אלו קטעים מן התפילה זוכרים בע"פ, ומדוע? כל קול קובע!

אלו קטעים מן התפילה זוכרים בע"פ, ומדוע?

  • 'והוא רחום' דבה"ב

    קולות: 7 7.2%
  • שיר של יום

    קולות: 42 43.3%
  • אתה יצרת

    קולות: 15 15.5%
  • כל התשובות נכונות

    קולות: 10 10.3%
  • מאומה

    קולות: 41 42.3%
  • מתנגד עקרונית להשתתפות בכל סקר שהוא

    קולות: 5 5.2%

  • סה"כ בוחרים
    97
ראשית, טעיתי וצ''ל 'והוא רחום דשני וחמישי'.

כעת לנושא האשכול.
בעקבות דו''ד שהיה לי עם ידיד בעניין זה, הריני לשאול את השאלה הנ''ל.

בעבר טענתי כי הטעם שרבים מתקשים לזכור בע''פ את 'שיר של יום' וכן את 'והוא רחום', הוא מפני שחלקים אלו נאמרים במהירות, ויש כאלו שאף טענו לי שהם משתוקקים לגמרם כמה שיותר מהר, ו'לא יתנגדו' למנין עם חתן בלא תחנון.

אלא שגם את 'אתה יצרת', הנאמרת לפחות פעמיים בשנה, אנשים אינם זוכרים, אף שבה לכאו' אין את הטעמים הנ''ל. ולעומת זאת, את 'כל נדרי' זוכרים גם זוכרים, ודוחק לחלק בין פעמיים בשנה לג''פ בשנה.

מה א''כ הטעם לזה? מי היודע?.

בברכה שייהפך חודש זה לששון ולשמחה וניוושע בישועת עולמים אכי''ר.


 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
יש כאלו (אולי הם מעט ואולי הם רבים, לא בדקתי, ואולי ע"ז עצמו צריך סקר או להוסיף אפשרות כאן) שהצבעתם בסקר תהיה לא משקפת את מטרת הסקר, כי בשביל שהם לא יצטרכו לחפש סידור בכל מקום, הם פשוט באופן רשמי למדו בע"פ את כל התפילות, גם את התפילות של המועדים. ואני מכיר מישהו שנסע להתארח, ושכח את המחזור של ר"ה בביתו, וכדי שלא יצטרך לסמוך על סידור שיימצא עבורו (הוא מתפלל בנוסח אחר מהציבור), הוא פשוט למד את תפילת ר"ה בע"פ בערב ר"ה. כך שהוא ייקח את הסידור של הציבור, כי לא יתפלל בלי סידור בר"ה, אבל יגיד את הנוסח שלו.
וממילא אצל איש כזה, הסקר אינו רלוונטי, כי אינו זוכר בגלל שאומר את זה במתינות, אלא בגלל שפשוט למד את זה בע"פ.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
אני באופן אישי זוכר שש"י בע"פ אך אי"ז ראיה כיון שאלו פסוקים בתהילים,
מאיד"ג לבושתי ובא לציון אני חושש לומר שלא מתוך הסידור.... וכ"ש והוא רחום דב' וה',
אמנם "ויתן לך" אני כן יודע ע"פ וכן את "אתה יצרת" ותפילות החגים והימים הנוראים (אפי' מוסף של ר"ה.....),
אין בידי סברא לבאר העניין.....
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברהם העברי אמר:
אני באופן אישי זוכר שש"י בע"פ אך אי"ז ראיה כיון שאלו פסוקים בתהילים,
מאיד"ג לבושתי ובא לציון אני חושש לומר שלא מתוך הסידור.... וכ"ש והוא רחום דב' וה',
אמנם "ויתן לך" אני כן יודע ע"פ וכן את "אתה יצרת" ותפילות החגים והימים הנוראים (אפי' מוסף של ר"ה.....),
אין בידי סברא לבאר העניין.....

לגבי ובא לציון, שמעתי ממישהו שאמר לי כזאת, וטען שאצלו הטעם הוא בגלל התרגום של 'קדוש'... איני יודע אם שמים לב, אך מבואר שם בעצם שמה שאומרים קדוש הוא כיון שהקב''ה קדוש בשמים, קדוש בארץ, וקדוש לעולם ולעולמי עולמים. הנה:

וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין וְאָמְרִין קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָאָה בֵּית שְׁכִנְתֵּיהּ קַדִּישׁ עַל אַרְעָא עוֹבַד גְּבוּרְתֵיהּ קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא
 

קמנו ונתעודד

משתמש ותיק
שיר של יום הוא "צומת" בה צריך לבחור לאן הולכים, ובזה צריך לשים לב ולחשוב. שאל אנשים על "ושאו פתחי עולם", או "והנשאו פתחי עולם"; מה קודם - "אלקים שיר חדש אשירה לך", או "אשר בנינו כנטיעים" ותגלה שמי שחשב על זה פעם זוכר ומי שלא לא.
על כל נדרי חושבים הרבה גם לפני יוה"כ. ויש גם מנגינה.
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
קמנו ונתעודד אמר:
"ושאו פתחי עולם", או "והנשאו פתחי עולם"

אני עשיתי לי סימן מוזר. מה שמתחיל ארוך נגמר קצר, ומה שמתחיל קצר נגמר ארוך. כאשר כתוב 'והנשאו', אומרים 'מי זה מלך הכבוד', וכשכתוב 'ושאו', מסיימים 'מי הוא זה מלך הכבוד'.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
לגבי ובא לציון, שמעתי ממישהו שאמר לי כזאת, וטען שאצלו הטעם הוא בגלל התרגום של 'קדוש'...
קדושא דסידרא אני דוו' כן זוכר ע"פ (לפעמים כשאין לי סידור אני אומר רק קדו"ד - עד ה' א-לוהי וגו' שזה פסוק שנא' על קדו"ד ואילו ההמשך כבר פחות קשור)
 

זעירא קטינא

משתמש ותיק
חשבתי ע"ז פעם ויצא לי שהתפילות שאוהבים ומתחברים אליהם זוכרים בע"פ כגון הלל כל נדרי וכו' אך התפילות שלדאבונינו הם כמעמסה כגון והוא רחום (צא ולמד על הנהרה השפוכה ע"פ כולם כשמתברר שיש חתן במניין בשני וחמישי)וה"ה שש"י שכבר רוצים לגמור... ואה"נ את החלק האחרון של התפילה זוכרים פחות מהחלק הראשון בדוק ומנוסה
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
די ברור שהמנגינה בעיקר גורמת לזכרון ולכן יותר זוכרים כל נדרי ותפילות ימים נוראים למרות שנאמרים פעם בשנה, יותר משאר דברים שנאמרים כל יום או כל שבוע.
ודאי שיש גם את העניין שהזכירו שזה תלוי כמה מתחברים לתפילה וכו', אבל לדעתי ברור שיותר קל למוח שלנו לזכור בעזרת ניגונים וכדו' אולי משום שע"י הניגון כל מילה מקבלת מקום ומשמעות.
 
למה הכוונה ב'אתה יצרת' ו'והוא רחום דבה"ב', לספרדים שבינינו.
למעשה חוץ משיר של יום וסוף תחנון הארוך דשני וחמישי, אני זוכר ב"ה את כל התפילות של יום יום ושבת.
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
סתירת זקנים בנין אמר:
למה הכוונה ב'אתה יצרת' ו'והוא רחום דבה"ב', לספרדים שבינינו.
למעשה חוץ משיר של יום וסוף תחנון הארוך דשני וחמישי, אני זוכר ב"ה את כל התפילות של יום יום ושבת.

גם לספרדים יש 'אתה יצרת' במוסף שבת ור''ח, וכן 'והוא רחום' בשני וחמישי.

אכן טעיתי וצ''ל שני וחמישי... תודה על ההערה!.
 
למה זה תשאל לשמי אמר:
גם לספרדים יש 'אתה יצרת'
תודה, חשבתי משום מה שזה משהו אחר. ולגבי והוא רחום - מסתמא התכוונת להדגיש את החלק האחרון שהוא פחות שגור על פה, אצלנו נוהגים לומר את הנוסח של 'מה נאמר' לפני והוא רחום ולא לפני ויעבור ולכן לא זכרתי זאת כתחילת קטע, יש"כ.
וא"כ התשובה היא שלא זוכר מאומה, מעניין למה דווקא הם הכי קשים לזכירה אחרי שאומרים אותם כ"כ הרבה פעמים (בניגוד לנוסח תפילות שבת שיותר קל לזכור)
 

הצבי

משתמש ותיק
זעירא קטינא אמר:
חשבתי ע"ז פעם ויצא לי שהתפילות שאוהבים ומתחברים אליהם זוכרים בע"פ כגון הלל כל נדרי וכו' אך התפילות שלדאבונינו הם כמעמסה כגון והוא רחום (צא ולמד על הנהרה השפוכה ע"פ כולם כשמתברר שיש חתן במניין בשני וחמישי)וה"ה שש"י שכבר רוצים לגמור... ואה"נ את החלק האחרון של התפילה זוכרים פחות מהחלק הראשון בדוק ומנוסה
דבר ברור שכ''ה, וה''ה נמי לעניין זכירת ד''ת שבמקום לחפש סגולות למיניהם, אפשר וצריך להשקיע בחיבור למה שלומדים, וממילא ישתפר גם הזכרון, בדוק ומנוסה.
 

אברך

משתמש ותיק
לחיבת ידידי רבי @למה זה תשאל לשמי אענה חלקי.
'והוא רחום' דבה"ב - אינני יודע בע"פ. לדעתי משום שהרבה קטעים שם דומים זה לזה או לחלקים אחרים בתפילה.
שיר של יום - עם השנים ב"ה יודע בע"פ. את של יום ראשון ושל יום שישי ידעתי ראשונים, כי אומרים את זה הרבה פעמים (של יום ראשון בהכנסת ס"ת להיכל, ושל שישי בליל שבת, וגם הוא קצר).
אתה יצרת - איני יודע בע"פ. כנראה משום שדומה לנוסח יו"ט ולכן נקל להתבלבל.
 

נחבא אל הכלים

משתמש רגיל
אולי זוכרים את מה שיותר 'אוהבים' לומר?
מה עם הלל? יודעים או לא?
האם קורה לפעמים ש'נתקעים' באמצע פסוד"ז/ ק"ש/ שמו"ע ולא זוכרים מה המילה הבאה?
לענ"ד הזכרון תלוי לאו דווקא לאורך ולתדירות אלא לקונוטציה שבה הוא נאמר
ובמחכ"ת חו"ר הפורום - הפעם הראשונה שאתה זוכר שאמרת הלל זה היה בת"ת מלווה בשירה וזה נתפס כמשהו מרגש. אפי' אם כיום אתה בצד של אלו שלא ייהנו מהחזן המסלסל, מ"מ יש לך קונוטציה חיובית.
לעומת זאת, תחנון דשני וחמישי...
יתירה מזו, מה אומרים יותר, שיר של יום ליום ראשון או של יום ששי? ומה זוכרים יותר? זה לא רק בגלל האורך אלא גם בגלל האוירה של קבלת שבת הנינוחה והרגועה שאומרין ד' מלך וכו' לעומת האוירה של סוף התפילה שאומרים לדוד מזמור וכו'.
ועוד ועוד
אשמח לקרוא דעת הצבור בעניין.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
.
אברך אמר:
שיר של יום - עם השנים ב"ה יודע בע"פ. את של יום ראשון ושל יום שישי ידעתי ראשונים, כי אומרים את זה הרבה פעמים (של יום ראשון בהכנסת ס"ת להיכל, ושל שישי בליל שבת, וגם הוא קצר).
בדידי הוה עובדא.
בזמן מסויים בבחרותי בישיבה שמתי לב ביום רביעי בשבוע שאת כל מזמורי שיר של יום אני יודע בעל פה חוץ משל יום רביעי מזמור צד.
נכון שזה הכי ארוך מבין כל מזמורי שיר של יום, אבל זה כולו 26 פסוקים שאני אומר אותם כל שבוע מזה שנים. (והשנים האחרונים הם לכו נרננה... נקדמה פניו... כי קל... שאני מכיר אותם מקבלת שבת, הרי נשאר רק 23]
החלטתי שעד שבוע הבא ביום רביעי אני לומד את המזמור הזה בעל פה.
קודם כל הוצאתי תהלים עם מפרשים ולמדתי את הפרק הזה עם מפרשיו.
לאחר מכן הייתי כל יום חוזר כמה פעמים על המזמור הנ"ל. ומבקש מאחי בשבת לבחון אותי שוב ושוב על המזמור הזה.
כשהגיע יום רביעי הבא, סגרתי את הסידור לפני אמירת שיר של יום, ואמרתי את כל המזמור בעל פה.
למחרת ביום חמישי גם רציתי לומר את השיר של יום בעל פה, שהרי את של יום חמישי אני כבר מזמן יודע בעל פה, אמנם מהרגע שסגרתי את הסידור, פשוט נעלם מראשי, וכמה שניסיתי לא הצלחתי להיזכר איך מתחיל המזמור של יום חמישי.
פתחתי שוב את הסידור ואמרתי את שיר של יום מתוך הסידור.
למחרת ביום ששי התחלתי מיד את המזמור ה' מלך גאות לבש... זה הרי הכי קל והכי קצר... אבל כשהגעתי ל"נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים", מצאתי את עצמי מתבלבל מה קודם מה אחרי מה נשאו מה ישאו וכו', עד ששוב הייתי צריך להסתכל בסידור.
ביום שבת קודש שאין מה להסתפק שהרי המזמור מתחיל מזמור שיר ליום השבת, פתאום אני מוצא את עצמי באמצע למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד קל.
שוב ביום ראשון... שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם, ושאו פתחי עולם, מי הוא זה מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד,... מה קרה לי? הרי את זה אני יכול להגיד מתוך שינה.
למחרת ביום שני כבר הסתכלתי בסידור מההתחלה רק להציץ שאני מתחיל את המזמור הנכון, ואני מתחיל שיר מזמור לבני קורח. גדול ה' ומהולל וכו' יפה נוף משוש כל הארץ... וסוף סוף הכל הולך חלק, פסוק אחרי פסוק בלי טעויות בלי בלבולים, ואז אני מתחיל לפזם לעצמי "ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטיך ה': כי אתה ה' עליון מאוד נעלת על כל אלקים. אוהבי ה' שנאו רע שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. שמחו צדיקים בה' והודו לזכר קדשו: ובחיוך לעצמי אני מחמיא לעצמי על זה שסוף סוף אמרתי הכל יפה בעל פה! עד שרגע אחרי זה אני שומע את הש"ץ מסיים משום מה הוא ינהגנו על מות, במקום והודו לזכר קדשו!!
ולא נגמר הסיפור....
למחרת כשמגיעים לשיר של יום אני יודע שלפחות היום אין לי מה לפחד כי את המזמור של יום רביעי הרי חזרתי אותו ושיננתי אותו טוב טוב בעל פה, ובקול גדול אני מתחיל להכריז 'היום יום רביעי בשבת... וממשיך קל נקמות... הנשא... עד מתי... ידברו יביעו עתק... עד הסוף הגדול - ומלך גדול על כל אלקים!!
ורק אז שמתי לב שהבחור שעמד לידי מנסה לסמן לי עם 3 אצבעות שהיום יום שלישי ולא יום רביעי.

רבותי - מאז הסיפור הזה אני אומר כל יום את השיר של יום מתוך הסידור!
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ועוד סיפור נחמד מענין לענין באותו ענין:
בהיותי בחידר בכיתה ח' היה המנהל עומד בבוקר ליד שער הכניסה, וכל ילד שהיה מאחר היה רושם את שמו, ועד סוף השבוע היה צריך ללמוד את 'בריך שמיה' בעל-פה.
יום אחד אני ועוד שני ילדים חשבנו על רעיון, שבעיננו זה היה רעיון מבריק.
ישבנו כמה ימים בהפסקה ושינינו ביחד את בריך-שמיה עד שידענו אותו בעל פה, וכך חשבנו שנוכל לאחר לכיתה "בחינם" שהרי אנו כבר יודעים את בריך שמיה בעל פה.
כמה ימים אחרי זה איחרתי לבא לחיידר, ושמחתי כשראיתי מרחוק את המנהל עומד על משמרתו, וידעתי שהנה הגיע זמני לקצור את פירות התוכנית שתכננתי עם חברי.
אני נכנס לשער בראש מורם, והמנהל עוצר אותי, ושואל אותי "למה איחרת?" ואני לא מנסה לתת תירוצים וכו' אלא אני אומר לו "אין לי תירוץ", והוא כדרכו בקודש אומר לי "עד סוף השבוע אתה לומד בריך-שמיה בעל פה.
ובעניים מבריקות וחיוך גדול על פני אני אומר לו ברגש של ניצחון ענק כמובן, "אני כבר יודע את בריך שמיה בעל פה!!"
המנהל אפילו לא התפלא על הדבר, וכ"ש שלא החמיא לי על זה, אלא אמר לי "אז שיהיה כגוונא"!!! (הוא היה חסיד).
ומוסיף לי כהוספה "בפעם הבא זה יהיה "פתח אליהו".
סיכום: את "בריך שמיה ששיננתי מתוך רצון וחשק אני יודע בעל פה מאז ועד היום הזה, את 'כגוונא' אני לא צריך לדעת כי אני מתפלל בבית כנסת נוסח אשכנז, (למרות שמנהג אאמו"ר זצ"ל היה נוסח ספרד), ואת 'פתח אליהו' לצערי לא זכיתי אף ללמוד בפנים.
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
נחבא אל הכלים אמר:
יתירה מזו, מה אומרים יותר, שיר של יום ליום ראשון או של יום ששי? ומה זוכרים יותר? זה לא רק בגלל האורך אלא גם בגלל האוירה של קבלת שבת הנינוחה והרגועה שאומרין ד' מלך וכו' לעומת האוירה של סוף התפילה שאומרים לדוד מזמור וכו'.

אני חושב שהרבה מזה תלוי במנגינה.

נשאלתי, מה אני זוכר... ובכן, הכל... כשהתבוננתי שאיני זוכר ע''פ, ונתתי לבי לשנות זאת. התבוננתי בסדר הלוגי של הדברים, ומאז הסתדר. למשל: הרבה דברו על חוסר הסדר ב'והוא רחום', אבל יש בו חלוקה לוגית לקטעים, שאם קולטים אותה, קל הרבה יותר לזכור. תחושתי שהשכחה שולטת בעיקר בקושי לזכור את הקטעים.
לגבי שיר של יום, את של יום ראשון זוכרני בקלות, בגלל מנגינת הימים הנוראים בה אומרים בנוסחי שלי את המזמור הנ''ל, קודם 'תפילה על הפרנסה' הארוכה, כך שהצדק כמובן עם כב'.

אגב, למתפללי אשכנז / ספרד יש להמליץ על סידור 'תפלת יוסף' (בקר) שהוא סידור נפלא שחבל שלא נפוץ מספיק. בני ע''מ ייאלצו להסתפק בכוונת הלב עשיר הגופנים ומערפל העיניים הטרוטות בשעת בוקר מפוהקת...
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
לדעתי והוא רחום זו התפילה הכי פחות ברורה מכל התפילות. היא כלולה לכל אורכה משבחים ובקשות והסבר "כי...".
כמה וכמה קטעים שחוזרים על עצמם מתחילים דומה ומסתייימים שונה ולהיפך.
אולי יוכלו חכמי הפורום לברר את והוא רחום ולפשט אותו, לזכור אותו לפי סדר מסוים.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
נחבא אל הכלים אמר:
יתירה מזו, מה אומרים יותר, שיר של יום ליום ראשון או של יום ששי? ומה זוכרים יותר? זה לא רק בגלל האורך אלא גם בגלל האוירה של קבלת שבת הנינוחה והרגועה שאומרין ד' מלך וכו' לעומת האוירה של סוף התפילה שאומרים לדוד מזמור וכו'.


אגב, למתפללי אשכנז / ספרד יש להמליץ על סידור 'תפלת יוסף' (בקר) שהוא סידור נפלא שחבל שלא נפוץ מספיק.
גא''מ.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
אלי מאירי אמר:
לדעתי והוא רחום זו התפילה הכי פחות ברורה מכל התפילות. היא כלולה לכל אורכה משבחים ובקשות והסבר "כי...".
כמה וכמה קטעים שחוזרים על עצמם מתחילים דומה ומסתייימים שונה ולהיפך.
אולי יוכלו חכמי הפורום לברר את והוא רחום ולפשט אותו, לזכור אותו לפי סדר מסוים.
ע"פ הפסוק והוא רחום.
לא מסודר לגמרי, אבל מחלוק ל91 שורות יותר נכון מחולק ל13 התחלות.
ורמז הפסוק הנ"ל. ואכמ"ל צורת הרמז

הועתק מתוכנת די בי אס (והזכויות שמורות)
סדור תפלה נוסח אשכנז - סדר הארוך יותר,

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית. וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ:

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית. וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ:

וְהוּא  אַתָּה יְדֹוָד. לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנּוּ.
חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנוּ:
רַחוּם הוֹשִׁיעֵנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם. לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ.
לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ:

וְהוּא  אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ. אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד:
רַחוּם  כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא:
יְכַפֵּר לֹא כַחֲטָאֵינוּ תַּעֲשֶֹה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנוֹתֵינוּ תִּגְמֹל עָלֵינוּ:

וְהוּא אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ. יְדֹוָד. עֲשֵֹה לְמַעַן שְׁמֶךָ:
רַחוּם זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְדֹוָד וַחֲסָדֶיךָ. כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:
יְכַפֵּר יַעֲנֵנוּ יְדֹוָד בְּיוֹם צָרָה. יְשַֹגְּבֵנוּ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:
עָוֹן  יְדֹוָד הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

וְהוּא  אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ. כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִֹים. צְדָקָה עֲשֵֹה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:
רַחוּם אֲדוֹנֵינוּ אֱלֹהֵינוּ. שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ.
יְכַפֵּר וּזְכָר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:
 עָוֹן  וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ. אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה
וְלֹא  וַתַּעַשֹ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה. חָטָאנוּ רָשָׁעְנוּ:

 וְהוּא אֲדֹנָי. כְּכָל צִדְקוֹתֶיךָ יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלַיִם הַר קָדְשֶׁךָ. כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ. יְרוּשָׁלַיִם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ:
 רַחוּם וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו. וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם. לְמַעַן אֲדֹנָי:
 יְכַפֵּר הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע. פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שׁוֹמְמוֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ.
 עָוֹן כִּי לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ. כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים:
וְלֹא אֲדֹנָי שְׁמָעָה. אֲדֹנָי סְלָחָה. אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה. וַעֲשֵֹה אַל תְּאַחַר.
יַשְׁחִית לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי. כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:

וְהוּא אָבִינוּ הָאָב הָרַחֲמָן. הַרְאֵנוּ אוֹת לְטוֹבָה וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.
יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִם. כִּי אַתָּה יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ:
 רַחוּם וְעַתָּה יְדֹוָד אָבִינוּ אָתָּה. אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵֹה יָדְךָ כֻּלָּנוּ:
הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ:
יְכַפֵּר חוּסָה יְדֹוָד עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם. לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם:
 עָוֹן יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ. שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. יָדַעְנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִֹים. צְדָקָה עֲשֵֹה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:
 וְלֹא כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְדֹוָד עָלֵינוּ. וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:
יַשְׁחִית חֲמוֹל עַל עַמֶּךָ. רַחֵם עַל נַחֲלָתֶךָ. חוּסָה נָּא כְּרוֹב רַחֲמֶיךָ. חָנֵּנוּ מַלְכֵּנוּ וַעֲנֵנוּ. כִּי לְךָ יְדֹוָד הַצְּדָקָה. עֹשֵֹה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת:
 הַבֶּט נָא רַחֶם נָא עַל עַמְךָ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ.
וְהִרְבָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ חוּס וְרַחֵם וְהוֹשִׁיעָה צֹאן מַרְעִיתֶךָ. וְאַל יִמְשָׁל בָּנוּ קֶצֶף. כִּי לְךָ עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת.
 
וְהוּא הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶּךָ.
רַחוּם  רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן בְּרִיתֶךָ
 הַבִּיטָה וַעֲנֵנוּ בְּעֵת צָרָה. כִּי לְךָ יְדֹוָד הַיְשׁוּעָה.
  יְכַפֵּר בְּךָ תוֹחַלְתֵּנוּ אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת. אָנָּא סְלַח נָא. אֵל טוֹב וְסַלָּח כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנוּן וְרַחוּם אָתָּה:
אָנָּא מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם. זְכֹר וְהַבֵּט לִבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדַת יָחִיד לְמַעַן יִשְֹרָאֵל.
 עָוֹן  אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ. כִּי שִׁמְךָ הַגָּדוֹל נִקְרָא עָלֵינוּ. עֹשֵֹה  נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת. עֲשֵֹה עִמָּנוּ כְּחַסְדֶּךָ.
חַנּוּן וְרַחוּם. הַבִּיטָה וַעֲנֵנוּ בְּעֵת צָרָה. כִּי לְךָ יְדֹוָד הַיְשׁוּעָה.
וְלֹא אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַחֲסֵנוּ אַל תַּעַשׁ עִמָּנוּ כְּרֹעַ מַעֲלָלֵנוּ זְכוֹר רַחֲמֶיךָ יְדֹוָד וַחֲסָדֶיךָ וּכְרֹב טוּבְךָ הוֹשִׁיעֵנוּ
יַשְׁחִית  וַחֲמָל נָא עָלֵינוּ כִּי אֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ אַחֵר מִבַּלְעָדֶיךָ צוּרֵנוּ
  אַל תַּעַזְבֵנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ כִּי נַפְשֵׁנוּ קְצָרָה. מֵחֶרֵב וּמִשְּׁבִי וּמִדֶּבֶר וּמִמַּגֵּפָה וּמִכָּל צָרָה וְיָגוֹן הַצִּילֵנוּ כִּי לְךָ קִוִּינוּ
וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב וְאַל תַּכְלִימֵנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ בָּנוּ

וְהוּא וּזְכֹר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.
רַחוּם רְאֵה בְצָרוֹתֵינוּ וּשְׁמַע קוֹל תְּפִלָּתֵנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵע תְּפִלַּת כָּל פֶּה:
 יְכַפֵּר אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, רַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ, כִּי אֵין כָּמוֹךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ, אָנָּא שָֹא נָא פְשָׁעֵינוּ.
 עָוֹן אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ, אֵל חַי וְקַיָּם הֶחָסִין בַּכֹּחַ, חָסִיד וְטוֹב עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ, כִּי אַתָּה הוּא יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ. אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים,
וְלֹא עֲשֵֹה עִמָּנוּ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.
יַשְׁחִית שְׁמַע מַלְכֵּנוּ תְּפִלָּתֵנוּ, וּמִיַּד אוֹיְבֵינוּ הַצִּילֵנוּ.
 וְהִרְבָּה שְׁמַע מַלְכֵּנוּ תְּפִלָתֵנוּ וּמִכָּל צָרָה וְיָגוֹן הַצִּילֵנוּ.
לְהָשִׁיב אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַתָּה, וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא, אַל תַּנִּיחֵנוּ.
אַפּוֹ אַל תַּעַזְבֵנו אָבִינוּ, וְאַל תִּטְשֵׁנוּ בּוֹרְאֵנוּ, וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:
וְהוּא אֵין כָּמוֹךָ חַנּוּן וְרַחוּם יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ.
 רַחוּם אֵין כָּמוֹךָ אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.
 יְכַפֵּר הוֹשִׁיעֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מֵרַעַשׁ וּמֵרֹגֶז הַצִּילֵנוּ:
עָוֹן זְכוֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.
וְלֹא אַל תֵּפֶן אֶל קָשְׁיֵנוּ וְאֶל רִשְׁעֵנוּ וְאֶל חַטָּאתֵנוּ
יַשְׁחִית  שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:
 וְהִרְבָּה וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמָּוֶת כִּי רַחוּם אָתָּה.
לְהָשִׁיב כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ. עוֹשֶֹה חֶסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.
אַפּוֹ חוּסָה יְדֹוָד עַל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִזַּעְמֶךָ.
וְלֹא  וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְזֵרָה קָשָׁה. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְֹרָאֵל:
וְהוּא לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים.
רַחוּם מַה נִּתְאוֹנֵן מַה נֹּאמַר מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק:
 יְכַפֵּר נַחְפְּשָֹה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ.
עָוֹן כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים:
וְלֹא אָנָּא יְדֹוָד הוֹשִׁיעָה נָּא.
יַשְׁחִית אָנָּא יְדֹוָד הַצְּלִיחָה נָא:
וְהִרְבָּה אָנָּא יְדֹוָד עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
לְהָשִׁיב לְךָ יְדֹוָד חִכִּינוּ.
 אַפּוֹ לְךָ יְדֹוָד קִוִּינוּ.
וְלֹא לְךָ יְדֹוָד נְיַחֵל.
יָעִיר אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ.
וְהוּא כִּי נָאֲמוּ גּוֹיִם. אָבְדָה תִקְוָתָם. כָּל בֶּרֶךְ וְכָל קוֹמָה לְךָ לְבַד תִּשְׁתַּחֲוֶה:
רַחוּם הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים.
 יְכַפֵּר נִבְהֲלָה נַפְשֵׁנוּ מֵרֹב עִצְּבוֹנֵנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ נֶצַח.
עָוֹן קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ. כִּי חָסִינוּ בָךְ.
וְלֹא אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. אִם אֵין בָּנוּ צְדָקָה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים. זְכָר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ.
יַשְׁחִית וְעֵדוֹתֵינוּ בְּכָל יוֹם יְדֹוָד אֶחָד.
 וְהִרְבָּה הַבִּיטָה בְעָנְיֵנוּ. כִּי רַבּוּ מַכְאוֹבֵינוּ. וְצָרוֹת לְבָבֵנוּ.
לְהָשִׁיב חוּסָה יְדֹוָד עָלֵינוּ.
אַפּוֹ וְאַל תִּשְׁפֹּךְ חֲרוֹנְךָ עָלֵינוּ. כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ.
 וְלֹא אֵל הַבִּיטָה. דַּל כְּבוֹדֵנוּ בַּגּוֹיִים וְשִׁקְּצוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה.
יָעִיר עַד מָתַי עֻזְּךָ בַּשְּׁבִי.
 כָּל וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר.
וְהוּא עוֹרְרָה גְבוּרָתְךָ וְקִנְאָתְךָ עַל אוֹיְבֶיךָ.
רַחוּם הֵם יֵבוֹשׁוּ וְיֵחַתּוּ מִגְבוּרָתָם.
 יְכַפֵּר וְאַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶיךָ תְּלָאוֹתֵינוּ.
עָוֹן  מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ בְּיוֹם צָרָתֵנוּ.
 וְלֹא וְאִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ לְמַעַנְךָ פְּעַל.
 יַשְׁחִית וְאַל תַּשְׁחִית זֵכֶר שְׁאֵרִיתֵנוּ
וְהִרְבָּה  אֹם הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם תָּמִיד בְּאַהֲבָה
לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ: וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְֹרָאֵל. יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ. יְדֹוָד אֶחָד:

 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
אלי מאירי אמר:
לדעתי והוא רחום זו התפילה הכי פחות ברורה מכל התפילות. היא כלולה לכל אורכה משבחים ובקשות והסבר "כי...".
כמה וכמה קטעים שחוזרים על עצמם מתחילים דומה ומסתייימים שונה ולהיפך.
אולי יוכלו חכמי הפורום לברר את והוא רחום ולפשט אותו, לזכור אותו לפי סדר מסוים.
ע"פ הפסוק והוא רחום.
לא מסודר לגמרי, אבל מחלוק ל91 שורות 
ורמז הפסוק הנ"ל. ואכמ"ל צורת הרמז

הועתק מתוכנת די בי אס (והזכויות שמורות)
סדור תפלה נוסח אשכנז - סדר הארוך יותר,

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית. וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ:
וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית. וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ:
וְהוּא  אַתָּה יְדֹוָד. לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנּוּ.
חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנוּ:
רַחוּם הוֹשִׁיעֵנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם. לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ.
לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ:
וְהוּא  אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ. אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד:
רַחוּם  כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא:
יְכַפֵּר לֹא כַחֲטָאֵינוּ תַּעֲשֶֹה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנוֹתֵינוּ תִּגְמֹל עָלֵינוּ:
וְהוּא אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ. יְדֹוָד. עֲשֵֹה לְמַעַן שְׁמֶךָ:
רַחוּם זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְדֹוָד וַחֲסָדֶיךָ. כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:
יְכַפֵּר יַעֲנֵנוּ יְדֹוָד בְּיוֹם צָרָה. יְשַֹגְּבֵנוּ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:
עָוֹן  יְדֹוָד הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
וְהוּא  אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ. כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִֹים. צְדָקָה עֲשֵֹה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:
רַחוּם אֲדוֹנֵינוּ אֱלֹהֵינוּ. שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ.
וּזְכָר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:
יְכַפֵּר  וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ. אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּעַשֹלְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה. חָטָאנוּ רָשָׁעְנוּ:
עָוֹן אֲדֹנָי. כְּכָל צִדְקוֹתֶיךָ יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלַיִם הַר קָדְשֶׁךָ. כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ. יְרוּשָׁלַיִם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ:
וְלֹא וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו. וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם. לְמַעַן אֲדֹנָי:
וְהוּא הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע. פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שׁוֹמְמוֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ.
כִּי לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ. כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים:
רַחוּם אֲדֹנָי שְׁמָעָה. אֲדֹנָי סְלָחָה. אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה. וַעֲשֵֹה אַל תְּאַחַר.
לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי. כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ:
יְכַפֵּר אָבִינוּ הָאָב הָרַחֲמָן. הַרְאֵנוּ אוֹת לְטוֹבָה וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.
יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִם. כִּי אַתָּה יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ:
עָוֹן  וְעַתָּה יְדֹוָד אָבִינוּ אָתָּה. אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵֹה יָדְךָ כֻּלָּנוּ:
וְלֹא הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ:
יַשְׁחִית חוּסָה יְדֹוָד עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם. לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם:
וְהוּא  יָדַעְנוּ כִּי חָטָאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ. שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. יָדַעְנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִֹים. צְדָקָה עֲשֵֹה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:
רַחוּם כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְדֹוָד עָלֵינוּ. וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:
יְכַפֵּר  חֲמוֹל עַל עַמֶּךָ. רַחֵם עַל נַחֲלָתֶךָ. חוּסָה נָּא כְּרוֹב רַחֲמֶיךָ. חָנֵּנוּ מַלְכֵּנוּ וַעֲנֵנוּ. כִּי לְךָ יְדֹוָד הַצְּדָקָה. עֹשֵֹה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת:
עָוֹן  הַבֶּט נָא רַחֶם נָא עַל עַמְךָ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ.
בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ חוּס וְרַחֵם וְהוֹשִׁיעָה צֹאן מַרְעִיתֶךָ.
וְאַל יִמְשָׁל בָּנוּ קֶצֶף. כִּי לְךָ עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת.
וְלֹא  הוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶּךָ.
יַשְׁחִית רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן בְּרִיתֶךָ
וְהִרְבָּה הַבִּיטָה וַעֲנֵנוּ בְּעֵת צָרָה. כִּי לְךָ יְדֹוָד הַיְשׁוּעָה.
וְהוּא בְּךָ תוֹחַלְתֵּנוּ אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת. אָנָּא סְלַח נָא. אֵל טוֹב וְסַלָּח כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנוּן וְרַחוּם אָתָּה:
רַחוּם אָנָּא מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם. זְכֹר וְהַבֵּט לִבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדַת יָחִיד לְמַעַן יִשְֹרָאֵל.
 יְכַפֵּר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ. כִּי שִׁמְךָ הַגָּדוֹל נִקְרָא עָלֵינוּ. עֹשֵֹה  נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת. עֲשֵֹה עִמָּנוּ כְּחַסְדֶּךָ.
 עָוֹן חַנּוּן וְרַחוּם. הַבִּיטָה וַעֲנֵנוּ בְּעֵת צָרָה. כִּי לְךָ יְדֹוָד הַיְשׁוּעָה.
וְלֹא אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מַחֲסֵנוּ אַל תַּעַשׁ עִמָּנוּ כְּרֹעַ מַעֲלָלֵנוּ זְכוֹר רַחֲמֶיךָ יְדֹוָד וַחֲסָדֶיךָ וּכְרֹב טוּבְךָ הוֹשִׁיעֵנוּ
יַשְׁחִית  וַחֲמָל נָא עָלֵינוּ כִּי אֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ אַחֵר מִבַּלְעָדֶיךָ צוּרֵנוּ
 וְהִרְבָּה אַל תַּעַזְבֵנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ אַל תִּרְחַק מִמֶּנוּ כִּי נַפְשֵׁנוּ קְצָרָה. מֵחֶרֵב וּמִשְּׁבִי וּמִדֶּבֶר וּמִמַּגֵּפָה וּמִכָּל צָרָה וְיָגוֹן הַצִּילֵנוּ כִּי לְךָ קִוִּינוּ
לְהָשִׁיב וְאַל תַּכְלִימֵנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ בָּנוּ
וְהוּא וּזְכֹר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.
רַחוּם רְאֵה בְצָרוֹתֵינוּ וּשְׁמַע קוֹל תְּפִלָּתֵנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵע תְּפִלַּת כָּל פֶּה:
 יְכַפֵּר אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, רַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ, כִּי אֵין כָּמוֹךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ, אָנָּא שָֹא נָא פְשָׁעֵינוּ.
 עָוֹן אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ, אֵל חַי וְקַיָּם הֶחָסִין בַּכֹּחַ, חָסִיד וְטוֹב עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ, כִּי אַתָּה הוּא יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ. אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים,
וְלֹא עֲשֵֹה עִמָּנוּ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.
יַשְׁחִית שְׁמַע מַלְכֵּנוּ תְּפִלָּתֵנוּ, וּמִיַּד אוֹיְבֵינוּ הַצִּילֵנוּ.
 וְהִרְבָּה שְׁמַע מַלְכֵּנוּ תְּפִלָתֵנוּ וּמִכָּל צָרָה וְיָגוֹן הַצִּילֵנוּ.
לְהָשִׁיב אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַתָּה, וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא, אַל תַּנִּיחֵנוּ.
אַפּוֹ אַל תַּעַזְבֵנו אָבִינוּ, וְאַל תִּטְשֵׁנוּ בּוֹרְאֵנוּ, וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:
וְהוּא אֵין כָּמוֹךָ חַנּוּן וְרַחוּם יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ.
 רַחוּם אֵין כָּמוֹךָ אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.
 יְכַפֵּר הוֹשִׁיעֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מֵרַעַשׁ וּמֵרֹגֶז הַצִּילֵנוּ:
עָוֹן זְכוֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.
וְלֹא אַל תֵּפֶן אֶל קָשְׁיֵנוּ וְאֶל רִשְׁעֵנוּ וְאֶל חַטָּאתֵנוּ
יַשְׁחִית  שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:
 וְהִרְבָּה וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמָּוֶת כִּי רַחוּם אָתָּה.
לְהָשִׁיב כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ. עוֹשֶֹה חֶסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.
אַפּוֹ חוּסָה יְדֹוָד עַל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִזַּעְמֶךָ.
וְלֹא  וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְזֵרָה קָשָׁה. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְֹרָאֵל:
וְהוּא לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים.
רַחוּם מַה נִּתְאוֹנֵן מַה נֹּאמַר מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק:
 יְכַפֵּר נַחְפְּשָֹה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ.
עָוֹן כִּי יְמִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים:
וְלֹא אָנָּא יְדֹוָד הוֹשִׁיעָה נָּא.
יַשְׁחִית אָנָּא יְדֹוָד הַצְּלִיחָה נָא:
וְהִרְבָּה אָנָּא יְדֹוָד עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
לְהָשִׁיב לְךָ יְדֹוָד חִכִּינוּ.
 אַפּוֹ לְךָ יְדֹוָד קִוִּינוּ.
וְלֹא לְךָ יְדֹוָד נְיַחֵל.
יָעִיר אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ.
וְהוּא כִּי נָאֲמוּ גּוֹיִם. אָבְדָה תִקְוָתָם. כָּל בֶּרֶךְ וְכָל קוֹמָה לְךָ לְבַד תִּשְׁתַּחֲוֶה:
רַחוּם הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים.
 יְכַפֵּר נִבְהֲלָה נַפְשֵׁנוּ מֵרֹב עִצְּבוֹנֵנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ נֶצַח.
עָוֹן קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ. כִּי חָסִינוּ בָךְ.
וְלֹא אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. אִם אֵין בָּנוּ צְדָקָה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים. זְכָר לָנוּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ.
יַשְׁחִית וְעֵדוֹתֵינוּ בְּכָל יוֹם יְדֹוָד אֶחָד.
 וְהִרְבָּה הַבִּיטָה בְעָנְיֵנוּ. כִּי רַבּוּ מַכְאוֹבֵינוּ. וְצָרוֹת לְבָבֵנוּ.
לְהָשִׁיב חוּסָה יְדֹוָד עָלֵינוּ.
אַפּוֹ וְאַל תִּשְׁפֹּךְ חֲרוֹנְךָ עָלֵינוּ. כִּי אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ.
 וְלֹא אֵל הַבִּיטָה. דַּל כְּבוֹדֵנוּ בַּגּוֹיִים וְשִׁקְּצוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה.
יָעִיר עַד מָתַי עֻזְּךָ בַּשְּׁבִי.
 כָּל וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר.
וְהוּא עוֹרְרָה גְבוּרָתְךָ וְקִנְאָתְךָ עַל אוֹיְבֶיךָ.
רַחוּם הֵם יֵבוֹשׁוּ וְיֵחַתּוּ מִגְבוּרָתָם.
 יְכַפֵּר וְאַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶיךָ תְּלָאוֹתֵינוּ.
עָוֹן  מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ בְּיוֹם צָרָתֵנוּ.
 וְלֹא וְאִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ לְמַעַנְךָ פְּעַל.
 יַשְׁחִית וְאַל תַּשְׁחִית זֵכֶר שְׁאֵרִיתֵנוּ
וְהִרְבָּה  אֹם הַמְיַחֲדִים שִׁמְךָ פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם תָּמִיד בְּאַהֲבָה
לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ: וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְֹרָאֵל. יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ. יְדֹוָד אֶחָד:
רעיון יפה, אבל בחלק גדול מהפסוקים אינני רואה למה להעמיס שזה שייך למילה זו ולא לכל מילה אחרת שבפסוק והוא רחום.
 
 

נחבא אל הכלים

משתמש רגיל
למה זה תשאל לשמי אמר:
נחבא אל הכלים אמר:
יתירה מזו, מה אומרים יותר, שיר של יום ליום ראשון או של יום ששי? ומה זוכרים יותר? זה לא רק בגלל האורך אלא גם בגלל האוירה של קבלת שבת הנינוחה והרגועה שאומרין ד' מלך וכו' לעומת האוירה של סוף התפילה שאומרים לדוד מזמור וכו'.

אני חושב שהרבה מזה תלוי במנגינה.
אמת כדברך
ואוסיף ואומר ע"פ מה שסיפר @יושב אוהלים 
יושב אוהלים אמר:
והוא כדרכו בקודש אומר לי "עד סוף השבוע אתה לומד בריך-שמיה בעל פה.

סיכום: את "בריך שמיה ששיננתי מתוך רצון וחשק אני יודע בעל פה מאז ועד היום הזה, את 'כגוונא' אני לא צריך לדעת כי אני מתפלל בבית כנסת נוסח אשכנז, (למרות שמנהג אאמו"ר זצ"ל היה נוסח ספרד), ואת 'פתח אליהו' לצערי לא זכיתי אף ללמוד בפנים.
ומה שסיפר 
יושב אוהלים אמר:
החלטתי שעד שבוע הבא ביום רביעי אני לומד את המזמור הזה בעל פה.
קודם כל הוצאתי תהלים עם מפרשים ולמדתי את הפרק הזה עם מפרשיו.
שאף אנכי הצב"י למדתי היטב את מזמור 'קל נקמות' (לא רק בשביל לדעת בע"פ)
וכנראה שכל הטעמים נכונים
 

אור החכמה

משתמש ותיק
פעם מישהו שאל אותי למה שיר של יום לא זוכרים ועל הניסים של חנוכה זוכרים?
עניתי לו בתרתי:
א. בגלל המנגינה.
ב. בגלל ש-ועל הניסים של חנוכה חוזרים על זה שוב ושוב בפרק זמן קצר מאוד, כי בשמונת ימי החנוכה אומרים אותו בערך 34 פעמים! משא"כ שיר של יום חוזרים על זה פעם בשבוע, הפרשי החזרות הם גדולים, ובפרט לפי מש"כ לעיל שזה כעין "צומת".
 

יעקב יעקב

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
אני עשיתי לי סימן מוזר. מה שמתחיל ארוך נגמר קצר, ומה שמתחיל קצר נגמר ארוך. כאשר כתוב 'והנשאו', אומרים 'מי זה מלך הכבוד', וכשכתוב 'ושאו', מסיימים 'מי הוא זה מלך הכבוד'.
ג"א ניסיתי לעשות את הסימן הזה, ואז שמעתי ממישהו סימן יותר קל:

הרי בשיר קיצצו את שני הפסוקים האמצעיים, וזה הכל...

תהלים פרק כ"ד:
(ז) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:

              (ח) מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה:
              (ט) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:


(י) מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:


 
 
חלק עליון תַחתִית