יעקב שלם אמר:תודה
אשמח למקור מפורש
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף לא עמוד ב
כל הפסולין ששחטו - שחיטתן כשרה, שהשחיטה כשרה בזרים, ובנשים, ובעבדים, ובטמאים, ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעין בבשר
יושב בשבת תחכמוני אמר:יעקב שלם אמר:תודה
אשמח למקור מפורש
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף לא עמוד ב
כל הפסולין ששחטו - שחיטתן כשרה, שהשחיטה כשרה בזרים, ובנשים, ובעבדים, ובטמאים, ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעין בבשר
יש לך סיבה להניח שזה לא כולל בעל מום?
בשלמא אמר:עיין הדרש והעיון אמור אות רמ"ב
הערה יפה.יעקב שלם אמר:קשה לי שדבר כזה לא הוזכר מפורש
ועוד במשנה מבואר שבעלי מונין היו מתליעין בעצים
למה שלא ניתן להם לשחוט להדליק את המנורה
מוסג"פ: הצג קובץ מצורף הדרש והעיון.pdfבשלמא אמר:מי שיודע להעתיק מאוצה"ח נקרא לסייע
אבי חי אמר:וז"ל רש"י קידושין נג א:
אפי' בעל מום - שאף הם היו מתליעים בעצים ומפשיטים ומנתחים ושוחטים:
(דרך אגב, לא הבנתי היכן אפשר לדייק מהמשנה שעבודתם היתה דוקא בהתלעת העצים)
תניא דמסייע לךיושב בשבת תחכמוני אמר:בכל גווני - ישראל בעל מום לכא' אין כזה סיווג בכלל, ולא חל בישראל תורת פסול 'בעל מום', (ואינו עובר אלא משום זר).
מנחת חינוך אמר:וזר נראה דאין לוקין משום בע"מ כמבואר בר"מ שם פ"ט דזר מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים וטמא כו' שעבד במקדש אינו חייב אלא משום זרות וכ' הכסף משנה דכ"ה בתוספתא דזבחים וכ' הטעם משום דלא הוזהרו כל אלו אלא במי שראוי לעבודה אבל הזר הואיל ואינו ראוי לעבודה אינו עובר בשום א' מאלה וא"כ בע"מ ג"כ לא הוזהר אלא כהן דראוי לעבודה אבל זר אינו מוזהר על מום
פראנק אמר:וְעַל שְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת בְּאַזְהָרָה:
יעקב שלם אמר:אשמח למקור מפורש
rk1234 אמר:שטמ"ק זבחים דף ס"ח ע"ב האחרון בעמוד וכן תוס' בדף ס"ט ע"א הראשון בעמוד אומרים שכשר בע"מ בשחיטה
אסור לבעל מום להיכנס להיכל ולגשת אל המזבחיעקב שלם אמר:להדליק את המנורה להוציא ואולי אף להרים את הדשן
שלא יכנס בעל מום בהיכל
שלא יכנס בעל מום בהיכל בכללו, כלומר אל המזבח ובין האולם ולמזבח וכל שאר המקומות שבהיכל, שנאמר (ויקרא כא כג) אך אל הפרכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש. ונתבאר בספרא (אמור ג י) ששני לאוין אלה של הפרכת והמזבח, לא יספיק אחד מהם בלתי חברו, ושניהם באו להשלים הדין בענין אחד, והוא להרחיק המקום האסור עליהם להכנס בו.
משרשי המצוה. להגדיל כבוד הבית והדרה על כן אין ראוי לבוא שם בעל מום, כי הוא מקום השלמות, אינו בדין לעמד שם מי שיש בו שום חסרון. וכבר כתבתי למעלה (מצוה צה) הרבה פעמים התועלת הנמצא לנו בהגדילנו מעלת הבית הקדוש ותפארתו.
דיני המצוה. כלומר מה הן המומין שבשבילן ימנע הכהן מלכנס, זכרתים למעלה (במצוה רעה) בסמוך ברמז באזהרת בעל מום קבוע, ושם הודעתי מקומן בגמרא וכל הענין כמנהגי. וכתב הרמב"ן זכרונו לברכה (בסהמ"צ ל"ת ס"ט) שאין לנו לחשב זה הלאו במנין הלאוין, שאסור הכנס בעל מום בהיכל וגם פרוע ראש וקרוע בגדים ושתוי יין אינו אלא מעלה מדבריהם זכרונם לברכה שלא יעבוד כהן טמא ולא בא הכתוב הזה אלא לאסר מהם קריבה לעבודה, וזה בכלל לאו דבעל מום שלא יעבד הוא. וכתב עוד, שאף הם לא אסרו אלא המקום הנקרא בין האולם ולמזבח שהוא עשרים ושתים אמה, אבל כנגד המזבח עצמו שהוא שלשים ושתים אמה לא אסרו, וכמו שכתבתי למעלה בסדר ויהי ביום השמיני (מצוה קמט) באזהרת פרוע ראש בשם הרב זכרונו לברכה [1].