זהירות - לגרום חלישות דעת ליהודי!

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
משיב דבר אמר:
נדיב לב אמר:
בראייה, כמו שמצאנו
בתמר שבשביל לא לבייש את יהודה הסכימה להשרף ולשרוף את מי שממנו יצא מלך המשיח!

יש"כ. אבל ע"פ זו דוגמה קיצונית שחוטאת לנושא האשכול. 'חלישות דעת' מתבטאת בדקי דקויות, יותר מאשר למסור נפש כדי שלא לשפוך דמו של השני. ודי בהערה זו, כדי לכוון את החברים במטרת האשכול.
 

E. W

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
הרבי ר' בונם מפשיסחא אמר שהוא יכול להביא את המשיח. אבל אז המשיח יעשה טיש, ויושיבו לידו את האוהב ישראל מאפטה, זקן צדיקי הדור. וכמובן האוהב ישראל ישאל אותו 'בזכות מי הגיע מר', ואז יצביע המשיח על קצה השלחן ויאמר 'אתה רואה שם את בונם אפטייקער? בזכותו אני כאן', ואז יהיה שבריר של חלישות הדעת לאוהב ישראל', ועל כן הוא מושך את ידו מזה.
מאיר עיני הגולה.pdf

ואכן, כשאחד מראשי־הישיבות ערער על עובדא זו (היתכן לעכב ביאת משיחנו וכו') - השיבו א' מן העומדים שם בראי' הנ"ל ממשה רבנו ע"ה.
אי ביאת המשיח לא יגרום לאוהב ישראל חלישות הדעת יותר מאשר שבריר החלישות הדעת שהמשיח הגיע בגלל הרבה' ר' בונים??? 
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
E. W אמר:
אי ביאת המשיח לא יגרום לאוהב ישראל חלישות הדעת יותר מאשר שבריר החלישות הדעת שהמשיח הגיע בגלל הרבה' ר' בונים??? 
את"ל, היינו הך: ענינו של משיח צדקנו מכריח שביאתו לא תהא קשורה בעגמת־נפש כלשהי ח"ו לבר ישראל.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
חוזר ומגיד אמר:
נדיב לב אמר:
האמת שתמיד הסתפקתי בענין הזה ששמו חלישות דעת. אמנם הרגש מבינו היטב, אבל השכל מסתפק בו.
הלא מה הגורם לחלישות דעת לאדם גדול כקטן אם לא מפני כבודו בעיניו. שיעקור ממידתו עניני כבוד וגאווה ושלום עליו נפשו, ומה ניטפל למסכן שלא בא לזלזלו במכוון?

כנראה שיש כאן יסוד עמוק בגדר כבוד בסיסי שאינו נוגע למושג גאווה ו'כבוד'. ובשביל זה אקרא לחברים לחדד את ההבדל אם אכן ישנו.

לגורם את החלישות הדעת יש את העבודה שלו
ולמי שנגרם חלישות הדעת יש את העבודה שלו
וכל אחד אמור לעבוד על מידותיו 

בכל אופן כולנו צריכים וצורכים כבוד
ואם תיקח בנאדם ומנע ממנו את הכבוד הוא לא ישרוד
וחז''ל לא הזהירו רק על הרדיפה אחר הכבוד וההתעסקות היתירה בו
וגם נתנו עצה לתת כבוד לזולת מועילה כמו לקיחתו באומרם
איזהו מכובד המכבד את הבריות

אבל בבסיסי כל אדם צריך כבוד 
ואם מאן דהו מנעך מכבוד שאתה רגיל אליו
ובפרט אם הוא מהקרובים אליך 
או שבייש אותך או משהו דומה
זכותך ואפ' מחובתך לבוא אליו בטרוניה על כך
רק שהיום לא עושים כך בגלל הגאווה.........


דברי טעם. כמובן שצורת העבודה מתחלקת לשני פנים, מצד 'המכובד' שלא ידרוש את כבודו ומצד 'המכבד' שלא יגרום חלשות דעת לזולתו. אבל מה שבקשה נפשי לדעת ולהבין הוא ביחס לאנשים גדולים שרגל גאווה או רדיפה אחרי הכבוד אינה מנת חלקם, וא"כ בכאלה אנשים, מיהת"י שנורה לאדם להמנע ממעשה חיובי שמא יגרום לחלישות דעתם כמו בחלק הדוגמאות שהוזכרו לעיל.
 

מָרְדֳּכַי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אפרט מקרים מצויים בגרימת חלישות דעת ליהודי. אפשר לדון ביחס הנכון בין הזהירות בנ"ל לעצם המעשה.
א. לצאת באמצע דרשה. כפי שהובא לעיל, וזה אכן גם מצוי וגם סביר.
ב. לשמוע שיחה ממשגיח אחר או שיעור מר"מ אחר. גם מצוי וגם סביר.
ג. לציין בפני מגיד שיעור שדבריו נכתבו בספר בין זמנינו. וד"ל.
ד. לדקדק בהלכה מעל השורה, בפני חברו או קרובי משפחתו וד"ל.
ה. להדגיש פא"פ במעלה טובה ע"ח מי שלקוי בה.
ו. ליהודי על מידותיו הטובים או על ילדיו הטובים וכיו"ב בפני יהודי אחר.
ז. לשבח בעל מקצוע פלוני בפני בעל מקצוע אחר.
ח. מוזמנים להוסיף עוד במה שנתקלתם בעבר או במה שמצוי..
ט.
י.
על סעיף ה.
זה הזכיר לי את זה.

וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, [אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ עוֹמֵד שָׁם, וְלֹא הִגִּיעַ לוֹ בֹּשֶׁת, וְלֹא בִּיְשׁוֹ אֶלָּא עָרַךְ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְחָכְמָתוֹ, לְמוּל מַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ, אוֹ חָכְמָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מִכְּלָלוֹ, שֶׁהוּא מְכֻבָּד וַחֲבֵרוֹ בָּזוּי], אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא [עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה]
מתוך קיצור שולחן ערוך.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מָרְדֳּכַי אמר:
החזון איש עצמו אמר,
שהגדולה של יהודי!
זה לעבור את השבעים שנה.
בלי לפגוע ביהודי אחר...

ידוע למר אם מיוחס לחזו"א או לגרי"ס?
 
אבקש לספר סיפור שבזמנו ריגש אותי מאוד.

היה זה בעשי''ת. ראיתי תכונה סביב חנות אחת לממכר מזון, ומהתבוננות נראה מחזה מוזר.

יהודי יקר, שככל הנראה לא ניחן בדעת שלמה - אלא שקשה לראות זאת ממבט ראשון, עמד ופשוט גידף את המקום ואיכות מאכליו, איני יודע אם בצדק או שלא. לא נחה דעתו, עד שבקול גדול, לעיני כל הנוכחים, תפס את המנה שקנה, והשליכה בפני המוכרים.

כפי מה שראיתי, היה זה בגלל רצון לתשומת לב.

אלא, שהמוכרים, כדרכם של מקומות אלו, היו נערים נושרים, בעלי זרוע, וראו על פניהם את המאבק האדיר שלא להגיב, כמדומני שאחד גם סינן לחברו 'עשרת ימי תשובה'... הם סימנו למשגיח, שניגש אליו והתחיל להרעיף מחמאות לרוב, עד שהנ''ל יצא בתחושה טובה. והאמת, שאני עצמי, חמתי עלתה בי להשחית לנוכח התנהגותו הנלוזה של הנ''ל. הלא רמת האוכל במקומות אלו ידועה, ולכן המחיר זול, ומה לו כי ילין, ובכלל, למה בצורה כזו המרחיקה לקוחות? ובכל זאת, הם התגברו על עצמם, למרות שאם היו נוהגים אחרת ומשליכים אותו החוצה, ללא ספק היה הדבר מתקבל בהבנה.

בשולי הדברים אציין, כי אני נוהג לבקש ברכה מאנשים שלא ניחנו בדעת שלמה, כי הם בעלי ייסורים וללא עברות. רוב ככל ברכותיהם מתקיימות. בדוק ומנוסה!
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מָרְדֳּכַי אמר:
נדיב לב אמר:
מָרְדֳּכַי אמר:
החזון איש עצמו אמר,
שהגדולה של יהודי!
זה לעבור את השבעים שנה.
בלי לפגוע ביהודי אחר...

ידוע למר אם מיוחס לחזו"א או לגרי"ס?

קראתי את זה בשם החזון איש:

אם יש בידי מר לצטט מקור אדרבה, ואודה לו על כך. לי זכור שמייחסים שמועה זו לגרי"ס.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
E. W אמר:
לבי במערב אמר:
הרבי ר' בונם מפשיסחא אמר שהוא יכול להביא את המשיח. אבל אז המשיח יעשה טיש, ויושיבו לידו את האוהב ישראל מאפטה, זקן צדיקי הדור. וכמובן האוהב ישראל ישאל אותו 'בזכות מי הגיע מר', ואז יצביע המשיח על קצה השלחן ויאמר 'אתה רואה שם את בונם אפטייקער? בזכותו אני כאן', ואז יהיה שבריר של חלישות הדעת לאוהב ישראל', ועל כן הוא מושך את ידו מזה.
מאיר עיני הגולה.pdf

ואכן, כשאחד מראשי־הישיבות ערער על עובדא זו (היתכן לעכב ביאת משיחנו וכו') - השיבו א' מן העומדים שם בראי' הנ"ל ממשה רבנו ע"ה.
אי ביאת המשיח לא יגרום לאוהב ישראל חלישות הדעת יותר מאשר שבריר החלישות הדעת שהמשיח הגיע בגלל הרבה' ר' בונים??? 
 

אני חוכך מה יותר מפריע למר, המעשה עצמו או הדמויות שמאחוריו?
 

שייגניסט

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
משה נפתלי אמר:
יושב אוהלים אמר:
כשהחפץ חיים היה מסתובב בין העירות למכור ספריו ... יצא מיד מהמקום כדי למנוע חלישת הדעת מאותו בעל עגלה שהיתל בו.
מנין למר הסיפור המפונטז הלזה?
צע"ג ויש לפלפל פלפול גדול בדבריך, שבתחילה כתבת 'מנין' שפירושו שיש לך איזשהו צד שאולי יש לזה מקור, ולבסוף אתה מוכיח שאתה מאלה שיש להם אלרגיה להאמין לסיפורים שנראה להם מחודשים. א"כ הרי דבריך סותתרים את עצמם מיניה וביה.

והנני להבהיר בזה שלא לך ולשכמותך כתבתי את הדבר, [וכן כל סיפור אחר שכתבתי או שאכתוב בהמשך בכל אשכול שיהיה], ויהיה בעיניך כאילו לא סופר הסיפור כאן כלל, ותחסוך מעצמך את הטירחה של התגובה. [אא"כ יש לך הנאה מיוחדת מללגלג על כותבי סיפורים, וא"כ מצדי אני מפרגן לך את ההנאה הזאת, (ככל שלא יראו בפירגוני זה עידוד להמשיך בדרכך זו)].
הסיפור הנ”ל מפורסם בהרבה ספרים זכורני בס’ אדרבה אוליי גם מתוק האור ובס’ ויחי ראובן...
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא

שייגניסט

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מָרְדֳּכַי אמר:
החזון איש עצמו אמר,
שהגדולה של יהודי!
זה לעבור את השבעים שנה.
בלי לפגוע ביהודי אחר...

ידוע למר אם מיוחס לחזו"א או לגרי"ס?
לי זכור כן בשם הבעש”ט.
פעם ראיתי כן כמדומני בהיום יום בשם הבעש”ט נקרא לחברינו הרבנים ליבי במערב וחייל של הרבי אם יוכלו לעזור לנו במקור המדוייק.
 
 

E. W

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
E. W אמר:
לבי במערב אמר:
מאיר עיני הגולה.pdf

ואכן, כשאחד מראשי־הישיבות ערער על עובדא זו (היתכן לעכב ביאת משיחנו וכו') - השיבו א' מן העומדים שם בראי' הנ"ל ממשה רבנו ע"ה.
אי ביאת המשיח לא יגרום לאוהב ישראל חלישות הדעת יותר מאשר שבריר החלישות הדעת שהמשיח הגיע בגלל הרבה' ר' בונים??? 

אני חוכך מה יותר מפריע למר, המעשה עצמו או הדמויות שמאחוריו?
למה כל תגובה על סיפור חסידי נהפך ל..... 
טוב, אני לא יגרום חלישות הדעת ליהודי באשכול הזה.... 
עדיין קשה לי על דברי הרב @לבי במערב ,מה הבעיה, שיביא את המשיח ובוודאי שלא יגרום שום חלישות הדעת לשום יהודי וא"כ כנראה שלא יענה על השאלה בזכות מי הגיע.... כי הרי לדברי מר "ענינו של ביאת משיח צדקינו מכריח שביאתו לא תהא קשורה בעגמת־נפש כלשהי ח"ו לבר ישראל." 
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
E. W אמר:
נדיב לב אמר:
E. W אמר:
אי ביאת המשיח לא יגרום לאוהב ישראל חלישות הדעת יותר מאשר שבריר החלישות הדעת שהמשיח הגיע בגלל הרבה' ר' בונים??? 

אני חוכך מה יותר מפריע למר, המעשה עצמו או הדמויות שמאחוריו?
למה כל תגובה על סיפור חסידי נהפך ל..... 
טוב, אני לא יגרום חלישות הדעת ליהודי באשכול הזה.... 
עדיין קשה לי על דברי הרב @לבי במערב ,מה הבעיה, שיביא את המשיח ובוודאי שלא יגרום שום חלישות הדעת לשום יהודי וא"כ כנראה שלא יענה על השאלה בזכות מי הגיע.... כי הרי לדברי מר "ענינו של ביאת משיח צדקינו מכריח שביאתו לא תהא קשורה בעגמת־נפש כלשהי ח"ו לבר ישראל." 
 

למה כ' קפץ כנשוך נחש..?
שאלתי באמת, מה קשה לו ותל"מ.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
שייגניסט אמר:
נדיב לב אמר:
מָרְדֳּכַי אמר:
החזון איש עצמו אמר,
שהגדולה של יהודי!
זה לעבור את השבעים שנה.
בלי לפגוע ביהודי אחר...

ידוע למר אם מיוחס לחזו"א או לגרי"ס?
לי זכור כן בשם הבעש”ט.
פעם ראיתי כן כמדומני בהיום יום בשם הבעש”ט נקרא לחברינו הרבנים ליבי במערב וחייל של הרבי אם יוכלו לעזור לנו במקור המדוייק.
 

די מסתבר שנפיק גם מפומיה של חד משרפי החסידות.
אתייג את הקצין @לבי במערב שכל רז לא אניס ליה.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
שייגניסט אמר:
לי זכור כן בשם הבעש”ט. פעם ראיתי כן כמדומני בהיום יום בשם הבעש”ט . . 
רוח הפתגם שם (ליום ה אייר, כ לעומר) שונה 'מעט':
רבינו הזקן קבל מר' מרדכי הצדיק ששמע מהבעש"ט: עס קומט אראפ א נשמה אויף דער וועלט און לעבט אפ זיבעציג אכציג יאהר, צוליב טאן א אידען א טובה בגשמיות ובפרט אין רוחניות [תרגום חפשי: נשמה יורדת בעוה"ז לשבעים־שמונים שנה, (ועיקר מטרת ירידתה) בכדי להיטיב ליהודי בגשמיות - ובפרט ברוחניות].

להבא, אכן כדאי לאזכר במוכחל.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
פלוני אלמוני אמר:
נדיב לב אמר:
די מסתבר שנפיק גם מפומיה של חד משרפי החסידות.
אתייג את הקצין לבי במערב שכל רז לא אניס ליה.
מר מתכוון 'קצין' ע''ד 'חייל' של הרבי? (מישהו - לא .. - שאל אותי לפני כמה ימים מה הכוונה...)

טוב ששאלת. ואכן דווקא באשכול הזה כדאי להבהיר כדי שלא ייגרם חלישות הדעת למאן דהו, שהתואר הנזכר אינו ע"ח או בהשוואה לידידי 'חייל של הרבי' שמעמדו יצוק איתן.
אלא מילת הערכה רווחת כלפי אדם ששולט במקצועות נרחבים בתוה"ק, ומהכרותיי את ידידי @לבי במערב הדבקתי לו לכבוד את התואר הזה.
 

אבי חי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מָרְדֳּכַי אמר:
נדיב לב אמר:
ידוע למר אם מיוחס לחזו"א או לגרי"ס?

קראתי את זה בשם החזון איש:

אם יש בידי מר לצטט מקור אדרבה, ואודה לו על כך. לי זכור שמייחסים שמועה זו לגרי"ס.

חפוש קליל באוצה"ח העלה 13 תוצאות מגוונות, כולן בשם החזו"א, דמרגלא בפומי' כן.

ומציינים למעשה איש ח"ב קסו, אינו תח"י.
 

שייגניסט

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
שייגניסט אמר:
לי זכור כן בשם הבעש”ט. פעם ראיתי כן כמדומני בהיום יום בשם הבעש”ט . . 
רוח הפתגם שם (ליום ה אייר, כ לעומר) שונה 'מעט':
רבינו הזקן קבל מר' מרדכי הצדיק ששמע מהבעש"ט: עס קומט אראפ א נשמה אויף דער וועלט און לעבט אפ זיבעציג אכציג יאהר, צוליב טאן א אידען א טובה בגשמיות ובפרט אין רוחניות [תרגום חפשי: נשמה יורדת בעוה"ז לשבעים־שמונים שנה, (ועיקר מטרת ירידתה) בכדי להיטיב ליהודי בגשמיות - ובפרט ברוחניות].

להבא, אכן כדאי לאזכר במוכחל.

ניסיתי למצוא איך לתייג אותך מצטער אך איני יודע.
ותודה על המקור המדוייק יש לי שמחה כפולה מאחר ואת היום יום למדתי לפני מעל 15 שנה וב”ה שזכרתי כן משמיה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
חפוש קליל באוצה"ח העלה 13 תוצאות מגוונות, כולן בשם החזו"א, דמרגלא בפומי' כן.

קראתי לאחרונה אמרה זו בספר אגן הסהר [של הרב פיש על הגר"א גנחובסקי]
בשם רבי יהושע גריינמן מרחוב שטרסר
בשם אביו הגרח"ג
בשם החזון איש.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
E. W אמר:
כנראה שלא יענה על השאלה בזכות מי הגיע....
גם עצה זו לא תועיל למנוע את חלישות הדעת, שהרי עכ"פ יהרהר מה טעם אין משיח צדקנו משיבו.
ובכל אופן, כבר יצאנו מן השורה בדיון ה'מעמיק' אודות המעשה הנ"ל.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
אבי חי אמר:
ומציינים למעשה איש ח"ב קסו, אינו תח"י.
מצוי הוא בה"ב.

מאן הוא מהרש"ג? ר' שמואל גריינמן?
52987_166_1077_1524.png


בכו"א דברי מרן החזו"א בקובץ אגרות שהוזכרו שם, שלובים יד ביד עם דברי מורו ורבו הגר"א - שעיקר תכלית האדם בעוה"ז היא כדי לשבור את מידותיו בעולם הזה.
ד"א מדברי הגר"א הללו אפשר לשאול וכי זו עיקר התכלית, ולא התורה וכיו"ב?
ועל פניו יראה לומר בכוונת הגר"א, שאילו בכדי לעסוק בתורה וכיו"ב היה אפשר לקיימם בעולם הבא עולם הנשמות, משא"כ לשבור מידה ממידותיו של האדם אינה שייכת אלא בעולם הזה הגשמי.
 

משיב דבר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ואחד מהגדולים כששמע על כך אישר בראייה, כמו שמצאנו במשה שהתעכב ימים מספר למסור את בשורת הגאולה רק בגלל החשש שתגרם חלישות דעת לאחיו הגדול.
לכאור' צ"ע שהרי נאמר ע"ז במדרש שע"ז חרה אף ה' במשה!
שמות רבה פרשת שמות פרשה ג
ורבנן אמרי סבור אתה שהיה מעכב משה לילך אינו כן, אלא כמכבד לאהרן שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים פ' שנה, כו', אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר, בשביל כך לא היה מבקש לילך, מיד ויחר אף ה' במשה. 
אכן במדרש תנחומא נאמר: 
אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה לא אכפת לאהרן בדבר זה לא די שאינו מיצר אלא עוד שמח תדע לך שאמר ליה וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו אינו אומר ושמח בפיו או ושמח בלבד אלא ושמח בלבו 
ואולי מדרשים חלוקים בזה (ויל"ע ליישב שני המדרשים)
 

E. W

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
E. W אמר:
כנראה שלא יענה על השאלה בזכות מי הגיע....
גם עצה זו לא תועיל למנוע את חלישות הדעת, שהרי עכ"פ יהרהר מה טעם אין משיח צדקנו משיבו.
ובכל אופן, כבר יצאנו מן השורה בדיון ה'מעמיק' אודות המעשה הנ"ל.
א"כ לעולם לא יוכל לבוא....
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
משיב דבר אמר:
נדיב לב אמר:
ואחד מהגדולים כששמע על כך אישר בראייה, כמו שמצאנו במשה שהתעכב ימים מספר למסור את בשורת הגאולה רק בגלל החשש שתגרם חלישות דעת לאחיו הגדול.
לכאור' צ"ע שהרי נאמר ע"ז במדרש שע"ז חרה אף ה' במשה!
שמות רבה פרשת שמות פרשה ג
ורבנן אמרי סבור אתה שהיה מעכב משה לילך אינו כן, אלא כמכבד לאהרן שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים פ' שנה, כו', אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר, בשביל כך לא היה מבקש לילך, מיד ויחר אף ה' במשה. 

ע"פ תמוה מה קושייתו. הלא הקב"ה חרה אפו על כך שמשה סירב לקיים ציוי, ויהיה נמוקו אשר עימו. ומה סתירה לכך - שדי בחשש גרימת 'חלישות הדעת' כדי לדחות מעשה חיובי באשר הוא, כל עוד לא נמצא ציווי מפורש מהמקום. ובלא"ה לא מוכרח שסוף המצוטט "ויחר אף ה" קאי על "ורבנן אמרי" אלא על מה שנתפרש שם לעיל שנתעכב בגלל טעמים אחרים. ורש"י ייסד הסיבה לעיכוב, לאחר מש"כ "עד שחרה בו וקבל".

מדרש רבה שמות פרשה ג פסקה טז
ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח א"ר חייא הגדול אמר לפניו רבש"ע בי אתה רוצה לגאול בניו של אברהם שעשה אותך אדון על כל בריותיך שלח נא ביד תשלח אמר לפניו איזה חביב לאדם בן אחיו או בן בנו הוי אומר בן בנו כשבקשת להציל את לוט בן אחי אברהם ביד המלאכים שלחת להצילו בניו של אברהם שהם ששים רבוא בידי אתה משלח להצילם שלח ביד המלאכים שאתה רגיל לשלח ד"א הגר המצרית ה' מלאכים שלחת אצלה לששים רבוא בניה של שרה בידי אתה משלח להצילן ורבנן אמרי סבור אתה שהיה מעכב משה לילך אינו כן אלא כמכבד לאהרן שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים פ' שנה הוא שכתב (יחזקאל כ) ואודע להם בארץ מצרים ומנין שאהרן היה מתנבא שכן הוא אומר (שמואל א ב) ויבא איש האלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר בשביל כך לא היה מבקש לילך מיד ויחר אף ה' במשה:

רש"י שמות פרק ד פסוק י
גם מתמול וגו' - למדנו שכל שבעה ימים היה הקב"ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו מתמול שלשום מאז דברך הרי שלשה ושלשה גמין רבויין הם הרי ששה והוא הי' עומד ביום הז' כשאמר לו זאת עוד שלח נא ביד תשלח עד שחרה בו וקבל עליו (ש"ר) וכל זה שלא הי' רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו ונביא היה שנאמר (הלא אהרן אחיך הלוי וגו' ועוד נאמר לעלי הכהן) (שמואל ב) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים הוא אהרן. וכן (יחזקאל כ) ואודע להם בארץ מצרים וגו' ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ואותה נבואה לאהרן נאמרה:
 

לבי במערב

משתמש ותיק
E. W אמר:
א"כ לעולם לא יוכל לבוא....
כשיבוא - נדע איך, למה וכמה. כללו של דבר, "אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו".
לשון אחר: תשבי יתרץ קושיות ואבעיות.
 
חלק עליון תַחתִית