האם המרגלים שיקרו מההתחלה ?
שליח שעונה נכונה על שליחותו - רשע או צדיק ?
אז למה יש עליהם טענות ?
התחמקויות- ושתילת רמזים ?
מה גרם לספיקות ? ולבסוף ממה השתכנעו ?
ואיך ארץ שמגדלת גיבורים נהפכת מסימן שהארץ טובה -לסימן רע ?
מה שבר את המרגלים -שגרם להם לשקר ?
מה היה המכה בפטיש שהביא למות המרגלים ?
ולבסוף - לפי האור החיים בני הצליחו לרמות את משה ,שבתחילה התנגד לשליחת המרגלים. בתגובת.
כדי לענות עכ נעיין ברמבן על הפרשה:
השיבו אמת לשולחם- הרמבן פסוק כ"ז:
ד"ה וגם זבת חלב ודבש:
בעבור שציוה אותם לראות השמנה היא אם רזה, השיבו לו כי היא שמנה וגם זבת חלב ודבש היא,
ועל שאלתו "היש בה עץ אם אין", השיבו לו "וזה פריה", כי כן ציוה אותם להראותו.
והנה בכל זה אמרו אמת, והשיבו על מה שנצטוו. והיה להם לאמר שהעם היושב עליה עז והערים בצורות, כי יש להם להשיב אמרי אמת לשולחם, כי כן צוה אותם "החזק הוא הרפה הבמחנים אם במבצרים".
אבל רשעם במלת "אפס", שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום עניין, כלשון "האפס לנצח חסדו" (תהילים עז,ט), "ואין עוד אפס אלהים" (ישעיה מה יד).
והנה אמרו לו, הארץ שמנה וגם זבת חלב ודבש והפרי טוב, אבל אי אפשר לבוא אליהם, כי עז העם, והערים בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי הענק ראינו שם.-
ועל כל פנים היו צריכים להשיבו על שצוה אותם ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו: "אפס כי עד העם והערים בצורות" וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם?
רמבן כט
התעלמות - ורמזים לעתיד-
..הגידו שליחותם ויניאו לב העם ברמז מפני מוראם ממשה ואהרן.
והנה השיבו על כל מה שצוה להם משה זולתי מה שאמר "המעט הוא אם רב" שלא ענו אותו דבר בזה.
וכן לא הזכירו טובה כי היה בדעתם לומר לעם אחר כך " ארץ אוכלת יושביה היא " בדרך דבה , והנה עמה מועטים וחזקים מאד והנה העם הבינו כוונתם ואז החלו כל העדה אשר שם להתאונן.
1- בשלב זה לא דיברו במפורש רעה על הארץ, אלא על חוזק האנשים והערים שיקשו על כיבושם.
הוויכוח -והספק-
פסוק ל':
ד"ה ויהס כלב: כי שתק אותם ואמר "עלה נעלה" וגו' "כי יכול נוכל לה" - לומר, אמת הוא שהעם חזק, אבל אנחנו נחזק מהם ומעריהם הבצורות, על כן אמר "לה".
אז ענו המרגלים ופירשו דבריהם, ואמרו "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" - לאמר אפילו העם אם יצאו אלינו בשדה, לא נוכל לעלות אליהם להילחם בה, אף כי נכבוש מהם ערים בצורות גדולות מאד, כי טעם "לעלות אל העם", כטעם "ברו לכם איש וירד אלי" . (שמואל א, יז,ח,), לשון נלחמים במערכה.
2 בשלב זה נוצר וויכוח בין כלב והמרגלים ,אם ישראל יכולים לגבור עליהם למרות חוזקם או לא, והעם לאידע מה להחליט.
היכן ומתי הפסיקו להתלבט-פסוק ל"ב:
ד"ה ויוציאו דיבת הארץ:
כי הלכו מלפני משה ואהרן. והיו אומרים באוהליהם כי היא ארץ אוכלת יושביה.
כי מתחילה, כשהיו אומרים להם לפני משה שהארץ זבת חלב ודבש זולתי שהעם חזק, וכלב היה אומר "כי יכול נוכל לה",
היו העם פוסחים, ומהם בוטחים בכוחם וגבורתם, ומהם בעזרת השם בגיבורים.
אז הוציאו להם דיבה בפני עצמם, דכתיב "הארץ אשר עברנו בה" ארץ אוכלת יושביה היא וגו' - עד שילינו כל העדה, וזה טעם מה שאמר (י"ד ל"ו) "וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דיבה על הארץ".
3- בשלב זה הם מתחילים לשקר ולדבר רעה על הארץ עצמה, (לא על האנשים והערים כמקודם) , ולא במעמד כולם אלא הם מתפזרים מאוהל לאוהל לשכנע,
שכן עד עכשיו לא ענו כלל על השאלה "הטובה הארץ אם רעה (פסוק יט) ? והיה זה בכוונה שחיכו שמשה ילך ואז סיפרו בדיות ושקרים לעם,
רק החזקים ישרדו-
ארץ אוכלת יושביה: ארץ כשהיא רעה והמים דלים ורעים והארץ משכלת לא תגדל אנשי מידות, רק יהיו אנשיה דלים ונפוחים, שפלי קומה, חסירי הכוח.
אבל דיבת המרגלים לאמר, כי הארץ ההיא חזקת האויר, כבדת הטבע, ומימיה ופירותיה עבים וכבדים, ויגדלו גדול רב מאוד,
ולא יסבלו אותם מזגי בני אדם הבינונים, זולתי הענקים ואנשי מידות, שהם בעלי כח החזקים בטבעם אשר הם עצומים בגבהם וקומתם,
ולכן תגדל אנשים גדולים מאוד ותמית שאר בני אדם כולם, כמנהג במאכלים הגסים.
3- המשך השלב , איך הענקים נהפכים לעדות על הארץ שהיא רעה - (ןלא לטובה כפי שאמור להיות)? כיון שרק החזקים שורדים !
מה שבר אותם-
והיה זה, כי האנשים האלה (המרגלים) בראותם העם, אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, נפל פחדם עליהם, והמסו לב אחיהם, וכאשר ראו כי עדיין היו ישראל נועצים לעלות, ויהושע וכלב מחזקים את לבם,( ולא שמראש זממו רעה)
סיבת המוות -
הוציאו דיבה בשקר כדי לבטל עלייתם על כל פנים. ודע כי מוציא דיבה הוא כסיל, אשר יאמר שקר, אבל המגיד אמת יקרא מביא דיבה, כמו שנאמר (בראשית לז,ב ) "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם".
ועל זה נענשו למות במגפה, שנאמר (י"ד ל"ז) "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה'".
סיכום
יש לשים לב לדרכם של המרגלים בהסתת העם, תחילה ידברו רק אמת,עם רמזים לכיוון אחר. אחר כך יוסיפו ויביעו את חות דעתם שהסתירו, ולבסוף כדי לחזק את דעתם יגיעו לדברי שקר גמור, ולהוצאת דיבה. וגם תחילה ידברו גם עם משה ואהרן ששלחום, ואח"כ רק עם העם באו אליהם בסתר,
הרמבן מסביר שהמרגלים ויהושע וכלב הסכימו כולם שהארץ טובה מאוד ובזה לא היה מחלוקת,אולם בליבם הם היו מבוהלים ומפוחדים, ומשום כך בשלב הבא:
המרגלים המיסו את לבב העם,בתעמולתם שהעם היושב בכנען חזק מידי ואי אפשר לנצחם .
אך יהושע וכלב טענו מנגד שאף אם תושבי הארץ חזקים, בורא עולם חזק מהם ובעזרתו ינצחו. וכיוון שהמרגלים ראו שעם ישראל מתלבטים ומשתכנעים מדברי יהושע וכלב,
או אז באו המרגלים בטענה חדשה ושקרית שאותה לא השמיעו בפני משה רבינו שמטבעה הארץ היא מסוכנת והאנשים שבה מתים שם ללא הרף.ורק גיבורים יכולים לשרוד בה, וכאן היה הכישלון הגדול והגזרות בעקבותיהן.
ערב שבת -שלום,
שליח שעונה נכונה על שליחותו - רשע או צדיק ?
אז למה יש עליהם טענות ?
התחמקויות- ושתילת רמזים ?
מה גרם לספיקות ? ולבסוף ממה השתכנעו ?
ואיך ארץ שמגדלת גיבורים נהפכת מסימן שהארץ טובה -לסימן רע ?
מה שבר את המרגלים -שגרם להם לשקר ?
מה היה המכה בפטיש שהביא למות המרגלים ?
ולבסוף - לפי האור החיים בני הצליחו לרמות את משה ,שבתחילה התנגד לשליחת המרגלים. בתגובת.
כדי לענות עכ נעיין ברמבן על הפרשה:
השיבו אמת לשולחם- הרמבן פסוק כ"ז:
ד"ה וגם זבת חלב ודבש:
בעבור שציוה אותם לראות השמנה היא אם רזה, השיבו לו כי היא שמנה וגם זבת חלב ודבש היא,
ועל שאלתו "היש בה עץ אם אין", השיבו לו "וזה פריה", כי כן ציוה אותם להראותו.
והנה בכל זה אמרו אמת, והשיבו על מה שנצטוו. והיה להם לאמר שהעם היושב עליה עז והערים בצורות, כי יש להם להשיב אמרי אמת לשולחם, כי כן צוה אותם "החזק הוא הרפה הבמחנים אם במבצרים".
אבל רשעם במלת "אפס", שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום עניין, כלשון "האפס לנצח חסדו" (תהילים עז,ט), "ואין עוד אפס אלהים" (ישעיה מה יד).
והנה אמרו לו, הארץ שמנה וגם זבת חלב ודבש והפרי טוב, אבל אי אפשר לבוא אליהם, כי עז העם, והערים בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי הענק ראינו שם.-
ועל כל פנים היו צריכים להשיבו על שצוה אותם ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו: "אפס כי עד העם והערים בצורות" וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם?
רמבן כט
התעלמות - ורמזים לעתיד-
..הגידו שליחותם ויניאו לב העם ברמז מפני מוראם ממשה ואהרן.
והנה השיבו על כל מה שצוה להם משה זולתי מה שאמר "המעט הוא אם רב" שלא ענו אותו דבר בזה.
וכן לא הזכירו טובה כי היה בדעתם לומר לעם אחר כך " ארץ אוכלת יושביה היא " בדרך דבה , והנה עמה מועטים וחזקים מאד והנה העם הבינו כוונתם ואז החלו כל העדה אשר שם להתאונן.
1- בשלב זה לא דיברו במפורש רעה על הארץ, אלא על חוזק האנשים והערים שיקשו על כיבושם.
הוויכוח -והספק-
פסוק ל':
ד"ה ויהס כלב: כי שתק אותם ואמר "עלה נעלה" וגו' "כי יכול נוכל לה" - לומר, אמת הוא שהעם חזק, אבל אנחנו נחזק מהם ומעריהם הבצורות, על כן אמר "לה".
אז ענו המרגלים ופירשו דבריהם, ואמרו "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" - לאמר אפילו העם אם יצאו אלינו בשדה, לא נוכל לעלות אליהם להילחם בה, אף כי נכבוש מהם ערים בצורות גדולות מאד, כי טעם "לעלות אל העם", כטעם "ברו לכם איש וירד אלי" . (שמואל א, יז,ח,), לשון נלחמים במערכה.
2 בשלב זה נוצר וויכוח בין כלב והמרגלים ,אם ישראל יכולים לגבור עליהם למרות חוזקם או לא, והעם לאידע מה להחליט.
היכן ומתי הפסיקו להתלבט-פסוק ל"ב:
ד"ה ויוציאו דיבת הארץ:
כי הלכו מלפני משה ואהרן. והיו אומרים באוהליהם כי היא ארץ אוכלת יושביה.
כי מתחילה, כשהיו אומרים להם לפני משה שהארץ זבת חלב ודבש זולתי שהעם חזק, וכלב היה אומר "כי יכול נוכל לה",
היו העם פוסחים, ומהם בוטחים בכוחם וגבורתם, ומהם בעזרת השם בגיבורים.
אז הוציאו להם דיבה בפני עצמם, דכתיב "הארץ אשר עברנו בה" ארץ אוכלת יושביה היא וגו' - עד שילינו כל העדה, וזה טעם מה שאמר (י"ד ל"ו) "וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דיבה על הארץ".
3- בשלב זה הם מתחילים לשקר ולדבר רעה על הארץ עצמה, (לא על האנשים והערים כמקודם) , ולא במעמד כולם אלא הם מתפזרים מאוהל לאוהל לשכנע,
שכן עד עכשיו לא ענו כלל על השאלה "הטובה הארץ אם רעה (פסוק יט) ? והיה זה בכוונה שחיכו שמשה ילך ואז סיפרו בדיות ושקרים לעם,
רק החזקים ישרדו-
ארץ אוכלת יושביה: ארץ כשהיא רעה והמים דלים ורעים והארץ משכלת לא תגדל אנשי מידות, רק יהיו אנשיה דלים ונפוחים, שפלי קומה, חסירי הכוח.
אבל דיבת המרגלים לאמר, כי הארץ ההיא חזקת האויר, כבדת הטבע, ומימיה ופירותיה עבים וכבדים, ויגדלו גדול רב מאוד,
ולא יסבלו אותם מזגי בני אדם הבינונים, זולתי הענקים ואנשי מידות, שהם בעלי כח החזקים בטבעם אשר הם עצומים בגבהם וקומתם,
ולכן תגדל אנשים גדולים מאוד ותמית שאר בני אדם כולם, כמנהג במאכלים הגסים.
3- המשך השלב , איך הענקים נהפכים לעדות על הארץ שהיא רעה - (ןלא לטובה כפי שאמור להיות)? כיון שרק החזקים שורדים !
מה שבר אותם-
והיה זה, כי האנשים האלה (המרגלים) בראותם העם, אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, נפל פחדם עליהם, והמסו לב אחיהם, וכאשר ראו כי עדיין היו ישראל נועצים לעלות, ויהושע וכלב מחזקים את לבם,( ולא שמראש זממו רעה)
סיבת המוות -
הוציאו דיבה בשקר כדי לבטל עלייתם על כל פנים. ודע כי מוציא דיבה הוא כסיל, אשר יאמר שקר, אבל המגיד אמת יקרא מביא דיבה, כמו שנאמר (בראשית לז,ב ) "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם".
ועל זה נענשו למות במגפה, שנאמר (י"ד ל"ז) "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה'".
סיכום
יש לשים לב לדרכם של המרגלים בהסתת העם, תחילה ידברו רק אמת,עם רמזים לכיוון אחר. אחר כך יוסיפו ויביעו את חות דעתם שהסתירו, ולבסוף כדי לחזק את דעתם יגיעו לדברי שקר גמור, ולהוצאת דיבה. וגם תחילה ידברו גם עם משה ואהרן ששלחום, ואח"כ רק עם העם באו אליהם בסתר,
הרמבן מסביר שהמרגלים ויהושע וכלב הסכימו כולם שהארץ טובה מאוד ובזה לא היה מחלוקת,אולם בליבם הם היו מבוהלים ומפוחדים, ומשום כך בשלב הבא:
המרגלים המיסו את לבב העם,בתעמולתם שהעם היושב בכנען חזק מידי ואי אפשר לנצחם .
אך יהושע וכלב טענו מנגד שאף אם תושבי הארץ חזקים, בורא עולם חזק מהם ובעזרתו ינצחו. וכיוון שהמרגלים ראו שעם ישראל מתלבטים ומשתכנעים מדברי יהושע וכלב,
או אז באו המרגלים בטענה חדשה ושקרית שאותה לא השמיעו בפני משה רבינו שמטבעה הארץ היא מסוכנת והאנשים שבה מתים שם ללא הרף.ורק גיבורים יכולים לשרוד בה, וכאן היה הכישלון הגדול והגזרות בעקבותיהן.
ערב שבת -שלום,