שאלה בהלכות רבית

הכהן

משתמש ותיק
שאלה שהתעוררה בעקבות האשכול הזה

אדם לוה משכנו שקית חלב. כאשר הוא בא לפרוע הוא צריך לדאוג שהשקית תהיה בדיוק באותה דרגת טריות (אם השקית הראשונה היתה בת יומיים אצל המלוה יהיה אסור לפרוע שקית חדשה)?
 

HaimL

משתמש ותיק
לשון הרמ"א, סימן קס"ב

--- תחילת ציטוט ---
יש מי שאומר דמותר ללות ככר לחם בככר לחם כמטבע של כסף דמאחר דדבר מועט הוא לא קפדי בני אדם להדדי בזה (הטור והרבה פוסקים ועב"י) וכן נוהגין להקל:
--- סוף ציטוט ---

והכא, שאין דרך בנ"א להקפיד, אם הוא בתוך תאריך התפוגה, נראה דשרי.
 

הכהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
והבקבוק הסגור/פתוח, אנשים מקפידים?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
שון הרמ"א, סימן קס"ב

--- תחילת ציטוט ---
יש מי שאומר דמותר ללות ככר לחם בככר לחם כמטבע של כסף דמאחר דדבר מועט הוא לא קפדי בני אדם להדדי בזה (הטור והרבה פוסקים ועב"י) וכן נוהגין להקל:
--- סוף ציטוט ---

והכא, שאין דרך בנ"א להקפיד, אם הוא בתוך תאריך התפוגה, נראה דשרי.
במחיכ"ת זה טעות בהבנת דברי הרמ"א ז"ל ומה שיוצא מדבריו. (וכבר טעו בזה רבים).
גם הרמ"א מודה לזה שיש איסור רבית גם בתוספת פירעון של שוה פרוטה בלבד.
[ לענין פחות משוה פרוטה -הטור ביו"ד (ריש סי' קסא) הביא שיטת התוספות שאין ריבית בפחות משוה פרוטה, והוסיף: "והרמ"ה כתב דאפילו בפחות משו"פ אסור מן התורה, אבל אין מוציאין אותו בדיינים עד שיהא בו שוה פרוטה". ודעת הרמב"ם (פ"ו מהל' מלווה ולווה ה"א) שכותב: "כל הלוואה בתוספת כל שהוא הרי זה ריבית של תורה
ויוצאה בדיינים" הרי שאפילו בפחות משוה פרוטה יש איסור ריבית, וכ"כ שם הלח"מ שס"ל כהרמ"ה, אלא שהוא ז"ל מסתפק בזה וכותב שאפשר ש'כל שהוא' שאומר היינו
שוה פרוטה. אולם דעת המל"מ בדעת הרמב"ם שבאמת סובר שאסורה גם בפחות מש"פ ויוצאה בדיינים משום דלא דריש הך כלל ופרט מעצמו מאחר שלא נזכר בתלמוד.
],
ואין זה תלוי בקפידא.
וכל מה שכתב הרמ"א דבדבר מועט מותר, זה רק לענין גזירת הלוואת סאה בסאה, [שלווה סאה ומחזיר סאה], שאין חוששין לעלייה של תוספת בדבר מועט שאין מקפיד עליו, אבל ב'סאה בסאתיים', דהיינו שמלוה סאה ומחזיר סאתיים אין היתר של 'אינו מקפיד', וא"כ בניד"ד אם אכן נאמר שיש כאן תוספת שוויות, לא יהא קשור דין הרמ"א של דבר שאינו מקפיד לנידון זה.
___________________

ולגופו של השאלה:
שמעתי ממו"ר הגר"פ וינד שליט"א שכיון שגם בחנות אין הבדל במחיר בין שינויי התאריכים שעל שקיות החלב, לכן נחשבים כשוויותם שווה, ואין בזה חשש ריבית, (אא"כ התנה עמו מראש שיתן לו בדווקא שקית חלב טרי יותר ממה שהביא לו).
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ולגופו של השאלה:
שמעתי ממו"ר הגר"פ וינד שליט"א שכיון שגם בחנות אין הבדל במחיר בין שינויי התאריכים שעל שקיות החלב, לכן נחשבים כשוויותם שווה, ואין בזה חשש ריבית, (אא"כ התנה עמו מראש שיתן לו בדווקא שקית חלב טרי יותר ממה שהביא לו).
בין בקבוק פתוח לסגור יש הבדל במחיר?, או שרק אנשים לא מעוניינים לקנות מפני חששות וכיו"ב?
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
בין בקבוק פתוח לסגור יש הבדל במחיר?, או שרק אנשים לא מעוניינים לקנות מפני חששות וכיו"ב?
בגלל שאנשים אינם מעוניינים לקנותו לכן גם בחנות וגם בבית יש הפרש בשוויותו.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
בין בקבוק פתוח לסגור יש הבדל במחיר?, או שרק אנשים לא מעוניינים לקנות מפני חששות וכיו"ב?
בגלל שאנשים אינם מעוניינים לקנותו לכן גם בחנות וגם בבית יש הפרש בשוויותו.
אם הלכה היא נקבל ואם...
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
שון הרמ"א, סימן קס"ב

--- תחילת ציטוט ---
יש מי שאומר דמותר ללות ככר לחם בככר לחם כמטבע של כסף דמאחר דדבר מועט הוא לא קפדי בני אדם להדדי בזה (הטור והרבה פוסקים ועב"י) וכן נוהגין להקל:
--- סוף ציטוט ---

והכא, שאין דרך בנ"א להקפיד, אם הוא בתוך תאריך התפוגה, נראה דשרי.
במחיכ"ת זה טעות בהבנת דברי הרמ"א ז"ל ומה שיוצא מדבריו. (וכבר טעו בזה רבים).
גם הרמ"א מודה לזה שיש איסור רבית גם בתוספת פירעון של שוה פרוטה בלבד.
[ לענין פחות משוה פרוטה -הטור ביו"ד (ריש סי' קסא) הביא שיטת התוספות שאין ריבית בפחות משוה פרוטה, והוסיף: "והרמ"ה כתב דאפילו בפחות משו"פ אסור מן התורה, אבל אין מוציאין אותו בדיינים עד שיהא בו שוה פרוטה". ודעת הרמב"ם (פ"ו מהל' מלווה ולווה ה"א) שכותב: "כל הלוואה בתוספת כל שהוא הרי זה ריבית של תורה
ויוצאה בדיינים" הרי שאפילו בפחות משוה פרוטה יש איסור ריבית, וכ"כ שם הלח"מ שס"ל כהרמ"ה, אלא שהוא ז"ל מסתפק בזה וכותב שאפשר ש'כל שהוא' שאומר היינו
שוה פרוטה. אולם דעת המל"מ בדעת הרמב"ם שבאמת סובר שאסורה גם בפחות מש"פ ויוצאה בדיינים משום דלא דריש הך כלל ופרט מעצמו מאחר שלא נזכר בתלמוד.
],
ואין זה תלוי בקפידא.
וכל מה שכתב הרמ"א דבדבר מועט מותר, זה רק לענין גזירת הלוואת סאה בסאה, [שלווה סאה ומחזיר סאה], שאין חוששין לעלייה של תוספת בדבר מועט שאין מקפיד עליו, אבל ב'סאה בסאתיים', דהיינו שמלוה סאה ומחזיר סאתיים אין היתר של 'אינו מקפיד', וא"כ בניד"ד אם אכן נאמר שיש כאן תוספת שוויות, לא יהא קשור דין הרמ"א של דבר שאינו מקפיד לנידון זה.
___________________

ולגופו של השאלה:
שמעתי ממו"ר הגר"פ וינד שליט"א שכיון שגם בחנות אין הבדל במחיר בין שינויי התאריכים שעל שקיות החלב, לכן נחשבים כשוויותם שווה, ואין בזה חשש ריבית, (אא"כ התנה עמו מראש שיתן לו בדווקא שקית חלב טרי יותר ממה שהביא לו).
תודה לכבודו, אך ידוע לי ששם הדין הוא סאה בסאה, ועדיין, אני למד מכאן לחלב הטרי.

כי אם הרמ"א היה אומר שהטעם הוא

1. מפני שכיכר לחם בזה"ז הוא כמו מטבע של זהב, או
2. שהיוקר של כיכר לחם יכול להיות ע"כ פחות מש"פ.

אז היה נכון מה שכבודו טוען. כי אז הייתי לומד לחלק בין סאה בסאה לבין חלב טרי (סאה בסאתיים, לפי כבודו).

אבל טעמו של הרמ"א הוא מפני שדרך בני אדם שלא להקפיד על כך, ולכן לא גזרו עליו סאה בסאה. ודבר מועט, אין הכוונה פחות מש"פ, אלא דבר שהוא זניח לחלוטין. ומהכ"ת לחלק בין סאה בסאה לבין ריבית מדבריהם, בדבר מועט. ושמא סאה בסאה חמיר טפי, שיכול להתייקר יותר מאשר דבר מועט, ואילו בתאריך תפוגה לעולם יהיה דבר מועט, ולא יקפידו עליו בכלל. 

 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
טעמו של הרמ"א הוא מפני שדרך בני אדם שלא להקפיד על כך,
נכון, שלא להקפיד על הפרש מחיר מועט כזה.
HaimL אמר:
דבר מועט, אין הכוונה פחות מש"פ,
מעולם לא אמרתי שדבר מועט הוא רק בפחות משווה פרוטה, ואין לי מושג כלל איפה מצאת דבר זה בדברי.
HaimL אמר:
ושמא סאה בסאה חמיר טפי, שיכול להתייקר יותר מאשר דבר מועט,
דרך של דבר מועט שבמציאותו אינו עולה בהפרש מחיר אלא בדבר מועט, משא"כ בדבר שאינו מועט עולה יותר.
דבר שמחירו 5 שקל לא יעלה פתאום ל- 15 ש"ח. ואינו עולה אלא בדבר מועט.
דבר שמחירו 150 ש"ח עולה גם ל-200 ש"ח. שהוא עלייה גדולה
 

ירמיה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
שון הרמ"א, סימן קס"ב

--- תחילת ציטוט ---
יש מי שאומר דמותר ללות ככר לחם בככר לחם כמטבע של כסף דמאחר דדבר מועט הוא לא קפדי בני אדם להדדי בזה (הטור והרבה פוסקים ועב"י) וכן נוהגין להקל:
--- סוף ציטוט ---

והכא, שאין דרך בנ"א להקפיד, אם הוא בתוך תאריך התפוגה, נראה דשרי.
במחיכ"ת זה טעות בהבנת דברי הרמ"א ז"ל ומה שיוצא מדבריו. (וכבר טעו בזה רבים).
גם הרמ"א מודה לזה שיש איסור רבית גם בתוספת פירעון של שוה פרוטה בלבד.
[ לענין פחות משוה פרוטה -הטור ביו"ד (ריש סי' קסא) הביא שיטת התוספות שאין ריבית בפחות משוה פרוטה, והוסיף: "והרמ"ה כתב דאפילו בפחות משו"פ אסור מן התורה, אבל אין מוציאין אותו בדיינים עד שיהא בו שוה פרוטה". ודעת הרמב"ם (פ"ו מהל' מלווה ולווה ה"א) שכותב: "כל הלוואה בתוספת כל שהוא הרי זה ריבית של תורה
ויוצאה בדיינים" הרי שאפילו בפחות משוה פרוטה יש איסור ריבית, וכ"כ שם הלח"מ שס"ל כהרמ"ה, אלא שהוא ז"ל מסתפק בזה וכותב שאפשר ש'כל שהוא' שאומר היינו
שוה פרוטה. אולם דעת המל"מ בדעת הרמב"ם שבאמת סובר שאסורה גם בפחות מש"פ ויוצאה בדיינים משום דלא דריש הך כלל ופרט מעצמו מאחר שלא נזכר בתלמוד.
],
ואין זה תלוי בקפידא.
וכל מה שכתב הרמ"א דבדבר מועט מותר, זה רק לענין גזירת הלוואת סאה בסאה, [שלווה סאה ומחזיר סאה], שאין חוששין לעלייה של תוספת בדבר מועט שאין מקפיד עליו, אבל ב'סאה בסאתיים', דהיינו שמלוה סאה ומחזיר סאתיים אין היתר של 'אינו מקפיד', וא"כ בניד"ד אם אכן נאמר שיש כאן תוספת שוויות, לא יהא קשור דין הרמ"א של דבר שאינו מקפיד לנידון זה.
___________________

ולגופו של השאלה:
שמעתי ממו"ר הגר"פ וינד שליט"א שכיון שגם בחנות אין הבדל במחיר בין שינויי התאריכים שעל שקיות החלב, לכן נחשבים כשוויותם שווה, ואין בזה חשש ריבית, (אא"כ התנה עמו מראש שיתן לו בדווקא שקית חלב טרי יותר ממה שהביא לו).
בעניות דעתי לא הבנתי מאומה. הרי כאן הוא סאה בסאה, דשווים הממוני שוה לחלוטין. אלא שיש כאן תוספת מעליותא למה שמחזיר, והוה ממש דברי הרמ"א דבדבר מועט שלא קפדי עליה שרי בסאה בסאה, דהיינו אפי' אם יש מעליותא כל דהוא במה שמחזיר, לא?
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
כאן הוא סאה בסאה, דשווים הממוני שוה לחלוטין. אלא שיש כאן תוספת מעליותא למה שמחזיר,
השאלה היתה אם יש כאן חשש מחמת התוספת בטריות החלב, ולצד שאכן יש תוספת לא יהא סאה בסאה אלא סאה בסאתיים.
והנידון של הרמ"א הוא לגבי סאה בסאה כאשר לא דנים כעת על התוספת אלא בלקח סאה והחזיר סאה ללא שום תוספת, והאיסור הוא משום חשש עליית מחירים.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
טעמו של הרמ"א הוא מפני שדרך בני אדם שלא להקפיד על כך,
נכון, שלא להקפיד על הפרש מחיר מועט כזה.
HaimL אמר:
דבר מועט, אין הכוונה פחות מש"פ,
מעולם לא אמרתי שדבר מועט הוא רק בפחות משווה פרוטה, ואין לי מושג כלל איפה מצאת דבר זה בדברי.
HaimL אמר:
ושמא סאה בסאה חמיר טפי, שיכול להתייקר יותר מאשר דבר מועט,
דרך של דבר מועט שבמציאותו אינו עולה בהפרש מחיר אלא בדבר מועט, משא"כ בדבר שאינו מועט עולה יותר.
דבר שמחירו 5 שקל לא יעלה פתאום ל- 15 ש"ח. ואינו עולה אלא בדבר מועט.
דבר שמחירו 150 ש"ח עולה גם ל-200 ש"ח. שהוא עלייה גדולה
אתה דנת על פרוטה וש"פ, אז אם טעיתי בדבריך, הריני להתנצל. עכ"פ, מלשון הרמ"א, דבר מועט, אני לומד על כל דבר שהוא זניח (שקית חלב שעולה 5 ש"ח היום, לא תעלה 4.95 ש"ח מחר, רק בגלל שתאריך התפוגה שלה התקצר ביום, ופוק חזי בחנויות דעלמא, שמוכרים הכל במעורבב), ולא מסתבר לי כלל לחלק בין סאה בסאה לבין ריבית של דבריהם, בכה"ג שלקח חלב ומחזיר חלב.

(ואגב, גם כבודו מיהר להסיק מסקנות מוטעות באשר לדבריי הראשונים).
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אתה דנת על פרוטה וש"פ, אז אם טעיתי בדבריך
כתבתי את זה רק להוכיח שתוספת של דבר קטן במקרה של סאה בסאתיים אינו סיבה להתיר, שהרי גם הרמ"א מודה שריבית בפרוטה (ואולי גם פחות) אסור.
HaimL אמר:
עכ"פ, מלשון הרמ"א, דבר מועט, אני לומד על כל דבר שהוא זניח (שקית חלב שעולה 5 ש"ח היום, לא תעלה 4.95 ש"ח מחר, רק בגלל שתאריך התפוגה שלה התקצר ביום, ופוק חזי בחנויות דעלמא, שמוכרים הכל במעורבב),
א. זה שבחנויות מוכרים אותו באותו מחיר זה ההכרח שאין כאן תוספת, וכמו שאכן כתבתי הסיבה להתיר בשקית חלב, אבל אין מטעם הרמ"א שלא מקפידים, שהרמ"א מיירי כשאין תוספת כלל.

ואבקש מכבודו להסביר לי לפי דעתו, באיזה מקרה יש את הדין של ריבית בפחות משווה פרוטה שאסור, [ואולי גם פחות מש"פ], הרי לא מקפידים על ריבית של דבר מועט??
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
ואבקש מכבודו להסביר לי לפי דעתו, באיזה מקרה יש את הדין של ריבית בפחות משווה פרוטה שאסור, [ואולי גם פחות מש"פ], הרי לא מקפידים על ריבית של דבר מועט??
מסתבר לי שהיסוד הוא בדומה למבואר בשו"ע הגרש"ז בעל התניא, ריש הלכות גזילה וגניבה

--- תחילת ציטוט ---
א אסור לגזול או לגנוב כל שהואב דין תורהג בין מישראל בין מנכריד בין גדול בין קטןה. ואפילו אם הנכרי ציער את הישראלו (צער שלא שייך בו תשלומין). ואף על פי שפחות משוה פרוטה אינו נקרא ממוןז ואין צריך להשיבוח הרי חצי שיעור אסור מן התורהט לכתחלה.
 ואם הוא דבר מועט כל כך שאין מי שיקפיד כלל עליוי כגון ליטול קיסם מהחבילה או מהגדר לחצוץ בו שיניויא מותר. ומדת חסידות למנוע גם מזהיב:
--- סוף ציטוט ---

היינו, שיש שלושה דינים בממונות

1. שווה פרוטה, מקרי ממון, ואסור לגוזלו, וחייב להשיבו.

2. פחות מש"פ, לא מקרי ממון, ואסור לגוזלו, ואינו חייב להשיבו (וגם ב"נ נהרג עליו). וכך נראה שהבין הגרש"ז בדברי הרמב"ם "ואסור לגזול כל שהוא דין תורה וכו'"

3. דבר שאין דרך להקפיד עליו כלל, לא מקרי ממון, ואינו חייב להשיבו, וגם מותר לגוזלו, מעיקר הדין (ולדעתי, גם ב"נ לא ייהרג עליו, אבל כמובן שזהו לא עיקר הדיון כאן).

ונראה לי דה"נ לעניין ריבית, סאה בסאה, וסתם ריבית של דבריהם, וכל כה"ג.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
2. פחות מש"פ, לא מקרי ממון, ואסור לגוזלו,
דבר שאין דרך להקפיד עליו כלל, לא מקרי ממון, ואינו חייב להשיבו, וגם מותר לגוזלו
וכי מקפידים על פחות מש"פ? אתמהה.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
2. פחות מש"פ, לא מקרי ממון, ואסור לגוזלו,
דבר שאין דרך להקפיד עליו כלל, לא מקרי ממון, ואינו חייב להשיבו, וגם מותר לגוזלו
וכי מקפידים על פחות מש"פ? אתמהה.
כך משמע מדברי הגרש"ז ז"ל הנ"ל, ועיין במקור הדברים, מרבנו המ"מ, בריש גזילה ואבידה.

ונ"ל שזו גם כוונתם ז"ל במ"ש שאין מי שיקפיד עליו כלל, היינו אפילו ב"נ, דקפדי אפחות מש"פ.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
שזו גם כוונתם ז"ל במ"ש שאין מי שיקפיד עליו כלל,
היינו אפילו ב"נ, דקפדי אפחות מש"פ.
יואיל נא כבודו בטובו להסביר לי מהו פירוש המילים "שאין מי שיקפיד עליו... אפילו ב"נ דקפדי..."

> מקפידים או לא מקפידים??
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
שזו גם כוונתם ז"ל במ"ש שאין מי שיקפיד עליו כלל,
היינו אפילו ב"נ, דקפדי אפחות מש"פ.
יואיל נא כבודו בטובו להסביר לי מהו פירוש המילים "שאין מי שיקפיד עליו... אפילו ב"נ דקפדי..."

> מקפידים או לא מקפידים??
כבודו יראה מהיכן הדברים

רש"י עירובין ס"ב. 

---
ואשמועינן ר' יוחנן דעכו"ם לא מחיל אפילו אפחות משוה פרוטה והוי גזל לדידהו:
---

(כלומר, ב"נ קפדי אפחות מש"פ).

הגרש"ז בעל התניא, המצוטט לעיל

---
 ואם הוא דבר מועט כל כך שאין מי שיקפיד כלל עליו
---

(משמע, בדבר מועט כל כך, אפילו ב"נ אינו מקפיד עליו).
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
שזו גם כוונתם ז"ל במ"ש שאין מי שיקפיד עליו כלל,
היינו אפילו ב"נ, דקפדי אפחות מש"פ.
יואיל נא כבודו בטובו להסביר לי מהו פירוש המילים "שאין מי שיקפיד עליו... אפילו ב"נ דקפדי..."

> מקפידים או לא מקפידים??
כבודו יראה מהיכן הדברים

רש"י עירובין ס"ב. 

---
ואשמועינן ר' יוחנן דעכו"ם לא מחיל אפילו אפחות משוה פרוטה והוי גזל לדידהו:
---

(כלומר, ב"נ קפדי אפחות מש"פ).

הגרש"ז בעל התניא, המצוטט לעיל

---
 ואם הוא דבר מועט כל כך שאין מי שיקפיד כלל עליו
---

(משמע, בדבר מועט כל כך, אפילו ב"נ אינו מקפיד עליו).
א"כ מתי יש איסור ריבית על שווה פרוטה? או לכמה שיטות אף על פחות מש"פ (בעכו"ם אין איסור ריבית.
וע"כ צ"ל שדין ריבית שונה מדין גזילה.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
א"כ מתי יש איסור ריבית על שווה פרוטה? או לכמה שיטות אף על פחות מש"פ (בעכו"ם אין איסור ריבית.
וע"כ צ"ל שדין ריבית שונה מדין גזילה.
לא הבנתי את דברי כבודו. הסיבה שהבאתי את העכו"ם היא בשביל לבאר, שפחות מש"פ לא שנחשב לכלום, רק שאינו ממון, כי ישראל מוחלים על כל פחות מש"פ, ואילו ב"נ אינם מוחלים, ונהרגים עליו. ובדבר מועט, כ"ע אינם מקפידים ע"ז.

והשתא דאתית להכי, יש לדון במ"ע של לנכרי תשיך, אם שייך גם בפחות מש"פ, ואב"א שכן, אם שייך בדבר מועט
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
כי ישראל מוחלים על כל פחות מש"פ,
ועל זה שאלתי א"כ למה יש ריבית בפחות מש"פ בישראל אם לא מקפידים עליו.
לשון השו"ע, בריש סימן קס"א

---
כל דבר אסור ללוות בתוספת (ואפילו) (טור בשם רמ"ה) בפחות משוה פרוטה יש איסור רבית אבל אין מוציאין אותו בדיינין:
---

והרי"ז כעין גזילה, שחצי שיעור אסור מה"ת, אבל בפחות מש"פ אינו חייב להשיבו.

ולמ"ד שאין מחילה מועילה בריבית, שכל ריבית מחילה היא, כמדומה ששאלת כבודו מיושבת ממילא.
 
 
פינחס רוזנצוויג אמר:
לכאורה איירי בנתייקר, ולא רק בגזירת סאה בסאה שמא יתיקר, ואם נתייקר זה ריבית קצוצה לכמה ראשונים
כן?
אני הקטן עסוק כעת בשמועות דפ' איזהו נשך, ומחזר אחרי דעות ראשונים מפורשות שהלואה של סאה בסאתיים (להבדיל מסאה בסאה ודינר או סלע בסלע וסאה) היא ריבית קצוצה. יש לך לסייעני בזאת?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
כל דבר אסור ללוות בתוספת (ואפילו) (טור בשם רמ"ה) בפחות משוה פרוטה
כל זה בפחות משוה פרוטה אבל בפרוטה אסור מן התורה ויוצא בדיינים. ולא משנה שלא מקפידים עליו.
זה ברור שההבדל בין בקבוק פתוח לבקבוק סגור זה לכה"פ שווה פרוטה.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
כל דבר אסור ללוות בתוספת (ואפילו) (טור בשם רמ"ה) בפחות משוה פרוטה
כל זה בפחות משוה פרוטה אבל בפרוטה אסור מן התורה ויוצא בדיינים. ולא משנה שלא מקפידים עליו.
זה ברור שההבדל בין בקבוק פתוח לבקבוק סגור זה לכה"פ שווה פרוטה.
ראש דברך - אמת (ומי אמר אחרת).

סוף דברך - מה לי ולבקבוק? אני מתעניין בשקיות חלב. 
 
 
חלק עליון תַחתִית