חלק מכתבה עם המקימים
שיטות של אמזון, ניסיון מבית גוגל, תפיסת עולם בנוסח ויקיפדיה וטקסטים בני אלפי שנים: היזמים שמאחורי האתר "ספריא" רוצים שכל גולש יוכל להתחבר למאגר עצום של כתבים יהודיים מכל הזמנים, ולהשתתף בעצמו בשיחה שנמשכת כבר דורות רבים. ואם המוציאים לאור של ספרי הקודש חוששים לאבד את פרנסתם, ברט לקספיזר, אחד משני מייסדי האתר, מציע להם לחפש את הפתרון ביוטיוב
צביקה קליין, צילום: אריק סולטן
"למדנו את מערכת ההמלצות של אמזון כדי לנסות ולהתאים את הטכנולוגיה הזאת לספריא", מספר לנו ברט לקספיזר, ראש צוות טכנולוגי באתר ומייסד־שותף, שהגיע לביקור בישראל. "הרעיון הוא שאנשים שלמדו טקסט מסוים יקבלו המלצה לטקסט המתקשר לאותו נושא, או נכתב בידי אותו מחבר. ההצעות יהיו מבוססות על העדפות הגולשים, כך שהמערכת כל הזמן תשפר ותדייק את עצמה".
לקספיזר מגדיר את האתר שלו כ"מאגר המידע הדיגיטלי הגדול ביותר של טקסטים יהודיים חינמיים, והמאגר הגדול ביותר של טקסט יהודי באנגלית. אנחנו רוצים להיות הפלטפורמה שתספק את חוויית המשתמש הכי טובה לטקסטים יהודיים, תרגומים והקשרים בין מקורות שונים. כרגע אנחנו מציעים למעלה ממיליון קשרים מוכרים בין הטקסטים".
ההקשרים הנזכרים הם אחת הפונקציות המרשימות של הפרויקט. לצד כל פרק תנ"ך הנפתח על המסך מופיעה רשימת קישורים לאזכורים של הפסוקים הללו בתלמוד, בפרשנים ובספרות התורנית לענפיה. ספריא אף מציג תרשים צבעוני מרהיב המראה את הקשרים בין טקסטים בתנ"ך לאזכוריהם בתלמוד (גרפים אחרים ממחישים את מספר המילים בספרים קדומים ומאוחרים, או את ההתפלגות הגיאוגרפית של היצירה התורנית). כל קטע טקסט שעלה לאתר מכיל היפר־קישורים לטקסטים אחרים המשתמשים באותם מקורות. למי שמבקש להכין שיעור, מוצע בספריא כלי עזר יעיל במיוחד: דפי מקורות שיצרו משתמשים אחרים סביב הנושא המבוקש. כיום נמצאים אנשי ספריא בקשר עם ראשי רשת החינוך אמי"ת, בניסיון לבנות תוכנית משותפת של שימוש בתכנים שברשת לצורכי לימוד בכיתות.
"בעינינו, הכלי שמחזיק את התורה משתנה עם הזמן", אומר לקספיזר. "התורה היא לא אוסף של ספרים, אלא שיחה אחת גדולה. התרשים מראה לנו ויזואלית את השיח הזה בדמות לינקים בין תקופות ויבשות שונות. אבל ספריא לא רק מאפשר להראות את התורה כשיח, אלא גם מוכיח שיש לנו קול ומקום בשיח הזה. אפשר ללמוד עם החיד"א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי) ועם 'העמק דבר' (פירושו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין), וגם עם הרמב"ם והרמב"ן באותו המקום".
הוא מצטט את הרב עדין אבן־ישראל (שטיינזלץ), שאמר שלומד התורה של ימינו נמצא בצד אחד של השולחן, כשמעברו השני יושב כל מי ששותף בטקסט, ממשה רבנו והלאה. "המסורת היא שאתה לא חייב להסכים עם כולם – אבל אתה נשאר מחובר. הטקסט מחבר אותך לאותה שיחה, ובעזרת הטכנולוגיה קל לך יותר לראות ולהעריך את טבע השיחה. הרי גדולי הרבנים ידעו ויודעים שמדובר ברשת של קשרים, כי היה להם זמן להתעמק ולהבין את זה. אנחנו מקווים שדרך ספריא זה יהיה קל יותר גם ללומד התורה הממוצע".
שיעור בצעקות
סטריאוטיפית, ברט לקספיזר (35) נראה כמו חנון מחשבים מעמק הסיליקון, והוא אכן כזה: כבר שנים הוא פועל בעולם ההיי־טק, ובין השאר עבד בגוגל כמנהל מוצר בכיר. מה למהנדס מחשבים מצמרת התעשייה ולפיתוח טכנולוגיות חדשות ללימוד תורה ויהדות? את התשובה צריך לחפש כנראה בהיסטוריה האישית שלו.
לקספיזר, במקור מדנוור שבקולורדו, גדל במה שהוא מכנה "בית יהודי שלא משויך לאף זרם יהודי". משפחתו הייתה מגיעה כמה פעמים בשנה למרכז של מעין קהילה קונסרבטיבית־שוויונית, שבראשה לא עומד רב. "היו בקהילה שלנו מורים ליהדות שהיו מעולים בהוראת טקסטים. הם לימדו אותנו בסופי שבוע את פרקי אבות ואגדות מהתלמוד", מספר לקספיזר.
לקראת בר המצווה הוא התחיל להתעניין יותר בנושאים יהודיים, והצטרף למחנה קיץ שקיימה בישראל תנועת הנוער האורתודוקסית .NCSY בתוכנית הזו, הנקראת "כולל", הנערים לומדים בבית מדרש ומטיילים בארץ. "זו הייתה הפעם הראשונה שנמצאתי בתוך אווירה אורתודוקסית, והחוויה הייתה מעניינת מאוד. נהניתי מלימוד הגמרא, אבל גם הרגשתי קצת תלוש מהסביבה. הבנתי שאני צריך להיות יותר אורתודוקסי כדי להיות יותר רציני בלימודי הטקסטים של היהדות".
כשחזר לביתו בדנוור החליט לשמור שבת. לישראל הוא הגיע שוב בגיל ,17 בתום לימודי התיכון; כתלמיד מצטיין הוא סיים אותם שנה אחת לפני חבריו. הפעם ביקר כאן במסגרת תוכנית "עמיתי ברונפמן", שמטרתה לגדל את המנהיגים הבאים של ישראל ושל הקהילות היהודיות בעולם. כך פגש את ג'ושוע פויר - לימים עיתונאי, סופר ושותף למיזם ספריא. "נשארתי בארץ עוד כחצי שנה אחרי התוכנית, ולמדתי בישיבה בבת־עין", מספר לקספיזר. "זה היה מקום קסום ורוחני, אבל גם
מסובך מאוד. העניין הוא שהבנתי שאני לא
רואה עצמי כדתי, אדם שחי חיים אורתודוקסיים. יחד עם זאת, בישראל למדתי על היהדות החילונית שלא הכרתי קודם לכן. הבנתי שאפשר להיות לא דתי, אבל עם זהות יהודית חזקה. זה עיצב אותי כיהודי".
לקספיזר חזר לארה"ב, וכמצופה מצעיר בעל רקע כשלו נרשם לאוניברסיטה יוקרתית. הוא למד מדעי המחשב, פיזיקה, פילוסופיה ולוגיסטיקה בסטנפורד, ולאחר מכן החל לעבוד באימפריית האינטרנט גוגל. "אלה היו שנות הגדילה המשמעותית ביותר של החברה. בתוך שנתיים צמחנו מ־3,000 עובדים ל־15 אלף. זה היה מטורף. בתוך כלום זמן הפכתי לעובד ותיק ובכיר. זה היה מקום מדהים ללמוד בו ולפתח פרויקטים אמביציוניים. למעט הצוות של ספריא, זה היה הצוות הכי חכם שעבדתי איתו בחיי המקצועיים. כולם שם היו שותפים לתפיסת עולם שאומרת שאם אתה עושה משהו, הוא חייב להיות גדול, להשפיע על מיליארדי אנשים. אם לא, שמישהו אחר ידאג לזה".
לקספיזר הופקד על פיתוח ארכיון "גוגל חדשות". לדבריו, זה היה פרויקט שנוצר בכלל בלי שהתכוונו לכך: "המטרה הראשונית הייתה לסגור עסקאות עם אתרי חדשות גדולים שיש להם חומת תשלום, כדי שלגוגל תהיה גישה לחומרים שלהם ויהיה אפשר ליצור אינדקס". בין השאר הוא עבד מול הניו־יורק טיימס, הוושינגטון פוסט והוול־סטריט ג'ורנל. "רק אחרי שהיו לנו קטלוגים של כ־300 מיליון מסמכים, הבנו שלרוב החומרים כאן יש ערך היסטורי. למרות שלא היו חלק מהפיתוח של 'גוגל חדשות', הם הושקו יחד כמוצר משלים".
Picture
"הבין מיד את המהלך והיה שני צעדים לפנינו". הרב שטיינזלץ
פרויקט אחר הביא את לקספיזר לישיבות שבהן השתתף גם לארי פייג', ממייסדי גוגל. "היה מדהים לראות איך מתקבלות החלטות בסדר גודל ענק, עם השלכות בינלאומיות. עניין אותי גם לראות כיצד ואיך פייג' יצעק על מישהו כשצריך להסביר לו שהוא סטה מהמסלול ויש לחשב מסלול מחדש".
יכולת להיות היום בכיר באחת החברות החשובות והנחשקות בעולם. למה עזבת?
"באותה תקופה התאים לי לעבוד בחברה גדולה ולרכוש ניסיון, אך ככל שגוגל התרחבה, שמתי לב שאני בעיקר עוסק בפוליטיקות פנים־משרדיות ופחות בבניית מוצרים חדשים. כמנהל מוצר בכיר גם לא יצא לי 'ללכלך את הידיים' ולעשות את העבודה האמיתית, שזה הדבר שהכי מרגש אותי. מטבעי אני מעדיף סביבות מצומצמות יותר".
למרות הפיתויים הכלכליים והמקצועיים הוא עזב את גוגל, יצא לטייל בעולם ואף קפץ שוב לתקופה בישיבה בבת־עין. אחר כך חזר לסן־פרנסיסקו והחל לעבוד כפרילנסר עם סטארט־אפים. "השבוע שלי התחלק לשניים: תכנות לחברות ועמותות, ויצירת פסיפסים מזכוכיות צבעוניות. היו לי חיים מקסימים ולו"ז גמיש. באותה תקופה יצא שדיברתי שוב עם ג'וש פויר, אחרי שנים שלא היינו ממש בקשר. שוחחנו על כל מה שחסר באינטרנט מבחינת לימודי היהדות. מה שהיה ברשת היה ברובו חומר בסיסי ביותר. המצב של טקסטים יהודיים, במיוחד באנגלית, היה אפילו מביש. כך התחלנו לבנות יחד את ספריא".
שיח פילוסופים
פויר, שותפו לדרך, הוא בן למשפחה יהודית־אמריקנית מוכרת: אחיו הבכור פרנקלין פויר היה בעבר העורך של ה"ניו־ריפבליק", ואח נוסף הוא הסופר ג'ונתן ספרן־פויר, מחברם של רבי־מכר רבים. ג'ושוע פויר עצמו כתב את הספר ") Moonwalking With Einsteinהליכת ירח עם אינשטיין"), ששהה ברשימת רבי־המכר של הניו־יורק טיימס במשך שמונה שבועות ברציפות, ואף הגיע למקום השלישי המכובד. אולפני קולומביה כבר רכשו את הזכויות להפקת תסריט על בסיס ספרו. "הפרויקט שלנו התחיל משיחת טלפון", מספר לקספיזר. "ג'וש תהה באוזניי כיצד ייראה בית המדרש בעידן האייפד. התברר ששנינו חשבנו על כך שצריך להקים אתר של טקסטים יהודיים, אבל כל אחד הסתכל מהזווית שלו. ג'וש היה יותר בקטע של התוכן, אני באתי מהצד של הטכנולוגיה. שנינו התלהבנו, אמרנו שצריך לעשות משהו עם זה, ואז כמובן לא קרה כלום".
הרעיון התיאורטי החל לעבור לפסים מעשיים לאחר שהשניים שמעו על הקרן הפילנתרופית The Jewish ,New Media Innovation Fund שמעוניינת להשקיע בסטארט־אפים בעלי ערך יהודי. הם החליטו לכתוב הצעה ולנסות ולקבל תמיכה כלכלית לפיתוח הגרסה הראשונית. "הגשנו את ההצעה, ושלחנו אותה גם לכל מיני אנשים וגופים אחרים מעולם הפילנתרופיה שהיינו איתם בקשר. בזמן הכתיבה כבר הבנתי שזו לא בדיוק הדרך לתאר את המיזם; צריך לראות ולחוות אותו כדי להבין. רוב התגובות היו סקפטיות – אמרו שזה גדול מדי, ושאם זה היה אפשרי, זה כבר היה קורה. התגובות האלה דווקא עודדו אותי לבנות את האתר כדי להוכיח לכולם שהם שטעו".
הקרן דחתה את הצעתם. "אני תוהה איך זה היה נראה אילו קיבלנו את המלגה שלה. בסופו של דבר אני שמח שלא זכינו בה. הדחייה גרמה לי להבין שאני לא רוצה לשלם למהנדס שיבנה אתר לפי החזון שלנו; אני מעוניין לעשות זאת בעצמי. הבנתי שאם אני רוצה שאנשים יתלהבו מהתוצאה, הם צריכים לראות את מה שג'וש ואני חולמים עליו. יצרתי דמו והעלינו אותו על אייפד. זה היה בעיקר עם הטקסט של בראשית פרק א', אבל מי שהראינו להם את הפרויקט לא ידעו זאת. ברגע שהצגנו את המוצר, הטון התחיל להשתנות. במקום להגיד 'זה לא אפשרי' התחילו לשאול 'איך גורמים לזה לקרות'".
לא התקשיתם לממן בעצמכם פרויקט כזה?
"כפרילנסר היה לי זמן לבנות אותו, אבל במשך שנתיים פעלנו ללא משאבים. גייסנו אנשים, בעיקר אנשי חינוך, שיתנו לנו תגובות ויסבירו לנו מה צריך כדי לגרום לזה להיות טוב יותר. טסתי להרבה פגישות בניו־יורק, ולשמחתנו היו מספיק אנשים שהתרגשו מהמוצר ורצו להשקיע בו. בהתחלה ההתרגשות לא הייתה אצל בעלי הממון אלא בעיקר אצל רבנים ומחנכים, אבל בהמשך גם זה השתנה".
מה אמרו לכם המחנכים? איזה מוצר הם רצו לראות?
"אחת התגובות הכי נפוצות הייתה 'אני רוצה אפשרות לבניית דפי מקורות בצורה נגישה וקלה'. הסבירו לי גם שכאשר עובדים בתוכנת וורד ומנסים לבנות דף כזה, יש בעיה טכנית עם שילוב של עברית ואנגלית באותו סעיף. גם פעולת 'העתק־הדבק' ממקורות שונים הייתה מסורבלת. אז יצרנו כלי מיוחד, 'בונה דפי מקורות' שמאפשר לשלב טקסטים בעברית ובאנגלית ואפילו ניו־מדיה, סרטונים, קטעי אודיו ופוסטים מרשתות חברתיות".
יש טקסטים שעוסקים ביהדות אבל לא ייכנסו לספריא, כדי לא לעורר מחלוקות?
"אנחנו רוצים להיות הבית של כל דבר שהוא פרשנות על התנ"ך והגמרא. הברית החדשה ודאי לא תכנס