עַל כָּל נֶעֱלָם - גם בלי פשקווילים?

עפר ואפר

משתמש ותיק
כידוע, הכל תלוי במזל, ויש שני סוגי איסורים: איסורים שמוציאים כנגד העוברים עליהם פשקווילים חרמות ותקנות, ואיסורים שבכלל לא.

זה, למשל, מאלו שלא:
מַאי עַל כָּל נֶעֱלָם, אָמַר רַב זֶה הַהוֹרֵג כִּנָּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאַס בָּהּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר זֶה הֲרָק בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאַס (חגיגה ה')
אבל גם בלי פשקווילין מותר להזהר בהן.
אם נודף מכם ריח זיעה, זה יגעיל את חבריכם הרבה יותר מאשר להרוג כינה. זה יגעיל את חבריכם בבית המדרש, באוטובוס, ואפשר גם את בני ביתכם.
אתם לא חייבים להתקלח. בכל חנות קרובה יש טור שלם של דאודורנטים מכל הסוגים והמינים. אין שום ספר שכתוב בו שצריכים להזיע בתשעת הימים, וגם לא להדיף ריח.
אל תחכו, תתחילו כבר היום. (אגב, במקרים רבים הריח יותר מהבגדי זיעה מאשר עור האדם עצמו).

בין אדם לחבירו. זהירות.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
תתפלא אבל כבר יצא פשקוויל..


בעד..
2019-07-16.png


נגד..
%25D7%2594%25D7%2590%25D7%259D%2B%25D7%259C%25D7%259B%25D7%259A%2B%25D7%2594%25D7%25AA%25D7%259B%25D7%2595%25D7%2595%25D7%259F%2B%25D7%2594%25D7%2591%25D7%25A2%25D7%259C%2B%25D7%25A9%25D7%259D%2B%25D7%2598%25D7%2595%25D7%2591.jpg


עוד אחד..
%25D7%25A1%25D7%2591%25D7%2595%25D7%259F%2B%25D7%2591%25D7%259C%25D7%2599%2B%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%2597%2B-%2B%25D7%259E%25D7%25A7%25D7%25A4%25D7%2599%25D7%2593%25D7%2599%25D7%259D%2B%25D7%2591%25D7%25A1%25D7%2590%25D7%2598%25D7%259E%25D7%2590%25D7%25A8.jpg


https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=68&t=6276
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
עוד אחד..
%25D7%25A1%25D7%2591%25D7%2595%25D7%259F%2B%25D7%2591%25D7%259C%25D7%2599%2B%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%2597%2B-%2B%25D7%259E%25D7%25A7%25D7%25A4%25D7%2599%25D7%2593%25D7%2599%25D7%259D%2B%25D7%2591%25D7%25A1%25D7%2590%25D7%2598%25D7%259E%25D7%2590%25D7%25A8.jpg


https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=68&t=6276

לא יודע על מה אתה מתכוון, אם מתקלחים כל יום עם סבון שאין לו ריח, לא צריך דאודורנט.
 
פינחס רוזנצוויג אמר:
ועל תגובה זו של @נדיב לב, אמרו רבותינו "שגם את ה'ממעטין' צריך לעשות בשמחה"

לא בדרך ווארט אלא בדרך של פשט, ניתן ללמוד מעצם הלשון "מרבים" או "ממעטין" - שהמצב הרגיל שצריך להיות הוא בשמחה.
דאל"כ היה להם לכתוב בפשטות: באדר יש לשמוח, ובאב להימנע מלשמוח.
לשון מרבים הוא להוסיף יותר שמחה על השמחה שבזמן רגיל, ולשון ממעטים הוא להפחית מכמות השמחה שבזמן רגיל.
 

יהודי

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
ועל תגובה זו של @נדיב לב, אמרו רבותינו "שגם את ה'ממעטין' צריך לעשות בשמחה"

לא בדרך ווארט אלא בדרך של פשט, ניתן ללמוד מעצם הלשון "מרבים" או "ממעטין" - שהמצב הרגיל שצריך להיות הוא בשמחה.
דאל"כ היה להם לכתוב בפשטות: באדר יש לשמוח, ובאב להימנע מלשמוח.
לשון מרבים הוא להוסיף יותר שמחה על השמחה הרגילה, ולשון ממעטים הוא להפחית מכמות השמחה הרגילה, אך לא לבטל לגמרי.
לא צריך כאלו דיוקים כאשר ישנו פסוק מפורש ע"ז: יען לא עבדת את ד' אלוקיך וכו'.
 
 
יהודי אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
ועל תגובה זו של @נדיב לב, אמרו רבותינו "שגם את ה'ממעטין' צריך לעשות בשמחה"

לא בדרך ווארט אלא בדרך של פשט, ניתן ללמוד מעצם הלשון "מרבים" או "ממעטין" - שהמצב הרגיל שצריך להיות הוא בשמחה.
דאל"כ היה להם לכתוב בפשטות: באדר יש לשמוח, ובאב להימנע מלשמוח.
לשון מרבים הוא להוסיף יותר שמחה על השמחה הרגילה, ולשון ממעטים הוא להפחית מכמות השמחה הרגילה, אך לא לבטל לגמרי.
לא צריך כאלו דיוקים כאשר ישנו פסוק מפורש ע"ז: יען לא עבדת את ד' אלוקיך וכו'.
וכתיב 'בכל עצב יהיה מותר'
 
 
פינחס רוזנצוויג אמר:
יהודי אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
לא בדרך ווארט אלא בדרך של פשט, ניתן ללמוד מעצם הלשון "מרבים" או "ממעטין" - שהמצב הרגיל שצריך להיות הוא בשמחה.
דאל"כ היה להם לכתוב בפשטות: באדר יש לשמוח, ובאב להימנע מלשמוח.
לשון מרבים הוא להוסיף יותר שמחה על השמחה הרגילה, ולשון ממעטים הוא להפחית מכמות השמחה הרגילה, אך לא לבטל לגמרי.
לא צריך כאלו דיוקים כאשר ישנו פסוק מפורש ע"ז: יען לא עבדת את ד' אלוקיך וכו'.
וכתיב 'בכל עצב יהיה מותר'
 
עיין רש"י על הפסוק. אין הכוונה לעצבות אלא ליגיע מלאכה (ביחס ל"דבר שפתיים").
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
יהודי אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
ועל תגובה זו של @נדיב לב, אמרו רבותינו "שגם את ה'ממעטין' צריך לעשות בשמחה"

לא בדרך ווארט אלא בדרך של פשט, ניתן ללמוד מעצם הלשון "מרבים" או "ממעטין" - שהמצב הרגיל שצריך להיות הוא בשמחה.
דאל"כ היה להם לכתוב בפשטות: באדר יש לשמוח, ובאב להימנע מלשמוח.
לשון מרבים הוא להוסיף יותר שמחה על השמחה הרגילה, ולשון ממעטים הוא להפחית מכמות השמחה הרגילה, אך לא לבטל לגמרי.
לא צריך כאלו דיוקים כאשר ישנו פסוק מפורש ע"ז: יען לא עבדת את ד' אלוקיך וכו'.
 
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=16281&p=236904&hilit=בשמחה+ובטוב+לבב#p236920
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
ועל תגובה זו של @נדיב לב, אמרו רבותינו "שגם את ה'ממעטין' צריך לעשות בשמחה"

לא בדרך ווארט אלא בדרך של פשט, ניתן ללמוד מעצם הלשון "מרבים" או "ממעטין" - שהמצב הרגיל שצריך להיות הוא בשמחה.
דאל"כ היה להם לכתוב בפשטות: באדר יש לשמוח, ובאב להימנע מלשמוח.
לשון מרבים הוא להוסיף יותר שמחה על השמחה הרגילה, ולשון ממעטים הוא להפחית מכמות השמחה הרגילה, אך לא לבטל לגמרי.
בנקודה זו גרידא נפסק דלא כדבריך (תוס' מג"א ומ"ב)
 
 
עפר ואפר אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
ועל תגובה זו של @נדיב לב, אמרו רבותינו "שגם את ה'ממעטין' צריך לעשות בשמחה"

לא בדרך ווארט אלא בדרך של פשט, ניתן ללמוד מעצם הלשון "מרבים" או "ממעטין" - שהמצב הרגיל שצריך להיות הוא בשמחה.
דאל"כ היה להם לכתוב בפשטות: באדר יש לשמוח, ובאב להימנע מלשמוח.
לשון מרבים הוא להוסיף יותר שמחה על השמחה הרגילה, ולשון ממעטים הוא להפחית מכמות השמחה הרגילה, אך לא לבטל לגמרי.
בנקודה זו גרידא נפסק דלא כדבריך (תוס' מג"א ומ"ב)
 
ערכתי ומחקתי מילים אלו. דברי הם בעיקר על המצב הרגיל שלא בימי אבילות. לא אכנס לפינה זו של האם יש להשאיר מקום לשמחה מסויימת גם בזמן האבל, שזה לכאורה תרתי דסתרי.
אך בכ"ז יש מקום להבדיל בין עצבות לצער ואבילות, וכמ"ש מוהר"ן לב נשבר ועצבות אינו עניין אחד.
 

כותר

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
לשון מרבים הוא להוסיף יותר שמחה על השמחה הרגילה, ולשון ממעטים הוא להפחית מכמות השמחה הרגילה, אך לא לבטל לגמרי.
בנקודה זו גרידא נפסק דלא כדבריך (תוס' מג"א ומ"ב)
תוכל לצטט מתוס' מג"א ומ"ב, שאמרו שצריך לבטל לגמרי השמחה בימים אלה ?
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
כידוע, הכל תלוי במזל, ויש שני סוגי איסורים: איסורים שמוציאים כנגד העוברים עליהם פשקווילים חרמות ותקנות, ואיסורים שבכלל לא.

זה, למשל, מאלו שלא:
מַאי עַל כָּל נֶעֱלָם, אָמַר רַב זֶה הַהוֹרֵג כִּנָּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאַס בָּהּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר זֶה הֲרָק בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאַס (חגיגה ה')
אבל גם בלי פשקווילין מותר להזהר בהן.
אם נודף מכם ריח זיעה, זה יגעיל את חבריכם הרבה יותר מאשר להרוג כינה. זה יגעיל את חבריכם בבית המדרש, באוטובוס, ואפשר גם את בני ביתכם.
אתם לא חייבים להתקלח. בכל חנות קרובה יש טור שלם של דאודורנטים מכל הסוגים והמינים. אין שום ספר שכתוב בו שצריכים להזיע בתשעת הימים, וגם לא להדיף ריח.
אל תחכו, תתחילו כבר היום. (אגב, במקרים רבים הריח יותר מהבגדי זיעה מאשר עור האדם עצמו).

בין אדם לחבירו. זהירות.


לצערי נגעלתי מההודעה שלך לא פחות מהריגת כינה בפני...
הודעה מיותרת לחלוטין, אין בכל רחבי העולם אדם שמריח כפי התיאור שלך וההודעה שלך היא שתעזור לו. מקסימום סיפקת חומר לתבערת העצבים שיש (לי ו)לכל הקוראים על אותם אינשי שלא נזהרים בכגון דא.
מיותר וחבל!
 
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
פותח הנושא
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
עפר ואפר אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
לשון מרבים הוא להוסיף יותר שמחה על השמחה הרגילה, ולשון ממעטים הוא להפחית מכמות השמחה הרגילה, אך לא לבטל לגמרי.
בנקודה זו גרידא נפסק דלא כדבריך (תוס' מג"א ומ"ב)
תוכל לצטט מתוס' מג"א ומ"ב, שאמרו שצריך לבטל לגמרי השמחה בימים אלה ?



תוס' מגילה ה:, מ"א ומ"ב וש"פ ר"ס תקנא
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש הישראלי אמר:
האם גם לאדם היושב שבעה רח"ל על בנו יחידו
שנולד לאחר עשרים שנה תעירו ע"כ?!!!!!!!!!

אולי לא נעיר לו, ואז יצטרך לשלם על כך למעלה ר"ל.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש הישראלי אמר:
עפר ואפר אמר:
איש הישראלי אמר:
האם גם לאדם היושב שבעה רח"ל על בנו יחידו
שנולד לאחר עשרים שנה תעירו ע"כ?!!!!!!!!!

אולי לא נעיר לו, ואז יצטרך לשלם על כך למעלה ר"ל.
למה?

כי אמר החכם מכל אדם, שהשם יביא במשפט על כל נעלם.
 

כותר

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
עפר ואפר אמר:
בנקודה זו גרידא נפסק דלא כדבריך (תוס' מג"א ומ"ב)
תוכל לצטט מתוס' מג"א ומ"ב, שאמרו שצריך לבטל לגמרי השמחה בימים אלה ?



תוס' מגילה ה:, מ"א ומ"ב וש"פ ר"ס תקנא


אצטט את לשונותיהם:
תוספות: ממעטין 
. רוצה לומר שלא יהו ששים כלל וחמירי מתשעה באב שמארסין בו אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דאם כן היה לו לפרש השיעור מה הוא קורא ממעט:
מגן אברהם (א) ממעטין בשמחה - פירוש שאין שמחין כלל כמו שכתבו התוספות פ"ק דמגילה.
משנ"ב: (א) ממעטין בשמחה – עיין במגן אברהם, דרצונו לומר שאין שמחין בו כלל, כמו שכתבו התוספות פרק קמא דמגילה:
 
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
פותח הנושא
משיב דבר אמר:
עפר ואפר אמר:
כידוע, הכל תלוי במזל, ויש שני סוגי איסורים: איסורים שמוציאים כנגד העוברים עליהם פשקווילים חרמות ותקנות, ואיסורים שבכלל לא.

זה, למשל, מאלו שלא:
מַאי עַל כָּל נֶעֱלָם, אָמַר רַב זֶה הַהוֹרֵג כִּנָּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאַס בָּהּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר זֶה הֲרָק בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאַס (חגיגה ה')
אבל גם בלי פשקווילין מותר להזהר בהן.
אם נודף מכם ריח זיעה, זה יגעיל את חבריכם הרבה יותר מאשר להרוג כינה. זה יגעיל את חבריכם בבית המדרש, באוטובוס, ואפשר גם את בני ביתכם.
אתם לא חייבים להתקלח. בכל חנות קרובה יש טור שלם של דאודורנטים מכל הסוגים והמינים. אין שום ספר שכתוב בו שצריכים להזיע בתשעת הימים, וגם לא להדיף ריח.
אל תחכו, תתחילו כבר היום. (אגב, במקרים רבים הריח יותר מהבגדי זיעה מאשר עור האדם עצמו).

בין אדם לחבירו. זהירות.


לצערי נגעלתי מההודעה שלך לא פחות מהריגת כינה בפני...
הודעה מיותרת לחלוטין, אין בכל רחבי העולם אדם שמריח כפי התיאור שלך וההודעה שלך היא שתעזור לו. מקסימום סיפקת חומר לתבערת העצבים שיש (לי ו)לכל הקוראים על אותם אינשי שלא נזהרים בכגון דא.
מיותר וחבל!



אני לא כתבתי שום "תיאור". כתבתי שלפעמים ריח הזעה נודף מהאדם, וצריך להזהר בזה.
ולהגיד שתוכחה לא תעזור "לאף אחד מהם" זהו הוצאת לעז על בני תורה רבים, שאינה ראויה.
 

בשלמא

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
עפר ואפר אמר:
בנקודה זו גרידא נפסק דלא כדבריך (תוס' מג"א ומ"ב)
תוכל לצטט מתוס' מג"א ומ"ב, שאמרו שצריך לבטל לגמרי השמחה בימים אלה ?



תוס' מגילה ה:, מ"א ומ"ב וש"פ ר"ס תקנא
אבל צריך להוסיף את הערת השעה"צ:
אכן באמת הוא רק לשיטת התוספות דשם, אבל להתוספות דפרק החולץ דף מ"ג ע"א דחולקים על זה וסבירא להו דאפילו לקנות צרכי חופה דהוא שמחה גם כן שרי מראש חודש אב והלאה, והא דקאמר ממעטין במשא ומתן, הוא שימעט ממה שדרכו לנהוג בשאר הימים, אם כן אפשר דהוא הדין לענין מה דקאמר ממעטין בשמחה, הוא גם כן כעין זה.

 
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
כידוע, הכל תלוי במזל, ויש שני סוגי איסורים: איסורים שמוציאים כנגד העוברים עליהם פשקווילים חרמות ותקנות, ואיסורים שבכלל לא.

זה, למשל, מאלו שלא:
מַאי עַל כָּל נֶעֱלָם, אָמַר רַב זֶה הַהוֹרֵג כִּנָּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאַס בָּהּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר זֶה הֲרָק בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאַס (חגיגה ה')
אבל גם בלי פשקווילין מותר להזהר בהן.
אם נודף מכם ריח זיעה, זה יגעיל את חבריכם הרבה יותר מאשר להרוג כינה. זה יגעיל את חבריכם בבית המדרש, באוטובוס, ואפשר גם את בני ביתכם.
אתם לא חייבים להתקלח. בכל חנות קרובה יש טור שלם של דאודורנטים מכל הסוגים והמינים. אין שום ספר שכתוב בו שצריכים להזיע בתשעת הימים, וגם לא להדיף ריח.
אל תחכו, תתחילו כבר היום. (אגב, במקרים רבים הריח יותר מהבגדי זיעה מאשר עור האדם עצמו).

בין אדם לחבירו. זהירות.


מסקנתי מהרוח העולה מהאשכול: דברים מעין אלו ראוי לעורר עליהם בתחילת הקיץ, בצורה כללית, ולא תוך כדי תשעת הימים, בהתיחסות לט' הימים דווקא.
גם את המוסר על בין אדם לחברו צריך לומר בצורה חכמה.

ובכל אופן יישר כח על העלאת הנושא.

ויש להוסיף שבפרט בימים אלו ראוי להזהר לא להכשיל אנשים בשנאת חינם.  
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
עפר ואפר אמר:
כידוע, הכל תלוי במזל, ויש שני סוגי איסורים: איסורים שמוציאים כנגד העוברים עליהם פשקווילים חרמות ותקנות, ואיסורים שבכלל לא.

זה, למשל, מאלו שלא:
מַאי עַל כָּל נֶעֱלָם, אָמַר רַב זֶה הַהוֹרֵג כִּנָּה בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאַס בָּהּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר זֶה הֲרָק בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְנִמְאַס (חגיגה ה')
אבל גם בלי פשקווילין מותר להזהר בהן.
אם נודף מכם ריח זיעה, זה יגעיל את חבריכם הרבה יותר מאשר להרוג כינה. זה יגעיל את חבריכם בבית המדרש, באוטובוס, ואפשר גם את בני ביתכם.
אתם לא חייבים להתקלח. בכל חנות קרובה יש טור שלם של דאודורנטים מכל הסוגים והמינים. אין שום ספר שכתוב בו שצריכים להזיע בתשעת הימים, וגם לא להדיף ריח.
אל תחכו, תתחילו כבר היום. (אגב, במקרים רבים הריח יותר מהבגדי זיעה מאשר עור האדם עצמו).

בין אדם לחבירו. זהירות.


מסקנתי מהרוח העולה מהאשכול: דברים מעין אלו ראוי לעורר עליהם בתחילת הקיץ, בצורה כללית, ולא תוך כדי תשעת הימים, בהתיחסות לט' הימים דווקא.

 

הייתי נמנע בימים הללו להתנסח כך :)
 

כותר

משתמש ותיק
אמנם הב"ח מפרש דתוספות קאי דווקא על תענית גשמים,
וז"ל:
"ויותר נראה שסברת י"א שכתב רבינו היא ע"פ סברא אחת מסברת התוס' שכתבו בפ' החולץ וז"ל: מלישא וליתן מלבנות ולנטוע בפ' בתרא דתענית מוקי בירושלמי ובבנין ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים. וי"א דמשא ומתן נמי איירי בשל שמחה כגון צרכי חופה. ואין נראה דלא אסר אלא סעודה עצמה ונראה דרבוי משא ומתן קא אסר שימעטו יותר מבשאר ימים עכ"ל.
ועל פי זה כתב רבינו די"א כל בנין קאמר כדרך שאסרו כל משא ומתן פי' כמו שאסרו בין משא ומתן של שמחה כגון צרכי חופה או שאר משא ומתן ה"נ אסרו כל בנין. אבל מ"מ אינו דומה ממש למשא ומתן, דהתם ממעטין בעסקיהם קאמר ר"ל רק כדי פרנסתן, אבל בבנין אפי' מעט אסור. ודלא כהירושלמי.
ומ"ש התוס' פ"ק דמגלה ממעטין במשא ומתן פירוש של שמחה דומיא דבנין ונטיעה וממעטין רוצה לומר שלא יהו ששים כלל. וחמירי מט' באב שמארסין בו. אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דא"כ הו"ל לפרש השיעור מהו קורא ממעט עכ"ל.
ונראה לכאורה דדברי התוס' סתרי אהדדי אכן המעיין בם יראה דלא קשה מידי דבפ"ק דמגילה לענין תענית של גשמים הוא ותנן התם עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ונשואין. ומאחר דלענין אירוסין ונשואין ליכא לפרש אבל ששים קצת דא"כ הו"ל לפרש מהו השיעור ופשיטא דפירושו שאין מארסין וכונסין כלל, ה"נ דכוותיה לענין משא ומתן ובנין ונטיעה נמי אסור לגמרי קאמר, פירוש בשל שמחה לגמרי אסור. וגם המשא והמתן אינו אסור אלא בשל שמחה דומיא דבנין ונטיעה.
אבל בפרק החולץ לענין תשעה באב קאמר ותני התם העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין וכיון דלא אסר אלא סעודה עצמה אלמא דצרכי חופה נמי מותר והשתא בע"כ צריך לפרש דריבוי משא ומתן דוקא הוא דקא חסר ולא שני לן בין צרכי חופה לשאר משא ומתן ומעתה נמי צ"ל דכל בנין אסור אפילו אינו של שמחה דומיא דמשא ומתן דאסור בכל ענין. ולא קי"ל כהירושלמי דמיקל אף לענין תשעה באב בבנין. והב"י מנוחתו כבוד לא פירש כן".
 
חלק עליון תַחתִית