פתגמים מחכימים

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
''כל עני יצטרך ליתן דין וחשבון מדוע הוא עני'' (ר' בונים מפשיסחא)

''מי שאין לו יעדים משלו, נועד לעבוד לאנשים אחרים שיש להם יעדים''

על מה אדם חושב? על מה שמעניין אותו .מה מעניין אותו? מה שהוא רוצה.
מה הוא רוצה? מה שחסר לו. הבעיה היא שרוב האנשים לא יודעים באמת מה חסר להם.."

''הכשלון האמיתי הוא לא ללמוד מהכשלון!''

''אנשים חלשים נוקמים, אנשים חזקים סולחים, אנשים מאושרים שוכחים או בכלל לא שמים לב''.

''מוחות גדולים דנים ברעיונות, מוחות בינונים דנים באירועים, מוחות קטנים דנים באנשים''

''לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים''
 

לבי במערב

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ועל אותו חצי.. משקל - 'כלי שאינו יכול להתמלאות, לא יוכל להתרוקן'..
עכ"פ משפט זה ודאי קיים (אף?) בהיפוכו: כלי שאינו יכול להתרוקן - לא יוכל להתמלאות. ודו"ק.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
נדיב לב אמר:
ועל אותו חצי.. משקל - 'כלי שאינו יכול להתמלאות, לא יוכל להתרוקן'..
עכ"פ משפט זה ודאי קיים אף בהיפוכו: כלי שאינו יכול להתרוקן - לא יוכל להתמלאות. ודו"ק.

אם כן השלמת את חציו השני :)

באמת'דיק אם תחפש תמצא שישנה אפשרות לצד הראשון ודו"ק*.
*עיין נדה פ"ו מ"ב, שבת צה:
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
נתנאל_ב אמר:
אברך אמר:
אינני טיפוס טרחן, ולא אוהב טרחנות, לכן לא אאריך, אך איני מבין את הביקורת. מה הבעיה לתת לידיים להתעסק?
סלבודקה. גדלות האדם. לא עושים דברים סתם.
ואתה בכלל לא טרחן, ותפסיק כבר להתנצל. אני מרגיש כבר לא נעים.
אתה @אברך יקר ביותר. תוכל לשאול עוד כהנה וכהנה. ואדרבה, זכות היא לי שאיש כמוך שם לב לדברי.

אכן ידוע על הביקורת החריפה שהעביר הסבא מסלבודקה על בחור בן עליה במושגים סלבודקאיים, שהתעסק וקיבץ בשולחן גרגרי סוכר, ומה שיצא ממנו לבסוף כהבחנת הסבא.
בנוסח המפורסם הוא עשה דבר נוסף עם הגרגרים.
ומי שעושה דברים סתם לא רק בסלבודקה חינכו שזה שלילי, אבל לא ניבאו לו חוסר הצלחה וכדו'.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
נדיב לב אמר:
נתנאל_ב אמר:
סלבודקה. גדלות האדם. לא עושים דברים סתם.
ואתה בכלל לא טרחן, ותפסיק כבר להתנצל. אני מרגיש כבר לא נעים.
אתה @אברך יקר ביותר. תוכל לשאול עוד כהנה וכהנה. ואדרבה, זכות היא לי שאיש כמוך שם לב לדברי.

אכן ידוע על הביקורת החריפה שהעביר הסבא מסלבודקה על בחור בן עליה במושגים סלבודקאיים, שהתעסק וקיבץ בשולחן גרגרי סוכר, ומה שיצא ממנו לבסוף כהבחנת הסבא.
בנוסח המפורסם הוא עשה דבר נוסף עם הגרגרים.
ומי שעושה דברים סתם לא רק בסלבודקה חינכו שזה שלילי, אבל לא ניבאו לו חוסר הצלחה וכדו'.

הדביקם באצבעותיו וטעם בפיו. יש"כ על הדקדוק המהותי. [ברצינות].

אבל מה שהוספת לאחמ"כ אינו מדוקדק, אלא כך מסופר במעשה. אם זה יוצא מהכלל ייתכן. וכמובן שהסבא אבחן, ולא ניבא.
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
חידוד אמר:
אברך אמר:
אינני טיפוס טרחן, ולא אוהב טרחנות, לכן לא אאריך, אך איני מבין את הביקורת. מה הבעיה לתת לידיים להתעסק?
שמעתי פעם (אולי בשם הגר"ג נדל) שפסק שמי שרגיל להתעסק בידיו בדבר מה זה נחשב לצורך גופו לגבי כלי שמלאכתו לאיסור.

(זה לא קשור לשאלה אם ראוי לנהוג כך)
 

קשה לי לקבל. ושמא החלפת בין כלי שמלאכתו להיתר לכלי שמלא"ס.
יש נידון באחרונים על כלי שמלאכתו להיתר, שקיי"ל שלא הותר שלא לצורך כלל (חוץ מג' כלים וכיו"ב) אם התעסקות בו בידיו חשיב צורך, ובזה כתב הערוך השלחן להתיר, ובחוט שני מביא בשם החזו"א. אבל בכלי שמלאכתו לאיסור כל מה שהותר הוא דווקא לצורך גופו ממש, וזה ודאי שאין ההתעסקות חשיב צורך גופו שהלא אינו נצרך לכלי זה המעוצב בצורה מסוימת אלא לחומר ומסת הכלי, ואפילו להשתמש בו ככיסוי כתבו האחרונים דל"ה צורך גופו כל שאינו משתמש בו כדרך מלאכתו, לדוגמה פטיש לפצח אגוזים. ובפרט לפי מה שכתב בשער הציון סימן שח שאם יש לו כלי היתר אסור לו להשתמש בכלי שמלא"ס לצורך גופו, וכאן ודאי שיכול להתעסק בכלי היתר אחר.
מה הטעם שאסור להשתמש בכשמל"א ככיסוי (ומה המקור) ?
 

מחכים

משתמש ותיק
פעם ראיתי:
מה מקור המשפט "קבל את האמת ממי שאמרה"
כל מהות המשפט הזה אומר שלא משנה מה מקורה!

נ.ב ואכן כמדומה אין מקורה בחז"ל אלא מחכמה בגויים. ולגופו של עניין, בוודאי שיש משמעות בהיות משפט מסויים מקורה בחז"ל, דאז אין באמיתותה רק משום חכמה אלא דתורת אמת היא (וע' בהקדמת התניא בהבדל העצום שבין מוסר דחכמה אנושית ומוסרי חז"ל דתורה היא)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מחכים אמר:
פעם ראיתי:
מה מקור המשפט "קבל את האמת ממי שאמרה"
כל מהות המשפט הזה אומר שלא משנה מה מקורה!

נ.ב ואכן כמדומה אין מקורה בחז"ל אלא מחכמה בגויים. ולגופו של עניין, בוודאי שיש משמעות בהיות משפט מסויים מקורה בחז"ל, דאז אין באמיתותה רק משום חכמה אלא דתורת אמת היא (וע' בהקדמת התניא בהבדל העצום שבין מוסר דחכמה אנושית ומוסרי חז"ל דתורה היא)

יפה, פרדוקס האמת. אז מה הפשט ברמב"ם בפיהמ"ש שכתבו? ויש ליישב :)
 

מחכים

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מחכים אמר:
פעם ראיתי:
מה מקור המשפט "קבל את האמת ממי שאמרה"
כל מהות המשפט הזה אומר שלא משנה מה מקורה!

נ.ב ואכן כמדומה אין מקורה בחז"ל אלא מחכמה בגויים. ולגופו של עניין, בוודאי שיש משמעות בהיות משפט מסויים מקורה בחז"ל, דאז אין באמיתותה רק משום חכמה אלא דתורת אמת היא (וע' בהקדמת התניא בהבדל העצום שבין מוסר דחכמה אנושית ומוסרי חז"ל דתורה היא)

יפה, פרדוקס האמת. אז מה הפשט ברמב"ם בפיהמ"ש שכתבו? ויש ליישב :)

כל חובת הלבבות מלאה מוסרי חכמת הגויים וכמבואר בהקדמתו, ובדיוק ע"ז (- מקובל דעל ספר זה קאי) כתב בהקדמה לתניא שם, דסו"ס ה"ה שכל אנושי, ופעולתה מוגבלת, ומשא"כ ספרי המוסר מיסוד דברי חז"ל כראשית חכמה וכדו'.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מחכים אמר:
נדיב לב אמר:
מחכים אמר:
פעם ראיתי:
מה מקור המשפט "קבל את האמת ממי שאמרה"
כל מהות המשפט הזה אומר שלא משנה מה מקורה!

נ.ב ואכן כמדומה אין מקורה בחז"ל אלא מחכמה בגויים. ולגופו של עניין, בוודאי שיש משמעות בהיות משפט מסויים מקורה בחז"ל, דאז אין באמיתותה רק משום חכמה אלא דתורת אמת היא (וע' בהקדמת התניא בהבדל העצום שבין מוסר דחכמה אנושית ומוסרי חז"ל דתורה היא)

יפה, פרדוקס האמת. אז מה הפשט ברמב"ם בפיהמ"ש שכתבו? ויש ליישב :)

כל חובת הלבבות מלאה מוסרי חכמת הגויים וכמבואר בהקדמתו, ובדיוק ע"ז (- מקובל דעל ספר זה קאי) כתב בהקדמה לתניא שם, דסו"ס ה"ה שכל אנושי, ופעולתה מוגבלת, ומשא"כ ספרי המוסר מיסוד דברי חז"ל כראשית חכמה וכדו'.

לא בהכרח לייחס מקורה לגויים וכמו שיוצא על פי מה שכתבת "כל מהות משפט הזה אומר שלא משנה מה מקורה".. ומדוע להחליט על מקורה.. וחוזר חלילה :) [בעיקר הדברים ודאי אתה צודק, ואשכול זה יוכיח, ולא זו הייתה כוונתי]

בכל מקרה אדייק במה שכתב הרמב"ם בפיה"מ בהקדמה לח' פרקים בלשון הזו "ושמע האמת ממי שאמרו" - הרי נקט לשון שמיעה ולא קבלה ממש כמצוטט במשפט השגור בעם, ונקודת החילוק, שכל אמרה או דבר חכמה של בן נכר, שמע וסנן, אם נאה אזי 'קבלה', אם מכוערת היא תשליכה כלעומת שבאה.
 

מחכים

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מחכים אמר:
נדיב לב אמר:
יפה, פרדוקס האמת. אז מה הפשט ברמב"ם בפיהמ"ש שכתבו? ויש ליישב :)

כל חובת הלבבות מלאה מוסרי חכמת הגויים וכמבואר בהקדמתו, ובדיוק ע"ז (- מקובל דעל ספר זה קאי) כתב בהקדמה לתניא שם, דסו"ס ה"ה שכל אנושי, ופעולתה מוגבלת, ומשא"כ ספרי המוסר מיסוד דברי חז"ל כראשית חכמה וכדו'.

לא בהכרח לייחס מקורה לגויים וכמו שיוצא על פי מה שכתבת "כל מהות משפט הזה אומר שלא משנה מה מקורה".. ומדוע להחליט על מקורה.. וחוזר חלילה :) [בעיקר הדברים ודאי אתה צודק, ואשכול זה יוכיח, ולא זו הייתה כוונתי]

בכל מקרה אדייק במה שכתב הרמב"ם בפיה"מ בהקדמה לח' פרקים בלשון הזו "ושמע האמת ממי שאמרו" - הרי נקט לשון שמיעה ולא קבלה ממש כבמפשט המפורסם, וכל אמרה חכמה של בן נכר, שמע וסנן, אם נאה אזי 'קבלה', אם מכוערת היא תשליכנה כלעומת שבאה.
אפשר להמשיך להשתשע בפרדוכס
בכל אופן אצטט דברי חוה"ל בהקדמתו, ספר חובות הלבבות הקדמה
ואחר כך סמכתי להם דברי הקבלות שקבלנו מרבותינו ז"ל ומן החסידים והחכמים שבכל אומה, שהגיעו דבריהם אלינו, מפני שקויתי שיהיו הלבבות נוטים אליהם ומקשיבים אל חכמתם, כמו דברי הפילוסופים ומוסר הפרושים ומנהגיהם המשובחים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
נדיב לב אמר:
חידוד אמר:
שמעתי פעם (אולי בשם הגר"ג נדל) שפסק שמי שרגיל להתעסק בידיו בדבר מה זה נחשב לצורך גופו לגבי כלי שמלאכתו לאיסור.

(זה לא קשור לשאלה אם ראוי לנהוג כך)
 

קשה לי לקבל. ושמא החלפת בין כלי שמלאכתו להיתר לכלי שמלא"ס.
יש נידון באחרונים על כלי שמלאכתו להיתר, שקיי"ל שלא הותר שלא לצורך כלל (חוץ מג' כלים וכיו"ב) אם התעסקות בו בידיו חשיב צורך, ובזה כתב הערוך השלחן להתיר, ובחוט שני מביא בשם החזו"א. אבל בכלי שמלאכתו לאיסור כל מה שהותר הוא דווקא לצורך גופו ממש, וזה ודאי שאין ההתעסקות חשיב צורך גופו שהלא אינו נצרך לכלי זה המעוצב בצורה מסוימת אלא לחומר ומסת הכלי, ואפילו להשתמש בו ככיסוי כתבו האחרונים דל"ה צורך גופו כל שאינו משתמש בו כדרך מלאכתו, לדוגמה פטיש לפצח אגוזים. ובפרט לפי מה שכתב בשער הציון סימן שח שאם יש לו כלי היתר אסור לו להשתמש בכלי שמלא"ס לצורך גופו, וכאן ודאי שיכול להתעסק בכלי היתר אחר.
מה הטעם שאסור להשתמש בכשמל"א ככיסוי (ומה המקור) ?

כמדומני שהטעם כבר הוסבר. "בכלי שמלא"ס כל מה שהותר הוא דווקא לצורך גופו ממש, וזה ודאי שאין ההתעסקות חשיב צו"ג שהלא אינו נצרך לכלי זה המעוצב בצורה מסוימת אלא לחומר ומסת הכלי, ואפילו להשתמש בו ככיסוי כ' האחרונים דל"ה צו"ג כל שאינו משתמש בו כדרך מלאכתו, לדוגמה פטיש לפצח אגוזים" - ולא לכסות בו.

ובשאלתך מה המקור בנוגע לכיסוי. כרגע אינני זוכר לכתוב מקור מדויק באחרונים, ובלנ"ד אחפשו.

 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ועל אותו חצי.. משקל - 'כלי שאינו יכול להתמלאות, לא יוכל להתרוקן'..

רק בל תנסו לתפוס ראש גדול ולהפוך את המשפט,

כלי שאינו יכול להתרוקן, [לפנות בעצמו מקום להכיל עוד דברים], לא יוכל להתמלאות. [ומוסר גדול הוא לענין 'ראש' האדם, וכמ"ש 'איזהו חכם הלומד מכל אדם, [ע"ע "צמצום"]
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
נדיב לב אמר:
ועל אותו חצי.. משקל - 'כלי שאינו יכול להתמלאות, לא יוכל להתרוקן'..

רק בל תנסו לתפוס ראש גדול ולהפוך את המשפט,

כלי שאינו יכול להתרוקן, [לפנות בעצמו מקום להכיל עוד דברים], לא יוכל להתמלאות. [ומוסר גדול הוא לענין 'ראש' האדם, וכמ"ש 'איזהו חכם הלומד מכל אדם, [ע"ע "צמצום"]

חזק!

ד"א אני באמת מוחמא-[ככה כותבים?] שאנשים גדולים ככב', תופסים ראש גדול וכותבים וורטים יפים ומחזקים על פי המשפט הקטן הפשוט והריק לכאורה, שהמצאתי. בחינת מכל מלמדי השכלתי. :)
 

מחכים

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
שמע וסנן, אם נאה אזי 'קבלה', אם מכוערת היא תשליכה כלעומת שבאה.
ומעניין לעניין שמעתי פתגם מאיש חכם:
הטיפש פועל בלא להתייעץ באחרים
הלא טיפש ולא חכם פועל לפי איך שהתייעץ
החכם מתייעץ באחרים אך פועל לפי הכרעת הבנתו
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
שאנשים גדולים, תופסים ראש גדול
וכי אנשים גדולים אמורים לתפוס דוקא ראש קטן?? אתמהה. [הנני להבהיר שאין בתגובה זו משום הודאה שאני אכן מכאלה]
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מחכים אמר:
נדיב לב אמר:
שמע וסנן, אם נאה אזי 'קבלה', אם מכוערת היא תשליכה כלעומת שבאה.
ומעניין לעניין שמעתי פתגם מאיש חכם:
הטיפש פועל בלא להתייעץ באחרים
הלא טיפש ולא חכם פועל לפי איך שהתייעץ
החכם מתייעץ באחרים אך פועל לפי הכרעת הבנתו

להתייעץ עם אחרים, להיוועץ באחרים.
קבל תוספת חידוד מהלא טיפש ולא חכם...
החכם מתייעץ עם הטיפש, ועל פיו, עושה להפך :)
וכבר ידוע לחכם מחוכם כמותו, מה שכתב הסמ"ע.
 

קושטא

משתמש ותיק
מחכים אמר:
נדיב לב אמר:
שמע וסנן, אם נאה אזי 'קבלה', אם מכוערת היא תשליכה כלעומת שבאה.
ומעניין לעניין שמעתי פתגם מאיש חכם:
הטיפש פועל בלא להתייעץ באחרים
הלא טיפש ולא חכם פועל לפי איך שהתייעץ
החכם מתייעץ באחרים אך פועל לפי הכרעת הבנתו
למעשה הם שני מידות בשואלים רב..
יש כאלו שמאמינים לרב
ויש כאלו שמבינים מהרב מה שצריך לעשות

 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
נדיב לב אמר:
שאנשים גדולים, תופסים ראש גדול
וכי אנשים גדולים אמורים לתפוס דוקא ראש קטן?? אתמהה. [הנני להבהיר שאין בתגובה זו משום הודאה שאני אכן מכאלה]

נו למה לתפוס ראש קטן :) הלא העיקרון בדברי מובן, אלא שלפי הנכתב במסוגר, באמת הכל מובן.. :) הכל בהומור.

[הנני גם להודיע שהבהרת כב' במסוגר מלמדת על ענוותנותו של מר, ושוב נדרשת הבהרה מצדו על הנכתב כאן, וחוזר חלילה.. :)]
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
אם כבר עסקינן בפתגמים מחכימים, כדאי לעלות מאמר אודות אימרות שמיוחסות לחז"ל בטעות.
מתוך מאמר שהתפרסם ע"י הרב עוזיאל. י.

אחד הפתגמים הידועים ביותר, הוא 'אין חכם כבעל ניסיון'. מה שפחות ידוע הוא, שהמשפט הזה שמיוחס לחז"ל בפרקי אבות או במדרשים כלל לא נאמר על ידם.

הניב הזה, מצטרף למספר רב נוסף של "אמרות חז"ל", שהכל משוכנעים ללא צל של ספק כי הם נאמרו על ידי חכמינו במשנה או בגמרא, אולם הדבר אינו נכון.

הנה מספר דוגמאות מתוך הספר 'אמרות חכמה' לרב נתנאל אבני:

אין דבר העומד בפני הרצון

אותיות מחכימות

כבדהו וחשדהו

כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו

(מאמר שנתפרסם -הרב עזריאל יונה)
כל הבורח מן הכבוד זו גמרא היכן שהוא אלא בלשון מסורבלת יותר.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
וכי אנשים גדולים אמורים לתפוס דוקא ראש קטן?? אתמהה
נדיב לב אמר:
נו למה לתפוס ראש קטן
כבודו מכיר בודאי את הבדיחה על... "זה מה שאני שאלתי",
ל'זיכוי הרבים' אחזור לספרו:
א' שאל לחברו "למה צריך להיות אות למ"ד בשם "פנחס"??
עונה חברו "אין אות למ"ד באות פנחס!"
שואל חברו שוב "למה אין אות למ"ד בשם פנחס?"
חוזר חברו ועונה בשאלה "למה צריך להיות אות למ"ד בשם פנחס?"
משיב השואל הראשון "הרי זה מה ששאלתי אותך בתחילה!!".

וה"נ באשר נוגע לענייננו
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
אם כבר עסקינן בפתגמים מחכימים, כדאי לעלות מאמר אודות אימרות שמיוחסות לחז"ל בטעות.
מתוך מאמר שהתפרסם ע"י הרב עוזיאל. י.

אחד הפתגמים הידועים ביותר, הוא 'אין חכם כבעל ניסיון'. מה שפחות ידוע הוא, שהמשפט הזה שמיוחס לחז"ל בפרקי אבות או במדרשים כלל לא נאמר על ידם.

הניב הזה, מצטרף למספר רב נוסף של "אמרות חז"ל", שהכל משוכנעים ללא צל של ספק כי הם נאמרו על ידי חכמינו במשנה או בגמרא, אולם הדבר אינו נכון.

הנה מספר דוגמאות מתוך הספר 'אמרות חכמה' לרב נתנאל אבני:

אין דבר העומד בפני הרצון

אותיות מחכימות

כבדהו וחשדהו

כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו

(מאמר שנתפרסם -הרב עזריאל יונה)
כל הבורח מן הכבוד זו גמרא היכן שהוא אלא בלשון מסורבלת יותר.
 


עירובין יג: כל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה עומדת לו.

וכן בירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ג סוף הלכה א אמרו יבוא זה שרץ אחר כבוד אחר זה שברח מן הכבוד.

מסילת ישרים פרק יא כתב: הנה ירבעם בן נבט לא נטרד מהעולם הבא אלא בעבור הכבוד, הוא מה שאמרו ז"ל (סנהדרין קב): תפסו הקדוש ברוך הוא בבגדו ואמר לו, חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו, מי בראש? אמר לו, בן ישי בראש. אמר לו, אי הכי לא בעינא. מי גרם לקרח שיאבד הוא וכל עדתו עמו? אלא מפני הכבוד, ומקרא מלא הוא (במדבר טז): ובקשתם גם כהונה. וחכמים ז"ל (במדבר רבא יח) הגידו לנו כי כל זה נמשך מפני שראה אליצפן בן עוזיאל נשיא והיה רוצה להיות הוא נשיא במקומו:

אמנם ראיתי ביאור הגר"א - משלי פרק כט פסוק כג וז"ל: גאות וגו' כמ"ש כל הרודף אחר הכבוד וגו' ואמר יתמוך כבוד כי לא לכולם ינתן כבוד לפי השפלתם לפני ה' אלא לפעמים משלם לעוה"ב חלקו אך כשהיה לו כבוד מתחילה בהשפלתו יתמוך הכבוד שהיה לו מתחילה:

שו"ר מה שהוסיף @אוריאל - כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו, אינו בחז"ל, אך נמצא כל שמחזר אחר הגדולה גדולה בורחת ממנו, וכן להיפך, עיין תענית פ"ק ע"כ.


 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
אם כבר עסקינן בפתגמים מחכימים, כדאי לעלות מאמר אודות אימרות שמיוחסות לחז"ל בטעות.
מה שיותר גרוע מלייחס אימרות לחז"ל בטעות, הוא לצטט דברים בשם חז"ל שבאמת אמרו להיפך.
אני הייתי נוכח בשיחה של משגיח שמסר שיחה ודיבר על זה שבחורים חושבים שאם יסתובבו עם ה'חברמנים' שבישיבה זה יתן להם 'חשיבות',
וצעק המשגיח "הרי אמרו חז"ל תהיה ראש לשועלים, ואל תהי זנב לאריות!!" - תחפש להיות ראש אפילו לדברים פשוטים, ואל תזנב את עצמך אחרי האריות, כאילו זה יתן לך איזה חשיבות!!" [לא זוכר בדיוק איך הוא הוציא את זה, אבל זה אני זוכר בטוח שהוא ציטט את המשנה שאומר "תהיה ראש לשועלים, ואל תהי זנב לאריות!!"
ועוד יותר עצוב היה שאף אחד לא העיז לתקנו.
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
שאין ההתעסקות חשיב צו"ג
כפי זכרוני מבו' בראשונים שההיתר אינו בגלל "שם צורך גופו" אלא שהתירו מחמת הצורך, אבל צריך חיפוש ועיון אם הדבר מוסכם.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יושב אוהלים אמר:
וכי אנשים גדולים אמורים לתפוס דוקא ראש קטן?? אתמהה
נדיב לב אמר:
נו למה לתפוס ראש קטן
כבודו מכיר בודאי את הבדיחה על... "זה מה שאני שאלתי",
ל'זיכוי הרבים' אחזור לספרו:
א' שאל לחברו "למה צריך להיות אות למ"ד בשם "פנחס"??
עונה חברו "אין אות למ"ד באות פנחס!"
שואל חברו שוב "למה אין אות למ"ד בשם פנחס?"
חוזר חברו ועונה בשאלה "למה צריך להיות אות למ"ד בשם פנחס?"
משיב השואל הראשון "הרי זה מה ששאלתי אותך בתחילה!!".

וה"נ באשר נוגע לענייננו

תפסת ראש קטן והשבת בהומור למי שכתב בהומור וחוזר חלילה. יפה. ואכן כבודי מכיר גם את הבדיחה וגם את 'השואל'.. ששמו יעקב, וכשהליץ עליו אחד הדרשנים, "יעקב" ראשי תיבות "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה".. גם אז טען עליו יעקב, זה לא מסתדר.. :)

אבל פחות מסתדר לענייננו שנוגע בבנ"א לחבירו, וכמו שמספרים על אדמו"ר אחד שאמר לחסידיו ש'בלק' ראשי תיבות "ואהבת לרעך כמוך "!... הקשה לו אחד מחסידיו: רעב'ע הרי זה לא מסתדר?...
השיב האדמו"ר מיניה וביה: וכי זו 'חכמה' לקיים ואהבת לרעך כמוך כשזה מסתדר?!... החכמה היא כשזה לא מסתדר!!!... וכך זה בכל המצוות שבין אדם לחבירו.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
נדיב לב אמר:
שאין ההתעסקות חשיב צו"ג
כפי זכרוני מבו' בראשונים שההיתר אינו בגלל "שם צורך גופו" אלא שהתירו מחמת הצורך, אבל צריך חיפוש ועיון אם הדבר מוסכם.

קצת קשה להבין כשמצטטים רק שנים שלושה מילים מתוך כל ההודעה, אם הדר בקושייתו, או שכעת טוען בענין אחר.
בכו"א אם כבודו מתייחס לטעם ההיתר של התעסקות גרידא בכלי שמלאכתו להיתר, דומני שלא ימצא טעמו בראשונים, ולכל המאוחר בערוך השולחן, החזו"א ואחרוני זמנינו שהוזכרו, וחידושם הוא שהתעסקות חשיב לצורך, אף שנפסק שאין היתר בכלי שמל"ה שלא לצורך כלל, אבל בכלי שמלא"ס הס מלומר, ולא יחליף כבודו בטעות הא בהא.


 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
תלמיד נאמן אמר:
נדיב לב אמר:
שאין ההתעסקות חשיב צו"ג
כפי זכרוני מבו' בראשונים שההיתר אינו בגלל "שם צורך גופו" אלא שהתירו מחמת הצורך, אבל צריך חיפוש ועיון אם הדבר מוסכם.
 
קצת קשה להבין שמצטטים רק שנים שלושה מילים מתוך כל ההודעה, אם הדר בקושייתו, או שכעת טוען בענין אחר.
בכו"א אם כבודו מתייחס לטעם ההיתר של התעסקות גרידא בכלי שמלאכתו להיתר, דומני שלא ימצא טעמו בראשונים, ולכל המאוחר בערוך השולחן, החזו"א ואחרוני זמנינו שהוזכרו, וחידושם הוא שהתעסקות חשיב לצורך, אף שנפסק שאין היתר בכלי שמל"ה שלא לצורך כלל, אבל בכלי שמלא"ס הס מלומר, ולא יחליף כבודו בטעות הא בהא.

כב' צודק שציטטתי מדי בקיצור.
ברור שאני המשכתי את הדיון אודות כשמל"א.

 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
נדיב לב אמר:
תלמיד נאמן אמר:
כפי זכרוני מבו' בראשונים שההיתר אינו בגלל "שם צורך גופו" אלא שהתירו מחמת הצורך, אבל צריך חיפוש ועיון אם הדבר מוסכם.
 
קצת קשה להבין שמצטטים רק שנים שלושה מילים מתוך כל ההודעה, אם הדר בקושייתו, או שכעת טוען בענין אחר.
בכו"א אם כבודו מתייחס לטעם ההיתר של התעסקות גרידא בכלי שמלאכתו להיתר, דומני שלא ימצא טעמו בראשונים, ולכל המאוחר בערוך השולחן, החזו"א ואחרוני זמנינו שהוזכרו, וחידושם הוא שהתעסקות חשיב לצורך, אף שנפסק שאין היתר בכלי שמל"ה שלא לצורך כלל, אבל בכלי שמלא"ס הס מלומר, ולא יחליף כבודו בטעות הא בהא.

כב' צודק שציטטתי מדי בקיצור.
ברור שאני המשכתי את הדיון אודות כשמל"א.

 

אם כך הס מלומר. וכנראה מה שמונח בזכרונו של מר, זה על כלי שמל"ה, שהותר לצורך התעסקות ולא חשיב 'שלא לצורך כלל'.
 
חלק עליון תַחתִית