לשונות שגורים אצל מחברים מסויימים

בעקבות אשכול ה'כביכול', עלה בדעתי כי לעתים מוצאים לשונות ששגורים אצל מחברים מסויימים ואצל אחרים לא, ומקופיא לא ראיתי שפתחו אשכול על כך.


אציין כמה דוגמאות:

רב יוסף דאמר 'אי הכי' ודרכו לומר זאת בניחותא כמבואר בתוס' דקידושין.

דרך הרא"ש והטור להזכיר הדעה דס''ל כוותיה בסוף.

צורת הציון של הגר''א, שהועתקה להחזו''א ולתלמידיו. למשל: ב''ק כ''ו ב', כדאמרינן י''ז ב.
באבי - עזרי מציין כך: כמבואר בסוגיא דכ''ג ע''ב. וכמדומה שגם צורת ציון זו פחות מצוייה.

ראיתי פעם על מחבר מגדולי האחרונים (אולי שער המלך) שמציין 'בפ''ב' וכוונתו 'בפרק בתרא', ולכן היו מקרים שהשיגו עליו שלא נמצא כן בפרק שני, ואיתא בפרק בתרא.

אציין גם שהבא''ח נוהג לכתב פעמים רבות 'לא - יש' במקום 'אין'.

'מחותני' שכתב הש''ך בהיותו בן כ''ד שנה... ומוכח שהכוונה לחותן אחיו או כעי''ז. העירוני שכן מצוי גם בחת''ס.

 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
אציין גם שהבא''ח נוהג לכתב פעמים רבות 'לא - יש' במקום 'אין'.
עוד על לשונות שגורים אצל הבא"ח ראה במבוא לספרו 'תורה לשמה' בהוצאת אהבת שלום, עמ' 42 (עמ' 40 באוצה"ח):
אוצר החכמה_181293.jpg
(את הדוגמאות עצמן אני לא יכול להביא, כי זה אחרי עמ' 40)
 

בשלמא

משתמש ותיק
ר"ת בכתובות דף ב: ד"ה פשיט

"כל אמורא היה תופס לשונו כמו מגדף בה ר' אבהו (סנהדרין ג:) תהי בה ר' יוחנן (ב"ק קיב:) לייט עלה אביי (ברכות כט.)"
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בתוס' רי''ד כותב 'זצוק"ל' דוגמת רש"י זצוק"ל, ולא מצאתי חבר לזה בשא"ר, ואולי הוא תיקון המעתיקים.
 

כרם

משתמש ותיק
במס' בבא קמא רבים המקומות שכתוב: אמרי - לציון התחלה ליישוב או לתירוץ או לקושיא.
(בחיפוש, ב"ק 136 תופעות - כמובן לא כולם התחלת מימרא. בבא בתרא 50, שבת 48)
בנדרים לא מופיע: תנו רבנן!
 

חזק חזק

משתמש רגיל
כרם אמר:
במס' בבא קמא רבים המקומות שכתוב: אמרי - לציון התחלה ליישוב או לתירוץ או לקושיא.
(בחיפוש, ב"ק 136 תופעות - כמובן לא כולם התחלת מימרא. בבא בתרא 50, שבת 48)
בנדרים לא מופיע: תנו רבנן!
נדרים כז.  מאן תנא להא דתנו רבנן נדר מחמשה בני אדם כאחד וכו'
 
 

ירמיה

משתמש ותיק
חזק חזק אמר:
כרם אמר:
במס' בבא קמא רבים המקומות שכתוב: אמרי - לציון התחלה ליישוב או לתירוץ או לקושיא.
(בחיפוש, ב"ק 136 תופעות - כמובן לא כולם התחלת מימרא. בבא בתרא 50, שבת 48)
בנדרים לא מופיע: תנו רבנן!
נדרים כז.  מאן תנא להא דתנו רבנן נדר מחמשה בני אדם כאחד וכו'
החילוק מבואר
 
 

חזק חזק

משתמש רגיל
סנגורן של ישראל אמר:
חזק חזק אמר:
כרם אמר:
במס' בבא קמא רבים המקומות שכתוב: אמרי - לציון התחלה ליישוב או לתירוץ או לקושיא.
(בחיפוש, ב"ק 136 תופעות - כמובן לא כולם התחלת מימרא. בבא בתרא 50, שבת 48)
בנדרים לא מופיע: תנו רבנן!
נדרים כז.  מאן תנא להא דתנו רבנן נדר מחמשה בני אדם כאחד וכו'
החילוק מבואר
אה"נ
 
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
אבר כיונה אמר:
כרם אמר:
בנדרים לא מופיע: תנו רבנן!
כבר כתבו התוס' (נדרים ז ע"א) "לשון נדרים משונה"
יש להזכיר את התוס' עמ"ס ביצה שגם הוא משונה מהרבה מסכתות
זכורני שיש ש''ס בבלי בהוצאת ישיבת נחלים של הרב בא - גד, שם בתחילת הש''ס כתבו את המקור של כל תוס'. כגון תוס' טוך תוס' שאנץ וכו'. 
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
בשלמא אמר:
אבר כיונה אמר:
כבר כתבו התוס' (נדרים ז ע"א) "לשון נדרים משונה"
יש להזכיר את התוס' עמ"ס ביצה שגם הוא משונה מהרבה מסכתות
זכורני שיש ש''ס בבלי בהוצאת ישיבת נחלים של הרב בא - גד, שם בתחילת הש''ס כתבו את המקור של כל תוס'. כגון תוס' טוך תוס' שאנץ וכו'. 
נכון שהתוספות בכל מסכת נלקח מקובץ של בעלי התוס' שונים.
בביצה יש דברים מוזרים, לפעמים זה רק קטעי רש"י המהר"ץ חיות עומד על זה
המהרש"ל כותב שהתוס' על המסכתות הגדולות [כתובות יבמות וכו'] הם מוסמכים יותר להלכה מהמסכתות הקטנות 
 
 

HaimL

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
בלדד השוחי אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
?

לא תקום פעמיים צרה. https://www.google.com/search?q=%D7%9E%D7%94+%D7%96%D7%94+%D7%9C%D7%AA%D7%A7%D7%A4%22%D7%A5&rlz=1C1PRFI_enIL834IL834&oq=%D7%9E%D7%94+%D7%96%D7%94+%D7%9C%D7%AA%D7%A7%D7%A4%22%D7%A5&aqs=chrome.0.69i59.1804j0j7&sourceid=chrome&ie=UTF-8
אבל מדובר על גל *שלישי*

לתג פצ"ר (לתג של הפרקליטות הצבאית הראשית, או, לא תקום ג"פ צרה).
 
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
בלדד השוחי אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
?

לא תקום פעמיים צרה. https://www.google.com/search?q=%D7%9E%D7%94+%D7%96%D7%94+%D7%9C%D7%AA%D7%A7%D7%A4%22%D7%A5&rlz=1C1PRFI_enIL834IL834&oq=%D7%9E%D7%94+%D7%96%D7%94+%D7%9C%D7%AA%D7%A7%D7%A4%22%D7%A5&aqs=chrome.0.69i59.1804j0j7&sourceid=chrome&ie=UTF-8
ייש"כ לזת"ל 

(אולי ל'בני ז'בלון ת'ולדותם ל'משפחותם..)
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
בעקבות אשכול ה'כביכול', עלה בדעתי כי לעתים מוצאים לשונות ששגורים אצל מחברים מסויימים ואצל אחרים לא, ומקופיא לא ראיתי שפתחו אשכול על כך.

אציין כמה דוגמאות:

רב יוסף דאמר 'אי הכי' ודרכו לומר זאת בניחותא כמבואר בתוס' דקידושין.

....

 

אציין עוד דוגמא:

לתקפ"ץ - ניק חשוב בפורום של תורה - אברך כולל ומחבר ספרים :)
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
בעקבות אשכול ה'כביכול', עלה בדעתי כי לעתים מוצאים לשונות ששגורים אצל מחברים מסויימים ואצל אחרים לא, ומקופיא לא ראיתי שפתחו אשכול על כך.

אציין כמה דוגמאות:

רב יוסף דאמר 'אי הכי' ודרכו לומר זאת בניחותא כמבואר בתוס' דקידושין.

....

אציין עוד דוגמא:

לתקפ"ץ - ניק חשוב בפורום של תורה - אברך כולל ומחבר ספרים :)
כל כך הרבה ספרים חיברתי?

לתקפ''ץ.png
 
 

שפרינגר

משתמש ותיק
בלשון הרמב"ם בספר היד, פעמים רבות כשמזכיר את חז"ל כותב "חכמים", פעמים רבות כותב "חכמים הראשונים", ולפעמים (נראה לי נדיר ביחס לביטויים "חכמים" ו"חכמים הראשונים"): "גדולי החכמים". האם ידוע במה תלוי?
בדרך כלל נראה שכשמצטט דבר בשם חז"ל כותב חכמים, וכשמדבר על הנהגותיהם ומדותיהם וכדומה נוקט "חכמים הראשונים" (וכמו בהל' שבת פ"ל ה"ב, ועוד) או "גדולי החכמים" (כמו בהל' תפלה פ"ד ה"ט. הל' תעניות פ"ה ה"ג. כמה פעמים בהל' מתנות עניים פ"י).
אבל אין זה הכלל תמיד.
למשל, בהל' דעות פ"א ה"ד "צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם", הל' ציצית פ"א ה"ה "אמרו חכמים הראשונים והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת".
("החכמים הקדמונים" בהל' יסוה"ת פ"ג ה"ו, לכאורה לא מיירי חכמי ישראל בדווקא, וק"ל).
 
חלק עליון תַחתִית