ולהקטירם כליל למלך עליון יתברך.
ויה"ר שיהא שם שמים @מתאהב על ידך
 

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
איני יודע מה קרוי אצלך ידיעת הלב ומה קרוי רגשות בעלמא, ושמא שנינו לדבר אחד מתכוונים.
אבל לע"ע לא ידוע לי על מקום בו נכתבה ידיעה ביחס ללב, אלא השבה, הבנה וכדו'.
ובהרבה מקומות שהוזכר לב, הוזכרה ידיעה במקביל ולא ביחס אליו.
כמו וידעת היום והשבות אל לבבך.
חוץ ממקום אחד 'וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו', ויש ליישב.

אבל לעצם הנדון רבו מאד המקורות ואין איתי הפנאי כעת ואי"ה עוד חזל"מ.
 

הערשלה

משתמש ותיק
אקשן דקדושה אמר:
איני יודע מה קרוי אצלך ידיעת הלב ומה קרוי רגשות בעלמא, ושמא שנינו לדבר אחד מתכוונים.
אבל לע"ע לא ידוע לי על מקום בו נכתבה ידיעה ביחס ללב, אלא השבה, הבנה וכדו'.
ובהרבה מקומות שהוזכר לב, הוזכרה ידיעה במקביל ולא ביחס אליו.
כמו וידעת היום והשבות אל לבבך.
חוץ ממקום אחד 'וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו', ויש ליישב.

אבל לעצם הנדון רבו מאד המקורות ואין איתי הפנאי כעת ואי"ה עוד חזל"מ.
הבאת כאן מספר מקורות המדברים על השבה והבנה שהם היוצרים את הידיעה (אמונה), אבל וודאי לא על הרגשה בעלמא.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מסקנת הדברים:

אתה בשמחה על הלימוד / השטיקל תורה /המצוה/ עבודת השם שעשית = משהו כאן בטוח לא בסדר
אתה מרגיש עצוב ונפול ומרגיש דפוק = בטוח שעשית משהו ענק!!!

אתמהה
 
הרעיון שמעלה כאן כבוד @מתאהב על ידך מזכיר מעשיה נאה מבית קוצק (לא עלה בידי למוצאה במקורה, כנראה זה ב'סנה בוער' שאין באוצה"ח), ששנה אחת במוצאי ר"ה יצא הרמ"מ מחדרו במפתיע והכריז בביהמד"ר כי 'הוא יכול לומר לכל אחד מה בקש בתפלתו בר"ה ומה ענוהו מן שמיא'. כמובן שאיש מהחסידים לא העז לשאול, אבל היה שם אורח אחד שבקש מהקוצקע'ר לומר מה ביקש הוא (האורח). אמר הרמ"מ: אמרת לרבש"ע, אני יושב בחנות ומרויח לשבוע 20 זהובים, וסדר העבודה הוא, שמדי פעם נכנס לחנות לקוח ומבקש משהו, ובין גברא לגברא אני לומד משניות או אומר תהילים, מבקש אני מאיתך, רבש"ע, אני מוכן להרויח 16 זהובים לשבוע במקום 20, ובלבד שהלקוחות יגיעו במרוכז, כך אוכל לעסוק ברצף במילי דשמיא.
התפעל האורח ואמר: אכן! כך ביקשתי! ומיד שאל, מה אם כן השיבו לי?
אמר הרמ"מ: אמרו לך, הכל בסדר, אתה תמשיך להרויח 20 לשבוע, וגם הלקוחות ימשיכו להגיע אליך טיפין טיפין...

לגופו של ענין, יש כאן לכאורה נקודה עקרונית בעבודה, והשאלה איפה עובר 'קו הגבול' בינינו ובין הקב"ה, שהוא מקום העבודה. להתעסק ברוחניות 'בתוך המגרש' של הקב"ה אין בזה כל חכמה, מה יתן לו ומה יוסיף לו, העבודה היא במה שבגבולנו - אליו.
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מסקנת הדברים:

אתה בשמחה על הלימוד / השטיקל תורה /המצוה/ עבודת השם שעשית = יתכן משהו כאן בטוח לא בסדר
אתה מרגיש עצוב ונפול ומרגיש דפוק = בטוח יתכן שעשית משהו ענק!!!
תיקון...


 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
יושב אוהלים אמר:
מסקנת הדברים:

אתה בשמחה על הלימוד / השטיקל תורה /המצוה/ עבודת השם שעשית = יתכן משהו כאן בטוח לא בסדר
אתה מרגיש עצוב ונפול ומרגיש דפוק = בטוח יתכן שעשית משהו ענק!!!
תיקון...
הרי בכל מקרה יכול להיות בסדר ויכול להיות שלא. וההרגשה לא מוכיח על כלום, לא בזה ולא בזה.
 
 
חלק עליון תַחתִית