בנים שיצאו לתרבות רעה, האם תמיד יש אשמה בהורים?

בן אבנר

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
ה. בעלי התעמולה רגילים לומר "הרבה ילדים התקלקלו כתוצאה מזה שההורים כך וכך". האמת היא הפוכה לגמרי. בדרך כלל שבבניקים יוצאים להורים מחמירים וקיצוניים, והרבה פעמים אתה רואה שבבניק ומתקשה להאמין שהוא הגיע ממשפחה פלונית, והכרתי הרבה הורים "מודרנים" שיצאו מהם ילדי חמד, בחורי ישיבות לתפארת. פשוט לא יאומן. ואיני מדבר על החזקת אייפון מסונן, מאן דכר שמיה, אלא על דברים הרבה יותר גרועים, ובכל זאת הילדים יצאו לתפארת. מה שמחזיר אותי בחזרה לסעיף א' דלעיל.
השבבניקים שאני מכיר כמעט אף אחד מהם לא יצא ממשפחות של מחמירים וקיצוניים אלא ממשפחות פתוחות שלא יודעות לשמור על הילדים, המקרים הבודדים של משפחות מהסגנון הנ"ל שאני מכיר שהתקלקלו להם ילדים זה מבתים שההורים הם טיפוס "קשה" מאד, וזה סיבה לקלקול בכל סוג של בית, [אולי בבתים כאלו זה יותר סיבה לקלקול כיון שאי הגמישות של ההורים יותר מתבטא בדברים רוחניים, ואילו במשפחות פחות מחמירות אי הגמישות מתבטא בדברים אחרים, אך כיון שבכל משפחה חרדית הדברים הרוחניים חשובים מאד, בדר"כ כל התרחקות מההורים גוררת התרחקות משמירת תו"מ.

ולכתוב שהכרתי הרבה הורים מודרניים עם דברים גרועים מאיפון מסונן שיצאו מהם ילדים לתפארת הרי זה כמו לכתוב שאני מכיר בעלי תשובה רבים שגדלו במשפחות חילוניות לחלוטין, וא"כ מה אנו טורחים כ"כ בחינוך הילדים, נשאיר זאת ביד המקרה והם יצליחו כמו אותם בעלי תשובה...
 

חימקו

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
בעלי התעמולה רגילים לומר "הרבה ילדים התקלקלו כתוצאה מזה שההורים כך וכך". האמת היא הפוכה לגמרי. בדרך כלל שבבניקים יוצאים להורים מחמירים וקיצוניים, והרבה פעמים אתה רואה שבבניק ומתקשה להאמין שהוא הגיע ממשפחה פלונית, והכרתי הרבה הורים "מודרנים" שיצאו מהם ילדי חמד, בחורי ישיבות לתפארת. פשוט לא יאומן. ואיני מדבר על החזקת אייפון מסונן, מאן דכר שמיה, אלא על דברים הרבה יותר גרועים, ובכל זאת הילדים יצאו לתפארת. מה שמחזיר אותי בחזרה לסעיף א' דלעיל.

לדעתי בעבר היה יותר מצוי כמו שכבודו מתאר, היום רוב הנושרים (לא אלו שהולכים לישבות של מתמודדים) הם ממשפחות ששיכות למצב סוציו אקונומי נמוך.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
בן אבנר אמר:
השבבניקים שאני מכיר כמעט אף אחד מהם לא יצא ממשפחות של מחמירים וקיצוניים אלא ממשפחות פתוחות שלא יודעות לשמור על הילדים, המקרים הבודדים של משפחות מהסגנון הנ"ל שאני מכיר שהתקלקלו להם ילדים זה מבתים שההורים הם טיפוס "קשה" מאד, וזה סיבה לקלקול בכל סוג של בית, [אולי בבתים כאלו זה יותר סיבה לקלקול כיון שאי הגמישות של ההורים יותר מתבטא בדברים רוחניים, ואילו במשפחות פחות מחמירות אי הגמישות מתבטא בדברים אחרים, אך כיון שבכל משפחה חרדית הדברים הרוחניים חשובים מאד, בדר"כ כל התרחקות מההורים גוררת התרחקות משמירת תו"מ]. ולכתוב שהכרתי הרבה הורים מודרניים עם דברים גרועים מאיפון מסונן שיצאו מהם ילדים לתפארת הרי זה כמו לכתוב שאני מכיר בעלי תשובה רבים שגדלו במשפחות חילוניות לחלוטין, וא"כ מה אנו טורחים כ"כ בחינוך הילדים, נשאיר זאת ביד המקרה והם יצליחו כמו אותם בעלי תשובה...[/align]

זהו הרושם שנוצר אצלי, כל אחד והמקרים שהוא פוגש. אחד אפילו אמר לי במפורש שההורים הקיצוניים שלו הובילו אותו לכך. לפיכך היה בדבריי רמז עדין להימנע מחומרות מיותרות, ובפרט כפייתם על הילדים.

אין לי מושג איך הגעת למסקנה המעוותת שצריך לוותר על חינוך הילדים. אדרבה צריך לעשות כל טצדקי כדי לחנכם, גם בדוגמא האישית, גם בהרחקה שלהם מכל פגעי הטכנולוגיה, גם בשיחות איתם על החיים החילוניים הריקים מתוכן וממשמעות. לבדוק כל הזמן היכן הם נמצאים ומי החברים שלהם. ולהוסיף לכל זה הרבה תפילות.
 

כי הם חיינו

משתמש ותיק
א. ברור שלא הכל תלוי רק בהורים, שאל"כ ביטלנו את ענין הבחירה שיש לכל אדם,
ב. גם כשהדברים נגרמים ע"י התנהגות לא נכונה של ההורים, ברוב המקרים א"א להאשים את ההורה, שהרי החינוך צריך הרבה חכמה, ואין בה כללים, לעיתים יש ללחוץ, לעיתים אדרבה יש לשחרר, לעיתים ליסר, לעיתים לחבק, והכל תלוי על בלימה, לפי הילד וההורים והסביבה וכו' וכו', ונראה לי שאפשר לומר שאין הורה שלא עושה טעיות [קטנות לפחות] מדי יום בעניני חינוך,
ולכן גם אם ההורים טעו ומחמת כן הילד יצא לתרבות רעה, עדיין א"א להגיד שיש כאן אשמה, [וכבר העירו החכמים כאן שחז"ל יחסו טעיות בחינוך כביכול גם לאבות הקדושים]
וחינוך תמיד מורכב מהרבה טעיות, ומעשים שבכל יום אצל כל הורה ומחנך שבודק את עצמו, שהרבה פעמים אחרי תגובה של ענישה או להיפך תגובה של סלחנות, במחשבה שניה רואים שעשינו טעיות,
ולכן אע"פ שחובה גמורה על כל הורה לחשוב ולשאול ולהתייעץ מה היא הדרכה הראויה בהנהגה של חינוך, הרי ברור שיהיו גם יהיו טעיות, ואין הקב"ה בא בטרוניה עם הבריות, והנקיפות מצפון של ההורים בהרבה מקרים יש בהם יותר מנזק מתועלת,
והעצה לזה הוא להרבות תפילה לרבש"ע בכל עת שלא תצא תקלה תחת ידינו בחינוך הילדים,
 

בן אבנר

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
בן אבנר אמר:
השבבניקים שאני מכיר כמעט אף אחד מהם לא יצא ממשפחות של מחמירים וקיצוניים אלא ממשפחות פתוחות שלא יודעות לשמור על הילדים, המקרים הבודדים של משפחות מהסגנון הנ"ל שאני מכיר שהתקלקלו להם ילדים זה מבתים שההורים הם טיפוס "קשה" מאד, וזה סיבה לקלקול בכל סוג של בית, [אולי בבתים כאלו זה יותר סיבה לקלקול כיון שאי הגמישות של ההורים יותר מתבטא בדברים רוחניים, ואילו במשפחות פחות מחמירות אי הגמישות מתבטא בדברים אחרים, אך כיון שבכל משפחה חרדית הדברים הרוחניים חשובים מאד, בדר"כ כל התרחקות מההורים גוררת התרחקות משמירת תו"מ]. ולכתוב שהכרתי הרבה הורים מודרניים עם דברים גרועים מאיפון מסונן שיצאו מהם ילדים לתפארת הרי זה כמו לכתוב שאני מכיר בעלי תשובה רבים שגדלו במשפחות חילוניות לחלוטין, וא"כ מה אנו טורחים כ"כ בחינוך הילדים, נשאיר זאת ביד המקרה והם יצליחו כמו אותם בעלי תשובה...[/align]

זהו הרושם שנוצר אצלי, כל אחד והמקרים שהוא פוגש. אחד אפילו אמר לי במפורש שההורים הקיצוניים שלו הובילו אותו לכך. לפיכך היה בדבריי רמז עדין להימנע מחומרות מיותרות, ובפרט כפייתם על הילדים.
פשוט שאין עדותו כלום, ואחר שהתקלקל הוא מוכרח לתת לעצמו סיבה לזה והוא מאשים את החומרות של הוריו, צורת הבדיקה היחידה היא לבדוק אחוזים מקבוצה גדולה של נושרים, ומלבד זאת לא הכחשתי שיש נושרים שבסופו של דבר סיבת נשירתם קשורה לחומרות, והרי מה שכתבתי:
בן אבנר אמר:

המקרים הבודדים של משפחות מהסגנון הנ"ל שאני מכיר שהתקלקלו להם ילדים זה מבתים שההורים הם טיפוס "קשה" מאד, וזה סיבה לקלקול בכל סוג של בית, [אולי בבתים כאלו זה יותר סיבה לקלקול כיון שאי הגמישות של ההורים יותר מתבטא בדברים רוחניים, ואילו במשפחות פחות מחמירות אי הגמישות מתבטא בדברים אחרים, אך כיון שבכל משפחה חרדית הדברים הרוחניים חשובים מאד, בדר"כ כל התרחקות מההורים גוררת התרחקות משמירת תו"מ.
ומה ששאלת היכן ראיתי בדבריך הטפה לא לחנך, ראיתי זאת במילים הבאות:
משיב כהלכה אמר:
 והכרתי הרבה הורים "מודרנים" שיצאו מהם ילדי חמד, בחורי ישיבות לתפארת. פשוט לא יאומן. ואיני מדבר על החזקת אייפון מסונן, מאן דכר שמיה, אלא על דברים הרבה יותר גרועים, ובכל זאת הילדים יצאו לתפארת.

[הסיבות שעל פי הבנתי גודמות לסיכון גדול יותר לנשירה במשפחות פתוחות הם א' שהרבה פעמים יש אצלם פחות מודעות לשמירה מפני הרחוב (לדאוג שלא ישוטט כל היום באופניים, לבדוק באילו בתים הוא הולך לשחק, עם אילו ילדים הוא משחק כדורגל במגרש), ב' במשפחה שמורה כשילד לא מוצא את מקומו והוא מנסה לבדל את עצמו מהבית מספיק לו קצת "להפתח", אך אם הוא כבר פתוח מעיקרא לא נותר לו אלא לנשור].
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
בן אבנר אמר:
ומה ששאלת היכן ראיתי בדבריך הטפה לא לחנך, ראיתי זאת במילים הבאות:
דברים הרבה יותר גרועים, ובכל זאת הילדים יצאו לתפארת
[הסיבות שעל פי הבנתי גודמות לסיכון גדול יותר לנשירה במשפחות פתוחות הם א' שהרבה פעמים יש אצלם פחות מודעות לשמירה מפני הרחוב (לדאוג שלא ישוטט כל היום באופניים, לבדוק באילו בתים הוא הולך לשחק, עם אילו ילדים הוא משחק כדורגל במגרש), ב' במשפחה שמורה כשילד לא מוצא את מקומו והוא מנסה לבדל את עצמו מהבית מספיק לו קצת "להפתח", אך אם הוא כבר פתוח מעיקרא לא נותר לו אלא לנשור]

המטרה לא היתה "לא לחנך" אלא להדגיש שכל האומרים "הוא יצא שבבניק כי הוריו לא הקפידו על כך וכך" זה הבל.

ומה שאתה אומר זה נכון אבל תלוי במידת הפתיחות של ההורים (הורים שהם בעצם מסורתיים וחרדים רק בלבושם, הילדים כבר יהיו חילוניים גמורים), והמעלה של הורים מודרנים היא בעיקר שהם לא לוחצים את הילד (היות ואין להם כלל שאיפות שיהיה רב בישראל...) ואז הילד מעצמו ומרצונו החופשי בוחר בטוב, וממילא הסיכוי שיתקלקל הוא נמוך.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
בן אבנר אמר:
פשוט שאין עדותו כלום, ואחר שהתקלקל הוא מוכרח לתת לעצמו סיבה לזה והוא מאשים את החומרות של הוריו

אכן, כל שבבניק מאשים את כולם חוץ מאת עצמו. אבל את זה הבאתי כ"יהודה ועוד לקרא", עיקר מה שהדגשתי היה שרוב השבבניקים שנתקלתי בהם היו מבתים כאלה.
 

בן אבנר

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
בן אבנר אמר:
ומה ששאלת היכן ראיתי בדבריך הטפה לא לחנך, ראיתי זאת במילים הבאות:
דברים הרבה יותר גרועים, ובכל זאת הילדים יצאו לתפארת
[הסיבות שעל פי הבנתי גודמות לסיכון גדול יותר לנשירה במשפחות פתוחות הם א' שהרבה פעמים יש אצלם פחות מודעות לשמירה מפני הרחוב (לדאוג שלא ישוטט כל היום באופניים, לבדוק באילו בתים הוא הולך לשחק, עם אילו ילדים הוא משחק כדורגל במגרש), ב' במשפחה שמורה כשילד לא מוצא את מקומו והוא מנסה לבדל את עצמו מהבית מספיק לו קצת "להפתח", אך אם הוא כבר פתוח מעיקרא לא נותר לו אלא לנשור]

המטרה לא היתה "לא לחנך" אלא להדגיש שכל האומרים "הוא יצא שבבניק כי הוריו לא הקפידו על כך וכך" זה הבל.

ומה שאתה אומר זה נכון אבל תלוי במידת הפתיחות של ההורים (הורים שהם בעצם מסורתיים וחרדים רק בלבושם, הילדים כבר יהיו חילוניים גמורים), והמעלה של הורים מודרנים היא בעיקר שהם לא לוחצים את הילד (היות ואין להם כלל שאיפות שיהיה רב בישראל...) ואז הילד מעצמו ומרצונו החופשי בוחר בטוב, וממילא הסיכוי שיתקלקל הוא נמוך.

צריך הרבה רחמי שמים שמי שהוריו לא לחצוהו לעשות משהו בכ"ז יבחד בטוב מרצונו הטוב, וכתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וכל השאלה היא מה מידת הלחץ הרצויה, וממתי זה מעיק וגורם לדברים רעים.
 

המקשיב

משתמש רגיל
בשאלה שבכותרת ישנם 2 בעיות, 
1. המילה "אשמה" ב. המילה "תמיד" 
אשמה לרוב לא מובילה לשום מקום, יתלו את האשמים בכיכר העיר, האם הבעיה תיפתר? המילה הנכונה יותר הינה "אחריות" 
כמו כן, אין תמיד, העולם מורכב וכן הנושרים, לעתים להורים יכול להיות חלק ולעתים לא, למה לחפש שחור ולבן, מה שלרוב לא תואם את המציאות. 
לעניות דעתי, הורים צריכים להשקיע בחינוך ראוי וזו ההשתדלות הנדרשת, אך בסופו של דבר לכל אדם הבחירה, וכן גם הורים שהשתדלו מאוד בחינוך עלולים לטעות לעתים, ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.. . 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
לבי אומר לי..
שכל היוצאים ל'תרבות רעה', היא כאלו ש'הורע' להם.
יש אמרה שאין 'ילד רע', יש ילד ש'רע לו'.
קשה עד בלתי אפשרי לפרט כל הסיטואציות שיכולים לגרום לילד להרגיש רע.
אך בכל זאת, כדאי ויש תועלת להצביע על נקודה כללית ובסיסית שאם נדע לשים לב לזה, אפשר למנוע הרבה עגמת נפש.

הצורך הבסיסי של כל אדם, ושל ילד, הוא שיאהבו אותו, שיקבלו אותו.
עד כמה שזה נשמע פשוט, זה קשה מאוד שהילד ירגיש כך. שהוא אהוב ורצוי ללא כל תנאי.
ילד שלא יקבל את האהבה הבסיסית הזו, זה עלול להתפוצץ באיזשהו שלב.
הוא יכול לעשות ב'דווקא' פעולות שאינם מוצאים חן בעיני הוריו, כדי לבדוק האם הוא אהוב ללא תנאי.
מאידך, ילד שכל הזמן פועל מתוך 'ריצוי', הוא למעשה לא חי את עצמו, ולפעמים זה יתבטא בשינוי התנהגות חד.

כתבו כאן שזה לא אשמה אלא אחריות, וזה נכון,
הורה שלא מסוגל לאהוב את ילדו ללא תנאי, בדרך כלל, הוא בן להורה שכך התנהג והתייחס אליו,
זה פועל כשרשרת הדבקה,
אך מאחריות זה לא פוטר אותנו,
וכדאי שנשים לב לענין הזה, האם הילד מרגיש אהוב.
אפשר לחסוך הרבה עגמת נפש, אם נתמקד בזה ונקח את זה כמשימת חיים, פשוטו כמשמעו.
[והאמת היא שלא שייך לאהוב את השני אם לא אוהבים את עצמנו, אך זה נושא בפנ"ע.]

הרבה אהבה!
הנחת יגיע מאליו...
וגם אם לא, תמשיכו לאהוב!!!
 

אור החכמה

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
לבי אומר לי..
שכל היוצאים ל'תרבות רעה', היא כאלו ש'הורע' להם.
יש אמרה שאין 'ילד רע', יש ילד ש'רע לו'.
קשה עד בלתי אפשרי לפרט כל הסיטואציות שיכולים לגרום לילד להרגיש רע.
אך בכל זאת, כדאי ויש תועלת להצביע על נקודה כללית ובסיסית שאם נדע לשים לב לזה, אפשר למנוע הרבה עגמת נפש.

הצורך הבסיסי של כל אדם, ושל ילד, הוא שיאהבו אותו, שיקבלו אותו.
עד כמה שזה נשמע פשוט, זה קשה מאוד שהילד ירגיש כך. שהוא אהוב ורצוי ללא כל תנאי.
ילד שלא יקבל את האהבה הבסיסית הזו, זה עלול להתפוצץ באיזשהו שלב.
הוא יכול לעשות ב'דווקא' פעולות שאינם מוצאים חן בעיני הוריו, כדי לבדוק האם הוא אהוב ללא תנאי.
מאידך, ילד שכל הזמן פועל מתוך 'ריצוי', הוא למעשה לא חי את עצמו, ולפעמים זה יתבטא בשינוי התנהגות חד.

כתבו כאן שזה לא אשמה אלא אחריות, וזה נכון,
הורה שלא מסוגל לאהוב את ילדו ללא תנאי, בדרך כלל, הוא בן להורה שכך התנהג והתייחס אליו,
זה פועל כשרשרת הדבקה,
אך מאחריות זה לא פוטר אותנו,
וכדאי שנשים לב לענין הזה, האם הילד מרגיש אהוב.
אפשר לחסוך הרבה עגמת נפש, אם נתמקד בזה ונקח את זה כמשימת חיים, פשוטו כמשמעו.
[והאמת היא שלא שייך לאהוב את השני אם לא אוהבים את עצמנו, אך זה נושא בפנ"ע.]

הרבה אהבה!
הנחת יגיע מאליו...
וגם אם לא, תמשיכו לאהוב!!!

הרב יהודה יעקובזון שליט"א.
כתבת דברים חשובים ביותר.
נהניתי מאוד לקרוא אותם.
תודה רבה לך.
 
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
הרבה אהבה!
הנחת יגיע מאליו...
וגם אם לא, תמשיכו לאהוב!!!

איזה מילים יפות ומרגשות... בדיוק כך מצא את עצמו היועץ הדגול הרב א.ל. (ראש כולל, מרצה לפסיכולוגיה ויהדות, מורה להלכה ומחשבת ישראל, מרצה בתחום חינוך, בריאות הנפש, שלום בית, והכשרה לנישואים, מחבר ספרים מפורסמים על הדרכה לייעוץ ברוח התורה בעל תארים אקדמיים מכאן ועד ליפן) יושב בביתו כשהוא מוקף בבנים פורקי עול, מחללי שבת ומקועקעים, והוא ממשיך לתת להם אהבה כשעיניו זולגות דמעות.

מחזה מרגש ומרטיט, או שמא יש לומר, מחזה חלמאי לחלוטין.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
(ראש כולל, מרצה לפסיכולוגיה ויהדות, מורה להלכה ומחשבת ישראל, מרצה בתחום חינוך, בריאות הנפש, שלום בית, והכשרה לנישואים, מחבר ספרים מפורסמים על הדרכה לייעוץ ברוח התורה בעל תארים אקדמיים מכאן ועד ליפן)
יהודה ועוד לקרא??
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
הרבה אהבה!
הנחת יגיע מאליו...
וגם אם לא, תמשיכו לאהוב!!!

איזה מילים יפות ומרגשות... בדיוק כך מצא את עצמו היועץ הדגול הרב א.ל. (ראש כולל, מרצה לפסיכולוגיה ויהדות, מורה להלכה ומחשבת ישראל, מרצה בתחום חינוך, בריאות הנפש, שלום בית, והכשרה לנישואים, מחבר ספרים מפורסמים על הדרכה לייעוץ ברוח התורה בעל תארים אקדמיים מכאן ועד ליפן) יושב בביתו כשהוא מוקף בבנים פורקי עול, מחללי שבת ומקועקעים, והוא ממשיך לתת להם אהבה כשעיניו זולגות דמעות.

מחזה מרגש ומרטיט, או שמא יש לומר, מחזה חלמאי לחלוטין.

לא בדיוק הבנתי אותך.
אני מנסה להבין האם אתה סבור אחרת ממה שכתבתי, או שרצית רק להעיר שצריך גם סמכות וגבולות.
אשמח אם תרחיב יותר.

אני לא יודע על מי אתה מתכוון, ומה סיפור חייו המלא. כדי שנוכל ללמוד ולהחכים מזה.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
אני סבור שבמקביל לאהבה (אותה יש להרעיף עד בלי די) יש לקבוע גבולות ברורים, שכל סטיה הכי קטנה מהם, תגרור גירוש לצמיתות מהבית. כמובן, לא לריב על כל שטות, אבל להקפיד על גבולות ברורים, ובפרט - מראה של בן תורה, כי אחר המעשים נמשכים הלבבות.

לא עוד מימון ואחזקה של שבבניקים על חשבון הבית, כאשר הם גם מקלקלים את שאר התפוחים שלא נרקבו!

אפשר להבהיר להם שהאהבה עדיין אותה אהבה, אבל - אם אתה רוצה לעשות מה שאתה רוצה, לך לאן שאתה רוצה ותעשה מה שאתה רוצה. לא פה.

לגבי הרב הנ"ל, מפאת שאני מכבד אותו מאוד (אדם חכם ביותר) לא אכתוב את שמו ואת סיפור חייו. רק הבהרתי שמדובר באדם מהטופ של הטופ, כי הגישה של ה"אהבה" אותה פירטת בהרחבה, היא נחלתם של רבים וטובים. בדרך כלל הם עסוקים רק בלייעץ לאחרים, אבל במקרה הזה מדובר באחד שבעצמו אכל את מה שבישל.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
אני סבור שבמקביל לאהבה (אותה יש להרעיף עד בלי די) יש לקבוע גבולות ברורים, שכל סטיה הכי קטנה מהם, תגרור גירוש לצמיתות מהבית. כמובן, לא לריב על כל שטות, אבל להקפיד על גבולות ברורים, ובפרט - מראה של בן תורה, כי אחר המעשים נמשכים הלבבות.

לא עוד מימון ואחזקה של שבבניקים על חשבון הבית, כאשר הם גם מקלקלים את שאר התפוחים שלא נרקבו!

אפשר להבהיר להם שהאהבה עדיין אותה אהבה, אבל - אם אתה רוצה לעשות מה שאתה רוצה, לך לאן שאתה רוצה ותעשה מה שאתה רוצה. לא פה.

לגבי הרב הנ"ל, מפאת שאני מכבד אותו מאוד (אדם חכם ביותר) לא אכתוב את שמו ואת סיפור חייו. רק הבהרתי שמדובר באדם מהטופ של הטופ, כי הגישה של ה"אהבה" אותה פירטת בהרחבה, היא נחלתם של רבים וטובים. בדרך כלל הם עסוקים רק בלייעץ לאחרים, אבל במקרה הזה מדובר באחד שבעצמו אכל את מה שבישל.

אתה נשמע מדי נחרץ.
לא הייתי קובע בעצמי כללים ל'גירוש לצמיתות מהבית'.
זה אינדיבידואלי, וגם לגיל יש משמעות.
[אני מרגיש הרבה שנאה וכעס ואולי גם חוסר אונים כשאני שומע שפה של גירוש, כשחייבים לבצע צעד כזה, [רק בהוראת רב או גורם מקצועי] זה צריך להיעשות אבל בלי ה'צמיתות', ולהיפך, לדבר עד כמה קשה הצעד הזה]

באופן כללי, החלק העיקרי בהודעה כתבתי בדיוק על איך להשתדל כדי לא להגיע למצבים כאלו.

משפט הסיום כתבתי לאלו שרוצים 'נחת' מהילדים, [נושא בפנ"ע מה הילד עבור ההורה, ילד או אובייקט להבאת נחת..]
איחלתי שהנחת יגיע... [לא להילחץ וללחוץ]

הרבה נחת ובקלות!
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
אבל במקרה הזה מדובר באחד שבעצמו אכל את מה שבישל.

יש גם סיפורים של אנשים ששמו גבולות, ואכלו מה שבישלו...
סיפור כזה או אחר, אינו מעיד מה גרם לכישלון, ובוודאי לא שייך ללמוד ממנו כשאין את כל התמונה המלאה.

[אגב, לא כל מי שמדבר על 'אהבה' אכן 'אוהב'.
יש כאלו שחכמתם מרובה ממעשיהם...]
 

שואל כעניין

משתמש ותיק
אברך חשוב מקהילה מכובדת נפלה עליו צרת הב"ת והתחילה להדרדר מטה מטה עד שיצאה לגמרי ה"י
ונכנס לרבו אחד מגדולי האדמורים בארצנו הק' לקבל חיזוק
וענה לו משפט מאוד חזק " הרי גם לרר"א יש אייניקלעך שירדו מהדרך וכי בגלל זה זה אומר שזה באשמתו ח"ו "
ויצא מאוד מחוזק
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
אני מרגיש הרבה שנאה וכעס ואולי גם חוסר אונים כשאני שומע שפה של גירוש, כשחייבים לבצע צעד כזה, [רק בהוראת רב או גורם מקצועי] זה צריך להיעשות אבל בלי ה'צמיתות', ולהיפך, לדבר עד כמה קשה הצעד הזה]

אכן, זו בדיוק הטעות של הורים רבים לאידך גיסא. מצד אחד יש את המרעיפים אהבה עד בלי די, "מכילים" את הילד עד שהוא מתפוצץ להם בפנים (כן, כמו ערביי ארץ ישראל והסלחנות כלפיהם... להבדיל) ומצד שני יש את אלה חסרי הרגש, שמגרשים מביתם את הילד בקור רוח מצמית, כאשר לילד יש תחושה ששונאים אותו.

שביל הזהב הוא להרעיף אהבה על הילד, ומתוך אהבה להבהיר לו שהוא לא בבית כלא, ואם ה"בחוץ" קורץ לו, הוא מוזמן לעזוב בכל עת שירצה... וכמובן, נצטער מאוד אם הוא יעזוב, אבל זו בחירה שלו, אם העולם הריק מתוכן עדיף לו על משפחתו.

ילד חכם יבין שהוא רק יפסיד מהמהלך הזה (וככל שהוא קיבל אהבה ופינוקים - יהיה לו יותר מה להפסיד) והוא יעשה כל מה שאומרים לו.

ואתן דוגמא מעולם אחר; זה כמו אדם נשוי שמשעמם לו, והוא מצא ריגוש מהצד רח"ל. ואשתו אומרת לו, אתה מוזמן לבחור... האם אתה רוצה להיות גרוש ולחיות חיי כלב, ללא דירה וללא ילדים וכשרוב הכסף שלך הולך למזונות, וכל העולם בז לך, או שאתה רוצה להמשיך לחיות כמו מלך, ולוותר על הריגוש המטופש הזה.

אדם חכם יוותר על זה, כמובן.

ובהמשך לדבריי הקודמים, יש לדעת על מה להתעקש ועל מה לא. אפשר לוותר לדוגמא על "אייפון" ומאידך לשכנע להכניס סינון (לו הייתם יודעים כמה בחורים בישיבות מצויינות מחזיקים אייפון...). אפשר להעלים עין מדברים מסויימים. אבל להקפיד בתוקף על קיום מצוות מעשיות, קביעת עיתים לתורה (שהמאור שבה מחזירו למוטב) ושמירה על מראה של בן תורה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
אם ה"בחוץ" קורץ לו, הוא מוזמן לעזוב בכל עת שירצה... וכמובן, נצטער מאוד אם הוא יעזוב, אבל זו בחירה שלו, אם העולם הריק מתוכן עדיף לו על משפחתו.
מוזמן?? חס וחלילה! כל מי שמבין ש'בחירה' פירושו ששהקב"ה אומר לאדם שאם בא לך לחטוא, אתה "מוזמן" לעבור על כל עבירות שבתורה, טועה הוא בגדול!!
כמו"כ אסור להורים לומר כך לבניהם, ואם אומרים כך, הם יתבעו משמים על כל עבירה שהבן עושה.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מוזמן?? חס וחלילה! כל מי שמבין ש'בחירה' פירושו ששהקב"ה אומר לאדם שאם בא לך לחטוא, אתה "מוזמן" לעבור על כל עבירות שבתורה, טועה הוא בגדול!!
כמו"כ אסור להורים לומר כך לבניהם, ואם אומרים כך, הם יתבעו משמים על כל עבירה שהבן עושה.

מוזמן לעזוב זה לא מוזמן לחטוא.

וגם אם היתה כוונה כזו, היית צריך לפרשה על דרך הפסוק "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט".

וכמובן שמינקות ועד בחרות חובה להחדיר לילדים איזה עונש מחכה להם על כל הנאה קטנה חולפת בעוה"ז שהם נהנים מעבירה. וכמה ריקים חייו של החילוני, כשגם עולם הזה אין לו.
 

מאיר גוטמן

משתמש ותיק
דיברתם על ההיחסות לילד הקולקל
אבל יש דבר חשוב שלא תמיד צריך להאשים את עצמנו שבשלנו הדבר
חובה לבדוק את הגישה אם לא טעינו
אבל לא להרגיש רגשות אששמה או לחפש אשמים אחרים
זה לא קשור לענין ורק גורם רעה בטיפול
אדם שהוא מרגידש אשם או מאשים את בן זוגו זה רק מונע חזרה והורס הרבה הרבה
 

צבי הירש

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
ידעתי תמיד שאם מישהו חוטא אין זה אשמתו אלא אשמת הוריו והוריהם וכו' למעלה בקודש עד...

בדור הקודם האשמה היתה נופלת תמיד על הילד / החניך.
בדור של היום האשמה מוטלת אך ורק על ההורה / המחנך.

אולי בדור הבא יימצא האיזון הנכון.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
צבי הירש אמר:
בדור הקודם האשמה היתה נופלת תמיד על הילד / החניך.
בדור של היום האשמה מוטלת אך ורק על ההורה / המחנך.
גם אם יש אשמה בהורים / סביבה / מחנכים וכו' תמיד האשמה באדם עצמו, ואכלו לי שתו לי לא פוטר אדם מאחריות.
 

פאר

משתמש רגיל
משיב כהלכה אמר:
אני סבור שבמקביל לאהבה (אותה יש להרעיף עד בלי די) יש לקבוע גבולות ברורים, שכל סטיה הכי קטנה מהם, תגרור גירוש לצמיתות מהבית. כמובן, לא לריב על כל שטות, אבל להקפיד על גבולות ברורים, ובפרט - מראה של בן תורה, כי אחר המעשים נמשכים הלבבות.

לא עוד מימון ואחזקה של שבבניקים על חשבון הבית, כאשר הם גם מקלקלים את שאר התפוחים שלא נרקבו!

אפשר להבהיר להם שהאהבה עדיין אותה אהבה, אבל - אם אתה רוצה לעשות מה שאתה רוצה, לך לאן שאתה רוצה ותעשה מה שאתה רוצה. לא פה.

לגבי הרב הנ"ל, מפאת שאני מכבד אותו מאוד (אדם חכם ביותר) לא אכתוב את שמו ואת סיפור חייו. רק הבהרתי שמדובר באדם מהטופ של הטופ, כי הגישה של ה"אהבה" אותה פירטת בהרחבה, היא נחלתם של רבים וטובים. בדרך כלל הם עסוקים רק בלייעץ לאחרים, אבל במקרה הזה מדובר באחד שבעצמו אכל את מה שבישל.
בן כמה כבודו? ובן כמה בנו/בתו הגדולים?
ידוע לי על כמה וכמה מגדולי הדור שליט"א שמלאתם נפשם לסבור אחרת ממנו, וצ"ע מאין להם ההעזה.
שמעתי מעד נאמן שנכנס להתייעץ עם אחד מזקני ראשי הישיבות היושבים ראשונה במלכות בענין מסוג זה. תוכן דבריו היה שאם יש חשש שהילד יקלקל את אחיו, יש להוציא את האחים מן הבית.
כמובן אין כאן הוראה למעשה, רק להראות לאן הדברים נוטים לדעתם, עד היכן העיזו לחלוק על דעת כבודו הרחבה.
ועם כבודו המחילה
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
אני מכיר כמה וכמה נערים שהתקלקלו 
ורק אחד מהם בא מבית פרום 
כל השאר מבתים רגילים קלאסיים וחלקם אפי' פתוחים יחסית.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
איש תלמודי אמר:
אני מכיר כמה וכמה נערים שהתקלקלו 
ורק אחד מהם בא מבית פרום
ביודעי ומכרי, באב שהיה לו בן שעמד לפני הכניסה לישיבה גדולה, ונכנס להתייעץ עם הגראי"ל שטינמן זצוק"ל לאיזה ישיבה ישלח.
הגראי"ל ניסה להציע לו כמה ישיבות שלדעתו הם ישיבות טובות, ואז אמר האב "אני מחפש ישיבה שרובם ככולם של הבחורים הם מבתים 'היימישער' של בני תורה כמוני.
אמר לו הגראי"ל "אם אתה מחפש ישיבה שרוב התלמידים הם ממשפחות כמוך, תשלח לישיבת(...), וכאן נקט הגראי"ל שם של א' מהישיבות המאוד מפורסמות לבחורים שהתדרדרו, "שם רוב הבחורים הם ממשפחות ממש תורניות כמוך".
 
חלק עליון תַחתִית