אבקש לספר סיפור שבזמנו ריגש אותי מאוד.
היה זה בעשי''ת. ראיתי תכונה סביב חנות אחת לממכר מזון, ומהתבוננות נראה מחזה מוזר.
יהודי יקר, שככל הנראה לא ניחן בדעת שלמה - אלא שקשה לראות זאת ממבט ראשון, עמד ופשוט גידף את המקום ואיכות מאכליו, איני יודע אם בצדק או שלא. לא נחה דעתו, עד שבקול גדול, לעיני כל הנוכחים, תפס את המנה שקנה, והשליכה בפני המוכרים.
כפי מה שראיתי, היה זה בגלל רצון לתשומת לב.
אלא, שהמוכרים, כדרכם של מקומות אלו, היו נערים נושרים, בעלי זרוע, וראו על פניהם את המאבק האדיר שלא להגיב, כמדומני שאחד גם סינן לחברו 'עשרת ימי תשובה'... הם סימנו למשגיח, שניגש אליו והתחיל להרעיף מחמאות לרוב, עד שהנ''ל יצא בתחושה טובה. והאמת, שאני עצמי, חמתי עלתה בי להשחית לנוכח התנהגותו הנלוזה של הנ''ל. הלא רמת האוכל במקומות אלו ידועה, ולכן המחיר זול, ומה לו כי ילין, ובכלל, למה בצורה כזו המרחיקה לקוחות? ובכל זאת, הם התגברו על עצמם, למרות שאם היו נוהגים אחרת ומשליכים אותו החוצה, ללא ספק היה הדבר מתקבל בהבנה.
בשולי הדברים אציין, כי אני נוהג לבקש ברכה מאנשים שלא ניחנו בדעת שלמה, כי הם בעלי ייסורים וללא עברות. רוב ככל ברכותיהם מתקיימות. בדוק ומנוסה!