אכילה ושתייה בכלים לא טבולים - פרשת מטות

גל גל

משתמש ותיק
בס''ד פרשת מטות – אכילה ושתייה בכלי לא טבול

פתיחה

בפרשת השבוע נלחמו בני ישראל עם מדיין, ולאחר הניצחון ציווה משה להעביר את כל כלי המתכות באש, ולאחר מכן לטהר אותם במים. הגמרא בעבודה זרה (עה ע''ב) לומדת מכך שמשה ציווה לטהר את הכלים במים בנוסף לכך שהעבירו את הכלים באש, שיש חובה לטבול כלים שנקנו מגוי ''לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל (ירושלמי עבודה זרה ה, טו)''.

הרמב''ם (מאכלות אסורות יז, ג) והשאילתות (מטות קלז) פסקו להלכה, שבמידה ואדם לא הטביל את הכלים שלו, יש עליו איסור לאכול ולשתות בהם, וכך פסקו גם השולחן ערוך והרמ''א (יו''ד קכ ח, טז), שלא כמהר''ח אור זרוע סי' סא והרי''ד ע''ז עה ע''ב שהתירו.

בעקבות כך נעסוק בדף זה בחלק מהלכות טבילת כלים, ובפרט בשאלות: 1. האם מותר לאדם לאכול במסעדה או בבית מלון, שהכלים שלהם לא טבולים. 2. האם מותר לאכול בבית של חבר, כאשר הכלים לא טבולים.

איזה כלים צריכים טבילה

1. כלי אבן, עץ וזכוכית

כפי שעולה מלשון הפסוק בתורה (לא, כב), רק כלי מתכות חייבים בטבילה, וביניהם: זהב, כסף, נחשת, ברזל, בדיל ועפרת. אמנם, הגמרא בעבודה זרה (עה ע''ב) אומרת, שגם כלי זכוכית זקוקים לטבילה:

''רב יצחק בר יוסף זבן מנא דמרדא מעובד כוכבים (= קנה כלי העשוי מאדמה מגוי), סבר להטבילה, אמר לו ההוא רבנן ורבי יעקב שמו, לדידי מפרשא ליה מיניה דרבי יוחנן (= פירש לי רבי יוחנן): כלי מתכות אמורין בפרשה. אמר רב אשי: הני כלי זכוכית, הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה, ככלי מתכות דמו.''

כלומר, מכיוון שלאחר שזכוכית נשברת אפשר להתיך אותה ולהרכיב אותה מחדש ככלי (רש''י ע''ז עה ע''ב ועוד פוסקים) או מכיוון שיש ספק אם היא נחשבת ככלי ברזל שחייבה התורה בטבילה (איסור והיתר כלל נח, נ), הצריכו חכמים לטבול גם כלי זכוכית עם ברכה. כלי אבן, עץ או חרס לעומת זאת (וכן כלים חד – פעמיים), לא צריכים טבילה כלל.

אמנם יש חילוק בין ברזל לזכוכית, בעוד שטבילת כלי ברזל לרוב הפוסקים חיובו מדאורייתא (ריטב''א, רמב''ן, תוספות, שו''ע יו''ד קכ, יד), טבילת כלי זכוכית לרוב הפוסקים היא מדרבנן (ספר הישר סי' סז, אשכול ח''ג עמ' 140, נוב''י יו''ד קמב, שלא כמאמר מרדכי).

כלי מפלסטיק

לכאורה לפי טעמו של רש''י, היה מקום גם להטביל כלי מפלסטיק, שהרי אפשר להתיך אותו וליצור כלי מחדש, ואכן יש שנקטו כך להלכה (מנחת יצחק ח''ג, עו. אך כתב להטביל בלי ברכה).

אך למעשה רוב ככל הפוסקים נקטו, שאין חובה להטביל כלי מפלסטיק, או משום שהוא נחשב כמו כלי אבן שלא צריכים טבילה (ציץ אליעזר ח''ז, לז), או משום שחז''ל גזרו רק על כלי זכוכית, ולא על כלי פלסטיק (מלמד להועיל יו''ד ב, מט).

השלכות לרמת החיוב

לעיל חילקנו, בין כלים שחובה להטביל מדאורייתא, לבין כלים שחיובם מדרבנן. להבדל ברמת החיוב יש מספר השלכות:

א. האם אפשר לשלוח קטן לטבול כלים? במידה ומדובר בכלי שחייב טבילה מדאורייתא, פסק השולחן ערוך (יו''ד קכ, יד) על פי דברי תרומת הדשן, שאסור לשלוח קטן להטביל את הכלי. אמנם במידה ומדובר בכלי שחיובו מדרבנן, מותר לשלוח גם קטן להטביל.

ב. במקום שבו יש ספק האם הטבילו את הכלי. כלי מברזל שיש ספק אם הטבילו אותו, יהיה חייב בטבילה, כי ספק דאורייתא לחומרא. לעומת זאת כלי זכוכית לא יצטרכו להטביל במקום ספק, כי ספק דרבנן לקולא, וכך פסקו להלכה הרב אויערבך (מנחת שלמה ח''ב סו, טו) והמנחת יצחק (ח''א סי' מד).

אמנם הרב משה פיינשטיין (אגרות משה ח''ג סי' ד) נקט, שיש לטבול בלא ברכה כלי זכוכית שיש ספק עם הטבילו אותו, מכיוון שאפשר בקלות לברר אם הכלי טעון טבילה, ומשום שידוע לו שיתעצלו ולא יבדקו, הוא גזר שהכלי צריך טבילה (ויש בדבריו חידוש גדול). החזו''א (יו''ד סי' לז) גם פסק שצריך להטביל כלי זכוכית, משום שרובץ על הכלי איסור.

2. כלי סעודה

דין מיוחד יש בהלכות טבילת כלים, לא טובלים את הכלים משום שיש בהם לכלוך או דברים טמאים, אלא עצם המעבר מרשותו של הגוי לרשותו של הישראל, מצריך טבילה (וכמובן שאסור לאכול בכלי לא טבול). לכאורה לפי הסבר זה, גם אדם שקונה מכונית מגוי צריך להטביל אותה, שהרי זה לא קשור למה שנבלע בכלי! הגמרא עמדה על שאלה זו ודחתה אותה:

''אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אפילו כלים חדשים במשמע, דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו, ואפילו הכי בעי טבילה (= אפילו כלים חדשים מגוי צריך לטבול, שהרי אפילו כלים שליבנו אותם באש צריכים טבילה). מתקיף לה רב ששת: אי הכי, אפי' זוזא דסרבלא נמי (= אם ככה אפילו בגד צריך טבילה)! אמר ליה: כלי סעודה אמורים בפרשה.''

כלומר רק כלים שמשמשים בהם לצורך הסעודה ונוגעים במאכל עצמו חייבים בטבילה, ולא כל כלי שנקנה מגוי צריך טבילה, משום כך אדם שקונה מכונית לא יצטרך לטבול אותה, וכך נפסק בשולחן ערוך (יו''ד קכ, ד):

טריפיד"ש ששופתים עליהם קדירות (=ברזלים מעל האש שעליהם מניחים את הסיר), אינם טעונות טבילה. אבל פדיליא"ש (=סיר), טעונות טבילה מפני שנותנים עליהם המאכל עצמו.


יש עוד הרבה פרטי דינים בשאלה איזה כלי מוגדר ככלי סעודה, האם דווקא כלי שנוגע באוכל כשהוא מבושל, או אפילו כשהוא חי, ועוד ועוד... בכל אופן זה מוביל אותנו לדין הבא אותו כותב הבית יוסף, השימוש בכלי סחורה שלא נטבלו.

כלי סחורה

הבית יוסף (קכ, ח) כתב בשם רבו המהר''י בי רב, שמוכר יהודי שקנה מגוי כלים בשביל למכור אותם בחנות שלו, לא צריך לטבול את הכלי:

''והיה נראה לומר, שישראל שקנה כלי מגוי לסחורה, אם מכרו לישראל אחר אין הקונה צריך להטבילו דכיון דלא נתחייב ביד הראשון שהרי לא היה עומד אלא לסחורה ודמי להא דהגהות אשירי בלקחו לחתוך ולא לצרכי סעודה.''

מתוך כך יש מהאחרונים שהבינו, שכלים שנמצאים במסעדה אין צריך להטביל אותן, משום שבעל המסעדה משתמש בהם לצרכי מסחר, ולא לשימוש אישי, כך פסק ר' שלמה קלוגר (טוב טעם ודעת, הל' הכשר כלים סי' כב), הרב עובדיה (יחוה דעת ד, מד) ועוד. וזה לשון הדרכי תשובה (יו''ד קכ, ע):

ומהאי טעמא (= שכלי סחורה לא צריכים טבילה) יתכן גם כן מה שאנו רואין בגלילותינו, שיש כמה אנשים שמסחרם במי מינראל, דהיינו שיש להם באר שנובע מים חמוצים וטובים והם ממלאים בכל יום כמה אלפים צלוחיות מים, ומוכרים לעיירות הקרובות והרחוקות, ומעולם לא עלה כל דעת שום רב בגלילותינו לצוות לאותן הסוחרים שיטבלו הצלוחיות כדין כלי שתיה...

אמנם יש לתמוה על היתר זה, שהרי הבית יוסף דיבר ביהודי שקונה כלים מגוי על מנת למכור אותם לאיש אחר, ולא שהוא משתמש בהם להאכיל אנשים . אכן הגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה תנינא, סי' סח) נקט שכלים במסעדה לא מוגדרים ככלי סעודה, אבל בכל זאת התיר להשתמש בהם ללא טבילה.

הוא טען, שכל מה שאסרו להשתמש בכלי שאול (דהיינו כלים במסעדה) ללא טבילה, זה רק בגלל שיש אפשרות לסועד לטבול את הכלי, אבל במקום שאין לסועד אפשרות לטבול את הכלי, מותר לו לאכול בכלי לא טבול. במסעדה או בבית מלון, בדרך כלל אי אפשר לקחת את הכלי ולהטביל אותו, ומשום כך יהיה מותר להשתמש גם ללא טבילה (הסברא שלו היא, שיש איסור עשה לאכול בכלי לא טבול, ולא שהטבילה היא כמו מתיר. מעין זה מצינו לעניין ציצית שנקרעה בשבת עיין באו''ח סי' יג בשם המרדכי).

אמנם יש שאסרו להשתמש במסעדה בכלי לא טבול, מהסיבה שבאמת זה לא כוונת הבית יוסף כאשר הוא אמר כלי סעודה, וביניהם החזו''א (ספר הכשרות פ''ד, ז), הלבושי מרדכי (יד, פג) הרב אשר וייס (אם כי יש לציין שבמקום דחק גדול מאוד, למשל אדם שחוזר בתשובה, הוא התיר לו לסמוך על סברת הרב אויערבך) ועוד, כך אמר לי גם הרב שמואל אליהו, בשם אביו, הרב מרדכי אליהו (אם כי בשעת הדחק הוא התיר לשתות תה בכלי זכוכית אצל אדם שלא שומר כשרות) . לכן לפי שיטתם אדם המתארח בצימר/בית מלון או אוכל במסעדה, צריך לבדוק לפני, שהכלים טבולים, ואם הם לא, אסור לו לאכול בהם.

הרב משה פיינשטיין (אג''מ יו''ד ג, כב) חילק בין אוכל שחייבים את הכלי שלו בשביל לאכול את המאכל (למשל מרק, שבלי הקערה הוא יישפך), שבאכילת אוכל כזה, אסור להשתמש בכלי לא טבול. לבין אוכל שאפשר להסתדר גם בלי צלחת (למשל עוף).

אכילה בכלי פרטי לא טבול

מה יהיה הדין, כאשר אדם בא לחברו הביתה, והכלים של חברו לא טבולים, האם גם במצב כזה יהיה מותר לו לאכול בכלי?

ברור שכל הפוסקים שהבאנו לעיל, שאוסרים לאכול במסעדה בכלי לא טבול, אוסרים לאכול גם בבית פרטי של אדם שלא טבל את כליו. אמנם, אפילו חלק מהפוסקים שהתירו לאכול במסעדה בכלי לא טבול, לא התירו לאכול בכלי לא טבול בבית של אדם פרטי. מה טעם הדבר? כפי שראינו לעיל הסיבה שהתירו לאכול במסעדה, משום שהכלים שם מוגדרים ככלי סעודה, בבית פרטי לעומת זאת, לא שייך לומר שהכלים מוגדרים ככלי סעודה. כך למשל כותב הרב עובדיה (יחוה דעת ד, מד):

המתארח בביתו של חבירו ויודע שלא הטביל את הכלים הטעונים טבילה, אסור לו לאכול ולשתות בכליו עד שיטבילם, הואיל ועיקר לקיחתם להשתמש בהם לאכילה ולשתייה (וכן מבואר בחידושי החתם סופר ליורה דעה סוף סימן ק"כ).

אמנם יש כאלה שהתירו. לעיל הבאנו את סברתו של הגרש''ז אויערבך, שכאשר אדם אוכל במקום ואין לו אפשרות לטבול את הכלי, מותר לו לאכול בכלי לא טובל. סברא זו נכונה גם באכילה בבית פרטי של אדם בכלי לא טבול, ומשום כך הוא פוסק להקל (אם כי לכתחילה הוא צריך להיזהר ולא להגיע למצב כזה). גם הרב יעקב אריאל (שו''ת אהלה של תורה ח''א, יט) גם פסק להקל בשעת הדחק, ולסמוך על השיטות הסוברות, שאורח לא חייב אף פעם להטביל את הכלים שהוא אוכל בהם, והחובה מוטלת על בעל הכלי.

מוזמנים להגיב....
 

ינון קליין

משתמש רגיל
עוד בעניין זה

נוסח הברכה על טבילת כלים וגדרה
א. ראשית יש לדון האם יש מצווה להטביל כלים אבל אין איסור שיש להפקיע, או שבכלי לא טבול יש איסור שצרך להפקיע והדרך להפקיע את האיסור היא רק על ידי טבילתו.
דוגמא לזה, בשחיטה דעת הריצב"א (תוס' שבועות כד) שאין מצווה לשחוט אלא זה רק מתיר, על מנת לאכול בשר יש לשוחטו. הט"ז (יו"ד סי' א ס"ק יז) מביא נפ"מ בזה לברכה על שחיטה, האם היא ברכת המצוות או ברכת השבח, לשיטתו היא ברכת השבח.
רש"י על התורה כותב "אך במי נדה יתחטא- לפי פשוטו חיטוי זה לטהרו מטומאת מת", ככל טבילה שבתורה שמטרתה להעלות מטומאה לטהרה. "אבל רבותינו דרשו מכאן... שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות". מבואר מדברי רש"י שמצווה זו היא מתיר וכל עניינה להתיר את הכלי מאיסורו.
כך נראה גם דעת הרמב"ם (פי"ז ממאכ"א ה"ג) "הלוקח כלי תשמיש סעודה מן העכו"ם, דברים שלא נשתמש בהם כל עיקר, מטבילן והם מותרים" המילה מותרים משמעה שעיקר הטבילה היא להתיר, לפני הטבילה הם אסורים. לא זו אף זו, הרמב"ם ממשיך ומונה את אופן ההכשרה של כלים שבלעו בצונן ובחם באותה הלכה, לפי זה ברור ששיטת הרמב"ם שהטבילה מטרתה להתיר את הכלי.
ועוד יותר מפורש ברמב"ם (שם ה"ה) "טבילה זו שמטבילים כלי סעודה הנלקחים מן הגוי ואחר כך יותרו לאכילה ושתייה", זוהי הגדרת הטבילה, להתיר שימוש בכלים אלו לאכילה ושתייה.
אמנם לפי זה יש לשאול איזה איסור רובץ על הכלי? הרמב"ם שם כותב שצרך לטהר את הכלים מגיעולי עכו"ם, אע"פ שבדרך כלל גיעולי עכו"ם משמעו איסורי אכילה, אומר הרמב"ם שיש עוד דבר שנקרא גיעולים- כלי שאינו טבול.
מאידך יש ראשונים שמתירים להשתמש בכלי גם לפני הטבלתו, מאחר ואין בו כל איסור. בפסקי הרי"ד (ע"ז עה א) כתב "לא שתעכב הטבילה שלא ישתמש בו עד שיטבילנו, שאינה אלא מצוה מדרבנן, ואינה להוציא הכלי מידי איסורו". גם הראבי"ה (פסחים סי' תסד) אומר שמותר להשתמש בכלי גם לפני הטבלתו. כך גם במהר"ח או"ז (סי' סא) מתיר להשתמש בכלי לפני הטבלתו.
לשיטה זו אי אפשר לומר שמדובר במתיר, אלא יש מצווה להטביל כלים.
רמ"א פסק להלכה שאסור להשתמש בכלי לפני הטבלתו, וקצת משמע שזה מתיר ולא מצווה.
בדומה לזה מצאנו מחלוקת בהגעלת כלים. בתוס' (ע"ז סז ב ד"ה א"ר יוחנן) כתבו שהגעלת כלים היא מצוות עשה דאו', וכ"כ הסמ"ק (סי' קצח).
מאידך בה"ג, רס"ג, רמב"ם וסמ"ג לא כתבו את הגעלת כלים בכלל מניין מצוות עשה, לשיטתם צ"ל כאמור לעיל לגבי טבילת כלים שהגעלת כלים היא רק אופציה שנתנה תורה על מנת שנוכל להשתמש בכלי- כלומר 'מתיר'.
ב. כאמור לעיל, לשיטת הרמב"ם טבילת כלים אינה מצווה, אלא מתיר- כלומר שעל מנת להשתמש בכלי יש להטבילו, אך אין חובה לעשות זאת.
ממילא מובן מדוע לא כתב הרמב"ם ברכה לטבילת כלים, בניגוד למצוות אחרות בהן הוא מפרט את ברכתן. שלשיטתו אין כאן כלל מצווה.
וכפי שמצאנו שלא מברכים על הגעלת כלים.
הכה"ח (או"ח סי' תנא ס"ק ר) הביא מס' סיבות מדוע לא מברכים על הגעלת כלים:
א. האורחות חיים כתב שאין מברכים משום שיכול להשתמש בכלים חדשים וממילא לא הוי מצוה.
ב. האו"ה כתב שעל טבילת כלים מברכים משום דהוי מ"ע, ועל הגעלת כלים לא מברכים משום דהוי מצוות ל"ת.
ג. הכה"ח כתב שאין מברכים כיון דהוי איסור בלוע ואין בו ממש.
בשו"ת ערוגת הבשם (למהרל"ל אב"ד בלחובר, יו"ד סי' לט אות ב) דן מדוע לא מברכים על ניקור גיד וחלב, והביא בשם הכנה"ג כעין דברי האו"ה שאין מברכים על לאוים אלא רק על מ"ע, ומה שמברכים על עריות היינו משום מ"ע דקידושין.
והערוגת הבשם הקשה על כך מנדה שמברכת בטבילתה וזאת אע"פ שקיי"ל שטבילה בזמנה אינה מצווה, וא"כ אינה אלא לאו ואעפ"כ מברכת.
לכן כתב הערוגת הבשם דמברכים גם על לאוים, אך רק אם ע"י המצווה נהפך האיסור להיתר, כגון נידה שנטהרה ע"י טבילתה, או כגון טבל שניתקן ע"י הפרשתו, אך בניקור גיד וחלב הגיד והחלב נשארו באיסורם וכל כה"ג לא שייך לברך.
וא"כ ה"ה להגעלת כלים שהרי הכלי תמיד היה היתר אלא שנבלע בו איסור (שהרי קיי"ל שאין אומרים חנ"ן בכלים אלא רק בטעם הבלוע בכלי) וע"י ההגעלה לא הפך הטעם להיתר אלא שרק יצא מהכלי ובכה"ג לא שייך לברך.
ועל פי האמור לעיל, מאחר והגעלת כלים היא 'מתיר' ולא מצווה, לא שייך לברך עליה, אלא אם כן נאמר כט"ז (יו"ד סי' א ס"ק יז) שכתב לגבי שחיטה שברכת השחיטה היא ברכת השבח, אלא שברכת השחיטה מפורשת בש"ס וברכה על הגעלת כלים לא נזכרה בשום מקום, ממילא איננו יכולים להמציא ברכה ולהגדירה כברכת השבח ולא המצוות מאחר ואין מצווה אלא מתיר.
מאידך הרבה ראשונים (עי' ב"י סי' קכ סע' ג) כתבו לברך על טבילת כלים [שוב ניתן להסביר בשתי דרכים. האחת שלשיטתם יש מצווה להטביל כלים וזה לא רק היכי תמצי להשתמש בכלי. השנייה שאע"פ שזה רק היכי תימצי להשתמש בכלי, תקנו ברכה על השבח שהבדילנו הקב"ה מאומות העולם בעניין זה].
ג. אלא שנחלקו בנוסח הברכה.
המרדכי (ע"ז רמז תתנט) הביא את דברי הרשב"ם שכתב "לברך עליהם על הטבילה, ויש מברכים על טבילת כלים, ויש מברכין על טבילת כלי מתכות".
כלומר נחלקו הפוסקים בין שלש לשונות בברכה זו. מה מהות הדבר?
רמ"א בדרכי משה מביא את המשך דברי המרדכי שכותב "שלא יהא במשמע שאר כלים שאינם חייבים טבילה".
כלומר, הסוברים שיש לברך 'על טבילת כלי מתכות' בחרו בנוסח זה מאחר ורק כלי מתכות חייבים בטבילה מדאורייתא, שאר הכלים, כגון כלי זכוכית, לא חייבים אלא מדרבנן לכן במטבע הברכה יש לדייק על טבילת כלי מתכות- זוהי המצווה ולא שאר כלים.
על פי זה ניתן לומר שבקרוב לזה נחלקו השיטות הראשונות. לסוברים שיש לברך 'על הטבילה', לא חוששים להזכיר את מהות החפץ בו אנו מקיימים את המצווה, אלא יש מצווה להטביל כלים, המצווה היא הטבילה ועליה מברכים. מאידך הסוברים שיש לברך על טבילת כלים, חוששים להזכיר את החפץ בו מתקיימת המצווה ולא די באמירה כללית על הטבילה.
ומדוע לא חששו להזכיר כלי מתכות? הפר"ח (סי' קכ ס"ק י) עונה לשאלה זו "שהרי כלי זכוכית מיחייבי בטבילה ואינם נכללים תחת סוג מתכת" ולכאורה קשה שהרי אינם חייבים אלא מדרבנן? על זה עונה הפר"ח "אמצות דרבנן נמי מברכינן ושייך לומר וצונו", כמו שמצאנו בנר חנוכה, ואין לומר בנוסח אחר, לכלי מתכות 'על טבילת כלי מתכות' ולכלי זכוכית 'על טבילת כלי זכוכית' לפי "שלאו מן השם הוא זה, ולא מצינו שתקנו שני נוסחי ברכה בעניין מצוה אחת", עכת"ד הפר"ח.
להלכה פוסק המחבר (סי' קכ סע' ג) "יברך על טבילת כלי, ואם הם שנים או יותר מברך על טבילת כלים".
הט"ז (ס"ק ה) מחזק את דברי המחבר ומקשה על הסוברים לברך על טבילת כלי מתכות, מדוע לא נאמר 'על טבילת כלי מתכות של סעודה', הרי רק בהם יש מצווה ולא בכל כלי מתכות? ומכ קושיה זו מוכיח הט"ז "שאין צריך להזכיר בברכה כל פרטי פירושי המצווה".
אך הש"ך (ס"ק ח) פסק כדעת הב"ח לברך 'על טבילת כלי מתכות'.
החת"ס (חידושי יו"ד סי' קכ ס' ג) כתב גם הוא כש"ך וכב"ח והוסיף "ואמר אחד מן התלמידים הטעם, משום דאיכא נמי טבילת כלים טמאים על כן צריך להזכיר מתכות, פירוש שמברך על אותה מצוה שנתיחדה על כלי מתכות, ויפה כיון דלא כט"ז".
 

Practic

משתמש רגיל
מה הדין בכלי מתכת שהידית מפלסטיק, האם צריך להטביל גם את הידית אגב הכלי או שאין צורך?
 

גל גל

משתמש ותיק
פותח הנושא
Practic אמר:
מה הדין בכלי מתכת שהידית מפלסטיק, האם צריך להטביל גם את הידית אגב הכלי או שאין צורך?

מסתמא לא...
 

גל גל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלכס אמר:
גל גל אמר:
Practic אמר:
מה הדין בכלי מתכת שהידית מפלסטיק, האם צריך להטביל גם את הידית אגב הכלי או שאין צורך?

מסתמא לא...
וודאי שכן
טבילה אינה הגעלה
וכשחלק מהכלי בחוץ אינה טבילה

כה, אבל החלק הפלסטיק לא צריך טבילה (לרוב הפוסקים כפי שהובא במאמר...)
 
@גל גל @אלכס @Practic

גל גל, אפשר להביא ראיה לדבריך מהרב משה פינשטיין שדן לגבי טבילת כלי חשמל, וכתב לטבול אותו בלי החלק החשמלי, מוכח שאפשר לטבול כלי בלי החלק שלא צריך טבילה (ואף שיש שחלקו עליו, הם חלקו בגלל עניין אחר...)
 

אלכס

משתמש ותיק
גל גל אמר:
כה, אבל החלק הפלסטיק לא צריך טבילה (לרוב הפוסקים כפי שהובא במאמר...)
[/quote]
אני לא מבין אותך, בכלל לא משנה ממה עשוי הידיות, ברגע שהכלי עשוי ממתכת צריך לטבול את כולו כולל הידיות!

אלישיב בן דאואל , דברי הגר"מ הם במקרה ונחשב כשני כלים מחוברים, ובית הסתרים, כמבואר בדבריו. (אג"מ יו"ד ח"א נז-נח)
אני לא חושב שכלי עם ידיות נחשב למשהו כזה.
 

גל גל

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי בספר שמביא בשם הרב עובדיה יוסף, שצריך לטבול את כל הכלי, אבל הוא לא מביא מקור...
 

Practic

משתמש רגיל
גל גל אמר:
ראיתי בספר שמביא בשם הרב עובדיה יוסף, שצריך לטבול את כל הכלי, אבל הוא לא מביא מקור...

כן גם אני הייתי צריך לטבול כלי מתכת עם ידית פלאסטיק עם מקשים של טאצ' וחששתי שיתקלקלו והמו"צ הורה להטביל הכל מטעם שנאמר שצריך שכל הכלי יהיה במקוה וכיון שהידית חלק מהכלי צריך להטבילו.
 

גל גל

משתמש ותיק
פותח הנושא
פרלמן משה אמר:
ידוע מגדולי ישראל ששתו תה ברכבת הרוסית בכלי שאינו טבול

כי זה כלים של גויים, וכלי של גוי לא צריך טבילה...
 
Practic אמר:
גל גל אמר:
ראיתי בספר שמביא בשם הרב עובדיה יוסף, שצריך לטבול את כל הכלי, אבל הוא לא מביא מקור...

כן גם אני הייתי צריך לטבול כלי מתכת עם ידית פלאסטיק עם מקשים של טאצ' וחששתי שיתקלקלו והמו"צ הורה להטביל הכל מטעם שנאמר שצריך שכל הכלי יהיה במקוה וכיון שהידית חלק מהכלי צריך להטבילו.

יש בזה מן החידוש, הייתה סברא לומר שלא צריך את החלק מפסלטיק...
 
חלק עליון תַחתִית