מהי לשון הקודש

זאב בודד

משתמש ותיק
נסתפקתי, האם מילה מלשון הקודש שאינה כתובה בתנ''ך, דינה יהיה כלשון הקודש או לאו.
הצדדים: האם לשון הקודש היא מערכת שפה המוקדמת לתורה , ולאחר שנשתמשה בה התורה נתקדשה 
או
שלשון הקודש אינה מערכת אלא מכלול המילים הכתובות בתורה.
ולכאורה נראה להכריח כצד הראשון מכך שהמילים ''יגר שהדותא'' מופיעות בתורה ובכל זאת הינן ארמיות , ונראה לכאורה שהגדרת לשון הקודש כשפה קדמה לתורה , אלא שהתורה קידשתה.
מה אתם אומרים?
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
כמדומני שברמב"ן מבואר שלשון הקודש זה המילים של התנ"ך

לגבי מה ששאלת התנ"ך משתמש גם במילים בארמית אבל המפרשים מדגישים שזה מובא מארמית

ואגב ארמית שפה קרובה ללשון הקודש
 

נחלי מים

משתמש ותיק
יש לדייק שלשון הקודש אין הפירוש ללשון שיש לה קדושה שא"כ הביטוי לא מדוייק וחייב להיות 'לשון הקדושה' ולא 'לשון הקודש'.

לכאורה הפירוש הנכון היא לשון ששייכת לדברים קדושים. ז"א לשון שמתשמשים בו ללימוד התורה ועם הקודש מדברים בו.

ובתרגום יונתן רגיל לתרגם 'לישן בית קודשא' שלכאורה הכוונה ללשון של בני ישראל הקדושים.
 

זאב בודד

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב שלם אמר:
לגבי מה ששאלת התנ"ך משתמש גם במילים בארמית אבל המפרשים מדגישים שזה מובא מארמית
מדוע המילים הנ''ל אינן מקודשות? הרי מובאות בתנ''ך?
ומה עם כל ספר דניאל?
 
 

זאב בודד

משתמש ותיק
פותח הנושא
נחלי מים אמר:
יש לדייק שלשון הקודש אין הפירוש ללשון שיש לה קדושה שא"כ הביטוי לא מדוייק וחייב להיות 'לשון הקדושה' ולא 'לשון הקודש'.

לכאורה הפירוש הנכון היא לשון ששייכת לדברים קדושים. ז"א לשון שמתשמשים בו ללימוד התורה ועם הקודש מדברים בו.

ובתרגום יונתן רגיל לתרגם 'לישן בית קודשא' שלכאורה הכוונה ללשון של בני ישראל הקדושים.
ומהשתא אידיש היא לשון הקודש?
ואולי כוונת כבודו ללשון ששייכת מהותית לקדושה.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נחלי מים אמר:
יש לדייק שלשון הקודש אין הפירוש ללשון שיש לה קדושה שא"כ הביטוי לא מדוייק וחייב להיות 'לשון הקדושה' ולא 'לשון הקודש'.

לכאורה הפירוש הנכון היא לשון ששייכת לדברים קדושים. ז"א לשון שמתשמשים בו ללימוד התורה ועם הקודש מדברים בו.

ובתרגום יונתן רגיל לתרגם 'לישן בית קודשא' שלכאורה הכוונה ללשון של בני ישראל הקדושים.


ידועה מחלוקת הראשונים למה נקראת הקודש, לרמב''ם כי אין בה את אברי המשכב, וכל הראשונים חלקו ואמרו כי קדושה בעצם.

לגבי האשכול, לי נראה ברור שלשון הקודש היא שפה שבא ברא ה' את העולם ובא דברו אדם וחוה כדכתב רש''י בתורה בבראשית, ואינה ענין למה שכתוב בתנ''ך ומאות או אלפי מילים נכחדו, והיו ידועים למשה.
 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
מתוך המכלול

https://www.hamichlol.org.il/%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9


לשון הקודש באגדה
לשון שבה דיבר ה'
הראשונים הציעו נימוקים שונים לכך שדווקא לשוננו היא "לשון הקודש". הרמב"ן הציע נימוק המבוסס על השימוש שנעשה בשפה זו:
"וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה "לשון הקודש", שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו. והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, "אנכי" ו"לא יהיה לך" ושאר דברות התורה והנבואה, ובו נקרא בשמותיו הקדושים א-ל, אלקים, צבאות, ושד-="י, ויו"ד ה"א, והשם הגדול המיוחד, ובו ברא עולמו, וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם, ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא מיכאל וגבריאל בלשון ההוא, ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ: אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם.

— פירוש הרמב"ן לספר שמות, ל, יג
השל"ה הקדוש (בהקדמת תולדות אדם בבית המקדש) כתב שלא הבין דבריו של הרמב"ן, שהוא לא תירץ רק למה אינו קורין לשונינו לשון הקודש, אבל עדיין קשה למה באמת בחר ה' יתברך בלשון זה וקידש אותו. וכתב על זה רבי צדוק (אור זרוע לצדיק - מאמר על מהות לשון הקודש) ואני אומר זה אינו קושיא כלל כי אילו בחר בלשון אחר, היה כמו כן שואל למה בלשון זה? ובהכרח צריך שיבחר באיזה לשון! וכיוצא תמצא במורה נבוכים (חלק ג' פרק כ"ו) עיין שם. והשאלה היא רק למה נקרא אנחנו לשונינו קדוש, והיתה התשובה של הרמב"ן מפני שבו דיבר ה' ולכן נתקדש, כעניין בית המקדש מפני שבו ה', ואילו היה דבר ה' בלשון אחר היה באמת אותו הלשון קדוש. אבל כך הוא! שבלשון זו דיבר ה' ! ולכן נתקדש לשון ההוא בקדושתו.[10]

לשון נקייה
הרמב"ם נימק את העדפת בתכונות פנימיות המאפיינות את שפה זו, שאין בשפה מילים בלתי צנועות (בספרו מורה נבוכים שנכתב בערבית יהודית):
יש לי גם הנמקה מדוע נקראת לשוננו זאת בשם לשון הקודש. ואל נא יחשבו שאלה דברים בטלים מצדנו או טעות. אלא זאת אמת, כי בלשון המקודשת הזאת לא נקבע כלל שם לשתן ולצואה. לכל הדברים האלה לא נקבעו כלל בשׂפה העברית מלים המציינות אותם במשמעותן הראשונה, אלא מביעים אותם בשמות מושאלים וברמזים. הכוונה בזאת הייתה שלא ראוי להזכיר דברים אלה. לכן לא נקבעו להם שמות. אלה דברים שיפה להם השתיקה. כאשר יש הכרח להזכירם מתחבלים לכנותם בכינויים מביטויים אחרים, כמו שכאשר ההכרח מביא לעשות דברים אלה עושׂים כל מאמץ לעשׂותם בסתר.

— מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק ח', תרגם מיכאל שורץ, אוניברסיטת תל אביב
המהר"ל חולק עליו (נתיב הצניעות, פרק ג') ואומר שהרמב"ם הפך את היוצרות, מכיון שהשפה היא קדושה, ובה נברא העולם, לכן אין בה מילים בלתי צנועות ולא להפך.

לשון עם ישראל
רבי יצחק בן משה הלוי מנמק שלשון עברי נקרא לשון הקודש על שם עם ישראל או על שם ארץ ישראל:

הנה מפני זה אני חושב שאמנם נקרא הלשון העברי לשון הקדש לפי שהוא לשון העם הנקרא קדש, אמר קדש ישראל לה' (ספר ירמיה, פרק ב', פסוק ג'), ונקרא גם כן זרע קדש. והוא אשר ידבר בה בארץ הנקראת קדש כי בהר קדשי (ספר יחזקאל, פרק כ', פסוק מ'), להר צבי קדש (ספר דניאל, פרק י"א, פסוק מ"ה), ערי קדשך (ספר ישעיה, פרק ס"ד, פסוק ט'). ולזה נקראת הלשון הזה לשון הקדש... ונכון הוא לקראו "לשון ישראל" או "לשון ארץ ישראל", ולפי שמלת קדש כוללת שניהם לזה נקרא סתם לשון הקדש.
 

זאב בודד

משתמש ותיק
פותח הנושא
נראה לי שדברי הרמב''ם עמוקים יותר.
כוונתו היא שהרי כפי שמוכח מהא שאפשר לקרוא קריאת שמע בלה''ק גם כשלא מבינים אותה, בניגוד לשאר השפות , לה''ק היא התגלמות נוספת של הדברים בעצמם , פרט לתפיסות החושיות,
לכן אין בלשון הקודש מילים לדברים פחותי ערך , שכן תוכן הדברים הנ''ל אינו עצמי אלא העדר ,ולכך אין להם מילים עצמיות , וזו זו קדושתה.
 

שואל כעניין

משתמש ותיק
העברית של זמנינו
לא לשה"ק אלא לשון הטומאה שחיברו מחלל שבת בפרהסיה בן יהודה שר"י
זה שזה מבוסס על לשה"ק לא אומר שזה לשה"ק
 

נדיב לב

משתמש ותיק
זאב בודד ועד קמ אמר:
נסתפקתי, האם מילה מלשון הקודש שאינה כתובה בתנ''ך, דינה יהיה כלשון הקודש או לאו.
הצדדים: האם לשון הקודש היא מערכת שפה המוקדמת לתורה , ולאחר שנשתמשה בה התורה נתקדשה 
או
שלשון הקודש אינה מערכת אלא מכלול המילים הכתובות בתורה.
ולכאורה נראה להכריח כצד הראשון מכך שהמילים ''יגר שהדותא'' מופיעות בתורה ובכל זאת הינן ארמיות , ונראה לכאורה שהגדרת לשון הקודש כשפה קדמה לתורה , אלא שהתורה קידשתה.
מה אתם אומרים?


מהמילים "יגר שהדותא" שהם לשון ארמית רצונך להביא ראיה שהיא שפה שקדמה לתורה, וממילא גם מילים חדשות בכלל זה.
אבל היא גופא, גם לצד א' דווקא המילים 'יגר שהדותא' שהוזכרו בתנ"ך נתקדשו, לאחר שהתורה השתמשה בו, אבל מילים חדשות שלא היו בזמן התורה ולא קודם, אין שום סיבה גם לשיטתך שיהיו בכלל לשון הקודש. וקצת פלא שעד כה לא היה מי שהעיר על כך.

ובנוסף יש להעיר וראיתי שכבר העירו, שלפי הצד הראשון הרי השפה הארמית שהוזכרה בדניאל נחשבת ללשון הקודש. וראיתי מביאים בשם החת"ם סופר [דרוש לח' בטבת, דרוש כד] לפרש שנקראת לשה"ק וז"ל: "אבל לשון הקודש הוא המדבר ומכוון בדיבורו במסיח לפי תומו, ויש בתוכו ובתוך תוכו כמה עניינים בגמטריא, ונוטריקון, ותמורת אותיות, והמדבר הזה באופן זה הוא בעל רוח הקודש, והשומע ומבין צריך ג"כ להיות בעל רוח הקודש". ולדבריו פשוט שמילה חדשה לא בכלל לשה"ק. ומכל זה יוצא שלפי שני הצדדים, מילה חדשה לא בכלל לשון הקודש.

ואם יש מקום להסתפק הוא לפי הרמב"ם שתלה את קדושת שפת התורה שלא נתפרשו בה כינויים לא צנועים, הרי שאין בשפה קדושה בעצם, ואינו כאחד מהצדדים הנ"ל, ואעפ"כ כל מילה חדשה וצנועה שנגזרת מלשון זו קרויה לשה"ק [לא כן בשאר שפות שיש בהם מילים שאינם צנועות, גם שאר המילים הנגזרות מהם נחשבים ללשון נכריה].

לא כן לפירוש הרמב"ן שמות פרק ל פסוק יג שכתב וז"ל: וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה "לשון הקודש", שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, אנכי ולא יהיה לך ושאר דברות התורה והנבואה, ובו נקרא בשמותיו הקדושים אל, אלהים, צבאות, ושדי, ויו"ד ה"א, והשם הגדול המיוחד, ובו ברא עולמו, וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם, ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא מיכאל וגבריאל בלשון ההוא, ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם" וכן למהר"ל שבניגוד לרמב"ם במו"נ הפך את היוצרות וביאר שהשפה היא קדושה בעצם 'שבה נברא העולם ונתנה תורה, ולכן אין בה מילים שאינן צנועות', בטח ובטח שמילה חדשה לא בכלל לשון הקודש.
 

בן אבנר

משתמש ותיק
שואל כעניין אמר:
העברית של זמנינו
לא לשה"ק אלא לשון הטומאה שחיברו מחלל שבת בפרהסיה בן יהודה שר"י
זה שזה מבוסס על לשה"ק לא אומר שזה לשה"ק
איני יודע מה זה קשור לאשכול ומי כאן כתב אחרת.
אך לעצם הדברים יש לפקפק בזה הרבה, וכשם שהלשון שדברו בה כל רבותינו האחרונים אנו מגדירים אותה כלשון הקודש אף שיש בה הרבה שינויים מלשון התורה, אף הלשון שאנו מדברים בה עתה היא התפתחות של לשון הקודש, (וההתפתחות הזו נעשתה בחלקה ע"י אותו רשע, וזה נושא אחר האם מחמת זה עדיף לא לדבר בזמנינו לשה"ק), ולכל היותר מעורבים בה מילים שאינם יכולים להקרות חלק מלשון הקדש.
[כשהייתי בישיבה הגיעו פעם קבוצה שאינם מדברים עברית ח"ו לביקור בישיבה, וקצת התווכחנו על הנושא, ואחד מהם אמר לנו לדבר לשון הקודש (בהברה אשכנזית) ולא עברית, ואת המילים שהוא בחר "ללמדינו" כיצד לומר בלשון הקודש הוא אמר בשיבושים מבהילים, וכדי בזיון וקצף.
 
 

שואל כעניין

משתמש ותיק
בן אבנר אמר:
שואל כעניין אמר:
העברית של זמנינו
לא לשה"ק אלא לשון הטומאה שחיברו מחלל שבת בפרהסיה בן יהודה שר"י
זה שזה מבוסס על לשה"ק לא אומר שזה לשה"ק
איני יודע מה זה קשור לאשכול ומי כאן כתב אחרת.
אך לעצם הדברים יש לפקפק בזה הרבה, וכשם שהלשון שדברו בה כל רבותינו האחרונים אנו מגדירים אותה כלשון הקודש אף שיש בה הרבה שינויים מלשון התורה, אף הלשון שאנו מדברים בה עתה היא התפתחות של לשון הקודש, (וההתפתחות הזו נעשתה בחלקה ע"י אותו רשע, וזה נושא אחר האם מחמת זה עדיף לא לדבר בזמנינו לשה"ק), ולכל היותר מעורבים בה מילים שאינם יכולים להקרות חלק מלשון הקדש.
[כשהייתי בישיבה הגיעו פעם קבוצה שאינם מדברים עברית ח"ו לביקור בישיבה, וקצת התווכחנו על הנושא, ואחד מהם אמר לנו לדבר לשון הקודש (בהברה אשכנזית) ולא עברית, ואת המילים שהוא בחר "ללמדינו" כיצד לומר בלשון הקודש הוא אמר בשיבושים מבהילים, וכדי בזיון וקצף.
סילוף חמור כל לשון העברית של זמנינו מבוסס עליו (מחברו בעצם יום הכיפורים הוציא בעיתון עוד מילים למילון ה"י...) כמובן שעם השנים נוצרו מילים מפוצצות שאפילו הוא עצמו לא חשב על זה...

לכן יש מקום גדול לא להשתמש בשפתו אאל בלשונות אחרים - כן אפי' אנגלית טובה מזה
 
 

זאב בודד

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן אבנר אמר:
שואל כעניין אמר:
צהעברית של זמנינו
לא לשה"ק אלא לשון הטומאה שחיברו מחלל שבת בפרהסיה בן יהודה שר"י
זה שזה מבוסס על לשה"ק לא אומר שזה לשה"ק
איני יודע מה זה קשור לאשכול ומי כאן כתב אחרת.
אך לעצם הדברים יש לפקפק בזה הרבה, וכשם שהלשון שדברו בה כל רבותינו האחרונים אנו מגדירים אותה כלשון הקודש אף שיש בה הרבה שינויים מלשון התורה, אף הלשון שאנו מדברים בה עתה היא התפתחות של לשון הקודש, (וההתפתחות הזו נעשתה בחלקה ע"י אותו רשע, וזה נושא אחר האם מחמת זה עדיף לא לדבר בזמנינו לשה"ק), ולכל היותר מעורבים בה מילים שאינם יכולים להקרות חלק מלשון הקדש.
[כשהייתי בישיבה הגיעו פעם קבוצה שאינם מדברים עברית ח"ו לביקור בישיבה, וקצת התווכחנו על הנושא, ואחד מהם אמר לנו לדבר לשון הקודש (בהברה אשכנזית) ולא עברית, ואת המילים שהוא בחר "ללמדינו" כיצד לומר בלשון הקודש הוא אמר בשיבושים מבהילים, וכדי בזיון וקצף


לדעתי הטענה המרכזית נגד העברית היא , שכללי התחביר נגזרו לגזרים , ומכאן ואילך המילים לשון הקודש , אך השפה - המערכת , כלל לא , ולכך אלו מילות הקודש אך לא לשון הקודש.
 

בן אבנר

משתמש ותיק
שואל כעניין אמר:
בן אבנר אמר:
שואל כעניין אמר:
העברית של זמנינו
לא לשה"ק אלא לשון הטומאה שחיברו מחלל שבת בפרהסיה בן יהודה שר"י
זה שזה מבוסס על לשה"ק לא אומר שזה לשה"ק
איני יודע מה זה קשור לאשכול ומי כאן כתב אחרת.
אך לעצם הדברים יש לפקפק בזה הרבה, וכשם שהלשון שדברו בה כל רבותינו האחרונים אנו מגדירים אותה כלשון הקודש אף שיש בה הרבה שינויים מלשון התורה, אף הלשון שאנו מדברים בה עתה היא התפתחות של לשון הקודש, (וההתפתחות הזו נעשתה בחלקה ע"י אותו רשע, וזה נושא אחר האם מחמת זה עדיף לא לדבר בזמנינו לשה"ק), ולכל היותר מעורבים בה מילים שאינם יכולים להקרות חלק מלשון הקדש.
[כשהייתי בישיבה הגיעו פעם קבוצה שאינם מדברים עברית ח"ו לביקור בישיבה, וקצת התווכחנו על הנושא, ואחד מהם אמר לנו לדבר לשון הקודש (בהברה אשכנזית) ולא עברית, ואת המילים שהוא בחר "ללמדינו" כיצד לומר בלשון הקודש הוא אמר בשיבושים מבהילים, וכדי בזיון וקצף.
סילוף חמור כל לשון העברית של זמנינו מבוסס עליו (מחברו בעצם יום הכיפורים הוציא בעיתון עוד מילים למילון ה"י...) כמובן שעם השנים נוצרו מילים מפוצצות שאפילו הוא עצמו לא חשב על זה...

לכן יש מקום גדול לא להשתמש בשפתו אאל בלשונות אחרים - כן אפי' אנגלית טובה מזה



כל לשון העברית של ימינו מבוססת על לשון הקודש, יש קצת דברים שהוא הוסיף, ויש הרבה דברים שנוספו אחריו, תנסה לבדוק כמה מתוך המילים שבשיח שלנו אינם לשון הקודש].
לענין להשתמש בזה הוא ענין אחר, אך לכאו' עיקר הענין הוא הרחקה מהם ומהמונם, והיה שייך בעיקר פעם, היום כמדו' שאנגלית יותר גרועה בענין זה (עצם השפה אולי גם אנגלית חודשה ע"י רשעים...).
 

בן אבנר

משתמש ותיק
זאב בודד ועד קמ אמר:
בן אבנר אמר:
שואל כעניין אמר:
צהעברית של זמנינו
לא לשה"ק אלא לשון הטומאה שחיברו מחלל שבת בפרהסיה בן יהודה שר"י
זה שזה מבוסס על לשה"ק לא אומר שזה לשה"ק
איני יודע מה זה קשור לאשכול ומי כאן כתב אחרת.
אך לעצם הדברים יש לפקפק בזה הרבה, וכשם שהלשון שדברו בה כל רבותינו האחרונים אנו מגדירים אותה כלשון הקודש אף שיש בה הרבה שינויים מלשון התורה, אף הלשון שאנו מדברים בה עתה היא התפתחות של לשון הקודש, (וההתפתחות הזו נעשתה בחלקה ע"י אותו רשע, וזה נושא אחר האם מחמת זה עדיף לא לדבר בזמנינו לשה"ק), ולכל היותר מעורבים בה מילים שאינם יכולים להקרות חלק מלשון הקדש.
[כשהייתי בישיבה הגיעו פעם קבוצה שאינם מדברים עברית ח"ו לביקור בישיבה, וקצת התווכחנו על הנושא, ואחד מהם אמר לנו לדבר לשון הקודש (בהברה אשכנזית) ולא עברית, ואת המילים שהוא בחר "ללמדינו" כיצד לומר בלשון הקודש הוא אמר בשיבושים מבהילים, וכדי בזיון וקצף


לדעתי הטענה המרכזית נגד העברית היא , שכללי התחביר נגזרו לגזרים , ומכאן ואילך המילים לשון הקודש , אך השפה - המערכת , כלל לא , ולכך אלו מילות הקודש אך לא לשון הקודש.

גם כללי התחביר רובם ככולם הם קדומים, [התחביר של האחרונים גם אינו התחביר של התורה, ואנו מאד דומים להם בתחביר].

לדעתי עיקר מה שאותו רשע עשה זה לעסוק הרבה בעניני השפה עד שהצליח להכניס בציבור את הדיבור בעברית, אך השפה שבפועל אנו מדברים בה מבוססת עליו מעט מאד.
 

דניאלי

משתמש ותיק
שואל כעניין אמר:
בן אבנר אמר:
שואל כעניין אמר:
העברית של זמנינו
לא לשה"ק אלא לשון הטומאה שחיברו מחלל שבת בפרהסיה בן יהודה שר"י
זה שזה מבוסס על לשה"ק לא אומר שזה לשה"ק
איני יודע מה זה קשור לאשכול ומי כאן כתב אחרת.
אך לעצם הדברים יש לפקפק בזה הרבה, וכשם שהלשון שדברו בה כל רבותינו האחרונים אנו מגדירים אותה כלשון הקודש אף שיש בה הרבה שינויים מלשון התורה, אף הלשון שאנו מדברים בה עתה היא התפתחות של לשון הקודש, (וההתפתחות הזו נעשתה בחלקה ע"י אותו רשע, וזה נושא אחר האם מחמת זה עדיף לא לדבר בזמנינו לשה"ק), ולכל היותר מעורבים בה מילים שאינם יכולים להקרות חלק מלשון הקדש.
[כשהייתי בישיבה הגיעו פעם קבוצה שאינם מדברים עברית ח"ו לביקור בישיבה, וקצת התווכחנו על הנושא, ואחד מהם אמר לנו לדבר לשון הקודש (בהברה אשכנזית) ולא עברית, ואת המילים שהוא בחר "ללמדינו" כיצד לומר בלשון הקודש הוא אמר בשיבושים מבהילים, וכדי בזיון וקצף.
סילוף חמור כל לשון העברית של זמנינו מבוסס עליו (מחברו בעצם יום הכיפורים הוציא בעיתון עוד מילים למילון ה"י...) כמובן שעם השנים נוצרו מילים מפוצצות שאפילו הוא עצמו לא חשב על זה...

לכן יש מקום גדול לא להשתמש בשפתו אאל בלשונות אחרים - כן אפי' אנגלית טובה מזה
לא בטוח שאנחנו היינו מחברים את השפה בצורה הרבה שונה, לא את כל המילים יש בתורה וצריך שפה מדוברת.
הגרי"ח זוננפלד אמר שחבל שלא 'תפסנו' לב"י את העברית לפניו... (כמבואר בספרו של יד ימינו ר' משה בלוי)
השאלה היא רק אם יש דבר כזה שהשפה מקבלת טומאה...
ואין להביא ראיה מדורם כי אז זה פשוט הגעיל אותם לדבר בשפת החופשיים אבל היום זה לא מיוחס אליהם
 

הכהן

משתמש ותיק
אגב, איזו מהמילים הבאות הן לשון הקודש: תַּרְנְגוֹל (לשון חז"ל; מילה אכדית ממקור שומרי), אִצְטַדְיוֹן (לשון חז"ל; מילה יוונית), אַקְלִים (לשון ימי הביניים; מילה ערבית ממקור יווני) ?
 

דניאלי

משתמש ותיק
זאב בודד ועד קמ אמר:
נסתפקתי, האם מילה מלשון הקודש שאינה כתובה בתנ''ך, דינה יהיה כלשון הקודש או לאו.
הצדדים: האם לשון הקודש היא מערכת שפה המוקדמת לתורה , ולאחר שנשתמשה בה התורה נתקדשה 
או
שלשון הקודש אינה מערכת אלא מכלול המילים הכתובות בתורה.
ולכאורה נראה להכריח כצד הראשון מכך שהמילים ''יגר שהדותא'' מופיעות בתורה ובכל זאת הינן ארמיות , ונראה לכאורה שהגדרת לשון הקודש כשפה קדמה לתורה , אלא שהתורה קידשתה.
מה אתם אומרים?
לא הבנתי הנפק"מ הרי בכל מקרה לא שייך מילים בלה"ק שאינם כתובים בתורה, שמא מצאו כת"י ממשה רבינו?
 

הכהן

משתמש ותיק
דניאלי אמר:
לא הבנתי הנפק"מ הרי בכל מקרה לא שייך מילים בלה"ק שאינם כתובים בתורה, שמא מצאו כת"י ממשה רבינו?
מה הדין במילים שכתובות בתורה רק בלשון רבים, ועל ידי היקש אנחנו יודעים (או משערים) את היחיד, האם הוא לשון הקודש? דוגמה: אבטיח.
 

דניאלי

משתמש ותיק
הכהן אמר:
דניאלי אמר:
לא הבנתי הנפק"מ הרי בכל מקרה לא שייך מילים בלה"ק שאינם כתובים בתורה, שמא מצאו כת"י ממשה רבינו?
מה הדין במילים שכתובות בתורה רק בלשון רבים, ועל ידי היקש אנחנו יודעים (או משערים) את היחיד, האם הוא לשון הקודש? דוגמה: אבטיח.
זה וודאי שלוקחים רק את שורש המילים מהתורה והולכים ע"פ כללי הדקדוק עי' ברש"י בחומש 
 

הכהן

משתמש ותיק
לשאלה הבאה: אם אנחנו יודעים את השורש אבל לא את הניקוד אלא על ידי השערה לא בטוחה, זה לשון הקודש?
לדוגמא: בָּצָל
 

אברך ירא שמים

משתמש ותיק
הכהן אמר:
לשאלה הבאה: אם אנחנו יודעים את השורש אבל לא את הניקוד אלא על ידי השערה לא בטוחה, זה לשון הקודש?
לדוגמא: בָּצָל

בוודאי ובוודאי.
אשתי מלמדת דקדוק עדכני בבית הספר, וכל הכללים והגדרים (כמעט) הם ע"פ כללי הלה"ק.
בזמנו היה יפה להתרחק מלשון זה כדי להתרחק מהרשעים, אך כיום שב"ה אין חשש שע"י דיבור בעברית/לשה"ק נסחף אחריהם, מצווה גדולה לדבר לשה"ק.
ובעניין המילים שהוסיפו, אכן אני מאוד משתדל עד כמה שאני יכול לא להשתמש בהם.
 

צופר

משתמש רגיל
הכהן אמר:
דניאלי אמר:
לא הבנתי הנפק"מ הרי בכל מקרה לא שייך מילים בלה"ק שאינם כתובים בתורה, שמא מצאו כת"י ממשה רבינו?
מה הדין במילים שכתובות בתורה רק בלשון רבים, ועל ידי היקש אנחנו יודעים (או משערים) את היחיד, האם הוא לשון הקודש? דוגמה: אבטיח

היו המון מילים שבדיוק לא נכנסו לתורה, ברור שחמש ספרים או כ"ד אינם מכילים את כל המילון.
יש מהמילים שנתגלו לנו בספרים ומגילות ממדבר יהודה, יש שנתגלו לנו מכתובות (למשל בכתובת השילוח יש 'זדה' ועניינו נקב) וכהנה רבות.
צורות היחיד והרבים ושינויי ניקוד כל זה בכלל אותו שפה, או שתקרא לשפה הזה לשון הקודש או שתקרא לו באופן אחר, אך פשוט וא"צ לפנים שאין ייחודיות במילים וניבים שבדיוק מצאו את עצמם בתורה, והמעלה היא על השפה עצמה.
ו'אבטיח' לא ברור כלל האם זה מה שאנחנו קוראים אבטיח (Citrullus Lanatus), או סוג מלון, או מלפפון. קרוב יותר לאפשרות האחרון.
[ראה המיוחס ליונתן: 'וְאֵת הָאֲבַטִּחִים', 'וְיַת מְלַפְפוּנַיָא'; הבעיה היא שהמלון שלנו נקרא ביוונית מלפפון (Melopopen), מלון שלנו הוא קיצור של זה; הרי שאבטיח = מלפפון ומלפפון = מלון, ומלפפון שלנו ככה"נ נקרא במשנה 'קישות', והקישוא שלנו לא היה במצרים או במזרח התיכון באלפיים שנות תורה, וגם המלפפון שלנו לכאו' לא היה כאן עד עת חתימת התלמוד (בערך). בכ"מ האבטיח והמלפפון אינו כלאיים זב"ז כדאיתא במשנה ריש כלאים, ראה בירושלמי שם שאפשר להצמיחם זמ"ז, ושניהם ממשפחות הדלועיים שבדלועאים].
 

צופר

משתמש רגיל
הכהן אמר:
צופר אמר:
האבטיח והמלפפון אינו כלאיים זב"ז כדאיתא במשנה ריש כלאים
ליתא שם

אתה צודק, ציטטתי מהזיכרון, ובמשנה לא כתוב אלא הקישות והמלפפון (שיתכן שזה המלפפון והאבטיח, כמשכ"ל), אך כ"ה בתוספתא ובירושלמי:
תוספתא פ''א דכלאים אמר:
 הקשואין והאבטיחין והמלפפונות אינן כלאים זה בזה ותורמין ומעשרין מזה על זה דברי ר' מאיר ר' יהודה ור' שמעון אומרים כלאים זה בזה ואין תורמין ומעשרין מזה על זה.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
כמדומני שברמב"ן מבואר שלשון הקודש זה המילים של התנ"ך
דומני, שברמב"ן מבואר בפירוש לא כך
רמב"ן פרשת ויגש
ויתכן שאמר להם כך לאמתלא ולפיוס, כי איננה ראיה שידבר אדם אחד במצרים בלשון הקדש, כי על דעתי הוא שפת כנען, כי אברהם לא הביאו מאור כשדים ומחרן כי ארמית היא, והגל הזה עד, ואיננו לשון לאיש אחד לבד, אבל הוא לשון כנען:
ורבים במצרים יודעים אותו כי קרוב הוא, ואף כי המושל, שדרך המלכים והמושלים לדעת הלשונות, וכמו שתראה בנבוכדנצר שאמר בלשון הקדש (דניאל ב ג) חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום, בעבור שהיו שם חרטומים ואשפים ומכשפים וכשדים מלשונות רבים ומישראל, וכולם יבינו אותו. והם ענו לו בארמית, וידברו הכשדים למלך ארמית, כי הם היו הקרובים אליו היושבים ראשונה במלכות, ולהם היה הרשות לדבר אל המלך. 
 
חלק עליון תַחתִית