שמואל דוד אמר:כד: למה מפיסין למה מפיסין כדאמרן אלא למה מפיסין וחוזרין ומפיסין כו׳
רש״י ד״ה כדאמרן - שהיו באים לידי *מחלוקת*
לכאורה הול״ל שבאו לידי *סכנה* וכמבואר במתני׳ וצ״ע
פייס- נקרא כך ע''ש שמפייס האנשים- ר''ן סוכה סב ד''ה פייס.HaimL אמר:כתבתי כאן בדיון אחר, שלהבנתי, הפיס הוא מלשון פיוס, דהיינו שלום. אם זה נכון, אז מובן מדוע פירש רש"י כך, מפני שהשלום הוא היפך המחלוקת (וגם אם לא היו מגיעים לידי סכנה, שמא היו רבים ונוקמים ונוטרים, רק שלא חשו חכמים לדבר, עד שבאו לידי סכנה).
אמנם כן ואינו מלשון הקודש כפי שציינתי. אפשר לדרוש בו כמין חומר, שהוא מלשון פסו נדיבים כפי שציין מישהו בהקשר של מפיס מורסא, דהיינו - מסיים את המחלוקתכמעיין המתגבר אמר:פייס- נקרא כך ע''ש שמפייס האנשים- ר''ן סוכה סב ד''ה פייס.HaimL אמר:כתבתי כאן בדיון אחר, שלהבנתי, הפיס הוא מלשון פיוס, דהיינו שלום. אם זה נכון, אז מובן מדוע פירש רש"י כך, מפני שהשלום הוא היפך המחלוקת (וגם אם לא היו מגיעים לידי סכנה, שמא היו רבים ונוקמים ונוטרים, רק שלא חשו חכמים לדבר, עד שבאו לידי סכנה).
כמו שכבר כתבו הפייס נוצר לשבירת רגל שאינה סכנה אלא תוצר של מחלוקת.שמואל דוד אמר:כד: למה מפיסין למה מפיסין כדאמרן אלא למה מפיסין וחוזרין ומפיסין כו׳
רש״י ד״ה כדאמרן - שהיו באים לידי *מחלוקת*
לכאורה הול״ל שבאו לידי *סכנה* וכמבואר במתני׳ וצ״ע
שבור הרגל בוודאות אינו נחשב חושיב"ס?כמעיין המתגבר אמר:כמו שכבר כתבו הפייס נוצר לשבירת רגל שאינה סכנה אלא תוצר של מחלוקת.שמואל דוד אמר:כד: למה מפיסין למה מפיסין כדאמרן אלא למה מפיסין וחוזרין ומפיסין כו׳
רש״י ד״ה כדאמרן - שהיו באים לידי *מחלוקת*
לכאורה הול״ל שבאו לידי *סכנה* וכמבואר במתני׳ וצ״ע
בטריפות זה כשר אף מהארכובה ולמעלה אם לא נקטעה.HaimL אמר:שבור הרגל בוודאות אינו נחשב חושיב"ס?כמעיין המתגבר אמר:כמו שכבר כתבו הפייס נוצר לשבירת רגל שאינה סכנה אלא תוצר של מחלוקת.שמואל דוד אמר:כד: למה מפיסין למה מפיסין כדאמרן אלא למה מפיסין וחוזרין ומפיסין כו׳
רש״י ד״ה כדאמרן - שהיו באים לידי *מחלוקת*
לכאורה הול״ל שבאו לידי *סכנה* וכמבואר במתני׳ וצ״ע
איך ברור? כי החוקרים אומרים, אז מה אם אומרים, הם גם יגידו לך שלשון הקודש היא שפה שנולדה משפה אחרת וזה דלא כהתורה שאמרה שהעולם נברא בלשון הקודש, כל דבריהם בעניני היסטוריה הוא תאוריה.HaimL אמר:אמנם כן ואינו מלשון הקודש כפי שציינתי. אפשר לדרוש בו כמין חומר, שהוא מלשון פסו נדיבים כפי שציין מישהו בהקשר של מפיס מורסא, דהיינו - מסיים את המחלוקתכמעיין המתגבר אמר:פייס- נקרא כך ע''ש שמפייס האנשים- ר''ן סוכה סב ד''ה פייס.HaimL אמר:כתבתי כאן בדיון אחר, שלהבנתי, הפיס הוא מלשון פיוס, דהיינו שלום. אם זה נכון, אז מובן מדוע פירש רש"י כך, מפני שהשלום הוא היפך המחלוקת (וגם אם לא היו מגיעים לידי סכנה, שמא היו רבים ונוקמים ונוטרים, רק שלא חשו חכמים לדבר, עד שבאו לידי סכנה).
אבל ברור שבמקורו הוא מלע"ז (מלשון peace = שלום).
ובשבת (בבנ"א)?כמעיין המתגבר אמר:בטריפות זה כשר אף מהארכובה ולמעלה אם לא נקטעה.HaimL אמר:שבור הרגל בוודאות אינו נחשב חושיב"ס?כמעיין המתגבר אמר:כמו שכבר כתבו הפייס נוצר לשבירת רגל שאינה סכנה אלא תוצר של מחלוקת.
לא הבאתי דבר וחצי דבר מדברי החוקרים, אלא מדעתי. והסיבה היא - שלא ראיתי מילה כזאת בתנ"ך, וכן ראיתי אותה בלע"ז. אדרבה, האם תוכל להצביע על מקור המילה?כמעיין המתגבר אמר:איך ברור? כי החוקרים אומרים, אז מה אם אומרים, הם גם יגידו לך שלשון הקודש היא שפה שנולדה משפה אחרת וזה דלא כהתורה שאמרה שהעולם נברא בלשון הקודש, כל דבריהם בעניני היסטוריה הוא תאוריה.HaimL אמר:אמנם כן ואינו מלשון הקודש כפי שציינתי. אפשר לדרוש בו כמין חומר, שהוא מלשון פסו נדיבים כפי שציין מישהו בהקשר של מפיס מורסא, דהיינו - מסיים את המחלוקתכמעיין המתגבר אמר:
פייס- נקרא כך ע''ש שמפייס האנשים- ר''ן סוכה סב ד''ה פייס.
אבל ברור שבמקורו הוא מלע"ז (מלשון peace = שלום).
HaimL אמר:ובשבת (בבנ"א)?כמעיין המתגבר אמר:בטריפות זה כשר אף מהארכובה ולמעלה אם לא נקטעה.HaimL אמר:שבור הרגל בוודאות אינו נחשב חושיב"ס?
בדין חולה שיש בו סכנה, לא ראיתי שמרן בשו"ע מציין ללכת להלכות טריפות. ובפשטות, שבר רגל עלול להיות סכנה.כמעיין המתגבר אמר:HaimL אמר:ובשבת (בבנ"א)?כמעיין המתגבר אמר:בטריפות זה כשר אף מהארכובה ולמעלה אם לא נקטעה.
טריפות אדם ובהמה שוים, ודאי שזה לא יש בו סכנה בין מבחינה תורנית ובין מבחינה מדעית, אולי סכנת אבר לא יותר.
עי' גם ערוך ערך פס.כמעיין המתגבר אמר:פייס- נקרא כך ע''ש שמפייס האנשים- ר''ן סוכה סב ד''ה פייס.HaimL אמר:כתבתי כאן בדיון אחר, שלהבנתי, הפיס הוא מלשון פיוס, דהיינו שלום. אם זה נכון, אז מובן מדוע פירש רש"י כך, מפני שהשלום הוא היפך המחלוקת (וגם אם לא היו מגיעים לידי סכנה, שמא היו רבים ונוקמים ונוטרים, רק שלא חשו חכמים לדבר, עד שבאו לידי סכנה).