אה"ע כ"ב י"ד - הלכה זו נוהגת היום?

שלו'

משתמש ותיק
אה"ע סי' כ"ב סעיף י"ד:
לֹא תֵּלֵךְ אִשָּׁה בַּשּׁוּק וּבְנָהּ אַחֲרֶיהָ, שֶׁמָּא יִתָּפֵס בְּנָהּ וְתֵלֵךְ אַחֲרָיו לְהַחֲזִירוֹ וְיִתְעוֹלְלוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים שֶׁתְּפָסוּהוּ:

 

האם הלכה זו נוהגת למעשה בימינו?

מקפידים על כך?
 

ירמיה

משתמש ותיק
שלו' אמר:
אה"ע סי' כ"ב סעיף י"ד:
לֹא תֵּלֵךְ אִשָּׁה בַּשּׁוּק וּבְנָהּ אַחֲרֶיהָ, שֶׁמָּא יִתָּפֵס בְּנָהּ וְתֵלֵךְ אַחֲרָיו לְהַחֲזִירוֹ וְיִתְעוֹלְלוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים שֶׁתְּפָסוּהוּ:

 

האם הלכה זו נוהגת למעשה בימינו?

מקפידים על כך?
בחוט שני סתם כן להלכה, והביא כדוגמה רלוונטית השארת עגלה מאוכלסת מחוץ לחנות בשעה שהאם שוהה בתוך החנות.
 
 

נבשר

משתמש ותיק
לכאו' במקום דליכא פרוצים, והיום שיש משטרה ואנשים בד"כ לא גונבים תינוק קטן בשביל לענות את אמו, לכאו' ליכא לחשוש.
 
סנגורן של ישראל אמר:
שלו' אמר:
אה"ע סי' כ"ב סעיף י"ד:
לֹא תֵּלֵךְ אִשָּׁה בַּשּׁוּק וּבְנָהּ אַחֲרֶיהָ, שֶׁמָּא יִתָּפֵס בְּנָהּ וְתֵלֵךְ אַחֲרָיו לְהַחֲזִירוֹ וְיִתְעוֹלְלוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים שֶׁתְּפָסוּהוּ:

 

האם הלכה זו נוהגת למעשה בימינו?

מקפידים על כך?
בחוט שני סתם כן להלכה, והביא כדוגמה רלוונטית השארת עגלה מאוכלסת מחוץ לחנות בשעה שהאם שוהה בתוך החנות.
 
זה לא כיתר תקנות חז"ל - מים מגולין וכדומה - שאע"פ שבטל טעם וכו'? (אכן גם בהן דנו, ושאלתי אם יש נידון מיוחד כאן יותר משאר דוכתי).
ולכן אולי יש לדון בדוגמא של עגלה מחוץ לחנות, שכיון שאינה 'צמודה למקור' (אין כאן אמא שהולכת ובנה אחריה), אין לחוש לה, והטעמים הנסתרים שייכים רק במקרה זה של אמא ובנה אחריה בדיוק.
 

מנצפך

משתמש רגיל
זכור לי סיפור שמספר ר"י זילברשטיין על אשה שנכנסה לחנות כלי כסף עם תינוק קטן מאוד בעגלה ורצתה לראות מגש כסף מהודר לפדיון הבן, כשהראו לה, ביקשה לצאת לרכב להראות לבעלה, המוכרת סירבה, אבל היא שכנעה אותה שאין לה מה לחשוש כי היא משאירה כאן את התינוק.. והיא הסכימה,
אחרי כמה שניות נכנסה אשה מבועתת שחיפשה את התינוק שלה שהשאירה בעגלה מחוץ לאחת החנויות הסמוכות, והתברר שהאשה הראשונה גנבה את התינוק, השאירה אותו כמשכון וברחה עם המגש....
הוא מספר שהוא נשאל האם יש לחייב את המוכרת בחנות לשלם לבעל החנות, והוא פסק לפטור, אבל הוסיף שאם יש מישהו לחייב זה את האמא, מכח הדין הנ"ל.

נ.ב. כמובן שהסיפור בע"מ..
 

ירמיה

משתמש ותיק
נבשר אמר:
לכאו' במקום דליכא פרוצים, והיום שיש משטרה ואנשים בד"כ לא גונבים תינוק קטן בשביל לענות את אמו, לכאו' ליכא לחשוש.
בחוט שני כ' דאפשר בבמקום דליכא גויים שרי.
 
 

ירמיה

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
שלו' אמר:
אה"ע סי' כ"ב סעיף י"ד:
לֹא תֵּלֵךְ אִשָּׁה בַּשּׁוּק וּבְנָהּ אַחֲרֶיהָ, שֶׁמָּא יִתָּפֵס בְּנָהּ וְתֵלֵךְ אַחֲרָיו לְהַחֲזִירוֹ וְיִתְעוֹלְלוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים שֶׁתְּפָסוּהוּ:

 

האם הלכה זו נוהגת למעשה בימינו?

מקפידים על כך?
בחוט שני סתם כן להלכה, והביא כדוגמה רלוונטית השארת עגלה מאוכלסת מחוץ לחנות בשעה שהאם שוהה בתוך החנות.
זה לא כיתר תקנות חז"ל - מים מגולין וכדומה - שאע"פ שבטל טעם וכו'? (אכן גם בהן דנו, ושאלתי אם יש נידון מיוחד כאן יותר משאר דוכתי).
ולכן אולי יש לדון בדוגמא של עגלה מחוץ לחנות, שכיון שאינה 'צמודה למקור' (אין כאן אמא שהולכת ובנה אחריה), אין לחוש לה, והטעמים הנסתרים שייכים רק במקרה זה של אמא ובנה אחריה בדיוק.
בחוט שני כ' בזה"ל: 'לא תלך אשה בשוק ובנה אחריה' הוא גזירת חכמים המחייבת, ואין סברא לומר דבזמן הזה שרי. עכ"ל.
 
 
סנגורן של ישראל אמר:
בחוט שני כ' בזה"ל: 'לא תלך אשה בשוק ובנה אחריה' הוא גזירת חכמים המחייבת, ואין סברא לומר דבזמן הזה שרי. עכ"ל.
עדיין, מה התשובה על שתי השאלות ששאלתי, אם זה לא תלוי בנידון הכללי בכל גזרות שבטל טעם, וגם על הנפקותא הפרטית שחידש החוט שני מדעתו, שכיון שאינה ממש מעין המקור א"כ הטעמים הנסתרים לגזרה לא שייכים בה.
אולי אכן חדא מתרצתא בחברתה וכוונת החוט שני שיש לחוש גם היום, אבל זה קצת חידוש.
 
חלק עליון תַחתִית