סנגורן של ישראל אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
תחת זאת אשאלך שאלה אחרת. לדעתך, אם היה מגיע יהודי מאותם שהרמב"ם מתבטא עליהם בתשובותיו בביטויים קשים ומרים (אגב, יהודים שבפינו - כידוע - הם מקודשים ונערצים, אבל כך התייחס הרמב"ם לסגנון יהדותם), והיה עושה את כל מה שמתאר הרמב"ם בהל' מלכים, האם הרמב"ם היה רואה בכך עדות לצדקת דרכם? האם זה כלול במשמעות דברי הרמב"ם?
בבורותי - אשמח להבהרה.
לענוים יתן חן...
אני מתכוון לבטא משהו אולי רגיש מעט.
זו שאלה רטורית, כמובן. וקשה להתייחס לרמב"ם עצמו כ'איש', אבל אם לדבר במילים גסות, וה' הטוב יכפר, אז אולי בנוסח כזה:
הרמב"ם לא ראה אפשרות כזו כראויה לנידון בכלל. כביכול 'ברור שזה לא יקרה', באותו בירור שברור לו שהוא צודק ולא חכמי צרפת. ואכן, איזו ראיה תהיה לו מכך שהגיע יהודי ש'לא נכנס אל החצר הפנימית' ואולי אפילו 'פניו אחורנית' (עי' מו"נ ח"ג פנ"א) והשליט את הדת בעולם, שהוא מה"מ שהתורה הבטיחה עליו? מציאות כזו לא תתכן.
ואמנם - מה כן יכול להתכן? והרי אותה שאלה תהיה גם להיפך, על החולקים?
בהכרח שצריך לבוא מישהו שיש לו אמירה שגדולה מכל המשנות והתורות גם יחד, וכשהם יראו אותו הם יזהו בו את נקודת האמת האמיתית, וכשהם יראו אותו הם גם יזהו בו את נקודת האמת המוחלטת, וכו' וכו'.
והם הם הדברים הנ"ל שכתבתי, על כך שלא תהיה לנו שום אחיזה בתוך צד התורה והקדושה להציב אותה כ'ביקורת' שלנו מול מה"מ, וכביכול 'הוא יהיה נתון לשיפוט שלנו' כאילו אנחנו באי כח התורה ודנים עליו אם הוא 'מתאים לנו'.
הסוגיא שהרמב"ם מדבר עליה, נוגעת בעצם לא רק לנו אלא גם למלך המשיח עצמו. וכי הוא יודע שהוא המלך המשיח? מנין? הרי גם הוא לא יודע אם הוא ימות במלחמה ויהיה כאחד ממלכי דוד הכשרים שהקב"ה שלחו כדי לצרף בהם רבים? ועל זה אומר הרמב"ם, שהדבר הזה יתברר מתוך המציאות עצמה, שאם אכן ייעודיו של מה"מ יושלמו על ידו, בעצם זה תתברר קיום הבטחת התורה בו.