האם מי שהיה במירון בל"ג בעומר השנה, וניצל, מברך הגומל?

כדיתבין

משתמש ותיק
יש לדון אם כל מי שהיה במקום וניצל חייב לברך הגומל. לכאורה ודאי מי שהיה במקום ממש שנדרסו ונהרגו והיה לו סיכוי סביר שגם הוא יידרס חייב לברך הגומל. עיקר השאלה שלי היא לגבי כל האנשים שהיו במתחם והרגישו לחץ אנשים עליהם, אם נידון כניצל ממצב סכנה?
 

דרומאי

משתמש ותיק
כדיתבון אמר:
יש לדון אם כל מי שהיה במקום וניצל חייב לברך הגומל. לכאורה ודאי מי שהיה במקום ממש שנדרסו ונהרגו והיה לו סיכוי סביר שגם הוא יידרס חייב לברך הגומל. עיקר השאלה שלי היא לגבי כל האנשים שהיו במתחם והרגישו לחץ אנשים עליהם, אם נידון כניצל ממצב סכנה?
יתכן שכל שנה חייב מי שהיה במירון בלג בעומר לברך הגומל.
הרי ההתקבצות של כל כך הרבה אנשים במקום אחד ועוד בדוחק רב היא עצמה סכנה, וכל שכן כשנותנים לשוטרים חסרי דעת ורפי שכל ומזלזלים בחיי אדם לנהל את הארוע.
 
 

כדיתבין

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
כדיתבון אמר:
יש לדון אם כל מי שהיה במקום וניצל חייב לברך הגומל. לכאורה ודאי מי שהיה במקום ממש שנדרסו ונהרגו והיה לו סיכוי סביר שגם הוא יידרס חייב לברך הגומל. עיקר השאלה שלי היא לגבי כל האנשים שהיו במתחם והרגישו לחץ אנשים עליהם, אם נידון כניצל ממצב סכנה?
יתכן שכל שנה חייב מי שהיה במירון בלג בעומר לברך הגומל.
הרי ההתקבצות של כל כך הרבה אנשים במקום אחד ועוד בדוחק רב היא עצמה סכנה, וכל שכן כשנותנים לשוטרים חסרי דעת ורפי שכל ומזלזלים בחיי אדם לנהל את הארוע.
נכון יתכן, וה"ה בהלוויות גדולות, אבל לא נהגו, אולי מפני שדשו ביה רבים ושומר פתאים ה' וממילא לא נחשב בעיני אינשי כמצב סכנה ממש שניצל ממנו. אבל בכה"ג שבמקום סמוך באמת נהרגו בפועל כנראה יש לצדד יותר שנחשב שהיה במקום סכנה, אבל עדיין אולי רק במקום שנהרגו ממש.
 
 

תיובתא

משתמש ותיק
למיטב זכרוני הגדר ההלכתי הוא שצריך להיות בסכנה עצמה ולהינצל. אדם שפספס אוטובוס שעשה תאונה לא יברך הגומל. אדם שהיה בתאונה וניצל, צריך לברך.
בבית הכנסת שהתפללתי השבת היה בחורצ'יק נרגש, שטען שהוא חייב לברך הגומל בגלל שהיה באסון. לאחר התפילה שנשאל היכן היה בדיוק, סיפר שהיה בהר וראה אלונקות ואמבולנסים וכו' וכו', אבל כלל לא היה באזור האירוע.
 

כדיתבין

משתמש ותיק
פותח הנושא
תיובתא אמר:
למיטב זכרוני הגדר ההלכתי הוא שצריך להיות בסכנה עצמה ולהינצל. אדם שפספס אוטובוס שעשה תאונה לא יברך הגומל. אדם שהיה בתאונה וניצל, צריך לברך.
בבית הכנסת שהתפללתי השבת היה בחורצ'יק נרגש, שטען שהוא חייב לברך הגומל בגלל שהיה באסון. לאחר התפילה שנשאל היכן היה בדיוק, סיפר שהיה בהר וראה אלונקות ואמבולנסים וכו' וכו', אבל כלל לא היה באזור האירוע.

נכון, זה גופא השאלה, אם כאן כל מי שהיה במתחם איפה שהיה דוחק רב נחשב כמי שהיה במצב סכנה ממש מפני הדוחק, או שעדיין לא נחשב כן אלא במקום ממש שהיו הרוגים.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
כדיתבון אמר:
תיובתא אמר:
למיטב זכרוני הגדר ההלכתי הוא שצריך להיות בסכנה עצמה ולהינצל. אדם שפספס אוטובוס שעשה תאונה לא יברך הגומל. אדם שהיה בתאונה וניצל, צריך לברך.
בבית הכנסת שהתפללתי השבת היה בחורצ'יק נרגש, שטען שהוא חייב לברך הגומל בגלל שהיה באסון. לאחר התפילה שנשאל היכן היה בדיוק, סיפר שהיה בהר וראה אלונקות ואמבולנסים וכו' וכו', אבל כלל לא היה באזור האירוע.

נכון, זה גופא השאלה, אם כאן כל מי שהיה במתחם איפה שהיה דוחק רב נחשב כמי שהיה במצב סכנה ממש מפני הדוחק, או שעדיין לא נחשב כן אלא במקום ממש שהיו הרוגים.
ברוך שעשה לי נס, ודאי אין לברך,
הגומל, אם זה בדרגה הרגילה כל שנה או קצת יותר אין לברך, אבל אם היה משהו רציני מסתבר לברך דלא גרע מהיה חולה ג' ימים או הלך בדרך.
 
 

ישמעאלכהן

משתמש רגיל
ז"ל השו"ע סימן ריט ס"ט: הני ארבעה לאו דווקא, דה"ה למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל; וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות.
בפסקי תשובות שם כתב הנה, בתחילת סימן זה יש לציין את דברי השו"ע בשני הסעיפים האחרונים של סימן זה, והוא שיש בענין ברכת הגומל הבדל בין מנהג אשכנז למנהג ספרד, והוא בשתי ענינים:
א. למנהג אשכנז אין מברכים ברכת הגומל אלא אם כן הסכנה שכיחה ומצויה, ולמנהג ספרד מברכים כל שיש איזה חשש סכנה אפילו סכנה רחוקה.
ב. למנהג האשכנזים מברכין הגומל כל שהיה במקום או בזמן סכנה, ואפילו אינו מארבעה דברים אמורים בפסוק (ים, מדבר, חולה, חבוש) אלא בכל סכנה שהיא, ולמנהג הספרדים אין מברכים הגומל אלא בארבעה הדברים בלבד, אבל בשאר מיני סכנות שהיה בהם האדם וניצול אין מברכין הגומל, ולא נתקן בהם אלא ברכת הנס 'שעשה לי נס במקום הזה'.
א"כ זה תלוי אשכנזי או ספרדי.
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
כדיתבון אמר:
יש לדון אם כל מי שהיה במקום וניצל חייב לברך הגומל. לכאורה ודאי מי שהיה במקום ממש שנדרסו ונהרגו והיה לו סיכוי סביר שגם הוא יידרס חייב לברך הגומל. עיקר השאלה שלי היא לגבי כל האנשים שהיו במתחם והרגישו לחץ אנשים עליהם, אם נידון כניצל ממצב סכנה?
יתכן שכל שנה חייב מי שהיה במירון בלג בעומר לברך הגומל.
הרי ההתקבצות של כל כך הרבה אנשים במקום אחד ועוד בדוחק רב היא עצמה סכנה, וכל שכן כשנותנים לשוטרים חסרי דעת ורפי שכל ומזלזלים בחיי אדם לנהל את הארוע.
אם הכוונה בדרך מליצה, אכן מסוכן מאוד בהרבה אירועים. אך מבחינה הלכתית, ברור שאין צד לברך הגומל למי שלא היה בזמן אסון רח"ל.
 
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
כדיתבון אמר:
תיובתא אמר:
למיטב זכרוני הגדר ההלכתי הוא שצריך להיות בסכנה עצמה ולהינצל. אדם שפספס אוטובוס שעשה תאונה לא יברך הגומל. אדם שהיה בתאונה וניצל, צריך לברך.
בבית הכנסת שהתפללתי השבת היה בחורצ'יק נרגש, שטען שהוא חייב לברך הגומל בגלל שהיה באסון. לאחר התפילה שנשאל היכן היה בדיוק, סיפר שהיה בהר וראה אלונקות ואמבולנסים וכו' וכו', אבל כלל לא היה באזור האירוע.

נכון, זה גופא השאלה, אם כאן כל מי שהיה במתחם איפה שהיה דוחק רב נחשב כמי שהיה במצב סכנה ממש מפני הדוחק, או שעדיין לא נחשב כן אלא במקום ממש שהיו הרוגים.
לא מסתבר שמי היה במקום הדחק נחשב שנכנס למקום סכנה ודאית וניצל ממנה. אלא רק מי שהיה בין ההרוגים והפצועים.
 
 

ברל

משתמש ותיק
אצלינו בבהי"כ היה אברך שהיה ממש באותו שביל וחולץ מתוך האנשים ע"י חובשים ופסק לו רב הקהילה לברך הגומל. וכך הוא איני יודע על מה נסמך
 

אם תבקשנה ככסף

משתמש ותיק
לי פעם היה תאונה עם רכב שלא קרה כלום בנפש אלא רק בממון קצת
והסיבה שהרכב הפוגע היה רכב קטן שנסע לאט יחסית בכביש והספיק לבלום
ואם חלילה היה רכב גדול והיה נוסע בקצב המהיר של הכביש אזי השם ירחם מה שהיה קורה
ושאלתי אם אני צריך לומר הגומל על זה?
ופסקו לי שלא
כי הגומל מברכים רק אם המציאות שבה הייתה היא נס
ולא על זה שהנס הוא שהמציאות היא כך ולא אחרת
אם רכב גדול היה פוגע והייתי ניצל פה באמת זה נס
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
ברל אמר:
אצלינו בבהי"כ היה אברך שהיה ממש באותו שביל וחולץ מתוך האנשים ע"י חובשים ופסק לו רב הקהילה לברך הגומל. וכך הוא איני יודע על מה נסמך
מי שהיה בין ההרוגים והפצועים לכאורה די פשוט שצריך לברך. ומ"מ נשמח לשמוע מיהו הרב הנ"ל.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אם זה בדרגה הרגילה כל שנה או קצת יותר אין לברך
בשנה זו הי' הדוחק פחוּת מהרגיל.
אמרו שבהדלקה של תולדות אהרן (לא רק במורד שבו היה האסון) הצפיפות היתה יותר מהרגיל.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אם זה בדרגה הרגילה כל שנה או קצת יותר אין לברך
בשנה זו הי' הדוחק פחוּת מהרגיל.
איני יודע מנין לך הנתון הזה. 
אם מהמשטרה, זה חלק מסכלותם הקבועה, לצטט מספרים ללא מחשבה. 
וודאי שבערב לג בעומר הספיקו להגיע אנשים בכמות פחותה מבשנה רגילה משך כל המעת לעת, 
אבל הסברא הפשוטה היא שהשנה שכל העליה נתרכזה בלילה, וכן שהדלקה הדומיננטית של תו''א הוקדמה ללילה, בוודאי שהיו שם כמות הרבה יותר גדולה מבשנה רגילה באותו זמן. 
וכך שמעתי מאנשים שהיו שם,
גם בהדלקה של באיאן וגם של תוא,
שהיה צפיפות הרבה מעבר לרגיל. 

לכאורה מה שגרם לאסון הוא שילוב של 2 הדברים הנ"ל, 
א. ריכוז ציבור ענק בזמן מועט 
ב. אם במתחמי ההדלקה עצמם זה יכול היה איכשהו לעבוד בשלום, במסדרון היציאה הצר זה היה בלתי אפשרי, וחלק זה כנראה לא נלקח בחשבון כראוי. 
 
 
לכאורה הגומל שייך רק במקרה שהאדם ששהה שם הרגיש שהוא בסכנת מות, כגול שראה אריה בא לטרפו, או שדחקו עליו המון עם,
אבל אדם שלא היה בסכנת מות, ואפילו היה לא ידע מזה, כגון שאחר שעבר במקופ ל]לוני אמר לו ידידו שנחש היה כרוך על צוארו, לכאורה לא שייך הגומל.
 
חלק עליון תַחתִית