הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
כתב רבינו הגר"א בפירושו על משלי (פרק יט פסוק כג) יראת ה' וגו' כלומר שיראת ה' היא מביאתו לחיים וגם שיהיה שבע ילין ושלא יפקד רע כלומר בין הרעים והעניין שנתן הקב"ה לאדם בטבעו שיישן כדי שיעלה נשמתו לישיבה של מעלה ושם מגלין לה רזי תורה מה שא"א לאדם ללמוד בשבעים שנה לומד שם בשעה אחת אך מאותו הלימוד אינו בא לו שום שכר כלל אלא שזה הוא השכר בעצמו אבל מה שלומד ביום היא מביאתו לידי חיי עוה"ב וזהו יראת ה' מה שלומד תורה ביראת ה' כל היום מביאתו לחיים ושבע ילין פי' בלילה יהיה שבע מהתורה שלומד בישיבה של מעלה וזהו שבע ילין בלילה ואח"כ כשחוזר נשמתו לגופו אז לא יפקד בין הרעים כי אז המה רוצים לפגוע בה ולא יוכלו עכ"ל.
מדברי הגאון מבואר שענין השינה נברא כדי שיוכל האדם להשיג בשינה עומק דברי התורה שלא יוכל להשיגם בהיותו ניעור, ומשום שבשינה הנשמה מופשטת מן הגוף.
וצריך לברר איך יסתדרו דברי רבינו הגר"א עם הגמרא בסנהדרין ע"א: "יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם". ופירש שם רש"י "רע להם שאין עוסקים בתורה, ורע לעולם, שהתורה שהן עוסקין בה מגינה על הדור, וכשהן מתבטלין פורענות באה לעולם עכ"ל. וזה סותר לכאורה לדברי הגר"א.
ועוד הערה, אכן מובן לפי דברי רבינו הגר"א את שהקב"ה נתן בטבע היהודי לישון, אבל בזה לא מנומק מהו שנתן גם בטבע הגוי שאין לו זיקה בענין הנז', וכי בשביל לכוונן את התת מודע שלו? וצריך למצוא גם לזה ביאור.
אולם כשעיינתי בד' הראשונים והמפרשים שם, ראה ראיתי, שכוללים את גנות השינה והיין יחדיו, הווי אומר, שינה הבאה כתוצאה משתיית היין (ראה ד' היד רמה, מהרש"א, וראש"ח) ואם כך, יתכן להציע חלוקה בין שינה הבאה באופן טבעי שתכליתה משום גילוי רזי התורה וכד' הגר"א, לעומת "שינה מלאכותית" הבאה כתוצאה משתיית יין שבה אין את המעלות הנ"ל. ואם כך ניתן לפלפל, באופן שגם בלעדי היין הגיע העת לישון האם הפסיד את המעלה של גלוי רזי התורה?
ובענין שינה אצל גויים אפשר ליישב שהיא בחינת "שינה לרשעים הנאה להן ולעולם" (לעל"ם..) ככל שיותר ישנו כך פחות יזיקו לכה"פ לעם הנבחר וי"ל.
אלא שעדיין צריך למצוא ישוב לפי מה שכתב המאירי שם (צויין למטה) ומדבריו מבואר ששינה רעה לצדיקים וזאת בלי קשר לשתיית יין וי"ל. וכן צריך לדעת מהו ענין השינה אצל הגויים.
יד רמה שם -יין ושינה לרשעים הנאה להם [והנאה לעולם, ששותין] וישנין ואינן חוטאים ולא מריעין לבריות, ולצדיקים רע להם, שמתבטלין מתלמוד תורה שמשתכרין ואין מתקיימין מצות, ורע לעולם, שאין מגינין על דורם כבתחילה ופורענות באה לעולם. :
מהרש"א שם -ואמר יין ושינה הנאה לרשעים כו'. שמתוך הנאת יין שמשתכר בו בא לידי הנאת השינה בבקר עד ד' שעות כמ"ש במלכי עכו"ם וכן הוא בבן סורר ומורה שהנאה לו היין והשינה והנאה לעולם שכל זמן שיש לו ממה לקנות בו יין והוא ישן אינו מלסטם עד אחר שמגמר נכסיו וכו'
ובספר ראשית חכמה - שער הקדושה - פרק חמשה עשר
וסוף דבריו שם ללמדך שאין טוב יוצא מהיין ובפרט לומדי תורה צריכין ליזהר מריבוי היין ושהיין מביא לידי שינה. ואמרו חכמינו ז"ל בסנהדרין (פח) יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, לצדיקים רע להם ורע לעולם, הרי שהיין לצדיקים הזק הוא להם מפני שירבה שינה ויבואו להתבטל מדבר תורה, והיינו ששלמה המלך ע"ה אחר שגנה היין שבח החכמה, ואמר, (משלי כז, א) אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם וגו', אמר אחר כך (שם כד, ג) בחכמה יבנה בית, ואמר (שם כד, ה) גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח, ואמר אחר כך (םש כד, ו) התרפית ביום צרה צר כחכה. ואמרו ז"ל במדרש משלי על פסוק זה, אמר רבי אבהו כל המרפא עצמו מדברי תורה אין לו כח לעמוד ביום צרה, ובזוהר פרשת ויצא האריכו בפירוש פסוק זה ובמקומו נעתיקהו. נמצא כי היין לתלמיד חכם סבה שירפה מדברי תורה:
אמנם המאירי שם כתב "ושינה לרשעים הנאה להם שכל זמן שמשתכרים או ישינים אין מוסיפין בפשעם וכו' וההפך בצדיקים וכו'.
נ.ב להעמיד ד' הגמ' הנז' בנוגע לשכר, זה דוחק, וכך גם פשטות ד' רש"י משום עצם הלימוד ולא שכרו.
מדברי הגאון מבואר שענין השינה נברא כדי שיוכל האדם להשיג בשינה עומק דברי התורה שלא יוכל להשיגם בהיותו ניעור, ומשום שבשינה הנשמה מופשטת מן הגוף.
וצריך לברר איך יסתדרו דברי רבינו הגר"א עם הגמרא בסנהדרין ע"א: "יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם". ופירש שם רש"י "רע להם שאין עוסקים בתורה, ורע לעולם, שהתורה שהן עוסקין בה מגינה על הדור, וכשהן מתבטלין פורענות באה לעולם עכ"ל. וזה סותר לכאורה לדברי הגר"א.
ועוד הערה, אכן מובן לפי דברי רבינו הגר"א את שהקב"ה נתן בטבע היהודי לישון, אבל בזה לא מנומק מהו שנתן גם בטבע הגוי שאין לו זיקה בענין הנז', וכי בשביל לכוונן את התת מודע שלו? וצריך למצוא גם לזה ביאור.
אולם כשעיינתי בד' הראשונים והמפרשים שם, ראה ראיתי, שכוללים את גנות השינה והיין יחדיו, הווי אומר, שינה הבאה כתוצאה משתיית היין (ראה ד' היד רמה, מהרש"א, וראש"ח) ואם כך, יתכן להציע חלוקה בין שינה הבאה באופן טבעי שתכליתה משום גילוי רזי התורה וכד' הגר"א, לעומת "שינה מלאכותית" הבאה כתוצאה משתיית יין שבה אין את המעלות הנ"ל. ואם כך ניתן לפלפל, באופן שגם בלעדי היין הגיע העת לישון האם הפסיד את המעלה של גלוי רזי התורה?
ובענין שינה אצל גויים אפשר ליישב שהיא בחינת "שינה לרשעים הנאה להן ולעולם" (לעל"ם..) ככל שיותר ישנו כך פחות יזיקו לכה"פ לעם הנבחר וי"ל.
אלא שעדיין צריך למצוא ישוב לפי מה שכתב המאירי שם (צויין למטה) ומדבריו מבואר ששינה רעה לצדיקים וזאת בלי קשר לשתיית יין וי"ל. וכן צריך לדעת מהו ענין השינה אצל הגויים.
יד רמה שם -יין ושינה לרשעים הנאה להם [והנאה לעולם, ששותין] וישנין ואינן חוטאים ולא מריעין לבריות, ולצדיקים רע להם, שמתבטלין מתלמוד תורה שמשתכרין ואין מתקיימין מצות, ורע לעולם, שאין מגינין על דורם כבתחילה ופורענות באה לעולם. :
מהרש"א שם -ואמר יין ושינה הנאה לרשעים כו'. שמתוך הנאת יין שמשתכר בו בא לידי הנאת השינה בבקר עד ד' שעות כמ"ש במלכי עכו"ם וכן הוא בבן סורר ומורה שהנאה לו היין והשינה והנאה לעולם שכל זמן שיש לו ממה לקנות בו יין והוא ישן אינו מלסטם עד אחר שמגמר נכסיו וכו'
ובספר ראשית חכמה - שער הקדושה - פרק חמשה עשר
וסוף דבריו שם ללמדך שאין טוב יוצא מהיין ובפרט לומדי תורה צריכין ליזהר מריבוי היין ושהיין מביא לידי שינה. ואמרו חכמינו ז"ל בסנהדרין (פח) יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, לצדיקים רע להם ורע לעולם, הרי שהיין לצדיקים הזק הוא להם מפני שירבה שינה ויבואו להתבטל מדבר תורה, והיינו ששלמה המלך ע"ה אחר שגנה היין שבח החכמה, ואמר, (משלי כז, א) אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם וגו', אמר אחר כך (שם כד, ג) בחכמה יבנה בית, ואמר (שם כד, ה) גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח, ואמר אחר כך (םש כד, ו) התרפית ביום צרה צר כחכה. ואמרו ז"ל במדרש משלי על פסוק זה, אמר רבי אבהו כל המרפא עצמו מדברי תורה אין לו כח לעמוד ביום צרה, ובזוהר פרשת ויצא האריכו בפירוש פסוק זה ובמקומו נעתיקהו. נמצא כי היין לתלמיד חכם סבה שירפה מדברי תורה:
אמנם המאירי שם כתב "ושינה לרשעים הנאה להם שכל זמן שמשתכרים או ישינים אין מוסיפין בפשעם וכו' וההפך בצדיקים וכו'.
נ.ב להעמיד ד' הגמ' הנז' בנוגע לשכר, זה דוחק, וכך גם פשטות ד' רש"י משום עצם הלימוד ולא שכרו.