מנהגי אמירת קדושה והמסתעף [אשכול ממוזג מכמה אשכולות קטנים]

אברך

משתמש ותיק
רפאל זהבי אמר:
אל כבוד הרבנים החשובים די בכל אתר ואתר ובפרט באתר זה 'פורום לתורה'
ה' עליכם יחיו
מציאה גדולה מצאתי היום בענין זה שנדון כאן והוא הנענוע ב'וקרא זה אל זה ואמר' שבקדושה
וגם אנוכי העני עד ליום זה לא מצאתי מקור לענין הלזה עד שראיתי את דברי האבודרהם בקדושה (לא טרחתי לפותחו בפנים אלא ראיתיו באוצר הראשונים על התפילה - לופיאנסקי בקדושה של שבת) ושם הוא מצטט וכה הם דבריו :
כ' האבודרהם ונהגו לנענע עצמן בקדושה וסמך לדבר וינועו אמות הסיפים מקול הקורא, וכתיב ותשאני רוח ואשמע אחרי וגו' כלומר כשהייתי שומע קדושה כאלו הרוח היתה נושאה אותי'.
ונפלאים הדברים למאוד
לא זכיתי להבין היכן הרב רואה שהאבודרהם מיירי לגבי 'וקרא זה אל זה ואמר'?
ולגבי נענוע ב'קדוש קדוש קדוש' וכו' שבקדושה - הדבר הובא כבר בטור סי' קכה וברמ"א שם ס"ב וז"ל ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה, וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ (טור ושבולי לקט). ובמ"ב (סק"ח): ונושאין אותו וכו' - כי איתא בתנחומא פ' צו ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שאומר קדוש. וכתב המ"א ודלא כאותם שדולגים וקופצים אבל הא"ר ושארי אחרונים יישבו את המנהג ומנהג ישראל תורה היא ומ"מ במקום שאין המנהג כן פשיטא שאין לעשות כן כי יבואו להתלוצץ ויצא שכרו בהפסדו.
וע"ע במ"ב (סק"ז) דהשל"ה כתב שקבלה בידו שירים גופו ועקבו למעלה ב'ברוך' ו'ימלוך' כמו ב'קדוש', עכ"ל.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
לפנות כה וכה בקדושה שבחזרת הש"ץ אין לי מקור.
אבל...
ידוע שאנו נדמים כמלאכים בתפילת הלחש ולכן מצמידים הרגליים וכו' וכתב הבן איש חי שמנהגם לפני תפילת שמו"ע לפנות כה וכה כדרך המלאכים השואלים רשות זה מזה. וכתב שם שיש לעשות כן גם אם אין אף אחד מתפלל מצדדיו.

וזה דומה מאוד למנהגנו בקדושה
 

קטוביץ'

משתמש חדש
לאחרונה עורר אותי חבר לדבר מדהים. יש מנהגים שנוהגים הנשים, ואנו לא שמענו על כך מעולם.
לדוגמא: מה אתם עושים בשעת אמירת 'ברוך כבוד ד' ממקומו', בקדושה? מרימים מעט את הרגליים. ובכן תתפלאו לשמוע, הנשים בכלל מתכופפות כמו 'מודים דרבנן' כזה. גם אם אתם בטוחים שאני טועה, תבררו, תבדקו.
כנראה שהטעות השתרשה עם השנים ובמקורו הוא מ'ברכו'. מוזר. מעניין אם למישהו יש מידע נוסף בעניין זה.
כמו כן גם אצלנו הגברים נשתרשו מנהגים שאין להם כל מקור!! מבדיקה.
כגון, וזה ידוע לרבים, כשחוזרים אחרי 'עושה שלום' למקום, נוהגים רבים להרים מעט את הרגליים ג' פעמים. אין לזה שום מקור, למיטב ידיעתי כמובן, אשמח להתבדות.
להשערתי, ולהשערת עוד כמה מידידי מקור הטעות שורשה מהדין לחזור למקום לאחר 'עושה שלום' לאמירת הקדושה. וכידוע שבמקור הדין אמירת נקדש/נקדישך היא ע"י הש"ץ בלבד. ומשכך נמצא שהיו חוזרים למקום לאמירת קדוש קדוש קדוש... לאחר זמן שהפסיקו לחזור לקדוש... נשארו הקפיצות, זכר לימים עברו.
אשמח מאוד אם יש לאי מי להוסיף או להעיר על דברי.
אני חדש כאן, נשמח להכירכם
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
קטוביץ' אמר:
לאחרונה עורר אותי חבר לדבר מדהים. יש מנהגים שנוהגים הנשים, ואנו לא שמענו על כך מעולם.
לדוגמא: מה אתם עושים בשעת אמירת 'ברוך כבוד ד' ממקומו', בקדושה? מרימים מעט את הרגליים. ובכן תתפלאו לשמוע, הנשים בכלל מתכופפות כמו 'מודים דרבנן' כזה. גם אם אתם בטוחים שאני טועה, תבררו, תבדקו.
כנראה שהטעות השתרשה עם השנים ובמקורו הוא מ'ברכו'. מוזר. מעניין אם למישהו יש מידע נוסף בעניין זה.
כמו כן גם אצלנו הגברים נשתרשו מנהגים שאין להם כל מקור!! מבדיקה.
כגון, וזה ידוע לרבים, כשחוזרים אחרי 'עושה שלום' למקום, נוהגים רבים להרים מעט את הרגליים ג' פעמים. אין לזה שום מקור, למיטב ידיעתי כמובן, אשמח להתבדות.
להשערתי, ולהשערת עוד כמה מידידי מקור הטעות שורשה מהדין לחזור למקום לאחר 'עושה שלום' לאמירת הקדושה. וכידוע שבמקור הדין אמירת נקדש/נקדישך היא ע"י הש"ץ בלבד. ומשכך נמצא שהיו חוזרים למקום לאמירת קדוש קדוש קדוש... לאחר זמן שהפסיקו לחזור לקדוש... נשארו הקפיצות, זכר לימים עברו.
אשמח מאוד אם יש לאי מי להוסיף או להעיר על דברי.
אני חדש כאן, נשמח להכירכם
ברוכים הבאים .
הא לך עוד- המנהג להפנות את הראש ימינה ושמאלה ב"וקרא זה אל זה" ,אין לו מקור.
מה שמענין, שדווקא הדין לישא עיניו למרום ,באמירת "קדוש" "ברוך" וי"א אף "ימלוך" ,שזה הלכה מפורשת ,כמעט אין אנשים שמקיימים זאת.
 

דרומאי

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
הא לך עוד- המנהג להפנות את הראש ימינה ושמאלה ב"וקרא זה אל זה" ,אין לו מקור.
דוקא בזה שמעתי ממורי ר' עזריאל שראה מקורו באחד הקדמונים, אלא ששכח את מקומו.
 

יהודה1

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
האחד בא לגור אמר:
הא לך עוד- המנהג להפנות את הראש ימינה ושמאלה ב"וקרא זה אל זה" ,אין לו מקור.
דוקא בזה שמעתי ממורי ר' עזריאל שראה מקורו באחד הקדמונים, אלא ששכח את מקומו.
ראיתתי לו פעם מקור באוצר החכמה. איני זוכר באיזה ספר, ולפי מה שראיתי שם אפשר להתווכח על זה. מ"מ לא נראה כטעות שהשתרשה.
 

קטוביץ'

משתמש חדש
מנהג נוסף הנפוץ מאוד הינו הליכה אחורנית ביציאה מן הכותל המערבי. מסתבר שלעצם ההליכה לאחור יש מקור, אך זה שמסתובבים בדיוק במקום המוגדר ע"י המדינה ל'יציאה', נראה לי אפעס לא קשור.
אולי עדיין זהו כבודו של הכותל שביציאה או מה שנראה כיציאה הולכים אחורה, אך מעניין לדעת קצת יותר על הנושא
 

יהודי

משתמש ותיק
מעניין המנהג שמעידים שיש כאלו המגביהים רגליהם ג' פעמים אחר עושה שלום, לא שמתי לב לזה.
 

קטוביץ'

משתמש חדש
להלן תשובה לשאלה ששאלתי רב בעניין מקור המנהג להטות לצדדים באמירת 'וקרא זה אל זה'.
בשו”ת אז נדברו חי”ג סי’ לב אות ג’ כתב שאין לזה מקור, ואנו אין נוהגים כן. ומכל מקום כנראה שיש לזה מקור אולי עפ”י הקבלה, ראה בשו”ת שיבת ציון ח”ב עמוד קטז שכתב הגרב”צ מוצפי שליט”א שאביו הצדיק המקובל רבי סלמן מוצפי זצ”ל היה נוהג לעשות כן ואף הורה לתלמידיו לעשות כן. וראה עוד בשו”ת רבבות אפרים ח”ג סי’ סא.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
קטוביץ' אמר:
מנהג נוסף הנפוץ מאוד הינו הליכה אחורנית ביציאה מן הכותל המערבי. מסתבר שלעצם ההליכה לאחור יש מקור, אך זה שמסתובבים בדיוק במקום המוגדר ע"י המדינה ל'יציאה', נראה לי אפעס לא קשור.
אולי עדיין זהו כבודו של הכותל שביציאה או מה שנראה כיציאה הולכים אחורה, אך מעניין לדעת קצת יותר על הנושא

ה'אמרי אמת' ז"ל מגור כך בדיוק נהג. [נכון היה די ציוני בדברים מסויימים] אך דבר זה לכאו' לא קשור כלל למדינה,
זה עניין של נתינת כבוד כמו יציאה מרבו מובהק, שמצאנו בהלכה ללכת אחוריו, ושם ללא תגיד שאפעס לא מתאים שהמהנדס (הערבי) הוא בדיוק יקבע מה כבוד לרבו,
אלא זה עניין מציאותי שהיכן שנראה כבר כיציאה נגמר עניין ההילוך האחרונית, (על אף שאצל רבו זה כל עוד שרואהו, אך אולי כאן כיון שאין זה הלכה, יש להיקל היכן שכבר נראה כיצא מן המקום)
 

קטוביץ'

משתמש חדש
רבי יוסף היקר
העלתי גם אני צד שזה תלוי במציאות הכבוד, אך יותר נראה לי שאין זה דוקא ביציאה, אלא עד היציאה. והמציאות היא שעד היציאה, עד העליה, הולכים עם הגב לכותל, ורק ביציאה מחליפים צד.....
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
קטוביץ' אמר:
רבי יוסף היקר
העלתי גם אני צד שזה תלוי במציאות הכבוד, אך יותר נראה לי שאין זה דוקא ביציאה, אלא עד היציאה. והמציאות היא שעד היציאה, עד העליה, הולכים עם הגב לכותל, ורק ביציאה מחליפים צד.....
נכון מאוד, כי כל עוד שנמצאים ברחבת הכותל, אנחנו עדיין אצלו, אך כשמגיעים ליציאה אז בעצם מתחיל הכיבוד לצאת בדרך כבוד
כתבתי סברא דקה, אקווה שתבין אותה, עכ"פ אין מן הנצרך להתווכח עלי' בשרשור ארוך ומתיש. זה רק סוג של הבנה.
 

אברך

משתמש ותיק
קטוביץ' אמר:
לאחרונה עורר אותי חבר לדבר מדהים. יש מנהגים שנוהגים הנשים, ואנו לא שמענו על כך מעולם.
לדוגמא: מה אתם עושים בשעת אמירת 'ברוך כבוד ד' ממקומו', בקדושה? מרימים מעט את הרגליים. ובכן תתפלאו לשמוע, הנשים בכלל מתכופפות כמו 'מודים דרבנן' כזה. גם אם אתם בטוחים שאני טועה, תבררו, תבדקו.
כנראה שהטעות השתרשה עם השנים ובמקורו הוא מ'ברכו'. מוזר. מעניין אם למישהו יש מידע נוסף בעניין זה.
זה ממש לא טעות, ויש לזה מקור בראשונים, אמנם להלכה הכריעו הפוסקים שאין לזה מקור בחז"ל ולכן לא נהגו כן.
משנה ברורה סימן קכה ס"ק ב
מהרי"ל כשאמר ברוך וימלוך היה כורע וזוקף בשם אבל לא מצינו ראיה לזה [ד"מ] ע"כ לא נהגו כן כהיום:
הצג קובץ מצורף דכש.oxps)_עמוד_1.jpg
הצג קובץ מצורף דכש.oxps)_עמוד_2.jpg
הצג קובץ מצורף דכש.oxps)_עמוד_3.jpg
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
דרומאי אמר:
האחד בא לגור אמר:
הא לך עוד- המנהג להפנות את הראש ימינה ושמאלה ב"וקרא זה אל זה" ,אין לו מקור.
דוקא בזה שמעתי ממורי ר' עזריאל שראה מקורו באחד הקדמונים, אלא ששכח את מקומו.
ראיתתי לו פעם מקור באוצר החכמה. איני זוכר באיזה ספר, ולפי מה שראיתי שם אפשר להתווכח על זה. מ"מ לא נראה כטעות שהשתרשה.
בבן איש חי כתב על מנהג דומה לזה שאנו דנים בו. והוא מנהג שלפני שמו"ע שבו אנו נדמים כמלאכים ישא את עיניו לצדדים ויעשה סימן כמי שמבקש רשות זה מזה ונותן רשות זה לזה.

אולי מכאן נפוץ המנהג הידוע בקדושה
 

חיימקה

משתמש רגיל
קטוביץ' אמר:
מנהג נוסף הנפוץ מאוד הינו הליכה אחורנית ביציאה מן הכותל המערבי. מסתבר שלעצם ההליכה לאחור יש מקור, אך זה שמסתובבים בדיוק במקום המוגדר ע"י המדינה ל'יציאה', נראה לי אפעס לא קשור.
אולי עדיין זהו כבודו של הכותל שביציאה או מה שנראה כיציאה הולכים אחורה, אך מעניין לדעת קצת יותר על הנושא

יש דין שביציאה מביכנ"ס משתחווה ויוצא כדרך העבודה במקדש
כשאדם יוצא מהכותל המערבי שקדושתו כביכנ"ס מקום היציאה הוא סוף הרחבה שמשם והלאה אין זה קדושת ביכנ"ס
ולכן שם מסתובבים להשתחוואה
אולי משם מגיע המנהג ללכת אחורה עד הרחבה העליונה מאלה שחוששים שקדושת ביכנ"ס היא עד הרחבה העליונה
 

סופר

משתמש ותיק
יוסף יוסף אמר:
ה'אמרי אמת' ז"ל מגור כך בדיוק נהג.
בזמן האמרי אמת עוד לא היה הגדר שבנו הציונים.
יוסף יוסף אמר:
[נכון היה די ציוני בדברים מסויימים]
ח"ו לומר כאלו מילים, הציונות הוא ארגון שהוקם למטרת חילון של כלל ישראל, ולאוונינו הם הצליחו, והאמרי אמת זצ"ל הקים את אגודת ישראל בשביל להילחם עם תופעת הציונים.
אכן היה לו אהבה לארץ ישראל, ועודד לעלות לגור בו, אבל זה לא קשור לציונות.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
נכון, אבל בכל אופן היו הרבה רעיונות שנקראים היום ציונות, והוא דגל בהם.
ולכן כך רשמתי את זה, אני לא מתבייש בו, זה די בסדר לי, הוא היה מספיק גדול, בשביל להחליט מה השיטות שלו.
הייתי ממשיך איתך את הדיון אבל זה לא קשור לדיון של האשכול ולכן אסתפק בזה.
אולי אם תרצה תפתח אשכול על האמרי אמת ונדון בדבר
 

לא מובן מאיליו

משתמש ותיק
מישהו אולי שמע על מקור להצמיד רגליים מתחילת הקדושה ועד סופה
כי אם לא זה יחסוך התקעות בשטיבלאך בשבת במשך כמה דקות
 

יאיר

משתמש ותיק
או"ח קכה סעיף ב

"טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור.
הגה: ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה, וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ (טור ושבולי לקט); ואין לדבר באמצע הקדושה (מהרי"ל וב"י בשם מהרי"א ודרך ארץ זוטא). ומי שאמר סדר קדושה, ובא לבהכ"נ ומצא צבור עונין קדושה, חוזר ועונה עמהם (תשובת הרשב"א סי' רמ"ט)."

משנה ברורה:
{ד} לכוין רגליו - כמ"ש בסימן צ"ה. וצריך לכוין ביותר בקדושה לקדש את השם ית' ובזכות זה ישרה עליו הש"י קדושה מלמעלה ויכוין לקיים הפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל והאר"י ז"ל היה מזהיר מאוד ע"ז. הנוסח שמקדישים ולא שמקדישין. גם יפריש קצת בין תיבת שמקדישים לתיבת אותו שכתוב אח"כ וכדלעיל בסימן ס"א לגבי ק"ש. [אחרונים]:
{ה} ויש לישא וכו' - כי כתבו בשם ספר היכלות ז"ל ברוכים אתם לד' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישים ואומרים קק"ק ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואות למרום לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקה ומנשקה ומזכיר זכותם וממהר גאולתם:
{ו} העינים - דהיינו שיהיו סגורות אבל לא בעינים פתוחות כ"כ הט"ז אבל הרבה אחרונים חולקין ע"ז ופסק המגן גבורים כמותם:
{ז} וכן מנענעים וכו' - השל"ה כתב שקבלה בידו שירים גופו ועקבו למעלה בברוך וימלוך כמו בקדוש:
{ח} ונושאין אותו וכו' - כי איתא בתנחומא פ' צו ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שאומר קדוש. וכתב המ"א ודלא כאותם שדולגים וקופצים אבל הא"ר ושארי אחרונים יישבו את המנהג ומנהג ישראל תורה היא ומ"מ במקום שאין המנהג כן פשיטא שאין לעשות כן כי יבואו להתלוצץ ויצא שכרו בהפסדו. כתב ב"ח שצ"ל וכן כתוב על יד נביאך. ונוסח שלנו ככתוב על יד נביאך וכתב המ"א שיש לו ג"כ סמך עי"ש. כתבו האחרונים דאף שעניית איש"ר הוא עדיפא מקדושה מ"מ אם קדיש כבר שמע וקדושה לא שמע עדיין ונזדמן לו לענות קדיש וקדושה מוטב שיענה קדושה כדי לצאת ידי חובה. כתב הפמ"ג אם התחיל קדושה ובאמצע שמע קדיש מסתברא דלא יפסיק לענות איש"ר אלא גומר קדוש ג"פ עד כבודו ואם שומע אז יאמר איש"ר:
 

חכימא דיהודאי

משתמש ותיק
יאיר אמר:
או"ח קכה סעיף ב

"טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור.
הגה: ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה, וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ (טור ושבולי לקט); ואין לדבר באמצע הקדושה (מהרי"ל וב"י בשם מהרי"א ודרך ארץ זוטא). ומי שאמר סדר קדושה, ובא לבהכ"נ ומצא צבור עונין קדושה, חוזר ועונה עמהם (תשובת הרשב"א סי' רמ"ט)."

משנה ברורה:
{ד} לכוין רגליו - כמ"ש בסימן צ"ה. וצריך לכוין ביותר בקדושה לקדש את השם ית' ובזכות זה ישרה עליו הש"י קדושה מלמעלה ויכוין לקיים הפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל והאר"י ז"ל היה מזהיר מאוד ע"ז. הנוסח שמקדישים ולא שמקדישין. גם יפריש קצת בין תיבת שמקדישים לתיבת אותו שכתוב אח"כ וכדלעיל בסימן ס"א לגבי ק"ש. [אחרונים]:
{ה} ויש לישא וכו' - כי כתבו בשם ספר היכלות ז"ל ברוכים אתם לד' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישים ואומרים קק"ק ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואות למרום לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקה ומנשקה ומזכיר זכותם וממהר גאולתם:
{ו} העינים - דהיינו שיהיו סגורות אבל לא בעינים פתוחות כ"כ הט"ז אבל הרבה אחרונים חולקין ע"ז ופסק המגן גבורים כמותם:
{ז} וכן מנענעים וכו' - השל"ה כתב שקבלה בידו שירים גופו ועקבו למעלה בברוך וימלוך כמו בקדוש:
{ח} ונושאין אותו וכו' - כי איתא בתנחומא פ' צו ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שאומר קדוש. וכתב המ"א ודלא כאותם שדולגים וקופצים אבל הא"ר ושארי אחרונים יישבו את המנהג ומנהג ישראל תורה היא ומ"מ במקום שאין המנהג כן פשיטא שאין לעשות כן כי יבואו להתלוצץ ויצא שכרו בהפסדו. כתב ב"ח שצ"ל וכן כתוב על יד נביאך. ונוסח שלנו ככתוב על יד נביאך וכתב המ"א שיש לו ג"כ סמך עי"ש. כתבו האחרונים דאף שעניית איש"ר הוא עדיפא מקדושה מ"מ אם קדיש כבר שמע וקדושה לא שמע עדיין ונזדמן לו לענות קדיש וקדושה מוטב שיענה קדושה כדי לצאת ידי חובה. כתב הפמ"ג אם התחיל קדושה ובאמצע שמע קדיש מסתברא דלא יפסיק לענות איש"ר אלא גומר קדוש ג"פ עד כבודו ואם שומע אז יאמר איש"ר:
במשנה ברורה כתוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה.
לא כתוב שום חיוב כזה לגבי דבר שאינו קדוש, ברוך, ימלוך
 

לא מובן מאיליו

משתמש ותיק
חכימא דיהודאי אמר:
יאיר אמר:
או"ח קכה סעיף ב

"טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור.
הגה: ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה, וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ (טור ושבולי לקט); ואין לדבר באמצע הקדושה (מהרי"ל וב"י בשם מהרי"א ודרך ארץ זוטא). ומי שאמר סדר קדושה, ובא לבהכ"נ ומצא צבור עונין קדושה, חוזר ועונה עמהם (תשובת הרשב"א סי' רמ"ט)."

משנה ברורה:
{ד} לכוין רגליו - כמ"ש בסימן צ"ה. וצריך לכוין ביותר בקדושה לקדש את השם ית' ובזכות זה ישרה עליו הש"י קדושה מלמעלה ויכוין לקיים הפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל והאר"י ז"ל היה מזהיר מאוד ע"ז. הנוסח שמקדישים ולא שמקדישין. גם יפריש קצת בין תיבת שמקדישים לתיבת אותו שכתוב אח"כ וכדלעיל בסימן ס"א לגבי ק"ש. [אחרונים]:
{ה} ויש לישא וכו' - כי כתבו בשם ספר היכלות ז"ל ברוכים אתם לד' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישים ואומרים קק"ק ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואות למרום לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקה ומנשקה ומזכיר זכותם וממהר גאולתם:
{ו} העינים - דהיינו שיהיו סגורות אבל לא בעינים פתוחות כ"כ הט"ז אבל הרבה אחרונים חולקין ע"ז ופסק המגן גבורים כמותם:
{ז} וכן מנענעים וכו' - השל"ה כתב שקבלה בידו שירים גופו ועקבו למעלה בברוך וימלוך כמו בקדוש:
{ח} ונושאין אותו וכו' - כי איתא בתנחומא פ' צו ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שאומר קדוש. וכתב המ"א ודלא כאותם שדולגים וקופצים אבל הא"ר ושארי אחרונים יישבו את המנהג ומנהג ישראל תורה היא ומ"מ במקום שאין המנהג כן פשיטא שאין לעשות כן כי יבואו להתלוצץ ויצא שכרו בהפסדו. כתב ב"ח שצ"ל וכן כתוב על יד נביאך. ונוסח שלנו ככתוב על יד נביאך וכתב המ"א שיש לו ג"כ סמך עי"ש. כתבו האחרונים דאף שעניית איש"ר הוא עדיפא מקדושה מ"מ אם קדיש כבר שמע וקדושה לא שמע עדיין ונזדמן לו לענות קדיש וקדושה מוטב שיענה קדושה כדי לצאת ידי חובה. כתב הפמ"ג אם התחיל קדושה ובאמצע שמע קדיש מסתברא דלא יפסיק לענות איש"ר אלא גומר קדוש ג"פ עד כבודו ואם שומע אז יאמר איש"ר:
במשנה ברורה כתוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה.
לא כתוב שום חיוב כזה לגבי דבר שאינו קדוש, ברוך, ימלוך
לזה בדיוק היה כוונתי אבל לא חלמתי שצריך להיות חכימא דיהודאי כדי להבין את זה
 

לא מובן מאיליו

משתמש ותיק
דרדקי אמר:
ואם מדברים כבר על הצמדת הרגליים אני רוצה לידע אם יש מקור לזה שבקצת מקומות מקפצים קפיצה אחת "בברוך כבוד ד' ממקומו" וב"ימלוך ד' לעולם"
כמדומה זה מופיע בשל"ה אך מעיקר הדין סגי בקדוש
 

לא מובן מאיליו

משתמש ותיק
בעלבוס אמר:
ב"וקרא זה אל זה ואמר" יש שפונים לימין ולשמאל. יש לזה מוקר?
יש דין שלא לחזור מה"עושה שלום" עד קדושה.
ומזה הגיעו ה"מנהגים" לעשות כמו עושה שלום לפני קדושה וכן לקפץ 3 קפיצות בחזרה מהעושה שלום למי שמכיר
 

יאיר

משתמש ותיק
(ט) באמצע הקדושה - כתב בד"מ שמהרי"ל לא היה מדבר מתחלת הקדושה עד אחר אמן דהאל הקדוש [א"ר]:
 

חבלזון

משתמש רגיל
בקשר ל"התקעות" בשטיבלאך אפשר להעיר: אם אתה לא חלק מהמנין אתה לא חייב להצטרף ולענות לקדושה, הסיבה שיכולה לחייב אותך להצטרף זה מדין העובר אחורי בית הכנסת ואינו מתפלל עמהם.
בדין הזה יש הרבה פרטים, כגון שאם יש עוד בית כנסת, וכו' שאינו חייב להצטרף, ובדרך כלל בשטיבלאך יש הרבה בתי כנסת...
וכי אם אתה בתוך השטיבלאך בחזרת הש"ץ ושומע משטיבלאך לידך קדושה, אתה יכול להצטרף אליהם?
 
חלק עליון תַחתִית