האם מותר לתת אוכל לאדם שלא יברך - פרשת כי תבוא


פותח הנושא
גל גל
הודעות: 185
הצטרף: 14 יוני 2018, 08:40
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 70 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

האם מותר לתת אוכל לאדם שלא יברך - פרשת כי תבוא

שליחה על ידי גל גל » 26 אוגוסט 2018, 12:12

בס''ד פרשת כי תבוא: האם מותר לתת אוכל לאדם שלא יברך

פתיחה

בפרשת השבוע מסופר שבני ישראל עמדו למרגלות הר גריזים ועיבל, וקיללו או ברכו מי שיעבור או יקיים את דברי התורה. אחת מהקללות המופיעות היא, שאסור להטעות עיוור בדרך (מקור הפסוק בספר ויקרא). למרות שמפשט לשון התורה משמע, שאסור להכשיל אדם בצורה פיזית, חז''ל למדו מכאן, שהכוונה להכשלה רוחנית, כפי שמבאר הרמב''ם בספר המצוות (רצט):

''והמצוה הרצ"ט היא שהזהירנו מהכשיל קצתנו את קצתנו בעצה והוא שאם ישאלך אדם עצה בדבר הוא נפתה בו ובאה האזהרה מלרמותו ומהכשילו, אבל תיישירהו אל הדבר שתחשוב שהוא טוב וישר. והוא אמרו יתעלה (קדושים יט) ולפני עור לא תתן מכשול... ולאו זה אמרו, שהוא כולל גם כן מי שיעזור על עבירה או יסבב אותה, כי הוא יביא האיש ההוא שעיוורה תאוותו עין שכלו וחזר עור ויפתהו ויעזרהו להשלים עבירתו או יכין לו סבת העבירה.''

כפי שכותב הרמב''ם, הלאו כולל גם איסור להכשיל אדם בעבירה. השולחן ערוך (או''ח קסט, ב) פסק, שאסור לתת לאכול ולשתות לאדם שלא יברך, משום שמכשילים אותו בעבירה, ועוברים על לפני עיוור לא תתן מכשול. כבר העיר הגאון מלובלין (שו''ת תורת חסד, או''ח סי' ה), שלא מקפידים על כך ''ויש לצדד להתיר. וללמד זכות מה שהעולם אין נזהרין'', ובכך נעסוק בדף זה.

לפני עיור

הגמרא במסכת עבודה זרה (ו ע''א – ע''ב) מביאה מחלוקת בשאלה, מדוע אסור למכור בהמה לגוי, ומביאה שתי אפשרויות:

א. משום הרווחה: ליהודי אסור לגרום שישמע שם אלהים אחרים, כאשר הגוי עושה עסק טוב בקניית הבהמה, הוא הולך ומודה לאלהיו, והיהודי עובר על איסור.
ב. לפני עיוור: כאשר הייתה לגוי בהמה הוא היה גם רובע אותה (מעשה שאסור לו על פי שבע מצוות בני נח). בכך שהיהודי מוכר לו את הבהמה, הוא גורם לכך שהגוי ייכשל בעבירות.

נפקא מינה בין הפירושים תהא במקרה, שכבר הייתה לגוי בהמה נוספת ברשותו. האיסור הראשון (הרווחה) עדיין קיים, משום שגם אם יש לגוי כבר בהמה, עדיין הוא יילך ויודה לאלוהיו על העסקה הטובה שהוא עשה. על איסור של לפני עיוור לעומת זאת לא היהודי שימכור לו את הבהמה לא יעבור, משום שרק כאשר הגוי לא יכל לחטוא לפני כן, ובעקבות היהודי נתנה לו האפשרות לחטוא, אז עוברים על לאו של לפני עיוור, אבל כאן כבר הייתה לו בהמה לפני כן, והוא יכל לחטוא גם בלי היהודי.

הגמרא מקשה על הקביעה, שכאשר יש לו אפשרות אחרת לחטוא לא עוברים על לאו של לפני עיוור לא תתן מכשול:

''וכי אית ליה (= וכי בגלל שיש לו) לא עבר משום עור לא תתן מכשול? והתניא, אמר רבי נתן: מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח? תלמוד לומר: ולפני עור לא תתן מכשול; והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו, וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול (= והרי יש איסור לפני עיוור לתת יין לנזיר, למרות שגם בלעדינו הוא מסוגל לקחת את היין)! הכא במאי עסקינן דקאי בתרי עברי נהרא (= מדובר שהיין נמצא בצד השני של הנהר, ולכן רק אם נביא לו את היין הוא יוכל לשתות).''

אם כן מדברי הגמרא עולה, שבמקום שבו החוטא יוכל להשיג את העבירה גם בלעדינו, לא עוברים על איסור לפני עיוור כאשר מגישים לו את העבירה (אמנם כפי שנראה יש שכתבו שמדובר באיסור דרבנן).

מתי זה נחשב, שאין אפשרות לאדם לחטוא? האם למשל אדם שעובד עבודה זרה, שקיימת רק במקום מסויים בארץ, ומכרו לו אותה סמוך למקום מגוריו, וככה הוא לא יצטרך לנסוע עד למקום שבויש בדרך כלל את העבודה זרה, האם המוכרים עברו על לפני עיוור? מצד אחד הוא יכל להגיע לאיסור, מצד שני הוא היה צריך להתאמץ הרבה, בשביל להשיג אותה. נראה שנחלקו בכך הראשונים:

א. רש''י (ו ע''ב ד''ה דקיימא) מפרש, שרק כאשר אין לחוטא סיכוי כלל להגיע אל החטא, יש איסור של לפני עיוור להחטיא אותו, וכן כתבו הר''ן (ב ע''א בדה''ר), האור זרוע (ע''ז סי' ק) והתוספות (ע''ז ו ע''ב ד''ה מניין) ''ומיירי דווקא במקום שלא יוכל ליקח''. לכן במקרה שהבאנו מקודם, המוכרים לא יעברו על לפני עיוור, כי יש לקונה אפשרות להשיג את העבודה זרה בהודו.

ב. המאירי (ו ע''א ד''ה כל מה) חולק על דברי רש''י, וכתב שרק כאשר הקונה מוצא בקלות את האיסור, אין בכך איסור של לפני עיוור, אבל כאשר ''אינו מוצא אלא בטורח'', יש לאו לפני עיוור לתת לו את האיסור (ועיין חוות יאיר סי' קפה, וכתב סופר יו''ד פג).

לכן בפשטות במידה ומגיע אורח שאינו מברך, אין איסור דאורייתא לתת לו לאכול ולשתות, כי גם אם המארח לא היה נותן לו לאכול ולשתות, עדיין הוא היה משיג את האוכל והשתייה במקום אחר, ולרוב הראשונים במצב כזה, לא עוברים על לפני עיוור .

אמנם יש לסייג את ההיתר. לדעת המשנה למלך (מלוה ולוה ד, ב), במידה והחוטא יוכל להשיג את דבר האיסור אצל יהודי, זה לא נחשב כאילו יש לו להשיג את האוכל במקום אחר, ולכן מי שייתן לו אוכל יעבור על איסור דאורייתא של לפני עיוור, וכן כתב המנחת חינוך (רלב, ג).

יש שחלקו על דברי המשנה למלך, וסברו שאם החוטא יוכל להשיג את אצל אדם אחר, גם עם הוא יהודי, אין בכך איסור של לפני עיור לא תתן מכשול. כך סברו לדוגמא הפני משה (יו''ד קח) והכתב סופר (יו''ד סי' פג).

מסייע לדבר עבירה

כפי שהבאנו לעיל, במקום בו החוטא יכול להשיג את האיסור גם בלעדי העוזר, אין בכך איסור לפני עיוור, אמנם יש שכתבו שיש בכך איסור דרבנן. הגמרא במסכת שבת (ג ע''א) דנה בדיני הוצאה מרשות לרשות, וכותבת שבמידה ובעל הבית מחזיק חפץ בידו בתוך הבית, והעני שלח את ידו לתוך הבית ולקח את החפץ, העני עבר על איסור דאורייתא (כי הוא גם לקח וגם הניח), ואילו בעל הבית שהיה פסיבי לחלוטין, לא עבר על שום איסור.

א. מקשים התוספות במקום (ד''ה בבא), מדוע הגמרא אומרת שבעל הבית פטור לגמרי, הרי גם אם נאמר שהעני יכל לחטוא במקום אחר, כך שאין איסור של לפני עיוור, אחרי הכל בעל הבית מסייע לעני, ועובר על איסור דרבנן! לא כל כך משנה איך התוספות תירצו את הקושיה, בכל אופן עולה מדבריהם, שיש איסור מדרבנן לסייע לעובר עבירה, וכן כתב הרא''ש (א, א).

ב. בניגוד לתוספות בשבת שכתבו שיש איסור דרבנן לסייע לעובר עבירה, מהתוספות בעבודה זרה משמע, שכאשר נותנים כוס יין לנזיר, אם אין בכך איסור של לפני עיוור, אין בכך איסור כלל, וכן כתבו המרדכי (ע''ז רמז תשצה) והרדב''ז (ח''ג סי' תקלה).

להלכה הרמ''א (יו''ד קנא, א) הביא את שתי הדעות, ופסק כדעה המקילה, אם כי כתב שבעל נפש יחמיר לעצמו:

''יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. (מרדכי דפ"ק דע"ז). ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו. (ר"ן שם ובת*וספות ואשיר"י והגמ"ר פ"ק דשבת לדעת הרב).''

לכן בפשטות לפי דברי הרמ''א, במידה ואדם מארח יהודי שלא מברך, מותר להגיש לו אוכל ושתייה, כי ככל הנראה הוא יוכל להשיג אוכל גם ללא המארח, לכן לפני עיוור לא תתן מכשול אין כאן. גם איסור מדרבנן של מסייע אין, מכיוון שלדעת הרמ''א בעיקרון הותר להכשיל אדם בסיוע לדבר עבירה.

ג. אמנם יש שפסקו אחרת מהרמ''א, וחילקו אחרת בין הדינים. הש''ך (שם) כתב שהתוספות בשבת ובעבודה זרה לא חולקים, ויש לחלק בין מומר לבין יהודי רגיל. במידה ומדובר במומר, אז מותר לסייע לו באיסור, ואין זה נחשב כלל עבירה (ועל כך דיברו התוספות בעבודה זרה). לעומת זאת כאשר מדובר ביהודי שלא מוגדר כמומר, אז יש איסור דרבנן לסייע לו בדבר עבירה (ועל כך דיברו התוספות בשבת) .

ד. חילק שונה ליישב בין התוספות בעבודה זרה לשבת, כתב הכתב סופר (יו''ד סי' פג ד''ה וליישב). הוא כתב לחלק בין מצב שבו הסיוע לעבירה נעשה לפני רגע העבירה ממש, לבין מקרה שבו הסיוע נעשה בזמן העבירה. הגמרא בשבת, ברגע שהעני מושיט את החפץ, ונוטל אותו מיד בעל הבית, מיד הוא עובר איסור של הוצאה מרשות לרשות. בעבודה זרה לעומת זאת, הנזיר יעבור על איסור רק כשהוא ישתה ולא ברגע הגשת הכוס יין ממש, לכן במקרה כזה אין איסור אפילו מדרבנן.

באופן דומה פסק הנצי''ב (משיב דבר ח''ב סי' לב), שמותר למי שפרנסתו בכך, לשדך בין זוג שלא ישמרו טהרת המשפחה. איסור 'לפני עיוור' אין, כי בכל מקרה הם לא ישמרו טהרת המשפחה, וגם איסור מסייע לדבר עבירה אין, בגלל שבעצם יצירת הקשר בינהם אין בכך בעיה, ואם הם יחטאו זה רק לאחר מכן.

הגשת אוכל לאדם שלא יברך – הלכה למעשה

נחזור לשאלה שפתחנו איתה. השולחן ערוך (או''ח קסט,ב) פסק, שיש איסור לתת אוכל לאדם שלא יברך, האם אחרי כל מה שראינו יש מקום להקל? אכן הרב וואזנר בשבט הלוי פסק להקל, מהסיבות הללו:

1. קודם כל, לא בהכרח מדובר באיסור דאורייתא של 'לפני עיוור', כי מסתמא הוא יוכל להשיג את האוכל במקום אחר. 2. כמו כן, במידה ומדובר באדם שלא שומר מצוות כלל, יש מקום לומר שהוא נחשב מומר, ולכן לדעת הש''ך שראינו לעיל, אין בעיה לסייע לו בדבר עבירה. 3. חשש נוסף שמעלה הרב וואזנר, שבמידה ולא ייתנו לו לאכול, הוא ילך במקום אחר ויש חשש שהוא יאכל נבילות וטריפות, כך שמצילים אותו מעוון בכך שמביאים לו אוכל כשר, וזה לשונו:

''מי שיש אצלו אורח חשוב ואינו שומר תורה ומצוות יש לצדד להקל לתת לו מאכל ומשתה, אם הוא באופן שאם יבקש ממנו ליטול ידיו ולברך ירגיז לו מאד, וכיון שהוא איסור דרבנן ואינו בתרי עברא דנהרא, דאדרבה אם הוא לא יתן אזי ילך למקום אחר ויאכל נבילות וטריפות ומאכלות אסורות, ומדין מסייע לעוברי עבירה עיין בפרי מגדים הכא דאיכא דיעות דבאיסור דרבנן ליכא דין מסייע כשאינו בתרי עברא דנהרא, ועוד על פי המבואר ביורה דעה סי' קנ"א בש"ך ובמפרשים שם, דאדם העובר על כל המצוות במזיד ליכא כלל דין דמסייע"

כפי שמציין הרב וואזנר בתחילת דבריו, ההיתר לתת אוכל לאדם שלא יברך תלוי בכך, שבמידה ויבקשו ממנו לברך הוא יתרגז מאוד. מקום נוסף להקל עולה מדברי הגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה ח''א סי' לה) שפסק, שבמקום שמדובר באדם שאוהב תורה ומצוות, ובמידה ולא יתנהגו אליו בצורה יפה זה יגרום לכך שהוא ישנא את הדת ושומריה, מותר להקל ולתת לו. אמנם, החכם עיניו בראשו, ולכן כאשר אין פגיעה בכך שלא יביאו כיבוד לשולחן, עדיף שלא להביא, ובכך לא לגרום לכך שהם יחטאו. כמו, במידת האפשר יש לברך בקול, ולהגיד לאורח שיתכוון לצאת ידי חובה.

ערכים:


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2758
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 747 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר לתת אוכל לאדם שלא יברך - פרשת כי תבוא

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 26 אוגוסט 2018, 12:40

הנידון הנ"ל תלוי בגדר לפנ"ע. ומצינו בזה מד' מרן החזו"א והגרש"ז ודנתי בדבריהם.

יש לדון במקרה שאדם מזמין פועל יהודי לביתו בכדי שיתקן דבר ויודע שלא יברך האם מותר להגיש לפניו שתיה או דבר מאכל (מצד הדין אסור ליתן לאכול אלא למי שידוע שנוטל ידיו ומברך כמבואר בשו"ע סי' קסט' סעי' ב' ) בכדי למנוע חילול השם או דילמא יחשב לפנ"ע דסו"ס מכשילו ואפי' שבעצמו נוטל הפועל מ"מ כבר כתב בפרי חדש סי' תב' דאם הניח וזימן לפני חבירו דבר איסור, ה"ז עובר משום לפנ"ע מה"ת עיי"ש ושורש הספק האם מותר לאדם לגרום מכשול לחבירו בכדי שינצל ממכשול חמור יותר ולכאורה נראה לתלות נידון זה במה שחקרו האחרונים יד מלאכי (אות שסה') פרי יצחק (סי' מט') האם איסור דלפנ"ע הינו בשעת נתינת המכשול או בתוצאת המכשול ונפק"מ אם בסופו של דבר לא נעשה האיסור.
ולכאורה אפשר לתלות בזה הנידון שלפנינו דהנה אם עיקר האיסור לפנ"ע משום נתינת המכשול א"כ סו"ס ניתן מכשול בקום ועשה והדין נותן שיהיה אסור ואע"פ שיכשל חבירו באיסור חמור של "לא תשנא אחיך" ויכול עוד להרחיקו מדרך התורה מ"מ אין זה ענינו של בעה"ב לעבור באיסור בכדי שינצל חבירו בעבירה ונראה דאם האיסור הינו על שעת הנתינה סברת התורה לאסור אינו רק משום הנכשל אלא גם לגדור המכשיל שלא יגרום לחבירו שיעבור על מעשה עבירה ואולם אי נימא דעיקר האיסור בתוצאת המכשול דתכלית האיסור אינו במעשה ההכשלה אלא בתוצאתו. א"כ כיון שאין עצם הנתינה האיסור אלא דהתורה חסה שלא יכשל (ומשום כך אם הניח מכשול ולא נכשל בסופו לא יעבור, דאיסור לפנ"ע עיקרו אינו משום המכשיל אלא בכדי למנוע מהנכשל שלא יעבור על האיסור )ולפ"ז כיון שרוצה למנוע ממנו איסור ושלא יכשל במכשול חמור ורצון התורה שלא יכשל בעבירה א"כ כלול בזה גם שימנע ממנו המכשיל ואמנם גם לפי צד א' אפש"ל דכ"ז שנתינת המכשול גורמת שימנע מאיסור חמור לא חשיב נתינת מכשול מ"מ נראה דקפיד רחמניה על עצם הנתינה שלא יניח מכשול לחבירו.
והנה יעויין בשבת ד. מתקיף רב ששת וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבריך ובתוס' שם (ד"ה וכי) כתבו דמה דמצינו בעירובין לב: רבי סבר, ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה כ"ז דווקא היכן שנעשה האיסור על ידי החבר אבל כשלא נעשה ע"י, אין אומרים לו חטא אפילו איסור קל בכדי שלא יעבור חברו על איסור חמור חזינן מד' התו"ס דהיכן שהאיסור לא נעשה ע"י החבר אינו מצווה להפרישו ואפי' שיגרם ע"י זה ,שיכשל באיסור חמור טפי וא"כ ה"ה לנידון שלפנינו כיון שאין בעה"ב מכשילו ,דהפועל אינו מברך רק מחמת עצמו א"כ אין היתר שיעבור על לפנ"ע קל בכדי למנוע לפנ"ע חמור.
ובשביעית פ"ה מ"ז המשנה מתירה למכור לחשוד על השביעית כמות מסוימת של כלים לאיחסון פירות בכדי לא לסייע לו שישמר פירות שביעית ואע"פ שיש ספק בזה וכן במשנה ח' שם ב"ה מתירים למכור בהמה בשביעית אפי' לחשוד דאפשר להשתמש בה לדבר האסור לחרישה או המותר לשחיטה עיי"ש ואע"פ שיש צד שישתמש לחרישה ונמצא מכשילו ועובר משום לפנ"ע מ"מ הקילו וכן במשנה ט' עיי"ש. ועיין מש"כ בעז ואורה ח"ז בשם שו"ת פני יהושע סי' ג' דבספק לפני עור אזלינן לקולא עיי"ש ואמנם עדין צ"ב בטעמו.
ומרן החזון איש בשביעית (סי' יב' אות ט') כתב וזת"ד ונראה דהא דהקילו חכמים בספק אע"ג דספק מכשול ודאי אסור ליתן לפנ"ע והיה ראוי להחמיר בספיקות ,מ"מ משום דאם אנו באים להחמיר בספיקות נמי נעשה מכשול שנמנע חסד ודרכי חיים ושלום מעצמנו ומהם והן רק ע"ה וכו' ולא להרבות שנאה ותחרות ביננו ובניהם ועוברין על "לא תשנא" ועוד כמה לאוין שאין איסורן קל מאיסור זה שאנו באין להציל אותם ממנו וכן אמרו במ"ק יז. במכה בנו גדול והלכך שקלו חז"ל בפלס והכריעו לאסור למכרם בזמן שהוא "ודאי לעבירה" ,ולהתיר בספק וזו דרך הממוצעת והישרה עכ"ל
ולכאורה ס"ל להחזו"א דאיסור לפנ"ע הינו בעצם נתינת המכשול ולכן ודאי מכשול אסור אבל לפי הצד השני דעיקר האיסור משום תוצאת המכשול והתורה חסה שלא יכשל ישראל באיסור א"כ כיון שע"י שיניח לפניו מכשול קטן ינצל ממכשול גדול בזה אפי' במכשול ודאי מותר להניח לפניו ומ"מ מד' החזו"א נראה דפליג ע"ז. ואפש"ל דהחזו"א איירי דוקא כשמכשיל בעבירה דאורייתא ואולם בנידו"ד שיכשל בעבירה דרבנן אפשר דמותר בכדי שלא יכשל בעבירה מהת' ואמנם מד' דלא חילק לא משמע כך ויל"ע.
אלא דצ"ב מה דהביא ראיה מהגמ' במו"ק יז. דשם בגמ' הדין דאסור ונראה דכונתו להביא ראיה דכשיגרם ודאי עבירה אפי' דכונת המכשיל להצילו ממכשול אסור דדוקא בספק לפנ"ע הקילו חז"ל ועדין צ"ב דבגמ' שם האב שמכה אינו מעשהו בכדי למנוע מכשול גדול יותר ולכן אסור ומאי ראיה וצ"ל דקאי על האב משום חינוך ועדין צ"ב מרש"י שם ד"ה דקא וז"ל דכיון דגדול הוא שמא מבעט באביו עיי"ש ונקט רש"י שמא משמע דאי"ז ודאי והוי ספק ובכל אופן אסור ולכאורה ראיה שמביא החזו"א סותרת לדבריו וצ"ל דכונת רש"י אעפ"י שבסתמא יבעט מ"מ כ"ז דלא חזינן ה"ז שמא ומצינו ד"ז ברש"י ע"ז ו: על ד' הגמ' מנין שלא יושיט כוס יין לנזיר וכו' וכתב שם רש"י ד"ה לא יושיט וז"ל שמא יבא לשתותו עיי"ש וחזינן דרש"י נקט שמא לא משום דזה ספק דהא נקט בכמה דוכתי ורק כונתו דמסתמא יעבור על איסור ועיי"ש תוס' ד"ה מנין שכתבו וז"ל להכי נקט כוס יין לנזיר משום דמסתמא למישתי קא בעי ליה וכו' אבל ישראל שאמר הושט לי נבילה או חזיר וכו' אין לחושדו עיי"ש וכונתם מוכיחה דנקטו בתחילה מסתמא דהוי בודאות ודוק'
וכמו"כ נראה בדעת החזו"א דכל מה דהקילו בספק לפנ"ע דווקא בנידונים בשביעית דיגרום לשנאה ולא בכל ספק לפנ"ע ונפק"מ במכשיל גוי דבגמ' בע"ז ו. מוכח ששיך בו לפנ"ע מ"מ בספק הכשלה יהיה אסור דלא שייך טעמו הנזכר משום "לא תשנא" ואולם לפי הפנ"י הנ"ל נראה דספק לפנ"ע מה דאזלינן לקולא מחמת דאין דין הנהגה לחומרא בספק זה ועיי"ש בפנ"י שלהדיא כתב דליכא לספק לפנ"ע בגוי ודוק'
ומצאתי למרן הגרש"ז אויערבאך בשו"ת מנחת שלמה (קמא סי' לה אות א') דדן בנידון דומה באדם שמארח אורח חשוב שאינו שומר תומ"צ, ותומך במוסדות תורה ואם בעה"ב לא יכבדנו במידי דמיכל ומשתי (שמצד הדין אסור וכנ"ל) וכמו"כ אפי' אם יבקשו ליטול ולברך בצורה מכובדת יראה הדבר כפגיעה וכעלבון בכבודו ויתכן שבגלל זה יתרחק יותר מדרך התורה ויבוא לידי כעס ושנאה על כל ההולכים בתורה וכתב ר' שלמה זלמן דנכון לכבדו באכילה ושתיה ולא לחשוש לאיסור של לפנ"ע משום דאף שאין אומרים לאדם לעשות איסורא זוטא כדי להציל אחרים מאיסורא רבה מ"מ בנידון זה הואיל וכל האיסור של הנותן לו לאכול הוא רק עבירה של נתינת מכשול ואם לא יתן לאורח הוא יכשל באיסור יותר גדול נמצא דליכא כלל שום עבירה כיון דליכא הכא שום נתינת מכשול ואדרבה יש כאן הצלה ממכשול גדול מאד ע"י זה שהחליף אותו בקום ועשה במכשול יותר קטן עיי"ש.
ומבואר בדבריו כסברתנו בצד ב' דהיכא שמציל מאיסור אי"ז חשיב מכשול דעיקר איסור לפנ"ע הינו משום תוצאת העבירה שיכשל באיסור וכאן שנתינת המכשול היא הצלה ממכשול בזה ליכא איסור דלפנ"ע ואולם עדין צ"ב דגם בגמ' שם נימא שיעבור על איסור בכדי להצילו דכמו בלפנ"ע דרוצה להצילו מאיסור חמור לכן לא חשיב מכשול ג"כ מאותו טעם נימא כיון שעושה איסור קלילא במטרה להציל חבירו מאיסור חמור לא יחשב עבירה (ובפרט דאיירי בעבירה דרבנן) ועל כרחך דכיון שברצונו של ע"ה לחטוא אין אנו מצווים להפרישו ע"י חטא א"כ ג"כ נימא דאין אנו מצווים להפרישו ע"י נתינת מכשול דזהו איסור לפנ"ע.
וצ"ל דאיסור לפנ"ע עיקרו למנוע אדם מהכשלת חבירו בכדי שלא יחטא הישראל וא"כ כיון שנתינת המכשול מטרתה להציל ממכשול בזה איכא מצוה וחיובא בנתינת מכשול הקל בכדי שינצל מאיסור חמור משא"כ לעבור בעבירה קלה אפי' שמטרתו להציל חבירו מאיסור חמור בזה שם העבירה אינו נחלט בגלל כונתו דסו"ס גם הוא מצווה שלא יעבור על איסור ולא גרע מאדם שיעצו לו עצה רעה וחבירו מתקנו בעצה ישרה אחר שכבר הלך עפ"י עצה הרעה הגם שאם מלכתחילה היה מיעץ עצה טפי מ"מ במצב העכשוי הרי זהו העצה הישרה וג"כ אין המכשול נמדד לגופו של עניין אלא כיחס למכשול הגדול והשתא לא חשיב מכשול ודו"ק. ואמנם יל"ע לשי' המנחת שלמה מה"ד במכשיל באיסור תורה בכדי למנוע ממנו איסור חמור טפי וכגון שיש בו כמה לאוים או כרת וכדו' אם גם בזה התיר.
ואמנם צ"ע לפי החזו"א דס"ל דגם במכשיל בדבר קל בכדי למנוע מאיסור חמור חשיב מכשול ורק דחכמים התירו ואפי' דזהו ספק מה"ת וא"כ צ"ע מתוס' בשבת דכל היכן שלא גרם האיסור אפי' איסור קלילא אסור בכדי למנוע מחבירו איסור חמור ועל כרחך דלפנ"ע בכגון דא לא חשיב מכשול, א"כ ה"ה באיסור ודאי יהיה מותר להצילו מאיסור חמור דהא לא חשיב מכשול וצ"ב
ובנידון של המנחת שלמה ודאי דאם יכול למנוע מלארחו עדיף טפי ורק איירי כשאין אפשרות אולם במקרה דידן שחייב להזמין פועל יש לדון אי חייב להפסיד ממון ולהזמין פועל חרד לדבר ה' (ואיירי דפועל הנ"ל מומחה טפי ומחירו מוזל טפי דאל"כ עדיף להחזיק בידי פועל יר"ש) בכדי למנוע איסור לפנ"ע פש גבן דלפי החזו"א אין היתר להזמין פועל או אורח שיודע בודאות שיעבור על איסור דאיכא בזה לפנ"ע משא"כ דעת המנח"ש באופן שע"י מכשול קל יצילו מאיסור חמור שרי ואמנם בספק איסור גם לדעת החזו"א שרי בנתינת ספק מכשול בכדי שינצל מאיסור חמור טפי ודו"ק


משה בטיטו
הודעות: 47
הצטרף: 03 אוגוסט 2018, 09:05
קיבל תודה: 1 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר לתת אוכל לאדם שלא יברך - פרשת כי תבוא

שליחה על ידי משה בטיטו » 27 אוגוסט 2018, 13:43

ברוך תהיה...


אלישיב בן דאואל
הודעות: 48
הצטרף: 20 יוני 2018, 16:32
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 1 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר לתת אוכל לאדם שלא יברך - פרשת כי תבוא

שליחה על ידי אלישיב בן דאואל » 28 אוגוסט 2018, 14:10

תודה רבה, יש מקומות שבאמת זה עלול להיות בעייתי...


פותח הנושא
גל גל
הודעות: 185
הצטרף: 14 יוני 2018, 08:40
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 70 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר לתת אוכל לאדם שלא יברך - פרשת כי תבוא

שליחה על ידי גל גל » 29 אוגוסט 2018, 08:55

אלישיב בן דאואל כתב:תודה רבה, יש מקומות שבאמת זה עלול להיות בעייתי...
נראה לי שהפוסקים מחלקים בין מקרה שבו מגישים לפני האוכל ממש את האוכל, לבין מקרה שבו מניחים על השולחן הגשה, וכל מי שרוצה לוקח.. וכך מסתבר (חוץ מזה שיש להוסיף את דעות הסוברים, שבספק לא שייך לפני עיוור).


הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הודעות: 2758
הצטרף: 22 ינואר 2018, 00:46
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 180 פעמים
קיבל תודה: 747 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר לתת אוכל לאדם שלא יברך - פרשת כי תבוא

שליחה על ידי הפקדתי שומרים » 29 אוגוסט 2018, 21:36

גל גל כתב:
אלישיב בן דאואל כתב:תודה רבה, יש מקומות שבאמת זה עלול להיות בעייתי...
נראה לי שהפוסקים מחלקים בין מקרה שבו מגישים לפני האוכל ממש את האוכל, לבין מקרה שבו מניחים על השולחן הגשה, וכל מי שרוצה לוקח.. וכך מסתבר (חוץ מזה שיש להוסיף את דעות הסוברים, שבספק לא שייך לפני עיוור).
לא פשוט כלל.
הדעות שמתירים ספק לפני עיור (הם כמו שהבאתי שו"ת פני יהושע והחזון איש) אולם יש חילוק בין המקרים, שם מדובר על חשוד שיש ספק אם יחרוש וישתמש לאיסור או לאו, ואילו כאן ב'אולם' שמגישים תקרובת בפני עשרות אנשים יש לדון אם נחשב לספק לפנ"ע אחר שקרוב לודאי שמתוך ציבור חילוני (הרי לא חלקנו בין המקרים וגם עד"כ השאלה מצויה בכגון דא) שיש ביניהם שלא מברכים כך שאין זה כספק האמור אלא קרוב לודאי, לולי שנאמר שדנים על כל אחד ואחד וגם זה מיהת"י.
מש"כ שיש מחלקים אם מגשים או מניחים לא ציינת מקור.


6262
הודעות: 4
הצטרף: 12 יולי 2017, 13:10
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 2 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר לתת אוכל לאדם שלא יברך - פרשת כי תבוא

שליחה על ידי 6262 » 22 נובמבר 2018, 18:38

הפקדתי שומרים כתב: הדעות שמתירים ספק לפני עיור (הם כמו שהבאתי שו"ת פני יהושע והחזון איש) .
לא הצלחתי למצוא את המיקום המדויק בשו"ת פני יהושע ואודה על הפניה,
החזו"א התיר רק במקום של ודאי מצוה מול ספק לפנ"ע (וסברא זו מופיעה כבר בט"ז קס"ט ג' לכאורה) אבל אי אפשר ללמוד ממנו לכאורה היתר גורף בספק לפני עיור.
ואמנם הסברא להתיר ספק לפני עיור טעונה הבהרה, הרי ספק דאורייתא לחומרא וכל ספק לפני עיור גם בהכשלה באיסור דרבנן יש בו גם מטעם לפני עיור מן התורה, וא"כ מדוע שיהיה מותר?
ומצינו בפוסקים שבספק אם יברך / יטול ידיו התירו לתת לו מאכל (עיין גם מ"ב סימן קסג)

אשמח להחכים בבאור הענין,
מדוע סמכו להקל בספק לפני עיור (ולא משמע במ"ב הנ"ל שמדובר בכה"ג שיש לפניו ודאי מצוה)


למדן כרוני
הודעות: 86
הצטרף: 18 יוני 2019, 00:10
נתן תודה: 9 פעמים
קיבל תודה: 18 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: האם מותר לתת אוכל לאדם שלא יברך - פרשת כי תבוא

שליחה על ידי למדן כרוני » 19 יוני 2019, 15:58

מרן הגרח"ק כתב לי כזה"ל:
שאילה:
האם מותר לתת שתיה לקרוב משפחה חילוני שידוע בבירור שלא יברך
תשובה:
לא (אבל החכמה תחי' בעלי')

וע"ע הליכות שלמה בין המצרים פי"ד הערה 28 עמוד תי"ז

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 2 אורחים