קושטא אמר:אבל נראה לי שפספסת משהו לעיל שלא התייחסת לזה
אני הדגשתי שוב ושוב שאיני נכנס כלל לנושא הסגולי של האמונה שטבועה אצל כל יהודי,
וגם לא לזה שההבנה היא הרבה יותר עמוקה בכל מיני דרגות וכו'
אני דנתי על החי' של הרמב''ם שעושה את הידיעה במציאות הבורא ל'מצוה' ממנין המצות, וכן על הידיעה של 'יחודו',
בשונה מכל העקרים שאנו מצווים לדעתם וכן להאמין לאמיתות כל התורה, [ועל העיקרים עצמם נראה ג''כ ברור לכל שאין בהם יותר מאמונה וידיעה]
אכן לא באתי להכריע בויכוח שלכם, ראיתי רק שהרב @הערשלה מבטא משהו בדבריו, והיה נראה לי שיש עוד דרכים לחדד אותם, אין לי מושג עם הועלתי בזה אם לאו, אבל בהחלט אין בזה כדי להכריע
מה שכן יש, זה הבנה יותר ברורה במבנה של האמונה מול ידיעה, שאחרי שעומדים על זה, יש כלים יותר טובים לדון את הדיון שלכם
כמובן, אין בדברים שלי שום ענין סגולי או רגשי, וכן הדברים אינם דברי "מחשבה" וכדו', אלא הם בס"ה נסיון להרחיב את השפה שסביב לענייני אמונה על ידי התבוננות פשוטה
ובזה אמרתי שידיעה ואמונה הם לא דרגות שונות, אלא אזורים שונים באדם, כי ידיעה שייכת בכל מיני עניינים בעולם, שהשאלה בהם מה האמת, אבל אמונה שייכת רק בידיעה שיש בה פן קיומי, וזה מה שכתוב בפסוק, וידעת היום [אמת], והשבות אל לבבך [אמונה]
הדבר ברור, שמי שיש לו עדיין מה להתקדם בהשבות אל לבבך לא הופך אותו לאפיקורס, אבל מי שיודע ידיעה ואין לו שום סרך של תפיסה קיומית בידיעה הזאת, יש לדון האם זה נקרא שהוא יודע את הידיעה המדוברת, או שיש לו חוסר תפיסה יסודית בעצם הידיעה
ובגלל שהדברים עדינים, ומי שלא מורגל לחשוב באופן הזה, נדמים לו הדברים כסתרי תורה, אביא עוד משל קטן לענין הזה
מישהו שוהה בבית סגור מד' רוחות, ומסבירים לו, שכל הקירות של הבית עשויים זכוכית חשוכה, כאשר מצד שני שלהם הכל חשוף, ומודיעים לו שבשעה זו ישובים סביב קירות הבית לכל רוחותיו, עשרות אנשים שצופים בו בכל רגע נתון
הנה דבר ראשון הוא צריך להחליט אם לקבל את הידיעה הזאת, ולדון האם היא נכונה או לא, והדיון הזה יתכן כלפי כל ידיעה שהיא, שלא נוגעת אליו כי הוא זה, וזה שאלה של אמת ושקר
אבל סוג הידיעה הזאת, שונה מאוד מכל ידיעה חיצונית אחרת, כי הידיעה הזאת משנה את כל תפיסת הקיום שלו האישית בתוך הבית, והתפיסה הזאת לא נמצאת בכלל באזור האמת והשקר של הדעת, אלא במה שנקרא לב, כי זה ענין קיומי האם אתה חשוף או לא, ואזור תפיסת הקיום האישית לא נגמר במוח אלא בלב
וכדי להבליט את הענין, נראה, שלא רק שהלב הוא אזור בפני עצמו, אלא לפעמים גם פועל באופן עצמאי, כי יתכן שהנ"ל יחקור ויבדוק ויבין בשכל ש'עבדו עליו', אבל באופן אניסטנקטיבי הוא לא יעיז לעשות דברים שבצנעא, כי הלב שלו תפס את הקיום של עצמו כמציאות חשופה, עד שקשה לו להשתחרר מזה, וזה דבר שצריך זמן [וזה מה שכותב האבן עזרא, שהסיבה שלקח למשה 40 יום לקבל תורה, זה לא בשביל הידיעות, כי זה ניתן לו במתנה, אלא בגלל תפיסת הלב שנוגעת לתורה, ואף שעל זמן קליטת הידיעות היה ניתן לדלג, כי הזמן שם הוא מעכב חיצוני, לא היה ניתן לדלג על הזמן בתפיסת הלב, כי שם הזמן פועל בעצם].
וזה הכוונה מציאות קיומית, כלומר ידיעות שמפרשות את הקיום, ויש להם יחס ישיר עם תפיסת העולם כולו, וזה עבודה תמידית, עם כל תוספת חיים, וכל מפגש עם העולם, לקשר, לעצב ולחוות את הקיום שלו לאור הידיעות האמוניות, של עיקרי ההשגחה ומציאות הבורא, תכלית העולם התורה והנבואה
וכן כל ענייני האמונה הם ידיעות כאלו שנוגעות לעיצוב הקיום של העולם, והאנושות, והמצב האישי כולו,
אמנם, ניתן לדון בהחלט, אם מי ששומע מידע, ומחליט שהוא נכון, אבל אין לו שום תפיסה כלשהי בידיעה, באופן שהידיעה הזאת מפרשת לו את העולם ומשליכה עליו כי הוא זה, הרי יתכן שהוא כלל לא יודע את הידיעה, ויש לעיין