כמה קשה המחלוקת

דרומאי

משתמש ותיק
ידוע שפרשה זו יפה נדרשת...
ובכן, שמעתי ממגיד אחד על דברי רש"י בפרשה, "ונשיהם ובניהם וטפם" - בא וראה כמה קשה המחלוקת שהרי ב"ד של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות וב"ד של מעלה עד כ' שנה וכאן אבדו אף יונקי שדים. וצריך להבין, למה נקט לה רש"י גבי קרא דודתן ואבירם יצאו ניצבים, לא היה לו לפרש כן אלא גבי ותבלע אותם ואת כל אשר להם.
אלא נראה, שלא בחינם אבדו יונקי שדים, אלא משום שדתן ואבירם יצאו נצבים ונשיהם ובניהם וטפם, והיינו ששיתפו את טפם במחלוקת, לכן אבדו במחלוקת. אבל קרח שלא מצינו ששיתף בניו במחלוקת- לא אבדו, אלא ובני קרח לא מתו.
כמה מוסר יש ליקח לזמננו, שבכל מחלוקת רגילים שמשתפים אפילו את הילדים.
 

דרומאי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ועוד שמעתי לבאר בדרך דרוש טעם אבידת הטף, שהרי בבליעת האדמה נבלע גם כל הרכוש, והנה אם החזיק אדם מישראל רכוש השייך לקרח והרגיש שהולך להבלע, תיכף ומיד עזב את הרכוש כדי שלא יבלע עמו. אבל הטף של דתן ואבירם היו כל כך אדוקים בטומאה, שלא עזבו את הרכוש ונבלעו עמו.
 

דרומאי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ששמואל אמר:
יישר כח על העלאת הנושא.
הבעיה שלנו שבכל פעם שאנו מגיעים לפרשת קורח, ולומדים אותה רציני, אנחנו מחשבנים למה הם כמו קורח וכמה הם צריכים להתחזק...
שמעתי בשם ר' מיכל יהודה לפקוביץ' שזה מה שמיוחד באיסור מחלוקת, שכן כל צד אומר, אני בעל מחלוקת?! וכי אני עשיתי את המחלוקת?! הלא הוא עושה עמי מחלוקת!!!
 
 

ששמואל

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
ששמואל אמר:
יישר כח על העלאת הנושא.
הבעיה שלנו שבכל פעם שאנו מגיעים לפרשת קורח, ולומדים אותה רציני, אנחנו מחשבנים למה הם כמו קורח וכמה הם צריכים להתחזק...
שמעתי בשם ר' מיכל יהודה לפקוביץ' שזה מה שמיוחד באיסור מחלוקת, שכן כל צד אומר, אני בעל מחלוקת?! וכי אני עשיתי את המחלוקת?! הלא הוא עושה עמי מחלוקת!!!
ונקודה נוספת אמר כבר הגראי"ל שטיינמן, שמגיעים שני אנשים שרבים בניהם אני יכול להשלים, אני לא יכול לומר לאדם שהוא לא צודק, אבל אני אומר לו בא תוותר.
אבל כשמגיעים שני אנשים שרבים לשם שמים אין לי יכולת להשלים, הרי הוא לא יכול לוותר על כבוד שמים....
וכבר אמרו דורשי רשומות "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים...."
 

מחכים

משתמש ותיק
תמיד בפרשת קורח מציקה לי השאלה מדוע הלקח של קורח הוא להתרחק ממחלוקת?
וכי זו היתה בעייתו של קורח.
הלא הוא חלק והתנגד לדבר ה' אשר ביד משה עבדו והתלוצץ ממשה ואהרן צדיקי הדור, ממצוות מזוזה וציצית וכו'!
וכי זו מחלוקת בלבד?
והגע בעצמיך, האם חסידי משה ואהרן שלחמו כנגד קורח ועדתו היו צריכים להפיק לקחים להתרחק ממחלוקת, הרי אדרבה ואדרבה.
ע"פ פשוטם של דברים אין לי תשובה לשאלה זו, רק עפ"י פנימיות התורה בשורש שיטת קורח שהחזיק במחלוקת ואכ"מ
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
שורש המחלוקת הי' גאוה-התנשאות,
וגם הם אמרו מדוע האחרים מתנשאים, כשבעצם הי' התנשאות שלהם.
ועוד יותר מכך, הם אמרו 'כולם שווים', זה נשמע שהבקשה הי' הגיונית, בוא נהי' שווים.. אך עצם המדידה הזו זה התנשאות.
 
מחכים אמר:
תמיד בפרשת קורח מציקה לי השאלה מדוע הלקח של קורח הוא להתרחק ממחלוקת?
וכי זו היתה בעייתו של קורח.
הלא הוא חלק והתנגד לדבר ה' אשר ביד משה עבדו והתלוצץ ממשה ואהרן צדיקי הדור, ממצוות מזוזה וציצית וכו'!
וכי זו מחלוקת בלבד?
והגע בעצמיך, האם חסידי משה ואהרן שלחמו כנגד קורח ועדתו היו צריכים להפיק לקחים להתרחק ממחלוקת, הרי אדרבה ואדרבה.
ע"פ פשוטם של דברים אין לי תשובה לשאלה זו, רק עפ"י פנימיות התורה בשורש שיטת קורח שהחזיק במחלוקת ואכ"מ
בגדול, 'מחלוקת' היא מלשון חלק, דבר שצריך להיות שלם והתחלק.
תלמיד ורב, הצורה השלמה היא שהתלמיד כפוף לרבו. וכשהתלמיד (קרח) בונה במה לעצמו, זו מחלוקת.
תלמידי משה ואהרן, לעומתם, לא עסקו במחלוקת, אלא להיפך - עסקו ב'שלמות'.

תא חזי לימינו, שהשימוש הרווח כ"כ במושג מחלוקת, בהרבה מקרים שגוי ומגיע רק מחוסר הכלה של מקום לדעה שונה.
זה כמובן נכון, שהציבור בכללותו הוא דבר 'שלם', ומי שמפריד אותו, אין לך מחלוקת גדולה מזו.
אבל ויכוח, ועל כל נושא שלא יהיה, פוליטי, השקפתי, חינוכי, תרבותי, הכל בכל מכל כל, רבונא דעלמא כולא - מה הוא קשור למחלוקת? איזו סיבה הגיונית בעולם יש לכך שאני ואתה אמורים לחשוב אותו הדבר? אסור לנו להתווכח? ולעשות כל אחד כפי שהוא מבין? וגם אם זה לא ימצא חן בעיני הזולת (כמובן, לפי הענין ובהגבלות רבות)?
(באותה נשימה יש להסתייג ולהבהיר, שגם ויכוח עלול להוביל לספיחים רבים וגרועים, ובכללם 'מחלוקת' במובן הנ"ל של חלוקה של דבר שאמור להשאר שלם על אף מגוון הדעות שבתוכו, אבל הויכוחים כשלעצמם, מה להם ולמחלוקת?)
 

דרומאי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
מחכים אמר:
תמיד בפרשת קורח מציקה לי השאלה מדוע הלקח של קורח הוא להתרחק ממחלוקת?
וכי זו היתה בעייתו של קורח.
הלא הוא חלק והתנגד לדבר ה' אשר ביד משה עבדו והתלוצץ ממשה ואהרן צדיקי הדור, ממצוות מזוזה וציצית וכו'!
וכי זו מחלוקת בלבד?
והגע בעצמיך, האם חסידי משה ואהרן שלחמו כנגד קורח ועדתו היו צריכים להפיק לקחים להתרחק ממחלוקת, הרי אדרבה ואדרבה.
ע"פ פשוטם של דברים אין לי תשובה לשאלה זו, רק עפ"י פנימיות התורה בשורש שיטת קורח שהחזיק במחלוקת ואכ"מ
בגדול, 'מחלוקת' היא מלשון חלק, דבר שצריך להיות שלם והתחלק.
תלמיד ורב, הצורה השלמה היא שהתלמיד כפוף לרבו. וכשהתלמיד (קרח) בונה במה לעצמו, זו מחלוקת.
תלמידי משה ואהרן, לעומתם, לא עסקו במחלוקת, אלא להיפך - עסקו ב'שלמות'.

תא חזי לימינו, שהשימוש הרווח כ"כ במושג מחלוקת, בהרבה מקרים שגוי ומגיע רק מחוסר הכלה של מקום לדעה שונה.
זה כמובן נכון, שהציבור בכללותו הוא דבר 'שלם', ומי שמפריד אותו, אין לך מחלוקת גדולה מזו.
אבל ויכוח, ועל כל נושא שלא יהיה, פוליטי, השקפתי, חינוכי, תרבותי, הכל בכל מכל כל, רבונא דעלמא כולא - מה הוא קשור למחלוקת? איזו סיבה הגיונית בעולם יש לכך שאני ואתה אמורים לחשוב אותו הדבר? אסור לנו להתווכח? ולעשות כל אחד כפי שהוא מבין? וגם אם זה לא ימצא חן בעיני הזולת (כמובן, לפי הענין ובהגבלות רבות)?
(באותה נשימה יש להסתייג ולהבהיר, שגם ויכוח עלול להוביל לספיחים רבים וגרועים, ובכללם 'מחלוקת' במובן הנ"ל של חלוקה של דבר שאמור להשאר שלם על אף מגוון הדעות שבתוכו, אבל הויכוחים כשלעצמם, מה להם ולמחלוקת?)
מחלוקת היינו כשמחלקים את הציבור לשנים.
אם שני הגבאים בבית הכנסת אינם מסתדרים- זה לגיטימי, ואין כאן מחלוקת. אבל אם התפתח מזה מחנות של תומכים בכל אחד מהצדדים, ולאט לאט יש פירוד ביניהם- זוהי מחלוקת.
ר' מיכל יהודה אמר באחד השלבים בהתנגדותו לחוק טל, שהוא מוכן לעשות הכל נגד החוק- עד מחלוקת! והרבה העריכו הרב שטיינמן על זה.
 
 

מחכים

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
מחלוקת היינו כשמחלקים את הציבור לשנים.
אם שני הגבאים בבית הכנסת אינם מסתדרים- זה לגיטימי, ואין כאן מחלוקת. אבל אם התפתח מזה מחנות של תומכים בכל אחד מהצדדים, ולאט לאט יש פירוד ביניהם- זוהי מחלוקת.
ולפי דבריך, חטא המרגלים אינו מוגדר כמחלוקת כיוון שמעשה שטן הצליח והצליחו המרגלים להסית את כל העם כנגד העלייה לאר"י?
 

דרומאי

משתמש ותיק
פותח הנושא
מחכים אמר:
דרומאי אמר:
מחלוקת היינו כשמחלקים את הציבור לשנים.
אם שני הגבאים בבית הכנסת אינם מסתדרים- זה לגיטימי, ואין כאן מחלוקת. אבל אם התפתח מזה מחנות של תומכים בכל אחד מהצדדים, ולאט לאט יש פירוד ביניהם- זוהי מחלוקת.
ולפי דבריך, חטא המרגלים אינו מוגדר כמחלוקת כיוון שמעשה שטן הצליח והצליחו המרגלים להסית את כל העם כנגד העלייה לאר"י?
הקמת הציבור נגד משה רבינו ונגד רבונו של עולם, היא תמיד מחלוקת.
אך לא מצינו במרגלים איסור מחלוקת.
 
 

מחכים

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
מחכים אמר:
דרומאי אמר:
מחלוקת היינו כשמחלקים את הציבור לשנים.
אם שני הגבאים בבית הכנסת אינם מסתדרים- זה לגיטימי, ואין כאן מחלוקת. אבל אם התפתח מזה מחנות של תומכים בכל אחד מהצדדים, ולאט לאט יש פירוד ביניהם- זוהי מחלוקת.
ולפי דבריך, חטא המרגלים אינו מוגדר כמחלוקת כיוון שמעשה שטן הצליח והצליחו המרגלים להסית את כל העם כנגד העלייה לאר"י?
הקמת הציבור נגד משה רבינו ונגד רבונו של עולם, היא תמיד מחלוקת.
אך לא מצינו במרגלים איסור מחלוקת.
 

ולמה?
כי בפשטות איסור המחלוקת הוא בעצם המחלוקת ולא מצד תוכן השיטה,
ולכן כשהשיטה עצמה פסולה ונגד הקב"ה א"צ להגדירה כמחלוקת, והוא חטא לכשעצמו ללא עניין המחלוקת שבזה.
וממילא קמה גם נצבה שאלתי הראשונה, מדוע חטא קורח מסתכם במחלוקת בלבד?
 
מחכים אמר:
ולכן כשהשיטה עצמה פסולה ונגד הקב"ה א"צ להגדירה כמחלוקת, והוא חטא לכשעצמו ללא עניין המחלוקת שבזה.
וממילא קמה גם נצבה שאלתי הראשונה, מדוע חטא קורח מסתכם במחלוקת בלבד?
לא ממש מדויק לייחס את עצם השיטה של קרח כ'נגד הקב"ה', כי הויכוח היה בתוך מסגרת 'רצונו של הקב"ה', וקרח לא היה כמו נמרוד.
אכן יש בדברי כבודו הערה עמוקה, שלכאורה יש מקום לתמוה על מה שתפסו את קרח על 'התחלקותו' מ'תלמידותו' למשה רבינו, יותר מעצם הכפירה בתורה ובנבואת משה, ולכא' זה 'עיסוק בקטנות' ביחס לחומרת מעשיו של קרח, כי הרי העקרון של 'התחלקות' זו מופיע אף בקטני קטנות (ביחס למחלוקת קרח ועדתו), כמו מחלוקת בציבור וכיו"ב, ולמה לא נתפוס את קרח על חמורי חמורות?
לכאורה הנקודה היא כך. מחלוקת קרח, שהיא מחלוקת על התורה, פוגעת כביכול ביחוד שמו יתברך, ומנסה כביכול לחלקה.
ומכאן עוד, שחומר המחלוקת הוא בכך שבשורשו ומהותו פוגע בגילוי יחוד ה' בבריאה.

יתכן עוד, שאכן הפתרון היחיד למחלוקת הוא 'ויאבדו מתוך הקהל', כי הנידון כאן אינו חטא שמגיע עליו עונש, אלא עצם מציאות האדם כדבר נפרד ולא במקומו האמיתי שהוא חלק מדבר שלם, וכשהאדם מתעקש לא לכלול את עצמו כפרט במערכת השלמה, מציאותו עצמה היא הבעייתית, ולא נותר אלא לאבדו.

(לא כתבתי כל הנ"ל ממקורות אלא מהרהורי, מלבד עצם גדר מחלוקת שלכא' מתברר מתוך הסוגיות במקורותיהן).

יש לי להוסיף עוד, שלמחלוקות (אלו שאנו רגילים אליהן) יש שתי פנים. כשאדם בא לפתוח מהלך ודרך משלו, וכיו"ב, (בלי לרדת לדוגמאות כלל, מענין אותי רק העקרון של הענין וביחס לעצם הסוגיא), מחד גיסא - אם ה'שלם' כולל גם אותו ואין לו מקום ללכת בדרך משלו, אז הוא בעל מחלוקת ואלו שילחמו כנגדו וינסו לבטל את דרכו הם 'בעלי השלום' שמחזירים אותו לשלמות. מאידך גיסא - אם הוא אכן צודק והוא אכן 'דבר שלם' כשלעצמו, אז אדרבה, הוא 'בעל השלום', ואלו שמנסים להפוך אותו, שהוא ה'דבר השלם' לפרט בשלמות אחרת, הם 'בעלי המחלוקת', כי עיקר הקפידא במחלוקת הוא 'לשמר את השלמות', הן לא לחלק את השלם, והן לא להפוך את השלם לפרט וחלק בשלם אחר.
 

מחכים

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
לא ממש מדויק לייחס את עצם השיטה של קרח כ'נגד הקב"ה', כי הויכוח היה בתוך מסגרת 'רצונו של הקב"ה', וקרח לא היה כמו נמרוד.
אבל סו"ס הוי נגד הקב"ה כפי שגילה רצונו למשה עבדו
יושב בשבת תחכמוני אמר:
ומה שכתבת בהמשך דבריך
ייש"כ, דברים מחכימים.
אבל זה כבר שייך לפנימיות העניינים, וכבר כתבתי לעיל שבמאמרי החסידות פרשה זו יפה נדרשת.
ובמילה א', לפי הקבלה והחסידות הרי שטענותיו של קרח לא היו מנוגדות בעצם לרצונו של הקב"ה, ואדרבה לעת"ל יהי' ההלכה כקורח, וע"ד שיהי' ההלכה כב"ש. ונקודת מחלוקת וטעות קורח היא מאד עדינה ונעלית
אבל עניינים אלו עמוקים וארוכים ואכ"מ
ושאלתי לפשוטם של דברים
 
לא הבנתי את דבריך.

הדברים שאתה מרמז עליהם, באים לבאר את 'שיטתו של קרח', והמקום שיש לו לעת"ל, וזה אכן ענין לעצמו שנוגע לעניני פנימיות, (אני הקטן לא באתי לידי מידה זו לדון בהם).
מה שאני כתבתי, להבנתי, אינו ענין לזה, והוא עוסק בקרח החולק על משה כופר בתורה ובמשה ונאבד מתוך הקהל, ולא כתבתי אלא את שנצטייר בעיני, שמחלוקתו של קרח על התורה, וקוב"ה ואורייתא חד הוא, היא מחלוקת ביחוד קודשא בריך הוא.
ומינה, שמחלוקת דידן היא כעין זו, מחלוקת בגילוי יחוד ה' המתגלה בכל שלמות בבריאה.
 

ירמיה

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
כמה מוסר יש ליקח לזמננו, שבכל מחלוקת רגילים שמשתפים אפילו את הילדים.
מה לעשות שכל מחלוקת היא לשם שמים, וכיון שכך יש בה מצוות חינוך...
זו לא בדיחה, אלא סברא ששמעתי מת"ח צדיק וחשוב הנמנה על קהילה שיש לה מחלוקת עם קהילה אחרת, ומחנך את ילדיו (ולא רק אותם) בדרך זו.
 

ששמואל

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
מחכים אמר:
תמיד בפרשת קורח מציקה לי השאלה מדוע הלקח של קורח הוא להתרחק ממחלוקת?
וכי זו היתה בעייתו של קורח.
הלא הוא חלק והתנגד לדבר ה' אשר ביד משה עבדו והתלוצץ ממשה ואהרן צדיקי הדור, ממצוות מזוזה וציצית וכו'!
וכי זו מחלוקת בלבד?
והגע בעצמיך, האם חסידי משה ואהרן שלחמו כנגד קורח ועדתו היו צריכים להפיק לקחים להתרחק ממחלוקת, הרי אדרבה ואדרבה.
ע"פ פשוטם של דברים אין לי תשובה לשאלה זו, רק עפ"י פנימיות התורה בשורש שיטת קורח שהחזיק במחלוקת ואכ"מ
מחלוקת היינו כשמחלקים את הציבור לשנים.
אם שני הגבאים בבית הכנסת אינם מסתדרים- זה לגיטימי, ואין כאן מחלוקת. אבל אם התפתח מזה מחנות של תומכים בכל אחד מהצדדים, ולאט לאט יש פירוד ביניהם- זוהי מחלוקת.
ר' מיכל יהודה אמר באחד השלבים בהתנגדותו לחוק טל, שהוא מוכן לעשות הכל נגד החוק- עד מחלוקת! והרבה העריכו הרב שטיינמן על זה.
*הציטוט עבר עריכה קלה*

ישנו משפט ידוע של הגרי"ג אדלשטיין ש"חלוקה אין פירושה מחלוקת" (אין מה להעלות את "הנושא" כולם כבר מכירים אותו, הבאתיו כדוגמא בעלמא)
וכן אפשר למצוא כבר בגמ' ובראשונים ביטויים חריפים אחד על השני כשחלקו ביניהם.
ועל זה נאמר "ואעפ"כ לא נמנעו בית שמאי לישא נשים מבית הלל"

ולשאלת @מחכים אני חושב שזה מה שמביאים מקורח, שע"י מחלוקת אפשר להגיע עד כדי התלוצצות ממשה ואהרן ולביזוי המצוות ועוד שזה דבר שבאופן טבעי אדם שומר את עצמו מלהגיע לכאלה מקומות ורק בסערת קרב אפשר להגיע לזה (פוק חזי...)
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
דרומאי אמר:
כמה מוסר יש ליקח לזמננו, שבכל מחלוקת רגילים שמשתפים אפילו את הילדים.
מה לעשות שכל מחלוקת היא לשם שמים, וכיון שכך יש בה מצוות חינוך...
זו לא בדיחה, אלא סברא ששמעתי מת"ח צדיק וחשוב הנמנה על קהילה שיש לה מחלוקת עם קהילה אחרת, ומחנך את ילדיו (ולא רק אותם) בדרך זו.
ילד אינו כלי להבין את ה"לשם שמים" שבמחלוקת, אלא רק את המחלוקת בלי ה"לשם שמים", וכנראה בחוש.

איני מתכוון חלילה לזלזל בסברת אותו ת"ח צדיק (ואם כבודו מכנה אותו כך, אני יודע שיש דברים בגו), אבל ניתן לראות איך אצל ילדים (גם אחרי בר מצווה) המחלוקת היא כל כולה לשם ההנאה שבמחלוקת... ואני מדבר על כל המחלוקות שבכל הזרמים וביניהם.
 

ששמואל

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
ומחנך את ילדיו (ולא רק אותם) בדרך זו.
ה' ירחם.
מה הוא מסביר? כמה ההם פושעים ויצאו מכלל עמיתך ומותר לדבר עליהם לשה"ר ?
ואחר כך הילד יעשה את זה לחבר שלו כי הוא דיבר באמצע השיעור ?
 

מחכים

משתמש ותיק
השאלה היא מה האלטרנטיבה?
האם לחנך את ילדינו לליברליות עכשווית, שכל א' והאמת שלו וכו'
לכאורה תוצאות החינוך הזה הוא הרה אסון יותר.
עכ"ז פשוט שיש צורך לחנך למידות טובות ואהבת ישראל
אבל מותר (לכאורה) לחנך ולהסביר ולחדד למה אנו חולקים על דעה זו וכו'
ואם המחלוקת על אדם מסויים שאוחזים שהוא קל ופוחז ומסוכן, הרי שיש צורך לחדד זאת גם לילדינו.
ויל"ע
 

שמעיה

משתמש ותיק
את הרצוף כאן כתבתי לאחר אסון מירון, ומסקנתי שייכת לאשכול זה. ולכן, נא ונא לא להתייחס באשכול זה כי אם למוצהב בלבד.
בקהילה מסוימת בישראל, אשר השטן מרקד ביניהם בפילוג מר ואכזרי המרחיק אבות מבנים וחוצצת בין משפחות, נעמד מגיד אחד אל מול בנות סמינר, ולאחר שחימם את ליבם בגודל האסון הנורא, כאשר הזילו דמעות כמים, הטיל בפניהם את פצצתו באמרו כי אין לו ספק שהחיזוק אמור להתמקד בענייני בין אדם לחברו, כאשר המחלוקת אמורה להיפסק גם במקרה הזה.

לאחר שניסיון קטיעת דבריו צלח בסופו של דבר, אמרה המנהלת לבנות בקול בוכים, כי דברי החירוף והגידוף שנשמעו כעת, חמורים יותר מן האסון במירון.

היוצא לנו מזה, כי טרגדיה, גם בציבור האמון על היסוד שיש להתעורר מאירוע כזה ולתקן את דרכינו, אינה מצליחה לשנות את השיטה. באפשרותה לכל היותר להניע את הציבור להישמר שלא להיכשל במה שהם כבר סבורים שהוא כישלון. היינו, אין כיום שומר תורה ומצוות החושב שמותר לדבר לשון הרע, אסון כזה יכול (אולי) לגרום התחזקות כללית בעניין זה. אך אין סיכוי שאסון, גם בקנה מידה עצום כזה, יגרום לשינוי ערכים, ולו במעט.

נניח, ולישיבה חרדית כל שהו, היה מגיע דמות חינוכית וטוען, כי לפי מודל המידה כנגד מידה, אסון מסוים מורה כי עלינו לחדול מכפיות הטובה כלפי ה' ביחס ההשקפתי למדינת ישראל, ועלינו לחגוג את העצמאות בפרקי הלל ותודה. או שאסון אחר מלמד אותנו, כי עלינו להושיט יד לשלום לאחינו הרפורמים ולהפסיק את בידולם מקהל ה'. ברור, כי הלה היה מסולק בצורה דומה למרצה הנ"ל.

הוויכוח שלנו עם בני אותה קהילה, הוא על נכונות שיטתם הכללית בעניין מחלוקת זו. אך אם נקבל את שיטתם כי מצווה לרדוף את עוקרי הדת מרימי נס המרד ברבם, אין ספק כי היינו מסכימים לחלוטין כי אין מקום, כתוצאה מכל אסון, נוראי ככל שיהיה, לשנות את השיטה.

המסקנה שלי היא, שאם נקבל את הגישה שהאסון בא כמכת מרדות לעורר את העם לתשובה, אין מטרתו לשנות את השיטה שאולי מוטעית היא ומכילה עוול וחטא. כי לזאת הוא לא יצלח. המטרה היא באמת לעורר את העם להתחזק במה שהם כבר משוכנעים מזמן שהם אמורים להתחזק, אלא שהשגרה והיצר גוברים, והטראומה עוצרת ומתריעה, ובכך מועילה לחיזוק כללי.

אם כן, מה נואלו כל אותם משפיעים ומטיפים, הרואים בכל אסון את האפשרות המקווה לשנות דיסקט אצל הציבור. כאשר הם מבינים שאת התחום שהם רואים כחזות הכל, אשר הם בדרך כלל מושלמים בו, והאחרים "פגומים" בו, צריך להעמיד בראש התיקון הכללי. טועים הם בשתיים: אין בכוח האסון לשנות שיטות; אין ביכולתם לקבוע שהם לא צריכים לתקן ורק אחרים הם הנדרשים לכך.


מכאן באתי למסקנה נוספת. שמעתי פעם יהודי צדיק המברך את עדתו ואומר: השי"ת יעזור שיהיה שלום בעולם, ושלום בין יהודים. ותמיד קיוויתי שיגיע היום שבו ישרור שלום מלאכי בין עדות ישראל השונות, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, ולא ישמע שוד שבר וצווחה בגבולנו.

לאור הרהור זה, איני רואה סיכוי למצב כזה. מאחר והשיטה לא משתנה, והרי כשם שפרצופיהם, בגדיהם, וכלי תשמישם של מנהיגנו אינם שווים, כך דעותיהם רחוקים זה מזה. ומאחר ואיסור המחלוקת, ורדיפת השלום, מוגדרים על פי השיטה ולא הם מגדירים אותה. כך, שאין ספק למי שנמצא בקהילה פלונית, שלא יתכן שה' בא לעורר אותם להימנע מלרדוף באף וחימה את בני קהילה פלמונית. ותמיד יהיו חילוקי דעות אידיאולוגיים והשקפתיים כאשר הצד המחמיר יתייחס למקל ככופר וחותר. הרי אין סיכוי לשלום המקווה.

רק תיקון שלם ומושלם יוכל לשנות את המצב הקיים, אך כל עוד הטבע האנושי הוא כפי שהוא, אנו נמשיך להתכתש בלהט אש קודש ומתוך שכנוע אין סופי בצדקת הדרך, ללא כל אפשרות שיפור.

ואם זה לא יתכן, אז כנראה שזה באמת לא נחוץ. וכאשר אמרה תורה בקש שלום ורדפהו לא פנתה אלא אל האיש הפרטי והיחיד, ולא אל הציבורים שיעמדו כל אחד על זכויותיהם מתוך תחושה עילאית של מוסריות צודקת.

 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
ששמואל אמר:
יישר כח על העלאת הנושא.
הבעיה שלנו שבכל פעם שאנו מגיעים לפרשת קורח, ולומדים אותה רציני, אנחנו מחשבנים למה הם כמו קורח וכמה הם צריכים להתחזק...
שמעתי בשם ר' מיכל יהודה לפקוביץ' שזה מה שמיוחד באיסור מחלוקת, שכן כל צד אומר, אני בעל מחלוקת?! וכי אני עשיתי את המחלוקת?! הלא הוא עושה עמי מחלוקת!!!
אגב דבר שלא הבנתי במחלוקות הגדולות בדור האחרון, למה גדול פלוני לא הולך אצל גדול שכנגדו, לא בשביל לדבר עמו על הנושא כי הלא בזה הם חלוקים, אלא לדבר עמו קצת בדברי תורה וכדו', והצלמים יצלמו והתמונה תתפרסם איך שהם יושבים בצוותא וממילא כל האש תדעך בבת אחת.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כמה קשה מכוערת וסוערת היא המחלוקת וכמה רך שליו וענוג הוא השלום.

ליבת המחלוקת לא פורצת בין רגע, היא עוברת תהליך הדרגתי מתמשך ומתפתח עם נקודות יציאה רבות, וככל שממשיכים לעסוק ולהפוך בה או אז היא מתפרצת כהר געש, מוחקת גבולות ושואבת פנימה את בעליה, והשלכותיה המסוכנות הם מעבר למה ששיער 'החולק' בראשית דרכו... אז צא החוצה בן אדם, כבר בנקודת היציאה הראשונה...

שלושה הדגשות חשובות בעניין מחלוקת.

א. כגודל 'הלשם שמיים' שמעורב בה, כך גובה להבותיה.

ב. אם בראשיתה היא פרצה בגלל סיבה עקרונית, אבל אט אט לאחר שנעשה שנאה ופרוד אין לה נימוק הגיוני, והרי היא כאש בוערת ומתלקחת שאינה תלויה בדבר מה, שהרי לא בסיבה התלויה בדבר שכל שבטל הדבר בטלה הסיבה, אלא תלויה היא בעצמה, והרי כעת המחלוקת היא עצמה הסיבה... ויוסיפו לחלוק מחמת "כח החולק"....

ג. בהמשך לאמור: וכיון שתלויה היא בעצמה, כעת כבר נשכחה הסיבה הראשונה ולא זוכרים את העילה שבגינה היא פרצה ..


להבנת הנקודה הראשונה נציע את דברי השל"ה (שער האותיות אות א' מחלוקת) שכתב לפרש את המילה 'מחלוקת', מה רומזים האותיות - מ, ח, ל, ו, ק, ת? מבאר השל"ה "תחילת המחלוקת הוא באות מ', סגורה מכל איבריה, פתח קטן למטה, הכניסה היא פתח קטן, אשנב קטן, אח"כ האדם נכנס פנימה, עוברים מה-מ' ל-ח' הפתח מתרחב ומלוא רוחבו - ח', השלב הבא אש המחלוקת מתלהבת עד למעלה וזהו האות ל', האות הגבוהה ביותר, אחרי כן היא יורדת עד התהומות וזהו האות ק' יש לה רגל שיורדת למטה, ואז נמשכת המחלוקת זמן רב כי יש לה שתי רגליים, כמו האות ת', לת' יש גם תוספת שתעמוד הרבה יותר טוב מאשר ה-ח', ומה עם ה-ו? מוסיף השל"ה, והאות ו' באמצע זוהי משענת המטה, זוהי משענת המטה המחזיקה את המחלוקת. ואין האדם יודע שה-ו' היא משענת המטה, משענת של מטה רצוץ. אבל לימים המטה הזה ה-ו', ונוסיף ה-ו' של שם הויה "למען שמך" הוא מחזיק במחלוקת, הוא מקיים אותה.

הסבא מקלם מוסיף לבאר ד' השלה"ק "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים", כשהל"שם שמים" נכנס לשם, ה- ו' הנז' נכנס לשם, אז סופה להתקיים, זו לא מחלוקת של בעלי עגולס', רבים, מתווכחים עד כדי קטטה ועדיין נשארים חברים, יושבים אחד ליד השני ואוכלים את הפולקה, את הצ'יפס. רבים! לא! אומר הסבא מקלם, "מחלוקת פשוטה שהרקע שלה דברים בעלמא ככל שיהיו" זאת אינה מחלוקת, מחלוקת היא לשם שמים, שהלשם שמים נכנס בטבורה של המחלוקת, סופה להתקיים, הרבה זמן, היא מתקיימת, היא לוחשת, היא שורפת, ולימים ה-ו' הזאת, המטה הזה, שמקיים את המחלוקת, הוא המחזיק אותה, תומך בה, המטה הופך לנחש. המחלוקת משריצה נחשים צפעוניים קטנים, אפילו קוברות רחמנא ליצלן.

המשך חכמה מאשר בפסוקים את הנקודה השניה ומוצא השלישית. הנה בשעה שביקשו עבדי אברהם ועבדי לוט להיפרד, זאת משום: "וְלֹא-נָשָׂא אתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו", מדוע? "כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" שואל ה"משך חכמה": מהו כפילות הלשון של "וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו"? הרי כתוב "וְלֹא-נָשָׂא אתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב" - הם היו צריכים שטחי מרעה גדולים ולא היה די לכל אחד ולכך היו צריכים להפרד, אם כך מדוע כופלת התורה, שוב: "וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו"? הרי כבר נאמר! מסביר ה"משך חכמה" יסוד גדול בהבנת המחלוקת: בתחילה היתה סיבה למחלוקת, שהיה רכושם רב, לא היה מספיק לכולם אז החליטו להתפצל, אם אתה ימינה אז אני שמאלה, אם שמאלה אז אתה ימינה, אבל לבסוף כשיצר המחלוקת פרץ בם, הרי כבר "וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" ללא כל סיבה. כי המחלוקת מביאה פירוד ושנאה גם ללא מניע סיבה תכליתית. הרי שכניסה לתוך המחלוקת מתוך שסובר שטענותיו צודקות, אולם כעבור זמן תשכח עילת הויכוח ויוסיפו לחלוק מחמת "כח החולק"....


 

מחכים

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
את הרצוף כאן כתבתי לאחר אסון מירון, ומסקנתי שייכת לאשכול זה. ולכן, נא ונא לא להתייחס באשכול זה כי אם למוצהב בלבד.
בקהילה מסוימת בישראל, אשר השטן מרקד ביניהם בפילוג מר ואכזרי המרחיק אבות מבנים וחוצצת בין משפחות, נעמד מגיד אחד אל מול בנות סמינר, ולאחר שחימם את ליבם בגודל האסון הנורא, כאשר הזילו דמעות כמים, הטיל בפניהם את פצצתו באמרו כי אין לו ספק שהחיזוק אמור להתמקד בענייני בין אדם לחברו, כאשר המחלוקת אמורה להיפסק גם במקרה הזה.

לאחר שניסיון קטיעת דבריו צלח בסופו של דבר, אמרה המנהלת לבנות בקול בוכים, כי דברי החירוף והגידוף שנשמעו כעת, חמורים יותר מן האסון במירון.

היוצא לנו מזה, כי טרגדיה, גם בציבור האמון על היסוד שיש להתעורר מאירוע כזה ולתקן את דרכינו, אינה מצליחה לשנות את השיטה. באפשרותה לכל היותר להניע את הציבור להישמר שלא להיכשל במה שהם כבר סבורים שהוא כישלון. היינו, אין כיום שומר תורה ומצוות החושב שמותר לדבר לשון הרע, אסון כזה יכול (אולי) לגרום התחזקות כללית בעניין זה. אך אין סיכוי שאסון, גם בקנה מידה עצום כזה, יגרום לשינוי ערכים, ולו במעט.

נניח, ולישיבה חרדית כל שהו, היה מגיע דמות חינוכית וטוען, כי לפי מודל המידה כנגד מידה, אסון מסוים מורה כי עלינו לחדול מכפיות הטובה כלפי ה' ביחס ההשקפתי למדינת ישראל, ועלינו לחגוג את העצמאות בפרקי הלל ותודה. או שאסון אחר מלמד אותנו, כי עלינו להושיט יד לשלום לאחינו הרפורמים ולהפסיק את בידולם מקהל ה'. ברור, כי הלה היה מסולק בצורה דומה למרצה הנ"ל.

הוויכוח שלנו עם בני אותה קהילה, הוא על נכונות שיטתם הכללית בעניין מחלוקת זו. אך אם נקבל את שיטתם כי מצווה לרדוף את עוקרי הדת מרימי נס המרד ברבם, אין ספק כי היינו מסכימים לחלוטין כי אין מקום, כתוצאה מכל אסון, נוראי ככל שיהיה, לשנות את השיטה.

המסקנה שלי היא, שאם נקבל את הגישה שהאסון בא כמכת מרדות לעורר את העם לתשובה, אין מטרתו לשנות את השיטה שאולי מוטעית היא ומכילה עוול וחטא. כי לזאת הוא לא יצלח. המטרה היא באמת לעורר את העם להתחזק במה שהם כבר משוכנעים מזמן שהם אמורים להתחזק, אלא שהשגרה והיצר גוברים, והטראומה עוצרת ומתריעה, ובכך מועילה לחיזוק כללי.

אם כן, מה נואלו כל אותם משפיעים ומטיפים, הרואים בכל אסון את האפשרות המקווה לשנות דיסקט אצל הציבור. כאשר הם מבינים שאת התחום שהם רואים כחזות הכל, אשר הם בדרך כלל מושלמים בו, והאחרים "פגומים" בו, צריך להעמיד בראש התיקון הכללי. טועים הם בשתיים: אין בכוח האסון לשנות שיטות; אין ביכולתם לקבוע שהם לא צריכים לתקן ורק אחרים הם הנדרשים לכך.


מכאן באתי למסקנה נוספת. שמעתי פעם יהודי צדיק המברך את עדתו ואומר: השי"ת יעזור שיהיה שלום בעולם, ושלום בין יהודים. ותמיד קיוויתי שיגיע היום שבו ישרור שלום מלאכי בין עדות ישראל השונות, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, ולא ישמע שוד שבר וצווחה בגבולנו.

לאור הרהור זה, איני רואה סיכוי למצב כזה. מאחר והשיטה לא משתנה, והרי כשם שפרצופיהם, בגדיהם, וכלי תשמישם של מנהיגנו אינם שווים, כך דעותיהם רחוקים זה מזה. ומאחר ואיסור המחלוקת, ורדיפת השלום, מוגדרים על פי השיטה ולא הם מגדירים אותה. כך, שאין ספק למי שנמצא בקהילה פלונית, שלא יתכן שה' בא לעורר אותם להימנע מלרדוף באף וחימה את בני קהילה פלמונית. ותמיד יהיו חילוקי דעות אידיאולוגיים והשקפתיים כאשר הצד המחמיר יתייחס למקל ככופר וחותר. הרי אין סיכוי לשלום המקווה.

רק תיקון שלם ומושלם יוכל לשנות את המצב הקיים, אך כל עוד הטבע האנושי הוא כפי שהוא, אנו נמשיך להתכתש בלהט אש קודש ומתוך שכנוע אין סופי בצדקת הדרך, ללא כל אפשרות שיפור.

ואם זה לא יתכן, אז כנראה שזה באמת לא נחוץ. וכאשר אמרה תורה בקש שלום ורדפהו לא פנתה אלא אל האיש הפרטי והיחיד, ולא אל הציבורים שיעמדו כל אחד על זכויותיהם מתוך תחושה עילאית של מוסריות צודקת.

על אף הסכמתי בכללות, לדבריך
עכ"ז בוודאי צריך כ"א לעשות חשבון נפש, גם על שיטתו ותוצאותיו, ולבקר עצמו אולי הוא טועה עכ"פ במקצת
ובעיקר לחשב בכנות כמה מתוך פעולותיו הם מצד מידות רעות וכו' וכמה הוא לש"ש
 

שמעיה

משתמש ותיק
מחכים אמר:
על אף הסכמתי בכללות, לדבריך
עכ"ז בוודאי צריך כ"א לעשות חשבון נפש, גם על שיטתו ותוצאותיו, ולבקר עצמו אולי הוא טועה עכ"פ במקצת
ובעיקר לחשב בכנות כמה מתוך פעולותיו הם מצד מידות רעות וכו' וכמה הוא לש"ש

אמת ויציב.
 

ששמואל

משתמש ותיק
מחכים אמר:
השאלה היא מה האלטרנטיבה?
האם לחנך את ילדינו לליברליות עכשווית, שכל א' והאמת שלו וכו'
לכאורה תוצאות החינוך הזה הוא הרה אסון יותר.
עכ"ז פשוט שיש צורך לחנך למידות טובות ואהבת ישראל
אבל מותר (לכאורה) לחנך ולהסביר ולחדד למה אנו חולקים על דעה זו וכו'
ואם המחלוקת על אדם מסויים שאוחזים שהוא קל ופוחז ומסוכן, הרי שיש צורך לחדד זאת גם לילדינו.
ויל"ע
אחד מרבותי הוא יהודי בעל השקפה מאוד נחרצת, וכאדם היודע להביר ולשכנע שמעתי ממנו 'נאומי השקפה' רבים, הכולל את סיבת ההתנגדות לאינספור שיטות גם בזרמים המקובלים.
ב'שלום זכר' שהוא ערך לבנו, הגעתי אליו, ולהפתעתי אני רואה בסלון אצלו בבית, ליטאים וכאלו שנמנים על 'הצד השני', חסידים - החל מחסידי בעלז/גור/ויז'ניץ וכו', ועד לחסידי ברסלב וחב"ד (כולל משיחיסטים), ואפי' היו שם דת"ל וכדומה.
הופתעתי ושאלתי אותו אח"כ מה פשר המחזה, והוא אמר לי, אכן, הגיעו אלי באמצע אנשים ואמרו לי "לפלוני אתה נותן להיכנס הביתה???" אבל אני חולק על שיטתו, יש לי המון בקורת על צורת הנהגתו, יש כאלה שאני אפי' מתנגד בחריפות כלפיהם - אבל אני לא שונא אותו, הוא? יהודי! וכיהודי אני חייב לאהוב אותו ולכבד אותו אפי' שאני חושב שהוא.....

תראה, אני באופן אישי נקרא אדם מאוד קיצוני בדעותיי, השקפה היא לחם חוקי, (כאן בפורום אני משתדל להתמתן מכיון שאני נכנס יותר לשמוע מאשר להשמיע וכן מפאת כבודם של החברים כאן) ויש פעמים שההתנגדות לציבור מסויים הוא מכיון שהוא נסמך על אדם שלדעתי הוא פסול, אדם שלא אתן לו להיכנס לביתי, אבל-
מה שאני לא יסכים שהוא יכנס אלי הביתה, זה לא משהו אישי נגדו, אלא אני חושב שאני לא יכול לתת לכזה אדם להיות בביתי בגלל שהוא, כלשונך, קל פוחז ומסוכן.

ובבית, אני מתמקד יותר בחלק התורני/השקפתי (אדם שמנהיג ציבור לא יכול לעשות... ולכן אנחנו לא יכולים להסכים ש.....) ולא להיכנס לפן האישי, וודאי וודאי לא להסביר את הכל כולל ירידה לפרטי פרטים מה היה ומי עשה.
כלל צריך לדעת, שלנשים וילדים אין את צבעי הקשת, החיים הם שחור לבן, אם ר' ברוך מרדכי הוא אחד מגדולי ישראל איך אפשר להגיד עליו בדיחות? אם הרב עובדיה הוא גדול שלא קם כמותו כבר עשרות שנים, למה אנחנו לא סומכים על פסקיו? ועוד ועוד.ולכן הזהירות בדברים אלו צריכה להיות כפולה ומכופלת.
קשה? מאוד. מתיש ? עוד יותר. אבל יהודי עושה מה שצריך לעשות ולא מה שנח לו.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
מחכים אמר:
תמיד בפרשת קורח מציקה לי השאלה מדוע הלקח של קורח הוא להתרחק ממחלוקת?
וכי זו היתה בעייתו של קורח.
הלא הוא חלק והתנגד לדבר ה' אשר ביד משה עבדו והתלוצץ ממשה ואהרן צדיקי הדור, ממצוות מזוזה וציצית וכו'!
וכי זו מחלוקת בלבד?
והגע בעצמיך, האם חסידי משה ואהרן שלחמו כנגד קורח ועדתו היו צריכים להפיק לקחים להתרחק ממחלוקת, הרי אדרבה ואדרבה.
ע"פ פשוטם של דברים אין לי תשובה לשאלה זו, רק עפ"י פנימיות התורה בשורש שיטת קורח שהחזיק במחלוקת ואכ"מ
בגדול, 'מחלוקת' היא מלשון חלק, דבר שצריך להיות שלם והתחלק.
תלמיד ורב, הצורה השלמה היא שהתלמיד כפוף לרבו. וכשהתלמיד (קרח) בונה במה לעצמו, זו מחלוקת.
תלמידי משה ואהרן, לעומתם, לא עסקו במחלוקת, אלא להיפך - עסקו ב'שלמות'.

תא חזי לימינו, שהשימוש הרווח כ"כ במושג מחלוקת, בהרבה מקרים שגוי ומגיע רק מחוסר הכלה של מקום לדעה שונה.
זה כמובן נכון, שהציבור בכללותו הוא דבר 'שלם', ומי שמפריד אותו, אין לך מחלוקת גדולה מזו.
אבל ויכוח, ועל כל נושא שלא יהיה, פוליטי, השקפתי, חינוכי, תרבותי, הכל בכל מכל כל, רבונא דעלמא כולא - מה הוא קשור למחלוקת? איזו סיבה הגיונית בעולם יש לכך שאני ואתה אמורים לחשוב אותו הדבר? אסור לנו להתווכח? ולעשות כל אחד כפי שהוא מבין? וגם אם זה לא ימצא חן בעיני הזולת (כמובן, לפי הענין ובהגבלות רבות)?
(באותה נשימה יש להסתייג ולהבהיר, שגם ויכוח עלול להוביל לספיחים רבים וגרועים, ובכללם 'מחלוקת' במובן הנ"ל של חלוקה של דבר שאמור להשאר שלם על אף מגוון הדעות שבתוכו, אבל הויכוחים כשלעצמם, מה להם ולמחלוקת?)
כתוב במשנה מסכת אבות פרק ה' "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו".
וידועה השאלה שהיה צריך לכתוב 'קורח ומשה' ומדוע כתוב 'קורח וכל עדתו'?
והפשט הוא שאכן משה בכלל לא היה צד במחלוקת.

ויש להוסיף את ההסבר בשני סוגי המחלוקות שמופיעות במשנה שכשהמטרה היא רצון ה', אז גם בתוך המחלוקת אין כלל פירוד.
אבל כשהמטרה היא הניצחון של האחד מול השני, יש כאן בעצם פירוד ואין שום חיבור.
 

הערשלה

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
מחכים אמר:
ולכן כשהשיטה עצמה פסולה ונגד הקב"ה א"צ להגדירה כמחלוקת, והוא חטא לכשעצמו ללא עניין המחלוקת שבזה.
וממילא קמה גם נצבה שאלתי הראשונה, מדוע חטא קורח מסתכם במחלוקת בלבד?
לא ממש מדויק לייחס את עצם השיטה של קרח כ'נגד הקב"ה', כי הויכוח היה בתוך מסגרת 'רצונו של הקב"ה', וקרח לא היה כמו נמרוד.
אכן יש בדברי כבודו הערה עמוקה, שלכאורה יש מקום לתמוה על מה שתפסו את קרח על 'התחלקותו' מ'תלמידותו' למשה רבינו, יותר מעצם הכפירה בתורה ובנבואת משה, ולכא' זה 'עיסוק בקטנות' ביחס לחומרת מעשיו של קרח, כי הרי העקרון של 'התחלקות' זו מופיע אף בקטני קטנות (ביחס למחלוקת קרח ועדתו), כמו מחלוקת בציבור וכיו"ב, ולמה לא נתפוס את קרח על חמורי חמורות?
לכאורה הנקודה היא כך. מחלוקת קרח, שהיא מחלוקת על התורה, פוגעת כביכול ביחוד שמו יתברך, ומנסה כביכול לחלקה.
ראיתי פעם שמישהו הסביר מדוע דתן ואבירם נענשו כעת, הלוא נחלקו איתו עוד במצרים בכמה מקומות ואף מופיע שיטה בתרגום יונתן שלא רצו לצאת ממצרים כשכולם יצאו, כמו"כ חלקו עליו בהשארת המן וכן בפיזורו בשבת ובכל הפעמים אלו לא נענשו ומה קרה כאן שנחץ דינם?
וההסבר שבכל הפעמים הקודמים זה היה קודם לקבלת התורה והמחלוקת היתה רק מול משה, אבל כעת שניתנה התורה ע"י משה, עצם המחלוקת עליו היא בעצם מחלוקת על התורה ועל ה'.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
שלכאורה יש מקום לתמוה על מה שתפסו את קרח על 'התחלקותו' מ'תלמידותו' למשה רבינו, יותר מעצם הכפירה בתורה ובנבואת משה, 

יתכן ליישב, עפ"ד רש"י (בראשית יא,ט): "וכי איזו קשה של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו, ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם, אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם שנאמר שפה אחת ודברים אחדים, למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום". עכ"ל. ומבו' בדבריו, כי שנואה המחלוקת יותר מפשיטת יד בעיקר.
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אגב דבר שלא הבנתי במחלוקות הגדולות בדור האחרון, למה גדול פלוני לא הולך אצל גדול שכנגדו, לא בשביל לדבר עמו על הנושא כי הלא בזה הם חלוקים, אלא לדבר עמו קצת בדברי תורה וכדו', והצלמים יצלמו והתמונה תתפרסם איך שהם יושבים בצוותא וממילא כל האש תדעך בבת אחת.

אם בעיניך זה כ"כ פלא, כנראה שזכית להיות מנותק לגמרי מצורת המחלוקות בדורנו..
 
חלק עליון תַחתִית