האם בעל מום (ישראל או כהן) יכול לשחוט

יעקב שלם אמר:
תודה

אשמח למקור מפורש

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף לא עמוד ב
כל הפסולין ששחטו - שחיטתן כשרה, שהשחיטה כשרה בזרים, ובנשים, ובעבדים, ובטמאים, ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעין בבשר

יש לך סיבה להניח שזה לא כולל בעל מום?
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
יעקב שלם אמר:
תודה

אשמח למקור מפורש
 
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף לא עמוד ב
כל הפסולין ששחטו - שחיטתן כשרה, שהשחיטה כשרה בזרים, ובנשים, ובעבדים, ובטמאים, ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעין בבשר

יש לך סיבה להניח שזה לא כולל בעל מום?

אכן 
התכוונתי למשנה זו כשכתבתי מקור מפורש

קשה לי שדבר כזה לא הוזכר מפורש

ועוד במשנה מבואר שבעלי מונין היו מתליעין בעצים
למה שלא ניתן להם לשחוט להדליק את המנורה להוציא ואולי אף להרים את הדשן
 

בשלמא

משתמש ותיק
מסקנתו להיתר
אמנם הוא מאריך בזה מאוד וכדאי לראות את הדברים במקורם.
מי שיודע להעתיק מאוצה"ח נקרא לסייע
 
יעקב שלם אמר:
קשה לי שדבר כזה לא הוזכר מפורש

ועוד במשנה מבואר שבעלי מונין היו מתליעין בעצים
למה שלא ניתן להם לשחוט להדליק את המנורה
הערה יפה.
אבל אולי לא שייך לסווג שחיטה בסיווג נפרד ו'לתת' אותה לבעלי מומין, כי היא חלק ממעשה הקרבן שמסור לעובדי העבודה, ואמנם בעל הקרבן עצמו יכול לשחוט בהמתו ו'להקריבה' בעצמו כי שחיטה כשרה בזר, אבל פשוט לכא' שישראל אחר לא יכול לדחוק ולשחוט, וכל אימת שלא הבעלים <ואולי אף הבא מכוחו ושליחותו> עושה זאת, חזר הדין שזה מסור לכהנים. והרי היו מפייסים על שחיטת התמיד. וכך גם הדלקת הנרות - לכא' מי שהיה מדליק בפועל זה הכהן שזכה בפייס בהטבה, ואכתי צריך לעיין בפרט זה.
והתלעה היא דבר בפני עצמו שהיה צורך לעשותו, ומסרוהו לבעלי מומין.

בכל גווני - ישראל בעל מום לכא' אין כזה סיווג בכלל, ולא חל בישראל תורת פסול 'בעל מום', (ואינו עובר אלא משום זר).
 

אבי חי

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:

אכן 
התכוונתי למשנה זו כשכתבתי מקור מפורש

קשה לי שדבר כזה לא הוזכר מפורש


בפשטות כל הפסולין כולל הכל, ואי"צ לכתוב מפורש כי רוכלא

והרי דברי החו"ב
חדושים ובאורים.PNG
 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
משך חכמה ויקרא פרק כא פסוק כד
וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל. כתב ראב"ע, יתכן כי בא להזהיר שגם בני ישראל השוחטין שלמיהן, לא יהיו בעלי מומים, לולא דברי הקבלה. ובאמת משנה ערוכה: כל הפסולים ששחטו, שחיטתם כשרה. אולם לעניות דעתי נראה על פי מה דאמרו סוף זבחים (קכ, א) דאין כהונה בבמה, ומומים פסולים בבמה. ועיין ריש פרק ב דף טז, א דבעלי מומים פסולים לעבודה בבמה. ועל זה שפיר צוה "אל בני ישראל". וכן מורה קרא דמדבר על ההקרבה, דבבמה לא יקריבו בעלי מומין ישראלים ודו"ק. והטעם, ד"כל אשר בו מום לא יקרב" גם במושב שרים, "והקריבהו לפחתך" (מלאכי א, ח), לכן גם בבמה אסור.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
וז"ל רש"י קידושין נג א:
אפי' בעל מום - שאף הם היו מתליעים בעצים ומפשיטים ומנתחים ושוחטים:


(דרך אגב, לא הבנתי היכן אפשר לדייק מהמשנה שעבודתם היתה דוקא בהתלעת העצים)

הבאת רש"י מפורש  נפלא מאוד

מ"מ לגבי הדרך אגב
תראה איך הרמב"ם בשקלים מפרש
כי אין לבעלי מומין מלאכה במקדש אלא הכנת העצים למערכה,
 

פראנק

משתמש ותיק
רמבם ביאת מקדש ט י
הַטָּמֵא וּבַעַל מוּם וְשֶׁלֹּא רָחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ אֵינָן חַיָּבִין אֶלָּא עַל עֲבוֹדוֹת שֶׁהַזָּר חַיָּב עֲלֵיהֶן מִיתָה. וְעַל שְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת בְּאַזְהָרָה:
 

הכהן

משתמש ותיק
יש לציין
יושב בשבת תחכמוני אמר:
בכל גווני - ישראל בעל מום לכא' אין כזה סיווג בכלל, ולא חל בישראל תורת פסול 'בעל מום', (ואינו עובר אלא משום זר).
תניא דמסייע לך
מנחת חינוך אמר:
 וזר נראה דאין לוקין משום בע"מ כמבואר בר"מ שם פ"ט דזר מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים וטמא כו' שעבד במקדש אינו חייב אלא משום זרות וכ' הכסף משנה דכ"ה בתוספתא דזבחים וכ' הטעם משום דלא הוזהרו כל אלו אלא במי שראוי לעבודה אבל הזר הואיל ואינו ראוי לעבודה אינו עובר בשום א' מאלה וא"כ בע"מ ג"כ לא הוזהר אלא כהן דראוי לעבודה אבל זר אינו מוזהר על מום
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
להדליק את המנורה להוציא ואולי אף להרים את הדשן
אסור לבעל מום להיכנס להיכל ולגשת אל המזבח
ספר החינוך מצווה רע''ז
שלא יכנס בעל מום בהיכל
שלא יכנס בעל מום בהיכל בכללו, כלומר אל המזבח ובין האולם ולמזבח וכל שאר המקומות שבהיכל, שנאמר (ויקרא כא כג) אך אל הפרכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש. ונתבאר בספרא (אמור ג י) ששני לאוין אלה של הפרכת והמזבח, לא יספיק אחד מהם בלתי חברו, ושניהם באו להשלים הדין בענין אחד, והוא להרחיק המקום האסור עליהם להכנס בו.

משרשי המצוה. להגדיל כבוד הבית והדרה על כן אין ראוי לבוא שם בעל מום, כי הוא מקום השלמות, אינו בדין לעמד שם מי שיש בו שום חסרון. וכבר כתבתי למעלה (מצוה צה) הרבה פעמים התועלת הנמצא לנו בהגדילנו מעלת הבית הקדוש ותפארתו.

דיני המצוה. כלומר מה הן המומין שבשבילן ימנע הכהן מלכנס, זכרתים למעלה (במצוה רעה) בסמוך ברמז באזהרת בעל מום קבוע, ושם הודעתי מקומן בגמרא וכל הענין כמנהגי. וכתב הרמב"ן זכרונו לברכה (בסהמ"צ ל"ת ס"ט) שאין לנו לחשב זה הלאו במנין הלאוין, שאסור הכנס בעל מום בהיכל וגם פרוע ראש וקרוע בגדים ושתוי יין אינו אלא מעלה מדבריהם זכרונם לברכה שלא יעבוד כהן טמא ולא בא הכתוב הזה אלא לאסר מהם קריבה לעבודה, וזה בכלל לאו דבעל מום שלא יעבד הוא. וכתב עוד, שאף הם לא אסרו אלא המקום הנקרא בין האולם ולמזבח שהוא עשרים ושתים אמה, אבל כנגד המזבח עצמו שהוא שלשים ושתים אמה לא אסרו, וכמו שכתבתי למעלה בסדר ויהי ביום השמיני (מצוה קמט) באזהרת פרוע ראש בשם הרב זכרונו לברכה ‏[1].
 
חלק עליון תַחתִית