הנושא הזה, אימת הדין בימים הנוראים, הוא נושא שמעסיק רבות צעירים ומבוגרים כאחד.
ומצינו גישות שונות לנושא הזה.
ידוע כי יש הבדל מהותי בנושא זה בין דעת מאורי החסידות, לדעת בעלי המוסר. וכדלהלן.
דעת בעלי המוסר היתה להגדיל ולתאר את חרדת הדין. להכניס עומק פחד הדין בתוככי מעמקי הנפש.
ואילו בספרי החסידות, הגם שמרחיבים גם הם גם בעניני אימת הדין. אבל לא מצינו שירחיבו בעבודה להגדיל את אימת הדין עליו.
ומצינו גישות שונות לנושא הזה.
ידוע כי יש הבדל מהותי בנושא זה בין דעת מאורי החסידות, לדעת בעלי המוסר. וכדלהלן.
דעת בעלי המוסר היתה להגדיל ולתאר את חרדת הדין. להכניס עומק פחד הדין בתוככי מעמקי הנפש.
ואילו בספרי החסידות, הגם שמרחיבים גם הם גם בעניני אימת הדין. אבל לא מצינו שירחיבו בעבודה להגדיל את אימת הדין עליו.
- אולם מעניין לגלות, שחלוקים הם גם בשאלה האם 'אימת הדין' הוא עצה לזכות בדין, או שמא אדרבה אימת הדין מונעת אותו מלזכות בדין.
כי בשם ר' ישראל סלנטר מצינו, [לא מצאתי כעת את המקור] שככל שיהיה בקרבו אימת הדין, כך יותר יזכה בדין.
ואילו בספה"ק עבודת ישראל [להמגיד מקוז'ניץ] מצינו, שאימת הדין רומזת לקטרוג למעלה, ואילו הזכיה בדין היא על ידי שמסיחים את הדעת מפחד הדין, וע"י בטחון בקב"ה ותשובה זוכים בדין ונחתמים לאלתר לחיים.
וזה לשון קדשו:
וכבר ידוע דברי אדונינו מו"ר הגאון מוהד"ב זצ"ל כי הכתיבה לחיים בספר, פירושו החקיקה במחשבתו של אדם. כי הרשע בזוכרו את עוונותיו ונפחד ונרעד ואין לבו ברשותו לשוב אל ה', הרי זה נכתב לאלתר למיתה, סימן לדבר המחשבות המבלבלות אותו ומפיגין את לבו באימת מות. מה שאין כן הצדיקים, הגם שהם זוחלים ורועדים מאימת ה' יתברך הם בוטחים בישועתו וחסדו ומתחזקים לשוב אל ה' והם נכתבים לאלתר לחיים וחקוק במחשבתם הכתיבה לטובה, והגם שבאים לו איזה הרהורים המזכירים לו עוונותיו אשר הם רומזים אל הקטרוג למעלה, מכל מקום הם מסיחים דעתם אל גודל התשובה ועזיבת החטא מהיום והלאה ובקבלת עול מלכות שמים ולבטוח בחסדו הגדול, ומכוונים שם ע"ב המורה על חסד הבורא יתברך שמו, עכ"ל: