מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה (אבות ב, ז).
בחור חשוב ויקר עובד השם התארס במזל טוב, והפקיד בידי כלתו את סודו המרעיש אבא שלי גוי! (אמו כמובן הייתה יהודייה), בהכירה את מעלותיו המיוחדות של הבחור, הסכימה הכלה לשידוך, אך שמרה על כך בסוד כמוס, בעוד אחיה ואחיותיה לא מעלים על דעתם שהמחותן אינו כלל מזרע ישראל.
החתונה התקרבה, ושאלה לא פשוטה התעוררה, מה עושים עם הכתובה? שמו של המחותן היה "גויי למהדרין", וברור היה שכאשר יקריאו תחת החופה את שמו ייחשף הסוד!...
הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לרשום שם של גוי בתוך הכתובה.
הציע השואל: ואולי נכין שתי כתובות?
אך הגרי"ש אלישיב דחה זאת בשתי ידיים.
אז מה לעשות, לרשום את שם האם במקום האב? הלוא הנוכחים מיד ירגישו בשינוי ויתחילו לחקור מה נשתנה.
אמר להם הגרי"ש נצרך לזה 'אביסעלע שכל', וסיפר להם כדלהלן, הייתה תקופה בחו"ל, בה כל רב שרצה להתקבל, נאלץ לזכות באישור מאת הגוברנטור (מושל המחוז).
איתרע, ושני רבנים התמודדו על תפקיד רב העיר, ולא הצליחו להכריע ביניהם. אמר הגוברנטור, אני כבר אכריע ביניהם.
שני הרבנים התייצבו בפני הגוברנטור בלשכתו, והלה ביקש שרב אחד יישאר בלשכתו והשני ימתין בחוץ, הגיש הגוברנטור סידור פתוח לרב והורה "תקרא הסידור", נפתח ב"מודה אני" והרב תיכף פצח באמירת "מודה אני" בקריאה נעימה וצלולה.
לאחריו הוכנס הרב השני, שוב הגיש לו הגוברנטור סידור פתוח, אך למזלו הרע נפתח הסידור בדיוק ביוצרות לפרשת זכור, ולא פחות מאשר בפיוט "אץ קוצץ"...
הרב הנבוך הבין שהמצב לא פשוט, אך ברירה לא היתה לו, "אץ קוצץ, בן קוצץ, קצוצי לקצץ, בדיבור מפוצץ, רצוצי לרצץ, לץ בבוא ללוצץ...", הגוברנטור הבחין בקריאתו העילגת של הרב השני שהייתה בבחינת "שיני לקצץ"... והכריע על אתר: ה"מועמד הראשון" שיודע לקרוא היטב הוא ייבחר כרב!
כאשר סיפרו זאת להגאון ישראל רבי שלמה מווילנא זצ"ל, אמרו לו שהתרחש כאן מאמר חז"ל "הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל", היינו שהרב השני סבל מחוסר מזל שהסידור נפתח בפניו בדיוק ב"אץ קוצץ".
דחה זאת רבי שלמה ואמר: "מזל" היה צריך? "קצת שכל" היה צריך, שכן הגוי הרי לא יודע לקרוא, ומה שהיה על הרב לעשות, להסתכל בתוך הסידור ולפזם בקול "אשר יצר" בנעימה...
*
ה"ה בדידן - אמר הגרי"ש אלישיב - שירשמו בכתובה את שם האם, אך מי שמקריא את הכתובה תחת החופה - יכריז "בן ר' חצקל" או "בן ר' משה" מען דארף אביסל שכל... (צריך קצת שכל...).
הסיפור נתפרסם ע"י הרב יהודה ווייסנשטערן, מבאי ביתו של מרן הרב אלישיב זצ"ל