כיצד ניגשים למושג 'אימת הדין' בימים הנוראים, גישת מאורי המוסר מול גישת מאורי החסידות

סענדער

משתמש ותיק
הנושא הזה, אימת הדין בימים הנוראים, הוא נושא שמעסיק רבות צעירים ומבוגרים כאחד.
ומצינו גישות שונות לנושא הזה.
ידוע כי יש הבדל מהותי בנושא זה בין דעת מאורי החסידות, לדעת בעלי המוסר. וכדלהלן.
דעת בעלי המוסר היתה להגדיל ולתאר את חרדת הדין. להכניס עומק פחד הדין בתוככי מעמקי הנפש.
ואילו בספרי החסידות, הגם שמרחיבים גם הם גם בעניני אימת הדין. אבל לא מצינו שירחיבו בעבודה להגדיל את אימת הדין עליו.
  • אולם מעניין לגלות, שחלוקים הם גם בשאלה האם 'אימת הדין' הוא עצה לזכות בדין, או שמא אדרבה אימת הדין מונעת אותו מלזכות בדין.
    כי בשם ר' ישראל סלנטר מצינו, [לא מצאתי כעת את המקור] שככל שיהיה בקרבו אימת הדין, כך יותר יזכה בדין.
    ואילו בספה"ק עבודת ישראל [להמגיד מקוז'ניץ] מצינו, שאימת הדין רומזת לקטרוג למעלה, ואילו הזכיה בדין היא על ידי שמסיחים את הדעת מפחד הדין, וע"י בטחון בקב"ה ותשובה זוכים בדין ונחתמים לאלתר לחיים.
    וזה לשון קדשו:
וכבר ידוע דברי אדונינו מו"ר הגאון מוהד"ב זצ"ל כי הכתיבה לחיים בספר, פירושו החקיקה במחשבתו של אדם. כי הרשע בזוכרו את עוונותיו ונפחד ונרעד ואין לבו ברשותו לשוב אל ה', הרי זה נכתב לאלתר למיתה, סימן לדבר המחשבות המבלבלות אותו ומפיגין את לבו באימת מות. מה שאין כן הצדיקים, הגם שהם זוחלים ורועדים מאימת ה' יתברך הם בוטחים בישועתו וחסדו ומתחזקים לשוב אל ה' והם נכתבים לאלתר לחיים וחקוק במחשבתם הכתיבה לטובה, והגם שבאים לו איזה הרהורים המזכירים לו עוונותיו אשר הם רומזים אל הקטרוג למעלה, מכל מקום הם מסיחים דעתם אל גודל התשובה ועזיבת החטא מהיום והלאה ובקבלת עול מלכות שמים ולבטוח בחסדו הגדול, ומכוונים שם ע"ב המורה על חסד הבורא יתברך שמו, עכ"ל:
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סענדער אמר:
הנושא הזה, אימת הדין בימים הנוראים, הוא נושא שמעסיק רבות צעירים ומבוגרים כאחד.
ומצינו גישות שונות לנושא הזה.
ידוע כי יש הבדל מהותי בנושא זה בין דעת מאורי החסידות, לדעת בעלי המוסר. וכדלהלן.
דעת בעלי המוסר היתה להגדיל ולתאר את חרדת הדין. להכניס עומק פחד הדין בתוככי מעמקי הנפש.
ואילו בספרי החסידות, הגם שמרחיבים גם הם גם בעניני אימת הדין. אבל לא מצינו שירחיבו בעבודה להגדיל את אימת הדין עליו.
  • אולם מעניין לגלות, שחלוקים הם גם בשאלה האם 'אימת הדין' הוא עצה לזכות בדין, או שמא אדרבה אימת הדין מונעת אותו מלזכות בדין.
    כי בשם ר' ישראל סלנטר מצינו, [לא מצאתי כעת את המקור] שככל שיהיה בקרבו אימת הדין, כך יותר יזכה בדין.
    ואילו בספה"ק עבודת ישראל [להמגיד מקוז'ניץ] מצינו, שאימת הדין רומזת לקטרוג למעלה, ואילו הזכיה בדין היא על ידי שמסיחים את הדעת מפחד הדין, וע"י בטחון בקב"ה ותשובה זוכים בדין ונחתמים לאלתר לחיים.
    וזה לשון קדשו:
וכבר ידוע דברי אדונינו מו"ר הגאון מוהד"ב זצ"ל כי הכתיבה לחיים בספר, פירושו החקיקה במחשבתו של אדם. כי הרשע בזוכרו את עוונותיו ונפחד ונרעד ואין לבו ברשותו לשוב אל ה', הרי זה נכתב לאלתר למיתה, סימן לדבר המחשבות המבלבלות אותו ומפיגין את לבו באימת מות. מה שאין כן הצדיקים, הגם שהם זוחלים ורועדים מאימת ה' יתברך הם בוטחים בישועתו וחסדו ומתחזקים לשוב אל ה' והם נכתבים לאלתר לחיים וחקוק במחשבתם הכתיבה לטובה, והגם שבאים לו איזה הרהורים המזכירים לו עוונותיו אשר הם רומזים אל הקטרוג למעלה, מכל מקום הם מסיחים דעתם אל גודל התשובה ועזיבת החטא מהיום והלאה ובקבלת עול מלכות שמים ולבטוח בחסדו הגדול, ומכוונים שם ע"ב המורה על חסד הבורא יתברך שמו, עכ"ל:
ר' ישראל סלנטר כתב שאימת הדין היא סיבה לתשובה וממילא זוכה בדין. ראה באיגרות אור ישראל מכתב ז (מובא בשפ"ח) כותב "ולכל הפחות לשבור רוחו בשברון לבב אשר הוא היסוד הראשי להיות מגן על הסכנה גדולה מרחפת כמאמר חז"ל ר"ה טז: כל שנה שרשה בתחילתה - שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפילה- רש"י. שמתוך שישראלים רשים לבם נשבר -תוס'. ועוד כתב שם "בתחילה ישבור לבבו מאימת דין הגופני כי נורא הוא וחייו וחיי בני ביתו וצרכיו תלוי בזה, ומזה יבוא לתקן דרכיו והיה להועיל ליום הכיפורים.
בעקרון ר' חיים פרינדלנדר בשפתי חיים שם כתב פרק שלם תחת הכותרת "חרדת הדין מגן ליום הדין" אבל בכל המאמר הוא הולך סביב זה שהחרדה היא הסיבה לתשובה, ומבסס את דבריו ע"פ ד' רבינו יונה בכמה מקומות.
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
כעת מצאתי בדברי ר' אליהו לופיאן גם כן רעיון זה של בעלי המוסר, שפחד הדין לכשעצמו גורם לזכות בדין.
פעם בעת שנשא שיחה מוסרית בישיבת פוניבז' לגבי חשיבות אימת הדין סיפר: בהיותי ברוסיה היה מעשה בשני אנשים שעמדו בדין על אותה עבירה בבית המשפט, האחד ישב מפוחד ודואג בשעת הדין, ולבסוף זיכוהו. חברו ישב וסירק שערותיו וכדו' בשעת הדין שליו ובוטח ודנוהו מיד לתלייה. לכך סיים ואמר צריך לפחות לפחד לפני יום הדין, הפחד כשלעצמו יכול לגרום לאדם שיזכה בדין
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סענדער אמר:
ואילו בספה"ק עבודת ישראל [להמגיד מקוז'ניץ] מצינו, שאימת הדין רומזת לקטרוג למעלה, ואילו הזכיה בדין היא על ידי שמסיחים את הדעת מפחד הדין, וע"י בטחון בקב"ה ותשובה זוכים בדין ונחתמים לאלתר לחיים.
וזה לשון קדשו:[/list]
וכבר ידוע דברי אדונינו מו"ר הגאון מוהד"ב זצ"ל כי הכתיבה לחיים בספר, פירושו החקיקה במחשבתו של אדם. כי הרשע בזוכרו את עוונותיו ונפחד ונרעד ואין לבו ברשותו לשוב אל ה', הרי זה נכתב לאלתר למיתה, סימן לדבר המחשבות המבלבלות אותו ומפיגין את לבו באימת מות. מה שאין כן הצדיקים, הגם שהם זוחלים ורועדים מאימת ה' יתברך הם בוטחים בישועתו וחסדו ומתחזקים לשוב אל ה' והם נכתבים לאלתר לחיים וחקוק במחשבתם הכתיבה לטובה, והגם שבאים לו איזה הרהורים המזכירים לו עוונותיו אשר הם רומזים אל הקטרוג למעלה, מכל מקום הם מסיחים דעתם אל גודל התשובה ועזיבת החטא מהיום והלאה ובקבלת עול מלכות שמים ולבטוח בחסדו הגדול, ומכוונים שם ע"ב המורה על חסד הבורא יתברך שמו, עכ"ל:
לא מדויק כלל.
גם הספר עבודת ישראל שהזכרת, כותב שאימת הדין שרויה על הצדיקים ואין בזה משום חסרון או קטרוג, וכל ההבדל בין צדיק לרשע וכמו שכותב שם, הוא במה שמחשבות הרשע "מבלבלות אותו ומפיגין את לבו באימת מות" -מה שנקרא משתקות אותו- בשונה מכך אצל הצדיק האימה והחרדה היא זרז בשבילו 'להתחזק ולשוב אל ה'.
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
בכל אופן מבואר בלשונו, שהכתיבה לחיים - דהיינו הזכיה בדין, היא ע"י הבטחון והתשובה, ולא ע"י אימת הדין.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ציטוט 'מהאור המאיר' שהזכירו בפורום ראה כאן
והנה רבות בני עמינו לא ידעו ולא יבינו אל פעולות ה', ובמה נאוה להם לרצותו ולפייסו, ומעונתיהם יתענו, ועומדים על משמרתם לנדד שינה מעיניהם, הנה בודאי גם מזה אל תנח ידך, ומי יתן והיה לבבם זה להם כל השנה, אמנם עכשיו צריך ביותר, וזה דרך הישר אשר יבור לו האדם, תכלית ועיקר התעניות ומשמורת הוא על דרך זה, מגודל טרדות פנות מחשבות מאימת הדין, כל אוכל תתעב נפשו ואינו יכול לאכול, וכן השינה מנודד מעיניו, אפילו בהניח ראשו על כרים וכסתות לא חטפתו שינה.
 

כותר

משתמש ותיק
היום דיבר על כך מו"ר הרב משה קופלוביץ
והראיתי לו את לשון הט"ז בסימן תקפד, שמיישב את זה שאין אומרים הלל כי ספרי חיים וספרי מתים פתוחים, אם ההלכה מכבסין ומסתפרין כי אנו בטוחים שנצא זכאים בדין.
ומבאר שע"י שיראים מאימת הדין עי"ז נזכה לזכות בדין.
והרב קופלוביץ, ביאר את אימת הדין, שעצם הדבר שעומד לביקורת לפני אדון הכל, זה מטיל אימה ופחד, אבל זה יראת ה' ולא יראת העונש שמא לא יזכה בדין.
ולכן אין ביראה זו סתירה לבטחון שנזכה בדין.
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
@דוד ריזל (העיתונאי) הערת את תשומת ליבי, שאין זה 'דעת בעלי המוסר' אלא דעת רבותינו הפוסקים.
שהרי זה לשון הט"ז שם:
א"א הלל כו'. - לפי שספרי החיים והמתים פתוחים ואיך יאמר שירה ואף על גב שאנו בטוחים שנצא זכאים בדין מ"מ צ"ל ירא וחרד מאימת הדין ועי"כ נזכר לזכות.
הרי מבואר שעל ידי אימת הדין הוא זוכה בדין.
ואילו ה'עבודת ישראל' כותב שע"י הבטחון והתשובה הוא זוכה בדין, וכאמור.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ועוד ציטוט משם-
בדברי שלום (קאיידינאו) וז"ל: וזהו ששמעתי על קדוש ה' רבינו ברוך אור עולם נכד הבעש"ט, שהיה אומר שהוא מתיירא משבועות יותר מראש השנה, כי בראש השנה העיקר מהמשפט והדין על הגשמיות, אבל שבועות אמרו רז"ל (ר"ה טז.) ועצרת על פירות האילן, ופירש בזוה"ק (ח"א רכו:) על נשמות ישראל ע"כ.
וזה אכן תפיסה אחרת מכל מה שהורגלנו, ומ"מ יתכן שמכאן באה התפיסה של חלק מגדולי החסידות וצ"ב.
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
הפקדתי שומרים אמר:
ועוד ציטוט משם-
בדברי שלום (קאיידינאו) וז"ל: וזהו ששמעתי על קדוש ה' רבינו ברוך אור עולם נכד הבעש"ט, שהיה אומר שהוא מתיירא משבועות יותר מראש השנה, כי בראש השנה העיקר מהמשפט והדין על הגשמיות, אבל שבועות אמרו רז"ל (ר"ה טז.) ועצרת על פירות האילן, ופירש בזוה"ק (ח"א רכו:) על נשמות ישראל ע"כ.
וזה אכן תפיסה אחרת מכל מה שהורגלנו, ומ"מ יתכן שמכאן באה התפיסה של חלק מגדולי החסידות וצ"ב.
כבר נשפכו על אימרה זו הרבה דרשות מפי משפיעי החסידות בדורינו ובדור שעבר, שאין דברי הרבי ר' ברוך כפשוטם. או שאינם נוגעים לאנשים כמונו.
אלו שמאמצים אימרה זו כפשוטו, צריכים לבדוק שמא אחז בהם שמינית שבשמינית של קלות הדעת.
 

כותר

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
ועוד ציטוט משם-
בדברי שלום (קאיידינאו) וז"ל: וזהו ששמעתי על קדוש ה' רבינו ברוך אור עולם נכד הבעש"ט, שהיה אומר שהוא מתיירא משבועות יותר מראש השנה, כי בראש השנה העיקר מהמשפט והדין על הגשמיות, אבל שבועות אמרו רז"ל (ר"ה טז.) ועצרת על פירות האילן, ופירש בזוה"ק (ח"א רכו:) על נשמות ישראל ע"כ.
וזה אכן תפיסה אחרת מכל מה שהורגלנו, ומ"מ יתכן שמכאן באה התפיסה של חלק מגדולי החסידות וצ"ב.
מ"מ מדוייק מכאן שרבי ברך ממעזבוז היה מתיירא גם מהדין של ראש השנה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סענדער אמר:
בכל אופן מבואר בלשונו, שהכתיבה לחיים - דהיינו הזכיה בדין, היא ע"י הבטחון והתשובה, ולא ע"י אימת הדין.
הבטחון הוא לא הסיבה לעצם הזכיה בדין אלא כעין סימן שאצל הצדיקים היראים הקב"ה לא מפיג ליבם וזאת בשונה מהרשעים. וכמו שהסברנו שכל ענין הבטחון אצל הצדיקים בא לומר שעם זאת שהם יראים אבל אינם משתתקים, לא כך אצל הרשעים שהיראה משתקת ומפיגה ליבם. אבל בטח לא שהבטחון לכשעצמו הוא הסיבה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
דוד ריזל (העיתונאי) אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ועוד ציטוט משם-
בדברי שלום (קאיידינאו) וז"ל: וזהו ששמעתי על קדוש ה' רבינו ברוך אור עולם נכד הבעש"ט, שהיה אומר שהוא מתיירא משבועות יותר מראש השנה, כי בראש השנה העיקר מהמשפט והדין על הגשמיות, אבל שבועות אמרו רז"ל (ר"ה טז.) ועצרת על פירות האילן, ופירש בזוה"ק (ח"א רכו:) על נשמות ישראל ע"כ.
וזה אכן תפיסה אחרת מכל מה שהורגלנו, ומ"מ יתכן שמכאן באה התפיסה של חלק מגדולי החסידות וצ"ב.
מ"מ מדוייק מכאן שרבי ברך ממעזבוז היה מתיירא גם מהדין של ראש השנה.
'יראה', כולם יראים השאלה עד כמה, אני לא רואה במשפט מעין זה תוספת ליראה אלא להיפך.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
דוד ריזל (העיתונאי) אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ועוד ציטוט משם-
בדברי שלום (קאיידינאו) וז"ל: וזהו ששמעתי על קדוש ה' רבינו ברוך אור עולם נכד הבעש"ט, שהיה אומר שהוא מתיירא משבועות יותר מראש השנה, כי בראש השנה העיקר מהמשפט והדין על הגשמיות, אבל שבועות אמרו רז"ל (ר"ה טז.) ועצרת על פירות האילן, ופירש בזוה"ק (ח"א רכו:) על נשמות ישראל ע"כ.
וזה אכן תפיסה אחרת מכל מה שהורגלנו, ומ"מ יתכן שמכאן באה התפיסה של חלק מגדולי החסידות וצ"ב.
מ"מ מדוייק מכאן שרבי ברך ממעזבוז היה מתיירא גם מהדין של ראש השנה.
עוד ציטוט מהאשכול שם-
"המון מצדיקי החסידות מצטטים אימרה ידועה מאד מהרבי ר' ברוך ממעזבוז זי"ע נכד הבעש"ט שאמר, ר"ה א בילקע ארויף א בילקע אראפ, אבער שבועות....
תרגום: בר"ה אדם נידון על לחמניה אחת יותר או פחות, אבל בשבועות נידונים על הרוחניות.
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
הפקדתי שומרים אמר:
סענדער אמר:
בכל אופן מבואר בלשונו, שהכתיבה לחיים - דהיינו הזכיה בדין, היא ע"י הבטחון והתשובה, ולא ע"י אימת הדין.
הבטחון הוא לא הסיבה לזכיה בדין אלא כעין סימן שאצל הצדיקים היראים הקב"ה לא מפיג ליבם וזאת בשונה מהרשעים. וכמו שהסברנו שענין הבטחון אצל הצדיקים שהוא מזכיר בא בכדי לומר, עם זאת שהם יראים אבל אינם משתתקים, לא כך אצל הרשעים שהיראה משתקת ומפיגה ליבם. אבל בטח לא שהבטחון לכשעצמו הוא הסיבה.
עדיין לא הגענו לעומק ההבנה בדברי ה'עבודת ישראל'.
עיקר תוכן דבריו הוא, שמהלך המחשבה המתנהל באדם זהו עצמו הכתיבה לחיים או למוות. אם הוא משתתק מפחד, זהו גופא הכתיבה למוות, ואם הוא מתחזק בבטחון ותשובה, זהו גופא הכתיבה לחיים.
השאלה היא מה המגיד ממעזריטש וה'עבודת ישראל' רוצים לומר לנו ביסוד זה? מה נרוויח מידיעה זו שהכתיבה לחיים או למוות הוא במחשבתו של האדם?
אלא הענין הוא, וכפי שקיבלתי מרבותי ביאור הדברים. שצדיקים אלו גילו לנו בקטע זה, שאם הדבר תלוי במחשבת האדם, אם כן הרי האדם יכול לשנות במחשבתו את פסק הדין של מעלה. שאם יתאמץ ויסיח דעתו מחרדת הדין ויבוא לכדי התחזקות בתשובה וביטחון, עי"ז גופא יזכה בדין. וכן מבואר בלשונו:
מכל מקום הם מסיחים דעתם אל גודל התשובה ועזיבת החטא מהיום והלאה ובקבלת עול מלכות שמים ולבטוח בחסדו הגדול, ומכוונים שם ע"ב המורה על חסד הבורא יתברך שמו
והמבין יבין.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סענדער אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
סענדער אמר:
בכל אופן מבואר בלשונו, שהכתיבה לחיים - דהיינו הזכיה בדין, היא ע"י הבטחון והתשובה, ולא ע"י אימת הדין.
הבטחון הוא לא הסיבה לזכיה בדין אלא כעין סימן שאצל הצדיקים היראים הקב"ה לא מפיג ליבם וזאת בשונה מהרשעים. וכמו שהסברנו שענין הבטחון אצל הצדיקים שהוא מזכיר בא בכדי לומר, עם זאת שהם יראים אבל אינם משתתקים, לא כך אצל הרשעים שהיראה משתקת ומפיגה ליבם. אבל בטח לא שהבטחון לכשעצמו הוא הסיבה.
עדיין לא הגענו לעומק ההבנה בדברי ה'עבודת ישראל'.
עיקר תוכן דבריו הוא, שמהלך המחשבה המתנהל באדם זהו עצמו הכתיבה לחיים או למוות. אם הוא משתתק מפחד, זהו גופא הכתיבה למוות, ואם הוא מתחזק בבטחון ותשובה, זהו גופא הכתיבה לחיים.
השאלה היא מה המגיד ממעזריטש וה'עבודת ישראל' רוצים לומר לנו ביסוד זה? מה נרוויח מידיעה זו שהכתיבה לחיים או למוות הוא במחשבתו של האדם?
אלא הענין הוא, וכפי שקיבלתי מרבותי ביאור הדברים. שצדיקים אלו גילו לנו בקטע זה, שאם הדבר תלוי במחשבת האדם, אם כן הרי האדם יכול לשנות במחשבתו את פסק הדין של מעלה. שאם יתאמץ ויסיח דעתו מחרדת הדין ויבוא לכדי התחזקות בתשובה וביטחון, עי"ז גופא יזכה בדין. וכן מבואר בלשונו:
מכל מקום הם מסיחים דעתם אל גודל התשובה ועזיבת החטא מהיום והלאה ובקבלת עול מלכות שמים ולבטוח בחסדו הגדול, ומכוונים שם ע"ב המורה על חסד הבורא יתברך שמו
והמבין יבין.
חס חלילה והמבין יבין, שאלו דברים מוטעים ועקומים לפרש כך את דבריהם. ונוגדים לא רק את ההגיון הישר והפשוט אלא נוגדים גם את הגמ' רש"י ותוס' שהוזכרו לעיל. ר"ה טז: כל שנה שרשה בתחילתה - שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפילה- רש"י. שמתוך שישראלים רשים לבם נשבר -תוס'
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
קרא בנחת את דברי ה'עבודת ישראל' ואת תגובתי, ותווכח שזהו הפירוש הנכון בדבריו, ואל תבהל על פיך.
ומה שהקשית מרש"י ותוס' לא ידעתי מה קושיא הוא זו.
הרי ברור שלב נשבר ודברי תחנונים ותפילה הם כלים מובהקים לזכות בדין.
אבל גם תשובה ובטחון הוא כלי מובהק לזכות בדין.
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמנם הניסוח שכתבתי 'שהאדם יכול לשנות במחשבתו פסק דין של מעלה' אינו מדויק.
אבל עיקר הכוונה הוא שע"י תשובה ובטחון במחשבתו אכן הדין למעלה משתנה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
דברי אלו אחרי שקראתי את הס' הנ"ל כקורא את דברי הגר"ח מבריסק (לדידי השוואה כזו היא למעלה) ויש לך טעות חמורה בדברי הס' הנ"ל.
בהודעתך הראשונה עשית חלוקה שהיה אפשר עוד לקבל שיש הבדל בין הגישות בכל הנוגע אם האדם יגדיל את אימת הדין או לא וכמש"כ-
"דעת בעלי המוסר היתה להגדיל ולתאר את חרדת הדין. להכניס עומק פחד הדין בתוככי מעמקי הנפש.
ואילו בספרי החסידות, הגם שמרחיבים גם הם גם בעניני אימת הדין. אבל לא מצינו שירחיבו בעבודה להגדיל את אימת הדין עליו"

ואילו כעת אתה עולה שלב ומקצין שלא די שהאדם לא יגדיל את אימת הדין, אלא שהאדם יתאמץ ויסיח דעתו מחרדת הדין
וזה עיוות הדין.. וחלילה לאמר כך ודאי לא לפרש בספרם של צדיקים..מד' תוס' מבואר שלב נשבר יש בו מעלה ותועלת, בניגוד למש"כ להסיח מאימת הדין שאז ממילא גם הלב לא נשבר..
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
שוב, אין כאן שום סתירה.
1] לפני ההתחזקות בתשובה ובטחון כמובן שיש לב נשבר.
2] ועוד שה'לב-נשבר' הוא זה שמביא את האדם להתחזקות בתשובה ובטחון.

דברי חכמים בנחת נשמעים...
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
במחילה ממך, אין כאן סתירה כי אין כאן פירוש.
וכבר בהודעה הקודמת כתבת-
הרי ברור שלב נשבר ודברי תחנונים ותפילה הם כלים מובהקים לזכות בדין.
אבל גם תשובה ובטחון הוא כלי מובהק לזכות בדין.

בקיצור- מה זה הגם וגם הזה? אם לא שאתה מבין שלב נשבר הוא כתוצאה מאימת הדין, וע"ז אתה מנסה ליישב דבריך בגם וגם. אתמהה.

אכן דברי חכמים בנחת נשמעים.
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
הפרכת אותי...
(באידיש: אופגעפרעגט).

כלומר, חבל להתווכח, אולי אי"ה מחר אסביר היטב דעתי.
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
@הפקדתי שומרים
אני חש שהויכוח בינינו הוא על רקע תפיסות עולם שונות כמרחק מזרח ממערב.
ואי לכך באמת אין טעם להתווכח, כי ככל שהויכוח מתגלגל, כך כל אחד מתבצר בעמדתו עוד יותר.
דברי ה'עבודת ישראל' מפורשים ומבוארים הם.
הקושיא מרש"י ותוס' בר"ה יישבתי לעיל בכמה אופנים. ואין בכח קושיא זו לסתור את יסוד הדברים.
[שמתי לב שבאותו זמן שהגבת בנושא זה הגבת גם בנושא של חשיבה חיובית, יתכן אולי שבגלל זה יצא הקצף...]
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
דברי אלו אחרי שקראתי את הס' הנ"ל כקורא את דברי הגר"ח מבריסק (לדידי השוואה כזו היא למעלה) ויש לך טעות חמורה בדברי הס' הנ"ל.
בהודעתך הראשונה עשית חלוקה שהיה אפשר עוד לקבל שיש הבדל בין הגישות בכל הנוגע אם האדם יגדיל את אימת הדין או לא וכמש"כ-
"דעת בעלי המוסר היתה להגדיל ולתאר את חרדת הדין. להכניס עומק פחד הדין בתוככי מעמקי הנפש.
ואילו בספרי החסידות, הגם שמרחיבים גם הם גם בעניני אימת הדין. אבל לא מצינו שירחיבו בעבודה להגדיל את אימת הדין עליו"

ואילו כעת אתה עולה שלב ומקצין שלא די שהאדם לא יגדיל את אימת הדין, אלא שהאדם יתאמץ ויסיח דעתו מחרדת הדין
וזה עיוות הדין.. וחלילה לאמר כך ודאי לא לפרש בספרם של צדיקים..מד' תוס' מבואר שלב נשבר יש בו מעלה ותועלת, בניגוד למש"כ להסיח מאימת הדין שאז ממילא גם הלב לא נשבר..
מר @הפקדתי שומרים, אני חושב במאת האחוזים כי @סענדער צודק, פי' העבודת ישראל הוא בדיוק כמו שרבותיו לימדוהו (הגם שאיני יודע מי רבותיו)
כל הלומד את דבריו ביישוב הדעת יראה בברור כי זה היה כוונתו (אני למדתי את זה בלי קשר לפורום וכך הבנתי בדבריו).
נכון שאולי עליך זה לא מתקבל כי היית רגיל לנוסח אחר [והנך עוד רגיל לכך], אבל זה היה דרכו, וזה כלל לא עיוות הדין! זה הדין לחסידים!!
תמיד היו רגילים לומר כי הולך להם יותר טוב ;) בר"ה,
נכון שיש הרבה מספרי החסידות שמדברים בנוסח של פחד הדין, אך מותר לאדמו"ר במיוחד בגודל כמו של המגיד מקוז'ניץ לומר את אשר אחז ליבו,
ולא לחשוש לדברי מאן דהוא לעוות את דבריו כדי לא לעוות את הדין לשיטת המאן דהוא.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
אולי עפ"י דברי השפ"א כדלהלן יבואר הוויכוח בין האם יש מה לעשות עם אימת הדין, או שלהיפך זה יום שמח ובטוח.
הבהרה! - יש לעיין בדבריו ואז לנסות להבין, דבריו מאוד מתומצתים וההסבר אח"כ נפלא.
שפת אמת בראשית פרשת וירא
בפסוק ותכחש שרה כו'. כי יראה כו' לא כי צחקת. ותמהו כל המפרשים האיך כחשה שרה. ויש לפרש כי בודאי שרה מיד תקנה החטא בתשובה וע"י תשובה נמחק החטא כאלו לא צחקה מעולם. אכן יש תשובה מיראה ויש מאהבה ועל ידי אהבה נהפך החטא לזכות וז"ש ותכחש לאמר לא צחקתי היינו רק כי יראה. אבל אברהם הי' בחי' תשובה מאהבה וז"ש לא כי צחקת פי' שצריכין לתקן הצחוק בעצמו להיות זכות שהרי באמת הוצרך הצחוק שעל שם זה נק' יצחק וגם אח"כ אמרה שרה בעצמה צחוק עשה לי אלקים הרי שתיקנה כל הצחוק להפכו לזכות. והי' הכנה בחי' התשובה קודם לידת יצחק שלא הי' באפשרי להיות קיום במדת הפחד של יצחק לכן הקדים הקדוש ברוך הוא בחי' התשובה ונקרא יצחק שהוא מיתוק הדין כמ"ש בזוה"ק:
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סענדער אמר:
@הפקדתי שומרים
אני חש שהויכוח בינינו הוא על רקע תפיסות עולם שונות כמרחק מזרח ממערב.
ואי לכך באמת אין טעם להתווכח, כי ככל שהויכוח מתגלגל, כך כל אחד מתבצר בעמדתו עוד יותר.
דברי ה'עבודת ישראל' מפורשים ומבוארים הם.
הקושיא מרש"י ותוס' בר"ה יישבתי לעיל בכמה אופנים. ואין בכח קושיא זו לסתור את יסוד הדברים.
[שמתי לב שבאותו זמן שהגבת בנושא זה הגבת גם בנושא של חשיבה חיובית, יתכן אולי שבגלל זה יצא הקצף...]
אני רוצה להבהיר כאן נקודה קטנה. זה נכון ללא שום ספק שיש הבדלים בין הגישות הנ"ל. אבל כמו שאמרתי שאם את דבריך (בהודעה הראשונה) שיש הבדל בין גדולים -מסוימים- מתורת החסידות בכל הנוגע אם הדרך הטובה היא כמה שיותר להגדיל את אימת הדין וכך אוחזים חלקם בניגוד לבעלי המוסר האוחזים להיפך, את החלוקה הזו אפשר לקבל. אבל הויכוח בינינו היא בעיקר הפרשנות שלך במש"כ בספר 'אהבת ישראל' הנ"ל שבאה לאחר מכן ובלשונך "שאם יתאמץ ויסיח דעתו מחרדת הדין ויבוא לכדי התחזקות בתשובה וביטחון, עי"ז גופא יזכה בדין", היא לא מוכרחת (וזו לשון עדינה, וד"א סלח לי אתמול אם היו ביטויים חריפים יותר, אך ורק לגופם של דברים, באופן כללי נהניתי מאיך שניתחת את ההבדל בין הגישות) וזה הויכוח ביננו אך ורק על תוכן דבריו בלי קשר לעמדה, תפיסה, כזו או אחרת (כמו גם מבלי לקשור את הויכוח כאן לענין של 'חשיבה חיובית' שנכתבה לפני מחצית השנה) אבל בדבר אחד אני מסכים, הויכוח מיצה את עצמו, מכאן ואילך ישפוט השופט.
 

אלימלך

משתמש ותיק
פשוט שמי שמקל ראשו בעונש ה' ודיניו אזי בגלל זה נענש יותר, וכבר אמרו כל האומר הקב"ה ותרן וכו'
ומצאנו במשה רבינו (דברים רבה פרשת וזאת הברכה פרשה יא)
"אמר לו גזירה היא מלפני שלא תעבור שנא' כי לא תעבור את הירדן, ודבר זה היה קל בעיניו של משה שאמר ישראל חטאו חטאות גדולות כמה פעמים וכיון שבקשתי עליהם רחמים מיד קבל ממני שנאמר (דברים ט) הרף ממני ואשמידם מה כתיב תמן וינחם ה' על הרעה (במדבר יד) אכנו בדבר ואורישנו מה כתיב תמן ויאמר ה' סלחתי וגו', אני שלא חטאתי מנעורי לא כל שכן כשאתפלל על עצמי שיקבל ממני, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שקל הדבר בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה מיד קפץ עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לא"י"
ונראה שספרים שמזכירים שלא לחשוב מחשבות רעות עיקר כונתם היא לא לציר את עצמו מת או נענש ולא מיירי ביראה כללית ממשפט ה' שהרי אמר דוד ע"ה וממשפטיך יראתי והדאגה מהעונש מעיקרי התשובה כדברי רבינו יונה בהעיקר החמישי.
ועוד נראה שאם כונתו ע"מ לירא מה' מסתמא אין בית מיחוש גם לצייר לעצמו עונשי שמים שהרי שומר מצוה לא ידע דבר רע.
ובעינן העבודת ישראל נראה מדבריו שהוא בא לאפוקי מהמבינים בדברי המגיד שהעיקר המחשבה אלא שכונת המגיד האם עושה תשובה.
וצ"ע בדבריו שהלא בד"כ הרשעים לא מפחדים כלל מיום הדין
וז"ל המדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרשת פרק מז
וכן אמר דוד כי גר אנכי עמך (תהלים לט יג), כשם שהגר מצפה בכל יום לצאת ממקום גירותו, כך הצדיקים חושבים כל יום את יום המיתה, כמו שאמרו ושוב יום אחד לפני מיתתך, כלומר הוי מחשב בכל יום כאילו למחר אתה מת, ונמצאו כל ימיך בתשובה. אבל הרשעים אין חושבין יום המיתה, שנאמר כי אין חרצובות למותם ובריא אולם (תהלים עג ד), כלומר אין חרידין ועציבין ליום המיתה. ועי' שבת לא:
 

סבא

משתמש ותיק
סבורני שיוסיף להביא כאן מה שכתב הצל"ח בחגיגה י"ד וז"ל
והנה רז"ל אמרו [ראש השנה ל"ב ע"ב] שאין אומרים הלל בראש השנה ויוה"כ שמלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים. ו[highlight=yellow]נראה מזה שהיה לנו להיות חרדים ועצבים ביום הזה מאימת הדין עד שבשביל זה אנו נמנעים מלומר שירה, ואם כי השיר הלל הוא שמחה של מצוה ושמחה רוחנית, וק"ו שאין לשמוח שמחה גשמית במאכל ובמשתה[/highlight], שאפי' בשבתות ומועדים צריך השגחה יתירה שתהיה שמחה של מצוה, כי עיקרה מצד החומר וקרוב להפסד, עד שמטעם זה כמה גדולי הגאונים הראשונים כתבו להתענות בראש השנה [עי' טור או"ח סי' תקצ"ז], ועכ"פ אף שאין מתענין אין מן הראוי להתענג בתפנוקי מעדנים [highlight=yellow]רק להיות חרד וירא מאימת יום הקדוש כי הוא נורא ואיום[/highlight].
ורמזו משה רבינו באורייתא יום תרועה יהיה לכם [במדבר כ"ט, א'], ולכאורה הוי ליה למכתב תעבירו שופר תרועה וכמו דכתיב ביובל, אבל הכונה שאין זה כשאר מצות זמנית כמו נטילת לולב שאם נטלו כבר יצא, אבל כאן [highlight=yellow]כל היום יהיה יום תרועה, ומתרגמינן יבבא, או גנוחי גנח או ילולי יליל, וכינה היום על שם דבר זה לומר שאימת היום יהיה עליך[/highlight], ולכך סמיך לו ועשיתם עולה, לפי שבמדרש רבה פרשת אמור [פרשה כ"ט י'] דייק בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל מעלה אני עליכם כאילו היום נעשיתם לפני כאילו היום בראתי אתכם. ולדעתי כונתם בזה על פי מה שאמרו בפסיקתא הנ"ל שמסיים שם דבר אחר כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שביום הזה כל העולם עומדים בדין והעולם מתחייבים כליה מפני שמלוכלכים בעבירות, נמצאת אומר כאילו בו ביום נבראו. וזה כונת המדרש כאילו היום נעשיתם, שמה שזוכים בדין הוא כאילו נבראו, וכן כתבו התוס' במסכת ראש השנה (דף כ"ז ע"א ד"ה כמאן) בשם ר"ת דזה היום תחלת מעשיך אתיא אפילו לר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם, ותחלת מעשיך היינו תחלת מעשה הדין שהעולם נדון בו אם להתקיים. ומעתה סמיכת הקרא יום תרועה יהיה לכם, דהיינו יבבא, ו[highlight=yellow]ע"י חרדה ואימה זו אתם זוכים בדין ונעשיתם בריה חדשה כאילו היום נבראתם[/highlight].
 

בני תורה

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
ועוד ציטוט משם-
בדברי שלום (קאיידינאו) וז"ל: וזהו ששמעתי על קדוש ה' רבינו ברוך אור עולם נכד הבעש"ט, שהיה אומר שהוא מתיירא משבועות יותר מראש השנה, כי בראש השנה העיקר מהמשפט והדין על הגשמיות, אבל שבועות אמרו רז"ל (ר"ה טז.) ועצרת על פירות האילן, ופירש בזוה"ק (ח"א רכו:) על נשמות ישראל ע"כ.
וזה אכן תפיסה אחרת מכל מה שהורגלנו, ומ"מ יתכן שמכאן באה התפיסה של חלק מגדולי החסידות וצ"ב.

בדיוק בערב ראש השנה סיפר לי תלמיד של ראש ישיבת גרודנא זצל הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין שהיה אומר בערב שבועות שבו מקובל בעולם הישיבות כי הוא יום הדין על השפעת התורה בעולם. ואמר על כך ראש הישיבה זצל כי הוא מפחד מזה הרבה יותר מראש השנה כי בראש השנה זהו דין על עולם הזה, אבל דין על התורה זה הרי החיים בעצמם ובלשונו של ראש ישיבת גרודנא: 'אם לא נדע להבין טוב סברא אז מה שווה כל החיים'...
מעניין שהוא כיון לדברי רבי ברוך ממעזיבוז' רק בנוסח ליטאי...
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
יפה. שים לב שנקט שם "נשמות ישראל".
בכל אופן מה שאנו קבלנו שהזכרנו לחיים הוא כולל את החיים הרוחניים.
והווראט של ר' דוב צבי קרלנשטיין נאמר בערב שבועות..
 
חלק עליון תַחתִית