ליקוט קצר לגבי עוסק במצוה בדרבנן שהאריכו האחרונים בזה. עי' ערוך לנר בסוכה (דף כה ע"א) שהסתפק בספק זה, וסיים וז"ל: נראה עיקר, דאף העוסק במצוה דרבנן נפטר ממצוה דאורייתא, דהא בכל מצוה דרבנן מקיים ג"כ מצות "לא תסור" שהיא מדאורייתא, יעו"ש. והמג"א (סימן עב סק"ד) כתב על המבואר בשו"ע גבי תנחומי אבלים, דאם יכול להתחיל ולגמור פסוק אחד מק"ש קודם שיגיע לשורה, יתחיל, ואם לאו לא יתחיל. וכתב הרמ"א דהיינו דוקא אם יש שהות אח"כ לקרוא. וכתב המג"א דאם אין שהות לקרוא, כי יעבור זמן ק"ש, יקרא ק"ש קודם, כיון שעדיין לא התחיל במצות תנחומין. והעיר הפמ"ג, דמשמע דאם התחיל בתנחומין אין פוסק אפילו אם יעבור זמן ק"ש, והיינו דס"ל למג"א דהעוסק במצוה אפילו מצוה דרבנן, שוב אין לו לפסוק אפילו למצוה דאורייתא, וממילא לפי דבריו הא דאמרינן בסי' תרפז (לגבי קריאת המגילה) דשום מצוה דאורייתא לא נדחית מפני מצוה דרבנן, היינו שלא התחיל במצוה דרבנן, וצ"ע מנין לו זה, עכ"ד. הרי לפנינו דהמג"א ס"ל דאף העוסק במצוה דרבנן אמרינן ביה דפטור ממצוה דאורייתא, והפמ"ג תמה עליו דזה מנין לו לומר הכי. ויעוין בשד"ח (כללים מערכת ב כלל קטו) שנקט בפשיטות שעוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא. וכן הוכיח בקובץ שיעורים (ח"ב סי' לב), וחזר על דבריו בקובץ הערות במס' יבמות (סימן מח אות יא). מאידך יעוין באמרי בינה (או"ח סי' יג סק"ג) שצידד דדעת הרמב"ם היא דהעוסק במצוה דרבנן אינו דוחה למצוה מדאורייתא, יעו"ש. ויעוין גם במהר"י אסאד (יו"ד סימן שי) שהביא כמה ראיות שהעוסק במצוה דרבנן אינו פטור ממצוה דאורייתא. וכן נקט בפשיטות הישועות יעקב (סי' לח, וסי' תקפז סק"ד)].