מקורות נוספים לשאלת פותח האשכול:
אבן עזרא בראשית שיטה אחרת - פירוש פרק א
ואנשי המחקר מתחלקים. יש אומרים, כי הש"י בורא תמיד התורה, וכסא הכבוד ואין להם ראשית זמן ולא יהיה להם סוף. ואחרים מכחישים הכסא גם התורה ואומרים כי ה' לבדו הוא, וברא את העולם בעת הראויה בחכמתו להברא בה. ואלה לא דברו נכונה. כי העת תנועת הגלגל היא. ואם אין גלגל אין עת. ואם כן אין לחקור למה נברא היום קרוב מחמשת אלפים שנה ולא טרם זה המספר, כי אין טרם - קודם שיברא העולם - בחפץ. ולא יהיה החפץ קדמון. והוא מקרה איננו נשוא בעצם. ואלה דברי תהו ובהו.
בית אלוקים למבי"ט שער היסודות פרק א
וזה שאמרו מה לפנים מה לאחור, מה היה לפנים בשעת הבריאה שברא העולם אז ולא קודם, או אחר כך, מה היה אחר כך בפעולותיו שפועל בעולמו בבחירה ורצון ובזמן, כליון וחרבן העולם, למה לא פעל או לא עשה מה שעשה קודם או אחר כך, וזהו הנרצה במה לאחור, או ירצה הענין עצמו, כרצונו בכל הדברים שרצה ושירצה דרך כלל, מה היה שלא רצה כך לפנים מזמן הבריאה או הפעולה או החורבן. או שלא רצה כך לאחור, כלומר לאחר זמן הבריאה והפעולה, כי העיון וההסתכלות בזה יזיק לו ולא יועיל.
של"ה מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש ששי
תצד. ומתחלה אקדים לך מה שכתבו הפילוסופים האלהיים, בענין חידוש העולם בעת שנתחדש, ולמה לא נברא מקודם לזה. והעלו בדבריהם, כי העולם לא נברא מצד החיוב, כי הוא יתברך אין לו שום צורך בעולמו, רק בראו בנדבת לבו ברצון הטוב כדי להיטיב לזולתו. ומאחר שנברא העולם ברצון, אין שום נברא שיוכל להשיג בזה, כי הרצון נמשך אחר חכמתו ויכלתו, והכל הוא ענין בעצמותו, וכמו שעצמותו יתברך אינו מושג, כך רצונו אינו מושג.
בינה לעיתים דרוש נד
והוא, אצלי: כי אחת מהטענות אשר מתעצמים בה מתנגדינו ומחזיקים אותה לניצחת, היא מאורך הגלות כל כך זמן, ועד אימתי ימתין ה' לגאלנו? אלא ודאי, מהאיחור והעיכוב הזה, הם אומרים, עזבם האל לחלוטין ועוד לא ישיבם, חלילה. על כן אמר רבי יוחנן, ע"ה, כי טענה זו בטילה בעצמה, אין לה שחר כלל; כי שאלה זאת היא מעין שאלת בריאת העולם: למה היתה הבריאה ביום שנברא, ולא כמה וכמה אלפים מהשנים קודם? כי לא קצרה ידו, יתברך, לברוא אותו זמן זולת זמן. ומה נוכל לומר בזה? אלא היות השאלה הזאת סכלות גמור; כי הוא, יתברך, בחכמתו העמוקה, ידע היטב הראוי והנאות להיבראות, שלא ייתכן זמן אחר לא לפניו ולא אחריו, ואנחנו לא נוכל להשיגו. כדרשתם, ז"ל [תנחומא עקב, ט]: זמן היה לו לעולם שייברא וכו'. כן היום המיועד ממנו, יתברך, לקיבוץ הגלויות, ולא זולתו, הוא הגדול והחשוב, בו תֵאוֹת הגאולה, לא ביום אחר, כמו שהוא הענין ביום ברוא העולם מזולתו מהזמנים; כי על כן אמר, יתברך [ישעיהו סג, ד]: "יום נקם בלבי" וגו'.
תורת המגיד דברים פרשת ואתחנן
להבין ה' ראשונה דק"ש, שמע ישראל ה' וכו' [ו, ד]. הנה בספר ע"ח מקשה בשם המקובלים למה לא היתה הבריאה בזמן קודם. אך התירוץ האמיתי ידוע בשם הה"מ ז"ל, משום דהזמן עצמו הוא בא ונמשך בבחי' בבריאה, יש מאין, והוא בחי' נברא מחודש וכו' כשאר כל הנבראים, וכן בבחי' האצ' הזמן דשם, הוא בבחי' נאצל מאין ליש, והיינו שנמשך ובא מלמעלה מהזמן, דאין שם בחי' זמן כלל, דהנה בחי' זמן הוא ג' אלה, עבר, הוה ועתיד, ולמעלה מהזמן אין שם לא קדימה בעבר ולא מאוחר בעתיד, אלא העתיד והעבר שניהם כאחד, והמוקדם מאוחר והמאוחר מוקדם, אחר שמושלל מבחי' זמן בעבר ועתיד והוה, וא"כ אין כאן קושיא כלל למה לא היתה האצי', או בריאה, בזמן מוקדם לזה, או מאוחר, מאחר שלפני ההשתלשות דאצילות בריאה יצירה עשיה עדיין הוא למעלה מענין הזמן בעבר ועתיד, הרי המאוחר מוקדם והמוקדם מאוחר וכו' ואין שייך לומר בו למה לא ברא בזמן מוקדם, אחר שהזמן נברא מחודש.
(סידור חסידות מבעל התניא)
ערבי נחל ויקרא פסח - דרוש ב
אולם מצינו עוד תירוץ על קושית הרמב"ם והוא מוסכם בכמה מחברים, והוא שיש מרחק רב בין ידיעת הקדוש ברוך הוא ובין ידיעת האדם, כי באדם יש ג' מיני זמן עבר הוה ועתיד, אבל הקדוש ברוך הוא יתברך שמו שהוא ברא הזמן, כמו שפירשו בראשית ברא אלהים (בראשית א, א) שכוונת הכתוב לתרץ אם יוקשה לשום אדם מדוע לא נברא העולם בזמן קודם, אף אתה אמור לו הלא הזמן הוא נברא מחודש כמו כל הנבראים, וקודם שברא יתברך שמו את הזמן לא היה שום קדימת זמן ואיחור, וזהו בראשית ר"ל ענין ראשית ואחרית הוא אשר ברא אלהים, וא"כ אין שייך לומר מדוע לא ברא העולם בזמן מוקדם.
ועוד מקורות לנושא הזמן:
עקידת יצחק ויקרא שער נט (פרשת שמיני)
הקודם הוא מבואר כי למה שהיה קודם שנברא העולם הקדוש ברוך הוא ושמו בלבד כמו שאמרו חז"ל (פר"א פ"ג) הנה לא היה אז שום טעם למציאות הזמן כפי מה שגדרו החכם שהוא מספר הקודם והמתאחר בתנועה כי הנה לא היה שם לא תנועה ולא שנוי ולא הויה נמשכת אליהם אשר בהם יבא רישומו וציורו כלל. אמנם עת בא דברו יתעלה להוציא העולם מהאפס אל היש מיד נמצא החלוק אשר בין קודם ההויה ההיא ואחריה והוא ההתחלה הזמנית אשר עליה אמר הרב המורה בהתחלה ברא ה' את השמים ואת הארץ בפרק ל' חלק שני ומנהו והלאה לא יצוייר שום פועל מהפעולות הטבעיות זולתי בזמן כי על כן היה תחלת מה שכוונו יתעלה בבריאה מציאות הזמן השלם כמו שנאמר (בראשית א') ויהי ערב ויהי בקר יום אחד לשער בו סדר הבריאה ומדרגותיה בקדימה ואיחור דבר יום ביומו כמו שפירשנו במקומו שער שלישי. ולהיות הענין כן אמר החכם לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים (קהלת ג'). על כללות התנועות המתחייבות לכל בעלי השנוי אמר לכל זמן. אמנם על ההויות הנמשכות אל השנוי ונמצאות בעתה אמר ועת לכל חפץ.
מרכבת המשנה לר"י אלאשקר על אבות פרק ו
והנה בתחילה זכר קנין התורה, עם היות שלא נתגלית כי אם אחר היות שמים וארץ ואברהם. הטעם לפי שהתורה קדמה לכל הנמצאים, והנה היא כלי אומנותו של הב"ה (ב"ר א, א) אשר באמצעותה ברא שמים וארץ, וכל מה שנברא עמהם, וכמו שהעיד הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג, יט). ועוד נמצא לחכמים מאמר שהתורה קדמה לעולם אלפיים שנה (בראשית רבה ח, ב). וכבר הארכנו בזה (לעיל ג, י א) שהקדימות היא קדימת זמן, או קדימת מעלה וקדימת סיבה, ואין להאריך. ועם היות שאם נפרש קדימת זמן יקשה הענין, שהרי קודם העולם לא היה שום זמן. ועל כן יש מפרשים לתרץ זאת הקושיה, שהעולם לא נברא עד שבא אברהם, והוא מסכים למאמר חז"ל, שהעולם הוא שני אלפים תוהו ושני אלפים תורה (סנהדרין צז ע"א).