ביאור במאמר חסידות

משיב דבר

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
בן ראם אמר:
הבעיה שהוא מסתמך על מאמר זה כדי לשלול את הבחירה...

לא אתערב בעצם הסברת הנושא, מחוסר בקיאות מספיקה בתורת חב"ד.

אבל - שיהיה ברור, אין דבר כזה שלילת הבחירה בתורת החסידות. ומי שמבין כך, 100% שמבין לא נכון.

ז"ל בליקו"מ ח"ב ק"י: שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ: כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה, הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת: שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה. וְרָשַׁמְתִּי זֹאת, כִּי הוּא נִצְרָךְ מְאֹד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי־אָדָם נְבוּכִים בָּזֶה מְאֹד, מֵחֲמַת שֶׁהֵם מֻרְגָּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם מִנְּעוּרֵיהֶם מְאֹד, עַל־כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לְכָל אָדָם בְּחִירָה תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה עוֹשֶׂה. וְהָבֵן הַדְּבָרִים מְאֹד:

בתורה כ"א ("עמיקא טמיר וסתים) עוסק רביז"ל בביאור עצם עניין הבחירה (וגם בנושא פרדוקס הידיעה והבחירה), עייי"ש.
http://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%b4%d7%9f-%d7%9b%d7%90/
בשבילך: יש אמירה ממוהרנ"ת על תורה אחת שלו שיכול לבטל מאדם הבחירה! והיודעים גם יודעים למה כיוון.
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
אני נוטה לומר שלא התשובה וההסבר על ה'מאמר' יביא אותו לא לשלול את הבחירה.
אני מקוה שאכן אתה צודק, אבל דברים כאלו גורמים קשיים לא מעטים מידי פעם.



מסכים אתך שנושאים אלו עשויים 'לבלבל'.

אם כבר נדרשנו לענין, אצטט קטע יפה מתוך מאמר 'חינוך האדם וייעודו בתפיסת הרב יוסף יוזל הורביץ "הסבא מנוברהדוק", נעם גרין.
 
לצורך תיקונו של האדם יש צורך אפוא באבחנה דקה ובביקורת עצמית חריפה כדי לאתר את המניעים הכמוסים של האדם. דרך חשיבה זו הופכת להיות כלי רב עצמה לביקורת של מעשים והשקפות. לא עצם ההשקפות עומדות למבחן אלא המניעים הכמוסים העומדים ביסודן. כלומר, כלומר, ר' יוזל עשה פסיכולוגיזציה למעשים ולהשקפות, ומתוך כך הוא ביקר אותם. דוגמה בולטת ביותר למתודה זו היא ביקורתו על דרך המשכילים המנסים לפשר בין התורה לבין העולם. ר' יוזל טען שרצונם האמתי הוא תשוקתם הנסתרת ליהנות מהעולם הזה, ומתוך כך יצרו אידאולוגיה שלמה שתצדיק ותאפשר להם לממש את רצונם הנסתר. הנה כי כן, לא שיטה אובייקטיבית החותרת אל האמת לפנינו, אלא ביטוי לגחמתם של בני אדם לממש את מאווייהם.

מתוך דברים אלה יש להסיק שהדרך לתיקון האדם והשקפותיו איננה עוברת דרך טיעונים שכליים. לא הוכחות לוגיות הן שישפיעו על האדם, שהרי האדם בסופו של דבר הוא פועל על פי הרצון ומשנה את הכרתו בהתאם לכך. אין טעם בדיונים פילוסופיים ותיאולוגיים כדרך שכנוע, אלא יש לטפל בשורש, היינו בתאוות. עקירת הרצון, או למצער, נטרולו, תביא ממילא לתיקון גם בהכרתו השכלית של האדם. דוגמה חריפה במיוחד נוכל למצוא, שוב, בספרו של גראדה. צמח אטלס הסובל מספקות באמונה ניגש אל ר' יוזל ושוטח בפניו את הרהורי הכפירה שלו. תגובתו של ר' יוזל היא שעליו לשאת אישה. צמח אינו יורד לסוף דעתו של ר' יוזל, ור' יוזל מבאר לו את הדברים: אדם עיר פרא ייולד, ככתוב, ועיר פרא נוטה מטבעו להפריא. אחרי כן בא השכל וממציא היתר לכל מאווי הלב. גם הוא, הלומז'אי [צמח אטלס - נ״ג], לא לכבוד לו להיות בעל תאווה פשוט, זו דרגה נחותה מדי בעיניו. דמיו, משהתחילו לרתוח בקרבו, מרתיחים גיהינום של כפירה. לכן, עליו להזדרז ולשאת אשה, לשכך רתיחת הדם בקרבו, וספקותיו סופם אוזלים כמוגלה מתוך מכה.

בניגוד להשקפה הרציונליסטית טען ר' יוזל שמקור הפן ההכרתי של האדם הוא בפן הפסיכולוגי. אם פגשת כופר אל תנסה להוכיח לו את קיומו של האל. הכפירה אינה נובעת משיקולים הכרתיים ולוגיים אלא מכוחותיו ותשוקותיו. הרצון הקמאי של האדם קודם לרציונליות ואף מעצב אותה בהתאם לצרכיו, ועל כן, ההתמודדות הנכונה היחידה היא בנטרול הרצון והתאווה אשר יביא גם לתוצאות בפן ההכרתי.
 
 ​
 

אור החכמה

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
מצורף קישור למאמר באתר חב"די. אשמח לביאור לנאמר שם, כי להבנתי אם הדברים כפשוטם הרי הם כפירה גמורה ונצרות כפשוטה. אצטט את המשפט הטעון ביאור ביותר שם- ולפי זה יתפרש המאמר: אילו ידעתיו – על ידי האמונה והשגת הדעת האלקית, שהיא אפשרית מצד כוחו הכל יכול של עצמותו ית' שיכול להגביל עצמו לבחינת הדעת שבאדם – הייתיו – הריני מתאחד ומתעצם עמו להיות עצם אחד שאין עוד מלבדו ית', שגם אני הנברא איני מציאות לעצמי – נפרדת מה', אלא חלק מהבלי-גבול.
  
 ויתכן שזהו מקור המימרא החסידית:
  
 בעולם מקובל לומר: "אילו ידעתיו הייתיו", ובתורת החסידות לומדים שאכן ידעתיו והייתיו!
והקישור-  https://abc770.org/article_node_3667/
אשמח לביאורכם @חייל של הרבי  וחביריו. 
יישר כח!
ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן כא 
ועקר הכלליות שיהיה נכלל באחד הוא על ידי הדעת אותו יתברך, כמו שאמר החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו', כי עקר האדם הוא השכל, ועל כן במקום שחושב השכל, שם כל האדם, וכשיודע ומשיג בידיעת השם יתברך, הוא שם ממש, וכל מה שיודע יותר, הוא נכלל יותר בהשרש, דהינו בו יתברך:‏
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
חייל של הרבי אמר:
והאדם רק מדמיין שהוא קיים
"(ז) וַיִּיצֶר יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה..." - זה רק דמיון?! באר דבריך.
להערתך על חריפות הדברים- אין הכוונה לפגוע, אלא להבהיר כמה עדין ומסוכן הדיון, ולכן צריך לדייק בו. אם תקרא שוב את המשפט כפשוטו - משמעותו היא שאדם הוא אלוקים. וזה הרי ממש כפירה. אני טועה?

לי יש שאלה אחרת אם האדם לא באמת קיים אלא הוא רק מדמיין שהוא קיים, אם כן מי הוא זה שמדמיין?
 
משיב דבר אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
בן ראם אמר:
הבעיה שהוא מסתמך על מאמר זה כדי לשלול את הבחירה...

לא אתערב בעצם הסברת הנושא, מחוסר בקיאות מספיקה בתורת חב"ד.

אבל - שיהיה ברור, אין דבר כזה שלילת הבחירה בתורת החסידות. ומי שמבין כך, 100% שמבין לא נכון.

ז"ל בליקו"מ ח"ב ק"י: שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ: כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה, הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת: שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה. וְרָשַׁמְתִּי זֹאת, כִּי הוּא נִצְרָךְ מְאֹד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי־אָדָם נְבוּכִים בָּזֶה מְאֹד, מֵחֲמַת שֶׁהֵם מֻרְגָּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם מִנְּעוּרֵיהֶם מְאֹד, עַל־כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לְכָל אָדָם בְּחִירָה תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה עוֹשֶׂה. וְהָבֵן הַדְּבָרִים מְאֹד:

בתורה כ"א ("עמיקא טמיר וסתים) עוסק רביז"ל בביאור עצם עניין הבחירה (וגם בנושא פרדוקס הידיעה והבחירה), עייי"ש.
http://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%b4%d7%9f-%d7%9b%d7%90/
בשבילך: יש אמירה ממוהרנ"ת על תורה אחת שלו שיכול לבטל מאדם הבחירה! והיודעים גם יודעים למה כיוון.
 

אז סימן שיש בחירה לבטל...

גם תפילה לזכות לאיזה דבר טוב ברוחניות (כמו אלוקי נצור), גורמת לאיזשהו ביטול וירידה מסויימת בבחירה.
אבל זו גופא הבחירה - להתפלל אותה.

וכך גם בכל המצוות, מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.
ולכל מעשה יש כח למשוך יותר לעשות את אותו מעשה שוב.
וזה לא נקרא ביטול הבחירה, כי עדיין יש לאדם את הבחירה בהתחלה אם לעשות אותו, ואח"כ גם במקום שהוא נמצא יש לו בחירה לאן להתקדם וכו'.

אז גם באמירות כגון אלה - יש לפרש כך. יש מאמר שכוחו חזק מאד לגרום לאדם לשוב בתשובה, אבל לאדם יש את הבחירה אם לקרוא אותו או לא.
 

משיב דבר

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
משיב דבר אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
לא אתערב בעצם הסברת הנושא, מחוסר בקיאות מספיקה בתורת חב"ד.

אבל - שיהיה ברור, אין דבר כזה שלילת הבחירה בתורת החסידות. ומי שמבין כך, 100% שמבין לא נכון.

ז"ל בליקו"מ ח"ב ק"י: שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ: כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה, הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת: שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה. וְרָשַׁמְתִּי זֹאת, כִּי הוּא נִצְרָךְ מְאֹד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי־אָדָם נְבוּכִים בָּזֶה מְאֹד, מֵחֲמַת שֶׁהֵם מֻרְגָּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם מִנְּעוּרֵיהֶם מְאֹד, עַל־כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לְכָל אָדָם בְּחִירָה תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה עוֹשֶׂה. וְהָבֵן הַדְּבָרִים מְאֹד:

בתורה כ"א ("עמיקא טמיר וסתים) עוסק רביז"ל בביאור עצם עניין הבחירה (וגם בנושא פרדוקס הידיעה והבחירה), עייי"ש.
http://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%b4%d7%9f-%d7%9b%d7%90/
בשבילך: יש אמירה ממוהרנ"ת על תורה אחת שלו שיכול לבטל מאדם הבחירה! והיודעים גם יודעים למה כיוון.

אז סימן שיש בחירה לבטל...

גם תפילה לזכות לאיזה דבר טוב ברוחניות (כמו אלוקי נצור), גורמת לאיזשהו ביטול וירידה מסויימת בבחירה.
אבל זו גופא הבחירה - להתפלל אותה.

וכך גם בכל המצוות, מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.
ולכל מעשה יש כח למשוך יותר לעשות את אותו מעשה שוב.
וזה לא נקרא ביטול הבחירה, כי עדיין יש לאדם את הבחירה בהתחלה אם לעשות אותו, ואח"כ גם במקום שהוא נמצא יש לו בחירה לאן להתקדם וכו'.

אז גם באמירות כגון אלה - יש לפרש כך. יש מאמר שכוחו חזק מאד לגרום לאדם לשוב בתשובה, אבל לאדם יש את הבחירה אם לקרוא אותו או לא.
לא נכון. האימרה הזאת באה לומר שיש בתורה הנ"ל כזה מין השגה שהאדם מגיע למצב שאין לפניו שני צדדים. בפרט אם ידוע לך על איזה תורה מדובר בליקוטי הלכות.
אין מדובר בהרהורי תשובה או בכיו"ב.
הכל כמובן לענ"ד והבנתי ממי שהבנתי דברים אלו.
 
משיב דבר אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
משיב דבר אמר:
בשבילך: יש אמירה ממוהרנ"ת על תורה אחת שלו שיכול לבטל מאדם הבחירה! והיודעים גם יודעים למה כיוון.

אז סימן שיש בחירה לבטל...

גם תפילה לזכות לאיזה דבר טוב ברוחניות (כמו אלוקי נצור), גורמת לאיזשהו ביטול וירידה מסויימת בבחירה.
אבל זו גופא הבחירה - להתפלל אותה.

וכך גם בכל המצוות, מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.
ולכל מעשה יש כח למשוך יותר לעשות את אותו מעשה שוב.
וזה לא נקרא ביטול הבחירה, כי עדיין יש לאדם את הבחירה בהתחלה אם לעשות אותו, ואח"כ גם במקום שהוא נמצא יש לו בחירה לאן להתקדם וכו'.

אז גם באמירות כגון אלה - יש לפרש כך. יש מאמר שכוחו חזק מאד לגרום לאדם לשוב בתשובה, אבל לאדם יש את הבחירה אם לקרוא אותו או לא.
לא נכון. האימרה הזאת באה לומר שיש בתורה הנ"ל כזה מין השגה שהאדם מגיע למצב שאין לפניו שני צדדים. בפרט אם ידוע לך על איזה תורה מדובר בליקוטי הלכות.
אין מדובר בהרהורי תשובה או בכיו"ב.
הכל כמובן לענ"ד והבנתי ממי שהבנתי דברים אלו.

לא יודע על מה מדובר. (יופי תפסת אותי בבורות במושג ברסלבי...) אנסה אולי לברר כשאוכל.

אבל אני כן יודע בבירור, שדעת רבי נחמן שהבחירה כפשוטו לחלוטין. רוצה עושה, לא רוצה לא עושה.

יש בזה מה להרחיב, למה הנראה לעינינו כאילו יש דברים שאיננו מסוגלים, וזה קשור לנושא ה"רצון".
 

בן ראם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור החכמה אמר:
הוא נכלל יותר בהשרש, דהינו בו יתברך:‏
יישר כח, אם כי זה ניסוח קצת "זהיר" יותר, להכלל בו זה לא ממש הוא.
 
המשיב סקרן אותי, אז ישבתי ללמוד את ההלכה שהוא ציין, והנה היא עוסקת בביאור התורה שעליה דיברתם (חותם בתוך חותם, על להיות נכלל בשורשו וכו').
באותה הלכה מוסבר גם כן כי מצב השליחות שבו אינו נכלל עדיין בשורשו - הוא הכרחי לצורך הבחירה, וחייבים לעבור אותו קודם ורק על ידי זה להגיע ללהיות נכלל בשורשו - שזה אומר לשוב למה שהיה לפני כן (חלק אלוק ממעל).
 

דודעלע

משתמש ותיק
אבקש עד מאוד לערוך את הכותרת. המאמר המדובר הוא מאת הרב י. סגל שהוא משפיע נודע בחב"ד וידיו רב לו בתורת החסידות
אך התואר 'מאמר חסידות' שמור לדברי התורה המיוחדים שאומר האדמו"ר בתור מאמר חסידות
רק לשם ההמחשה: אמירת המאמר הראשון של הרבי האחרון היתה למעשה ההצהרה על קבלתו את הנשיאות לאחר שנה שלימה של סירוב
ניתן לשנות ל'מאמר חסידי' או 'חסידותי' או אולי 'חב"די' אבל לא 'מאמר חסידות'
 

בן ראם

משתמש ותיק
פותח הנושא
דודעלע אמר:
אבקש עד מאוד לערוך את הכותרת. המאמר המדובר הוא מאת הרב י. סגל שהוא משפיע נודע בחב"ד וידיו רב לו בתורת החסידות
אך התואר 'מאמר חסידות' שמור לדברי התורה המיוחדים שאומר האדמו"ר בתור מאמר חסידות
רק לשם ההמחשה: אמירת המאמר הראשון של הרבי האחרון היתה למעשה ההצהרה על קבלתו את הנשיאות לאחר שנה שלימה של סירוב
ניתן לשנות ל'מאמר חסידי' או 'חסידותי' או אולי 'חב"די' אבל לא 'מאמר חסידות
בחסידות ביטשענע, קוראים גם למאמרים חדשים בשם מאמרי חסידות. כידוע.
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
מצורף קישור למאמר באתר חב"די. אשמח לביאור לנאמר שם, כי להבנתי אם הדברים כפשוטם הרי הם כפירה גמורה ונצרות כפשוטה. אצטט את המשפט הטעון ביאור ביותר שם- ולפי זה יתפרש המאמר: אילו ידעתיו – על ידי האמונה והשגת הדעת האלקית, שהיא אפשרית מצד כוחו הכל יכול של עצמותו ית' שיכול להגביל עצמו לבחינת הדעת שבאדם – הייתיו – הריני מתאחד ומתעצם עמו להיות עצם אחד שאין עוד מלבדו ית', שגם אני הנברא איני מציאות לעצמי – נפרדת מה', אלא חלק מהבלי-גבול.
  
 ויתכן שזהו מקור המימרא החסידית:
  
 בעולם מקובל לומר: "אילו ידעתיו הייתיו", ובתורת החסידות לומדים שאכן ידעתיו והייתיו!
והקישור-  https://abc770.org/article_node_3667/
אשמח לביאורכם @חייל של הרבי  וחביריו. 
יישר כח!
אולי יסביר כוונתו מר היכן מצא בזה כפירה גמורה ונצרות, במה זה יותר מכל השיטה החסידית בעניין הצמצום שכבר דנו ודשו בזה בארוכה
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
בפשטות לא כתבם אלא כפיקאנטריא בעלמא, לעורר החו"ר שיגיבו על דבריו...

לטעמי הי' מדי חריף, יותר מהדג המרוקני הפיקנטי המצוי, ולא יכולתי לאכול את ההתבטאויות בקלות...
מה גם שחו"ר הפורום (בכלל, ואלה שממונים על הסבר דברי חסידות - בפרט) ישמחו לתת מענה תמיד, אפילו על געפילטע פיש (בלי החריין) נטול כל חריפות :)
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
איש תלמודי אמר:
חייל של הרבי אמר:
והאדם רק מדמיין שהוא קיים,

משפט זה אינו מחאים עם תורת חב''ד
כי לדעת חב''ד יש קיום כי הרי כתוב 'בראשית ברא'
אלא דכולא קמיה כלא חשיבי.
נכון זה באמת ניסוח לא מדוייק
אז איך צריך לנסח את זה ?
אולי כך 
''שהאדם מרגיש נפרד ושני מהוי''ה'' בזמן שהאמת היא ש'הכל אחד'.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
זה בדיוק ההיפך מנצרות (מה זו השפה הבוטה והלא עדינה הזו?).

זו אמונה שאין מציאות מלבד הבורא. והאדם רק מדמיין שהוא קיים, אבל כשישכיל בעניין האלוקות יבין שהוא (עצמו) אינו מציאות אלא יש רק את הקב"ה.

(בהמשך אקרא את המאמר המלא. בינתיים הגבתי לציטוט)
זה לאו דווקא קשור לאל-הות. כל בן אדם בר דעת מבין שהוא לא באמת קיים, אלא הוא רק אוסף של חלקיקים שמקיימים ביניהם איזו אינטראקציה פיזיקלית... 🙂🙂
 
 

יאיר אור

משתמש ותיק
לא עברתי על כל האשכול (קצת קשה לי עם ההתנסחות) אבל לפי רוח הדברים נראה לי חשוב לציין דברי כמה מהקדמונים

ספר מעשי השם - חלק מעשי בראשית - פרק יז - "עוד השמיענו נמשל עמוק נמשך מן המעשה הזה, כי האדם נברא בשני יצרים יצר הטוב ויצר הרע, ונברא מן החומר וניתן בו חלק אלוה ממעל היא הנשמה שעליה נאמר (בראשית ב, ז) נשמת חיים"

ספר דרושי הצל"ח - דרוש כ"ה ליום א' של סליחות - "אי נמי תקות אנוש רמה, הנה תקוה הוא לשון חוט וחבל הקשור, כמ"ש (יהושע ב' י"ח) ברחב את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון, ואמר שתקות אנוש החוט וחבל הקשור באנוש הוא הרמה, ורמז להעדר הכרוך ששום אדם לא ינצל מלהיות רמה ותולעה אחר מותו והמיתה קשורה באנך, ומוכנה לו בכל עת ואין למות התמהמה, ואין אדם בטוח בחיים אפילו רגע, ואיש אשר אלה לו איך יתגאה, ואיך לא יהי' שפל רוח, ועל דרך זה נוכל לפרש ג"כ רמה בקמץ, שתקות חוט חבל קשירת האדם היא רם ונשא וגבוה מאוד, שנשמתו חלק אלוה ממעל , חצובה מתחת כסא כבודו וצריך לשמור שלא יופסק"

ספר מגדל עוז ליעב"ץ - בית מדות - עליית הבטחון - "לא לבד שהיוה אותו מאין, אבל נתן בו נשמה קדושה חלק אלוה ממעל . ובזה התקיים לו גם השארות נצחי".

פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על שמות - פרק טז פסוק לא-לו - "כמו שאמרו ז"ל על פסוק (איוב לח ד) איפה היית ביסדי ארץ. איפה שלך היכן היתה באדם הראשון, כי יש תלוי בראשו ויש ברגלו כו' שהכונה, שכל הנפשות העתידות לבא היו באדם הראשון, כדעת רבן שמעון בן יוחאי. ואת כל אחד קורא הוא יתברך איפה. שאמר לאיוב איפה שלך היכן היתה באדם. וידוע כי למה שנפש כל איש ישראל חלק אלוה ממעל , יש בכל נפש כח מעשרה בחינות עליונות כנודע".

פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על שמות - פרק יט פסוק א-ב - "כן הדבר הזה לנו עדת ישראל עם אבינו שבשמים. כי נפשנו קשורה בכסא כבודו, כי חלק אלוה ממעל הוא. ועל כן מחייב הדעת, כי לא ימיש הוא יתברך מלדבר והמתיק סוד עם חלקו יתברך אשר אתנו תשב. אך אין זה, כי אם שחפץ בנו ה' לדבר בנו ולהתווכח עם נפשותינו, עשר ידות על חשקנו עמו יתברך ברוב חסדיו, אם לא שחלאת טומאת זוהמת נחש מעכבת הדבקה בנפשותינו. ולכן בהסתלק זוהמת נחש מבנתים, תשוב תתקשר נפשנו עם שורשה יתברך, ותתעלס באהבתו, ודבר דבר הוא יתברך אלינו. כאב את בן ירצה בלי שום עיכוב"
 

רבינא

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
איש תלמודי אמר:
חייל של הרבי אמר:
והאדם רק מדמיין שהוא קיים,

משפט זה אינו מחאים עם תורת חב''ד
כי לדעת חב''ד יש קיום כי הרי כתוב 'בראשית ברא'
אלא דכולא קמיה כלא חשיבי.
נכון זה באמת ניסוח לא מדוייק
 
נכון לא מדוייק מעוות
 

בן ראם

משתמש ותיק
פותח הנושא
יאיר אור אמר:
לא עברתי על כל האשכול (קצת קשה לי עם ההתנסחות) אבל לפי רוח הדברים נראה לי חשוב לציין דברי כמה מהקדמונים
יישר כח על המקורות החשובים. יש הבדל בין "חלק אלוקה ממעל" שעניינה אצילות ממנו וכמו שדרשו כבר חז"ל- "מאן דנפח מדיליה נפח", לבין המילים המצוטטות בפתיחה ובעיקר מהמשתמע מהן, שיש זהות בין הנברא לבורא ח"ו- ידעתיו והייתיו. וכוונתי (הבאמת תמימה, למרות מה שחשדו בי- ומחול לכולם) לשתיים- להבין מה עומק העניין, וגם להבין האם אין סכנה גדולה להפיץ מעיינות אלו החוצה, גם לאנשים שלא יורדים לתהומות דקות ההבנה. זה הכל. לא אוכל לומר שקיבלתי תשובות ברורות בעניין, אבל היות שבאמת איני רוצה להתפלמס ולהתנצח, אני משתדל ללמוד ממה שכותבים החברים, ולהסיק מסקנות גם אם רובן לעצמי.
 

כותר

משתמש ותיק
יאיר אור אמר:
לא עברתי על כל האשכול (קצת קשה לי עם ההתנסחות) אבל לפי רוח הדברים נראה לי חשוב לציין דברי כמה מהקדמונים

ספר מעשי השם - חלק מעשי בראשית - פרק יז - "עוד השמיענו נמשל עמוק נמשך מן המעשה הזה, כי האדם נברא בשני יצרים יצר הטוב ויצר הרע, ונברא מן החומר וניתן בו חלק אלוה ממעל היא הנשמה שעליה נאמר (בראשית ב, ז) נשמת חיים"

ספר דרושי הצל"ח - דרוש כ"ה ליום א' של סליחות - "אי נמי תקות אנוש רמה, הנה תקוה הוא לשון חוט וחבל הקשור, כמ"ש (יהושע ב' י"ח) ברחב את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון, ואמר שתקות אנוש החוט וחבל הקשור באנוש הוא הרמה, ורמז להעדר הכרוך ששום אדם לא ינצל מלהיות רמה ותולעה אחר מותו והמיתה קשורה באנך, ומוכנה לו בכל עת ואין למות התמהמה, ואין אדם בטוח בחיים אפילו רגע, ואיש אשר אלה לו איך יתגאה, ואיך לא יהי' שפל רוח, ועל דרך זה נוכל לפרש ג"כ רמה בקמץ, שתקות חוט חבל קשירת האדם היא רם ונשא וגבוה מאוד, שנשמתו חלק אלוה ממעל , חצובה מתחת כסא כבודו וצריך לשמור שלא יופסק"

ספר מגדל עוז ליעב"ץ - בית מדות - עליית הבטחון - "לא לבד שהיוה אותו מאין, אבל נתן בו נשמה קדושה חלק אלוה ממעל . ובזה התקיים לו גם השארות נצחי".

פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על שמות - פרק טז פסוק לא-לו - "כמו שאמרו ז"ל על פסוק (איוב לח ד) איפה היית ביסדי ארץ. איפה שלך היכן היתה באדם הראשון, כי יש תלוי בראשו ויש ברגלו כו' שהכונה, שכל הנפשות העתידות לבא היו באדם הראשון, כדעת רבן שמעון בן יוחאי. ואת כל אחד קורא הוא יתברך איפה. שאמר לאיוב איפה שלך היכן היתה באדם. וידוע כי למה שנפש כל איש ישראל חלק אלוה ממעל , יש בכל נפש כח מעשרה בחינות עליונות כנודע".

פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על שמות - פרק יט פסוק א-ב - "כן הדבר הזה לנו עדת ישראל עם אבינו שבשמים. כי נפשנו קשורה בכסא כבודו, כי חלק אלוה ממעל הוא. ועל כן מחייב הדעת, כי לא ימיש הוא יתברך מלדבר והמתיק סוד עם חלקו יתברך אשר אתנו תשב. אך אין זה, כי אם שחפץ בנו ה' לדבר בנו ולהתווכח עם נפשותינו, עשר ידות על חשקנו עמו יתברך ברוב חסדיו, אם לא שחלאת טומאת זוהמת נחש מעכבת הדבקה בנפשותינו. ולכן בהסתלק זוהמת נחש מבנתים, תשוב תתקשר נפשנו עם שורשה יתברך, ותתעלס באהבתו, ודבר דבר הוא יתברך אלינו. כאב את בן ירצה בלי שום עיכוב"
ואוסיף עוד מהקדמת סידור האר"י קול יעקב מאת הרב המקובל האלוקי מוהר"ר רבי יעקב קאפיל איש ליפשיץ ממעזריטש
 
"ורצונו שהוא אורו הוא מקיף את כל העולמות וגם הוא מוקף מהם. היינו שמתפשט קצת אורו בתוך העולמות דרך קו הישר, ואין שום דבר יוצא חוץ ממנו, ואפי' סטרא אחרא יש בו מעט ניצוץ קדושה המחי' אותו, כסוד הכתוב "ומלכותו בכל משלה" כידוע ליודעי חן. שאם לא תאמר כן הרי עשיתיו אותו רשות בפני עצמו.

 
והד' עולמות הנזכר דרך כלל נקראים גן העדן שהקב"ה משתעשע שם עם הצדיקים כי עד שם מגיע מעשה התחתונים להרע או להטיב.

 
והעיקר ע"י אומה הישראלית אשר הם עמוסים מני בטן כידוע לי"ח, ונשמותיהם הם חלק אלהי ממעל ממש, והם חבל נחלתו ובזה החבל הם קשורים כתקוות חוט השני, שעל זה נאמר ויש תקוה לאחריתך. וכל אחד יש לו שורש נשמתו למעלה ומזה השורש יורד אור מלמעלה אל נשמתו למטה דרך אותו חוט התקוה, והוא סוד המבואר בתוספתא כי לכל צדיק וצדיק יש לו ב' שמות הא' למטה וא' למעלה, שהוא במקום שהוא מושרש למעלה. והנה אם תאחז בקצה החבל למטה ותנענע אותו למטה ינענע כל החבל למעלה עד מקום קשורו שם.

 
ולכן כל איש ישראל אשר לא סר מדרך הישר ומסגל מצוות ועוסק בתורה ומכוין ביחודים יש כח בידו להרבות השפע אור גדול מלמעלה מרצון הקדוש לכל העולמות עד שמגיע לשורש נשמתו דרך הצינורות שהם השמות והכנויים והמידות וכל העולמות מתברכים על ידו. וזה עיקר עבודת האדם שלכך נברא דכתיב "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה".

 
ואם ח"ו סר מן הדרך הישר אזי נסתמים כל הצינורות המגיעים לשורש נשמתו, כי כל נשמה יש לו צינור מיוחד שפע האור היורד מלמעלה הולך דרך עקלתון לההוא דאקרי נחש עקלתון ואז אינו מאיר למטה בנשמתו וזהו האור הוא סוד החיים. ולכן הרשעים בחייהם קרויין מתים, כי הס"א נקרא מת הוא מקבל חלקו בחיים המגיע לחלק נשמתו. ובזה מתגבר ושולט עליו ושורה עליו רוח דמסאבא.

 
ויש עבירות שגורמים שנכרת החוט התקוה ואז נשמתו למטה נכרת משרשו למעלה וזה אין לו תקוה לעולם דכתיב "הכרת תכרת" הכרת בעוה"ז תכרת לעולם הבא.

 
אבל מי שלא נכרת זה החוט כתיב "ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולך" כי אחר שיצטרף כצרוף את הכסף וכבחון את הזהב ישוב אל שורשו על ידי זה החוט. וזה יתבאר לך עוד לקמן".

וכאן יהיה תשובה גם לזה:
בן ראם אמר:
הבעיה שהוא מסתמך על מאמר זה כדי לשלול את הבחירה... אין לא לענות.

 
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אור החכמה אמר:
בן ראם אמר:

לי יש שאלה אחרת אם האדם לא באמת קיים אלא הוא רק מדמיין שהוא קיים, אם כן מי הוא זה שמדמיין?

0
אם התכוונת ל-ס כמציאות, הרי ש- 0 קיים,
ואם התכוונת ל-ס כהעדר, הרי שלא ענית תשובה לשאלתי...
 

הערשלה

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אור החכמה אמר:
לי יש שאלה אחרת אם האדם לא באמת קיים אלא הוא רק מדמיין שהוא קיים, אם כן מי הוא זה שמדמיין?

0
אם התכוונת ל-ס כמציאות, הרי ש- 0 קיים,
ואם התכוונת ל-ס כהעדר, הרי שלא ענית תשובה לשאלתי...
אפשרות שלישית, מציאות של העדר...
 
 
חלק עליון תַחתִית