מקובל בידינו כי ישיבת וולוז'ין נסגרה עקב דרישת הממשלה לערב לימודי חול בתכנית לימודיה, דבר שלא הסכימו לו גדולי ישראל, ובמיוחד הבית הלוי, וכפי שגם הסכים הנצי"ב בעצמו בעמדו בראשות הישיבה. כך גם מסר בנו ר' חיים ברלין בעדות לפני פטירתו לזכרון ממה ששמע מאביו לילה לפני פטירתו אחרי סגירת הישיבה.
כך חקק רבן של ישראל מרנא החזו"א זצוק"ל באגרותיו:
כך גם חקק רבן של ישראל מרנא האילת השחר זצוק"ל באגרותיו:
לגופו, כבר התפרסמו תיעודים ודוחות של השלטונות שמערערים קצת את העובדות הידועות סביב הסגירה, ונראה כי ידם של חלק מבני הישיבה היתה במעל, ולא רק בנושא של לימודי החול. ודבר זה צריך איכשהו ליישב.
אבל יש לי כמה תהיות.
דבר ראשון, כך כותב הנצי"ב בעצמו בשו"ת העמק דבר (א, מד):
אבל הוא בהחלט מתיר במקום שיש הכרח לשלב לימודי חול עם לימודי קודש, ולא מחשיב זאת כמלחמת מצוה, או כדבר המצדיק מסירות נפש.
מלבד זאת כידוע הרי בפועל התקיים בוולוז'ין מסגרת של לימודי שפה ואזרחות עוד לפני שנסגרה הישיבה [וכפי שתיאר מרן הגרי"ז זצוק"ל, המורה היה רוסי ולא הוא הבין את התלמידים ולא התלמידים הבינו אותו...]. אמנם לא בתוך הישיבה ולא כמסגרת חובה לכלל התלמידים. אבל כן הסכימו הנצי"ב וגדולי דורו שיהיו גם לימודי חול לצד לימודי הקודש בישיבה.
ומעבר לכך. הרי קצת יותר משנתיים אחרי שנסגרה הישיבה, היא נפתחה מחדש בוולוז'ין ע"י חתנו של הנצי"ב וחותנו של רשכבה"ג מרנא הגר"ח מבריסק זצוק"ל, הגר"ר שפירא זצ"ל, ואף אחד לא חייב שם לימודי חול. גם בישיבות אחרות שכבר היו קיימות באותו זמן ברוסיא, לא התערבו השלטונות בתכני הלימוד.
האם זה לא אומר שישיבת וולוז'ין היתה אחרת בצורת התנהלותה מראש, וקיבלה איזה הכרה שלטונית שבגלל זה הביא הדבר להתערבות בתכני הלימוד, עד כדי דרישה להפכו למוסד לימודים אוניברסיטאי שיגביל את לימוד התורה רק לשלוש שעות [כפי המתועד]?
האם זה לא אומר שבאמת היה כאן מעשי ידי תלמידי הישיבה שהיו משכילים בתוככי בית המדרש, ולחמו בתכנית הנצי"ב למנות את בנו ר"ח ברלין לרה"י כידוע, והם אלו שהביאו להתערבות הגורפת?
כך חקק רבן של ישראל מרנא החזו"א זצוק"ל באגרותיו:
(קובץ אגרות ב, נ)"מנויה וגמורה בסודם של רבותינו וגדולי הדורות, שלא להרשות לימודי חיצוניות לבני הישיבה בזמן שקידתם בתורה בהתלהבות נעורים וראו את זה למפסיד בטוח ורובם נתקלקלו אם במדה גדושה או מחוקה, או במקצתם וקבעו למשפט ללחום בזה מלחמת מצוה"
כך גם חקק רבן של ישראל מרנא האילת השחר זצוק"ל באגרותיו:
(ימלא פי תהלתך, קובץ אגרות, ג')"והחושבים להציל ע"י עשיית מקומות בהם ילמדו לימודים אחרים כדי שלא ילמדו במקומות יותר גרועים, הסוף שעוזבים לימודי התורה לנוער... ובשום אופן אין לייסד מקומות לימוד חוץ ממקומות לימודי התורה בלי עירוב לימודים אחרים. ושמענו בכאב אשר רוצים לייסד מקום של לימודי חול גבוהים, וזה אבן נגף מרחיק לב הצעירים מיראת שמים, וכל אחד מצווה ועומד לא לתת יד בשום אופן לגרוע ממה שאבותינו מסרו נפשם מדור דור"
(שם, ד', ויש שם עוד כמה אגרות בענין)"הן ידוע כי הישיבות הקדושות אשר בהם לומדים רק תורה ויראת שמים בלי לערב בהם שום לימודי חול, הם ורק הם, ממשיכים מסורת אבותינו המקובלים מדור דור. וכל אלו אשר הכניסו חול בקודש לא עלתה בידם לא תורה ולא יראת שמים, ומהם יוצאים המחריבים בכרם בית ישראל. וזה על הכלל, וכן על הפרט, כל מי שבצעירותו לא נתחנך כולו על אדני הקודש, הן מדותיו והן יראתו לקוי', ואין להרבות בדברים כי ידוע לכל באי שער עמנו גודל ההפסד למי שזז מהדרך של אבותינו".
לגופו, כבר התפרסמו תיעודים ודוחות של השלטונות שמערערים קצת את העובדות הידועות סביב הסגירה, ונראה כי ידם של חלק מבני הישיבה היתה במעל, ולא רק בנושא של לימודי החול. ודבר זה צריך איכשהו ליישב.
אבל יש לי כמה תהיות.
דבר ראשון, כך כותב הנצי"ב בעצמו בשו"ת העמק דבר (א, מד):
מה שיש לנו כאן בדברי הנצי"ב בצורה ברורה. אם כבר חייבים ללמוד לימודי חול, עדיף שיהיו לימודי חול במסגרת ממוסדת משולבת עם לימודי תורה, ולא שכל אחד יילך ללמוד לימודי חול במקומות זרים. כך לפחות אפשר להציל שילמדו בלי לימודי כפירה. אמנם הוא מדגיש, בעלי הוראה או גדולי תורה לא יוכלו לצאת מכך, גדולי תורה יוכלו לצאת רק ממקום שאין בו לימודי חול בכלל, ורק מי שלא התעסק בשום לימוד בזמן לימודי הישיבה מלבד לימוד התורה. ואפשר לעסוק בלימודי חול רק או לפני שנות הישיבה או אחרי שכבר נתגדלו בתורה.מכ"ז למדנו לפנינו מחזיקי הדת שעלינו להתחזק לעסוק בתורה ויתעסקו בזה הרב וראשי הקהלה שיהיו המלמדים גדולי תורה, וגם אם יצטרכו עפ"י המלכות ללמוד למודי חול גם כן, יהא בהשגחה מהרב וראשי ישראל שיהא המורה י"א, וזה אי אפשר אם יהי' כל אחד דואג לבניו, ואין בידו לברור איזה מורה הגון ומחזיק הדת, ע"כ הוא מבריח את בנו מלמודי חול בע"כ וזה גורם שהבן בועט בהוריו והולך בדרך עקלקלות כדי להשיג למודי חול, אבל אם יהי' הדבר מוטל על הציבור וראשי הקהל לא יהיו מבריחים את בניהם לגמרי מלמודי חול, אבל יהא ההשגחה עפ"י המורה אשר יבחרו שלא יסורו מדרך התורה וגם יהיו מפנים שעות מרווחים לעסק התורה וזה וזה יתקיים בידם האף שאין לקוות שיצאו מלימודם בשעות כאלה להוראה, באשר זה דרכה של תורה שאין עמלה ותכליתה מתקיים אלא במי שמפנה כל ראשו בה, ונפש עמל בה עמלה לו לסייעהו לזכות בה, וא"א להיות גדול בתורה בשעה שעוסק בדברים אחרים. וכל גדולי תורה שהמה גם חכמים בלימודי חול, אינו אלא שנתעסקו בלימודי חול קודם ששקעו ראשם בתורה או אחרי שכבר נתגדלו בתורה אבל ביחד א"א להגיע לתכלית הלמוד, מ"מ אפילו לא יגיעו לתכלית ההוראה הוא יקר מאד עסק התורה באיזה שעות ומביא לידי יראת ה'.
אבל הוא בהחלט מתיר במקום שיש הכרח לשלב לימודי חול עם לימודי קודש, ולא מחשיב זאת כמלחמת מצוה, או כדבר המצדיק מסירות נפש.
מלבד זאת כידוע הרי בפועל התקיים בוולוז'ין מסגרת של לימודי שפה ואזרחות עוד לפני שנסגרה הישיבה [וכפי שתיאר מרן הגרי"ז זצוק"ל, המורה היה רוסי ולא הוא הבין את התלמידים ולא התלמידים הבינו אותו...]. אמנם לא בתוך הישיבה ולא כמסגרת חובה לכלל התלמידים. אבל כן הסכימו הנצי"ב וגדולי דורו שיהיו גם לימודי חול לצד לימודי הקודש בישיבה.
ומעבר לכך. הרי קצת יותר משנתיים אחרי שנסגרה הישיבה, היא נפתחה מחדש בוולוז'ין ע"י חתנו של הנצי"ב וחותנו של רשכבה"ג מרנא הגר"ח מבריסק זצוק"ל, הגר"ר שפירא זצ"ל, ואף אחד לא חייב שם לימודי חול. גם בישיבות אחרות שכבר היו קיימות באותו זמן ברוסיא, לא התערבו השלטונות בתכני הלימוד.
האם זה לא אומר שישיבת וולוז'ין היתה אחרת בצורת התנהלותה מראש, וקיבלה איזה הכרה שלטונית שבגלל זה הביא הדבר להתערבות בתכני הלימוד, עד כדי דרישה להפכו למוסד לימודים אוניברסיטאי שיגביל את לימוד התורה רק לשלוש שעות [כפי המתועד]?
האם זה לא אומר שבאמת היה כאן מעשי ידי תלמידי הישיבה שהיו משכילים בתוככי בית המדרש, ולחמו בתכנית הנצי"ב למנות את בנו ר"ח ברלין לרה"י כידוע, והם אלו שהביאו להתערבות הגורפת?